http://live.shofar-tv.com/videos/4613

15-1-15

"ויהי בימים ההם ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויזעקו". רבי יהודה ביקש מרבי שמעון בר יוחאי, דלי מלא מהני מילי מעליותא דראש השנה, רבי יהודה מבקש מרבי ש מעון בר יוחאי, שיאמר לו כמה דברים חשובים בענין ראש השנה. והוא לימדו דבכל  מקום שנאמר "ויהי" אינו אלא לשון צער. וכן "ויהי בימי אחשוורוש". זה זוהר הקדוש פרשת פנחס עמוד רל"א.

לכאורה תמוה, איזה מילי דמעליותא יש כאן? מה הדברים החשובים ששמענו כאן? מהם החידושים הנפלאים בתשובתו של רבי שמעון בר יוחאי? ומה זה קשור לראש השנה בכלל? הוא מבקש ממנו תגיד לי דברים חשובים של ראש השנה, והוא מדבר איתו על פורים, אין ויהי לשון צער וכן "ויהי בימי אחשוורוש".

ובכן לתירוץ הדברים, טבע האדם שהיצר מערפל את שכלו עד שאדם רואה חצי דבר. אדם קצר ראיה, ואין שכלו מגיע לרחוק, חכם רואה את הנולד, חכם עיניו בראשו, בראשו של ענין לראות מה אחריתו, אבל סתם אדם הוא קצר ראיה, ואין שכלו מגיע למרחוק לראות גם את סוף הענין, הוא מסתפק במושכלו הראשון, ואינו מתעמק להבין מתחת להשכלה הראשונה, ז"א הוא שטחי ורדוד. וכאשר שכלו מוגבל מפני הטבע והמידות, איזה מידות? עצלות, בושה, גאוה, אז הוא נשאר תמיד באמצע הענין, עצלות הוא מתעצל לבדוק, כן הבנתי הבנתי בסדר, שמעתי כן כן, בושה, כאילו לבדוק לחטט לברר את הדברים עד תום, גאוה, מה הוא יגיד שהוא עוד לא מבין את הענין והוא צריך להתעמק בו וכו' וכו'? ישר הבנתי הבנתי, ואז הוא נשאר עומד באמצע ענין, והוא לא מגיע אל הסוף ואל השכל האמיתי ואל סוד ההבנה. כבר אמר זאת החכם מכל אדם, שלמה המלך ע"ה במשלי י"ד, ארך אפיים רב תבונה וקצר רוח מרים איוולת, אדם שמאריך אפו, סבלן, רב תבונה, הוא מרבה להבין את הענין עד תום, בגלל הסבלנות שהוא ארך אפים, אבל קצר רוח מרים איוולת, ההיפך מן האמת. בגלל שהוא קצר רוח הוא רואה את הדברים רק בתחילתם ואינו רואה בסופם ואז הוא מסלף את דרכו.

כאשר יש לאדם נשימה ארוכה לסבול, להתייגע ולעמול, אז יגיע גם לתבונת ענין, אבל כשהוא קצר רוח נשאר קצר ראיה והבנה, ואם הוא נמצא בתוך צרה, אז או שהוא חסר מצרכי החיים, נשאר שקוע בתוך הצרה ולא מסוגל להרים ראשו לראות חלק שני של המטבע אחרית דבר. שעה שהוא בצרה הוא רואה רק אותה, הוא לא רואה את החילוץ ממנה, הוא לא רואה לאיזה סיבה היא באה, מה בא לעורר אותו, לאיזה כיוון היא מובילה אותו, אבל אם ידע האדם שלכל צרה יש קצבה שקצבו לו מן השמים עד כאן ולא יותר, עוד טרם בוא הצרה נקצב לה זמן, אז יראה גם את הנחמה ואת הגאולה, כמו שכתוב "וחולאים רעים ונאמנים", רעים בשליחותם ונאמנים בשבועתם. שה' שולח באדם חולאים אז נכון שהם רעים, אבל הם גם נאמנים. מה זה רעים? רעים בשליחותם, שהם נשלחים הם מרעים לאדם, אבל הם נאמנים גם בשבועתם לצאת, כי יש קצבה ותכלה לכל דבר.

החולאים רעים והצרות נשלחו מהשמים רק לזמן מוגבל, והם מושבעים להסתלק ככלות הזמן, אבל האדם קצר ראיה, רואה רק את הצרה שבהווה, לא מסוגל לכבוש את השעה ולראות את הנולד, שהרי ה' אמר "כי לא לעולם אריב ולא לנצח אקצוף", אדם צריך להפוך את המטבע, לראות גם את הצד השני שלה, יגלה לפניו תמונה אחרת. הדפים שמבשרים לו את הקץ, את הנחמה ואת הגאולה, זאת המעלה, אל דברי השבח החשובים שגילה רשב"י לרבי יהודה. הוא לימד אותו דרך להורות לרבים, שיחכימו לראות דבר שלם ולא חצי דבר, להתעלות מעל הצרות ולראות גם את הנחמות, רבי שמעון בר יוחאי אמר להורות לכל התלמידים כלל גדול, כל ויהי הוא לשון צער, אבל בכל צער יש נחמה, כי הצער והנחמה פרשה אחת הן שלובים זה בזה, כשקוראים את החצי הראשון של הפרשה יש גם לראות את החצי השני שלה, כשילמד להתבונן למרחוק יאורו עיניו.

בבחירות הקודמות להרבה אנשים זה היה עת צרה ליעקב, ראו איך השקר מנצח, מפלגת הבכיינים עשתה הצגות והצליחה לגרור את הציבור למחלוקת איומה ונוראה, אבל מי שראה אז - ראה רק את הצרה, מי שראה למרחוק אמר, תוך שנתיים הם התפוררו. כי לכל צרה יש גם נחמה, והקב"ה לא מביא דברים סתם, אלא הקב"ה רצה להציף את השקר ואח"כ להשקיע אותו בתוך המודעות של בני האדם, וזו התקופה הזאת שמתבהרת ומנשאת את האמת, ומי שיודע להתבונן כמו שידע להתבונן בעת הצרה רואה את זמן הנחמה. מה הנחמה? לא מה שקורה, מה שרואים שהשקר דאז היה שקר גמור בלי שום אחיזה באמת, בלוף אחד גדול. זה דבר חשוב מאד, שאדם יכול לבחון ולהבחין, ולא להיות עדר מוטה, אלא אדם רם המעלה שבוחן דברים.

"ארך אפיים רב תבונה, וקצר רוח מרים איוולת", אלה הדברים שאמר רבי שמעון בר יוחאי. אבל איפה זה ניכר? איפה זה ניכר? מה הוא אמר, הוא אמר לו תגיד לי דברים חשובים על ראש השנה, אז מה הוא אמר לו? שכל לשון ויהי הוא לשון צער. זה דברים חשובים? אבל מה הוא אמר, הוא אמר שזה ויהי לשון צער, איפה הנחמה?

וכן הוא אומר "ויהי בימי אחשוורוש" מאיפה הוא הביא ראיה? מ"ויהי בימי אחשוורוש" לשון צער.

אבל הורה רבי שמעון בר יוחאי מפה, אל תסתכל רק בפרקים הראשונים המדברים על גדולתו של המן, על תקופת הצלחתו, על הגזרות הקשות והאיומות, אל תתרשם רק מהפרקים הראשונים, דפדף, תעביר שנתיים, "ויהי  מקץ שנתיים ופרעה חולם", תמשיך הלאה, ואז מה תראה? אתה מגיע לפרשת הגאולה שם מסופר על הקץ של גאות המן והצלחתו, שם רואים כבר את מפלתו ומפלת עוזריו, שם רואים את גאולת ישראל וגדולת מרדכי ואסתר, שם רואים את האורה והשמחה, שם רואים את ה"נהפוך הוא", וליהודים ליהודים היתה אורה, אורה ושמחה. ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות.

נכון שויהי זה לשון צער, וכך מתחילה המגילה, אבל אל תסתכל רק בהתחלה, תראה גם את הסוף מה יהיה, יש אנשים רואים לכאורה הצלחות, ואין יודעים שמפה מתחילות הנפילות, והן שיודעים שהנפילות היא הסיבה לעליות.

זה המילי דמעליותא שזיכה רבי שמעון בר יוחאי את הרבים, הוא סלל דרך בחיים, דרך החכמה והמוסר, שאדם יעבד את שכלו ויכוון מידותיו להסתגל למידת הסבלנות, ואז יראה תמיד את הדבר השלם, כי בכל צרה יש שמחה, וכל התחלה יש סוף, לכל מטבע שני צדדים, גם בכל שמחה ועונג גשמי יש תכלית ואחרית, גם הטובות גם הרעות, כאשר יחנו כן יסעו, אין דברים שבקביעות, לא לעולם חוסן, הטובות והרעות משתנים מתחילתן ועד סופם. בערב ילין בכי ולבוקר רינה.

אמנם מילי דמעליותא אלה שאמר רבי שמעון בר יוחאי, שייכים לראש השנה, שכן כל הגזרות והנחמות נכתבים בו לכל השנה, ולכל החיים, כי הכל מחושב ומסודר מה' יתברך, הצרות, השמחות, העושר, העוני, הכל מסודר לזמנו ומקומו, יש שתחילתו יסורים וסופו שמחה וכבוד, ויש שתחילתו כבוד ושמחה וסופו יסורים, כאשר יבין האדם את דרכי ה' והנהגתו ושהכל תלוי בגזרותיו ופקודותיו, לא ישקיע עצמו רק בראשית ענין, אלא יקרא את הספר מתחילתו עד סופו. אז לא יתגאה, לא יזוח שכלו מהשמחות וההצלחות, אבל גם לא יצטער, ולא יתייאש מן הצרות. אלא צריך לראות את החיים כפרשה שלמה, את הטובות ואת הרעות, וכאשר יחנו כן יסעו. ואלו באמת מילי דמעליותא, אלו דברים מעולים ונחוצים מאד לאדם, ואם האדם יוכל להשיג זאת הרי זה אושר עבורו, אם יוכל להסתגל להבטה רחוקה ועמוקה בין בדברים  מעורפלים בין בזמן שהשעה משחקת לו, כי אז אשרו גדול ביותר, כמו שאמר דוד המלך ע"ה, צרה ויגון אמצע ובשם ה' אקרא, כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא, יש חליפות העיתים תמיד, גלגל הוא בעולם.

זה היה שבחם של ישראל במצרים, שהאמינו למשה שבא בשם ה' לבשרם על הגאולה, אף בשעת צרתם ועינויים נוראים תחת סבלות מצרים, לא נצטמצם שכלם ולא שקעה הבנתם בים הצרות, ידעו לעלות ולהתעלות ולהאמין, יתגברו על הטבע האנושי שנכנע לעינויים, ואין לו את הכח לשמוע ולקבל דברי ניחומים, הם האמינו ככתוב "ויאמן העם וישמעו כי פקד ה', על השמועה האמינו ולא על ראית האותות, ז"א כבר בשמיעה היתה להם אמונה חזקה. כל בן תורה צריך ללמוד שיהיה לו שכל מקיף, לראות כל דבר משני צידי מטבע, לא לחטוף ולראות רק חמישית דבר, לא יהיה בהול לחרוץ דין ומשפט, אלא מאריך אף סבלן ועמקן ורואה את הנולד, יקנה בנפשו את הסגולה הנפלאה להתרומם מעל ההווה בו הוא עומד, ספר שלם אמר רחמנא ולא חצי ספר. התורה הכירה את תכונתו של האדם ואת טבעו המהיר במחשבתו שהוא מעיין וחושב במושכל ראשון, ולא מתוך העמקה והבטה רחוקה, לכן ידעה לדבר אליו כפי לשונו וכפי הבנתו.

יש לנו דוגמא נפלאה, יהונתן בן גרשום בן מנשה, כך כתוב בשופטים י"ח ל'. מי זה היה יהונתן בן גרשום בן מנשה? נכדו של משה רבינו. אז מפני כבודו של משה כתב נ' תלויה לשנות את השם, הנ' תלויה שמה מעל האותיות משה. יהונתן בן גרשום בן מנשה. כל זה לכבודו של משה רבינו לומר שלא היה מנשה אלא משה, אם כן מה הועילו חכמים בתקנתם, הרי סוף סוף יודעים לפי הנ' התלוי שזה הכוונה משה, אלא משמע מכאן שישנם אנשים שהם רק בעלי מושכל ראשון אינם מעיינים היטב ולא מבינים את הרמז של הנ' התלוי, ולכן יקראו את הפסוק מנשה, אנשים כאלה רואים אבל אינם מתבוננים, קוראים אבל אינם מעיינים. כמו הש"סניקים, הכל שטחי, לא מעיינים, לא מבינים, אין להם ארך רוח להתבונן, לכן לא רב תבונה, קצרי רוח, לכן מרימי איוולת, שוגים, טועים ומטעים, כושלים ומכשילים, חוטאים ומחטיאים, זדים ומזידים. אבל צריך סבלנות, החכם יש לו סבלנות, מידת החכמים סבלנות. איייי.

אתם יודעים, אליהו הנביא היה יחידי בדורו, יחידי, אמר לה' לא נותרתי רק אני לבדי, אין, איזבל המרשעת היא חיסלה את כל הנביאים, חוץ ממה שהסתיר עובדיה מאה שלא נודעו, אבל אני נותרתי לבדי, ונביאי הבעל חוגגים.

אחאב שהיה רשע קרא לאליהו עוכר ישראל, אחאב הרשע לגלג על אליהו הנביא, אמר אנחנו עובדים עובדה זרה, וגשמים בשפע, איפה רבך משה שאמר "וחרה אף ה' בכם ועצר את השמים", אם עובדים עבודה זרה צריך לעצור את השמים, ואנחנו לא יכולים להגיע אפילו לבית התפלה מרוב גשמים, ואז גזר אליהו שלש שנים לא יהיה טל ומטר, ונהנה רעב גדול ועצום, ואחרי זה הסיפור הידוע בהר הכרמל, בואו נראה מי צודק, אם ה' הוא האלקים לכו אחריו, ואם הבעל לכו אחריו. ואז יתברר שאליהו הנביא צודק, ואז שחטו את נביאי הבעל.

נשאלת השאלה, אם יכול היה אליהו הנביא לעשות את המופת הזה, למה לא הקדים אותו בשלש שנים וחסך את הרעה ואת הצער ואת המיתה וכו' מה שקרה? אתם יודעים למה? אם הוא היה עושה את זה בשעה שהם שבעים אז הם היו אומרים וואו, אבל לא היו משתנים, לא היו שוחטים את נביאי הבעל, אבל כשהם ראו את כל זה מתוך רעב, או, כשהם ראו את המכות שהם קיבלו אז הראש והלב היו פתוחים להכיר במופת כמופת, ומה עלתה להם במשך שלש שנים מה עלתה להם על מה שהם עשו, איייי, רק אז מתיישבים הדברים, ואז יוצאות ההקלטות ומסדרות הכל והנה מופת, מה שהוא אמר התקיים, ומה שהוא אמר הוא גם צדק, ואנחנו היינו טועים ומזידים, חלק טועים וחלק מזידים.

ומזה באתי לפרעה לדבר בשמך, ומאז באתי לפרעה לדבר בשמך ארע לעם הזה, כך אומר משה רבינו לקב"ה, יודע אני שחטאתי לפניך באז, מה הוא אמר, "ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך הרע לעם הזה", באיזה לשון נקטתי? ומאז שבאתי אל פרעה ,דיברתיב שמך מה ששלחת אותי להגיד, מה יצא מזה? הוא הרע לעם ישראל יותר, אז יודע אני שחטאתי לפניך באז, לכן אני משבחך באז, הדא הוא דכתיב "אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת לה', ויאמרו לאמור, אז ז"א במה שחטאתי לפניך בו אני מקלס אותך.

גם משה רבינו שזכה להיות מנהיג ישראל, בזכותו נאמנותו, בזכות מסירותו, מתוך השתתפות בצער של עם ישראל, הפליט דברים אלו שמאז שהוא בא לפרעה הורע לעם ישראל, ואם שטענה זו נבעה מתוך צער ורחמים על ישראל, בכל זאת טענה היתה על משה, שהוא לא ראה, הוא לא ראה שדוקא על ידי קושי השעבוד תצמח הגאולה, כי ה' רצה לחסוך את ה430 שנה של הגזרה ולצמצם את זה, לכן הוטלה עליהם איכות עבודה יותר קשה כדי להשוות את איכות השעבוד למשך הזמן של 430 שנה ואז בחפזון ייגאלו.

הצרות שנתוספו ונתרבו על ישראל היו מחושבים מאת הבורא יתברך לטובת ישראל, הקב"ה חישב את הקץ, הכל צפוי ומחושב בתכנית מדוקדקת מאיתו יתברך כי כך תהיה דרכם לגאולה, ולכן אה הטענה למשה, מה אתה צועק? אמנם אתה רואה את הצרות והשעבודים הנובעים כעת מבואך אל פרעה בשם ה', אבל אתה רואה רק ראיה אחת, ואני רואה שתי ראיות, ראו ראיתי בעניי, אז זה מה שאמר משה, באז חטאתי, מה שלא יכלתי לראות את הנולד, לא ראיתי את התוצאות שהכל מכוון מאת ה' יתברך בחכמה עליונה, שהצרות הן הפתח לגאולה. וכאשר ראה משה כי הצרות כלו, והגאולה נהיתה, עמד ואמר שירה. באז חטא באז תיקן. שר את שירת הגאולה והבין למה הורע לישראל, אז היה הגרעין שנזרע וממנו צמחה קרן הגאולה.

גם כאן זרע גאולתם של ישראל נזרע לפני שנתיים, בחורבן שנעשה מזה יחפשו מהיום כולם את האמת לבחון אותו להיות ארך אפיים רב תבונה ולא קצר רוח מרים איוולת, שילמדו להתבונן ולהבין, לא למהר לשפוט אדם שהרקורד שלו אמת.

אמנם צריכים היו להאמין, אבל יש שלא נטו להאמין, לא רצו להאמין, הפוך, גם את האמת רצו להכחיש, אבל זה לא עוזר, כי התעוד מעיד כאלפי עדים, מי צדק ומי שיקר, מי סימא עיניים ומי פוקח אותם עתה.

אז ישיר, בעתיד לעולם הבא, שם יכירו את הטובות שנולדו מהרעות, שם יתגלו הסודות העמוקים שלא יכלו להבינם בעולם הזה, שם יעריכו ויכירו את חכמת הבורא וכל הנהגתו, שלא היה מובן ונגלה לבריות, שם בעולם הנצח יתגדל שמו יתברך, שם ישירו שירות ותשבחות, ויכירו כי בתוך הצרות היו נעוצות הישועות והטובות, הן לטוב האדם בעולם הזה, והן לעולם הבא. שם יכירו הכל, וגם כאן הערב יכירו בשעה שמונה בערב בחשיפה הנוספת שתהיה הערב. יכירו וידעו אמת מה היא, ושקר היכן הוא.

רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם...