מה יותר חשוב: אלול או ראש השנה? | הרב אמנון יצחק שליט"א

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

אתה מפעיל גם את הטלפון, כן?

הלו?

כן, הרב שיפה, אני שואל את זה.

צמצום הוא אחד משמותיו הקדושים,

ובשם הזה הקדוש ברוך הוא כביכול מצמצם כל שכינתו.

הצמצום אינו גירעון

אלא שכל אותה ההתגלות שהייתה בתחילת היצירה,

קודם החטא של אדם הראשון,

רצה הקדוש ברוך הוא כביכול לצמצם במשכן.

אז אחד משמותיו של הקדוש ברוך הוא צמצום הוא

שזה כביכול השם מצמצם כל שכינתו.

וזה לא גירעון אלא שכל ההתגלות שהייתה בתחילת היצירה קודם החטא עכשיו רצה הקדוש ברוך הוא לצמצם במשכן.

אין שום חילוק

עכשיו בין משכן

לתחילת היצירה.

כל כבודו יתברך כבוד השם שהיה מלא את כל הארץ

הרי הוא במשכן.

מצינו שחכמים, זיכרונם לברכה, הקדושים קראו לכמה דברים בשם עדות.

כמו בנר מערבי שאמרו בשבת כב, עדות היא לכל באי עולם

שהשכינה שורה בישראל.

שהרואה נר מערבי היה רואה השראת השכינה בישראל.

וכן, תורה נקראת עדות.

עדות אדוני נאמנה.

והארון נקרא עדות.

ארון העדות.

יסוד הדברים

שסודו של צמצום הוא שבצמצום לא נפחת כלום,

אלא כל השראת השכינה נצטמצמה והנה כלולה כולה במשכן.

להבדיל, כמו שיש היום תרכיז מרוכז,

אז אתה יכול לקחת תרכיז בקפסולה כזאת קטנה,

וזה מכיל קנקנים שלמים של פטל.

אז כל כולו ניתן לתמצת אותו, לצמצם אותו.

היום, כל מאגרי המידע נמצאים בצמצום של כרטיס קטן

של כך וכך ג'יגות.

עוד מעט יהיו כרטיסים של טרות.

זאת אומרת, מכניסים מידע במשהו מצומצם ביותר.

זה רק בהשאלה, כן?

אז יסוד הדברים שסודו של צמצום הוא שבצמצום לא נפחת כלום,

אלא כל השראת השכינה נצטמצמה והנה כלולה כולה במשכן.

ואם כן, המשכן

הוא העדות הכי גדולה שהשכינה שורה בישראל.

דמה לנו עדות יותר גדולה מצמצום שכינה

הרואה את המשכן,

הארון,

הנר מערבי,

הרי הוא רואה את כל השכינה שורה בישראל.

החופץ חיים, זכר צדיק לברכה,

היה עדות לכל באי עולם שהשכינה שורה בישראל.

הרואה את החופץ חיים היה שר מלבו

כל ספק והרהור.

שהוא היה עדות חזקה

על השראת השכינה.

בה רואה את החפץ חיים, זכר צדיק לברכה, היה רואה כל השראת השכינה שבישראל.

אני זכיתי לשמוע

מפי קרובים מאוד שהיו לחפץ חיים

אותות ומופתים שלא מסופרים בציבור ולא נכתבו בספר.

מה הוא זכה, לאיזה גילויים,

איזה התגלויות,

תיקונים שהיו באים לעשות אצלו נשמות

וכולי וכולי דברים שאף אחד לא שמע.

אבל הרואה את החפץ חיים

רואה כל השראת השכינה שבישראל.

התורה הקדושה נקראת עדות

תורתנו הקדושה.

התורה נקראת עדות.

והתורה הקדושה הרי היא צמצום השכינה ובצמצום שכינה רואים באמת כל שכינתו יתברך.

מצינו בצדיקים

שהראו מופתים בכדי לקדש שם שמים

ולהראות ולאמת לעיני כל את שם אדוני בארץ.

ובאמת,

העדות הכי גדולה, המופת הכי גדול,

הרי היא המצווה עצמה.

אין לך עדות יותר גדולה משומר תורה ומצוות.

כל העושה מצווה כמאמרה

הרי הוא עדות לעיני כל

על שכינתו יתברך ששורה בישראל.

שבמצווה עצמה מצומצמת

כל השראת השכינה.

כי כל הכבודו מלא עולם

כלול במצווה.

ומה לנו לעדות גדולה מזו שהרואה מצווה

רואה כל השכינה שורה בישראל.

תביא לי בבקשה מדרש מבואר דברים פה.

אתם יודעים שבמצווה

ידוע שהקדוש ברוך הוא

הוא נסתר מעינינו

ונגלה מצד פעולותיו.

מצד מהותו הוא נסתר.

מצד פעולותיו הוא נגלה.

אז הקדוש ברוך הוא תמיד הוא נגלה ונסתר.

אנחנו גם מברכים, תודה.

אנחנו גם מברכים

ברוך אתה השם אלוקינו מלך העולם.

מה אנחנו מברכים? נגלה ונסתר.

ברוך אתה זה בנוכח.

כמי שנוכח לפנינו ברוך אתה.

אחרי זה אומרים אלוקינו

זה נסתר.

זאת אומרת

הקדוש ברוך הוא נגלה ונסתר.

אז גם הברכות הן הולכות בדרך של נגלה ונסתר.

מצווה זה גם המילה מצווה עצמה היא נגלה ונסתר.

מ. צדיק

זה הנסתר.

מה וו. וה.

זה הנגלה.

כי ו. וה.

זה חצי שם השם.

נכון?

אבל אם אנחנו לוקחים מ. צדיק בעת בש,

אז יוצא בעת בש, מ. צדיק, יו. וה.

ואז מה יוצא?

במקום מצווה שם השם מלא.

מ. וצדיק זה יו. וה. בעת בש.

ואם הווה והה,

זה ביעד שם השם מלא.

אז זאת אומרת

שבמצווה יש את כל

גילוי השכינה.

במדרש רבה

כתוב

בפרשה

ווו.

בסימן גימל.

זה שאמר הכתוב

דהיינו, על כי יקרא כאן ציפור לפניך בדרך. זה שאמר הכתוב

כי לווית חן

הם לראשיך.

רבי פנחס בר חמה

אומר לכל מקום שתלך

המצוות מלוות אותך

כי תבנה בית חדש

כבר עשית מעשה מעקה לגגיך

אז אם אתה בונה בית חדש

אם עשית לך דלת

המצוות מלוות אותך שנאמר

וכתבתם על מזוזות ביתיך

אז כתוב כי לווית חן

הם לראשיך

מה זה לווית? לשון נבוי

אז המצוות מלוות אותך תמיד

אתה מתחיל בכי תבנה בית

מה זה אם אתה עושה דלת מלווה אותך עוד מצווה, איזה מצווה?

וכתבתם על מזוזות ביתיך, מצוות מצווה, מצוות מזוזה

אם לבשת כלים חדשים, בגדים חדשים

המצוות מלוות אותך

לא תלבש עטנז

אם הלכת לגלח

אתה הולך להסתפר

המצוות מלוות אותך

שנאמר לו תקיף ופעט ראשכם

אם היה לך שדה והלכת לחרוש בתוכה

המצוות מלוות אותך

שנאמר לו תחרוש בשור ובחמור יחדיו

ואם זרעת אותה, את השדה

המצוות מלוות אותך שנאמר לא תזרע כרמך כליים

ואם קצרת אותה

המצוות מלוות אותך

שנאמר כי תקצור כצירך ושדהך ושכחת עומר בשדה

אמר הקדוש ברוך הוא אפילו לא היית עסוק בדבר

אלא מהלך בדרך גם המצוות מלוות אותך מנין?

שנאמר כי ייקרא כאן ציפור לפניך בדרך

המצוות מלוות אותך לכל מקום

שכינה איתך

המצווה מלווה אותך בכל מקום

דבר אחר

בן עזאי אומר

מצווה גוררת מצווה ועבירה גוררת עבירה

כיצד?

כתוב למעלה

כי תצא למלחמה על אויביך

מראית בשוויין

אה שטיפת תואר

אמר הקדוש ברוך הוא

אף על פי שהתרתי אותה לך

אבל אמרתי לך אותה אמרתי לך בתנאים וגילך את ראשה

ועשת ציפורניה למה כל זה? כדי שלא תמצא חן בעיניך

ותשלח אותה

ואם לא עשית כן

מה כתוב אחריו?

כי יהיה לאיש בן סורר ומורה יצא לו מהאש את יפת תואר הזאת

אם הוא לא ישלח אותה והוא יתחתן איתה

יצא לו ממנה בן סורר ומורה אם אתה לא משלח אותה

כתוב מיד אחר כך מה יהיה?

כי יהיה לאיש בן סורר ומורה

ומתוך כך מה יהיה גם אחר כך?

כי יהיה באיש חטא משפט מוות

רואים מפה, עבירה גוררת עבירה. התורה לא רוצה שתעשה משהו. אתה עושה?

יהיה לך עוד עבירה שתצמח מזה. אתה עושה?

עוד עבירה תצמח. עבירה גוררת עבירה.

ומצווה גוררת מצווה.

כתוב

בהתחלה כי קרה כאן ציפור לפניך בדרך,

מתוך כך

כי תבנה בית חדש.

בזכות שלוח הקן

תבנה בית חדש,

ומתוך כך

יהיה לך גם שדה, לא תזרע כרמך כלאיים,

ומתוך כך

לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו,

ומתוך כך גדילים תעשה לך.

הרי מצווה גוררת מצווה.

אדם שאין לו ילדים, מה יעשה? שילוח הקן.

ואת הבנים תיקח לך.

אין לו בנים,

בזכות זה את הבנים תיקח לך.

הרי לא תמיד הוא לוקח בנים. יש גוזלים, לפעמים ביצים.

למה הוא אומר את הבנים תיקח לך?

לרמז על זה וכו'.

מה רואים? מי שקורא את המדרש ורואה את הדברים,

רואה, עכשיו נחזור להבין מה שאמרנו.

מה אמרנו?

באמת

העדות הכי גדולה.

המופת הכי גדול הרי היא המצווה עצמה.

כי מי המצווה? זה שם הוויה ברכו.

רק זה בהסתר

ובגילוי

מצווה

שם ה' ונסתר.

אבל הנסתר הזה בעת בה הוא גלוי.

זאת אומרת באמת העדות הכי גדולה והמופת הכי גדול הרי המצווה עצמה.

אין לך עדות יותר גדולה משומר תורה ומצוות.

כל העושה מצווה כמאמר הרי הוא עדות לעיני כל

על השכינה ששורה בישראל,

שבמצווה עצמה מצומצמת כל השראת השכינה.

כל הכבודו מלא עולם כלול במצווה.

ומה לנו לעדות גדולה מזו שרואה מצווה,

רואה כל השכינה שורה בישראל.

ועל הדרך הזה צריך להבין את העניין של הכנה.

מי שזכה בהכנה,

זכה בכל הדבר.

הכנה למצווה

זה מצווה.

ההכנה למצווה זה כבר מצווה.

מי שזכה בהכנה, זכה בכל הדבר.

שהסוד של ההכנה הוא צמצום.

ובצמצום הרי כלול כל הדבר.

ולכן אמרו זיכרונו לברכה, הביא רץ למצווה קלה.

גילו לנו חכמים זיכרונו לברכה

שאי אפשר לזכות בעולם הזה כי אם על ידי ההכנה,

מהי ההכנה? הביא רץ.

הביא רץ.

יסוד כל העולם הזה זה רק הכנה.

התקן עצמך בפרוזדור על מנת שתיכנס לטרקלין.

הכל זה רק הכנה.

הזמן גם כולל בתוכו את הכל מה שצריך להיות.

הזמן

כבר כלול בו הכל.

אתה רק מכין את עצמך ונפגש עם הזמן ואז הזמן מריק לך את כל השפע מהעולמות העליונים.

הדרך לקנות דבר אינו אלא על ידי הכנה.

יגעת ומצאת, האמן. אתה צריך את היגיעה.

אחר כך זה בגדר מציאה.

זה מצוי,

זה נעלם ממך, אבל זה קיים.

מה אתה צריך לעשות בשביל לזכות בזה?

יגיעה.

יגעת ומצאת.

זה,

אתה תיגע, אתה תכין, אתה תהיה בהכנה.

הדרך לקנות דבר אינו אלא על ידי הכנה.

כל דבר הוא גם הכנה לחברו.

כמו שראינו עכשיו את המצוות. מצווה גוררת מצווה.

מצוות מלוות את האדם כל הזמן.

מצווה גוררת מצווה, עבירה גוררת עבירה. הכל הולך בדרך של הכנה והכנה להכנה.

כל דבר הוא הכנה לחברו.

בהכנה גופה יש כבר את כל הדבר.

בהכנה גופה יש כבר את כל הדבר.

רק כשהעניינים הם בהדרגה ומכינים אחד לחברו, כמו שראינו את המצוות.

אם אתה בונה בית,

עשית דלת, כבר יש בזה את ההכנה למזוזה.

אם אתה יש לך שדה, כבר יש לך את הלא תזרק אליי, כבר יש לך את הזה,

כבר יש לך לו את החרוש באזר, הכל.

אתה רק בהכנה.

ולכן אמרו, הביא רץ למצווה קלה.

וגילו לנו בזה שיסוד הכל הוא הכנה.

מבלי הכנה, או כמו שאומרים החבר'ה, בלי החונה,

בלי החונה, אין להשיג כלום, כלום.

כשם שאין כניסה לטרקלין בלעדי הפרוזדור,

בלי החונה, אי אפשר להגיע.

ובאבי רץ לחוד, האדם זוכה כבר בכל הדבר.

דה, סוד ההכנה הוא צמצום.

וסודו של צמצום הוא שבו הדבר כלול מבלי גירעון כלשהו.

כן, הבורח מן העבירה.

העניין של בורח הוא עוד קודם העבירה,

כמו העניין של הביא רץ למצווה קלה,

שהסוד של בורח הוא הכנה.

לכן הזהיר אותנו התנא, הביא בורח מן העבירה.

הבורח הרי הוא עוד

גדול וחמור יותר הרבה מהעבירה עצמה.

כי אם אתה לא בורח אתה ודאי שתיפול בעבירה.

אז מה יותר חמור?

מה שאתה לא בורח.

כי אם אתה לא בורח,

אז ודאי.

אש היא שורפת.

ואם אתה רץ לקראתה,

אז ברור זה יותר חמור, כי אתה רץ לסרט.

זה שהאש בסוף שורפת?

זה פשיטה.

מי אמר לך לרוץ אבל לשם?

אתה הגורם.

אתה באחונה שלך.

שלא ברחת מהעבירה מהאש,

אתה גרמת לשרפתך.

זה היותר גרוע, אחונה,

הכנה.

זה החלק שביד שלנו.

עכשיו תשמעו דבר שהכרתם

ולא ידעתם.

אמרו זיכרונם לברכה,

גדול תלמוד תורה שמביא לידי מעשה.

נכון?

גדול תלמוד תורה שמביא לידי מעשה. אז מה יותר גדול?

התלמוד תורה או המעשה?

מעשה אתה אומר.

מה אתם אומרים?

מעשה. מה אתה אומר?

התלמוד תורה שמביא לידי מעשה. זה שאלנו.

גדול תלמוד תורה שמביא לידי מעשה. אז מה יותר גדול? התלמוד תורה?

התלמוד תורה. התלמוד תורה. למה הוא יותר גדול?

שהוא מביא לידי מעשה ענן. שהוא מביא לידי מעשה. אז מה יותר חשוב?

התלמוד תורה.

ומה עם המעשה? אם זה לא יביא לידי מעשה אז מה זה שווה?

אה לא. רק אם הוא ידע שהוא כן מביא לידי מעשה. אה אם זה מביא לידי מעשה.

אז בואו תשמע עכשיו מה שכתוב.

הנה על פי דרכנו עכשיו מתבהר פשוט.

ויש פרי.

מה העיקר?

הפרי.

למה עשו אילן?

בשביל שיהיה פרי.

ואף על פי כן,

האילן יותר חשוב מהפרי.

למה האילן יותר חשוב מהפרי?

אם לא יהיה אילן, לא יהיה פרי.

אז מי יותר חשוב?

האילן

שהוא מביא לפרי.

שאם יחסר משהו באילן, לא יוציא שום פרי.

הגם

שאין האילן כי אם חנה לה פרי,

בכל זאת הרי הוא גדול יותר.

גדול יותר.

לכן גדול לא עיקר.

לא עיקר.

העיקר, המעשה. לא המדרש עיקר,

אלא מעשה. לעניין עיקר, המעשה עיקר.

אבל מה גדול?

גדול.

מה חשוב יותר?

גדול.

לכן גדול תלמוד תורה הגם שמעשה הוא הפרי.

אבל בכל זאת גדול תלמוד תורה שהוא המביא לידי מעשה. הוא המביא.

והמביא הוא יותר גדול.

המביא הוא יותר גדול.

לכן שכר תלמוד תורה כנגד כולם.

כי הוא המביא לכל המצוות כולם.

שמעתם?

בגלל המייבי

זאת אומרת

אם גדול תלמוד שיביא ליד המעשה

אז עכשיו מובן למה שכר תלמוד תורה הוא כנגד כולם כי מה הוא מביא? הוא מביא לכולם לכל המצוות כולם

וכן ביטול תורה הוא כנגד כולם כי הוא לא מייבי לכלום

אז זאת אומרת

עכשיו אנחנו מבינים מה זה החונם, מה זה הכנה

הכנה יותר חשובה ממה שאנחנו מגיעים לפוינטה, לנקודה, למעשה

עכשיו אפשר להבין מה זה גדול המעשה יותר מן העושה

מי שמביא אנשים לידי מעשה שיעשו

הוא יותר גדול מהעושה בעצמו

זאת אומרת, אז מי שמחזיר אנשים בתשובה

וואו, אין יותר גדול מזה

למה?

עכשיו הבנתם

שהוא הביא את כולם לידי מצב שהם יקיימו את כל התורה כולה

בא חבקוק

ועמידן על אחת

אבל מהאחת הזאת, איש באמונתו יחיה

אמונה

מזה קנו את כל התרייג

שזה סוד הצמצום

אתם רואים? במצווה אחת יש את כל התרייג איזה מצוות? מצוות אמונה

אמונה

וצדיק באמונתו יחיה

בא חבקוק והעמיד את כל שורשי התורה

על עמוד אחד, יסוד אחד

אמר צדיק באמונתו יחיה, ומזה עושים את כל התרייג מצוות, זה סוד הצמצום

מאחת לחוד קונים את כל התרייג

וראיתם איך המצוות קשורות אחת בשנייה?

באחת,

באחת.

עכשיו,

כיוון שהתבהר לנו מהי המהות של הכנה עכשיו מתגלה לנו הסוד של אלול

אלול

אלול

הרי הוא רק הכנה והעיקר הלא הוא מה? ראש השנה.

אלול זה החונה לראש השונה.

אבל בהכנה כבר יש את כל העניין של ראש השנה.

כל העניין של המלכויות שאומרים בראש השנה שתמליכוני עליכם,

כל זה בראש השונה,

שזה היסוד של ראש השנה,

את זה קונים בימי אלול.

ולו יקיים אדם את ימי אלול

ולא זכה לראש השונה, לא חסר לו כלום.

זה לא ידעתם דבר כזה.

שהחונש של אלול

היא בעצם החשיבות של ראש השונה.

וגם אם לא תגיע לראש השונה, והיה לך את החונה,

לא חסר לך שום דבר מראש השונה.

אבל זה באלול שאתה מכין את התמליכוני.

אם כבר עכשיו אתה מקבל קבולס ועושה, ואתה באמת השם מעליך, ואתה רואה שכל מה שהוא אומר אתה צריך לעשות כעבד בפני האדון וכו' וכו',

ואתה בפועל עושה את זה, אז התמליכוני נמצא בפועל.

זה החונה.

אז מה חסר לך? רק שתצעק מלכויות בראש השונה,

אבל בלי קבולס, בלי לעשות שום דבר,

בלי החונה.

איפה יש לנו? אין לנו כלום.

ולהפך, רפיון כל דאו חלילה בימי אלול,

הרי הוא חמור הרבה יותר מרפיון בראש השונה.

כי ביטול תלמוד תורה הוא כנגד כולם.

ביטול אלול זה כנגד ראש השונה,

כנגד יום כיפר,

כנגד הושענא רבה.

אריה שאג מי לא יירא,

אריה ראשי תיבות, אלול, ראש השנה, יום הכיפורים, הושענא רבה.

זה הימים המיוחדים לעבודת הבורא, לקבל עול מלכותו יתברך.

אם אין החונה, אם אין הכנה לזה,

אז מה יש לך בראש השונה?

אם כן, מי שעובר על הכנה,

הרי העונש חמור הרבה יותר מהעובר על העיקר.

כמו שסוד ימי ההכנה של חג השבועות

עניינם

להכין את עצמו לקנות מעלות התורה.

הרי בימים של הספירה אנחנו למדנו פה ממחאת קניונים של התוירה.

למדנו את ממחאת הקניינים לעלות כל יום במעלה כדי להגיע לקבלת התורה עם המעלות

שאיתן ניתן לקנות את התורה. אי אפשר לקנות את התורה בלי המעלות בממחאת

קניינים

שאיתם קונים את התורה.

אז בלי ההכנה הזאת אין מתן תורה, אין קבלת תורה.

אז כמו שבשבועות צריך הכנה כדי לקבל את התורה,

כמו כן היא מאלו למחנה לראש השנה.

עבודת האדם היא מלכויות.

להמליך את הקדוש ברוך הוא עלינו ממש, להמליך

זה עניינו של ראש השנה.

כל העניין של עבודת האדם לקבל עול מלכותו יתברך.

היה מעשה נורא עם המהר״ל מפראג

שפעם אחת הוא יצא בבוקר לתפילה מעוטר בטלית ותפילין

והוא ראה אנשים בורחים, שאל לאן אתם רצים?

אמרו לו אריה נכנס לעיר.

אז הוא שאל היכן ראיתם אותו לאחרונה?

אמרו לו ברחוב ההוא.

פנה לעבר הרחוב והנה אריה בא לקראתו.

כשראהו האריה פחד וברח.

שאלו אותו מה זה מויבס?

מויבס? מויבס? מה קרה פה?

הוא אמר להם הוא ראה את התפילין על הראש שלי

וראו כל עמי הארץ כי שם השם נקרא עליך

ויראו ממך.

אז הוא ראה את זה

שאלו אותו מה זה מויבס?

והוא ברח. אמרו, אבל גם אנחנו אינם תפילין,

ואנחנו ברחנו,

הוא לא ברח.

הוא אמר, כן, אבל מה כתוב?

כתוב, וראו כל עמי הארץ כי שם השם נקרא עליך,

כששם השם הוא באמת עליך, ואתה מרגיש שהשם מעליך

והוא עליך

ומשגיח עליך

ורואה במעשיך.

יש לך יראת שמיים ממנו והוא באמת עליך.

אה, אז כולם יפחדו ממך.

זאת אומרת, מלכויות זה שתמליכוני עליכם.

מה זה תמליכוני? לא שאני צועק, אבינו מלכנו,

או מלך, המלך הקדוש, או המלך המשפט. לא.

שאתה יודע שהוא מלך, ואתה עבד,

ואם אתה סוטה, אתה יכול למות.

אם אתה חי בתחושה כזאת שיש מלך,

רם ונישא כזה,

שאתה צריך להיות כנוע לפניו, ועבד לפניו,

ואז זה נקרא שאתה ממליך אותו.

מקבל עול מלכותו ברצון,

בשמחה,

באהבה.

או, זה תמליכוני. זה צריך הכנה, זה לא בא ברגע.

זה לא אומרים ככה וצועקים את זה בתפילה וזהו. לא.

צריך הכנה, הסתכלות, התבוננות, חשבונות, איך עושים את זה?

איך אני מגיע להכרה פנימית שאני חי ככה?

זה הכנה.

אז מפה אנחנו רואים הערה נוראה.

עד כמה צריכים לייקר ולחבב רגע אחד מימי אלול,

שבזה תלויה כל הצלחתו של האדם,

שאת העיקר הכול זוכים רק על ידי אלול.

ואם אדם חלילה לא מעורר את עצמו,

חס ושלום,

יהיה עליו חומר הדין.

אז מה יעשו אשכנזים שהם אומרים סליחס רק

ימים ספורים לפני ראש השונה?

מה יהיה איתם?

מי אמר שהם לא יכולים לעבוד באלו?

אז סליחות זה לא הגורם היחידי,

זה רק מאפשר לאדם

לשמוע מה הוא מדבר, מה הוא מקבל על עצמו,

מה צריך להתבונן.

אין איסור להגיד סליחס מלפני.

אין איסור.

אבל גם בלי סליחס, אם אדם יחיה בהתבוננות, בחשבונות,

ויכין את עצמו לקראת,

אשריו אשרי חלקו האבוי די באלול,

זה העיקר,

זה המייבי,

זה האחונה,

גדול תלמוד תורה שמייבי,

גדול אלול שמייבי לתמליכוני בראש השונה,

והוא העיקר

יותר מראש השונה.

רבי חנניהו ברגע שאומר