מי הם הדומים לגוים? | הרב אמנון יצחק

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

ויאמר אדוני מסיני בא וזרח מסעיר לאמו הופיע מהר פארן ועתה מרבבות קודש

מימינו אשדת לאמו

כשהקדוש ברוך הוא

נגלה ליתן תורה לישראל

לא נגלה רק על ישראל אלא גם על כל האומות

בתחילה הלך לבני עשיו

ואמר להם מקבלים אתם את התורה?

אמרו לו מה הכתיבה?

אמר להם לא תרצח

אמרו כל עצמן של אותן האנשים אביהם רוצח הוא

שנאמר וידיים ידי עשיו

ועל כך הבטיחו אביו

ועל חרבך תחיה

אז כשהקדוש ברוך הוא הגיע לעשיו זה היום האמריקאים האירופאים כן?

הוא הגיע ואמר להם אתם רוצים לקבל את התורה? אז הם ישר שואלים מה כתוב בה?

אז הוא אמר להם לא תרצח

למה לא אמר להם טלית ותפילין ומשהו מזוזה וזה?

כי התורה באה לתקן את מה שהאדם לקוי בו מה שהמידות שלו לא טובות איפה שהוא צריך טיפול שורשי

אז הוא אמר להם לא תרצח אז מה הם עונים?

אמרו כל עצמן של אותן האנשים זאת אומרת הם בעצמם

אביהם רוצח עשיו הרשע

שנאמר וידיים ידי עשיו

ועל כך הבטיחו אביו זה כאילו הבטחה שככה הם צריכים לחיות על חרבך תחיה

אז מה פירוש? מה כאילו יצחק אבינו ברך את עשיו שיהיה רוצח?

מה זה על חרבך תחיה?

הם אומרים מה זה? זה המהות שלנו כאילו מה הולך פה? זה מה שהם אומרים?

עניין זה מעורפל

לא יעלה על הדעת

שבני עשיו עונים לקדוש ברוך הוא שהותר להם שפיכות דמים

שהרי

שבע מצוות בני נוח נאסר להם שפיכות דמים

אין אדם שהותר לו שפיכות דמים

אם כן, מה אכפת להם לקבל את התורה?

הלוא בין כך אסור להם לרצוח

וגם איך תלו בו כיסריקי ביצחק אבינו?

קוצים ודרדרים, שטויות והבלים

תולים ביצחק אבינו?

אומרים ועל כך הבטיחו אביו?

על חרבך תחיה?

ברכת הצדיק.

מה הם מתכוונים?

שזה כאילו הכוונה בברכה שיהיה

מותר לו לשפוך דמים?

וכי נחשד יצחק אבינו לעבור על שבע מצוות בני נוח?

אבל המפרשים הסבירו את הכוונה.

מה הייתה הכוונה בברכת יצחק?

הרמב״ן אומר,

ואין הברכה שתהיה מחייתו משלל האויבים בחרבו.

הוא יהרוג כל הזמן אויבים והוא יתפרנס מהשלל שהוא ייקח מהם.

אין הכוונה על חרבך תחיה, תחיה בזכות החרב,

אתה תהרוג ותיקח שלש.

לא.

שהרי נתן לו משמני הארץ

ומטל השמים

ובזה יחיה.

אלא העניין לומר

שיחיה במלחמותיו כי ינצח ולא ייפול בחרב אויב.

זאת אומרת תמיד הוא יהיה מנצח ולא מנוצח.

וזו הבטחה שברך אותו אביו על חרבך תחיה,

למרות שיקומו עליך האויבים ויבואו עליך בחרב,

אתה עם החרב שלך בכל אופן תחיה.

ככה מסביר הרמב״ן

בבראשית כז מ׳.

ורבנו בחייה פרש שם,

שברך אותו יצחק לחשיו

לפי שאומנותו,

לפי אומנותו,

שהוא היה איש שדה לצות במדברות ובמקומות החורבן והשיממון,

אז היה ראוי לברכת החרב.

אז כיוון שהוא צד

וזו אומנותו,

אז הוא ראוי לברכת החרב כי הוא נכנס למקום סכנה כל הזמן,

לצות חיות, טורפות ואחרות.

ומדברי שניהם

למדנו

שלא הותר להם, לבני עשיו, לעשות שום איסור.

והוא נתברך רק שלא ייפול במלחמה,

או שיצליח בציד במקומות השממה.

ואם כן,

המענה של בני עשיו לכאורה לגמרי לא לעניין.

וגם,

הוא הדין

לשאר התשובות של שאר האומות שהשיבו לקדוש ברוך הוא.

אף שאת זה נוכל להסביר שבני עשיו טענו,

אמנם אין שום היתר לשפוך דם נקי,

אבל מכל מקום הם ירשו את התכונה של שופכי דמים

במה שנוגע לצידם ולהצלחה במלחמות,

אז ממילא יוטבע בהם הטבע של שופך דמים.

כי מי שמתעסק בזה כל הזמן,

הורג חיות או לוחם עם אויבים,

יש לו טבע של שופך דמים.

ואם כן, הם עלולים להיכשל גם במה שאסור לשפוך דם נקיים,

כיוון שיש להם הטבע שנוטה לזה.

וכך אפשר להבין את הטענות של שאר האומות,

שלכולם יש נטיות מסוימות

שעלולות להביא אותם חיש מהר לידי עבירה,

ובאמת כבר הודו חכמים זיכרונם לברכה בעמיתת הדבר,

כשאמרו שלא מצא הקדוש ברוך הוא אומה

שראויה לקבל את התורה אלא דור המדבר בלבד.

הרי לא רק שסירבו האומות,

אלא הם לא היו ראויים לזה כלל.

אז זאת אומרת, גם אם הטענה שלהם הייתה שהנטייה שלהם היא כזאת, והם לא רוצים להתחייב על דבר שעלולים אחר כך לשפוך דם נקי וכו' וכו',

אז יש אישור מחכמים שהם באמת לא היו ראויים לתורה,

כי שבע מצוות בני נוח הם לא מקיימים.

אז תורה הם יכולים לקיים.

אבל עדיין עלינו לחכות,

דהיינו לחכות על שורש עניין זה של קבלת התורה, להבין

מה הפחד הגדול של האומות.

על אף שכל ההתנגדות

שלהם נבעה מאיסורים

שהם בין כך נאסרו להם קודם לכן,

ואם כן, מה לי אם זה אסור מצד שבע מצוות בני נוח או שזה יהיה אסור מצד מתן תורה?

מה אכפת לכם? הרי גם ככה זה אסור.

אז צריך לבדוק מה השורש, למה הם לא קיבלו את התורה?

וגם למה מצאנו שהם נענשו הגויים על זה שלא קיבלו את התורה?

כמו שנאמר,

למה נקרא שמו סיני שירדה שנאה לגויים עליה?

כמו שכתוב בשבת פט,

מאחר שסוף סוף

הודו חכמים זיכרונם לברכה שהם לא היו ראויים כלל לקבל את התורה,

אז למה הם נענשו?

דיאור העניין הוא,

על פי דברי הרמב״ן בפרשת בחוקותיי,

וזה לשונו, כבר ביארנו,

כי כל אלה הברכות,

כולם ניסים.

בפרשת בחוקותיי יש ברכות ויש קללות.

אז שהשם מבטיח לנו אם בחוקותיי תלכו,

שכבתם ואין מחריד, וחרב לא תעבור בארציכם,

ונתתי גשמכם בחיטם, והארץ תיתן טבולה, וכל מיני דברים, הבטחות, הבטחות, הבטחות, ברכות, ברכות, ברכות.

אומר הרמב״ן זה הכל ניסים.

הכל ניסים.

אין בטבע שיבואו הגשמים ויהיה השלום לנו מן האויבים.

אם בחוקותיי תלכו,

אז ירדו גשמים.

אם לא תלכו,

לא ירדו גשמים.

מחר אף השם בכם, עצר את השמיים,

ולא יהיה מתן.

מה זה? זה טבע?

זה לא טבע.

אני עכשיו שומר מצוות, יורד גשם.

לא שומר מצוות, לא יורד גשם.

עם ישראל שומר מצוות, יורד גשם.

לא, זה לא ארץ גשם.

אם אנחנו שומרים מצוות, האויבים לא יבואו. לא יחמוד איש את ארצך בעלותך לראות את פני ה' בנוקיך.

תעלה אלף מאתיים שנה,

שלוש פעמים בשנה,

לבית המקדש, וה' מבטיח, לא יחמוד איש את ארצך. אף אחד מהאויבים שמחכים לרגע שאתה רק תתפנה מהבית,

שיבוא ויתקיפו אותך.

אף אחד לא בא.

זה טבע.

זה לא טבע.

זאת אומרת, כל הברכות האלה הם ניסים.

אין בטבע שיבואו גשמים, ויהיה שלום לנו מן האויבים,

וגם יבוא מורך בליבם לנוס מאה מפני החמישה

בעשרותינו החוקים והמצוות.

חמישה

יניסו מאה,

זה טבעי?

מה זה? מאה יכולים לאכול אותם.

מחמישה מניסים.

וזה רק בגלל המצוות כתוב.

ולא שיהיה הכול

הפך

מפני שזרענו בשנה השביעית.

וההפך זה יהיה בקללות בעונשי הארץ.

שנאמר, ונתתי את שמכם כברזל.

דהיינו, שלא יורידו גשם.

ועונשי החולי,

שיקולל המאכל ויחלי.

אם אדם שומר שביעית,

תהיה לו ברכה לשלוש שנים משנה אחת.

אם לא,

תהיה גלות,

יהיה עונשים, יהיה כך וכך.

אם אדם,

עם ישראל, שומרים את התורה,

יהיה גשם. לא,

השמיים יהיו כמו ברזל.

אם לא שומרים תורה, יהיו חולאים במאכלים.

יתליעו תולעים.

ואם הכול יהיה בסדר,

יהיה ברכה, יהיה שפע, יתנפחו כל הפירות.

הכול יהיה

לא טבעי. שום דבר לא טבעי.

מבואר מזה שכל ההצלחות באות

מקיום התורה והכישלונות מביטולה.

אז רואים, כל ההצלחות באות ממה.

אם מקיימים תורה, יש הצלחות.

אם מבטלים תורה, יש כישלונות.

וזו הנהגה שלא כדרך הטבע, והיא נס נסתר שזכו לזה ישראל על ידי קבלת התורה.

למה זה נס נסתר? כי תמיד אפשר לתלות בטבע.

מה שאין כאן באומות העולם, שאין בכוח פעולותיהם לטוב או לרע להשפיע כלל על דרכי השגחה.

אם הם עושים טוב או עושים רע,

הם לא משפיעים על דרכי השגחה.

אלא העולם כמנהגו נוהג כלפיהם.

על אף שסוף סוף הם יקומו על שכרם או עונשם.

יש להם גם חשבון.

אבל הטבע לא משתנה בכל פעולה שלהם. בכל פעולה שלהם משתנה הטבע לפי מה שהם עושים. לא.

יש להם חשבון עם שכר ועונש.

אבל לא שהם משנים את הטבע. אצלנו ברגע אנחנו יכולים לשנות גזרות.

ברגע.

עושים את רצון הבורא, ברגע הכל משתנה לטובה.

לא עושים, הפוך.

אז לכן רואים שכל הברכות,

כשמקבלים את התורה, אם בחוקותיי תלכו, הולכים בתורה,

הופכים שהטבע, אנחנו בעל הבית עליו.

אנחנו קובעים איך הטבע יתנהג לא רק כלפינו,

גם כלפי כל האומות עולם כולם, ולא רק כלפיהם, גם כלפי המלאכים כולם,

ולא רק כלפיהם, אלא כלפי כל העולמות כולם,

על ידי התורה והמצוות ששומר עם ישראל ומשנה את כל

דרכי הטבע.

עוד רבותא מצאנו במתן תורה

במה שאמר הפסוק בשמות כ',

כי לבעבור נסות אתכם בא האלוהים.

ופירש הרמב״ן שם שהוא לשון הרגל,

וזה לשונו.

אבל ייתכן שיאמר כי לבעבור הרגילכם באמונתו בא אלוהים,

שכיוון שראה לכם גילוי שכינה,

נכנסה אמונתו בלבבכם לדבקה בו,

ולא תיפרד נפשכם ממנו לעולם.

אז הרמב״ן אומר שפירוש המילה לנסות אתכם זה להרגיל אתכם.

כמו להיות מנוסה, מנוסה זה מורגל.

אדם שהוא מנוסה אומרים שהוא מורגל.

אז אומר כי לבעבור נסות אתכם זה להרגיל אתכם בא אלוהים.

מה להרגיל?

לבעבור הרגילכם באמונתו בא אלוהים במעמד הר סיני.

שכיוון

שהראה לכם גילוי שכינה,

נכנסה אמונתו בלבבכם לדבקה בו,

ולא תיפרד נפשכם ממנו לעולם.

זה לשון הרמב״ן.

גם בסוף דבריו,

שפירש

שלנסות זה לשון ניסיון,

וזה לשונו,

ואמר, רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה,

על כן אפקוד עליכם את כל עוונותיכם.

בגלל שאני יודע אתכם מכל

משפחות האדמה,

ואני אוהב אתכם

יותר מכל משפחות האדמה,

אז לכן אני אפקוד עליכם את כל עוונותיכם.

כשהאוהב רואה

שעושים דבר נגד מה שהוא אוהב,

אוהב אותך ודואג לך, והכול אתה עושה נגד, אז פוקד עליך את העוונות.

כי העמים לא חייבים לי ככם,

אשר ידעתי אתכם פנים אל פנים.

אני גיליתי את אהבתי לכם,

נתגליתי לכם פנים אל פנים.

אז בזה שאני מגלה לכם פנים אתם מחזירים לי ככה?

ממילא

את העמים אני לא יכול לחייב כמו אתכם,

מכיוון

שעם ישראל זכו לגדלות הנפש על ידי התגלות בסיני,

והאמונה נקלטה בלבבם בחוש, הם ראו הכל בחוש.

לכן ראוי לדקדק עימהם יותר מן האומות.

אומות העולם לא רק שלא הכינו את עצמם להיות ראויים למתן תורה,

אלא הם השחיתו את דרכם וזלזלו גם בשבע המצוות שהם חייבים בהן,

שבע המצוות בני נוער.

אבל עדיין הם היו ראויים לתקן את עצמם.

אז לכן הקדוש ברוך הוא התגלה עליהם

ודרש מהם לקבל את התורה אפילו שהם לא ראויים.

אולם האומות קלקלו יותר ועשו את עצמם

מוחלטים לדבר עבירה.

איך?

בזה שהם סירבו לקבל את התורה.

ברגע שהם מסרבים,

אז הוא החליט עצמו לחלוטין לעולמים, לצמיתות,

שהם

מסרבים לקבל את התורה.

חשבו, מכיוון

שאין כוונתם לשנות את דרכם,

אז למה להם לגרום לעצמם עונשים חמורים בדקדוק הדין,

על ידי קבלת התורה יותר מקודם?

כן.

יש אנשים, אתה שואל אותו למה אתה לא בא להרצאה?

לא, עזוב אותי, עזוב אותי, אחר כך אני אשמע ואני אדע וזה, אני אתחייב עוד יותר, אחר כך מה?

אה, אתה ידעת, אתה זה, אה, עזוב, לא רוצה.

כמו גוי, זה הגויים.

הגויים אומרים, בשביל מה? אני אלך לקבל עוד תורה וזה פה ושם, אפילו אם זה יכול לתקן אותנו,

וכולי וכולי. למה אני צריך את זה?

בהפקר הנייחלה הוא לעשות כרצונם. עזוב, ככה אני עושה מה שבא לי וזה פה, מה שאני יודע זה מה שאני עושה. אני יותר מזה לא יודע. אבא שלי לא לימד אותי, אני לא יודע שום דבר, אני לא יודע, לא יודע.

לא יודע, ככה אצלנו במשפחה, ככה זה, אנחנו לא.

ואז נוח להם בהפקרות לעשות כרצונם,

ולא יצטרכו לתת את הדין בבחינת יסרך רעתך.

כי אם הם ידעו את הדין

והם יעשו רעות, אז הרעות האלה יאסרו אותם.

והם יודעים שהם עושים רעות,

אז הם רוצים להתחמק.

זה מועיל, אתם חושבים?

זה הטענות של הגויים ושל החילונים.

אותן טענות.

אבל הם ידעו שאם הם יקבלו את התורה,

והם יעשו את מצוות התורה,

אז יתחדש להם טבע חדש,

וישפיע עליהם מייד על כל הנהגה,

הן לטוב והן למוטב, כמו בעם ישראל.

עושים את רצון הבורא והמצוות,

הטבע הולך איתם יד ביד.

לא עושים, הטבע קם נגדם,

וכן הלאה.

וכמו שפרש הגאון רבי חיים וולושין, זיכרונו לברכה למשנה,

דע מה למעלה ממך.

שגם הנהגה מלמעלה, תדע ממך.

מי גרם שיפול עליך החובות,

מי גרם שיהיה לך בעיות,

מי גרם שיהיה לך חוליים.

ממך.

דע מה שמלמעלה זה ממך.

הכל יתחיל ממך.

אתה מניע הכול.

עושה טוב, יורד טוב, עושה רע, יורד רע. מי גורם? אתה.

וזאת עוד ואחרת,

פחדו.

פחדו הגויים שעוצם ההתגלות של מתן תורה,

שבה ייקלט להם האמונה בחוש,

זה יקשה עליהם בדרך הנלוזה.

ויהיה להם מאבקים פנימיים, ויהיה להם מוסר כליות.

מה, אחרי שאנחנו ראינו את הקדוש ברוך הוא בגילוי כזה פנים אל פנים, איך אנחנו נעשה?

איך נוכל להמשיך בעבירות שאנחנו רגילים בהן?

ואז הם יתרגלו בעל כורחם לטוב כשהם רואים אלוהים פנים אל פנים,

ואז הם יפסידו את כל ההנאות ואת כל העניינים.

ואם בכל זאת הם יקלקלו,

והם לא יעמדו בזה גם כשראו פנים אל פנים,

ולמרות זאת הם יקלקלו, הרי מידת הדין תימתח עליהם,

וייצא עליהם השם בחמת קצף,

אז מכל צד הם יפסידו.

אם הם יקבלו את התורה, אז יירו את השם פנים אל פנים,

אז תתחדד בהם האמונה בחוש, ואז הם יהיו בקרבת אלוקים כזאת,

שלא יוכלו לעשות שום עבירה ושום הנאות, וכל מה שהיה להם הם הפסידו, כאילו, הפסידו, הפסידו, הפסידו.

ואם הם ייכנסו ולא יוכלו להחזיק מעמד, בכל אופן הם עשו את זה,

והם ייכנסו והם לא יחזיקו מעמד, והם יחזירו לעבירות שלהם, אז הם יקבלו עונש, ואז אחרון אף השם יהיה בהם,

ויכה בהם. אז ממה נפשך?

גם ככה הם מפסידים, ככה הם מפסידים. אמרו לא רוצים.

זה גוי.

זה גוי.

אם תשמע יהודי טוען טענות כאלה, זה גוי.

בשביל זה הגויים לא קיבלו את התורה.

גם כלל ישראל היה מודע לגודל האחריות שהם קיבלו על עצמם.

וכי אנחנו חושבים שישראל ככה התלהבו סתם,

כמו הבדיחות.

מה?

אפשר לקבל תורה? מה? מה? כמה? כמה?

תביא שתיים. תביא שתיים.

כן.

לא, זה לא ככה.

הם הבינו את גודל האחריות.

הם ידעו. ידעו מה הם מקבלים על עצמם.

אבל עם ישראל הכין את עצמו מקודם

והתנהג בתמימות, בשלמות.

הם ידעו שרצון הבורא וכל קיום הבריאה

תלוי בקבלת התורה.

הם לא ביקשו להתחמק,

אלא קיבלו את התורה בכל כוחם

ולמעלה מהשגתם כשאמרו נעשה ונשמע.

ואומנם חרצו את עונשם על העבירות.

נכון.

בזה שקיבלו את התורה אז הם גם גרמו לעצמם כביכול נזק. שמה? שאם הם יעשו עבירות יקבלו עונשים.

כי הם ראו את מעמד הר סיני והם יודעים כבר מי זה השם וכולי וכולי וכולי.

אבל הם זכו להיות עם סגולה, הם זכו להיות עם סגולה.

הם זכו שכל ההנהגה העולמית מתנהלת על פיהם.

כמו שכתוב, תנו עוז לאלוהים. תנו עוז לאלוהים.

שמעשי התחתונים משפיעים למעלה.

שמעשי התחתונים משפיעים למעלה.

מה שעושים פה הברואים למטה זה משפיע למעלה.

זוכרים שאני אמרתי ביום העצמאות

שצהל חולם לנצח עוד פעם כמו שהוא ניצח בעבר כאילו?

בגלל שהם הפסיקו את התקציבים לבני הישיבות וקבעו שמספיק 1,800 לומדים מעולים.

זוכרים, נכון?

והנה ראינו

שאכן ככה היה.

מלחמת ששת הימים, כמה לקח?

שישה ימים.

נגד שבע מדינות.

ופה נגד אלף חמישים יום.

ולא ניצחו אותם.

ואין הכרעה.

אז רואים שזה תלוי במעשים שעושים למטה?

רק אני הפניתי את הזרקורים לפסוקים שמדברים על זה. והבאתי הוכחה מזבולון שתמיד היה יורד ונוצח אפילו שלא התכונן למלחמה כי הוא החזיק את יששכר באהולו.

הוא מימן אותו שילמד תורה.

מי שמממן תורה הוא ינצח תמיד.

אבל הם הפסיקו.

אז השם הפסיק

לתת להם את מה שהיה עד עכשיו לא בזכות שהם צבא שיודע להילחם.

לא. אני הייתי בצבא. אני יודע כמה שווים שם כל החבר'ה.

יש כאלה ויש כאלה, אבל אני יודע כמה שווים הרבה מהחבר'ה שם.

שאפשר היה לשחרר אותם מביתה חופשי. חופשי, לשחרר אותם.

אבל,

ניטלה מהם הזכות.

ניטלה מהם הזכות.

ואם הם לא ישנו את דרכם,

זה כסל למו,

ולא יחזירו את הדבר לקדמותו,

אני לא בעד שהם ייממנו.

אבל, זה מה שיחזיק אותם.

אבל אם הם לא יעשו את זה, להם אני אומר,

אז המלחמה הבאה תהיה יותר גרועה.

כי אם את זה הם לא יבינו גם,

כמה הם רפואיים מחלושים,

אז מה לעשות?

יצטרכו להבין את זה בפעם הבאה.

בידי קרובה.

אבל הם יקבלו את התורה.

היו יכולים לשנות את הטבע שלהם,

אומות העולם. הם לא רצו מהסיבות שבנינו.

אבל כלל ישראל ידעו ולקחו את זה באחריות.

וזכו לומר, נעשה ונשמע למעלה מהשגתם.

אומנם זה מחייב אותם בעונשים על עבירות,

אבל הם הפכו להיות עם סגולה שכל הבריאה כולה עומדת תחתיהם.

כאן נאמר, תנו

עוז לאלוהים.

כביכול אנחנו נותנים כוח ביד השם להשפיע טובות לעולם.

כי ככה השם הנהיג את הבריאה.

שמה שאנחנו פועלים פה זה מה שקובע.

אז אם אנחנו נותנים זכויות כלפי מעלה, אפשר לשחרר בהתאם לזכויות. זה כמו שאתה בא

לסופר יש לך שוברים, יש לך שוברים, אז לפי השוברים.

כמה יש לך? 200?

5000? כמה שיש לך שוברים, ככה תקבל.

אם נותנים עוז, כמה שאתה נותן עוז, ככה האלוקים נותן.

אין שום בעיה.

כמה שאתה רוצה, תביא.

תביא שוברים, קח.

אז המעשה של התחתונים משפיעים למעלה.

ולכן זכו גם להתגלות בהר סיני ונחקק בלבנו,

בליבם, ובלב זרעם האמונה, בחוש, בחוש.

והנטייה החזקה לטוב שיש ליהודי.

וזכו להיות מקיימי הבריאה.

ראינו את הבוגדים, יקום איש צרורות,

ויוסף משיטה,

למרות שהיו רשעים גדולים בהתחלה, ברגע חזרו בתשובה.

כי הטוב טמון בתוך היהודי, יש לו נטייה חזקה לטוב.

רק הוא מתלכלך מדי פעם, היהלום מתלכלך,

אבל אפשר לשטוף אותו.

אפשר לשטוף אותו. אל תראו לי שאני שחרחורת,

ששזפת נהיה שמש, אני לא כזאת.

זה רק מהשמש, שיזוף.

הייתי בחוץ יותר מדי, אז השתזפתי, התלכלכתי, נהייתי שחרחר.

אבל זה בגלל שמסתובבים בחוץ.

אז משתחררים,

בעבירות, נהיים שחורים מעבירות.

אבל זה שיזוף, זה אני יכול להוריד את זה. אם אני רוצה, אני לא אסתובב יותר בחוץ, ואז

הצבע העור יחזור בחזרה להיות מה שהיה.

שחורה אני ונבע.

בנות ירושלים.

אל תראו לי שאני שחרחורת.

זה רק ששזפת נהיה שמש.

אז לכן, זכו עם ישראל בקבלת התורה להיות מקיימי הבריאה,

ככתוב, אם לא בריתי יומם ולילה,

חוקות שמיים בארץ לא שמתי.

כל העולם חייב לנו את עצם קיומו.

וזה כשאנחנו בדרגה הנחותה של עכשיו.

תארו לכם, נעלה קצת,

מה אנחנו נשפיע טובות עלינו ועל העולם.

זה שהעולם מסתכסך בעולם כולו, זה בגללנו.

וזה יגיע אלינו בחזרה.

אז הנה ראינו פה דבר נפלא,

שהקדוש ברוך הוא חיזר על אומות העולם לתקן אותם,

למרות שהם לא היו ראויים מצד עצמם,

אבל לתיקון הם כן היו ראויים, אם רצו.

הם לא רצו מחשבונות אנוכיים,

שלא רוצים כי יש להם נטיות,

והם יודעים שהם לא יחזיקו מעמד,

והם אחר כך זה, והם צריכים לבטל על הנעות העולם הזה.

ולמה להם להתחייב עוד? הרי בקטנה הם לא שומרים, בשבע המצוות בני נוער, אז הם צריכים להיכנס לעונשים כאלה ואחרים.

אז עזוב אותי, חליני ככה, כמו שאומרים, תשאיר אותי ככה.

וזה בסדר, אבל הם לא יודעים מה הפסידו,

כי כשהם יראו בסוף את המעלות שעם ישראל יקבל והכל, ושהם יאבדו לנצח,

כשהם יראו הם יבואו מיד בטענה, מה אנחנו,

מה עכשיו מתברר שכל מה שעשינו בזכות זה אתם עשיתם, אתם לקחתם מצלמות שלנו, ועשיתם זה, ודיסקים שלנו, ואנחנו המצאנו את הכול,

ואתם הפצתם תורה, וזכיתם לגאולה, וזה וזה,

אז מגיע לנו, אנחנו עשינו, אומרים, כן, אם התכוונת,

אתה לא התכוונת, התכוונת לכסף, התכוונת להרוויח, לא התכוונת שיהודים

יביאו את הגאולה.

אז לא תקבלו.

אז הם יגידו, רגע, אבל אם היית כופה עלינו את האר כגיגית, כמו שאתה כפית את האר כגיגית על עם ישראל,

אז גם היינו מקבלים.

הוא אומר, אז הוא אומר, אין בעיה, אתם יודעים מה? אני אתן לכם מצווה.

הנה, הסוכות קרו.

קרו, תעשו מצוות סוכה.

מצוות סוכה, פנן, עושים בראש הגג, זה אוויר מזג אוויר יפה, וזה, ופה ושם, כולם עושים, זה כל המצווה, סוכה, יאללה, סוכה, עושים סוכה.

מוציא הקדוש ברוך הוא חמה מנרתיקה,

וואו, נהיה חם, חמסין, מזגנים, מפסיקים לחבוד, אין.

אז יוצאים הגויים מהסוכה, עוזבים אותה, אבל לפני שהם יוצאים, הם נותנים בעיטה לסוכה ויוצאים.

למה בעיטה?

כי זה האופי שלהם.

אם הם לא מקבלים מה שהם רוצים,

בעיטות.

אז לכן, הטבע שלהם נשאר על מתכונתו.

הנטיות שלהם נשארו. אי אפשר מקיום מצווה אחת כבר להשתנות. זה לא ככה.

התורה משנה את האדם.

ישראל אפילו מוכים,

אפילו מוכים קוראים לשם.

יהודי לא בועט.

אלא אם הוא גדל אצל הגויים או כאלה שמתנהגים

כמו גויים שלמדו מהגויים.

אבל יהודי לא בועט.

אז לכן

אנחנו זכינו וקיבלנו את התורה,

והיא יכולה לשנות אותנו בטבענו ולהפוך אותנו למדרגת מלאכים.

מלאכים.

אם נרצה, נוכל להגיע. אם לא נרצה, נשאר בני אדם.

הלוואי.

רוב האנשים יורדים דרגת בהמה.

בפחות.

כשהנביא אומר, ידע שור קונה ובחמור אבוס בעליו,

ישראל לא ידעה עמי לא אתבונן.

יש מצב כזה גם לצערנו.

אבל אחרי יום הכיפורים אנחנו יודעים שהתחיל אלול החדש,

ואנחנו כבר עובדים להגיע במדרגות חדשות לראש השנה הבאה,

ולכן אנחנו בעלייה וממשיכים קדימה בעבודת השם

עד שנגיע למיצוי כוחותינו למען השם יתברך, כמו שהבטחנו.

למענך, אלוהים חיים. כל החיים ביקשנו רק למענך,

ונעמוד בדיבורנו ונמשיך עד שנגיע אליך.

רבי חנן יאמר רגע שהוא עובר.

נוסר הקדוש ברוך הוא וקדוש ישראל.