שליח מצוה במסירות נפש | הרב אמנון יצחק
תאריך פרסום: 27.05.2013, שעה: 20:16
...איזה מסירות נפש מיוחדת היתה להם לפנחס ולכלב שכל כך נתחבבו לפני הקב"ה? והלא כל שליחות, ובמיוחד כאשר מדובר בשליחות של מרגלים היא מסוכנת.
אלא יש לבאר שמסירות הנפש המיוחדת שהיתה כאן אצל פנחס וכלב התבטאה בכך שמלבד הסכנה שנטלו על עצמם, הראו גם גבורה נפשית גדולה בענין שבו גם הגיבורים הגדולים ביותר נכשלים, וזה הגבורה של כבישת היצר. כבישת היצר. גבורה עילאית שכמותה תמצא אך ורק באנשי רוח.
ידוע הדבר שיהושע וכלב כולם היו תלמידים של משה רבינו, כולם שמעו את לקחו, והיו נכנעים לקבל את מרותו ואת הוראותיו, והיו שווים בכל הדברים, אבל כאשר מת משה רבם ויהושע קיבל את ההנהגה, נשתנה אז המצב, כי במקום שכולם יהיו שווים נתפרדה החבילה, ויצאו מכלל ההשתוות, כי פנחס וכלב הצטרכו לקבל עכשיו את מרות יהושע חברם. הם ירדו כלפיו בדרגה להיות תלמידים שלו, הם היו שווים לו, של מי שרק לפני זמן מועט היה חבר שווה להם בכל, ופתאום הוא הופך להיות המנהיג של כולם, לכן הוחשבו כל כך פנחס וכלב כמצטיינים בשליחותם, מפני שנשתלחו כעת מיהושע בשליחות של רב גוזר ומצווה. שהוא היה להם כרב שגוזר ומצוה. וקיבלו עול ומרות בשליחות זו בכל ההכנעה. יש בזה מסירות נפש מיוחדת וכפולה, כי הלא פנחס היה זה שהצליח במסירות נפש גדולה לקנא לכבוד ה', והוא הציל את כל עם ישראל מכליה, והעניק לו ה' ברית שלום וברית כהונת עולם, אז במה הוא נפחת מיהושע בינון, אדם שהציל את כל ישראל, אדם שנתברך שלא ימות לעולם, פתאום הוא יורד ונשפל תחתיו של יהושע בינון חברו, מסירות נפש עליונה.
וכן כלב בגבורתו, שעלה בידו להתקומם נגד נשיאי ישראל, ופירש עצמו מדעותיהם ונשתבח בקילוסים רבים מאת הקב"ה, ה' התפאר בו "ועבדי כלב עקב היתה רוח אחרת עמו וימלא אחרי" ואחרי ההצלחות של שניהם, לא זחה עליהם דעתם, ולא שינו מן השליחות שהטיל עליהם יהושע, ועשו כמצוותו. זוהי בודאי מסירות נפש גדולה ומיוחדת, היו יכולים להגיד לו מה תפסת אותנו, תשלח אנשים אחרים, יש אנשים יותר פחותים מאיתנו, תשלח אותם, מה אתה שולח אותנו, אתה שולח אותנו להסתכן, שולח אותנו אתה מבין לדברים כאלה, מה, כבר היינו מספיק בקטע הזה, כבר סיכנו את עצמנו, פנחס סיכן את עצמו מול 24 אלף איש, שהוא נכנס על דעת למות, וכלב שהוא עומד נגד המרגלים הנשיאים ונגד כל העם, עוד פעם אתה שולח אותנו להסתכל? היו יכולים להגיד לו חפש אחרים, אנחנו כבר עשינו את זה.
איתא בזוהר הקדוש, אמר לרבי אלעזר, מה מעשיך? אמר לו מלמד תינוקות אני במקומי, ועתה בא לעיר רבי יוסי מכפר חנין, ולקחו ממני את התינוקות והושיבו אותם אצלו, ומכל מקום נתנו לי כל בני עירי את שכרי כמו בעת שהיו התינוקות אצלי, אלא שהסתכלתי בנפשי שלא ראוי לי ליהנות מהם בחינם, השכרתי את עצמי אל חכם הזה, דהיינו לרבי יוסי, כדי ללמד תחת פיקוחו את התינוקות. אמר רבי אלעזר לרבי שמעון בר יוחאי, פשששששש כאן צריכים לברכותיו של אבי רבי שמעון בר יוחאי. אני לא יכול לברך אותך, זה גדול עלי, זה רק אבא שלי יכול לברך אותך, רק רבי שמעון בר יוחאי בכבודו ובעצמו. פשששששששש. מה מעשיך? מלמד תינוקות אני במקומי, נו ומה קרה? אומר הגיע אחד רבי יוסי מכפר חנין ולקחו כל האבות את הילדים שלהם והושיבו אותם אצלו שהוא ילמד אותם, אבל נתנו לי בני העיר את השכר מה שמגיע לי כאילו התינוקות אצלי, אבל הסתכלתי בנפשי שזה לא ראוי שאני יענה בחינם, אז הלכתי להשכיר את עצמי אצל אותו חכם שלקחו את כל התלמידים שלי אליו, והלכתי ללמד אצלו. היה לו עסק פרטי, מלמד תינוקות, לקחו לו את כל התינוקות, הלך לעבוד אצל ההוא שלקח לו את התינוקות. אחד יש לו מכולת, כל השכונה קונה אצלו, בא השני פתח מכולת כולם עזבו אותו והוא רואה את כולם הולכים לחנות השניה, אומרים לו אין בעיה נשלם לך כסף כאילו אנחנו קונים, אומר לא, אני לא ראוי לקבל בחינם, הולך עובד אצלו שוליה, מרים אקנומיקה מרים זה מרים זה. אמר רבי אלעזר, אני לא יכול לברך אותך, רק אבא, רבי שמעון יכול לברך דבר כזה, זה אין דברים כאלה. כששמע רבי אלעזר את הסיפור מאותו אדם הוא נתקף בהתפעלות עילאית, כמעט יצא מכלי נפשו מרוב התרגשות, חש עצמו כאילו חסר אונים, הרגיש שפיו קטן משיוכל להביע לו הילולים ושבחים, לא רק על הפעולה הנוכחית של האיש ההוא, אלא הוא חש שהפעולה הזו מגלה סוג כח של האיש הזה, כי הפעולה הכבירה הזו מעידה שהוא בעל מדרגה עילאית, כי אין הוא בר הכי שיהיה מסוגל לבטא הערכה אמיתית שמגיעה לו, לזה צריכים אישיות יותר עילאית ומרוממת בכדי להעריכו ולברכו בהתאם.
קשה לו לאדם לעזוב את מקומו החשוב שהוא מכהן בו בתור רב ומלמד, משפיע ומחנך, ואם בכל זאת יאלצוהו לעשות כן, לעזוב את מקומו ולמסור אותו למישהו אחר, ודאי שהוא ישנה את עצמו ויעתיק עצמו למקום אחר אפילו לעיר אחרת רק מהבושה שלא יראו אותו שככה עשו לו. כמו שאמרו, הוא נסע לשוויץ, הוא נסע לשוויץ. לא יודעים שהוא כבר בשבע בבוקר היה פה, אבל ברור הוא, כי שונה הדבר ומופלא מאד, בעת שאדם עוזב ומפנה את מקומו למישהו אחר, אבל הוא עצמו נשאר באותו מקום, מוריד עצמו מדרגה נמוכה יותר לעיני עם ועדה, לפני כל אלה שהכירוהו בתור מחנך טוב והגון, הוא עומד בפני כל התינוקות שהכירו אותו והחשיבו והעריצו אותו, ומוריד עצמו בפניהם ובפני הוריהם זו מדרגה גבוהה ביותר, כי הנמכתו והשפלת כבודו ניכרת על כל צעד ושעל ובכל יום ויום.
לכן כאשר שמע רבי אלעזר על מעשה זה לא יכול היה לשלוט על התפעלותו, הוא ראה כי מדובר כאן באיש שבפנימיותו פועל כח טמיר וקדוש, וזה אין הוא ראוי לברכו כי קטן ראה את עצמו כלפי האיש ההוא ורק אביו רבי שמעון יכול לברכו.
הסיפור הזה טופח לו בפנים עד כמה אנחנו ירודים מאותו בעל מדרגה, אילו קרה לנו דבר כזה היינו בורחים אלפי מילין מהמקום ההוא כדי לא להיות באותו מחיצה עם האיש שבא במקומנו ונטל את כל הכבוד. הרי רואים ששבעה ימים לא התאושש אפילו אלי ישי שאמרו לו שיחליפו אותו, שבעה ימים הוא לא יצא מהבית, הוא הסתגר, הוא לא יכול היה לעכל את הבשורה המרה והרעה שהוא מספר שתיים. לא זרקו אותו, לא לקחו לו את הכל, נתנו לו תפקיד, יהיה אחראי על כל החינוך של ילדי ישראל הספרדים שנמצאים במסגרות, לא טוב לו, הוא שבוע ימים בהלם, הוא לא רוצה את התפקיד הזה. אז מה אתם מחפשים? איזה תפקידים? אם נותנים לכם לחנך ושכל הרוחניות של הילדים יהיה אצלכם ביד, לא מתאים? תיירות זה יותר טוב? מה פנים תעודות זהות ופספורטים זה יותר טוב? לטפל בסודנים זה יותר טוב? מה הבעיה? טפל בילדי ישראל, נתנו לך עונש טפל בילדי ישראל, עונש, לא טוב העונש הזה? "ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד", לא מתאים, לא מתאים. מה זה מלמד דרדקי, אחראי על לימוד דרדקי, יה, כן איפה שיש ג'ובות שעובר כסף זה חתימות חותמים זה פה שם מחליטים החלטות.
ש. עכשיו הרב, מישהו שהוא מחלק דיסקים זה גם ממצדיקי הרבים?
הרב: ודאי, מגדולי מצדיקי הרבים.
אז ז"א, רואים פה רק החליפו למישהו משהו פשששששש, איזה מעלה שבן אדם מוכן להתכופף תחת השני ולבוא עוד במסירות. דוד המלך אמר לו הקב"ה, אתה לא תבנה את בית המקדש, רק הבן שלך, הבן שלי יותר טוב ממני? כן, הבן שלך יבנה את הלא, למה - אתה ידיך דמים מלאו. טוב, לא רוצים לא צריך, לא, הוא אוסף וחוסך ומכין את העצים ואת האבנים ואת הכל ודואג להכל הוא בעצמו, חותך את כל הגרניט פורצלן לעשרים על עשרים וזה ופה ושם ומכין את הכל, הכל הוא מסדר, וחוסך מהאוכל שלו והכל בשביל שיעמוד בית המקדש. זה נקרא בעל מדרגה. למה? המטרה היתה מה? לבנות את בית המקדש, אם זה לא אני מה זה משנה, אז הוא יבנה את בית המקדש, העיקר שנבנה יחד, לא טוב? אחד אומרים לו קח את הקונגו תעשה ככה, אומר לא אני רוצה לעבוד פה, לא לא תעשה בינתיים את זה, אתה יודע מה אני הולך ביי. מה אתה באת להשתעשע, תעשה מה שאומרים לך, מה שמבקשים, מה שצריך, מה זה משנה מה. כבוד, גאוה, אגו, זה הבעיה. מידות, מידות, זה הבעיה.
אז אמרנו שאין לך חביב לפני הקב"ה כשליח מצוה שהוא משתלח לעשות מצוה ונותן נפשו כדי שיצליח בשליחותו, ואין לך בני אדם שנשתלחו לעשות מצוה ונותנים נפשם לבצע שליחותם כאותם שני שליחים ששלח יהושע פנחס וכלב, למה אצלם זה מסירות נפש? כי זה לא רק סכנה אלא הם הסכימו להיות פחותים, ממי? מחברם השווה להם יהושע בינון, והיה להם מעלות במשהו יותר ממנו שהם מסרו את נפשם כמו שתיארנו, וה' העיד עליהם, ובכל זאת היו מוכנים להכנס תחת. והם ביצעו את זה במסירות נפש, כי היו יכולים לעשות את זה בחפיף דליל, אפשר לעשות בחפיף דליל, ללכת להגיד לא ראינו כן ראינו, לעשות את השליחות אבל אתה יודע, והם הלכו במסירות נפש עד הסוף, אלה השליחים החביבים לפני הקב"ה והם הדוגמא. מה זה משנה מה אומרים לך, מה זה משנה מי אומר לך, משנה מה התכלית של הדבר, התכלית היא טובה ראויה, מה זה אכפת לך כל השאר, מה אכפת לך? ואם יגידו לך תהיה גנן, זה שווה אצל הקב"ה כמו להיות בן תורה, אתה תהיה מוכן להנות גנן? מוכן, אם ה' אומר שגנן ובן תורה זה אותו דבר והוא רוצה עכשיו לסדר לו את הגינה, מה זה משנה? משנה? לא משנה, העיקר שעושה מה שה' רוצה. המרבה והממעיט ובלבד שיכוון לבו לשמים, ורחמנא ליבא בעי.
בבית המקדש היו הרבה תפקידים, נכון? וכולם רצויים לפני ה', כל אחד יש לו תפקיד, מה לעשות, צריכים לעשות כל אחד יש לו תפקיד שלו. מי שעושה את התפקיד שלו ועושה אותו במסירות נפש, בלי טרוניות, הוא מאה אחוז אצל הקב"ה, לא צריך יותר ממאה אחוז, מאה אחוז. נכון? אבל למדנו יסוד גדול, מה זה שליח מצוה, שליח מצוה זה במסירות נפש, לעשות את רצון המשלח במסירות נפש, ונותן הכל בשביל להצליח בשליחות.
רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל...