להתחדש כל יום בשלושה חידושים

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

בחודש השלישי לצאת בני ישראל מארץ מצרים,

ביום הזה באו מדבר סיני.

אמרו חכמים זיכרונם לברכה,

ביום הזה,

שיהיו דברי תורה חדשים עליך כאילו היום ניתנו דברי רש״י.

שלושה דברים ראוי לנו להיות בכל יום כחדשים.

על ידי זה נשיג מעלות בנפשנו.

האחד,

ידיעת הבורא יתברך

שיהיה לאדם בכל יום לדבר חדש.

אז זאת צריכה להיות ידיעה מחודשת בכל יום,

לדעת את הבורא יתברך,

להתוודע שיש בורא לעולם

בכל יום,

שזה יהיה דבר חדש.

איך מגיעים לזה?

יצייר שכל ימיו

שהיה חי

לא ידע מאומה מידיעת הבורא יתברך.

והיו כל ימיו

חי,

רואה עצמו בודד,

גלמוד,

נידח ונעזב.

לא היה לו לפני מי לשפוך שיחו ולהגיד צרתו.

לא היה לו למי להתחנן ולבקש על חייו ועל חיי בני ביתו.

ודאי שלא על צרכיו הרבים.

גם לא היה לו לפני מי להגיש דינו על בני אדם המציקים ומרעים לו.

רואה את עצמו ואת בניו ובנותיו עזובים מופקרים לכל

לכל נגע ומחלה ולכל מיני פורענויות,

ואין מי בעולם

שיכול לשומרם ולהצילם מכל זה.

רואה עצמו ובני ביתו צפויים תמיד לחרב, לרעב,

ולכל רעות שבעולם.

ולא מצא מקום להיסתר

ובמי לחסות תחת כנפיו.

לא מצא בכל העולם

מי שידע

וירגיש נגחי לבבו ומצוקותיו

ויגוניו הרבים.

ראה את כל העולם זרים ונוכרים לו.

אין מי שידאג בעדו וייתן דעתו עליו.

נמצא תמיד במר נפשו ומצוקת רוחו,

ואין מי שיפיק צערו ממנו.

והנה פתאום,

יום אחד

נודע לו שיש אדון העולם,

הבורא,

היוצר,

עושה הכול,

אדון כל הבריות,

אלוהי כל הנפשות,

שאוהב אותו ונוצר אותו כאישון עינו,

כאב רחמן השומר על בנו יחידו,

משגיח ומרחם עליו

לשומרו ולהצילו מכל צרה,

זן

ומפרנס אותו תמיד,

וידו פתוחה להשביע רצונו.

ויש לו עתה לפני מי לשפוך שיחו ולהגיד צרתו,

להתחנן,

לבקש מלפניו על עצמו ועל בני ביתו.

ויודע עתה שאין הוא עוד בדד ונעזב,

כי אם בכל מקום שהולך,

בו ראו ויוצרו עמו,

ומצוי לו בכל עת

לבקש ממנו כל משאלות ליבו הטוב.

יש לו עתה לפני מי להגיש דינו על בני אדם המרעים לו,

יש לו מקום מבצר ומבטח להסתתר שמה,

להינצל מכף כל אויב ואורב,

ומכל נגע ופגע,

ומכל רעות המתרגשות לבוא.

תחת אשר עד עתה

היה כחרס המתגולל בחוץ.

הנה הוא עתה יושב בסתר עליון

ובצילו התלונן,

וכל שיר של פגעים

שגור בפיו,

ורואה אמיתתו וליבו שמח בו.

כל זה נודע לו עתה,

רק עתה,

היום.

אחרי אשר עברו עליו רוב שנותיו

שלא ידע מאומה מזה.

נו,

הנקל לצייר את שמחתו הגדולה

ואת ססון ליבו, אם אדם מגלה אחרי שנים רבות,

שפתאום יש לו את כל מה שהוא חשב שאין לו,

ויש לו את זה בגדול.

וכמה היה עולז ושמח,

ולא היה מסיע דעתו מבוראו יתברך אפילו רגע אחד,

ורואה עצמו המאושר והמוצלח

בכל ימי חייו.

הנה העניין הזה של מציאות הבורא יתברך.

אם היה לנו בכל יום כדבר חדש,

שלא ידענו עד עתה,

לא היה קץ לשמחתנו.

והיינו מבינים

כמה יש לנו לשמוח בידיעתנו ממלך העולם שהוא אבינו ומלכנו.

זה נראה סיפור יפה, נכון?

אבל מי מרגיש באמת שיש לו בורא לעולם עם כל הפירוט הזה?

מי מרגיש כל יום דבר כזה?

מי מתחדש אצלו דבר כזה?

הרי אם מתרגשת עליו איזו בעיה או איזו צרה,

אז חשך עולם בעדו.

ולכאורה היינו צריכים לקבל את פני ההתרגשות הזאת

בקלילות ובשחוק.

כאילו, מה אתה דואג?

מה אתה דואג? יש לך אבא, מלכו של עולם.

דבר עם אבא.

הרי אם הוא שיגר אליך את זה, זה בהסכמתו.

ואם הוא שיגר את זה, זה רק בשביל לעורר אותך.

ואם התעוררת ונזכרת באבא,

ופנית אליו, והבנת על מה מדובר, הכל יסור.

אז מה הבעיה?

אז מה הבעיה?

אבל מי חי ככה שהוא מרגיש את הבורא לימינו כל הזמן עם התיאור הזה?

אדם מרגיש שהוא מופקר, מסכן, אומלל, לא מוצלח.

יש יותר טובים ממנו, יש ככה,

יש בעלי השגות והישגים.

והוא כזה מקופח, אתה מבין, לא מרוצה כל כך,

לא ממצבו, לא מעמדו, בשום דבר הוא לא הכי מרוצה.

רק אם הוא רואה איזה חולה מסוכן,

והוא רואה את עצמו בריא בערך,

הוא מאושר שברוך השם שאני במצב כזה.

רק אם הוא רואה איזה עני מרוט שאין לו פת ונראה דלפון,

ואז הוא יודע שיש לו 20 שקלים בכיס, הוא מרגיש, אתה מבין, כמו עשיר לידו.

רק אם,

תמיד, אם רק הוא יראה את ההשוואה הגרועה

מול מצבו לנוכח עיניו, תמיד,

אז הוא יכול להתעודד כמעה,

אבל רק כהרף עין.

אבל אם היינו יודעים לחדש לעצמנו כל רגע את הדברים האלה בידיעת הבורא כל יום,

היינו מאושרים עלי אדמות,

ואין סיבה שלא.

הנה הראינו בעזרת השם

האמצעי אשר על ידו יהיה לנו דבר ישן

לדבר חדש.

והסיבה שאין אנו יודעים את הטובה שיש לנו

זה בעבור שלא הייתה עת שהרגשנו את חסרונה,

על כן לא מרגישים את מציאותה.

והאמצעי שיעשה לנו לחדש

זה לצייר היטב מאוד את החסרון.

שאם היינו חיים בחסרון,

כמה היינו סובלים מזה.

ואז יהיה לנו כחדש,

ונדע ונרגיש מאוד את כל הטובות שיש לנו,

ונשמח בהן כאילו היום באו לנו. כאילו היום באו לנו.

ונדע כמה גדולים דברי החכמים, זיכרונם לברכה,

שגילו

לנו את האמצעי הנפלא הזה שעל ידו נכיר ונדע את כל הטובות הגדולות שיש לנו שלא ידענום

ולא יכרנום עד הנה

לכן הפסוק אומר בחודש השלישי

לצאת בני ישראל מארץ מצרים

ביום הזה באו מדבר סיני מה זה ביום הזה איפה היו שלושה

חודשים הם יצאו ממצרים לא במדבר אז מה זה ביום הזה באו מדבר סיני

אמרו חכמים זיכרונם לברכה ביום הזה שיהיו דברי תורה חדשים עליך כאילו היום ניתנו לך

זה ביום הזה

שאדם יחדש את צלות הידיעה בכל יום

יש בן אדם שקיבל מכה באצבע

וכל מחשבתו וכל הכאבים וכל הגוף מרגיש את האצבע

וכל פעם מרגיש את המוגבלות שהוא רוצה להכניס את האצבע לכיס אך

כואב לו

אז כל הזמן הוא מדלדל את היד שלו לצדדים שלא תיפגע משום דבר

ומחשבתו כל הזמן על האצבע

בעל האצבע השנייה אתה חושב שהיא בריאה?

לא.

זאת של ידה? גם לא.

והקטנה? גם לא.

והבוהה אינו אגודל? גם לא.

יש לך יד שלמה? בסדר, בצד השני, לא.

והרגליים בסדר? כן. והעיניים רואות?

והאוזניים שומעות?

כל זה אתה לא מרגיש.

מה אתה כן מרגיש?

את האצבע.

קיבלתי מכה.

זה מה שאדם יודע.

תמיד לראות רק את הנקודות

השליליות שהוא נפגש בהן.

את כל החיוב הטוב שיש לו,

בכלל לא מרגיש.

בכלל לא מרגיש.

לך תעודד בן אדם.

קיבל מכה באצבע.

תגיד לו, תגיד, מה אתה?

אחת מתוך עשר, שתהיה בריא. תשע שלמות, בלי כאבים, בלי כלום. יש לך רק אצבע אחת. איך אתה לא רואה את התשע? אתה לא מרגיש אותה.

אתה תעודד אותו.

לא רגילים להסתכל בכלל במבט

של כמה טוב יש לנו לעומת המעט שבמעט שמדי פעם

מזכירים לנו שאנחנו בכלל לא בסדר.

לא, לא בסדר, רק באצבע. בכל הגוף לא בסדר.

אבל נתנו לנו רק מכה באצבע.

להזכיר לנו. כי באצבע, כשיש כאב,

כל הגוף מרגיש.

אז זה דבר ראשון שאדם צריך לחדש לעצמו בכל יום.

הדבר השני שצריך שיהיה לנו חדש בכל יום

הוא מתן תורתנו הקדושה,

שהזכירו חכמים זיכרונם לברכה על ביום הזה,

על הפסוק שאמרנו.

וזה גם כן צריך לצייר לנו,

אילו היינו חיים כל ימות עולם.

והיינו יודעים ממציאות הבורא,

ואדון הכל יתברך,

אבל לא שמענו מעולם

אף מילה אחת

מאת השם יתברך.

ואם גם לא גילה לנו מעולם את רצונו ומה הוא דורש מאיתנו.

וגם לא נאמר לנו מה לעשות ואיך נחיה לפניו ונמצא חן בעיניו.

וגם לא נודע לנו איך נתהלך איש עם רעהו.

והכי חשוב,

מה התכלית של חיינו בעולם הזה.

ראינו תמיד

כל אלפי השנים משנות העולם

מתאווים ומשתוקקים

שיגלה לנו מלכנו הגדול אדון העולם יתברך

ונראהו ונשמע מפי מילים אחדות

ויגיד לנו בשתיים או בשלוש מילים

מה מבקש מאיתנו ומה לעשות לשמו הגדול.

איזה התרגשות הייתה

אם אחרי אלפי שנים שאנחנו בעצמנו חיים

ויודעים במציאותו וקיומו

אילו היינו זוכים לשמוע מפיו

שתיים-שלוש מילים

שייתן לנו כיוון,

שיגיד, תלכו בדרך הזאת

וייתן לכם כך וכך, איזה דבר זה.

הנקל לצייר

איך הייתה תשוקתנו גדולה לשמוע מפיו דברך דבר מה?

והנה לפתע פתאום

בא היום

וירד משמי שמיים

ונגלה לנו בכבוד שכינתו הגדול,

ופנים אל פנים דיבר עמנו

והשמיענו את קולו מתוך האש,

אנוכי

אדוני אלוהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים,

מבית עבדים.

לא יהיה לך אלוהים אחרים על פניי.

ותורה ומצוות, חוקים ומשפטים נתן לנו על ידי משה רבנו נאמן ביתו,

ותחת לשמוע ממנו דבר אחד או שני דברים,

נתן לנו תורה שלמה מבראשית עד לעיני כל ישראל,

ומאז

לא חדל מלדבר עמנו על ידי עבדיו הנביאים.

הנה,

כשנצייר את הדברים האלו לפנינו,

נדע ונכיר הטובה הגדולה שזכינו במתן תורתנו הקדושה,

אשר אין קץ ושיעור ותכלית לטובה אשר עשה יתברך

בתיתו לנו תורה נאמנה אשר היא כלולה מכל הסודות העליונים והתחתונים,

וזכינו וראינו

את אשר לא פיללנו,

ואת אשר לא בא במחשבתנו,

לשמוע מאיתו יתברך.

לא חשבנו ולא פיללנו,

לא מילה אחת ולא שתיים.

כי אם דברים רבים כדבר אלוהים עם האדם,

לא אלא כדבר איש על רעהו,

דברי אלוהים חיים,

אשר לא יחילם כל רעיון.

זאתי הדרך שיהיו דברי תורה לנו בכל יום כחדשים,

להתבונן

ולצייר לנו תמיד

כמה היינו סובלים אם היינו חסרים את התורה,

וכמה היינו מתאבם לדבר השם, אפילו לדבר אחד או שניים,

ולא עלה מעולם על דעתנו,

שתינתן לנו תורה גדולה ונאמנה בכמותה ובריבוי דברים כזה,

בנוסף לדברי הנביאים והכתובים.

אם נחדש דבר זה בכל יום תמיד,

תהיה לנו התורה יקרה וחביבה לנו כנפשנו.

כמה יוסי בשוקה יש, כמה, כמה, יש הרבה יוסי,

יש הרבה אנשים דומים,

אבל ההפרש בין אחד לשני זה מי שיש לו תורה,

מי שיש לו אלוקים,

ומי שהולך בדרכיו,

זה הפרש עצום, עצום, עצום לאין שאול.

זה מין וסוג אחר,

כמו שרבנו יהודה הנביא אומר,

שיש חמש דרגות בבריאה,

דומם, צומח, חי, מדבר, ישראל.

מעל בני האדם יש דרגה נוספת חמישית,

קוראים לה ישראל,

אבל אלה מקבלי התורה ומקיימיה.

והאדם לא מודע מה, מה גודל

הזכות שיש לו, שנפלה בחלקו,

להיות מישראל.

הדבר השלישי שיהיה לנו בכל יום כחדש,

הוא מציאות האדם.

נצייר גם כן,

אילו היה מי מאיתנו בעולם הזה יחידי,

כמו האדם הראשון.

האדם הראשון נברא יחידי ונשאר יחידי, תאר לך שזה אתה.

והיית חי שנים רבות מאוד מאוד אבל יחידי.

לא היה לך למי לפתוח את הפה,

זה עם מי לדבר,

זה עם מי להשתעשע.

למי תביע רגשי הלב שלך מכל הגדולות והנפלאות שבשמיים ובארץ?

הרי אנשים הולכים לטיול,

כל הזמן מצטלמים ומצלמים ומצלמים את עצמם ליד ואת הליד עם עצמם וסלפי וכל מיני דברים

בשביל שיוכלו להראות למישהו, תראה איפה הייתי,

תראה מה ראיתי,

תראה זה, ולספר חוויות וכו' וכו'.

בלי זה אדם יכול להתפוצץ.

וכל היום

ואישון לילה ואפלה, תאר לך שאתה נמצא רק יחידי,

מסובב מבהמות וחיות הארץ.

אתה האדם היחידי.

ולאוזניך מגיע תמיד קול צעקתם ונהמתם

והם החבורה שלך, אלה החברוסה שלך.

אלה בני החבורה.

הנקל להבין כמה קשים ומרים היו חיים כאלה להיות נמצא תמיד יחיד בעולם.

הלוא חיים כאלה לא חיים

והמוות טוב ממנו.

אם נגיד אסטרונאוט עכשיו

היה בחלל לבד ופתאום

החללית נתקעה, אין לו קשר עם כדור הארץ,

אבל יש לו עכשיו כדורים לחיות עוד אלף שנה.

ועכשיו הוא צריך להיות יומם בלילה

אלף שנה לבד על אחד הכוכבים למעלה.

איזה חיים אלה?

מה הוא עושה?

הוא לא צריך, יש לו רק כדור אחד ליום,

הוא בולע שלו מספיק לאלף שנה

והוא יחיה שם.

מה עושה בן אדם?

אין לו עם מי לדבר, אין לו חברותה,

אין לו שום דבר, אין לו קשר עם אף אחד.

אפשר לחיות ככה.

אבל שלך, כל הכוכב שלך,

הכוכב שלך על שמך.

אתה אפילו הבאת דגל ותקעת אותו.

והנה פתאום,

נשא את עיניו,

ויראיש כדמותו וצלמו.

עוד רוסי אחד נתקע

בצד השני של הכוכב,

והם הלכו לשוטט, ופתאום הוא ראה עוד אחד.

וראה חכם ומבין,

ובעל שכל מדבר עמו כל אשר בלבבו, איך ייקח אותו.

מי ישתעשע איתו?

הלא אין קץ לשמחתו ולתענוג של נפשו,

ולא יעזב אותו לרגע אחד.

תמיד עיניו עליו,

ישמרהו כי ישון עינו.

מתעסק תמיד לשמחו ולשעשעו ולתן עונג לנפשו.

ולא ישכח אותו אפילו רגע אחד,

כי חייו תלויים בו,

ובלעדו אין לו חיים.

ואם יאבד ממנו, יאבדו חייו ממנו.

הנה, על פי דרך זה צריך כל אחד מאיתנו,

האיש המתבונן, המשכיל,

צריך להתבונן.

האם מפני שנתרבתה הטובה ונמצאים לנו פה

בכדור הארץ הרבה רעים כדמותנו וצלמנו?

האם מפני זה נתמעתה הטובה ותיבטל האהבה והשמחה הראויה להיות לנו עם כל אנשי העולם,

אשר חיינו ועונג נפשנו תלויים בם,

ובלעדם

אין לנו חיים?

אתה לא צריך קשר ישיר.

אבל אין כמעט בריאה בעולם שלא תורמת לקיום שלך בקשר עקיף.

כי זה שמייצר לך את המכשירים והמכונות

והפיתוח של כל כלי העבודה וכו' וכו', הכל משרת אותך.

אפילו אם אתה לא עושה בהם שום שימוש, אבל אחרים עושים לך בזה.

הם בנו לך בית, הם סידרו לך רכב,

אם לא היו כל אנשי העולם שהיו עסוקים כל היום בשביל להכין לך את כל צרכיך שלא יחסר,

מה היית עושה? היית כמו האדם הקדמון, כן? במושגים של המדע הפרה-היסטורי שיצא מהמערה.

מה היית עושה?

נבד.

מה היית עושה?

אז זאת אומרת, בגלל שיש הרבה, לא אחד,

הרבה,

אז אתה מבטל את האהבה והשמחה הראויה להיות לך עם כל אנשי העולם?

הרי הקדוש ברוך הוא רצה שיצבת,

צבת בעולם.

לא תוהו ורעה,

לשבת יצרה.

לכן השם אמר לכל האנושות,

פרו ורבו ומילאו את הארץ.

למה?

שיצבת.

כי אדם נברא מדיני,

חברתי,

לא בודד, לא סינגל,

אלא להיות עם כולם, שדעתו תהיה מעורבת עם הבריות.

לכן יש לנו לדעת

שבכל הטובות הגדולות

אשר הטיב השם יתברך עם ברואיו בעולם הזה,

הטובה היותר גדולה מכולן

היא חברת בני אדם

ושעשוע נפשנו בהם.

זהו העונג היותר גדול

מכל תענוגי העולם.

ואשר מפני ריבוי הטובה

וההרגל בה מיום היוולדנו,

ואשר מצוי לכל אדם בלי טורח ויגיעה ובלי מחיר,

שיש לו צבתא כזאת, כמו אוויר שנמצא לכל,

כמעט אין מי שיכיר

ירגיש את הטובה הגדולה הזאת,

ואין מי שידע בכלל לברך ברכת הנהנין עליה.

אז זה עוד דבר שצריך להתחדש אצלנו בכל יום.

אחד, שיש בורא לעולם,

שאנחנו שוכחים

בתיאור שאמרנו.

דבר שני, שזכינו לקבל את התורה ואת דברו של הקדוש ברוך הוא מפיו שהורנו בדיוק

איך לעשות את מה שהוא רוצה כדי ליתן לנו את מלוא השכר בשני העולמות.

ודבר שלישי, המתנה הגדולה את האנושות שהקדוש ברוך הוא הכין

בעבורנו.

על התענוג הגדול והנפלא הזה,

העולה על כל תענוגי העולם

אשר יבואו לנו בעמל ויגיעה וכסף

מאשר הודות לטובה הזאת.

יש לנו עולם יפה ונעים מתוקן ומסודר בכל התיקונים היפים והמועילים לחיינו הטובים

לא חסר מאומה מכל הטוב והצורך לחיינו זה רק הודות לחברת

בני אדם

זה בחינם קיבלנו

שעשו לנו תשתיות ורחובות ותאורה ומגדלים ודברים יפים וכל מה שיש

זה בחינם לא שילמת אגורה קיבלת את זה מוכן

ויש לכל אחד לדעת

שהמעט הרע

המגיע לו מבני אדם

בטלו באלף אלפים

לעומת הטובות הגדולות אשר מגיעות לו מבני אדם.

כל זה נשיג

על ידי מה שאמרו לנו

שיהיו בעיניך כחדשים

שלושת הדברים האלה

שנרגיש היטב מחסרונם

אז נכיר תמיד בטובתם.

ויש לחזור על השיעור הזה מספר פעמים

ואם אדם יזכה לחדש בכל יום תמיד

את הדברים האלה כמה טובות

כמה טובות שיש בורא, שיש תורה, שיש אנושות

איי-איי-איי, כל דבר אחר יהיה כבר קטן בעיניו.

גם הניסיונות הגדולים

קטנים מאוד

לעומת שפע הטובות למכביר

שאדם קיבל חינם

אין כסף.

אתה רוצה לקנות היום ספר? תשלם ספר.

את ספר התורה קיבלנו בחינם.

תסדר פגישה עם מישהו, אתה צריך לשים מעטפה חומה.

ואתה נפגשת עם בורא עולם ויכול לדבר איתו כל יום בלי מעטפות.

איזה דבר זה?

ואם אתה רוצה שמישהו יקרא אותך לאיזשהו מקום אתה צריך לשלם. אם אתה רוצה שמישהו יעשה לך משהו אתה צריך לשלם.

ואתה לא שם לב שבעצם כולם מכינים לך את הרקע בחינם.

בחינם.

בחינם.

כל מה שיש בחוץ,

כולם עובדים בשבילך בחינם.

אתה לא משלם כלום.

אז למה אתה לא מבסוט?

רבי חנניהו ברגע שהוא אומר, רצו הקודש ורצו הקודש ורצו הקודש.

הפיכוך,

הרבו לו עם תורו מספיקו.