28-3-15

שאלה שנשאל רבי יהונתן אייבשיץ זצ"ל, מה לגבי מה שאמרו חז"ל הקדושים, בגלל שנאת חינם נחרב בית מקדשנו. תשובה, הביטו וראו כמה גדול עוון שנאת חינם, וכמה טובה מעכבת על ידה, ובעוונותינו הרבים פשתה נגע צרעת בקרב ישראל, דהיינו חס ושלום לומר שלא יאהב איש את גופו של חברו, חס ושלום לומר זאת, חס ושלום לומר שלא יאהב איש את גופו של חברו, ואם יקרה לו נזק או שיעליל השררה על יהודי, דהיינו הגויים יעלילו על יהודים, הלא כל ישראל זריזים להצילו בהשתדלות בנפשם ומאודם, ואין צריך לומר להצלת נפשות הלא אך פדו יפדה ויתקעו עצמם ממש בנפשם ומאודם יום ולילה לא ישבותו, אז אומר רבי יהונתן מילתא דפשיטא שבעניני גוף ישראל עוזרים זה לזה וזה תפארת אצל אומות העולם, כמה ישראל עוזרים בגוף אחד לשני ומשתדלים להציל אחד את השני, ואם יחלה אחד הלא כולם מתפללים ומבקרים וכל העזר האפשרי לא יאצל מהם, ואפילו  לראות תלתא פרסאות בחלא, אפילו לרוץ שתים עשרה קילומטר ירוצו, כאשר אשה תהיה מקשה לילד ויבוא חבל לה, הלא כל הנשים השאננות והעשירות יקומו באישון לילה וילכו להיות ניעור לעזור, היש לך אהבה ואחוה ורעות גדולה מזו? אה, זכו, זכו חולקון דעמא קדישא דעמי מלכא קדישא, אה, כמה זכאים חלקם של עם הקדוש לפני הקב"ה. וזוהי תפארתנו נגד הנכרים אשר יספרו מאהבת ישראל זה לזה. אך כל זה אומר רבי יהונתן באהבת הגוף, יהודים עוזרים ליהודים בעניני גוף, אבל באהבת הנפש שזו אהבה העיקרית, זה עיקר האהבה, זו אהבה נצחית ואהבה שסופה להתקיים, בעוונותנו הרבים אין בינינו אלא מעט שאוהבים את ישראל בנפש. כי אם יראה איש את רעהו הולך שובב בדרך ליבו, לא ייסר אותו, ולא יאמר לו אל אחי לא טוב המעשה, ולא זו דרך החיים אשר דרך הקודש יקרא לה, ואדרבא, יתן כמעט שמחה בליבו כי חברו שנואה שמועתו, אדרבא, אם הוא רואה מודעות ופשקוילים של מורי עסקה, הוא עוד נותן שמחה בליבו איזה יופי מצאו איזה דופי בעוד מישהו. ואם יראה חברו מדבר בבית הכנסת במקום שאסור לדבר, לא ימחה בידו, אם יראה מתלוצץ ומרבה שיחה עם נשים ומדבר ניוול פה ודברי נרגן ולשון הרע וכדומה, לא ימחה בידו כלל. אוי ואבוי, אומר רבי יהונתן, אוי ואבוי, היש לך שונא גדול מזה, רואה חברו טובע בנהר ואינו מוחה, זו שנאת חינם בלי מצוות שהיה בזמן בית שני. על זה חרב הבית, כי רבו העוברים ולא מיחו, לא מיחו בהם, בשביל זה נעשו פרצות רבות בבית שני שהיו כת צדוקים ויתר כתות וכת הרסבה שפקרו בדברי תורה שבעל פה ומרו פי בית דין הגדול שבירושלים, וזהו יותר עוון על כל העוונות, כי זהו בכלל כפירה. ככה נפרצו פרצות ונהיו כתות כתות בגלל שלא מיחו זה בזה. ודרך זרה היא, מי שאומר בבית שני, לא היה עוון גדול נמצא ביניהם כלל, היש עוון גדול מאפיקורסים שכפרו בתורה שבעל פה ובהוראת סנהדרין שיושבים על כסא ה' ואלהים ניצב בעדתם? היש לך עוון גדול מזה|? ומה צריך חולי רע ומר יותר, עד אשר הכהן הגדול שהיה בשנה ההיא שנחרב הבית היה איש צדוקי, כמו שכתב יוסף בן גוריון בספרו לרומאים, תיפח רוחי דאיה כהן הוני ימח שמו, אשר כך עלתה בשנתו ואיך היה צום נבחר, עת רצון להתמלא רחמים על ישראל ולהנחם מהרעה אם איש צורר ומתועב כזה ראה קודש פנימה, אדם כזה נכנס לפני ולפנים צדוקי? איך הקב"ה ירחם על עם ישראל?

ולכן מה שאמרו חז"ל ביומא ט', כי בבית שני היה עוון שנאת חינם, הכוונה כי זהו שורש מרי, זה היה השורש שממנו צמח האפיקורסות וכל הדברים הרעים והגרועים, כי אף אחד לא מיחה בנשי ונתרבו כתות וכולם סותמים את הפה. כי על ידי כך באה כל הרעה הזו, וזהו החולי כי היותם שותקים ועוברי עבירה על ידי כך יסובב כי פשתה הרעה מרעה אל רעה יצאו וגברו המינים וצדוקים ואפיקורסים ימח שמם, אומר רבי יהונתן אייבשיץ, מי גרם לכל זה?

והנה מידת החנופה יבינו רבים שמידת חנופה זה אם יאמר לרעהו, כמה יפה אתה, והוצק חן בשפתותיך וכדומה, והוא רק להחניפו, לקבל גמול, או לבל ירע לו וכדומה, מחניפים בשביל עיסקה, ביזנס, כמה יפה אתה הרב אריה דרעי, אין כמוך מזכה הרבים, אה, הוצק חן בשפתותיך, זה רק להחניפו לקבל גמול, או לבל ירע לו וכדומה. ובאמת גם זה עוון חמור הוא, אבל עיקר החנופה בהיותו רואה חברו עובר עבירה קלה או חמורה, והוא שותק ואין מוחה, זהו תכלית המרי מהחנופה. אז אם אדם רואה שעובר עבירה, קלה אפילו או חמורה, והוא שותק ואין מוחה, זהו תכלית המרי מהחנופה, ועל זה תאבל הארץ ומלואה כי חנוף תחנף הארץ. כשקרעו את בשרי ושתו את דמי לפני שנתיים, לא שמענו שמורי עסקה יצא נגדם וכתב עליהם הקדיחו תבשילם לשלול מהם תואר רב ואסור לשמוע אותם לעולם והם ראויים לנידוי, לא שמענו, הוא לא שמע את זה, הוא לא ידע מה עשו? הרי הוא אמר את זה בדרשות איך מזלזלים, השמענו את זה ביום חמישי בדיוק שהוא יודע בדיוק, הוא אומר את זה בקלילות וכו' ולא מוחה, ולא מוחה. אייי. באמת זה ע וון חמור, עוון חמור אבל עיקר החנופה רואה רעהו עובר עבירה קלה או חמור והוא שותק ואין מוחה, אייי, נו, ופתאום אחרי שהוא עשה עסקה עם הרב אריה דרעי גדול מזכי הרבים, אז פתאום הוא גילה שיש מישהו שמזלזל באלה שיצאו נגדו, השמיצו אותו, קיללו אותו,  מחו את שמו, כמו שהוא ציין, גם אותו הוא רודף, אותו הוא רודף, יש לו דין של "רודף" רח"ל.

אומר רבינו יהונתן אייבשיץ, וכאשר דרשתי כמה פעמים כי החנופה לראות בחברו דבר עבירה ושותק, הוא ממש ככופר בגמול ועונש, ממש כופר בגמול ועונש. כי הלא עיני כל רואים, עיני כל רואים כשיש שותפים במשא ומתן, ויורשים בתפיסת הבית שלא חלקו, יש להם בית, הם שותפים אבל עוד לא חלקו בו, אם ישליך את צרור הכסף לים, הלא יצעק עליו חברו בכל כוחו, מה אתה זורק את הכסף? חצי שלי, מה אתה זורק? ואם לא ישמעו לו יקבול עליו בבית דין ויצעק, בשלך אתה רשאי אבל לא בשלי, כי שלך שלי ושלי שלך כי שותפים אנחנו בדבר הזה. אבל אם יראה עובר עבירה שגם אנחנו שותפים בחטאת הקהל ונידון על מה בתר רובא ובעונו יגיע לנו גם רעה, הרי ערבים ישראל זה לזה, אז איך אתה שותק? איך אתה שותק שהבן אדם מחייב אותך גם כן? אם לוקחים לך את הכסף וזורקים לך אתה צועק, ואם זורקים לך עכשיו חלילה עוד עוונות לתוך הקדרה המשותפת וזה מטה את הכף וכולם יענשו, איך אתה שותק? ואם כן איך יהיה כמחריש ושותק ולא ירד עמו עד לחייו, כמו שאמרו חכמים ז"ל, עד הכאה צריך להוכיח את חברו, והוא הכל מתגבורת החנופה, ובעוונותינו הרבים כל כך החנופה הגיעה עד שרבים בראותם חבריהם עושים עבירה לא זו ששותקים אף זו שמתנצלים בעד לומר יפה עשו. עוד מצדיקים אותם. לא רק שהוא מרשיע והרב עובדיה קרא לו רשע, אלא עוד אומרים שאסור להגיד את זה ומי שאומר את זה הוא מדבר לשון הרע. שמעתם דבר כזה? אז הרב עובדיה אמר לשון הרע לפי זה.

ובעוונותינו הרבים נלאו, נלאו, כבר התעייפו, כל רודפי אמת, להעמיד הדת והישר על תילה ומי שבידו להוכיח ואינו מוכיח רבים חללים הפיל, מוחיב מי שיש לו כח להוכיח - להוכיח כפי כוחו, ואין אחד שלא יכול להוכיח.

ואומר על זה רבי יהונתן אייבשיץ, והרבה טועים לחשוב כי לא יאות להוכיח אלא רק לרב ומורה. מי יכול להוכיח חושבים, מה אני רב? אני יכול להוכיח אנשים? מה אני רב? מה אני מורה הלכות? וזהו שקר כאשר דרשתי פעמים רבות, שטועים אתם, טועים אתם בזה, אדרבא, אם רב יוכיח יאמרו, הן כל אדם יוכל להיות רב ומורה? וכי כמוהו עושה? וזה יאמר כך וזה כך, ויתלוצצו על הרב, מה הרב רוצה מאיתנו, מה הוא חושב שאנחנו בדרגה שלו, שהו אאומר לנו לעשות ככה ולדקדק ככה ולעשות ככה, יתחילו להתלוצץ, ז"א לא שומעים לרב. אבל אם איש כערכו יוכיחו ויאמר לו, מה אתה חשדני? גם לי לבב להיות כמוך, אתה יודע מה גם לי בא לעשות את אותה עבירה שאתה רוצה לעשות, אני בדיוק כמוך, מה אני, רק הדבר רע לשמים, ולמה לא תחוס על נפשך, ולמה תמרה את קונך, ככה יבוא חבר לחבר ויגיד לו, זה ישפיע יותר. ואומר רבי יהונתן אייבשיץ, ידעתי כי דברים כאלו יותר יפעלו  מכל התוכחות שלי מימים ימימה. אם תאסוף את כל התוכחות שדיברתי מימים ימימה ביחד, לא ישפיעו כמו שחבר יגיד לחבר, אל תחשדני, גם אני בדיוק כמוך, אתה חושב שאני צדיק כזה גדול? לא, אבל למה, למה תעשה, למה לא תחוס על נפשך, למה לא תחוס על כבוד קונך, עזוב, בא נעשה משהו אחר, תרד מזה, עזוב אותך וזה, יכול להשפיע הרבה יותר, אומר רבי יהונתן אייבשיץ.

ולכך אמרו חז"ל, עשה לך רב וקנה לך חבר, כי חבר יותר צריך מרב, עד שתקנה אותו בכסף מלא, תשקיע בו, תן לו מתנות, שמור עליו, חבר טוב - אל תוותר עליו. עשה לך רב - אתה יכול לעשות איזה רב שאתה רוצה, כמובן שהוא ירא שמים ואמיתי, קשה מאד להשיג כאלה, אבל חבר, חבר טוב ואמיתי - זה תקנה, וחס וחלילה להתחבר לרשע, חס וחלילה להתחבר לרשע. וחבר פועל יותר מעשרה רבנים, אז יש אנשים שיש להם חברים אבל להרע, שגוררים אותם לרעות, אבל חבר טוב שיגרור אותך לטובות עם עצות טובות תקנה בכל מחיר, הוא יותר טוב מעשרה רבנים. והמוני העם נמנעים מזה, וחושבים פן יצחקו עליהם, ויאמרו מי שמך לרב מוכיח, כאשר באמת רבים מתלוצצים, ראה זה דבר חדש, זה נעשה מוכיח בן לילה, בן לילה היה ובן לילה אבד בדברי ליצנות ושטות כדי לא לתת למישהו להוכיח, כמו שאמרו הגם שאול בנביאים, הופה, גם אתה נהיית לנו מוכיח עכשיו? אז לכן המוני העם פוחדים להוכיח, למה? ישר יעירו להם, אבל מי היה איש חכם ויבן זאת, שכמה יותר שישחקו עליו צעירים, על לשון שעירים שדים, יותר שכרו מרובה, וסוף דבריו לעמוד, ודבריהם יהיו כעלה נובל. וכבר נודע ואמר עקביא בן מהללאל, מוטב שאהיה שוטה כל ימי, ז"א יקראו לו כולם שוטה כל ימיו, ואל אהיה רשע שעה אחת לפני המקום, כי מי שיכול להוכיח ולא מוכיח הוא רשע, והוא נתפס בעוון. ואין השחוק שווה כשבח ושכר שיש לו אצל הקב"ה, זה שישחקו עליך, זה לא שווה שתמנע מהשחוק ששוחקים עליך לעומת השבח והשכר שתקבל אצל הבורא שאתה כן מוכיח.

כמבואר בזוהר הקדוש פרשת תרומה, כאשר ישראל מתפללים בציבור ומסיימים ברכת מחיה המתים, כרוז יוצא ואומר מיהו האיש שמשגיח להוכיח את החוטאים ולהחזיר אותם לעבודת המלך הקדוש, ובא מלאך ומביא דמות דיוקן של האיש הזה, ושמה מפליג בגודל השבח ויקר שכרו הרבה מאד, שנ ותנים לו עטרה, וה' מברכו כאברהם אבינוח, פותחים לו שבעים גנזי המלך שאף אחד מהצדיקים לא רואה, ואם כן מה חשוב השחוק מהבזיון שילעגו לו בעולם הזה, ומה ערך יש לו נגד השכר ועשיית רצון קונו ונחת רוח ליוצרו, אשרי אדם יחזיק בו.

לכן מבקש רבי יהונתן אייבשיץ, בבקשה מאתכם, קיימו מצות "ואהבת לרעך" איך מקיימים ואהבת לרעך? והוכיח את עמיתך, להוכיח את עמיתו. ואמת כי רוב המוני העם מקיימים מצוה זו, כי אינו אוהב לנפשו גם כן, ואינו משגיח כלל במצוות ובאזהרות החמורות, ואיך יאהב חברו יותר ממנו? אז באמת רוב המוני העם לא מקיימים את המצוה הזאת, למה כי הם לא אוהבים את עצמם ולא משגיחים במצוות ובעבירות החמורות ואיך יאהב את חבירו יותר ממנו? אבל אמת זוהי כוונתי, כי אם יוכיח לחברו יהיה לו רווח גדול, גם ידו לא תפעל רע, כי איך יערב לליבו להוכיח את חברו והוא בעצמו השרץ הזה בידו. אז זה ימנע ממנו שהוא יעבור עבירות, זה כבר ש ווה. ועל זה הוא אומר בעצמו רבי יהונתן אייבשיץ, תשמעו מה הוא מעיד על עצמו: וזוהי כוונתי שאני מרבה להוכיח, אף כי יודע אני, אוי לי על שברי שהעניק כדאי לכך ומכף רגל ועד ראש אין בי מתום, רק על ידי כך שאני מוכיח לרבים הרבה, אז בכמה דברים אני מובדל מיצר הרע, אם יסית אותי לומר לי, כלך מאיתי, אני אוכל לומר לו כלך מאיתי, לך מאיתי, כי איככה אוכל לעשותו, אתה בא לפתות אותי לעשות עבירה? והרי אני מוכיח לאחרים לחדול מהרע הזה, אז ז"א זה השמירה הכי גדולה על הבן אדם. הוא מוכח ואומר אסור לדבר בקדיש, אתה לא יכול לדבר בקדיש, אתה אומר אסור לעשות ככה אז כולם מסתכלים עליך אם אתה עושה ככה או לא עושה ככה, אז זה השמירה הכי גדולה, אז זה רווח עצום.

ועוד כותב רבי יהונתן אייבשיץ זצ"ל, אם צדיקים רואים לרשעים עוברים עבירה ואינם מוחים, אף המה בכלל העונש כמו הרשעים, ויש להבין, יש פסוק "וכשלו איש באחיו" - וכשלו איש בעוון אחיו. ויש להבין מה שאמר א"א בספר בראשית י"ח פסוק כ"ה, אומר לקב"ה בענין סדום, חלילה לך להמית צדיק עם רשע והיה כצדיק כרשע, השופט כל הארץ לא יעשה משפט? קשה, מדוע אברהם לא התפלל על חיות הצדיקים שבעיר? ורק כל בשקתו היתה להחיות את כל העיר אפילו את הרשעים, ואם כן מה זאת תפילה? להמית צדיק עם רשע, הוא פונה לקב"ה, איך הוא רוצה להמית צדיק עם רשע, למה הוא התפלל על כולם שכולם יתקיימו? למה הוא לא התפלל רק על הצדיקים שיחיו? אז מה זה התפילה להמית צדיק עם רשע? הקב"ה יכול להושיב לו, צדיקים  יחיו והרשעים ימותו, ולא יהיה מקרה אחד לעובר ולשאינו עובר, אלה עוברים על מצוותי וזה לא עובר על מצוותי, אלה יחיו ואלה ימותו, ואברהם כופל את הדבר ואומר, השופט כל הארץ לא יעשה משפט? מה, אם הקב"ה יהרוג את הרשעים וישאיר את הצדיקים זה לא משפט צודק? איך הוא אומר לקב"ה השופט כל הארץ לא יעשה משפט? אם הוא ימית צדיק ורשע אז זה כאילו ה' לא עושה משפט, איך הוא יכול להגיד דבר כזה? מה, זה צודק להשאיר את הרשעים עם הצדיקים כאילו הם ש ווים?

ולכאורה הדבר תמוה, וכי יחייב המשפט להחיות את הרשעים בשביל הצדיקים? הלא המשפט הוא איש בעוונו ימות.

ובמדרש בבראשית רבה מ"ט ט', אמרו, אמר אברהם, אתה תופס החבל בשתי ראשים, אם דין אין רחמים, אם רחמים אין דין, והדבר תמוה לכאורה איפה ראה בסדום שהקב"ה כביכול תופס רחמים בדין כאחד? הלא ה' אמר לו, ישחית את סדום, ואם הוא הולך להשחית את סדום אז זה דין ולא רחמים, אבל יובן במה שאמרו בגמרא, כשעלה בסנהדרין קי"א, כשעלה משה למרום, אמר הקב"ה ארך אפיים, שמע אותו אומר 13 מידות של רחמים, הוא שומע שאומר ארך אפיים, אמר לו משה למאן, למי אתה ארך אפיים? אמר לו הקב"ה לרשעים ולצדיקים, אמר משה לצדיקים נייחא, נו, אם אתה ארך אפיים לצדיקים בסדר, אבל לרשעים  יאבדו, אמר לו ה', חייך שתצטרך לו, תצטרך לארך אפיים לרשעים, חייך אתה תצטרך, מתי זה קרה? בבבלים, אמר משה, ועתה יגדל נא כח ה' כאשר דברת לאמור, לא כאשר אני אמרתי, אני אמרתי רק לצדיקים לא לרשעים, אבל עכשיו אני מבקש שיגדל כח ה', כח הרחמים כאשר דיברת לאמור, להיות ארך אפיים גם לרשעים.

ויש להבין, לצדיקים מה הצורך להאריך אף? הרי אם צדיקים הם אז למה צריך להאריך אף? מה הם עשו שצריך להאריך להם אף? וגם למה יהיה נצרך לזה משה במרגלים? למה דוקא שמה הוא ביקש יגדל נא כח ה'? דהיינו כח הרחמים. ולמה לא מקודם בעוון העגל? למה שמה הוא לא ביקש אותו דבר? שביקש גם כן  משה מלפני ה' והזכיר את מידותיו שהוא ארך אפיים, למה שמה לא ביקש שיגדל כח ה'? וגם כן הוצרך לאמור שאף לרשעים יהיה ארך אפיים, אבל הענין כבר נודע, אם צדיקים רואים לרשעים עוברים עבירה ואינם מוחים, אף המה בכלל העונש כמו הרשעים, וזהו שהקב"ה מאריך אף לצדיקים שהמה בעצמם צדיקים אך בזה שחטאו לנפש שלא מיחו בעוברי עבירה, על זה מאריך להם הקב"ה אפו כדאי שיספיקו לשוב בתשובה על זה.

והיתה דעת משה רבינו שלאלו יאריך אף הואיל והם לא פעלו עוולה בעצם, אבל לעושי רע ינקום לבער את החטאים מן הארץ, ובעגל כבר נודע שעיקר העובדים לעגל היו שלשת אלפים והם נהרגו כבר בחרב בני לוי, והיתר שטעו אחריהם תראו מה הדין של מי שטועה אחרי אלה שעובדים לעגל, אלה מתו במגיפה ובהדרגה כמבואר בגמרא ביומא דף ס"ו, ולא היה עיקר החטא והמרי רק בעבור שלא מיחו, כמו שעשה חור וזה היה חטאת הקהל.

ולכן שפיר התפלל משה אפילו לשיטתו ארך אפיים, כי כאן היה כל הצורך להאריך אף לצדיקים שהם לא מיחו, כי החוטאים בנפשותם ספו תמו באמת, הם מתו, אז לכן לא היה מקום להתפלל רק על הצדיקים שהם לא מיחו, כי אחרים מתו ממש, אבל במרגלים שכל העדה סרו לדברי המרגלים וילונו, אז הוצרך משה להתפלל אל ה' שאפילו הרשעים יאריך להם אף, ולכן אמר כאשר דברת, יגדל נא כח ה'.

והנה גוף הטעם שמאריך הקב"ה אף לרשעים הוא, למה מאריך אף לרשעים? כי שורת הדין היא שיש להעניש לצדיק כמו לרשע, כי הרשע טוען, אילו היה מוחל לי הייתי שומע בקולו והייתי סר מרע לעשות טוב, ואם כן הקב"ה לא יעוות משפט חס ושלום, אז כביכול מי גרם לרשע לחטוא? מה שהצדיק לא מחה בו, מכיון שהוא לא מיחה בו הוא עבר את העבירות, אז מה אתה יותר צדיק ממני? אם אתה רואה שאני הולך לעשות עבירה ואתה לא מוחה, ואם כן מה יעשה להעניש הצדיק? גם כן זה נגד מידת הרחמים ארך אפיים שמאריך אף, וכן היא המידה הטובה מלפניך יתברך שמו, ואם יניח לצדיק, ישאיר את הצדיק ורק יעניש את הרשע יצעק הרשע, וכי כך הדין? היה לו למחות וחס וחלילה יצא משפט מעוכל, וכך מאריך אף לרשעים גם כן, ואם כן אין להם לצעוק. ואם מכל מקום אינם שווים, אין להם פתחון פה יותר, לא יוכלו לצעוק יותר הרשעים כי הקב"ה יצטרך להאריך אף גם להם וגם לצדיקים, אפילו שהם לא שוים לצדיקים, שהצדיקים רק לא מיחו, אבל זהו, יש להם פתחון פה לומר, כל זמן שמה פתאום אתה מעניש רק אותם ולא אותנו, הרי הם מיחו בנו, ואם הם היו ממחים בנו לא היינו עושים את העבירה.

זו היתה הטענה של אברהם אבינו, הוא בא בטענה נכונה להציל את כל אנשי סדום, בעבור הצדיקים, ואמר כך: ממה נפשך, אם גם הצדיקים ימותו, הואיל והם לא מיחו, אמרנו שדין הצדיקים כדין הרשעים אם הם לא מיחו בהם, אז נגד מידת הרחמים שמידת הרחמים היא ארך אפיים לצדיקים, וזהו חלילה לך להמית צדיק עם רשע, והיה כצדיק כרשע, ואיפה ארך אפיים שלך להאריך אף לצדיקים? כי כן המידה מלפניך להאריך להם אף, כי חפץ חסד אתה, וחס וחלילה מתבטל מידת הרחמים? ואם באמת תאריך להם? אם תאריך באמת לצדיקים את אפך ורק הרשעים יאבדו, גם זה בכלל חלילה, השופט כל הארץ לא עשה משפט? שבמשפט רשעים יצעקו, אילו מיחו בנו הצדיקים היינו סרים למשמעתם מבלי לעשות רע, ואם כן במשפטם עונשם שווה, ואם כן מה תעשה?

זהו מאמר המדרש, אין לתפוס החבל בשני הראשים, כי אם הרחמים לצדיקים כמידתך רחמים אז אין דין ברשעים, לא תוכל לעשות דין ברשעים, למה כי המה יצעקו, מה נשתנו? מידת הדין קטרגה ואמרה מה נשתנו אלו  מאלו, ואם תעשה דין ברשעים אי אפשר לעשות להם לצדיקים רחמים, כי לא יעוות המשפט חס ושלום, אז אם אתה מחליט לעשות דין ברשעים תצטרך לעשות גם דין בצדיקים, ולכך לא סגי בלאו הכי, שתאריך אף לרשעים כמידתך ויצאו כולם. לכן ביקש על כולם אברהם אבינו. וכך השיב לו ה', לא אשחית.

ולכך אנו אומרים גם בימים נוראים, לעורר מידת הרחמים ולהאריך אף לרשעים, ויגדל כח ה' כאשר דיברת.

רואים מכאן כמה העונש מגיע מחנופה כשלא מוחים בעושי רעה, עד שנענש לפי הדין כעושי הרעה לגמרי. וחנופה כזאת שלא רק שלא מוחים בעושי רעה, אלא מוחים בעושי מצוות, בשביל עושי רעה, יש חנופה ויש עסקה. לא יאומן כי יסופר. ועל זה חרב הבית, ועל זה לא קם בית שלישי.

מרן החפץ חיים מבאר מהו עובד ה' אמיתי, גם ידע האדם שיש חילוק גדול בין עובד ה' ומקיים את מצוותיו בעבור שחפץ באמת בעבודתו ובמצוותיו, ובין מי שעושה את הכל רק כדי לקבל שכר בעולם הזה ובעולם הבא. ויורה על זה הכתוב, בתהילים ק י"ב, "אשרי איש ירא את ה' במצוותיו חפץ מאד", אמרו חכמים במצוותיו ולא בשכר מצוותיו חפץ מאד, אלא במצוותיו בלי שכר. אשרי איש ירא את ה', מי זה ירא את ה'? מי שחפץ במצוות ה' ולא בשכרם. ועל זה נאמר במלאכי ג' פסוק י"ח, "ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע, בין עובד אלהים לאשר לא עבדו", רוצה לומר, אפילו אם מקיים מצוות ה', אבל רק בשביל עצמו ולא שחפץ בעבודתו, תראו את ההיכר ביניהם לעתיד לבוא. ככה אומר החפץ חיים, יכירו לעתיד לבוא מי עבד בשביל עצמו ומי עבד בשביל ה', ובמה ייבחן, אם הוא עובד אמיתי או האם כוונתו בעבודתו היא רק בשביל הנאת עצמו, לקבל שכר עיסקה ולהנצל מעונש, הבחינה הנכונה היא בזה, מי שהוא עובד אמיתי תשוקתו היא שיהיו הכל עובדי ה' ועושי רצונו, לא רק לעדתו הוא דואג, לבית כנסת שלו, אלא לכל ישראל הוא דואג, תשוקתו שיהיו הכל עובדי ה' ועושי רצונו, כדי שיתגדל כבוד ה' יתברך אצל הכל, וזה לא מספיק, ואם הוא רואה שאנשים עוברים על רצון ה' יתברך, הוא מיצר ודואג על זה מאד מאד, ומוכיח בשער. לא כן מי שכוונתו הוא רק בשביל הנאת עצמו, כי הוא אינו חושש כלל אם שאר האנשים עובדים את ה' אם לאו, איך אמר מורי עיסקה, מה אכפת לי מהם, אמרו לו אבל הם עוברים עבירות, הם עושים, מה אכפת לי מהם, העיקר יש עסקה, לא יאומן כי יסופר, זה מה שכתוב פה, זה לא עובד ה' לפי החפץ חיים, לא כן  מי שכוונתו רק בשביל הנאת עצמו, כי הוא אינו חושש כלל אם שאר האנשים עובדים את ה' או לא, וכיון שהוא בעצמו נזהר שלא לעבור על התורה ולא יענש בגיהינום די לו, אבל זה כבר לא אחרי שהוא נהיה רודף. ואינו מיצר ודואג כלל על שאחרים מחללים את כבודו  יתברך בשאט נפש, הוא אפילו מתחבר אליהם, מתחבר לרשעים, אז אומרים לו אבל אסור להתחבר לרשע, אז הוא אומר לא מתחבר עשיתי עסקה, התחברתי לכסף, לא התחברתי אליהם, לא יאומן כי יסופר.

ולצערנו הרב כיום כל אחד מתכנס בתוך ארבע אמות שלו ומתכנס בתוך עצמו במחשבה, העיקר שאני אציל את עצמו להתמיד כמה שיותר ללמוד תורה ומה אכפת לי מכל מה שנעשה סביבי, ואין זה מעניני כלל אם הוא עובד את ה' כמו שצריך או לא, זה הבעיה שלו ולא שלי כלל. נכנס לחדר משחק אותה צדיק וקדוש, לא מתעניין באחרים, רק אם יש כסף ריח כסף הוא מוכן לרוץ אפילו לאצטדיונים בכל מיני ערים ומקומות בשביל שאולי בדמיון יביאו לו פעם משהו, אבל בשביל לקרב את היהודים, או להוכיח אותם, חס ושלום, מה זה עניני, אני יש לי עדתי ואני דואג לעצמו. זה נקרא לא עובד ה', עוד מעט יתקיים "ושבתם וראיתם בין עובד ה'" זה שמכתת רגליו בשביל שכל ישראל ישובו בתשובה ולמנוע אותם מן העבירות, ומי שמתחבא ומוציא פשקוילים על כל מי שלא מוצא חן בעיניו.

רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.