http://live.shofar-tv.com/videos/4332

28-9-14

ה' ה' אל רחום וחנון ארך אפיים ורב חסד ואמת, נוצר חסד לאלפים, נושא עוון ופשע וחטאה, מהותן של המידות מתבררת בגמרא.

ה' ה' - אני הוא קודם שיחטא האדם ואני הוא לאחר שיחטא האדם ויעשה תשובה. שם הויה ברוך הוא זה שם הרחמים, ושם הרחמים הוא בא קודם שאדם יחטא וגם אחרי שהוא יחטא, לכן יש שני שמות ה'. כבר בעצם הבריאה בראשיתה שיתף הקב"ה את מידת הרחמים, בעוד שבמחשבה עלה לברוא את העולם במידת הדין כמו שכתוב "בראשית ברא אלהים" אלהים זה מידת הדין, וראה שאין העולם מתקיים והקדים מידת רחמים ושיתפה למידת הדין, ככתוב "ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים", אז הקב"ה הקדים כמו שאנחנו רואים בפסוק "ביום עשות ה'" שם רחמים "אלהים" - שם דין, "ארץ ושמים".

והנה לאחר כל זה אין מידת הרחמים שבה נברא העולם מועילה לאחר שיחטא האדם. ואפילו לאחר שיעשה תשובה זקוקים עוד למידה שניה של רחמים, של אני הוא לאחר שיחטא האדם ויעשה תשובה.

מכאן יש לנו ללמוד עומקו של חטא, וכמה הרס וחורבן הוא גורם שהוא מחריב עולם מלא שנברא במידת הרחמים. גם העולם שנברא במידת הרחמים החטא גורם להרס וחורבן ומחריב עולם מלא שנברא במידת הרחמים. ומזקיק כעין בריאת עולם חדשה במידת רחמים שניה שזה שם ה' השני. שהרי אדם הראשון חטא חטא אחד, ואיזה חורבן הוא הביא לעולם. העולם נתקטן ממה שהוא, הוא נתקטן בקומתו, נגזרה מיתה על כל הברואים, העולם התקלל בארבעים קללות, כל זה מחטא אחד. כל מידת הרחמים של בריאת העולם לא הספיקה בשביל חטא אחד. בשביל זה צריך עוד שם ה', עוד מידת רחמים יותר גדולה שהיא תהיה אחרי החטא והתשובה.

בוא וראה מה עמוק הוא ההרס והחורבן הנוצר בעטיו של החטא. יש אדם שאומר מה עכשיו, אנחנו אומרים שיעור, כמה השיעור שעה, בסוף  מסתכל בפלאפון וקורא חדשות, זה לא חטא זה פשע ועבירה, זה מחריב עולמות, במקום לשמוע תורה שומע רכילות. בשעת לימוד התורה, ז"א דברי ה' מאוסים עליו, דברי הנייעס חביבים עליו. נו, ואח"כ הוא אומר, תן לי חיזוק מה אני יעשה בשביל לחזור בתשובה. לא יאומן כי יסופר כמה אנשים טיפשים.

והנה בוא וראה, מה עמוק הוא ההרס והחורבן הנוצר בעטיו של החטא. ואתם חושבים שהוא הפסיק? הוא ממשיך עוד לכתוב אס אם אסים תוך כדי, לא יאומן כי יסופר. עד שגם אחרי כל החסד הוא עוד משחק עם איזה ניירות ואיזה דברים בצבע צהוב, כמו ילד קטן, ומשפיל את עיניו למטה.

והנה בא וראה מה עמוק הוא ההרס והחורבן הנוצר בעטיו של החטא, עד שגם אחרי כל החסד שהטביע הקב"ה במידותיו, לכמה מידות זקוק היה כדי להגיע למידת נושא עוון, אין די במידת ה' קודם שיחטא, ובמידת ה' לאחר שיחטא אדם ויעשה תשובה, ובמידות ארך אפיים ורב חסד ואמת נוצר חסד לאלפים, שכל אחת מהן מכילה עולמות עולמות של חסד ורחמים בלי גבול ותכלית, כמו שמביא הרמ"ק ב"ותומר דבורה" לפרש את כולם, את כל המידות, ורק לאחר כל העולמות הללו מגיעים ובאים למידת נושא עוון שאף היא מכילה עולמות וכוחות יצירה חדשים. אתם שומעים כמה צריך מידות של רחמים? כל המידות האלה בשביל למרק לבן אדם את החטא. ואחרונה שבהן נושא עוון ופשע וחטאה, בשביל להגיע עד לפה תראו כמה צריך רחמים, נושא עוון וכו' וכו' וכו'. ואחרי כל זאת אמרו חכמים ז"ל, בראש השנה י"ז. נושא עוון ועובר על פשע, למי נושא עוון? למי הקב"ה מוכן לשאת את העוון? שהמשחיתים לא ירדו ויקחו את נשמתו, למי הוא נושא עוון? למי שעובר על פשע. מידת נושא עוון היא לא לכל אדם, אלא למי שעובר על פשע, עוד זקוק האדם לזכויות גדולות כדי לזכות  למידה של נושא עוון, רק על ידי המידה של כל המעביר על מידותיו מעבירין לו על כל פשעיו, כי יש תקוה לאדם שיזכה לנשיאת חטאו, מתי יש לו תקוה? אם הוא מעביר על מידותיו מעבירין לו על כל פשעיו, אז ה' נושא עוון. נושא עוון פירושו, שהקב"ה נושא את המשחית ולא נותן לו להרוג את הבן אדם. לא כל בן אדם זוכה לזה, קין אמר "גדול עווני מנשוא" זה לא פשוט. נו, כמה קשה להגיע למידה של עובר על פשע? מי מסוגל מאיתנו לעבור על מידותיו ולמחול למי שפגע בו וגרם לו רעה? כאילו לא קרה שום דבר.

מורגלים אנו לומר בפינו מוחלים, אתה מוחל לי? מוחל? מוחל, מחול? מחול, מוחלים, מה הבעיה להגיד מילים, מילים לא בעיה להגיד, אבל עינינו הרואות לפי חכמים ז"ל כמה חסד ורחמים דרושים כדי להגיע למידה הזו, שלא יחוש בפגיעתו של חברו ויהיה עובר על פשע, אה, שלא יחוש, לא יחוש, הוא לא חש בכלל שפגעו בו, ויהיה עובר על פשע.

וכבר האריך בעל מסילת ישרים כי השנאה והנקמה קשה מאד להמלט ממנה, לב הוטה אשר לבני האדם, כי האדם מרגיש מאד בעלבונותיו ומצטער צער גדול, והנקמה לו מתוקה מדבש כי היא מנוחתו לבדה. עד שהוא לא ינקום הוא לא ירגע. ככה מתוקה הנקמה. והתורה אסרה, לא תיקום ולא תיטור את בני עמך. אבל השנאה והנקמה קשה מאד להמלט, כי אדם מרגיש בעלבונותיו ומצטער צער גדול, והנקמה לו מתוקה מדבש כי היא מנוחתו לבדה. על כן, לשיהיה בכוחו לעזוב מה שטבעו מכריע אותו, ויעבור על מידותיו ולא ישנא מי שהעיר בו השנאה, ולא יקום בו בהזדמן לו שיוכל להנקם, ולא יטור לו, אלא את הכל ישכח ויסיר מליבו כאילו לא היה, זה קל מאד. אבל רק למלאכי השרת, שאין ביניהם המידות הללו.

אדם שיוכל להתגבר על הטבע שלו המכריח אותו לנקום, אדם שיוכל להעביר על המידות ולא ישנא את מי שיעורר בו השנאה, אדם שמזדמן לו לנקום ולא יקום וגם לא יטור בליבו, אלא ישכח ויסיר מליבו כאילו לא היה, זה קל - למלאכי השרת. אצלם אין מידות כאלה. אבל לא אצל שוכני בתי חומר אשר בעפר יסודם, ולבסוף מסיים מסילת ישרים, שדורשים מן האדם שלא ישאיר בליבו שום רושם מהרעה שגמל לו חברו. שום רושם. איך אנחנו אומרים בסיום התפילה בתחנונים, "ונפשי כעפר לכל תהיה", פירוש, כמו עפר בשעה שדורכים עליו לא מרגיש ולא כועס, ולא כואב, ונפשי כעפר לכל תהיה, אפילו ידרכו, ירמסו, יבזו, כעפר.

לבסוף מסיים מסילת ישרים, דורשים מן האדם יש דרישה מאתנו למרות שאנחנו לא מלאכים, שלא ישאיר בליבו שום רושם מהרעה שגמל לו חברו, ויחדש לו חיבה כבראשונה בלי כל שינוי, כמובן שזה מדובר בדברים שארעו בינו לבין חברו, מה שנקרא בינו לבין חברו, לא בדברים שבינו לבין המקום שאדם לא יכול למחול על דברים שבינו ובין המקום. אם בן אדם עושה עבירות שבינו לבין המקום אין לנו רשות למחול על זה, אדרבא, אנחנו צריכים למחות על זה.

ומשום כך באה התורה וכללה כלל שהכל נכלל בו, "ואהבת לרעך כמוך", כמוך בלי שום הפרש, כמוך בלי חילוקים, כמוך בלי תחבולות ומזימות. כמוך ממש. עד כאן לשון המסילת ישרים. אז זה לא קל, נכון? הרמב"ם אומר שאי אפשר לבקש מאדם שיאהב את חברו כמוהו בדיוק, אי אפשר, מה הכוונה אם כן ואהבת לרעך כמוך? כמוך פירושו של דבר, שאתה תשמח שיהיה לחברך מה שיש לך. יש לך מרצדס? תשמח שיהיה לו מרצדס. יש לך דירת פאר? תשמח שיהיה לו. אתה סיימת את הש"ס? תשמח שהוא יסיים את הש"ס. כל מה שיש לך שיהיה כמוך, כי בד"כ אדם שואף שחברו יהיה פחות ממנו במשהו לפחות, במשהו הוא יגיד שהוא יותר טוב ממנו, במשהו, אה, אני מדבר יותר יפה ממנו, אני מבין יותר מהר, אני קורא יותר נכון, אני מדקדק יותר, אני זה אני זה, כל דבר, לי יש בגדים יותר חדשים, אני הולך יותר יפה, כל הזמן אדם מחפש לראות במה הוא יותר טוב מהשני. לכן המתכבד בקלון חברו אין לו חלק לעולם הבא, אם הוא מתכבד בקלון חברו, הוא אומר פלוני הוא ככה וככה וככה, מה הוא משמיע? שהוא לא ככה וככה וככה, אחרת מה היה אומר, את המום שיש בו? בד"כ אדם אומר מה שיש בו, אבל הוא מסתיר את זה, אף אחד לא יודע, לכן הוא אומר. אבל מכל מקום המתכבד בקלון חברו אין לו חלק לעולם הבא.

עכשיו בואו תראו דבר מדהים כמה זה קשה להתגבר על המידות. מה עלה לו לשאול המלך? שאול היה בחיר האומה, כמו שמעיד עליו הכתוב "ויגבה מכל העם משכמו ומעלה", גם אחרי חטאו קראו לו משיח ה', ואף דוד עצמו שנרדף על ידו קראו כך, משיח ה', והמשיל דוד את עצמו כנגד שאול ככלב וכפרעוש, וגם אחרי שחטא קרא הקב"ה למלאכי השרת ואמר להם, בואו וראו בריה שבראתי, יודע שיהרג ויצא למלחמה ונטל שלשת בניו עמו ושמח על שמידת הדין פוגעת בו. שאול המלך הלך לבעלת אוב, והעלה את שמואל הנביא באוב, שאל אותו למה הרגזתני כי הוא חשב שיום הדין מגיע, בקיצור בסוף הוא אמר לו שהוא ימות במלחמה. אז הוא אמר לו ואם אני לא אלך למלחמה? אז הוא אמר לו אז אתה לא תמות. אבל אם תלך למלחמה אתה תהיה עמי במחיצתי. עכשיו היתה לו הבחירה, להמשיך לחיות ולא למות או למות למחרת ולהיות במחיצתו של שמואל הנביא. הוא לא רק הלך למלחמה גם לקח את שלשת ילדיו איתו למלחמה. אז הקב"ה מתפעל כל כך ממנו עד שקורא לכל פמליא של מעלה המלאכים ואומר להם, בואו, בואו וראו בריה שבראתי, יודע שיהרג ויצא למלחמה ונטל שלשת בניו עמו, ושמח על שמידת הדין פוגעת בו. איזה גבורת הנפש.

והמדרש מספר שכשאדם הולך עם בניו ונכנס לאיזה סעודת משתה, אז הם לא נכנסים בבת אחת, שלא תשלוט בהם עין הרע, שלא יזוקו מעין הרע, אם באים כולם ביחד נותנים עין, יבבי, תראה איזה משפחה יחביבי, תראה, אז באים ככה פסקה פסקה. ופה הוא יורד עם הבנים על דעת שהם הולכים למות, ושמח במידת הדין שפוגעת בו. זה שאול המלך. וכתב בן שנה שאול במלכו, מה זה בן שנה שאול במלכו? כמו שבן שנה נקי מחטאים צדיק, ככה שאול במלכו.

אבל הנה שאול בחיר ומשיח ה', מצא עצמו נפגע בעטיו של דוד, וכתוצאה מזה "ויהי שאול עוין את דוד מהיום ההוא והלאה". מה היה? עם ישראל עמדו במערכה מול הפלישתים ויצא כנגדם גלית שהיה ענק והוא אמר להם תשלחו אחד מאצלכם ונלחם, ומי שינצח אז הצד המפסיד יהיה עבדים לצד המנצח. ולא מצאו בכל ישראל מי יכול לעמוד ולנצח את גלית, כי זה לא בעיה להגיד אני אני אני, כי אם תפסיד אתה גוזר על כל העם להיות עבדים, מי מוכן לקחת אחריות כזאת? ודוד המלך הגיע בדיוק מהצאן וראה שיש מערכה, שאל מה קורה פה? סיפרו לו אז הוא נגש לשאול אמר אני מוכן, כי עבדך הכה את הארי ואת הדב, הקב"ה הקדים שהוא היה רועה צאן בא אריה ובא דב ביום אחד, לתפוס מהעדר והוא נלחם בהם בידיים והרג אותם. אז ה' נתן לו כוחות אדירים, אומץ לב, והקדים הקב"ה את הדבר כדי שידע דוד המלך שהוא מסוגל לזה. לכן הוא בא ואמר לשאול שהכה עבדך את האריה ואת הדב. ואז הוא עומד מול גלית, הסיפור ידוע, והוא מכריע את גלית. עורף את ראשו ואחרי זה שומעים שירים, כל בנות ישראל שרות, הכה שאול באלפיו ודוד ברבבותיו, בן ישי חי וקיים. יבבי. ושאול המלך שומע שהם משבחים את דוד ואומרים ששאול מכה רק אלפים והוא מכה דוד רבבות ונכנס בו כמו ארס של עכנאי. מצא את עצמו נפגע בעטיו של דוד, דוד אשם? הוא עשה משהו? הוא לא עשה שום דבר, הוא הפוך, עוד עזר במלחמה והכריע שלא יהיו כולם עבדים ושאול לא ילך בשבי בבזיון וכו', צריך לבוא להודות לו, לא? לא רק זה, הוא הבטיח שמי שינצח את גלית הוא יתן לו את בתו, ואח"כ הוא לא עמד בזה שאול.

"ויהי שאול עוין את דוד מהיום ההוא והלאה" ואם כי עינו של שאול היתה עין טובה, אלא שהתורה מצאה שעיין אותו במקצת, ומכאן השתלשלו כל היחסים שבינו לבין דוד ורואים כמה קשה אפילו לבחיר האומה לעקור לגמרי כל הרגשה כלפי פגיעה ולהיות עובר על פשע מבלי להשאיר שום עוינות כל שהיא. ואף דוד המלך ע"ה גם לא הגיע לשיא המידה הזאת, אמנם דוד נזהר מאד מלפגוע בשאול על אף רדיפותיו אותו, שאול רדף אחריו להרוג אותו, למרות שהיו לו כמה הזדמנויות לדוד להרוג אותו ולא עוד, אלא בעת שנפגשו במדבר זיף ואבישי אמר לו לדוד, סיגר אלהים היום את אויבך בידיך, ועתה אכנו נא בחנית ובארץ פעם אחת ולא אשנה לו, נשבע דוד שלא יגע בו, זה משיח ה'. בכל זאת, עוד נשארה איזו תביעה על דוד ביחסו לשאול. הוא לא היה נקי לגמרי דוד מהפגיעה שהוא נפגע משאול, הוא לא החזיר לו, הוא לא פגע בו אבל הכתוב אומר "וידבר דוד לה' את דברי השירה הזאת ביום הציל ה' אותו מכף כל אויביו ומכף שאול". ווי, הוא אומר שירה ובשירה הוא מזכיר את שאול בפני עצמו, "וידבר דוד לה' את דברי השירה הזאת ביום הציל ה' אותו מכף כל אויביו ומכף שאול" הוא אומר בפרט. אמרו חכמים ז"ל במועד קטן ט"ז, אמר לו הקב"ה לדוד, דוד, שירה אתה אומר על מפלתו של שאול? אלמלא אתה שאול והוא דוד איבדתי כמה דוד מפניו. הרי שעם כל ויתוריו של דוד לשאול עדיין לא מיצה כל אותה המידה להיות עובר על פשע, כי לא די שיעבור אדם על מידותיו ויסלח לחברו שגמל לו רעה, אלא שיאהב אותו כמותו ממש במידה כזו שלא יוכל לשמוח על הצלתו הוא אם היא כרוכה בצערו של חברו שרדף אותו. שלא יוכל לשמוח על הצלתו שלו אם זה כרוך בצערו של חברו שרדף אותו, כזאת אהבה צריך להגיע.

ואכן המידה הזו היא קלה רק למלאכי השרת ולא לשוכני בתי חומר ואפילו שאול ודוד נתבעו עליה. אולם יהונתן בן שאול הגיע למדרגה שלא נמצא בו כל רגש של פגיעה מצד דוד כלפי אביו. ושאל בתום לבבו, הוא שואל את אבא שלו, למה יומת? מה עשה? הוא הגיע לכך משום אהבתו הגדולה לדוד שהיתה למעלה מדרך הטבע, ואכן היה צורך בכוחות עליונים לבוא לידי המדרגה הזו, למה? שלמרות שדוד עומד ליטול את כסא ממלכתו של יהונתן, שאול מלך אז בנו  יהונתן מלך אחריו, ופה במקרה הזה מה יקרה? דוד יקח את המלכות מיהונתן. לא זו בלבד שהשווה את דוד לעצמו אלא הגדילו עליו ואמר לו, אתה תמלוך על ישראל ואנכי אהיה לך למשנה. ומהי מלכות ישראל, זה דבר פשוט? זה זיכוי הרבים הכי גדול בעולם, וזה שלטון בשמים ובארץ. הרי מלכות זו היא גם בארץ וגם בשמים, ככתוב "וישב שלמה על כסא ה'", ושאול הוא שזכה למלכות זו ונקרא משיח ה', בכל זאת ויתר יהונתן על מלכות זו ומסרה לדוד מרצונו הטוב. אלא שיהונתן הגיע לדרגת "ואהבת לרעך כמוך" בשיעור כזה שאהבתו לדוד היתה גדולה יותר מאהבת נשים, כמו שקונן עליו דוד, נפלאת אהבתך לי מאהבת נשים. מה זה מאהבת נשים? אותן נשים רחל ולאה, שרחל ויתרה לאחותה לאה על בעלה ביום חופתה, ויתרה לאחותה שתכנס במקומה ותחתיה, אתם יודעים מה זה לחכות שבע שנים לחתונה, מכינה שמלת כלולות, הכל מוכן, כולם מדברים שהיא מתחתנת ופתאום אבא שלה מחליט להחליף, בהתחלה היא ידעה שהוא רוצה להחליף אז מה היא עשתה? אז היא נתנה לו סימנים כדי שהוא ידע שישים לב שלא יחליפו כי היה ברור לה שזה מה שיהיה, וברגע האחרון היא אמרה, אבל יהיה בושה ובזיון לאחותי לאה, אז היא ויתרה והיא נכנסה תחתיה. היא היתה יכולה להפסיד את יעקב, ויכול להיות שהיתה מתחתנת עם עשיו, מי אמר שיעקב יקח אותה עוד פעם ועוד בפרט אחרי שהיא עשתה כזה מעשה, זה כמו לכרות גט כריתות ממנו, היא לא עשתה שום חשבון אישי, אנוכי, היא עשתה חשבון של אהבת אחותה שלא תתבייש.

אז אומר פה שגדולה יותר אהבתו של יהונתן לדוד מאהבת נשים רחל ולאה, ורק אודות לכך אצר כוחות כאלה שהתגבר על כל רגשותיו והתעלה למידת עובר על פשע בכל שיא מדרגתה. ועם כל זה, עם כל הקושי הרב להגיע למידה זו, לא מצא הקב"ה להיות נושא עוון רק למי שעובר על פשע. והכל משום שאין להעריך את גודל ההרס והחורבן שעוון גורם, עד שנדרשות זכויות ומעלות לאין שיעור כדי שיהיה בכוחן לעמוד כנגד העוון ולשאת אותו. אתם מבינים מה זה, בקל עושים עוון, לתקן - שנות דור ודור, זה לא פשוט. עבודה על המידות ווי ווי ווי, לא פשוט.

אז העצה הכי טובה זה לא ליפול בחטא, חטא זה בשגגה, במזיד רח"ל, רח"ל כשאדם עושה בידיעה דבר שאסור, רואה טמבלויזיה או משאיר טמבלויזיה בטענה שאשתו היא לא מסכימה להוציא, ז"א הוא משאיר בבית כלי משחית שהורס אותו, אשתו, נפשות ילדיו שהוא מטמא אותם ומה יגיד, מה יגיד? מה יגיד? מה התירוץ? אם ה' אומר לא, חכמים אומרים לא, מה התירוץ? מה אתה תגיד? מה אתה תגיד?

הנה אנחנו רואים מה זה גודל של חטא אחד, חטא אחד. וזה בקביעות, זה טמטום הלב, זה אדם ששייך לסטרא אחרא, כל הבית הזה שייך לסטרא אחרא. כל המצוות כמו שלמדנו פה בראש השנה הולך לסטרא אחרא, עד שהוא לא יעשה תשובה מעולה לא יוכל להחזיר אפילו את הזכויות של המצוות שלו, רק אחרי 120 שנה, אבל פה בעולם הזה לא יועילו לו שום דבר, שום דבר, לכן יתפלל, לא יענה, יבקש רחמים לא יעזור, שום דבר, שום דבר, אם הוא לא מוציא את הטומאה מביתו והוא חי בהרגשה זה כלום, מה זה אני לא מסתכל רק לפעמים ככה וזה, וזה וזה וזה, שידע לו, אין קונצים, אין שום דבר שיוכל להועיל, תראו מה צריך להגיע, לעובר על פשע שזה מדרגה של מלאכים, בשביל שה' יישא את העוון. הוא עוד לא כילה את העוון, רק לשאת אותו שלא ישחית אותך. אז זה לא פשוט רבותי, צריך לקחת את הדברים ברצינות, עכשיו עשרת ימי תשובה, צריך להתחיל לעבוד. מוסר, מוסר, מוסר, יומם ולילה, יש בטלפון של קו שופר 80 שיחות שלי שנתתי בחודש אלול רק איך להתעורר לעשות תשובה.

ועכשיו גם בעשרת ימי תשובה אני מתכונן להמשיך להקשיב לחזור, לא ללכת לעבודה אפילו, כדי להגיע ליום הכיפורים שיהיה מחילת עוונות. אם לא תהיה מחילת עוונות כבר אמרתי שהשנה הבאה תהיה קריטית ויהיה קשה מאד, כדאי להכין את עצמנו טוב טוב, זה לא שנה רגילה.

שנה טובה.

רבי חנניה בן עקשיא אומר...