אמרו חכמים ז"ל בנדרים ל"ח. "טוב עין הוא יבורך" זה משה רבינו, גילה לנו הכתוב שסוד הברכה הוא במידת טוב עין של האדם. סוד הברכה הוא השפעה. הבריאה כולה מקבלת שפע ממנו יתברך, "ואתה מחיה את כולם" וכן האדם סוד הברכה שלו היא ההשפעה שמקבל. וגילו לנו חכמים ז"ל שאת סוד הברכה והשפע שמשפיעים לו הוא מקבל רק כשהוא טוב עין, רק שהוא משפיע על האחרים שהוא כולו לזולתו.

נחזור, חז"ל אומרים, טוב עין הוא יבורך, מי שעינו טובה אינו מתקנא בשל אחרים, אינו חומד של אחרים, טוב עין להיטיב לזולת, רואה את כולם באופן שרוצה רק להעניק ולתת, טוב עין זה הוא יבורך, הוא ראוי לברכה מאת ה' יתברך. וחכמים אמרו טוב עין הוא יבורך אל תקרי יבורך אלא יברך – יש לו את כח הברכה לברך להשפיע מהברכה שהשפיע עליו ה'. על מי זה נאמר? על משה רבינו. אז הכתוב מבאר לנו ומגלה שסוד הברכה הוא במידת טוב עין של האדם. מה זה סוד הברכה? ברכה זה השפעה, שפע, יורד שפע, הבריאה כולה מקבלת שפע מה' יתברך, כמו שכתוב "ואתה מחיה את כולם", מה זה אומר? שפע של חיים שהקב"ה מחיה את כולם. וכן האדם, סוד הברכה שלו היא השפעה שהוא מקבל, מה זה שאדם מבורך? שה' השפיע עליו שפע, וזהו השפע שהוא מקבל, וחז"ל גילו לנו שאת סוד הברכה והשפע שמשפיעים לו הוא מקבל רק כשהוא טוב עין, אנשים שואלים למה אין להם ברכה, כי אתה צר עין, אתה רוצה הכל לעצמך, אם היית רוצה בשביל אחרים היו משפיעים לך, לכן מי שנותן צדקה מוסיפים לו עוד, כי הוא לא מחזיק לעצמו הכל. אז לכן מי שהוא טוב עין משפיעים עליו מן השמים. ומי זה טוב עין? רק כשהוא משפיע על אחרים, כשהוא כולו לזולתו, כולו אבל, כולו לזולתו.

סוד הדברים הוא שכל מציאותו של אדם הוא לזולתו, כל מה שאנחנו נמצאים כאן בעולם זה שכל אדם יהיה לזולתו. ואיך צריכים להבין את זה? כמו צינור, מה זה צינור? כל המציאות של צינור זה להעביר לאחרים, צינור שפע, דרכו רק עובר.

אז צינור מתי הוא נקרא צינור במציאות ובמהות שלו כצינור? שאין בו שום דבר שמעכב את זחילת המים, אבל אם יש בו עיכולים וסתימות אז לא לבד שאי אפשר להשיג ממנו מים העוברים, אלא אפילו שמו כבר לא עליו, זה כבר לא צינור. צינור זה מעביר כל הזן את הנוזלים, אבל אם הוא הפסיק אז אין לו תורה צינור אפילו.

כך סוד האדם, הוא בבחינת צינור, מציאותו ומהותו זה מעבר השפעה לזולתו, אם הזחילה עוברת כהוגן ואינו לוקח לעצמו כלום, הרי הוא במציאותו וסודו וזהו טוב עין. זה מציאות האדם, וזה סודו להיות טוב עין. אם הצינור כהוגן וההשפעה הולכת כתיקונה אז הוא יבורך, ה' ישפיע עליו ברכה כל הזמן, והרי הוא מקבל השפע והברכה, ואם לאו, אם יש בו איזה עיכובים, שהוא מעכב מן השפע עבור עצמו, הצינור מקולקל ולא מקבל כלום. ז"א צינור שהוא נפרץ או נסדק או יש בחור, והמים לא כולם עוברים וחלק הולך ונפסד, או שיש לו איזה סתימה, ואז יוצא פחות מים, הלחץ נקטן, אם זה בר תיקון הנה מה טוב יתקנו, אבל אם לא – זורקים את הצינור הזה ומביאים צינור חדש. ה' משפיע על הבן אדם והבן אדם תוקע לעצמו, יש לו חור ומשלשל לעצמו הרבה מהשפע שהוא מקבל ולא מעביר לאחרים, אז אין לו כבר תורה צינור, אז לוקחים ממנו את השפע ומעבירים למישהו אחר שהוא מוכן להיות צינור, אבל זה שכולו צינור, מה זה צינור? צינור מעביר הכל, לא משאיר כלום, הכל לזולתו.

טוב עין הוא יברך זה משה רבינו ע"ה, הוא נקרא טוב עין, מה זה טוב עין? הוא אמר על עצמו ועל אהרן ואנחנו מה, ונחנו מה, אנחנו לעצמנו כלום, מה, מה, מה, לא עיכב כלום לעצמו, כל מציאותו היתה רק בעד הכלל. הצינור שלו היה כהוגן בלי שום עיכובים.

כולם העולם ניזון, בת קול יוצאת ואומרת, כל העולם ניזון בשביל חנינא בני וחנינא בני די לו בקב חרובין מערב שבת לערב שבת. מה הוא אוכל? מה שאף אחד לא אוכל, אז הוא לא אוכל על חשבון אף אחד, כי זה מאכל בהמות חרובים, זה גם כחרבות לגוף, וזה הוא אוכל מערב שבת לערב שבת. וכל העולם ניזון בשביל חנינא בני, מה זה בשביל? בשביל של חנינא בני, בצינור של חנינא בני, מהצינור שיורד השפע לחנינא בני כמה מגיע לו? כל מה שהעולם ניזון שייך למי? שייך לחנינא בני, כל העולם שלו, כל העולם שלו, ומה הוא עושה עם כל זה? מעביר לכולם, הוא לוקח מה שאף אחד לא לוקח. ז"א אם כולם אכלו והשאירו עצמות, אחרי שעזבו את הכל והשאירו את הצלחת עם העצמות הוא אוכל רק את העצמות. זה צינור. זה צינור שפע. זה כל הברכות ה' משפיע על אחד כזה, משפיא משפיע משפיע והוא לוקח ומעביר, מעביר מעביר, או, ה' מחפש צינורות כאלה, לא כמו דורעי שיש לו סתימה בצינור, הכל יורד אצל המשפחה אצלו, לא עובר הלאה. אבל זה לא רק הוא, זה כולם שמה, כל מי שמחובר שמה.

עכשיו הרב מאיה פרש, למה? הבטיחו לו שישימו שמה את הסגן של סגן ראש העיר של פתח תקוה, ודורעי לא עמד בהתחייבות, אז הוא נפגע וזהו, אז הוא לא בא ולא חתם ולא כלום, אבל נשאלת השאלה, מה פירוש דורעי הבטיח ולא קיים? הרי אתה מועצת, ואמרו שהמועצת קובעת, אז תקבע לו, אני שם אותו. אבל זה בדיחה, הרי הכל שקר, אין פה מועצת, המועצת זה דורעי והוא קובע להם מה לעשות, לכן הוא לא נתן לו, לכן הוא פרש, מה פירוש, שהוא יפרוש, תפריש אותו תראה, תגיד לו תעוף מפה אני מועצת, זה הכל צחוק, רק התמימים של ש"ס יכולים לאכול את הבלופים של דורעי, צינור סתום. אייי.

בקיצור, אז זה חנינא בן דוסא, רבי חנינא בן דוסא.

משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע, משה קיבל תורה מסיני ומסרה – לא עיכב כלום אפילו כחוט השערה, זה הוא יבורך, ה' נתן לו את התורה, נתן לו, אז הוא היה יכול להעביר את הדינים אבל הוא לא היה חייב להעביר לישראל את הדינים והתורות, הוא לא היה חייב, והוא העביר הכל, הכל הוא העביר, קיבל ומסרה. כמו שקיבל ככה מסר, לא השאיר אצלו כלום. יש אנשים משאירים לעצמם כמה סודות כמה דברים וזה, לא אני לא יכול, זה אני לא יכול, שיהיה לו איזה יתרון על השני, והוא לא השאיר אצלו כלום, ומסרה. זה יבורך.

סודה ומהותה של כל הבריאה הרי הוא כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו, כל הנקרא בשמי ולכבודי, בשביל מה בראתי אותך? לכבודי, זה בראתיו, בשביל מה בראתיו? לכבודי לשמי ולכבודי. אין משהו לעצמו, הכל לשמי ולכבודי. כשנבחין היטב בכל נברא ונברא רואים אנו שאין במציאותו ומהותו קיום לעצמו, כולו משמש לזולתו. השמש לדוגמא זה רק לזולתו, להאיר לארץ ולדרים עליה, כן האדם הגדול כך הוא, כל מציאותו ומהותו כולו לזולתו, ואין בו כל דהוא בעד עצמו, כמו השמש, השמש מאירה לעולם, השמש מוכנה להשרף להשרף בתוך עצמה להפיק חום לחמם את העולם ולהאיר לעולם, אבל היא עצמה – נשרפת נשרפת לבה רותחת, אייי, האדם הגדול הכל הוא מנביע החוצה, כל מה שיש לו הכל הוא נותן החוצה. הכל. זה רק האדם הגדול, רק האדם הגדול, ברגע שאתם רואים שאנשים לוקחים לעצמם תפקידים, מסדרים את המשפחה והכל זה לא אדם גדול, זה אדם קטן, זה צינור סתום. זה צינור עם חורים, זה מסננת.

ובאמת שכל ענין לעצמו שנתהווה באדם זה היפך המציאות, אבל זה שאנחנו רואים שכל בני האדם כמעט, כולם דואגים לעצמם, זה היפך המציאות. במציאות לאדם אין כלום לעצמו, אין כלום לעצמו, כי עיקר יצירתו זה לזולתו.

אתם רוצים דוגמא לראות כמה זה נכון? אם תקח בן אדם ותשים אותו ערום, ככה ה' ברא אותו, ערום, ככה הוא ברא אותו – ערום, אם תשים את הבן אדם ותקח, תשים אותו ערום, ויעמידוהו לאסוף זהב, אומרים לו קח כמה שאתה רוצה זהב, איפה יניח אותו? ה' לא ברא לו בגוף כיסים, הוא לא קנגרו, ברא אותו בלי כיסים, למה בלי כיסים? שאין לו לקחת כלום לעצמו, הכל לזולתו, הוא נתן לו רק ידיים לקחת ולתת, כי אם אתה לא תתן לא תוכל לקחת עוד פעם. כי אם תקח זהו, זה מה יש, מה עכשיו תעשה? אין לך מה לעשות. אתה צריך לתת ואז תוכל לקחת עוד פעם, ולתת ולקחת עוד פעם, זה הענין להיות לזולתו, לכן ברא אותו ככה – בלי כיסים.

כך מצב האדם, אין לו כיסים איפה להניח לעצמו, וכי מה יש לו, ומה יישאר לזולתו, מציאות האדם מורה שהוא כולה לזולתו ולא לעצמו כלום. כשהוא יוצא מהעולם הזה, נו, אפילו אם הוא  תפר לו חליפות והיה לו שקים ותקע כמה כספות בקיר ופתח את הבלטות וסידר לעצמו הכל, הוא לוקח משהו? לא לוקח, אז כל כולו לזולתו, וגם אם הוא הצליח לאסוף כשהוא מסתלק מפה זה נשאר לזולתו, אז זה מורה שכל ביאתו לזולתו. עבד עבד עבד עבד בסוף למי? לזולתו.

הגמרא בשבת ל"א למדני כל התורה כולה על רגל אחת, אמר לו "ואהבת לרעך כמוך", היסוד הזה שכל מציאות האדם לא לעצמו ורק לזולתו זה יסוד התורה כולה, לא כמו שאנחנו מורגלים ליתן לזולתו, לעשות טובה עם זולתו, אין פה בכלל נותן, לא שאני נותן לזולתי, אלא שכל מציאותו הוא להיות נותן ליתן לאחרים ולא לקבל בעד עצמו מאומה, וכל מעשיך יהיו לשם שמים, לשמי ולכבודי בראתיו, זה הכל.

ולהיפך, בצד הרע גם כן כל התורה על רגל אחת, צד האחר הוא ההיפך מזה, כולו בעד עצמו ורק לעצמו, מכל פרט ופרט מהכל משתלשל רק לעצמו, זה בצד הרע, הכללים הגדולים שלה רע זה הקנאה, התאוה והכבוד מציאותם ומהותם זה לעצמו, לוקח בעד עצמו, זהו מוציאין את האדם מן העולם, לא שהם מקלקלים אותו, אלא שעל ידם יוצא האדם מן המציאות האמיתית שהוא לזולתו. ז"א מה זה מוציאיםא ותו מן העולם? זה לא העלם שבשבילו הוכנסת. העולם הזה ניתן בשביל זולתו, ועל ידי הקנאה התאוה והכבוד אתה יוצא מן העולם, אתה לא שייך לעולם הזה בכלל.

ענין זה של לעצמו הוא כל כך מקיף עד שגם בדברים היותר גדולים ובמצבים הכי גבוהים, אפשר להתגנב שם ענין זה של לעצמו. כל כך מבהיל הדבר, עד שיתכן שגם תורה, חסידות ומעשים טובים, הכל אפשר להתגלגל לעצמו, התוצאות יהיו רק לעצמו ותו לא מידי. תראו את הבחירות, הכל זה רק לעצמו, אם לא מקבלים תפקיד עושים ככה, אם לא יוצאים נגד, אם אני נשאר אני לא אגיד כלום אני לא אגלה, אם אני יוצא אניא גלה את הכל, אז מה זה? זה הכל לעצמו, אין שמה אחד שהוא לא לעצמו, אין אחד שהוא לא לעצמו, הכל זה רק לעצמו ולא לזולתו. שקופים קוראים לזה, מעלף, שקופים, איזה חרטה. אייי. משלמים לקמפיינר שנגיד איך אתם ש"ס תעלו קצת, אז תגידו שיש שקופים ואתם תדאגו להם, בינתיים הקמפיינר דאג לעצמו והם גם דאגו לעצמם, כי על חשבון העניים הם כאילו יעלו, וכמובן שהעניים יקבלו מה שהם קיבלו בשלושים שנה האחרונה, מה הם יקבלו? הבטחות, ומה הם יעשו איתם? יקנו במכולת? לא, נו, שיבואו אלי כל העניים שהבטיחו להם בקדנציה הקודמת ולפניה ולפניה, שהם קיבלו צ'קים מש"ס ללכת למכולת. הם לא משלמים לאל המעיין, נשות אל המעיין חודשים לא מקבלות משכורת, לא מקבלות משכורת אמהות לילדים אין להם מה להאכיל את הילדים, איפה הכסף? אנחנו נדאג שלא יישארו עניים, מה עם אלה שעובדים אצלך? אבל לאשתך המשכורת כסדרה, אה, 36 אלף שקל, עוד לא התחילה את הג'וב כבר מקבלת, מאיפה יש כסף לשלם לה? ב-36 אלף אתה משלם שמונה משכורות למסכנות האלה שעובדות באל המעיין. ואשתך מקבלת שמונה משכורות תן לאלה שעובדות באל המעיין, ואתה לא דוחה לה את המשכורת, מאיפה הביאו את זה? ולבן שלך? ולבת שלך? ולך, למעלה מאלף שקל כולכם, ממש שקופים, עניים מסכנים, אומללים, איך תוכלו לתפקד? בושה וחרפה, צינור סתום.

וחובת הלבבות, שער עבודת האלקים, בפרק ו', אמר השכל, מה שהתרעת כי דברי פיך דברי מודה וכוונתך בהם כוונת מבקש, הוא מפני שלש מידות, השכל והנפש יש להם דיאלוג מדברים ביניהם, השכל שומע טענה של הנפש, הנפש מודה ואומרת, יש לה תרעומת שהיא מדברת דברי מודל כאילו מודל לקב"ה אבל בעצם זה מבקש, זה מה שהיה אצל רוב האנשים, שכשהם אומרים משהו נשמע כך אבל הכוונה היא בכלל אחרת.

אמר השכל מה שהתרעמת כדברי פיך דברי מודה וכוונתך מעין כוונת מבקש, מפני שלש מידות: המידה האחת זה רוב אהבתך את נפשך וחפצך למשוך הנעימות אליה, ז"א אתה חולה על עצמך, אתה חולה על עצמך, המידה האחת זה רוב אהבתך את נפשך, וחפצך למשוך הנעימות אליה, אז כשהוא מודה למישהו הוא בעצם מבקש, יש הרבה שאמרו לדורעי שהוא אין כמוהו גאון הגאונים וכו' וכו', בשביל מה שישאירו אותם בתפקיד, אז הוא מודה ובעצם הוא מבקש, מה הכוונה שלו בהודאה? לבקש תשאירו אותי בתפקיד. אבל אם לא משאירים אותו בתפקיד איזה קללות יוצאות מהפה ישתבח הבורא יבבי. אז אהבתך את נפשך וחפצך למשוך הנעימות אליה ולא תפסעי פסיעה לעבודת האלהים ולא לזולתה, אלא שכוונתך בה להתענג בהנאות, ז"א גם אדם שמקיים תורה ומצוות וגם מה שהוא נותן לזולת, כל זה רק בשביל שיצא לו מזה טוב, או שיקבל גן עדן או שיקבל מה' אריכות ימים או שיהיה לו ככה או שיהיה לו הטבה או שיהיה לו פה שהוא נותן לשני בשביל שהוא יחזיר לו, יפרסם אותו, יעריך אותו, יגיד עליו וכו' וכו'. הכל הכוונה זה להתענג בהנאות, ורואים אנו עד כמה הדברים מגיעים, שגם ברום המדרגות מתגלגל הכל לעצמו, לעצמו, וסוף סוף נעשה מכל הדברים הגבוהים והרמים ענין של לעצמו. וזה עיקר המפסיד והמקלקל את הכל. הכל זה לעצמו.

תראו איך  מוכנים מועצת החכמים לקחת עבריין מורשע שהרב עובדיה יוסף זצ"ל גינה אותו בגינויים שאין כדוגמתם, לא יכול היה להשתלט עליו, כי הוא מודה שהוא היה עצמי ולא שמע לו, כמה פעמים אמרתי לו ולא שמע, למה השארת אותו? כי לא יכול היה עליו, בריון,] לא יכול עליו, איך הוא ציער את אמא שלך, זה לא רשע? מה זה אומר, שאפילו שהוא ציער את הרבנית לא יכול היה להתפטר ממנו הרב עובדיה יוסף, שתלטן, מאיים, לא יכולים עליו, מי שקורא קללת דרעי מבין מי האיש, האיש הכי מסוכן במזה"ת. אז מה, סוף סוף נעשה מכל הענינים הגבוהים והרמים להחזיר עטרה ליושנה ענין של לעצמו, וזה העיקר המפסיד והמקלקל את הכל, איך מועצת החכמים הולכת עם עבריין כזה, הרי יש איסור דאורייתא להתחבר לרשע, רבינו יונה מביא את זה בשערי תשובה, בהתחברך עם אחזיהו פרץ ה' את מעשיך, יאשיהו השתתף עם אחזיהו רק בשביל אניות לאיזה ענין כך וכך, וה' פרץ את מעשיו עד שנסתכן בחייו כמעט מת. ז"א, שאדם צריך להבין, אסור להתחבר לרשע, חבר הוא לאיש משחית, זה איסור, מה זה, אבל כיון שכל אחד לעצמו אז אם הוא בעל קופת השרצים הכי גבוהה, הכי גדולה, ואם הוא קומבינאטור, ואם הוא כבר עבריין מורשע והוא יודע איך לעשות את זה, אז זה הכי טוב כי הוא יודע להוציא כספים, כמו שאמר הרב שלום כהן, כשאומרים לו הוא יכול להביא מיליון דולר עכשיו. מה אמר הרב שלום כהן שהוא יכול להביא שתי ישיבות, עשר ישיבות, לפתוח מאה ישיבות לבעלי תשובה, לא, ש"ס מעולם לא פתחה ישיבה אחת לבעלי תשובה, לא השקיעה בעולם התשובה פרוטה אחת לפורטה, אבל מכללות לנשים שלהם – כן, מכללה סמינרים הכל לנשים שלהם, מעונות יום שהם לוקחים את הכסף משלשלים, בטח זה כן, כאילו דואגים לציבור, מרויחים על זה מאות אלפים ומיליונים, והמסכנים חושבים שעזרו להם, והכל זה לעצמו, לעצמו לעצמו, אין אחד שמה מבעלי התפקידים מהרבנים שהוא לא מסודר ומרושת עם כל בני המשפחה שלו, לא חסר להם כסף. כמובן שהם דואגים לשקופים, כמובן, כל המטרה זה השקופים. אייי.

כשהוא מודה הוא בעצם מבקש,

מסקנת הדברים כי זה כל האדם להיות רק נותן ולא מקבל, כי לקבל אף כל דהוא לעצמו זה היפך כל היצירה.

אני שמעתי סיפור בשבת האחרונה פגשתי את אחד הבנים של הרב גבאי שהיה יום ההילולא שלו בשבוע שעבר, והוא סיפר לי שבא אליו איזה עשיר אחד ואמר לו שהוא נותן לו צ'ק מאה אלף דולר שיעשה איתו מה שהוא רוצה, מה שהוא רוצה, נו, מה שהוא רוצה מה יעשה, יש לו הרבה ילדים בלי עין הרע, תחלק את זה לילדים. לא. מה הוא עשה? אמר אני רוצה לחלק את זה לכל האברכים בנתניה בשווה. לכל האברכים בנתניה בשווה, אתם שומעים? עכשיו איך הוא יחלק הוא לא יודע איפה נמצא ופה, אז הוא נתן לאיזה עמותה שמתעסקת עם אברכים בעיר, נתן להם את הצ'ק את המאה אלף דולר, שיחלקו לכל האברכים. בין האברכים יש גם חלק מהם הבנים שלו, אז הבן הזה שמספר לי הוא אומר שזה שמחלק את הכספים, לא יודע מאיזה סיבה אמר לו, שישאל את האבא אם הוא רוצה לתת גם לו, אז הוא הלך לאבא היה זקוק ממש אברך רגיל אברך רגיל, ביקש, אבא שלו אמר אני לא חותם לך. אבל אבא, אני צריך וזה פה ושם, לא חותם לך. שאל אותו למה? אני אגיע אחרי 120 שנה למעלה, וישאלו אותי למה נתת, מה אני אגיד? אני לא דואג למשפחה שלי חותם בשבילם או עושה דברים בשבילם, אני נתתי לאברכים בנתניה. זה כמו מעשה רב חסדא שמובא בגמרא, מכל מקום הוא לא רצה לתת לו חתימה. אתם שומעים?

עוד סיפור מדהים. עוד סיפור הוא סיפר לי. שבא עשיר גדול והעשיר הזה אמר לו שהוא רוצה יבוא איתו לחו"ל, זה שנה לפני שהוא נפטר, רוצה שיבוא איתו לחו"ל יעשה איתו סיבוב אצל עשירים ויביא איתו סכומי עתק, אבל הוא רוצה שהוא יבוא איתו, והאיש הזה בעצמו עשיר, והוא לא רצה כי מעולם הוא לא יצא והוא לא רצה לצאת לחו"ל, ואז הוא ביקש ממנו שיבוא יבוא יבוא, לא עזר, אמר לו תשמע, אני נותן לך מיליון דולר, ואני נותן ל-11 ילדים שלך לכל אחד דירה, כל מקום שתצביע זה אני קונה להם, אבל תבוא איתי לחו"ל לעשות סיבוב. אמר לו לא. בקיצור, הוא החליט לשלוח את הבן שלו להרב חיים גריינימן ולשאול אותו אם הוא עושה בסדר או לא עושה בסדר, והוא כתב לו מכתב שהוא לא רוצה לצאת וכו' וכו' ומה הוא הציע לו וזה. העשיר שלח את הבן שלו א יתו, עם הבן של הרב גבאי, שילכו ביחד, והלכו ביחד, והרב גרינימן קרא קרא קרא קרא ואמר לא. שהוא לא יסע. אז ההוא אומר למה? מה האיסור? איזה איסור יש פה? מה מו מו? אומר לו לא. אחרי כמה פעמים שהוא התווכח שמה אז גערו בו תתבייש לך, הרב אמר לא – לא, זהו. יצר הרע מוכן שבן אדם ששמר על מצוה אחת כל ימי חייו לפרק לו אותה, ולתת לו אפי' 11 דירות ומיליון דולר והכל בשביל שהוא יפרק אותה, כל חייו הוא החזיק לא לצאת מארץ ישראל, גם לצורך כזה, להחזיק את המוסדות, יש לו הרבה מוסדות, הוא מחזיק את כל נתניה, לא זה לא. נו, הוא לא קיבל מימיו פרוטה מש,ס, וש"ס רק נהנים ממנו, ביום היארצייט כולם כמו ג'רד, אתם יודעים מה זה ג'רד כמו ארבה, כל הילולא הם נדבקים אליו כמו אריה, מגיעים  לשמה שיהיה להם במה להגיד דבריהם שיש שקופים, צריך לעזור לשקופים בבית, כמו ג'רד הם באים. אייי. איפה יש אנשים כאלה, אבל בגלל זה הוא זכה להעמיד מוסדות אמת. עשרות אלפים מתושבי נתניה צמחו בתוך המוסדות האלה. כמה זכויות. אבל זה מוסדות של אמת, זה בלי לצאת לחו"ל. ישתבח הבורא. איייי.

מסקנת הדברים, כי זה כל האדם להיות רק נותן ולא מקבל, כי לקבל אפילו כל דהוא לעצמו זה היפך כל היצירה.

מצינו שהתורה צ ווחת 13 פעמים ווי, על התאוה של נח הצדיק, ובסוף "ויתגל", אז ז"א 13 ווי, על התאוה של נח הצדיק, שאין לנו מושג בקודש הקדשים שלה, משום שסוד תאוה הוא שהוא לקחת לעצמו, ובאיזה בחינה שתהיה, אם רק לקח מה כבר צווחים על זה ווי ווי ווי ווי ווי ווי ווי ווי ווי. 13 פעם על נח שהוא לקח לעצמו, מה לקח? נטע גפנים ושתה מהיין, אה, אתה חשבת על עצמך, מה היית קודם? איש צדיק, מה נהיית עכשיו? איש האדמה, למה? דאגת לעצמך, אה, ווי ווי ווי ווי, אה, אז מה נגיד על דורעי? וייייייייי בלי הפסקה. אין הפסקות אפילו של ווי וו יווי ווי ווי, הכל וי אחד ארוך, כי הכל רק לעצמו, יבבי. אין הפסקה, מאז ומתמיד רק ויייייי אחד גדול.

איתא בגמרא בברכות י"ט. המוצא כלאיים בבגדו פושטו אפילו בשוק, אחד נתגלה לו שיש לו כלאיים – זה איסור, מה עושה? פושטו בשוק. אפילו בשוק יש אנשים. אמר ליה רב פפא לאביי, מאי שנא ראשונים דאיתרחיש להו ניסא ומאי שנא אנן, למה לראשונים נעשו ניסים ואצלנו לא נעשים ניסים? אמר ליה קדמאי הוי מסרי נפשייהו על קדושת ה', הראשונים  מסרו את נפשם על קידוש ה', לכן נעשו להם ניסים, מי שמוסר את נפשו על קידוש ה', מה זה מוסר נפשו? כל כולו לה', הוא מוכן למסור את נפשו לה', מה יש יותר? מה יש לו חוץ מעצמו, ואת כל העצמו הוא נותן לה', אז נעשה להם ניסים.

ופירש רש"י והאיה מילתא נקט הכא משום דמייתי שמוסרים נפשם על קדושת ה', והא דאשתא איירי במי שמבזה עצמו אל קדושת ה' לפשוט כלאיים אפילו בשוק. למה המימרא הזאת הגיעה פה אמר ליה רב פפא לאביי על הניסים למה מתרחשים לראשונים? כי זה סמוך עכשיו למוצא כלאיים בבגדו פושט אותם אפילו בשוק, כי גם פה רואים שהוא מבזה את עצמו על קדושת ה'. פושטו אפילו בשוק זוהי הוראה שכל מעשיו הם לא בעד עצמו, למה? כי מה יש לך יותר מזה שאדם דואג לעצמו שיתכסה ולא יתגנה? הוא לא לקח משהו לעצמו אבל לפחות לא להתבייש, לא להתבזות, ופשוט אפילו בשוק זה הוראה שכל מעשיו הם לא בעד עצמו, כי המציאות שלו זה ליתן ולא ליקח, ולכן אינו חש על בזיון עצמו, והוא נותן את נפשו על קידוש ה'. אבל מי שהוא לוקח הוא חס על כבוד עצמו והוא לא יפשוט את בגדיו בשוק, אדם כזה לא יפשוט את בגדיו בשוק, הוא לא ימסור נפשו על קידוש ה', לכן מסמיכה הגמרא לזה את הענין של מסירות הנפש, שמסירות נפש הוא כלום בשביל עצמו, כשאדם מוכן למסור את נפשו זה כלום בשביל עצמו, אין לו כלום מזה, הפוך הוא מוסר הכל, כולו נתון לבורא יתברך ועל כן מוסר נפשו לקדושת ה'. אבל מי שהוא מקבל שהוא רגיל לקבל, הוא לא יתן כלום מעצמו, ואינו שייך למסירות נפש, אינו שייך. זה מבהיל הדבר.

לכן אדם שחושש לכבוד ה' וחושש לתורה, אם הוא שומע את המצב של הכשרות כמו שאנחנו הבאנו את הרב רבין שהוא הסביר, ורק מעט הוא הסביר בינתיים, אז ודאי שהוא עובר לדגים, או שהוא עושה שחיטה פרטית, כמו שפעם היו עושים, לא היה את התעשיות של הכסף, אלא הוא ישחט פרטי, יקח שוחט ירא שמים אמיתי ובודק מה שצריך ויצא לשטח איתם יעשה שחיטה ויקח לו רבע שיהיה לו שבעים קילו לחצי שנה או יותר, ושלום על ישראל, שלום, ואם ישתתפו כמה יוכלו לעשות את זה בקלות בכל מקום, ואם זה עופות אוו דבר, מה עושים פה בבני ברק החזון-אישניקים אתם חושבים, הם לא קונים משום בן אדם, הם עושים לעצמם הכל לבד, לבד הכל, ולא רק זה, גם מאכלים מיונז, וגבינה ושמנת ושאר הדברים עושים לבד, הכל בבית, לא סומכים על כשרויות ואחרים, הכל עושים לבד. והכל אפשר לעשות לבד, ככה חיו תמיד, היום זה תעשיות של כסף כל דבר.

אבל זה עולה רבותי באם יש חששות כמו שהבאנו ממציאויות קשות, אז מי שהוא לשם שמים לשמי ולכבודי, אז הוא פושט אפילו בגד כלאיים באמצע השוק, מה יותר קשה, לא לאכול בשר כשיש תחליפים? או לפשוט בגדים באמצע השוק בגלל שיש כלאיים, זה איסור לאו, וזה איסור לאו, מה ההבדל? אם לא תאכל יש משהו במקום, פה אתה פושט ואין במקום, ואתה נשאר לעיני כולם לא צריך להסביר איך. לאלה שעושים כך מתרחש להם ניסים והקב"ה משפיע עליהם ברכות למכביר, אבל לאחרים שלוקחים לעצמם ולא נותנים, עליהם נאמר וייייייייייייייייייי ארוך מאד מאד מאד בלי הפסקות.

רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.