על מי אסור לרחם | הרב אמנון יצחק שליט"א

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרים,

איתא בפסיקתא יב ג',

וזה לשונו

כך פתח רבי תנחומה ברבי איבו,

זה שאמר הכתוב בתהילים לב,

אל תהיו כסוס כפרד אין הבין

במתג ורסן עדיו לבלום בל קרוב אליך.

הקדוש ברוך הוא אומר לישראל,

אל תהיו כסוס שאין בינה בו.

מה עסקו של סוס?

אדם הולך ליתן עליו תכשיטים

או ליתן לו מאכל,

והוא עוקם צווארו ומבעטו.

כמו החמאס.

אתה נותן להם משכורות, נותן להם בטון, נותן להם הכל, עושים מנחרות,

מנהרות בשביל לבעוט בך ולהרוג.

וכן אף הפרד,

ואתם אל תהיו כן,

אל יהיה בכם בינה.

הסוס אין בינה בו,

אבל אתם אל תהיו כן,

אלא יהיה בכם בינה.

מה זה הבינה שיהיה בכם?

כשתיכנסו לארץ,

היו זכורים לפרוע לטוב טובתן,

ולרע את רעתן.

לא כל האומות שווין.

כיצד?

אל תתעב אדומי.

למה?

כי אחיך הוא.

בין טוב ובין רע,

אחיך הוא.

לא תתעב מצרי,

כי גר היית בארצו.

בין טובים,

בין רעים,

עשיתם אצלם כמה שנים,

אבל עמלק,

זכור את אשר עשה לך עמלק.

אז הפסיקתא מחלקת בין

אדומי ומצרי לבין עמלק.

מה יש לאדומי שלא נתעב אותו? אחיך הוא.

טובים ורעים, אחיך הוא.

מצרי, בין טובים ובין רעים, היית גר בארצו.

אבל עמלק,

זכור את אשר עשה לך עמלק.

לכן מצווים ישראל לא להיות כסוס כפרת שאין בהם בינה,

אלא שיהיה בהם בינה. מה זה בינה?

כשתיכנסו לארץ יהיו זכורים לפרוע לטוב טובתן ולרע את רעתן.

יודעים אנו כי יש הבדלה בין ישראל לעמים,

אבל אין אנו יודעים כי יש גם הבדלה בין העמים עצמם,

בינם לבין עצמם.

עמים אלה שגדלות אחת להם,

מה שאמרו חכמים זיכרונם לברכה, חביב אדם שנברא בצלם,

זאת אומרת זה הצד של הגדלות שבהם, שהאדם נברא בצלם,

ויש חסרון אחד לכולם, לכל האומות, מה שהם לא קיבלו את התורה.

אז מצד אחד גדלות שהם בצלם, מצד שני חסרון

שלא קיבלו את התורה.

עמים אלה לא נאמר בתורה מפורש שום הבדלה אצלם,

הבדלה בין אומה אחת לחברתה.

אם יש דברים הראויים לשבח באומה אחת, מה שלא נמצא בשאר האומות,

אין זו הבדלה בין האומות,

אלא הבדלה בין ההנהגות

של האומות.

אבל הבדלה עצמית ביניהם,

הבדלה נפשית,

לא נראה בתורה.

ובאו חכמים זיכרונם לברכה וגילו לנו

כי הבדלה גדולה יש בין אומה לאומה,

ובין כל האומות לאומה של עמלק.

ההבדלה זו ניכרת בהלכה זו,

שכל האומות מותרים לבוא בקהל אדוני,

ובמצרים ואדומי נאמר, דור שלישי יבוא להם בקהל אדוני,

ואצל עמלק נאמר, זכור את אשר עשה לך עמלק,

כי מחו תמחה את זכר עמלק מתחת השמיים.

גם השבעה אומות מחולקים המה בהלקותיהם משאר האומות.

אבל עמלק מחולק גם מהם,

כי החסרון של השבעה אומות

הוא מפני שהם היו אדוקים בעבודה זרה,

אבל מגדר של יראה לא נתרוקנו לגמרי.

עליהם נאמר בתורה,

נמוגו כל יושבי חנען.

זאת אומרת, היה להם יראה, נמוגו.

וכן אמרה רחב,

כי נפלה אימתכם עלינו,

וכי נמוגו כל יושבי הארץ מפניכם.

ועל עמלק אמרה תורה,

ולא ירא אלוהים.

נתרוקנה יראה מעם זה לגמרי.

עד שהוא בא מרחוק,

להילחם עם ישראל

אחר הניסים והנפלאות הגלויים,

חילוק פנימי זה חובה היא שכל ישראל יבינו אותו.

זאת אומרת, אם עד עכשיו ראינו

שיש איזו יראה אצל האויבים,

בחמאס לדוגמה אנחנו לא רואים.

או שלא הבאנו אותם למצב שנוכל לראות.

אבל בסך הכללי

לא אכפת להם בכלל מהמצב.

לפחות הם אומרים

שהם יילחמו עד טיפת הדם האחרונה. כמובן שזה לא נכון,

אבל מכל מקום הם עדיין לוחמים ולוחמים,

וגם אם הם יפסיקו להפסקת אש,

זה פשוט משתלם להתארגן מחדש, כי המלאי נגמר.

אין כמעט יותר טילים,

את המנהרות כבר תפסו,

אז מה יעשו?

אם ימשיכו לכם, לא ישלם כלום.

אז עדיף שישארו כמה מנהרות שאולי לא יתפסו,

ועוד כמה טילים שאפשר יהיה לטפטף, להראות שהם בעלי כוח וכו'.

והם לא מתפעלים מכל הניסים שנעשים לישראל,

והם עצמם אומרים שהאלוקים של היהודים מתעתע בטילים שלהם.

ועם כל זה הם ממשיכים.

זה מהחבר'ה של בלעם,

של עמלק.

זה הסוג, זה הטיפוסים.

יראה

זו שמחלקת בין שאר האומות לעמלק,

אינה יראה של קיום המצוות,

כי אפילו אם יקיימו עמלקים את שבע המצוות שלהם,

אינם יוצאים מדין מחות תמחה את זכר עמלק.

זאת אומרת,

על ידי קיום המצוות הם לא יצאו מהכלל שנאמר עליהם ולא ירא אלוהים,

כי עמוק עמוק הוא רקנות היראה שלהם.

קיום המצוות שלהם זה רק דבר חיצוני.

אפשר לקיים את זה בשביל סיבות שונות.

כמו שאמרו על הכתוב, חסד לאומים חטאת.

זה לא חסד פנימי אמיתי,

זה משתלם.

כמו שאמריקה עושה כאילו חסד,

זה משתלם.

כמו שקטאר מחלקת כסף,

כי זה משתלם לאינטרסים שלהם.

חסד לאומים חטאת.

אבל בפנימיות של נפשם

אין בהם יראה כלל,

ולכן נתלה זכות המציאות שלהם

בעולם.

הם לא ראויים להתקיים בעולם.

חסרון יראה זה אינו דבר התלוי בבחירת האדם,

כי אז לא שייך לומר

ולא ירא

על אומה שלמה.

מי אמר שאין ביניהם כאלה שיראים?

הרי אצל המצרים ראינו הירא הניס.

אז זאת אומרת, היו יראים גם אצל המצרים.

לא כולם, אבל היו.

אבל אם אומרים שכל עמלק הוא לא ירא אלוהים,

משמע שאין בחירה פה אצל האנשים האלה.

זה לא תלוי בבחירה שלהם בכלל,

כי אין הבחירה של כולם שווה.

כל שכן שלא היה אפשר לומר זאת על הדורות שאחריהם.

אם בדור הראשון של העמלקים שיצאו נגד ישראל

לא היה ירא, מי אמר שלא יהיה בהמשך?

כי אם האבות לא היו יראים,

יכולים בניהם להיות יראים גדולים.

אלא יראה זו עניין טבעי הוא לשאר האומות.

ואצל העמלקים הטבע הוא להיות לא ירא.

טבע זה עניין עמוק בנפשותם

עד שאין בכוחם לשנות אותו לטובה.

לכן דין אחד הוא לאבות ולבנים אחריהם.

גם עומק פנימי זה אפשר לאדם להבין

וחובה עליו להעמיק חקר

ולחלק בהנהגתו בין מצרי ואדומי ובין עמלקי.

ואם אינו מחלק ביניהם

הרי הוא כסוס כפרד אין הבין.

אם אנחנו לא נדע לחלק בין האומות באופן הזה שאנחנו לומדים אנחנו ניקרא סוס ופרד

שאין בהם בינה.

בינה זו אינה רק מבדלת בין טוב לרע

אלא גם בין רע לרע ביותר

כפי האפשרות היותר עמוקה

וכן היא יורדת ונוקבת עד התהום

של הרע המוחלט.

לולא בא עמלק להילחם עם ישראל בעת ההיא

לא היה עליו הדין של מחות תמחה

הוא בבחירתו הרע

קנה בנפשו את לא ירא הזה עד שנעשה הדבר לטבע בו ולדורות שאחריו.

טבע שאין שום איש יכול לשנותו

כי ירושה היא להם מאביהם הראשון

ירושה שאינה פוסקת לעולם

גם על עומק זה אמר הקדוש ברוך הוא לישראל

ישראל יהא בכם בינה לדעת החילוק הזה בין עמלק לבין שאר האומות.

יש ביאור גדול שכפיית הטובה

מי שכופה על הטובה זו המידה היותר גרועה מכל המידות כולם.

ואחת מן הראיות

זה בלעם הרשע.

בלעם הרשע היה סמל

של מידות רעות.

כל המידות הרעות הנמצאות בעולם מבית מדרשו של בלעם.

כמו שכתוב במשנה באבות ה'

כל מי שיש בו שלושה דברים הללו מתלמידיו של בלעם הרשע.

וכמו שמבאר רבנו יונה שם בפירושו

כי כל מהותם ועצמות הלימוד שלמדו מבלעם הרשע

היה עין רעה,

רוח גבוהה

ונפש רחבה.

ובהם היו כלולות כל הרעות

ואמרבו חלקיהן.

זאת אומרת תלמידי בלעם למדו ממנו

היוצא והמורם

מכל מה שהם למדו ממנו

זה שלוש המידות הרעות הכוללות הללו

עין רעה

ורוח גבוהה ונפש רחבה.

צרות עין לראות רק חסרונם של אנשים אחרים

ואת חשיבותו הוא שלו

זו עין רעה.

רוח גבוהה

זה שהוא בעל גאווה סרוחה שהוא חושב שמגיע לו עולם ומלואו

אם ייתן לי

בלק מלוותו כסף וזהב וכו'.

ונפש רחבה הוא בעל תאווה מהגרועים ביותר עד כדי

להיות עם אתונו.

ואחר כל ההשחטה של המידות הרעות האלה של בלעם

אמר בלעם לבלק

מוסר

נתן לו שיעור מוסר

ידעתם שבלעם יודע לתת שיעור מוסר?

אמר לו הושווינו

שנינו להיות כפויי טובה

אתה ואני, אני ואתה, שנינו כפויי טובה

שאילולא אברהם לא היה בלק

איך אתה יוצא להילחם נגד הצאצאים של אברהם

שהרי אלמלא אברהם אתה בכלל לא היית

שנאמר ויהי בשחט אלוהים את ערי הכיכר

ויזכור אלוהים את אברהם

וישלוח את לוט מתוך האפיכה

ואילולא אברהם

לא פלט לוט מסדום, סדום,

לא היה יוצא משם לוט ואתה מבני בניו של לוט

בלי אברהם שבזכותו ינצל לוט אתה לא עומד פה ומדבר איתי

ואתה מבני בניו של לוט

ואילולא יעקב אביהם

לא עמדתי אני בעולם

ואילולא יעקב אביהם

לא עמדתי אני בעולם

למה שלא זכה לבן לבנים

אלא בזכות יעקב

ואילולא אבותם

אני ואתה לא עמדנו בעולם

כשיעקב נכנס לבית לבן היו לו רק בנות

ואחרי זה כתוב שהיו לו בנים

אז הברכה ויברך לרגלי

רגלו של יעקב נכנסה רק לביתו של לבן והוא נתברך

אז שנינו קיימים בזכות אבותם

ואנחנו שנינו מטכסים עצה להרוג אותם

אז אנחנו שנינו הושווינו להיות כפויי טובה

שיעור מוסר

אתם שומעים? זה שיעור מוסר מהמדרגה הגבוהה ביותר

כי זה לא אחד שנותן מוסר לשני

זה אחד שמדבר מוסר על עצמו ועל השני

זה מעלה גדולה

אז לאחר כל המידות הרעות שהיו לו לבלעם

והוא גם לימד והשריש אותם בעולם כי היו לו הרבה תלמידים בעולם

הפריעה לו מידה של כפיית טובה

כשהיה חפץ לקלל את ישראל

ולא על טובה שהוא קיבל בעצמו מהם הוא לא קיבל טובה ישירות

זה שאבא שלה

נתברך ויצא ממנו הוא זה לא ישיר

אלא טובה שקיבלו אבותיו מהאבות שלהם

וגם לא טובה שנראית לעין

מי נותן למקבל זה לא שהוא נתן לו 100,000 דולר

לטיפולים פוריות

ואונייה

איזה סוג דבר שאני יכול להתכחש ולומר מי אמר

אני לא ראיתי שהיה פה איזה ברכה או משהו וכו'

לא הוא תולה שזה באמת הברכה והכל והכל

ועם כל זה אלא טובה במובן בשכל שבא על ידי זכות רוחנית

וזה דבר שמלמד אותנו כי מידה זו של כפיית טובה

היא יותר גרועה מכל המידות הרעות שבעולם

זו ההוכחה, למה?

כי היו לו לבלעם המידות הכי רעות בעולם שאומרים אם אתה רוצה לדעת מה המידות הכי רעות זה אצל בלעם

והכי טובות זה היפוכן אצל אברהם

ואם זה הכי רעות

ראינו שמידת כפיות טובה לא הייתה בו

לפחות הוא דיבר עליה, הוא הבין

שלהיות כפוי טובה זה יותר גרוע מכל ההשחטה שהייתה לו

מידה רעה זו

אדם מגיע אליה על ידי חסרון בינה

כי הדוגמה שהביאה הפסיקתא מסוס ופרד

הוא מה שאדם הולך ליתן עליו תכשיטים שם על הסוס תכשיטים

או נותן לו מאכל

והוא עוקם את צווארו ומבעטו

על זה אמר הקדוש ברוך הוא אתם אל תהיו ככן

אל תהיו כסוס ופרד

אלא יהיה בכם בינה כשתיכנסו לארץ היו זכורים לפרוע לטוב טובתו

כי בינה ודעת נחוצה להכרה טובה להכיר את מהות הטובה המגיעה לו

כמותה ואיכותה

ערכה וחשיבותה לפי המצב

ולפי הזמן

זאת אומרת צריך להכיר טובה זה מראה על בינה

ומה נפלא הוא לראות עד כמה כוחה של בינה להשפיע על מידת הכרת טובה

הנה המצרים

הלא הם שכפרו בטובה של יוסף

הם כפרו בטובה של יוסף שהציל אותם ממוות

בשבע שני הרעב

והעניק להם כסף וזהב

מכל הארצות אשר מסביב

עד שאוצרות גדולים נשארו לדורות

מהזמן ההוא

ותחת

כל הטוב הגדול הזה אמרו הווה נתחכמה לו

חשבו מזימה על בניו

פן יפרוץ ופן ירבה

ולא מצאו סיפוק נפש לעצמם

עד שהוציאו מחשבתם למעשה ושעבדו את עם ירושלים

ישראל בעבודת פרך וכל העבודה שעשו עימהם הייתה בכוונה תחילה להכביד את העול עליהם

גם בניהם השליכו בנהר

בדם ילדיהם רחצו

תחת לבנים שמו אותם בבניין

יש קץ לקושי השעבוד של מצרים

יום אחר יום

שנה אחר שנה

ואם הדעת מחייבת

לפרוע לטוב טובתן

ולרע רעתן

היה עם ישראל צריך לשלם להם למצרים כפי פועלם הרע מידה כנגד מידה,

נכון?

אבל לא כן אומרת התורה.

דעת תורה לא כך.

התורה מצאה צד טוב שהיה בהם.

את האכסניה בשעת הדחק שהיה לישראל

אחר היותם מעונים ומדוכאים אצלם.

עם כל זה הוא היה לך לאכסניה?

המצרי הזה היה לאכסניה או לא היה לאכסניה?

וצוותה התורה לא תתעב מצרי אף על פי שראוי והגון לזה לתעב אותו.

אבל גר היית בארצו.

גר היית בארצו.

מכאן יובן עוד יותר

מה שלמדנו מספר פעמים,

שהפותח פתח לחברו נפשו חייב לו.

כל שפותח אכסניה לחברו

נפשו חייב לו.

עד שמשה רבנו לאחר שהשתכנע ללכת בשליחות השם

לגאול את ישראל

לא הלך עד שנטל רשות מיתרו.

כיוון שהוא פתח לו פתח

ואת נפשו חייב לו.

אז רואים עד איפה זה מגיע,

הכרת הטוב שגאולת ישראל תתאחר בעוד יום-יומיים

עד שהוא ייטול רשות.

ואם לא היה מרשה לו,

הייתה לו בעיה לצאת.

אז זאת אומרת,

זה לא פשוט העניין הזה של גר היית בארצו,

העניין של אירוח.

אפילו שהם הרוויחו יותר, ואפילו שרק המצרים הרוויחו מכל האירוח הזה,

ולא עוד אלא ששעבדו אותם ובנו להם את כל הערים וכו' וכו'.

עם כל זה הייתה לך אכסניה?

זהו.

התורה מלמדת, תכיר טובה על הדבר הזה.

אזהרה זו

היא לא רק שלילת התועבה בלב, נאמרה,

לא תתעב,

זה לא רק שלילה בלב,

אלא גם על המעשה של היתר.

לבוא בקהל השם,

שזה האושר היותר גדול שיש,

להיכנס לאושר של נצח ישראל,

להיות מעם הנבחר לנצח נצחים.

גם זה ניתן להם, למצרים, בשביל טובה קטנה וקלה זו,

שנתנו לישראל.

עם זה שחכמים, זיכרונם רכה, אמרו עליהם

טוב שבמצרי הרוג.

חכמים אמרו טוב שבמצרי הרוג.

למה?

כי השש מאות רכב בחור

שלקח פרעה לרדוף אחרי בני ישראל,

היו מהיראים שלהם.

ככה מובא במחילתא.

עם זה,

התירה התורה לבוא בקהל השם

בין טובים

בין רעים

מהמצרים,

מפני שכמה שנים עשיתם אצלם.

מה זה הכרת הטוב, אתה שומע?

על פיפס קטן ביחס לכמות

של ניצול ושעבוד והרג ורצח וכו'.

החידוש בזה הוא

כי לא רק שדעת תורה כן היא,

אלא שדעת ישראל צריכה להיות כן.

הבינה שהשם דורש מעם ישראל היא שיבינו

כי אין המצרי דומה לעמלק.

הוא לא דומה.

המצרי לא תתעב,

כי גר היית בארצו,

ועמלק

מחות תמחה את זכרו.

אפילו בהמה שלו לא תישאר בחיים,

שלא יאמרו זו בהמתו של עמלק.

ואם עם ישראל לא יבינו זאת,

הרי הם כסוס, כפרד, אין הבין.

זה כוחה של בינה ודעת,

שחנן השם בהם את האדם,

וביותר את עם ישראל.

עכשיו צאו והסתכלו על כל הסובבים אותנו מכל העמים,

ותראו כמה שייכים לשבעה עממים,

כמה שייכים לאומות העולם,

כמה שייכים לעמלק,

ותתחילו לזהות,

ותראו כיצד צריך לטפל בהם כל אחד לפי מה שהוא.

רבי חנניהו בר-גשיו אומר,