פרסום גדול לנותני צדקה | הרב אמנון יצחק

- - - לא מוגה! - - - 

ביהי המקריב ביום הראשון את קרבנו נחשון בין עמינדב למטה יהודה.

ביהי המקריב ביום הראשון את קרבנו נחשון בין עמינדב למטה יהודה.

ופרש רש״י

יחסו הכתוב על שבטו

ולא שגבה משבטו והקריב

או אינו אלא שגבה משבטו והביא?

שאלה.

הכתוב מייחס אותו על שבטו למטה יהודה.

עכשיו השאלה.

הוא גבה משבטו את הכסף של הקרבן והקריב

או לא?

תלמוד לומר זה קרבן נחשון.

מי שלא הביא.

אז כל נשיא ונשיא הביא מהכיס שלו את הקרבן שלו.

וכן כתבו בכל נשיא ונשיא זה קרבן.

והנה זה היה לא כבר אחר ביזת הים

שנאמר תורה זהב עם נקודות הכסף.

ואמרו ריבותינו זיכרונם לברכה בבחורות הן

שאין לך כל אחד ואחד מישראל שלא היו עמו 90 חמורים לובים חזקים טעונים כסף וזהב ממצרים.

ואם כן, מהי ריבותא?

מהי יתרון שהקריבו קרבנן המעט

נגד תורי זהב עם נקודות הכסף שנתן להם הקדוש ברוך הוא?

ועם כל זה לא מנע הכתוב מלחבבם

ולהודיע בכל נשיא ונשיא בפני עצמו

זה קרבן.

ללמד שמשלהם הביאו.

הרי ראינו כמה הקדוש ברוך הוא משלם שכר טוב בעת צדקה למקדש

סלאש בית כנסת,

שזה מקדש מעט,

כי זה כבוד השם.

אפילו שגם כל ישראל התנדבו

והמלאכה הייתה דיים.

ומכל שכן בדור הזה,

אשר לא היו לנו 90 חמורים טעונים.

אז כל מי שמתנדב בלי 90 חמורים טעונים כמה צריך לפרסם אותו,

ולשבח אותו על מה שהוא עושה.

ובפרט בדבר שלא רבים יחכמו לחזק תורה ומוסר גם יחד.

אין הרבה חכמים

שהם חכמים לחזק את התורה והמוסר גם יחד.

ואדרבה רבים יבוזו למוסר.

וכבר אמר שלמה המלך עליו השלום

במשלי א', חוכמה ומוסר אווילים בזו.

פירוש,

חוכמה לבד,

יש הרבה אנשים שמחבבים.

אבל חוכמה ומוסר

דווקא אווילים בזו.

כשזה הולך ביחד, גם חוכמה, גם מוסר אווילים בזו.

אם כן, מי שמבין לכבד את השם מהונו בדור הזה,

שכרו מרובה מאוד.

אם הנשיאים הביאו קורבן, כמה עולה שור? 5,000 שקל היום.

נו, אז הביאו 5,000, 3,000, מצרכים ושברים בזוהד.

3,000 שקל.

נו, אז 3,000 שקל הביאו מתוך 90 חמורים שהם מלאים.

אצלנו מניה 4,000 שקל, מטר רבוע.

ואתה בונה בית השם?

אתה שותף?

אז ראוי ודאי לכתוב עליך בתורה זה מניית

ניסים בין

מאזל.

רק התורה כבר נחתמה.

אבל לא משנה.

בשמיים זה רשום.

כל אחד ואחד מה תרם ומה עשה.

יש יהודי יקר אחת שתרם

שמונה נברשות

לבית הכנסת.

50,000 שקלים.

ועוד 20 מנורות מסביב.

זה חכם. למה חכם?

כל האור שילמדו ויתפללו, בזכותו.

צריך להיות חכם. בבתי מדרש, בבתי כנסת,

לתרום את החשמל זה חוכמה.

זה חוכמה.

יש עוד מנורות שאנחנו צריכים לקנות להשלמה. זה רק

ייפוי ואור, אבל צריך עוד הרבה מנורות.

320 מטר זה לא צחוק.

ולדעתי עוד, כי החיבה יתרה אשר אראה להם הקדוש ברוך הוא לכתוב בכל נשיא ונשיא זה קורבן,

ומחמת זריזותם שהתנדבו ראשונים.

קודם כל, הם הקריאו קורבניהם משל עצמם.

אז המחבר אומר

שיש פה חיבה יתרה בגלל שהם הזדרזו והיו זריזים לתנדב ראשונים, לכן כתב זה קורבן.

כמו שמבואר ברש״י על הפסוק, והנשיאים הביאו

כי בנדבת המשכן הביאו אחרונים.

ומפני שהתעצלו חיסר להם יוד.

וכאן נזדרזו ראשונים.

ונראה כי באמת נדבתם במשכן,

אבנים טובות היה שווה הרבה יותר.

אבל רק מפני את אחרם,

לא לבד שלא שיבחם הכתוב,

אלא ניתק מהם אות יוד.

וכאן בשביל זריזותם,

חיבבם כל כך בכל נשיא ונשיא.

הרי כמה גדול כוח עושה מצווה בשמחת הלב ובזריזות.

אתה כבר עושה מצווה.

תעשה בשמחה ובזריזות.

הרב עובדיה מברטנורה אומר שכר מצווה, מצווה זה עושה מצווה בשמחה, זה עוד מצווה.

שעל כל מצווה שאתה עושה בשמחה,

זה עוד מצווה.

שכר מצווה, מצווה.

אז אם אדם יכול לעשות בשמחה ובזריזות, להיות ראשון, נחשון בן עמי נדב, כל העולם יודע, נחשון בן עמי נדב, זה נחשון בן עמי נדב. תראה,

פעם אחת קפץ ראשון, כל העולם מדבר עליו. הראשון, הראשון, הראשון.

על מי מדברים תמיד?

מקום ראשון. מי הגיע מקום ראשון? מקום ראשון.

כל האולימפיאדה להגיע למקום ראשון.

אז אם זה בגשמיות,

בהבלה,

ברוחניות להיות ראשון,

ראשון שבקדושה.

כל דבר להיות ראשון בקדושה.

אז ראינו מפה שהכתוב משבח מאוד מאוד מאוד את מה שהקריבו, את הקורבן משל עצמם,

ולמרות זאת נקרא הקורבן על שם השבט.

והם הקריבו בעצמם.

למה היחיד צריך להקריב בשביל כל הציבור? הציבור עשיר. למה הוא צריך לשלם מהכיס שלו?

זאת המעלה.

זאת המעלה. מנהיג צריך לתת דוגמה אישית.

ראש וראשון.

כן?

כל המניות שהתחלנו בארגון שופר,

מניות על טפים.

התחלנו עם מפעל הטפים.

אחר כך מפעל הוידאו.

אחר כך מפעל ה-CD.

הראשון שנתן מניות זה אני,

וגם דאגתי שלמשפחה יהיו.

קודם כל שיהיה להם חלק לעולם הבא, אני בטוח.

כי ייצור של מיליונים

מבטיח עולם הבא.

זו שותפות במאות אלפי בעלי תשובה.

מי שנכנס היום הוא שותף לתת לכם?

לא, אין רטרואקטיבי.

מכאן ולהבא.

יש עוד מה לעשות בעולם.

עכשיו התחילה המכירה של הכיסאות.

יש כיסאות VIP,

4000 שקלים,

יש כיסאות רגילים, 2000 שקלים.

אם יש סופר VIP זה 8,000 שקלים.

סופר VIP זה שלי.

מה זה לי? אז אני צריך לשלם 8,000 שקלים על הכיסא.

מה לעשות?

אתה רוצה לשבת במקום טוב? תשלם.

איפה אתה רואה מישהו משלם?

אין דבר כזה.

אנשים מפעדים לשלם, מה אתה עושה? רק בזה אתה קונה זכויות. למה אתה קונה? בזה שאתה שומר בכיס, איזה שכל. אין שכל.

מישהו שומר לנו לך כסף, תשחרר.

איי, איי, איי.

פעם אמרתי בדרשה בהונס לארץ.

העשירים סתומים בכסף.

הם לא משחררים.

אם היו משחררים,

אז השם היה ממלא.

אבל אם זה מלא, מה הוא ישפוך?

הוא לא שופך.

הוא ישחרר, והקדוש ברוך הוא ייתן.

אבל דבר לקירות, אתה אומר, זה קשה.

מקום שיש חסרון כיס צריך זירוז. צב את בני ישראל, צריך שם ציווי זירוז.

אנשים קשה להם לשחרר. אפילו מחצית השקל,

זה היה סיפור להוציא מחצית השקל.

תשעים חמורים מסכנים קורסים כבר מרוב הזהב והכסף. צריכים להתעלף.

אתה מתשחרר רק מחצית השקל.

אז השם אומר לו, דבר על בני ישראל ויקחו לי תרומה.

דבר כמו דברו, אומר הבעל הטורים, כמו דברו על לב ירושלים.

כמו לנחם את ירושלים על החורבן.

אז צריכה לדבר אליהם דיבור מיוחד, לנחם אותם. אתה מבין מה היה ההפסד הגדול של בית המקדש והכל.

צריך לדבר אליהם. אז הוא אומר אותו דבר, לדבר אל בני ישראל, לנחם אותם, לא נורא. מחצית השקל, זה יחזור.

זה יחזור, לא יקרה כלום.

איי, איי, איי, איי, קשה, קשה.

אבל בסדר, עם ישראל נותנים. נטבעים לעגל, נותנים. נטבעים בבית כנסת, נותנים.

ברוך השם.

אחרת לא היה קם שום דבר.

אבל זה קשה, יצר רע.

דור אחרון זה הממון, ממון, לא דור.

אלפיים שנה האחרונים, העולם נדון בזעם.

אלפיים ראשונים, זנות.

אלפיים שנים, עבודה זרה.

אלפיים האחרונים, ממון.

היום זה הכול כסף.

הבעיה זה כסף, כסף, כסף.

בכל אופן, אנחנו רואים שאפילו נתינה כזו מועטת

ביחס לעשירות שהיה לכל אחד ואחד,

משבח הכתוב ואומר, זה קורבן נחשו בן עמינדב.

זה קורבן של לומיאל בן צורי שדאי.

זה קורבן, יבא ביי, מה יש כאן?

כולה שלושת אלפים, אתה אומר, לא?

זהו, התורה יודעת לשבח גם נתינה קטנה,

אפילו שיש לך הרבה ביחס.

נו, זה לימוד מוסר בשבילנו,

אולי סוף סוף נלמד, נשחרר קצת משהו.

רבי חנני אומר, השם אומר, עושה לימוד מוסר בשבילנו.