חובת כל יחיד | הרב אמנון יצחק שליט"א

- - - לא מוגה! - - - 

אתם ניצבים היום כולכם לפני אדוני אלוהיכם, ראשיכם, שבטיכם, זקניכם ושוטריכם, כל איש ישראל.

אור החיים הקדוש שואל שתי שאלות.

מדוע התורה מפרטת ראשיכם, שבטיכם?

כבר אמרה כוליכם.

אז כולם כלולים במילה זו. למה צריך לפרט ואחר כך להגיד כוליכם?

שאלה שנייה,

מה טעם הברית הזו?

הרי בסמוך כתוב אלה דברי הברית,

מתרץ בעל אור החיים הקדוש.

כי כוונת משה בברית הזו להכניס את עם ישראל בערבות זה על זה,

כדי שישתדל כל אחד בעד חברו שלא יעבור פי ה'.

ויהיו נתפסים זה בעד זה.

כוליכם,

כל איש ישראל, ערבים זה לזה.

הראשים על כל ישראל,

שבטיכם על השבט,

כל איש ישראל על בני ביתו.

הרי מכאן שיש צורך בברית מיוחדת נוספת

בגלל הערבות

בין בני ישראל.

אבל לכאורה,

מה היסוד של תביעת התורה מהאדם גם על רעהו?

בכל שכן, תביעת אדם על כל ישראל?

אם אנחנו רואים, למשל, בקבוצה מסוימת,

שכמה אנשים מתרשלים,

ועובדים את השם בקרירות, לומדים בקרירות.

בבחינה של פן יש בכם איש או אישה שלבבו פונה היום מעם השם.

מה אנחנו אשמים?

לא מספיק כל התביעות שיש על כל אחד ואחד,

על עצמו.

וכל העמל שהוא משקיע, הוא צריך עוד ברית שנייה על ערבות ואחריות, על הזולת ועל כל ישראל.

יתרה מכך,

התורה הקדושה תובעת גם על אשר איננו פה עימנו היום.

הוא גם נכלל בברית.

אפילו על כל העולם הקרובים והרחוקים.

לדוגמה,

אם רואים שמישהו התעורר לייסד בית כנסת

או ישיבה

במקומות אחרים,

הרי זו מעלה ומידת גדלות בחסידות,

אבל זה לא חובה.

וגם במלכות

דה ארעה

לא רואים שאחד נענש עבור מעשה השני.

אמנם היטלר, יימח שמו וזכרו, הוציא משפחות שלמות להורג בגלל חטא של אחד,

אך זו הייתה גזירה נוראה מן השמיים.

אבל בדרך כלל,

כל איש חייב ואחראי למעשיו בלבד.

וכאן השם יתברך,

הרחום,

בא חנון,

כורת ברית מיוחדת

כדי שכל אחד ימנע מהשני לעבור את פי השם.

מדוע?

אלא כמו שאנחנו תמיד אומרים,

היכן מתגלית מהותו האמיתית של האדם?

בבחינת הראשים והמנהיגים.

בדבר שאדם יש לו הרגשה חזקה פנימית,

הרי הוא מעצמו משפיע על אחרים ומדרבן אותם לנהוג לפי דעתו והרגשתו,

ומפגין על כך אחריות מלאה.

ואם אנחנו רואים שבתקופה הזאת,

ימים ספורים לפני ראש השנה,

סוף אלול,

עדיין מזלזלים אנשים בסביבתנו בלימוד מוסר ובתפילה בציבור,

הרי זו בחינה שגם בנו חסר.

על כגון זה פירש רשי על הפסוק הנסתרות לאדוני אלוהינו,

ואם תאמרו,

מה בידינו לעשות?

אתה מעניש את הרבים על הרהורי היחיד?

אבל באמת מהנגלות

הוכחה ובחינה על הנסתרות.

כשיש קרירות בחודש אלול,

זה מוכיח איפה עומדים הראשים והאחראים.

ומי שבידו למחות

ואינו מוחה,

נתפס על עוון הזולת.

בתורה מטילה חובה זו על כל איש ישראל,

על כל איש ישראל.

וכן דברי החכמים, זיכרונם לברכה לפסוק, ארור אשר לא יקים את דברי התורה הזאת.

כל מי שלמד

ועשה

אך יש בידו להקים ולהחזיק ולא הקים, הרי זה ארור.

אפילו בסוף העולם.

כל מקום שאדם יכול לעזור, להחזיק ולהקים תורה,

והוא לא עושה, הוא נתפס.

כל אדם.

וראינו אתמול בשיעור באשקלון שגם צדיקים גדולים וגמורים,

אם הם לא מקרבים את הרשעים ודואגים שהם יחזרו למוטב,

הם בכלל ארור.

כי אם יש בידם להקים, הם לא מקימים.

על זה נאמר ארור.

אפילו למד ועשה וכו',

והיה בידו להחזיק ולא החזיק, ארור.

ועוד יותר נורא,

שהתורה טובעת

אפילו על אשר איננו פה היום.

והרמב״ן כותב בעניין שורש פורה ראש ולענה יאמר פורה ראש,

לרמוז כי משורש מתוק לא יצא מר.

בכל אשר לבבו שלם עם השם הנכבד,

ולא הרהר כלל בעבודת כוכבים.

אל יוליד מודה בה.

איך הוא יכול להוליד מודה בה אם הוא בעצמו כל כך שלם?

אם אדם בהרגשה גבוהה,

לא תיתכן שום תקלה על ידו ועל זרעו?

ואם רואים תקלה,

זוהי בחינה על האדם.

אז ככל שנלמד מוסר באלול,

ונפתח בתוכנו עוד בימים האחרונים את הרגשת,

נפתח בתוכנו את הרגשת יום הדין ואימת הדין,

אז ממילא נרגיש גם אחריות על סביבותינו.

וכך הראה משה רבנו כשטבע את בני ישראל על היראה.

ועתה ישראל, מה אדוני אלוהיך שואל ממך?

כי אם ליראה, על זה שואלים חכמים,

עתו יראת שמיים הילתא זוטרתא היא?

וכי יראת שמיים זה דבר כל כך קטן?

אם,

כן,

לגבי משה,

מילתא זוטרתא היא, לגבי משה יראת שמיים זה דבר קטן.

ואם משה רבנו הרגיש בעצמו את היראה כמילתא זוטרתא,

הרי שהרגיש את הכוח והיכולת לתבוע את אותו דבר מכלל ישראל.

זאת אומרת, אנשים לפעמים אומרים, תגיד מה אתה רוצה? אתה חושב שאנחנו במדרגה שלך? אתה מלך, אתה ככה,

אנחנו לא יכולים.

מה, אתה תובע לפי מה שאתה מבין, לפי מה שאתה מבין? זה אנשים פשוטים, הם לא יודעים.

הנה,

משה רבנו,

אצלו יראת שמיים, זה דבר קטן.

קל לו מאוד,

אז הוא תובע מכולם אותו דבר.

מה, אבל אתה משה רבנו, אתה שיא האנושות.

אתה מבקש מהעם הפשוט שיהיה כמוך?

כן.

כן.

אם רצה, אומר הרמב״ם,

אדם להטות את עצמו ולהיות כמשה רבנו,

יכול להיות כמשה רבנו.

רצה להטות את עצמו להיות ירבעם בן נבט,

יכול להיות ירבעם בן נבט.

הבחירה בידך.

בכל אופן, אם תרצה להגיע עד משה רבנו,

ועד איפה שתגיע, תגיע, ולפחות תשאף אליו. אם תשאף אליו, תגיע לאנשהו.

אבל אם לא תשאף אליו, לא תגיע אפילו לעצמך.

ומשה רבנו פנה וביקש וטבע מישראל,

כאילו גם אצלם זה חייב להיות בבחינת מילתא זוטרתא.

והדוגמה האישית שלו משפיעה על הזולת יותר טוב,

ומשכנעת יותר מהשפעה על ידי הטפת מוסר ותוכחות.

כמה שאדם גבוה ברגשותיו ובהשגותיו,

כך הוא מרגיש ממילא אחריות על הציבור,

וכך יקל עליו גם להשפיע, כי הציבור מרגיש שזה בא לו מהפנימיות.

מכאן אנחנו צריכים להתעורר ולהתחזק מאחר ובאנו גם תלויים אחרים.

כל אחד מושפע מזה שסובב אותו.

אם הוא רואה קרירות אצל אחרים,

אז הוא גם כן לא יהיה חם.

הוא לא יהיה חם לשום עניין.

אבל אם רק שכולם באים ורוצים לעשות ולפעול למען השם, אז הוא גם כן יירתם.

משפיע, כל אחד משפיע על כל אחד.

אז צריכים להתעורר ולהתחזק מאחר ובאנו תלויים גם אחרים.

במדרגה שבה אנחנו עומדים,

היא נמדדת

לפי כוח השפעתנו על סביבתנו.

מה אתה שווה בשמיים בראש השנה?

כמה אתה משפיע על הסביבה שלך?

כמה למדו ממך טובות, דברים טובים.

כמה השפעת על הסביבה, בין במישרין ובין בעקיפין.

כמובן שעדיף שיהיה גם במישרין,

לא רק בעקיפין.

ועל הערבות והאחריות שלנו כלפי הזולת,

כמה שנהיה ערבים ואחראים כלפי הזולת, ככה המדרגה שלנו.

וככה דנים אותנו בראש השנה.

ובעמת מידה זו גם נמדדים מעשינו ביום הדין הקרב ובא. ככל שנצליח להשפיע על השכנים הקרובים אלינו, כך נזכה בעזרת השם להיות זכאים בדין.

למה?

כי מי שהציבור צריכים לו,

הוא עובר ראשון בדין עוד בשעה שאין כעס.

אבל מישהו בא באופן פרטי,

ונתנו דרשה להסביר למה יש שני ימי ראש השנה.

שיש דין הקשה ודין הרפה. ביום הראשון זה הקשה, ביום זה... בראשון נידונים הצדיקים הגמורים,

ושם המדקדקים כוחות הסערה,

והשלמים האלה, כשהם יוצאים, יוצאים ראשונים.

אבל האחרים,

על פי דין הם לא היו יוצאים.

רק יש דין רפה ביום השני, והקב' מתחשב, אבל לא בזכותם.

אלא בזכות הצדיקים שהופכים להיות כלים לטובתם.

ואם הם יהיו כלים לטובתם, אז שוקלים.

אם הם יהיו כלים לטובת הצדיק, יש להם זכות להתקיים.

אבל אם לא היה להם שום צד להיות כלים לצדיק,

אין להם זכות להתקיים.

רק אם הוא משמש לצדיק.

כן.

זאת אומרת,

זה לא כל כך פשוט לחבור את יום הדין.

בכלל לא פשוט.

זה שבונה פה.

מה? זה מי שעשה יעפור.

או, מי שפה חבל הזמן, יש לו כרטיס ירוק.

אז זאת אומרת,

אם חשבנו שכל אחד חייב על עצמו בלבד, אנחנו רואים שלא.

ולא רק חייב על עצמו וסביבתו, אפילו על כל העולם כולו.

וכל שיכול לפעול ולא פועל,

חס ושלום, בכלל ארור.

הוא בחרם מן השמיים.

אז מה הסיכויים שלו להצליח בחיים?

אם מן השמיים מחרימים אותו,

מה נשאר?

לכן, צריך אדם להירתם תמיד לכל דבר שבקדושה,

ולהתחבר לצדיקים האמיתיים,

ולעשות בשלו מה שהוא חייב,

ולכלל.

כל הזמן נחפש לכלל.

מה אני יכול להירתם ולתרם לכלל?

כי זה מה שהשם רוצה. יש לו בנים, הרבה בנים,

ולא כולם בסדר.

הוא רוצה שיקרבו לו את הבנים.

מי שיש לו ילדים לא כל כך מוצלחים, הוא לא רוצה שיעזרו לו לקדם אותם,

ודאי. אז אם יקרבו לו, אז הוא לא ייתן לך את הכלים והאפשרויות,

בסייעתא דשמיא,

וכל שאר הדברים אם אתה רוצה לעשות למענו?

ודאי שהוא ייתן לך.

אבל בנאדם כל הזמן חשוב על עצמו. אני, איך אני יכול? איך אני יכול? איך אני יכול? איפה יש לי זמן?

יש לי שלושה ילדים. יש לי זה, אני תקוע פה, יש לי עבודה וזה, יזה.

אבל כשיש צרות,

רצים לצדיקים.

תאר לך שהצדיק היה אומר.

איפה יש לי זמן, איפה יש לי זה, יש לי כל העולם על הראש, איפה יש לי זמן? אני יכול להתעסק עם בן אדם אחד פשוט שבא לבלבל את המוח, שיש לו בעיה.

מאיפה יש לי זמן? אתה יודע כמה זה עושה את זה.

ומתי אני אלמד? ומתי אני זה? מתי זה? אין לי זמן. זאת אומרת, אין לי זמן.

אם היה עושה לו ככה, מה היה אומר?

אז כשהוא צריך מישהו פעם לאיזה עניין כללי, של כלל ישראל,

אין לי זמן, אין לי זמן, אין לי זמן.

אז מה, רק לסחוט בצדיקים? אתם לא יכולים לבקש ברכות, לא יכול לבקש ברכות, זהו.

ולהירתם ולמסור נפש לו?

הרי ממה הוא נהיה צדיק?

מזה שהוא מסר את נפשו עשרות שנים בשביל הכלל.

מזה הברכה שלו שווה משהו.

אז אתה בא ולוקח את זה בשנייה,

את כל מה שהוא עשה במשך 30, 40, 50 שנה.

אבל שהוא צריך משהו, לא בשבילו.

בשביל איזה מטרה כללית?

שאתה חייב לבד, הנה אתה חייב.

הפרשה אומרת, בלי הצדיק אתה חייב.

יש ברית, יש ערבות.

אתה התחייבת, מחמד הר סיני, ולעברך עברת בעלה הזאת ובשבועה הזאת.

אתה לא עושה?

אז בא מישהו כבר מן השמיים שלך, שיאיץ בך?

בוא, בוא, בוא. מן השמיים אומרים לך, הנה בוא.

כבר קיבלת טלפון, אס אמ אס, קדימה, בוא.

איי, איי, איי, ככה זה העולם.

רוצים מהקדוש ברוך הוא ולתת?

אין לנו זמן.

אין לנו זמן.

אני, יש לי זמן, אני... אתה, ברור, אתה תמיד לך זמן.