השם לבדו גאלנו ממצרים

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

ליל הסדר רבו בו המצוות והמעשים לזכר הגאולה יותר מבשאר ימי הפסח

והוא השיא בפסגת ימי הפסח

כך היה גם בעת יציאתם ממצרים

כמו שכתוב ויוציאנו אדוני ממצרים ובמורא גדול

ואמרו חכמים זיכרונם לברכה

זה גילוי שכינה

מורא גדול זה גילוי שכינה

ותרגם אונקלוס בחזוונה רבה

מראות

והשגות גדולות

בחינת גדלות דמוחין

לזה הגיעו בליל יציאת מצרים

בחזוונה רבה, במראות גדולים והשגות גדולים

בבחינת גדלות דמוחין

לזה הגיעו בליל יציאת מצרים

ועל ידי זה יצאו מטומאת מצרים הרוחנית

וממילא ממצרים הגשמית

אמנם אחר כך הסתלקו המוחין שזכו להם בליל הגאולה

דהיינו ההשגות והמדרגות הגבוהות שקיבלו במתנה

וחזרו למדרגתם הטבעית

שלב אחר שלב

כדי לחזור ולרכוש את המדרגות העליונות

בימי ספירת העומר עד לקבלת התורה

זאת אומרת, מה שזכו עם ישראל בליל פסח

זה היה למראות והשגות גדולות

הבחינה הזאת נקראת גדלות דמוחין

בזה ועל ידי זה הם יצאו מטומאת מצרים הרוחנית וממילא הגשמית

אחר כך נסתלקו מהם

המוחין שזכו להם בליל הגאולה

שכל זה הם קיבלו במתנה

חזרו למדרגה הטבעית ושלב אחר שלב

בספירת העומר היו צריכים לחזור ולרכוש את המדרגות העליונות

עד לקבלת התורה

כך ובכל שנה ושנה

אנו זוכים בליל הסדל להארה ולהשגה מיוחדת שלא כפי דרגתנו

ובימים שאחר כך עלינו לעמול כדי להשיג את המדרגות הללו בעבודתנו

כמו שאמר הגאון הצדיק רבי יחזקאל לוינשטיין זכר צדיק לברכה

שעבודת ימי הפסח

הוא לרענן ולצייר את יסודות האמונה שלמדנו ביציאת מצרים

אז מהי עבודת ימי הפסח?

זה לא הנקיונות של פסח

העבודה של פסח זה העבודה שלנו

לרענן בפנימיותנו ולצייר את יסודות האמונה שלמדנו ביציאת מצרים

אחד מהיסודות

של האמונה שאנחנו לומדים מהאגדה

זה ויוציאנו אדוני ממצרים לא על ידי מלאך

אלא הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו

היסוד הזה בא ללמד

שאין לנו לייחס הגאולה רק להשם יתברך לבדו

אפשר להפסיק אותו שם?

וכן בחירת האבות

ויצירת עם ישראל

לא היו בזכותם

אלא מצד השם יתברך בלבד

מפני שכך היה רצונו

מה אנחנו לומדים

אחד היסודות

של האמונה

זה שהשם עשה הכל הכל בכל מכל כל

אם שמתם לב בהגדה של פסח לא מוזכר משה אפילו פעם אחת

הכל זה הקדוש ברוך הוא

הכל בכל מכל כל

ויוציאנו אדוני ממצרים

לא על ידי מלאך

לא על ידי שריו

אלא הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו

אין לנו לייחס את הגאולה לשום גורם, לשום אדם, אלא

להשם יתברך לבדו

גם הבחירה של האבות הקדושים

וכל היצירה של עם ישראל

לא היה בזכותם

אלא מצד השם יתברך בלבד מפני שכך היה רצונו

זה דבר

שלא נשמע עד עכשיו, לא?

שלא בזכות האבות אלא השם בחר בהם

מכל עשר המכות

ניכרת יד השם ביותר במכת בכורות

על כן הישועה בפועל באה דווקא על ידי המכה הזו

מהספר דורש

ויוציאנו אדוני לא על ידי מלאך ולא על ידי שרף ולא על ידי שליע

ככתוב ועברתי בארץ מצרים והכיתי כל בכור ועברתי אני ולא מלאך

והכיתי כל בכור אני ולא שרף

ובכל אלוהי מצרים יעשי שפטים אני ולא שליח אני אדוני

שום כוח

לא ישתתף בהוצאה ממצרים

וכמו שאומרים חכמים אני אדוני

אני הוא ולא אחר

היסוד הזה חוזר ונשנה לאורך ההגדה כולה

כבר בתחילת ההגדה מודגשת בלעדיות ישועת השם

עבדים היינו לפרעה במצרים ויוציאנו אדוני אלוהינו משם

ואילו לא הוציא הקדוש ברוך הוא את אבותינו ממצרים

הרי אנו ובנינו ובני בנינו משועבדים היינו לפרעה במצרים

אז מה אנחנו שומעים?

הקדוש ברוך הוא לבדו הוא שהוציאנו ממצרים בכבודו ובעצמו

הגמרא בפסחים

כט זן

נחלקו רב ושמואל בביאור דברי המשנה מתחיל בגנות

ומסיים בשבח

שמואל אומר מתחיל בגנות

היינו עבדים היינו

דהיינו שעבוד גופני

ויוציאנו אדוני אלוהינו משם

זה הסיום בשבח

והיינו השבח של הסרת השעבוד

זה דברי שמואל

דברי רב הגנות מתבטאת בפסקה

מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו

והוא מדבר על הגלות הרוחנית

והשבח

ועכשיו קירבנו המקום לעבודתו

מה עשה בעל ההגדה?

סידר כשניהם

כרב ושמואל

הן הגנות הגשמית והן הרוחנית

ובשבח מדגישים

ויוציאנו אדוני אלוהינו משם

ועכשיו קירבנו המקום לעבודתו

את מי משבחים?

רק את השם יתברך לבדו על הפדות הגופנית והרוחנית

וכך אנו מסיימים

לפיכך אנו חייבים לקלס למי שעשה לאבותינו ולנו את כל הניסים האלו

הלימוד הוא שהכל עשה השם יתברך לבדו ורק לו אנו משבחים

סמך לדברי רב מביא בעל ההגדה את דברי הכתוב ביהושע

כה אמר אדוני אלוהי ישראל

בעבר הנהר

ישבו אבותיכם מעולם

טרח

אבי אברהם ואבי נחור

ויעבדו אלוהים אחרים

ואקח את אביכם את אברהם

מעבר הנהר

מה לומדים מהפסוק הזה?

שאפילו הבחירה

של השם יתברך

באברהם

באה מצידו של הקדוש ברוך הוא

לא בגלל שאברהם היה ראוי לכך

אלא כחסד השם שמעתם פעם דבר כזה?

זאת אומרת, ויקח את אביכם את אברהם מעבר הנהר

השם בחר באברהם חסד

לא בגלל שאברהם ראוי

אברהם אבינו הנקרא אברהם העברי

וכמו שדרשו חכמים שכל העולם מעבר אחד

והוא מהעבר השני הוא שעמד כנגד דורו

ובעצם כנגד עשרה דורות מנוח ואילך

הוא שנתעורר מעצמו להכיר את בוראו

ככתוב בנדרים לב בן שלוש שנים הכיר אברהם את בוראו

והנה עליו הכתוב אומר ואקח את אברהם

פירש המצודת דוד בחסדי נטיטי ליבו מדרך אביו ואחיו ואקח אותו מביניהם

שלא יהא נמשך אחר דעתם הכוזב

שמעתם דבר כזה פעם?

בחסדי נטיטי ליבו מדרך אביו ואחיו

ואקח אותו מביניהם שלא יהא נמשך אחר דעתם הכוזב

לא אברהם הוא שלקח את עצמו אלא הקדוש ברוך הוא לקחו

הקדוש ברוך הוא פעל לבדו בלקיחת אברהם

למען יצירת כלל ישראל שיצא מאברהם בעתיד

לא אברהם מסר עצמו לקדוש ברוך הוא

אלא אתה אדוני אשר בחרת באברהם

הקדוש ברוך הוא

הוא שבחר באברהם

וכך ביער המהר״ל מפראג

בנצח ישראל פרק יא

אבל עיקר הבחירה שבחר השם יתברך באברהם

לא היה בחירה פרטית

רק שבחר בו וזרעו בחירה כללית

זאת אומרת השם בחר כבר את אברהם וזרעו אחריו ביחד

שהבחירה הפרטית

הוא לפי המקבל תלויה במעשיו

ואם נשתנה המקבל

ישתנה הדבר

אם כן הייתה זאת אהבה תלויה במעשיו הטובים של אברהם

וכל אהבה שהיא תלויה בדבר בטל דבר בטלה אהבה

לפיכך אל בחירה פרטית יש שינוי

אבל לא אל הבחירה הכללית

לומר כי הבחירה באברהם

לא תלויה בזכות של אברהם כלל

לכך אי אפשר שיהיה דבר זה בטל

המהר״ל מפרק מגלה לנו סוד גדול ונורא

אם היה בוחר הקדוש ברוך הוא באברהם לבד אז היה תלוי במעשיו

כל זמן שהוא עם מעשים טובים הבחירה

ממשיכה איתו אבל אם לא הוא יחליף אותו

זאת אומרת ואז ממילא זרעו לא מובטח

בכל ההבטחה שעם ישראל וכו'

לא תתקיים

מה עשה הקדוש ברוך הוא? בחר בחירה כללית לא פרטית

שהיא בחירה גמורה ממילא היא לא תלויה בפרטים גם אם הפרטים הם לא בסדר אז הוא חייב להמשיך עם זרעו של אברהם

כשהקדוש ברוך הוא אמר למשה רבנו אהרף ממני ואכלם

אז הוא אומר ואעשך לגוי גדול

למה עזוב את כולם תבחר לך מישהו אחר אין דבר כזה

מרגע שהוא בחר בחירה כללית מרצונו הוא חייב להמשיך עם הבחירה הכללית שאינה תלויה במעשים

וזה ההבטחה לקיומו של עם ישראל לנצח נצחים

וכן מחירת עם ישראל וקבלת התורה באה מצידו של השם יתברך

ולא הייתה תלויה ברצונם

ולא במעשיהם הטובים של ישראל

כמו שבאר המהרל שם

מדוע הקדוש ברוך הוא כפה על ישראל הר כגיגית

בקבלת התורה אף על פי שאמרו נעשה ונשמע

אמרו נעשה ונשמע

למה לכפות עליהם הר כגיגית?

אלא הטעם כי קבלת התורה הכרחי

ואילו היו מקבלים עליהם את התורה מרצונם

היו סבורים שהדבר תלוי בדעתם

ואפשר שיהיה פירוד לדבר זה היום רוצים מחר לא רוצים

שאם לא ישמרו התורה אז יהיה ביטול נתינתה

היום רוצים מחר לא רוצים

אבל עתה שהייתה קבלת התורה הכרחי על ידי כפיית ההר כגיגית

אם כן אי אפשר שיהיה ביטול לדבר הזה יותר

כפייה דתית

אז הקדוש ברוך הוא כפה עלינו את ההר

ואדרבה זה מה שמשאיר את המצב כמות שהוא לעולם

אבל אם היה תלוי בנעשה ונשמע

היום נעשה מחר לא עושה

לא

קבלת התורה זה הכרחי הקדוש ברוך הוא החליט

שעם ישראל זה יהיה העם הנבחר

והעם הזה יקבל את התורה

אז בחירת עם ישראל וקבלת התורה באה מצד השם יתברך

ולא הייתה תלויה ברצונם ומעשיהם הטובים של ישראל

לכן היה צריך כפייה

לכפות את ההר

נמצא שכל יצירת עם ישראל

מהבחירה של אברהם

עד קבלת התורה דרך גלות ואחר כך גאולת מצרים

הכל נעשה על ידי השם יתברך לבדו בכבודו ובעצמו ומצידו יתברך בלתי תלוי במעשי האבות בישראל

והכל כולל כל הפרטים לטובתם

לטובתם

כמו שכתוב

ואתן לי יצחק את יעקב ואת עשיו

זה מתנה ואתן ככה נותנים מתנה גם את יעקב וגם את עשיו

ובאר המצודות דוד כי לטובה ייחשב לי יעקב

שהיה עם עשיו בקרס אחד

מה הטובה?

כי הוא שאב את כל הזוהמה ויעקב יצא נקי

הבנתיוכם?

זאת אומרת

מה עשה הקב' ברוך הוא? ואתן לי יצחק

את יעקב ואת עשיו איזה מתונה גדולה

הקב' ברוך הוא נתן מתנה גדולה, מה המתנה?

שיהיו בקרס אחד, מה זה עושה?

שיתקוטטו?

שיתרוצצו הבנים בפנים?

אלא שהוא ישאב את כל הזוהמה וייצא יעקב נקי.

הדרש העיקרי בהגדה על סיפור יציאת מצרים

הוא מהספר בפרשת מקרא ביקורים.

אנחנו אומרים בהגדה

ארמי עובד אבי וירד מצרימה.

והדבר מפליא,

מדוע בחר בעל ההגדה להביא פרשת ארמי עובד אבי שהיא כתובה בקיצור

ואחר כך הוא צריך להרחיב אותה על ידי דרש של כל מילה ומילה כמבואר בספרי.

והרי יש פרשיות שלמות שעוסקות בפירוט רב בעניין יציאת מצרים.

מדוע לא הביא בעל הגדה אותן ואת הדרשות של חכמים עליהן?

אלא היות ומטרת יציאת מצרים הייתה, מה הייתה המטרה?

בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלוהים על ההר הזה.

זאת אומרת, במיוחד עבודת השם

וקבלת עול מלכות שמיים מתוך הכרת הטוב על היציאה

כל העניין היה להכיר טובה לקדוש ברוך הוא על היציאה ולקבל עול מלכות שמיים ולעבוד את הבורא.

כך גם בפרשת ביקורים.

פרשת ביקורים, מה המטרה?

הכרת הטוב לשם יתברך.

עובד האדמה היהודי לאחר שעמל ויגע ירגיש שקיבל הכל מהשם יתברך.

ראשית פרי האדמה אשר נתת לי אדוניי

הוא מביא את זה לבית המקדש.

ואת זאת אפשר לחוש מיתר שאת

רק על ידי שמתחילים בגנות.

ארמי עובד אבי,

בהכרה בשפל המדרגה שבו היינו,

שארמי עובד אבי,

לבן הארמי ביקש לעקור את הכל,

לא להשאיר שום דבר מכל העבודה של יעקב אבינו.

דרך כל השתלשלות הגאולה,

עד שהגענו הלום לארץ ישראל,

והנה אומר זה שמקריב את הביקורים,

ארמי עובד אבי,

רצה לעקור אותנו מן העולם,

והקדוש ברוך הוא הביא אותנו דרך הגאולה עד שהגענו לארץ ישראל.

והנה קיבלתי מהשם יתברך את פרי האדמה, אני בארץ ישראל, ובנחלה שלי יש לי פירות טובים,

והשם נתן לי פרי האדמה,

לכן אני מביא ביקורים,

את הבכורים,

את הפרי הראשון,

אני מקריב את זה לקדוש ברוך הוא.

רק באמירה ובהתבוננות כזו מגיעים להכרת הטוב הראויה.

לכן פרשה זו היא עיקר סיפור יציאת מצרים, שהמטרה היא להביא לעבודת השם שלמה מתוך הכרת הטוב.

מתוך הכרת הטוב.

מכל האמור למדנו

מדוע ישועת השם באה דווקא בסמוך

ובשייכות למכת בכורות.

אתם יודעים למה?

למה במכה שביעית לא? למה דווקא במכה עשירית מכת בכורות?

משום שרק במכה הזו לא פעל משה רבנו מאומה.

שמעתם?

מכה עשירית?

משה רבנו לא פעל מאומה.

הוא ישב בביתו ואכל את הפסח כמו כל איש ישראל.

אתם ידעתם שהוא עשה סדר פסח, משה רבנו?

בלילה הוא יושב ועושה סדר פסח,

ופרעה קורא לו!

הוא לא יכול לצאת כי הוא עוד לא אכל אבי קומן.

איך אתה צועק לי שמה?

מה אתה מסתובב עם פיג'מה וצועק?

קומו צאו מתוך עמי.

הוא עכשיו בקורבן פסח.

הוא בכלל לא שייך לחלק של הגאולה עכשיו.

זה הכל גואל הקדוש ברוך הוא.

אז למה באה ישועת השם דווקא בסמוך ובשייכות למכת בכורות?

משום שבמכה זו לא פעל משה רבנו מאומה.

הוא ישב בביתו ואכל את הפסח כמו כל איש ישראל.

ואפילו שפרעה קרא לו, לא יכול לצאת מביתו.

הרי שבמכה הזו מודגשת ישועת השם לבדו.

רק הישועה באה מהשם יתברך לבדו.

עוד יש לבאר.

מדוע הישועה באה דווקא במכת בכורות?

כי מכת בכורות

הייתה תוצאה של גילוי השכינה בתוך טומאת מצרים.

גילוי שכינה בתוך הטומאה.

כמו שמבאר הנציב בעמק דבר,

וזה לשונו שם.

יש לדעת

דכמו שכל כוחות הקדושה

מתפעלים וניזונים באור פני מלך מלכי המלאכים הקדוש ברוך הוא.

מתפעלים, אמרנו כבר כמה פעמים, זה לא התפעלות,

כאילו אדם יואו יואו, לא.

מתפעלים דהיינו נפעלים מהקדושה.

יש לדעת שכמו שכל כוחות הקדושה מתפעלים וניזונים

באור פני מלך מלכי המלאכים הקדוש ברוך הוא.

כך כל כוחות הטומאה,

אין מקור חיותם בה, אלא ממקור עליון יתברך.

כאשר עבר השם בארץ מצרים,

מה קרה?

יצאו כל הכוחות הרוחניים בטומאה למצוא שפע חזון כוח הרוחני שלו.

וכאשר חל עליהם שפע התגלות השם והם אינם ראויים לכך,

על כן ניזוקו על ידי מחבלים כטבע הקדושה בשעה שאינו ראוי לכך.

זה הרס אותם.

כמו יתושים

שהם באים אל האור והם כל כך נחשפים לאור כי מתוק האור לעיניים והאור בסוף הורג אותם.

ככה נמשכו כל כוחות הטומאה

לגילוי השכינה שהיה במצרים.

הם נשאבו אל זה,

אבל התרסקו ולא החזיקו מעמד,

כי ודאי שזה לא לפי מדרגתם, שאפילו מי שקדוש

והוא זוכה לראות מה שלא ראוי לראות,

אז הוא לא יכול להחזיק מעמד.

אפילו מישהו מסיתרא דקדושה,

הכל שכן, אנשי מצרים.

אנחנו יודעים שאפילו רבי חייא,

שכתוב עליו בגמרא, גדולים מעשי חייא,

המדרגה שלו בשמיים הייתה גבוהה אפילו מריבותיו,

בגלל שהוא זיכה את הרבים.

אז כתוב שאי אפשר להסתכל עליו. כשהוא טס עם הקתדרה,

אי אפשר להסתכל עליו.

והיו חכמים שרצו לזכות ולראות, והטענו טעניות רבות כדי שיזכו,

וכשהסתכלו נסתמאו עיניהם.

ואנחנו מדברים,

כן,

שמדובר באדם, לא מדובר במלאך,

ולא בגילוי שכינה.

אז תארו לכם מה זה גילוי שכינה בתוך טומאת מצרים.

הרי זה מה שאמרנו פה בהתחלה.

ויוציאנו אדוני ממצרים,

אמרנו, הוא מורא גדול.

מה זה מורא גדול?

זה גילוי שכינה.

מה תרגם אונקלוס?

בחזוונה רבה, במראות והשגות גדולות,

בגדלות במוחים.

אז אמרנו, נמצא שהעברת השם בעצמו ובכבודו יתברך,

שהיה שלו בטבע,

הוא היה הגורם הטבעי שימותו כל הנרגשים בהתגלות הזאת.

כל מי שהרגיש והיה נרגש ממה שהיה גילוי שכינה,

כל אלה מתו.

דבר שלא היה קורה אם זה היה על ידי מלאך או שרף.

כי לא היה לו כוח שכולם היו יוצאים לקראתו ומרגישים את קדושתו של המלאך.

אבל גילוי שכינה זה התפשט על הכל ברמה כזאת

שהם פשוט נשרפו.

בזה מבואר גם הנס בהצלה של בכורי ישראל,

אשר פסח על בתי בני ישראל

בנוגפו את מצרים ואת בתינו הציל.

למה השם פסח על בתי בני ישראל?

כי לכאורה תמיהה גדולה.

הרי מכת בכורות נועדה להכות את בכורי מצרים.

אם כן, מה הנס בהצלת בכורי ישראל?

הרי בכל המכות הפלו בין המצרים לבין בני ישראל.

מה פה העניין?

אלא יש לומר שגם בכורי ישראל לא היו במדרגה לשאת את ההתגלות של השם.

הרי בכור הוא קדוש מרחם,

אבל אפילו שהוא קדוש,

כן, קדש לי כל בכור,

אפילו שהוא קדוש,

אבל לא הייתה להם את המדרגה לשאת את ההתגלות של השם.

אם כן, הם גם היו בסכנת פגיעה מאור פני המלך,

והוא חמל עליהם והם ניצלו.

על היבט נוסף בצורך שהגאולה תהיה על ידי השם בכבודו ובעצמו,

אני ולא שרף, אני ולא מלאך, אני ולא שליח.

למה היה צריך להיות? עוד היבט נוסף על זה,

עומד המהרל בגבורות השם, נ״ב רחז,

וזה לשונו.

ואולי תשאל מהו מעלת ומדרגת ההוצאה שלא הייתה אפשרית,

כי אם על ידי השם יתברך בעצמו ולא תיוחס לשום פועל אחר,

למה?

למה השם לא עשה את זה על ידי שום פועל אחר ורק השם בעצמו?

כאשר השם יתברך,

הוציא את ישראל ממצרים,

לא שהוציא אותם שהיו במצרים בלבד.

מה אתה חושב, שהשם הוציא את ישראל ממצרים בלבד?

לא.

אלא כל הדורות הוא הוציא.

ההוצאה היא הוצאת כל הדורות מטומאת מצרים,

מהבחינה של מצרים.

כמו שכתוב בסוף ההגדה,

לא את אבותינו בלבד גאל,

אלא אף אותנו גאל עימהם.

אנחנו גאולים ארבעת אלפים שנה אחרי,

בגלל שהשם גאל. אם זה היה מלאך,

היו נגאלים רק אלה שהיו שם.

אבל לא הייתה על זה השפעה על הבאים, הדורות הבאים.

הקדוש ברוך הוא לא שם עינו אל אותו דור,

אלא שם עינו אל כלל ישראל,

ראשונים ואחרונים,

ואותם הוציא.

אז יציאת מצרים זה לא יציאה רק של הדור ההוא, זה יציאתנו.

בדבר זה ראוי הוא אל הקדוש ברוך הוא,

כי הוא יתברך כולל הכול.

בכלל ישראל הוא שהוציא,

כפי מדרגתו של השם יתברך,

שהוא יכלול כל הדורות.

ואילו הייתה הוצאה על ידי מלאך,

אף כי היו יוצאים,

לא הייתה יציאה, רק לאבות, לאבותינו שהיו במצרים.

אף כי זה היה נמשך לבנים.

אבל זה היה יכול להתגלגל ולהמשיך,

שהיציאה תמשיך גם לבנים.

נו, ואם תאמר, ומאי נפקא מינא אם היה מכוון לאבות,

מה היו נגלים הבנים במקרה?

או שכיוון לאבות ובנים יחד.

אומר, יש חילוק גדול בזה.

אם כיוון לאבות בלבד,

היה אפשר לבנים לחזור אל השעבוד.

אם הגאולה הייתה רק לעבוד.

אז הבנים שלא נכללו ביציאה על ידי ה' אם זה לא היה ה' היו יכולים לחזור בחזרה לגלות כי אותם לא גאלו

עכשיו שכיוון אל אבות ואל כל הדורות אי אפשר כבר שיחזרו לגלות מצרים

לכך אמר לא את אבותינו גאל אלא אף אותנו גאל עימהם

ביסוד הגדול הזה שלמדנו מדברי המהר״ל מפראג

הן אמנם היו גלויות אחר יציאת מצרים

ועדיין יש גלויות.

אבל גלות כגלות מצרים אי אפשר שתהיה עוד.

גלות מצרים לא הייתה רק גלות טבעית גופנית גרידא

אלא בעיקרה הייתה גלות רוחנית

ומהגלות הרוחנית הזו שהגיעו למ״ט שערי טומאה

ואם לא הוציאו אותנו ברגע האחרון היינו שקועים לעולם.

משם מהגלות הרוחנית הזאת יצא עם ישראל כולו לדורותיו יציאה נצחית לחירות עולם.

זאת אומרת גם אם ניכנס עכשיו לשער החמישים נהיה גאולים.

בליל הסדר

עלינו ללמוד

שכל מה שזכינו בגאולת מצרים

ויצירת עם ישראל

הכל היה ללא אמצעי אלא בכבודו ובעצמו.

ומחובת האדם לדעת

שלא די בראיית ההשגחה

ובהודאה עליה

אלא צריך להשריש בלבנו שכל אשר לו דהיינו לנו

וכל העולם כולו הם מתנה גמורה מהשם יתברך לנו

כי הוא לבדו הפועל ונותן

ומבלעדיו

נותר אדם אין אונים וחסר כל.

כל האגדה

מתחילתה עד סופה שבח והודאה לבורא עולם.

הכרת הטוב על מה שאנחנו קיימים ועל כל מה שעבר על אבותינו במשך כל הדורות,

זה צריך לזכור ולשנן.

בדומה,

אפילו שמגילת אסתר הכל נראה שם בטבע,

אבל יש שכותבים שם תמיד בכל דף

בראשיתו המלך.

המלך, המלך, המלך, המלך, המלך,

זה מלכו של עולם.

כל מקום שכתוב במגילה המלך,

בלי המלך אחשוורוש,

זה המלך הקדוש ברוך הוא,

שהוא היה מעורב בהסתר, ואנוכי הסתר אסתיר פניי מכם.

פה זה היה בגילוי, גאולה בגילוי.

בפורים זה היה גאולה בהסתר.

פה זה היה בגילוי.

אז צריך לדעת, בין אם זה בגילוי,

בין אם זה בהסתר,

אין עוד מלבדו, ורק הוא, ואין בלתו.

אמן באמן.

רבי חנאני אומר הגשיאו, אומר

רסו הקדוש ברוך הוא זה כל ישראל,

אפיקהו חרבנו תרמסות,

שנה אמורת אדונא המסלמאן, שנגהו יגדיל תורו ויעדיל.