מידת הקיום של אברהם אבינו | הרב אמנון יצחק

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

הרימותי ידי אל אדוני ואם אקח מכל אשר לך ולא תאמר

אני העשרתי את אברהם

הרימותי ידי כתב רשי לשון שבועה

הרמת היד

לשון שבועה

ולא תאמר

אני העשרתי את אברהם

ונשבע אברהם

שלא ייקח ממנו כסף שמגיע לו,

השלל שהוא ניצח במלחמה.

למה?

רשי אומר

שהקדוש ברוך הוא הבטיחני לעשרני

שנאמר ועבר הכיכה

אני צריך לקחת ממך?

יש לי הבטחה מהבורא

שהוא יעשיר אותי

ועבר הכיכה

ברמב״ן

מביא בשם הספרי

שדרכם של צדיקים להשביע את יצרם

הנה משום חשש

שמא יאמר מישהו

שבעשירות אברהם היה יד למלך סדום

ולא יהיה קידוש השם ככל הראוי

אההההההההההההההההההההההההההההההההההההה, אבינו

אתה רואה אותו עשיר

מי עשיר אותו?

מלך סדום!

ואז לא התייחס הכול לברכת השם שהיא המעשרת

אז השביע תכף את יצרו לבלתי קחת מאומה מחוט ועד סרוכנעל

שיהיה קידוש השם מלא

לא רוצה ליהנות משל אחרים אפילו שזה שלי

אבל כיוון שאתה כאילו הנותן

יגידו אחר כך מישהו, יבוא מישהו ויגיד

כל זה ממלך סדום

ולא תאמר

אני העשרתי את אברהם

הקדוש ברוך הוא הבטיחני לאשרני

שנאמר ואמר אחיך

ואמר אחיך

אז רמב״ן אומר שדרך הצדיקים להשביע את יצרם

ופה הוא נשבע לייצרו שהוא לא ייקח

משום שחשש

שמא יאמר מישהו

שיש יד למלך סדום בעשירותו

ולא יהיה קידוש השם ככל הראוי

לכן נשביע תכף את יצרו לא לקחת מאומה

מחוץ ועד סוכנה

ואנחנו לא מבינים לכאורה מה הצורך בשבועה

הרי אנחנו יודעים שמהותו של אברהם אבינו

הייתה ויקרא בשם אדוני

כל התשוקה שלו, כל המטרה בעבודתו

את השם זה שיתקדש

שמו של הקדוש ברוך הוא בכל אשר יפנה

וכיוון שכן

נעשה זה אצלו טבע שני

ומובן מזה עד כמה שנואי לאברהם בתכלית השנאה חילול השם

כי אם כל מטרתו זה רק לפרסם את שמו יתברך, לקדש את שמו יתברך

אז ודאי ששנאה יש לו מחילול השם

ובפרט כשנתבונן

עד כמה שהאבות הקדושים

היו רחוקים מחימוד ממון

והובא ברשי על יעקב אבינו

שכל מה שהוא רכש בפדן ארם

נתן לעשו

אמר נכסי חוץ לארץ

אינן כדאי לי

כסף שבא מחו״ל

לא כדאי לי

ונתן את כל הכסף לעשיו

השירות מופלגת

ואם כן, איך נוכל לצייר לנו שאברהם יהיה חרד

שמא ייכשל בחימוד ממון?

הרי האבות הקדושים

היו רחוקים, רחוקים מאוד מחימוד ממון, אז למה הוא צריך להישבע?

למה הוא צריך להישבע?

החפץ חיים, זכר צדיק וקדוש לברכה, היה זהיר כל ימיו

אפילו מאבק לשון הרע.

ניסו לתפוס אותו, באו לבחון אותו, דיברו איתו באריכות, נכנסו איתו לנושאים,

לא הצליחו להוציא ממנו אבק לשון הרע.

למה?

כיוון שהוא היה אומר שלשון הרע מאוס ומשוקץ בעיניו.

מאוס ומשוקץ בעיניו.

בן אדם שנגעל ממשהו, זה נמאס בעיניו, אפשר שהוא ייכשל בו.

אפשר שאדם יאכל דבר שהוא שונא, מתעב,

מועס בו.

אותו דבר, אפשר שאדם ידבר על דבר שמאוס לו ונתעב בעיניו.

אז לכן הוא אמר שהוא זהיר כל ימיו, אפילו מאבק.

כיוון שלשון הרע מאוס ומשוקץ בעיניו, ככה צריך אדם לעשות,

שכל העבירות יהיו בעיניו מאיסות,

אם הוא יהפוך כל עבירה בציור של מאיסות, כמו שדיברנו לפני כמה שעורים,

שזה ההפך מהתאוות שמדמיין לנו היצר הרע, צריך להמאיס ולראות את הגנאי

בצורה מוחשית.

אם אדם יהפוך כל עבירה למאוס ונתעב,

ליחס,

אז הוא יוכל באמת להתרחק בלי הסברים, בלי טיעונים, בלי דינים, בלי כלום. הוא ימאס, פשוט הוא מואס.

האם יהיה לנו חשש במצב כזה שיוכל להיכשל בלשון הרע?

והלוא הוא עוד בזעיר אנפין החפץ חיים.

כל התיעוב שלו ללשון הרע

זה עוד זעיר אנפין

לעומת תיעובו של אברהם אבינו לממון וכדומה.

ובכל זאת, כשידע אברהם אבינו

שיש כאן חשש נדנוד

של פגם בקידוש מועד ברח,

אם הוא ייקח אפילו מה שמותר ומגיע לו, כי זה שלל המלחמה שהוא ניצח.

השביע תכף לייצרו.

אין לי שום שייכס,

שום שייכות בדבר הזה.

ובכלל,

יש להבין שבועה זו מה טיבה

ומה התקנה שיש בה.

ולפי מה שאנו רגילים להבין, מה שדרכם של צדיקים להשביע את יצרם,

שהוא מחשש שמא ייכשלו,

אם כן, הלוא עדיין היה מקום לחשש

שמא יעברו גם על השבועה.

אם אתה חושש שתעבור איזה עבירה,

למה אתה לא חושש שתעבור על השבועה?

חכמים, זיכרונם לברכה, גילו לנו בזה את סוד רוממותו של אברהם אבינו,

שכל מעשיו היו קיימים.

סוד השבועה זה קיום.

כשאדם רוצה לקיים באמת דבר,

הוא נשבע.

לא כמו השוטים של השוק וכל מקום שנשבעים כל דבר, אני אשבע לך, אני אשבע לך. אני אשבע לך בילדים שלי, באשתי, באבא שלי, בסבתא שלי, בכולנו הוא נשבע.

בכולנו הוא נשבע. זה שבועה? זה בכלל.

שוייתא גמור, זה רק נענש

על לשונות שבועה.

גם באמת זה לשון שבועה, באמת,

זה לשון שבועה.

אלא מאי?

שבועת הצדיקים זו שבועה אמיתית

והיא קיום, שבועה זה קיום.

כיוון שהוא רוצה לקיים את הדבר בקיום מוכרח ואמיתי,

הוא נשבע.

ואמרו חכמים זיכרונם לברכה,

יש גם מאמר במשנה,

נדרים סייג לפרישות.

טוב שלא תדור משתדור ולא תקיים.

ובעוון נדרים מתים בניו וכו'.

מתה אשתו.

בקיצור, נדרים זה בעיה.

אבל המשנה אומרת נדרים סייג לפרישות. אם אתה רוצה

לפרוש מעבירה, מאיסור או ממשהו,

נודר נדר.

כדי לפרוש.

זה סייג.

זה גדר ומחסום.

אבל זה בבאדם שבאמת יודע מה זה נדר.

אדם שיודע מה זה שבועה. לא כל אחד רשאי להישבע.

לא כל אדם רשאי להישבע.

ואמרו חכמים זיכרונם לברכה שדרכם של צדיקים

להשביע את יצרם,

שכל מעשיהם היו בטוחים

בכל מאות האחוזים בקיומם,

כדי לקיים דבר במאת האחוזים, היו נשבעים.

ובמידת קיימות של אברהם אבינו,

שהוא עצמו, אברהם, היה סוד השבועה,

שכולו היה קיים.

כולו היה קיום, קיום של הכל בכל מכל כל.

הוא היה סוד השבועה וסוד הקיום.

בכל זאת הוא לא הסתפק בזה.

עד שגדר את עצמו בשבועה ובוודאות גמורה,

כזו

וכאלה היו מעשיהם

של הצדיקים.

אפשר שהוא גם נשבע בשביל להראות עד כמה הוא איתן בדעתו, שאפילו לא ינסו להמשיך לדבר איתו.

כשנשבעים, נגמר הסיפור, אין על מה לדבר.

זה כאילו מת העניין ההוא. אמת, אמת, אמת, לא מדברים, נגמר. העניין ההוא, אל תדבר איתי יותר, מת.

שלום.

לא נותנים פתחון פה ליצר.

אל תמשיך לדבר איתי כי זה לא שייך. נגמר.

שלום.

לא רק שהצדיקים לא האמינו לעצמם מצד מידה זו,

אלא שצדיקים גם לא בטחו בזולתם,

כמו שדיברנו את מנו, הן בקדושיו לא יאמין,

בדרשה של הערב.

ומצינו שביקש אברהם לאליעזר עבדו והנאמן לו,

שיישבע לו על הבטחתו.

לא תיקח לבני אישה

מבנות כנען.

תישבע לי.

ומשביע אותו.

איי, איי, זה כאילו,

כאילו זה זלזול, כאילו, מה אתה משביע? מה, אתה לא מאמין לי?

וכולם אומרים, מה, אתה לא מאמין לי?

כל המחריצים אומרים, מה, אתה לא מאמין לי?

איך אתה לא מאמין לי?

אני, שאני ככה וככה, אתה לא מאמין לי?

הצדיקים לא בוטחים גם בזולתם.

בעצמם הם לא בוטחים,

לכן משביעים את עצמם, ובוודאי שלא בוטחים בזולתם.

לכן אברהם אבינו השביע את אליעזר,

לקיים הבטחתו.

למרות שלעזר דולה הוא משקה מתורת ריבו.

והיה ההן שלו, הן,

הן,

הן,

צדק וקיים.

עם כל זה,

לא סמך עליו אברהם אבינו,

והצריכו שבועה.

וכן,

מצינו ביוסף הצדיק.

יוסף הצדיק.

שאביו יעקב משביעו ולא בטח בו,

לא בצדקתו ולא בכלום, והצריכו שבועה.

משביע אותו.

שיעלה אותו מארץ מצרים לקבור אותו בארץ ישראל. משביע אותו.

שבועה.

משום שכן הוא דרכם של צדיקים

שבכל מעשיהם הם קיימים.

ומסוד הקיימות הוא לא להאמין בעצמו,

ובוודאי שלא בזולתו.

וכל מעשיהם מחויבים להיות בטוחים לגמרי בלי שום נדנוד הכי קל של ספק.

אחד אומר, תשמע,

זה אתה יכול לסמוך עליו, אתה יכול להלוות לו שקל.

הוא באמת,

באמת, הוא סומך עליו שאפשר לסמוך עליו.

באמת?

איך זה יתברר?

אתה מוכן להתחייב שאם הוא לא ישלם,

אתה תשלם.

אה, תראה, מה אתה...

אני אומר לך, תשמע לי, הבן אדם, שמעתי לך.

הפוך, שמעתי לך, אני כל כך מאמין לך.

שהרי ברור שאתה תסכים לערוב לו ולשלם הוא לא ישלם. הרי אין אפשרות שהוא לא ישלם בחזרה, נכון?

אז למה אתה לא מוכן להיות ערב,

ואתה תיתן את הכסף מיד שהוא לא שילם?

אז אתה ממליץ לי, כאילו, על מה? על סמך מה? על סמך מה?

אם אתה באמת ודאי לך,

ואתה לא מגבה את האמירה שלך בקיומה,

על ידי זה שאתה מוכן לשים במקום?

אז איך אתה נותן לשני אור ירוק ללכת לעשות דבר כזה?

כזה דבר נקרא קיום.

כזה דבר נקרא קיום.

זאת אומרת שאתה מוכן לגבות

כל מילה שלך באחריות.

אחריות עצמית ואישית.

ומשום זה מצינו בתורה הקדושה שחושדת היא לכל.

הרי החכמים אמרו לנו כבדהו וחשדהו. כל בן אדם.

כבדהו וחושדהו.

הירושלמי אומר חושדהו וכבדהו. קודם תחשוד אותו.

כולם בחזקת חשודים.

התורה חושדת בכולם.

ואפילו מבחר היצורים

והגדול שבגדולים לא האמינה לו התורה.

משום שהתורה גידרה צדיק.

ובגדר של צדיק הכל חשודים בעיניו.

שאין שום אמונה וביטחון

אפילו ביותר נאמנים.

הצדיק מוגדר ומושבע על כל צעד

מרגליו.

הצדיק מוגדר, יש לו גדרים וסייגים, הוא מוגבל, הוא יודע את מוגבלותו והוא מושבע.

הוא יודע שהוא מושבע וחייב לקיים כל דבר ודבר. זה גדרו של צדיק.

וגם אחרים מושבעים

על ידי שזהו סוד הקיימות.

אי אפשר להתקיים ואין קיימות בלי כוח השבועה.

לכן השם השביע אותנו

במעמד הר סיני, לעברך בברית השם ובעלתו.

והקבוצה הוא השביע אותנו לקבל את התורה והשביע אותנו לפני שירדנו לעולם.

ומשביעים את התינוק לפני שיוצא.

כמה שבועות.

כמה שבועות.

כמה שבועות.

אי אי אי מי יעלה בעל השם יקום קודשו אני קי חפיים ולא נשבעה למרמה.

ולא נשבע למרמה.

מתי?

למעלה בבית מעמד הר סיני לא נשבע למרמה. מי יקום? מי יקום?

מי יקום?

לא נשא לשווא נפשי.

לקח את הנפש מאת השם, נשא אותה עליו

לשווא.

וכל השבועה שלו בעצם הייתה למרמה.

ולפי זה נבין מה שאמרו.

דרכם של צדיקים נשביע את יצרם.

צדיקים בדווקא משביעים.

משום דמידתם של הרשעים שאינם משביעים את יצרם.

מה אתה לא מאמין לי? מה אתה לא? מה אתה לא?

הרשעים בטוחים בעצמם.

והם גם מאמינים בזולתם.

והם כחומה פרוצה ולא גדורה.

וההפך מהם זה הצדיקים.

דווקא הם לא מאמינים בעצמם ומשביעים את יצרם.

את הפסוק הזה למדנו השבוע.

חכם ירא ושר מרע וכסיל מתעבר ובוטח.

אפילו שהצדיק,

החכם,

הוא שר מרע,

אחרי שהוא שר מרע כל הזמן,

בכל אופן, כיוון שהוא חכם, הוא ירא.

ירא ולא מתקרב לרע.

לא מתקרב לרע.

לא רק שהוא מתרחק מהרע, לא רק שהוא לא עושה רע,

הוא גם ירא מלהתקרב אליו.

ירא.

חכם ירא ושר מרע.

וכסיל

מתעבר ובוטח.

אפילו שהוא יסיל, הוא עצבני, ועצבני עושה שטויות וטעויות והכול.

אבל הוא בוטח שהוא לא ייכשל בשום דבר.

הקודמיו, שמה, עשו גדרים, שיש בעת יצרי, ושהוא אומר, אני, אני בחיים שלי, לא, מה פתאום, אני, אני, מה פתאום.

זהו.

זה ההבדל.

לפי זה תסולק תמיהתם של כמה מן המפרשים בפרשת ואתה תחזר,

עיין שם באיבן עזרא,

כשטמאו.

שלפי החשבון נמצא שכל עשירי מישראל היה דיין ומורה.

כי היה שרי אלפים, שרי מאות, שרי חמישים, שרי עשרות, אז על כל עשרה יהודים היה דיין.

על כל מניין יש דיין.

וכי למה היה דור המדבר צריך לכל כך הרבה שופטים?

מה העבירות? הרי לא מצינו בכל דור המדבר רק עשר עבירות שהם עשו, וחלקם של בודדים.

ואשרי הדור שעוונותיו מועטים.

אנחנו, כל יום יש לנו עשרות אם לא מאות של עבירות.

לא לדור, לכל אחד.

ולדור מה יש?

אז צריך על כל אחד עשרה דיינים,

ולא יספיק.

ובדור המדבר שלו עשו עבירות בכלל כמעט.

על כל עשרה היה דיין. למה צריך?

מדברנו יוצא

שזהו סוד רוממותו של כלל ישראל.

דווקא

בגלל שהוא במדרגה כל כך רמה ונשאה,

העמיד שופטים על כל מצעד רגליו.

קורא רגע, תבחן אותי שלא יהיה מכשלה,

שלא יהיה כישלון,

שלא תהיה טעות,

כל הזמן תסתכלו עליי,

שומרים,

שומרים, שופטים ושוטרים תיתן לך בכל שעריך.

נסתכל, כל צעד ושעל, בכל עשרה של אנשים היה מי שבוחן את מעשיהם ורואה והכול.

כמו שבמניין רואים כל דבר מה עושה, למה אתה ישן? למה אתה מדבר?

למה? רואים כל הזמן ככה.

זה דרכם של הצדיקים שמושבעים

בכל מעשיהם

ומעמידים שומר אחר שומר לשומרם

בכל אשר יפנו.

ועד שהם מטמיהים על דור המדבר,

יטמאו על אברהם אבינו,

שגם הוא היה מושבע בכל מעשה.

מה טמאים?

טמאים על דור המדבר שעל כל עשרה היה אחד?

על אברהם אבינו על כל דבר היה צריך שבועה.

שיסוד הקיום לכל דבר לקיים.

סיפרתי פעם בהרצאות שכשאני רוצה משהו,

אז אני אומר לכמה אנשים,

בשביל שהדבר יצא לפועל ויהיה בטוח שלא יישמט מזיכרונו של מאן דהוא כולל אני.

וכשאני רוצה לקום,

כשהייתי רוצה לקום,

הייתי דואג שכמה יצלצלו אליי, לא אומר לשני שהוא גם עוד אחד מצלצל אליי.

וכן, על זה הדרך.

אדם שרוצה שדבר יתקיים,

ייתן חיזוק על חיזוק וגיבוי על גיבוי לכל דבר שהוא עושה כדי שיצא לפועל.

אל תפתח בעצמך.

אם אתה בוטח תכסיל,

מתעבר ובוטח. רק סינים בוטחים בעצמם.

ועוד יותר

מאמינים בזולתם.

וכן מצינו בבועז,

שנשבע לרות שלא ייגע בה.

נשבע.

ראש הסנהדרין, גדול הדור,

ישמן דהאמר היה בן 80,

וישמן דהאמר בן 250.

באותה שעה.

ונשבע שלא ייגע ברות.

איך גדול הדור ייגע?

בלי נישואין?

בלי קידושין? בלי... איך יעלה על הדעת?

נשבע.

פלטי בנייש.

נשבע. ולא רק נשבע, גם שם חרב

בינו לבין אשתו.

חרב!

רואים אנו שגם גדול כבועז ולעת זקנתו,

אף על פי כן לא בטח על עצמו,

והגדיר את עצמו בשבועה,

בהתייחדו עם אישה.

כיוון שהיא באה וישנה למרגנותיו,

לפי עצתה של נעמי.

בשביל שיכניסו אותה תחת כנפיו, מה שנקרא.

וכן עשרה תורה ייחוד בלי שומר אפילו לצדיקים.

יש דברים שלצדיקים מקלים,

כגון במציאת אבדה, בטביעת עין.

יש דברים

שאומרים שהצדיק, התלמיד החכם האמיתי,

יש לו בחינה אחרת מאנשים רגילים.

אבל בייחוד, בייחוד להתייחד עם אישה.

כשיעור זמן שיכול לבוא לידי עבירה.

אפילו הצדיקים הכי גדולים,

אסור להם להתייחד עם אישה

אם אין שומרים.

והיה תלמיד חכם שהיה צריך לגור בבית של

בני משפחה, הוא ביקש

שאנשים לא ילכו עם נעליים עקבים.

שלא ישמע טק, טק, טק, טק, טק, טק, שלא יבוא לאיזה הרהור, חס ושלום.

ובאמת העולם ההמוני, ההמוני,

אינו מבין איסור ייחוד כלל.

לא מבין.

כאילו מה, מה, בוא הנה, אתם מגזימים, אתם הדתיים? מה קרה לכם? מה קרה לכם?

מה אתם מגזימים?

ואותם הפרוצים מעריות מערערים על זה

מבלי שרואים איזה יסוד לאיסור.

ודווקא בני תורה ומקבלי תורה הם,

הם הגדירו את עצמם בגדר.

זה רק מדרכם של צדיקים שדרכם להשביע את יצרם.

שלא יהיה פתח!

פתח!

כתוב אל אישה בטומאת נידתה לא תקרב.

בנידת טומאתה. אל אישה בנידת טומאתה לא תקרב.

לא תקרב.

איי איי איי.

איי איי איי.

להיות אפילו במעלית עם אישה לבד, לעלות במעלית?

דין ייחוד.

הרב שבדרון פעם הגיע לחוץ לארץ באנגליה ונודע לו

שבבניין שהוא שוהה נשאר רק הוא בקומת הקרקע,

ואישה זקנה למעלה מגיל 80 בדי קומה רביעית נמצאת לבד ואין בבניין אף אחד יותר.

עזב את הבניין.

עזב את הבניין.

יש דלת כניסה לבניין שיכולה להיסגר.

אז הוא עשה את זה כאילו רשות אחת,

שזה כאילו מקום אחד, וזה נמצאים במקום אחד, וזהו.

ואתם חושבים שזה לא אפשרי, אה? אתם חושבים שזה לא אפשרי? וואי וואי וואי, יצר הרע, יש לו כוח.

יש מעשה שמובא מרבי עקיבא, שפעם אחת הוא ראה ריבה

בעץ תמר למעלה.

כנראה קוטפת שם את התמרים או משהו,

והוא התחיל לטפס.

עד שהקדוש ברוך הוא אמר לי יצר הרע,

הנח לו בשביל תורתו.

אבל אם לא,

אוי ואבוי.

רביע עקיבא.

אה? הבעיה הלך פעם אחרי זוג.

כמה, שלוש קילומטר בערך הלך אחריהם,

וכל הזמן חשש שהם יעשו עבירה. ואחר כך הוא ראה שכל הדרך הם הלכו ולא עשו עבירה.

ונפרדו והלכו.

הוא אמר, הוא לא היה עומד בזה.

רבא,

אה אביי,

לא יאומן כי יסופר.

אדם צריך לדעת, יצר הרע אצל גדולים הוא עוד יותר גדול.

כל הגדול מחברו, יצרו גדול ממנו.

לכן אתם שומעים שמועות כאלה. זה ודאי, מה? למה לא?

למה לא? למה שזה לא יקרה? מה קרה? אין אפוטרופוס לעריות.

אז ייחוד,

זה אסור באיסור גמור.

אבל ההמונים, כאילו הם לא יודעים, אתה מגזים, אתה מה? איפה אתה הולך?

איפה אתה הולך?

כן, אחר כך נשיאים נמצאים בכלא, ואחרים, כן? הם לא בעלי מעלה, כן? פעם הייתה להם כיפה, הורידו את הכיפה.

אבל ככה זה.

הרוב זה תפאורה.

הרוב זה תפאורה.

אז רואים מפה שהתורה לא סומכת על אף אחד, לא מאמינה באף אחד, הן בקדושיו לא יאמין.

הגדר הוא משביע את יצרו.

לא כל אחד יכול להישבע,

כי יש אנשים שעברו על השבועה.

רק כאלה שהם קיום, אצלם זה הקיום שלהם.

זה דבר שמראה את המעלה של הצדיק. לכן,

ביאמר אברהם,

הרימות ידי אל אדוני,

ואם אקח מכל אשר לך,

לך,

ולא תאמר אני העשרתי את אברהם.

אתה רוצה שיתמעט קידוש השם?

שאני אסמוך עליך כאילו אתה נותן לי ואני לא אקח מהקדוש ברוך הוא שהוא נותן לי?

אז אני אתן לכם דוגמה עכשיו שסיפרתי אותה בעבר,

אבל מדי פעם חוזרים על דברים טובים.

היה פעם אדמו״ר

עני מרוד,

שאפילו הבגד,

הגלימה

של האדמו״רות לא היה לו.

משהו בלוי וישן, ממש, זה כבר היה ביזיון.

והיה אדמו״ר אחר שהחשיב אותו מאוד,

וחיפש עץ איך לתת לו, הוא לא יקבל הרי.

אז הוא בא להתארח אצלו למספר ימים,

וכאות הוקרה והערכה על זה שהוא אירח אותו בביתו בשבילו מתנה.

כשהוא הלך,

פתח האדמו״ר את המתנה, וראה שם גלימה חדשה יפיפייה.

מיד אסף את הכול, רץ אחרי האדמו״ר

שיצא מביתו,

והחזיר לו את זה.

אמר לו, למה?

אמר לו, האדמו״ר, אתה רוצה שאני אדחה את מתנתו של הקדוש ברוך הוא מפני מתנתך?

הקדוש ברוך הוא נתן לי מתנה עניות.

ואתה רוצה שאני אדחה את המתנה שהוא נתן לי, עניות,

בבגד של עשירות שאתה נותן לי?

שמעתם?

מושגים? שמעתם?

אם השם לא נותן לי ישירות,

אפילו שזה יכול להיות שליח, כן?

אבל אם הוא לא נותן לי ישירות,

לא, הנה, אברהם.

מה זה שלך, מלך סדום?

זה לא שלך הכסף. אתה עושה לי טובה אם אתה נותן? זה שני, זה שלל שני.

אני ניצחתי, השלל שני.

לא, אבל אתה אומר לי, תן לי את הנפש ואת הרכוש כחלך.

אז אתה אומר, אתה מאפשר לי, כאילו.

אם אתה מאפשר לי, כאילו, אז כאילו אתה נתת לי.

ואם אתה נותן לי,

אז כאילו לא השם נתן לי. יבוא מישהו ויגיד,

מי?

אתה עושב שאברהם העשיר מהברכה של הקדוש ברוך הוא ועברך?

זה המלך סדום נתן לו את הכול.

אומר, אתה רוצה שיחילול השם, אה?

שום דבר. קידוש השם.

לא ממך ולא מן הדומה לך.

ביי ביי.

רבי יחנניהו בן ענשיהו אומר,

עכשיו הוא עושה עוד גדול עם החומר הזה.