לא בשמים היא | הרב אמנון יצחק שליט"א

- - - לא מוגה! - - - 

לא בשמיים היא ולא מעבר לים היא, לאמר מי יעבור לנו אל עבר הים ייקחה לנו וישמענו אותה ונעשנה.

כי קרוב אליך דבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו.

כדאי לראות הרצאה של אתמול בתל אביב שנתתי בעניין זה בהרחבה גדולה.

בואו נגיד תמצית של הדברים ופליאה גדולה.

יש להתבונן בזה.

מה זה לא בשמיים היא ולא מעבר לימי?

כי קרוב אליך דבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו. יש להתבונן בזה.

בישלמה אם יאמרו לו לאדם דע

שהדבר אינו רחוק ממך כמה פרסאות כפי מחשבתך,

אלא קרוב מזה, רק כפרסה אחת,

הדברים מובנים.

מה שנאמר עליו, ברור,

זה לא מרחק עשרים קילומטר אלא קילומטר ממך.

אבל איך ייתכן לומר לאדם דע כי אין זה בשמיים אלא בתוך פיך?

איך סלקה דעתך לטעות על דבר שמונח בתוך פיו

שהוא בשמיים?

שמצריכים אותנו בתורה להודיע לנו על זאת שזה לא בשמיים,

זה לא מעבר לים, זה פה,

בפיך.

יכול להיות טעות כזאת שכל בן אדם

טועה

במרחקים של בין שמיים לפה?

שהוא יכול לטעות שזה שמה?

אחת אוזנך הושמע.

האדם מורכב משני כוחות מנוגדים מן הקצה אל הקצה.

ככתוב, וייקח אדוני אלוהים עפר מן האדמה ויפח באפיו נשמת חיים.

נמצא שכך הוא הדבר.

אם ימשיל אדם את רוחו נשמתו

על החומר של עפרו,

אז יהיו נהירים לו שבילי דרכיעה,

כי שבילי נהרדעה,

שזה מושג.

שיכול להיות בקיא בשבילי השמיים

ובתהלוכותיו,

כאילו מכיר את השבילים בשכונה שלו.

ככה הוא יכול. אם ימשיל

את רוחו ונשמתו על חומרו ועפרו,

ככה הוא ירגיש, ככה הוא ידע, ככה הוא יבין, ככה הוא ישיג.

כי משם לוקחה הנשמה,

מתחת כיסא כבודו יתברך.

והרי השגה של האדם היא יותר מהמלאכים והשרפים,

אז לכן הוא יכול להשיג את זה בקלי קלות.

אבל אם הוא הופך כערע על פי אחז בשלום,

וטורף את נפשו בחומרו, בחומר שבו,

ודאי שכל ענייני שמיים זרים הם מה לא לגמרי, ואין לו בהם שום טעם.

כי על אחד כזה נאמר,

אדם ביקר ולא יבין,

נמשל כבהמות נדמו,

ומעלה לבהמה עם חכמה ובינה.

אין לה חך טעם ומתיקות,

אלא בתבן וקש.

הוא יכול ליהנות מחידושי תורה, מפלפולי תורה,

מגרסה, מסברה, מזה?

הוא נותן לו חומוס ומנגו וזה ופה ושם,

זה מה הוא מבין.

מזה הוא נהנה, מקש ותבן.

בהמה מבינה בקש ותבן, בהנאות העולם הזה.

מים בינה בחכמה ובינה.

אבל אם אדם רוחני, שמימי, הנשמה שלו שולטת על החומר שלו,

כל ענייניו זה בעליונים.

נמצאנו למדים, כי בגוף שלנו, של שלוש אמות,

המרחק בהכרה הוא באמת כבן שמיים וארץ

עד לפה שלו.

זה ההפרש.

זה מה שאמר הכתוב. לא בשמיים היא,

כי קרוב אליך דבר מאוד בפיך ורוחך לא עשתו. כלומר,

אם תמשיל את הרוח שלך על החומר,

אז המצווה הזאת היא ממש בפיך ובלבבך.

ואתה רואה בחוש את דרך החיים לפניך, ברור.

מה שאין כך, להפך.

אם אתה בהמי ואתה לא רוחני,

אז באמת היא בשמיים ומעבר לים.

או כמו שאמרו חכמי המוסר,

אמרו, ידעת היום

והשבות אל לבביך,

לא מספיק מה שאתה יודע פה.

צריך שזה יתיישב על לבך.

מה המרחק מפה לפה,

אמרו חכמים, זה כמו ממזרח למערב.

אה, זה שיבר.

לא.

זה שיבר למישהו רוחני.

אבל מישהו גשמי,

זה כמו ממזרח למערב.

זה המרחק, מפה לפה.

הוא לא יכול להוריד מפה לפה בשום אופן מה שיש לו פה.

וכמה זה המרחק?

כלום.

הנה זה פה, כבר תכניס.

לא נכנס.

נעצר פה.

לא נכנס.

אתם יודעים, זה הכל תלוי בסיבוב אחד.

כשאני פה עם הפנים למזרח,

המערב, בגב שלי.

אם אני רוצה להגיע מהמזרח למערב,

אז אני צריך להקיף את כדור הארץ.

אבל אם אני אעשה סיבוב, אני כבר נמצא שם.

אם אדם עושה סיבוב,

מחליט שהוא משתנה,

הוא לא הולך אחרי החומר,

הוא הולך אחרי הרוח.

ברגע אחד הוא קירב את השמיים לפה.

אם הוא עשה סיבוב הפוך,

הוא הרחיק את זה מפה עד לשמיים.

אכן, דע לך, בן אדם,

כוח גבורתך הוא עד להפליא.

תשמעו איזה כוח יש לנו.

כתוב שמיכאל באחת גבריאל בשתיים.

מיכאל שיורד לעולם הזה,

הוא יורד בקפיצה אחת.

גבריאל יורד בשתיים, שתי קפיצות.

ואתה במעוף אחד קופץ מהארץ עד לשמיים.

במעוף אחד.

וכל מרחק זה שבין השמיים לתוך פיך,

שהוא מהלך 500 שנה,

זה המרחק האמיתי, מהלך 500 שנה,

בידך הוא. אתה יכול לקצר את זה בשנייה.

מהלך 500 שנה, אם תלך.

כל יום הולכים 40 קילומטר.

תכפיל את זה ב-365,

תכפיל את זה ב-500.

זה המרחק מכאן לרקיע הראשון.

את כל זה אתה יכול לקצר בשנייה.

יכול אתה לפשוט יד ולאכוף את כל הרקיעים כולם לתוך פיך.

ואתה חשוב יותר ממלאכי השרת,

כי אתה, כשעומד פה בתחתיות הארץ,

ביכולתך להקשיב

ולשמוע לקול השם אלוקיך,

אשר מן השמיים השמיעך קולו,

וברגע קטון יצאת מאפלה לאור גדול.

ואם כן תבין, כי לא בשמיים היא.

באמת היא בשמיים,

אבל בשבילך היא לא בשמיים.

תלוי בך.

האמת היא שאם אינך מטה אוזן להקשיב,

אז באמת המצווה הזאת היא נפלאת ממך, מכוסה בכיסוי גדול ומחיצה עבה,

כבין הרקיע השביעי

עד לשאול מטה.

כל רקיע זה מהלך חמש מאות שנה.

ובין רקיע לרקיע זה חמש מאות שנה.

בעוד עובי של רקיע זה חמש מאות שנה.

ובין רקיע לרקיע,

וככה שבעה רקיעים וארווחים שביניהם.

בעוד שאול תחתית

זה בדומה.

אז זה המרחקים אם אתה לא מחובר.

ואם אתה מחובר,

הכול יצטמצם לפססף, נכנס לבפנים.

כי קרוב אליך דבר מאוד.

אבל מכיוון שבפיך ובלמידך לעשותו,

כי בכושר יכולתך להסיר כל זה באצבע קטנה,

על ידי הפעלת נשמתך אשר בקרבך,

אז היא לא נפלית ממך, לא בשמיימי.

ובפרט שיש פה חשמלאים,

אז ידוע שיש חושך, כל בית הכנסת

חושך ואבלה.

ואם אתה רק עשר טוס בכפתור אחד,

כל השנדלירות הכל נדליו.

ואנחנו, שיהיה לנו בעזרת השם חשמל חכם,

אתה רק נכנס

והחשמל הולך איתך.

הוא נדלק לבד.

לא צריך לעשות גדול, כי קרוב אליך הדבר הבא.

זאת אומרת,

אדם

יכול בקלי קלות להתחבר וברגע אחד להתנתק. אם הוא רק עושה בשלטר הפוך,

הכל נהיה חושך.

בצלם מוות.

ברגע אחד.

ברגע אחד.

הכל תלוי ברצון של האדם.

אז לכן,

לכן אדם צריך לראות

איך לחשבן את עצמו.

זה מה שפרשו חכמים זיכרונם לברכה, לא נפלאתי.

ואם נפלאתי,

ממך היא נפלאת,

כיוון שאין אתה עסוק בה.

הווה? כי המצווה הזאת לא נפלאתי.

ומה זה תלוי בך?

עכשיו יוצא לנו מזה פחד גדול.

מה נורא הדין בחשבון?

כבר דייקו החכמים זיכרונם לברכה בעירובי נה ואמרו.

מה זה שכתוב לא בשמיים היא ולא מעבר לים היא?

שאם בשמיים היא,

אתה צריך לעלות אחריה.

ואם מעבר לים היא,

אתה צריך לעבור אחריה.

שהרי גודל החיוב ללמוד את התורה ולקיים,

אפילו אם יצטרך אדם לעלות אחריה לשמיים,

או לעבור מעבר לים,

הוא חייב, אם התורה תהיה שם.

נו, ואיך יחלה אדם מהשמיימה?

איזה סולמות אפשר להעמיד עד שיגיע לרקיע?

ומתי יספיק לעלות במהלך 500 שנה,

בעוד שכל חייו 70 שנה, ואם בגבורות 80 שנה?

על כן אתה צריך לומר, כי מכיוון שזה כל חייך,

ואת סולם החיים, הרי כל אדם מבקש

לעלות בסולם החיים.

ואילו היו מראים לו את החיים שלו בשמיים,

ודאי שהיה מטפס ועולה.

לא ינוח ולא ישקוט אפילו לרגע,

כאשר רואים בעינינו בעולם שאפילו בדברים הנראים להם לבני האדם, שיתעימו את חייהם במלבוש נאה, מאכל ערב לחך וכדומה,

מוסרים את כל חייהם לרדוף אחרי הדברים האלה,

ונוסעים לחוץ לארץ ולכל מקום בשביל להביא מה שהם רוצים.

וכל שכן החיים האמיתיים, חיי הנצח,

החיוב הוא לעלות

אחרי התורה השמיימה.

כך הבינו חכמים זיכרונם לברכם הקדושים,

והם ידעו מה זה חיים בתורה,

ומקרא מסייע אותם, לא בשמיימי.

אם בשמיימי אתה צריך לעשות סולמות ולעלות אחריה שם.

ואם כן עכשיו שהיא לא בשמיים ולא מעבר לים,

אלא היא נמצאת בפיך ובלבבך לעשותו,

ואתה משליך אותה אחרי גבך,

ומרחיק אותה ריחוק נורא עד לשמיים, וזה לא הגזמה,

אז הרי מכלליהן אתה שומע עליו.

אם בכוחך לעכל בפיך ובלבבך את השמיים, ושמי השמיים ברגע קטן,

ולעלות אורח חיים למעלה למשכין,

הרי גם להפך.

בידך להתגלגל עד רדת שאול מטה, חס ושלום.

מכיוון שכן, חיל ורעדה תוחז בנו,

ומתתנו בדמעה נמסה.

אוי לנו מיום הדין, אוי לנו מיום התוכחה.

כי שם,

בעולם האמת,

יראה האדם הכל ברור מה איבד

ועד כמה עיוות

וכמה נתרחק.

ופשוט לפניו כי לא נפלאתי,

ואם נפלאתי, ממך היא נפלאת ומידך כל זאת.

ואשרי האיש שהוא ירא השם בעודו איש.

רבי חנאים בראשו אומר.