עשיו של ימינו | הרב אמנון יצחק שליט"א

"ויגדלו הנערים ויהי עשיו איש יודע ציד איש שדה, ויעקב איש תם יושב אהלים". עשיו לא היה הדיוט ובעל תאוה כפי שהוא מצטייר בדמיוננו, הוא היה בעל שכל ושיטה בחיים, בעל שכל ושיטה בחיים, מה שנקרא אדם פתוח, והראיה שיצחק אבינו טעה בו. הרי השטן לא היה יכול להטעות את יצחק בלכתו לעקידה, והוא לא שמע לשטן בשעה שהוא אומר לו דברים נכוחים שהולכים לשחוט אותך לא יכל עליו, ועשיו כן יכל עליו, והשטן הוא שרו של עשיו, ועשיו היה יותר מפלפל מהשטן. יפה כח התלמיד מרבו. אז השטן לא הצליח להטעות את יצחק בלכתו לעקידה ואילו עשיו הטעהו. 
התורה מגדירה את ההבדל בין עשיו ליעקב בתיבות מועטות, על עשיו נאמר "איש יודע ציד, איש שדה" ועל יעקב נאמר "איש תם יושב אהלים", לא נאמר על עשיו שהוא רשע, ולא על יעקב שהוא צדיק, כמו שנאמר בנח "נח איש צדיק. וכן בנמרוד לא נאמר שהיה רשע, אלא גיבור ציד לפני ה', יש להבין מה הפירוש יודע ציד? מה הפירוש תם יושב אהלים? וצריך להבין מה הענין של הבגדים של עשיו שכל החיות היו מתייראות מפניהם. חכמים ז"ל אמרו שעשיו ירש אותם מנמרוד, ונמרוד מאדם הראשון. מעניין אותנו מי ירש ממי איזה חתיכת בגד, צריך לכתוב, חכמים צריכים להסביר לנו שאדם הראשון קיבל נמרוד ממנו ועשיו מנמרוד, מה זה גלימה לי גלימה לי, מה זה? 
הנה מדרגת אדם הראשון היתה שהוא היה בעל שכל פשוט, הוא לא נזקק לשום מצוות כדי לעמוד איתן ויציב על זוך שכלו, כי האלהים עשה את האדם ישר, ישר, ז"א הוא לא זקוק לשום מצוות כדי לעמוד איתן ויציב על זוך שכלו, כי היה לו שכל פשוט, פשוט זה אומר בלי עקמימות בלי קרניים. אך לא היה יכול לצמצם את עצמו ועבר על ציווי ה', ציווי זה הגבלה, ככה תעשה. יש אנשים שקשה להם מאד לשמוע מה שאתה אומר, תמיד הם יעשו עם שינוי, אף פעם הם לא יעשו מה שאתה אומר בדיוק, ואחרי שהם לא עושים כמוך הם אומרים לך למה, אבל ככה יותר טוב. מה ביקשו ממך - ככה, תעשה ככה. אתה רוצה לעשות אחרת, תשאל קודם, תגיד מה דעתך אני אעשה ככה, יסכימו - יופי, לא יסכימו - נשאר ככה. זה בחינה של עשיו. תשמעו. אך לא היה יכול לצמצם את עצמו מי? אדם הראשון, ועבר על ציוויו של המקום. נמרוד וחבריו לא ראו בזה מכשול, ודעתם שעל האדם להרחיב בשכלו והאדם אינו זקוק לגדרים, הוא צריך לעשות ככל שהשכל מחייבו ולבטוח ששכלו החזק לא יכשילהו גם בלי גדרים. זהו הביאור ענין בגדיו של אדם הראשון. ז"א אותם בגדים של אדם הראשון עברו מנמרוד מנמרוד לעשיו ז"א זה ההתפשטות שהשכל יכול לעשות בלי ציוויים בלי גדרים בלי כלום. אז זה עבר מאחד לשני. ההנהגה הזאת, החשיבה הזאת, הפתיחות הזאת. 
זו היתה המחלוקת שבין אברהם אבינו לאבימלך, אבימלך טען "בתום לבבי ובנקיון כפי עשיתי זאת", ואברהם אבינו השיב לעומתו "רק אין יראת אלהים במקום הזה והרגוני על דבר אשתי". עם כל היושר וההגיון והנימוס שיש כאן, כמו שאתה אומר בתום לבבי ובנקיון כפי, אבל בלי גדרים אי אפשר להתקיים אם אין יראת שמים שמגבילה אפשר להרוג גם. והראיה שאבימלך למד את זה בסוף מאברהם אבינו כי לגבי יצחק כבר היה צריך לגזור - הנוגע באיש הזה ובאשתו מות יומת, שם גדרים. 
זה ההבדל בין יעקב לעשיו, יעקב היה איש תם יושב אהלים, מוגדר בגדרים, מסור לציווי ה' ועומד תחת רשות התורה, מה שהתורה אומרת הוא עושה מה שלא - לא עושה. עשיו לא יכול להיות מוגדר, איך קוראים המעליבים כאילו, בא הנה אתה בחור מצומצם, זה פחד איתך. מה הם רוצים, שתהיה עשיו, שתהיה נמרוד, תהיה רחב אופקים. עשיו לא יכול להיות מוגדר, הוא איש שדה, הוא נזקק לכר נרחב, הוא לא יכול להצטמצם באהלו ולקבל עליו מצוות ואזהרות, הוא עושה רק מה שהשכל מחייבו, אם השכל שלו מחייב אותו להפריש מעשר אז צריך להפריש גם ממלח ותבן, שהרי מדרכי החיים הם. אבל יעקב לא שואל על קש ותבן למה? כי הוא עיין בתורה וראה שהתורה פוטרת אותו מכך, משום כך יכול היה עשיו לקיים כיבוד אב יותר מיעקב, כי יעקב יש עיתים שהתורה פוטרת אותו מכיבוד אב ואם, אבל עשיו לא היה לו גדרים האלה שיפטרו אותו לפיכך היה יכול להיות כל היום אצל אביו, כי אם המצוה בשכלו אומרת שצריך לעשות הכל בכל מכל כל בכל הציורים בכל המצבים בכל הזמנים כיבוד אב ואם בגלל שהוא איש שדה פתוח ושכלו לא מוגבל כביכול, אז אצלו מצות כיבוד אב ואם לא נגמרת. זה דבר מדהים הווארט הזה. 
בזה טמון גם הענין של מכירת הבכורה, כשהוא שמע את פרטי הבכורה, אמר "הנה אנכי הולך למות ולמה זה לי בכורה", כי לשיטתו החיים האלה עם גדרים לא לשתות יין, לא להכנס פרוע ראש ככהן, זה לגביו מוות, מה אתה מצמצם אותי? אל תגיד לי מה לעשות, אל תגיד לי מה לעשות, אני נמרוד. אני עשיו. אני אדם פתוח. מיד אמר לו יעקב מכרה כיום את בכורתך לי, מיד אמר לו יעקב, מיד אמר לו יעקב מכרה כיום בכורתך לי, למה? כיום לשיטתך הבכורה אינה מתאימה לאיש הפקר כמוך, מה תחזיק דבר שאין לך בו שימוש? ה' נותן לך להחזיק דבר, מה אתה עושה עם זה? זה סתם פה, תמכור לי, בשביל מה סתם פה תרויח משהו, תמכור לי. יעקב ישר בא אליו עשה דיל, מה שלא טוב בשבילך טוב בשבילי, יאלה תמכור. והוא מכר לו את זה כמו ג'אנק, כאילו איזה גרוטאה, בשביל נזיד עדשים. כמה זה עולה נזיד עדשים. עשר שקל, עשרים שקל אם שמים לך גם פפריקה, כמה עולה? מכר את הבכורה, למה כי הוא איש ההפקר, הוא לא יכול להיות מצומצם, אל תגיד לי לא לשתות יין לא זה, לא מתאים לי מותק, קח קח, קח. 
אך יצחק בראותו כי עשיו הוא בעל כח גדול כזה, אצל הגאון מוילנא, אצל גדולי ישראל השולחן ערוך לא הצטמצם רק בסימנים הכתובים בו, הם ידעו שזה כמו ראשי פרקים כל הלכה לעוד מצבים אין ספור, אצלם השולחן ערוך לא נגמר, זה בדיוק להבדיל מעשיו, אצל עשיו זה ללכת על פתוח פתוח, אצל הגאון וחבריו זה הרחבה של ההגבלות והיסורים יותר ממה שהתורה אמרה. ויש ביטוי כזה אתה מבין, איפה זה כתוב - בשו"ע שלי, ואיפה זה כתוב - בטור החמישי. יש ארבעה טורים, יש עוד טור - טור חמישי, שהשכל מחייב שככה וככה צריך לעשות אפיל ואם זה לא כתוב, אבל זה להכניס עוד הגבלות, עוד גדרים, עוד סייגים, לא לפרוץ על תהיה מצומצם, זה ההיפוך הגמור אבל באותו כח, לכן יצחק אבינו בראותו את עשיו שהוא בעל כח גדול כזה, לא ידע איך לדון אותו, ורצה לבחון אותו, לפיכך אמר לו להביא לו ציד, מה רצה? רצה לבחון אותו אם יוכל לבצע דבר אחד בשלמות במילי דעלמא ובמילי דשמיא, בזאת ייבחן אם הוא צדיק, וכדאי וראוי הוא לברכות, לפיכך אמר לו, "שא נא את כליך טליך וקשתך" דהיינו, לך בכוחך, ובכליך שלך, כח וכלים של איש חזק ובעל שכל חריף, ובלבד שיהיו מעשיך מסוייגים בגדרים, אל תקח מן הגזל ושחוט כדין, ובזה תבחן. אולם רבקה הכירה בו שהוא אינו בעל שיטה והוא לא בר שכל אלא הוא בעל תאוה פשוט. אין פה שיטה ואין פה שכל, יש פה בהמה גדולה, בעל תאוה עצום, שבראותו נזיד עדשים פוער את פיו כגמל ואומר "הלעיטני". פתח לי את הפה, שפוך את הסיר לבפנים ישר בלי צלחת, בלי כפית, ישר לתוך הגרון. לפיכך אמרה ליעקב לעשות מטעמים והלבישה אותו בגדי עשיו, זוכרים מה זה הבגדים - שעשיו ירש מנמרוד ונמרוד מאדם שזה מה? שזה היכולות הבלתי מוגבלת והכוחות הגדולים אז היא גם הלבישה אותו את בגדי עשיו להוכיח שגם ליעקב יש כוחות חזקים ושכל חריף כמו שרואים אצל עשיו, אך יתרה מזו, יש בו גם את הכוחות לבטל את שכלו ודעתו ולהעמיד את עצמו תחת גדרי התורה. זה הכח היותר חזק שאדם יכול להגביל את כוחו. ולבסוף השיג גם הברכות אפילו שלא רדף אחריהם, הוא לא רצה להכנס, הוא לא רצה להכנס אבל אבא שלך זה יצחק העולה תמימה, אם הוא נותן לך ברכות זה לכל החיים, זה לא לשחרר משכורות, זה לכל החיים, תכנס - לא רוצה, לא רודף אחרי הברכות, לא רודף אחרי הברכות, לא ללכת בתרמית, לא ללכת בערמה, לא לא לא, בדרך כזאת לא לא לא. מפחד מהקללה של האבא, מה אני צריך ברכות שיהיו, לא. עד שאמו מבטיחה לו - עלי קללתך בני, אל תפחד, אני אומרת לך בנבואה, תלך תכנס אל תפחד, זה שלך. לא לא אמא, לא לא לא. אולי ימושני אבי, אל תדאג אני אסדר לך גם את זה, הוא לא משקר כי הקול קול יעקב והידיים ידי עשיו, הוא לא שינה את הקול יעקב, הוא לא דיבר אבבבבב ככה, לא. הוא לא יכול לשקר, הוא איש אמת, הוא לא ישקר. בדרך כתוב שהוא עשה קטנים מהפחד, וברכיו כשלו ובאו מלאכים להכניס אותו ולהוביל אותו. זה יעקב אבינו. אז הוא לא רדף אחרי הברכות ובכל אופן הם השיגו אותו, כי ישב כל ימיו אצל שם ועבר ולמד בישיבה, ואילו עשיו ששמר פתחו של אביו הוא היה המשב"כ הראשון, והוא ישב אצל אבא שלו תמיד, חשב ככה הוא לא יפסיד, הפסיד לגמרי. הפסיד לגמרי. זה שישב באהלה של תורה דחפו לו את הברכות בכח, וזה שחשב שהוא יהיה הכי קרוב לאבא וכל הזמן אתה מבין, יעשה את כל מה שמעבר, הפסיד הכל. כי יש בעל הבית, יש מי שמנהל את העולם, אי אפשר, מה שאדם מצליח להערים על הבריות ואפילו על יצחק אבינו - לא יועיל ביום פקודה. 
אחד מהעונשים שיש לעשירים, אומר שלמה המלך ע"ה "ולא ישליטנו לאכול ממנו" יש לו עושר רב וה' לא ישליט אותו לאכול ממנו. ובסוף הוא גם יתן את זה לחברו הטוב ממנו. 
והמדרש מביא מעשה מבן ששמע בקול אביו והלך למדינת הים ללמוד תורה, ושנים לא נתראו, והאבא כבר זקן, כבר הבין שהוא הולך להפטר מן העולם, ורצה להוריש לבנו את הרכוש, אבל יש לו בעיה, אם הוא ייפטר בנו לא ידע אפילו והעבד הנאמן והמסור, העשיו שיש לו בבית וששומר שמה עליו טוב מאד, עלול לקחת את כל הירושה, לא להודיע לבן ולהעלם. אז האבא היה בר אוריין, מה עשה? אמר לעבד תראה, אני מרגיש כי ימי קצרים, ואני מאד מעריך אותך, מאד על כל השירות והנאמנות והמסירות, ולמרות שיש לי בן חשוב והכל, אבל אני לא אשכח כל מה שעשית לי, לכן אני כותב צוואה, ובה אני נותן לך את כל רכושי. אבל בכל אופן בני, משהו צריך לתת לו הוא הבן שלי, אז אני כותב לו בצוואה שהוא יכול לבחור לו דבר אחד מכל מה שיש לי ברכוש, ויש לי בלי סוף ברוך ה'. והבקשה שלי לכשאפטר שאתה השליח הנאמן תקח את הצוואה הזאת, תסע אליו, תודיע לו אביך נפטר, שישב שבעה, אין טלפונים אז כן, זה לא כמו היום אס אם אס יודעים, ובתום השבעה תגיד לו הנה הצוואה, מה שאתה רוצה מכל הצוואה דבר אחד אתה יכול לקחת, מה שתרצה. אחר הפטירה הוא נסע למדינת הים, כולו שש ושמח, ואמר לבן, המצב כך וכך אני מצטער אביך נפטר, והוא השאיר צוואה, הנה צוואה במקור, זה חתימת אביך אתה מזהה נכון, וכך וכך אמר לי זה גם כתוב, לכן בתום השבעה מה שתבקש יהיה שלך. הילד היה בהלם, בהלם, אבא שלו מוריש לעבד את הכל, ולו הוא נותן רק דבר אחד?? התייעץ ככה במשך השבעה עם הרב שלו, אמר לו כבוד הרב, איך זה יכול להיות, אבא שלי אהב אותי, שמעתי לו כל ימי, השקעתי בתורה בזה, הוא יתן לעבד ולא יתן לבן שלו? מה זה? אמר לו אביך היה חכם, חכם גדול אביך, מה החכמה פה אומר לו, אומר לו תשמע, אתה תגיד לעבד בתום השבעה שאתה רוצה לבקש את הדבר האחד בפני בית דין, תלכו לבית דין ושמה הדיינים יקראו את הצוואה ושהדיינים ישאלו אותך מה אתה רוצה דבר אחד, אתה תניח את היד שלך על הראש של העבד ותגיד - אותו אני רוצה. קנה עבד קנה הכל. זה מה שהיה פה, עשיו חשב שהוא ישמור על הפתח של אבא שלו ,ישרת אותו עם בגדי החמודות כל היום, כל היום, בטח יהיה לו ירושה יבבי, בסוף הקב"ה דחף את יעקב, יעקב קיבל את הברכות ועשיו קיבל גרפסים מהלעיטני נא, זהו, מי שהוא בעל תאוה זה מה שמגיע לו. 
בקיצור הצדיק האיש תם היושב אהלים המוגדר בגדרי התורה זוכה לברכות שלה, ומי שחושב שהוא בעל שכל ככה שיכול לא להיות מצומצם והוא יקח את כל העולם איתו, יצא עם אפס. 
למדנו מזה שאדם לא יהסס להפקיר את עצמו מחשש שמא יפסיד, אומר מה, אני אעשה ככה וככה בסוף לא ישאר לי כלום, מה אני זה, אשרת את הציבור ומה איתי, אני אעשה ככה, יתן לההוא תרומה אעשה ככה בסוף לא יישאר לי כלום, כל דבר אדם עושה מסתכל אני מפסיד אני מפסיד, אל תפחד להפסיד כי זה הרווח הכי גדול, מתי שאתה עושה לכבוד השכינה אתה רק מרויח. אדם לא יהסס להפקיר עצמו מחשש שמא יפסיד, ולא עוד אלא שיצחק העניק ליעקב את ברכתו לדרך ודוקא מתוך הרדיפות שנרדף יעקב הוא נתעלה, עשיו רדף אותו, לבן רדף אותו, מי לא רדף אותו? מכל הרדיפות האלה נתעלה יעקב. 
אתם יודעים במכוניות הישנות פעם, כשהיתה נתקעת מכונית אז מה היו עושים, דוחפים, אבל לפעמים צריך שוונג, אומרים צריך לקחת שוונג, אז לוקחים אותה אחורה קצת ככה אחורה אחורה ורררררר רצים, לפעמים בשמים נותנים לאדם כביכול נסיגה, אבל זה בשביל השוונג שיבוא אחר כך. ז"א דוקא נסיעה כזו מעניקה כח דחיפה, עשיו נשאר אבל וחפוי ראש, אח"כ משהתחרט, אחרי זה התחרט רצה לשוב ולחקות את יעקב, ראה שיעקב בדרכו מצליח, אז הוא אמר אני אחקה אותו, מה גורם לו להצליח מה שהוא עושה - אז אני אעשה כמוהו, מה עשה - התחיל לחקות את יעקב ולקח נשים מבנות כנען, שלא לקחת נשים מבנות כנען, והלך לקחת מבנות ישמעאל, אבל עליו נאמר הוסיף רשעה על רשעתו, זה זיוף הישרות והשכל, זה גורם לאבדון. חיקוי, זה רק אם באת מהקוף, אבל אם לא באת מהקוף אתה צריך לעבוד בגלל שאתה מבין מה צריך לעבוד, לא הוא עושה כך גם אני עושה כך, זה לא, הוא עושה את זה עם לב שלם, עם תוכן, עם כוונה עם ידיעה, אתה רק חקיין, חקיין, ואז כשרוצה לחזור בו כבר לא מסתייעא מילתא, רצה עשיו לחזור בו - כבר אין סיוע מן השמים. 
אז למדנו רבותי מה ההבדל בין יעקב לבין עשיו, התורה מגדירה את זה במילים פשוטות, איש ציד איש שדה, איש תם יושב אהלים. זה מצומצם כאילו בארבע אמות וזה מרחבים אינסופיים. זה ההבדל, האיש המרחבי האיש הפתוח, איש העולם מה שנקרא היום זה עשווים, נמרודים, אלה שהם מצומצמים לגדרי הלכה לעשות מה שהתורה מבקשת אלה יעקובים, אלה זוכים לברכות. 
רבי חנניה בן עקשיא אומר...