ההבדל בין המעלה לביג | הרב אמנון יצחק שליט"א

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

לא מרובכם מכל העמים חשק אדוני בכם ויבחר בכם

כי אתם המעט מכל העמים

אומר רשי זיכרונו לברכה

לא מרובכם כפישוטו

ומדרשו

לפי שאין אתם מגדילים עצמכם כשאני משפיע עליכם טובה

לפיכך חשקתי בכם

כי אתם המעט הממעטים עצמכם

כגון אברהם שאמר

ואנוכי עפר ואפר

וכגון משה ואהרון

שאמרו ואנחנו מה

לא כנבוכדנצר שאמר

אדמה לעליון

וסנחריב אמר

מי בכל אלוהי הארצות

וחירם אמר

אני מושב אלוהים ישבתי

וכן מובא בילקוט

אז לפי המדרש אומר רשי

מה זה מרובכם

לא מרובכם מכל העמים

זאת אומרת

אני משפיע עליכם טובה

ואתם לא מגדילים את עצמכם

לפיכך אני חושק בכם

כי אתם ממעטים את עצמכם

למרות הטובה שאני משפיע עליכם

אתם ממעטים את עצמכם

הפוך מי וישמן ישורון ויבעט

כגון אברהם

שאמר ואנוכי עפר ואפר

כל עולם מכיר במעלתו ובגדולתו

העולם קורא לו נשיא אלוהים אתה בתוכנו

קיבל את המפתחות של העולם מידו של הקדוש ברוך הוא

קיבל את הברכות

ויהיה ברכה

השם מסר לו מפתח של ברכות

אמר לו מעתה אתה מברך ונברכו בך כל גויי הארצות

אדם שזכה לדבר כזה שהמליך את הקדוש ברוך הוא בכל העולם

אדם שזוכה להקים אומה שלמה שהיא תכלית וייעוד העולם כולו

אדם כזה אומר על עצמו ואנוכי עפר ואפר

מה ההבדל בינו לבין צה״ל

צה״ל אומרים ניצחנו למרות שהפסדנו

אבל אברהם אבינו אומר ואנוכי עפר ואפר מה פירוש ואנוכי עפר ואפר

כשנכנסתי לכבשן האש אם השם לא היה מציל אותי אז מה אני הייתי עכשיו

אפר

אפר הייתי אפר

הוא לא תולה את הזכויות שלו אני צדיק בגלל זה יצאתי ראית איזה נס עשה לי השם כי אני צדיק

הוא אומר לא לא

אני מצד עצמי אפר זה שאני קיים זה רצון הבורא

אין לי שום צד של זכות

שאני לא אהיה אפר

ובמלחמת ארבעת המלכים שהוא ניצח ארבעה מלכים

וניצח אותם עם חול לא עם טנקים ומטוסים

הוא זרק חול

וזה הפך להיות בליסטראות

וזה הפך להיות כידונים בחרבות

זה היה הנשק של אברהם אבינו הוא פתח באלוקים

והלך לקיים מצווה להציל את לוט

ומספיק לזרוק חול השם עושה מלחמות אני לא עושה שום דבר

אני מהארבעה מלכים האלה הייתי צריך להיות עפר כי מעפר באת ואל עפרת שוב

אני יודע בעצמי שאני עפר ואפר

מה אתה ניצחת את נמרוד

נמרוד הכניס אותך לכבשן האש לעיני כולם ויצאת חי

אתה אל מוות

מה פירוש

אתה צריך להגיד שאתה ואתה ואתה

הוא אומר לא

אני לא ניצחתי שום מלחמה

אני עפר ואני אפר

להבדיל מצה״ל

עם כל הטנקים והכול ופה ופה ופה ופה ולא הצליחו להשלים את המשימה

וחגון משה ואהרון שהם אמרו ואנחנו מה

שיא פסגת האנושות להביא את התורה מן השמיים

לדבר עם השם אלוקים

פנים בפנים

כדבר איש רעהו

במראה ולא בחידות

כל המעלות

ומה אומרים שני הצדיקים האלה

ואנחנו מה

שום שייכות לשום דבר

אנחנו אפילו לא עפר ולא אפר

מה?

ביטול גמור לחלוטין

ממש כמו גנץ ויעלון וביבי

אבל לא כנבוכדנצר שאמר

אדמה לעליון

השם המליך אותו בכל העולם

ונתן לו לשלוט אפילו על החיות

אז מה הוא אמר אדמה לעליון אני כמו אלוקים שולט בכל העולם כולו אדמה לעליון חצוף

הקדוש ברוך הוא הפך אותו שבע שנים בעל חי

אויבי רק לקרוא מה עשו לו החיות בג'ונגל

אדמה לעליון

וסנחריב המרמים בכל אלוהי הארצות יחלהו להו

כבש עולם ומלואו

עד שהגיע לשערי ירושלים

ושם 370 מיליון מתו לו בלילה אחד

בקושי יצא בשן ועין משם ונרצח על ידי בניו

וחירם אמר אני מושב אלוהים ישבתי

זה בכלל התחרבן

הלך ובנה לו

שבע כיפות כנגד שבעה ריקעים באמצע האוקיינוס וישימו לו כיסא למעלה וכל התחרו את הזה וזה

אז השם אומר

אני אוהב אתכם כי אתם המעט

למה אני אוהב אתכם?

כי אתם ממעטים את עצמכם למרות שאתה אברהם למרות שאתה

משה ואהרון ודוד וכולי וכולי

ולא כמו מלכי אומות העולם

לכאורה יש להתבונן מה יש להתפעל כל כך מזה שהם ממעטים את עצמם

וכי עולה על הדעת

שכלל ישראל ירגישו את עצמם כל כך מרובים

בכל שכן מכל העמים?

הרי המציאות תוכיח

וכך כותב הרשב״ם

אנשי לבב יבינו ויתמהו

וכי משה רבנו היה סבור

שישראל היו טועים וזה הדבר שיהיו מרובים מכל האומות שבעולם

שהוא הצליח לומר לא מרובכם מכל העמים חשק אדוני בכם ויבחר בכם

כי אתם המעט מכל העמים

הרי שהרשב״ם אינו רואה

כאן שום סיבה שישראל ירגישו גאווה לא מוצדקת

מריבוי שאינו קיים

אז מה ההתפעלות הגדולה הזו של התורה

שהיא אומרת

שלא מרובכם חשק אלא המעט מכל העמים?

אפילו אצלנו

אם אנחנו רואים תלמיד

שהוא נכנע

ועושה פעולה

ומבטל את הכבוד

זאת אומרת תלמיד נכנע

שבטבעו הוא נכנע

ועושה איזה פעולה, משהו ככה חשוב וגרנדיוזי

ומבטל הכבוד

אנו מתפעלים ממנו

אבל ההתפעלות עם גבול

כן?

ולא יוצאים מן הכלים

ואיך זה כאן

שכל החשק שיש לקדוש ברוך הוא כלפי כלל ישראל

זה רק מפני שהם מבטלים את עצמם?

למה אנחנו כשרואים אחד שעושה דבר גדול והוא מכניע את עצמו

לא דורש כבוד

לא מתפעל מכבוד

למה אנחנו

נו

לא יוצאים

מגדרנו על זה

מתפעלים? אבל לא, לא לגמרי, יש גבול, כן?

למה אצל הקדוש ברוך הוא

זה לא כך?

אלא כל החשק שיש לקדוש ברוך הוא שהוא חושק בנו

כלפי כלל ישראל זה רק

מפני שהם

מבטלים את עצמם.

מה גם

שלכלל ישראל לא חסרות מעלות אחרות.

קבלת התורה זה דבר קטן?

כל העולם סרב לקבל את התורה.

מי מוכן לקבל עליו עול של תרי״ג מצוות?

מי מוכן להשתעבד בהשתעבדות כזאת בכל איבריו וגידיו?

מה זה, דבר קל?

אז זה לא מעלה גדולה שקיבלנו את התורה ואמרנו נעשה ונשמע?

צריך רק הכנעה?

צריך רק לבטל את עצמנו ביטול גמור כדי שהשם יחשוק בנו?

האמונה של עם ישראל זה לא מספיק?

שמוכנים למסור את נפשם בכל עניין, או יהודי

או צלוב? אין לנו שום מציאות אחרת כמו שאמרנו בדרשה אתמול.

וגם אברהם אבינו, משה ואהרן,

כמה גדולות היו מעלותיהם,

כמה התורה משבחת אותם בכל מקום,

ואילו כאן

כל ההתפעלות מהם

זה רק בנקודה הזו של ענווה ושל הרגשת מיעוט ערכו.

מה יש בזה?

למה זה כל כך חשוב שמזה

השם חושק בנו כל כך מכל האומות?

אלא רואים כאן

שאם

אנו רואים ומשבחים אדם שהתברך בכל כך הרבה מעלות טובות אמיתיות,

אף על פי כן זה עוד לא הוכחה על גדלות.

אם אין לו העיקר,

דהיינו ההכנעה,

אין כלום.

שמעתם?

תמצא בן אדם,

תגיד עליו את כל השבחים שאתה מכיר,

אפילו עושה אותות ומופתים וכו' וכו', ולא תמצא בו הכנעה.

הכנעה גדולה.

אין פה כלום!

מה זה?

מה זה כלום?

מה?

בן אדם לא מת כל היום, בן אדם צדיק,

בן אדם עושה חסדים, בן אדם זה,

ואין לו הכנעה.

נו, אז אין פה כלום?

ביטול הכבוד העצמי

זו ההוכחה על מדרגתו של עובד השם.

מי שהכבוד אינו מזיק לו,

לא שאינו מכובד על ידי הבריות,

מותר לאדם

שיכבדו אותו.

אדם מכובד בעיני הבריות, אין שום בעיה.

הבריות, מותר להם לכבד אותו.

הוא ראוי לכבוד.

אבל צריך שלא יהיה הכבוד מזיק לו.

הבריות מכבדים אותו הרבה,

אבל הכבוד אינו מפריע לו

ולא מזיק לו.

כי אדם שמתפעל מכבוד,

סימן שחסרה לו כל השגה במעלות האמיתיות.

אדם שמתפעל מכבוד,

סימן שחסרה לו כל השגה במעלות האמיתיות.

וכן אמרו ריבותינו בעלי המוסר,

עבודת הכבוד מהי?

עבודת הכבוד, לעבוד על הכבוד,

מהי?

אין פירושה לסבול בזיונות

ולא להתייאש.

לא.

זה לא עבודה על הכבוד.

אלא לקבל כבוד.

זאת אומרת, אם אתה ראוי ונותנים לך כבוד, לקבל כבוד,

ושהכבוד לא יזיק לו.

זה כמו שאומרים לבן אדם,

אה, אשריך איזה צדיק אתה.

זה כאילו אמרו לו, צפרא תבע למר.

אומרים צפרא תבע למר לכל בן אדם.

אז אמרו לו, אשריך איזה צדיק אתה. מה זה? צפרא תבע למר.

מה יש פה?

כאילו, מה אמרו?

צריך שלאדם יהיה בית קיבול לכבוד.

זאת אומרת,

שהוא יודע לספוג את זה בלי להרגיש את זה.

כן?

כשאדם שותה מים,

אז הוא שותה בגלל שהוא צמא,

והוא צריך עכשיו למלא את מה שהוא צריך למלא.

אבל הוא לא יוצא בריקודים עכשיו, וזה, אני שתיתי מים, ואני זה, אתה יודע מה זה עכשיו, אני זה, מלא נוזלים, וזה, מה זה שטויות האלה?

צריך לשתות מים, אתה שותה. מישהו אמר לך, צפרא תבע למר, אמר, הוא אמר לך ככה, ככה.

השני לא אמר לך ככה, אמר לך ככה, אוי, כמה אתה צריך עוד לעבוד על עצמך.

אז אם אתה נכנס ללחץ, וזה, בא, איך הוא אמר לי, וזה, וזה, וזה. זאת אומרת, אתה חש חסרון בכבוד.

מישהו פה פגע בך.

זאת אומרת, אתה עדיין מחשיב את הנושא של הכבוד.

אתה צריך לא לחשיב אותו,

לא כשאומרים אותו ולא כשההפך ממנו, כשמבזים אותך.

אדם צריך שיהיה לו בית קיבול לכבוד.

אתם יודעים מה זה מגרסה?

מגרסה, לוקחים דף,

מכניסים טרררר, ומתפורר.

זהו.

אתה צריך שיהיה לך מגרסה.

כל כבוד שמגיע, טררר, נגרס.

נגרס לא נשאר מזה שום דבר פרורים נגרס

לא תעודות על כל הקיר

זכה לזה מצטיין בזה חרטא זה הכל זה זה זה זה זה כל מקום

טרררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררסה

בספר חובת הלבבות פרק ח' בשער הקנייה

באה השאלה

האם הכניעה סמוכה למידות הטובות

או שאר המידות סמוכות לה?

דהיינו, מי נסמך על מי? מי טפל למי? מי העיקר?

מי?

האם הכניעה היא סמוכה למידות הטובות

או המידות הטובות הן סמוכות לה?

כותבים המפרשים,

האם הכניעה טפלה למידות הטובות

או שהן טפלים לה?

האם אדם בעל הכנעה

יש לו את כל המידות הטובות,

או שמא זוהי מעלה בפני עצמה בנוסף

לשאר המידות הטובות? זאת אומרת,

יש לאדם נדיבות,

יש לאדם ותרנות,

יש לו גם הכנעה.

או האם מי שיש לו הכנעה,

יש לו את כל המידות הטובות?

מסיק חובת הלבבות

שהמידות הטובות

טפלות לכניעה.

הכניעה היא העיקר.

ומי שיש בו הכניעה האמיתית,

זוהי הוכחה שהוא יתברך בשאר

כל המידות הטובות.

האדם אינו ראוי לשם עבד

עד שיהיה לו אדון.

אחרת אתה עבד של מי?

צריך שיהיה לו אדון.

בכל עבודת השם התכלית היא להרגיש עבדות לשם יתברך.

עבדות פירושו שאתה כנוע בהכנעה גמורה לבורא יתברך.

כמו שלמדנו אתמול בדרשה,

מצווה ועושה,

מוכרח,

אנוס,

כאילו נשללת ממך בחירה, יש לך אותה,

אבל כאילו היא שלולה אצלך.

כשאתה אצל הקדוש ברוך הוא,

אתה עבד, כמו שעבד אין לו דעה משלו,

אלא עושה דעת ורצון אדונו,

ככה אדם בעבודת השם יתברך.

כל התכלית

להרגיש עבדות לשם יתברך.

ומי שהוא בעל גאווה

אינו יכול בשום פנים להרגיש שיש מעליו אדון.

ואם אין לו אדון,

אז כל מה שהוא עושה,

הוא עושה רק לכבוד עצמו ולא לכבוד קונו.

אז בעל גאווה עובד את עצמו,

הוא עבודה זרה.

לא יהיה בך אל זר.

אתה עובד ונאבד.

ובזה הוא מוכיח שאין בו מידות טובות,

שהוא עובד רק את עצמו. גם המידות הטובות שהוא מסגל לעצמו זה בשביל שיכבדו אותו ויעריכו אותו וידברו עליו ויגידו עליו.

הוא עובד את עצמו.

זוהי הדוגמה של סנחרים,

שהוא אמר מי בכל אלוהי הארצות שידמה לו.

יש עוד מישהו כמוני בעולם?

זה סנחרים.

הוא רואה רק את עצמו.

בכל דבר שאין לו קשר

להאדרת עצמו אין לו שום ערך בעיניו.

לא ייתכן שאדם כזה יהיה בעל מידות טובות.

וכל שכן,

כלפי הזולת

הוא מרגיש שהוא האדון,

הוא האדון הבלעדי ואין מעליו מאומה.

אתם מכירים את אלה שמסתכלים עליכם לפעמים ככה ולא מבינים כאילו מה פנית אליו?

הוא עושה לך ככה,

מין תנועות כאלה של תזזית, כאילו הוא לא מבין מה אתה מחריד

את גורלו עכשיו.

פתאום פנית אליו, מה קרה?

כאילו, מי אתה? סליחה, מה אתה צריך?

מלא מלא מלא. ראיתם פעם פרופסור במחלקה? ראיתם דוקטור?

אתה פונה אליו? סליחה, דוקטור אפשר?

תפנה בבקשה למזכירות.

רגע, אבל יש לי רק שאלה.

שמעת?

אין דבר. מה, מה אתה תדבר איתו? מה פתאום תדבר איתו?

לא כן כלל ישראל.

האבות הקדושים

ומשה ואהרון,

הכניעה שלהם זוהי ההוכחה שהם עבדים מוחלטים

לאדון העולם.

לכן השם קורא לאברהם

אברהם עבדי

לכן הוא קורא למשה

משה עבדי

לכן הוא קורא לדוד

דוד עבדי

כי הם באמת היו כנועים לפניו.

אברהם אמר ואנוכי עפר ויפר.

משה ואהרון אמרו

ואנחנו מה? דוד אמר

ואנוכי תולעת ולא איש.

תולעת ולא איש.

מלך שולט בכיפה?

איך תולעת?

איך תולעת?

תולעת ולא איש.

אז השם קורא להם עבדי.

זאת עבדות אמיתית. לא משחק, לא פוזה, לא מילים.

מי איני? מה חיי?

בסיסמאות.

ואת זה הם מוכיחים במה שהם ממעטים את עצמם לפניו.

והקדוש ברוך הוא מעיד על משה רבנו ועבדי משה.

זוהי המעלה הכי גבוהה.

זוהי עדותו, יתברך עליו.

באיש משה עניו מאוד מכל האדם אשר על פני האדמה. אתם יודעים מה זה?

לא קם ולא יקום עניו כמו משה רבנו.

האדם שהגיע לפסגת האנושות, מה שאדם יכול להגיע,

הוא העניו ביותר. ממי הוא למד?

הקדוש ברוך הוא.

בכל מקום שאתה

מוצא גדולתו,

שם אתה מוצא ענוותנותו.

זוהי ההוכחה שהוא עבד

נאמן לקונו.

וזה שכתוב בספר מסילת ישרים.

ואי אפשר לאדם להיות עבד נאמן לקונו כל זמן שהוא חס על כבוד עצמו.

וזוהי ההתפעלות של התורה.

כתוב בפסוק אל תתהדר לפני מלך.

אתם יודעים מה זה לראות כהן גדול בעבודתו ביום הכיפורים?

סדר עבודה.

מה זה?

מה זה?

אבל הוא צריך בקטע מסוים להוציא, להרים ולהוציא את הדשן בידיים.

כל הדשן שנשאר מכל הקורבנות והעצים והכל והאש והכל,

בידיים הוא צריך. למה?

אל תתהדר לפני מלך.

לפני מלך?

גם את הזבל בידיים תרים.

אל תתהדר לפני מלך.

תהיה ברום פסגת העליונים.

אבל לפני מלך, אל תתהדר. אין שום דבר.

רק לקדוש ברוך הוא הגדולה והכבוד והתפארת.

אז הקדוש ברוך הוא מתפעל מאיתנו רק כשאנחנו לא מרבים את עצמנו, כשאנחנו ממעטים את עצמנו.

וזה מחייב אותנו להתחזק בעבודה של ביטול הכבוד וההכנעה,

ולהגיע לדרגה שהכבוד

לא יזיק לנו.

לא יזיק לנו.

ורק בזה נוכיח שאנחנו עבדים נאמנים לשם יתברך.

אז אם כן,

מי שזוכה לעבוד על המידה הזאת, מידת הכנעה,

היא כבר תכלול את כל המידות הטובות.

כי אם הוא כנוע לפני השם יתברך,

חבל על הזמן, יש לו את הכל, הכל בכל מכל כול.

הוא בטל ומבוטל, הוא עבד גמור, הוא עושה הכל בחפץ וברצון, במשמעת,

בריצה, בשמחה,

בביטחון, בכל מידה ומעלה.

כי אין לו בשביל עצמו שום רצון,

אין לו כלום,

אין לו שום דבר,

רק רצונו יתברך.

לעשות רצונך חפצתי.

זה הכול.

זאת המעלה.

לכן הקדוש ברוך הוא חושק בעם ישראל

ובחר בהם

רק בגלל שממעט

מכל העמים.

רבי יחנן יובלן, מה שאומר עושה קדוש ברוך הוא זכרו בישראל.