עון המסיר בנו מלימוד תורה | הרב אמנון יצחק שליט"א

החפץ חיים בספרו חומת הדת פרק ה'

בו יבואר גודל העוון מי שמסיר את בנו מלימוד התורה.

בפרק הקודם דיברנו אודות החיוב על ראשי עם קודש וכל מי שיראת ה' נוגע אל ליבו לחזק את עמוד התורה במקומו, עתה נדבר קצת אל אבות של הבנים אשר ראינו שכמה וכמה מן האנשים התמימים משלומי אמוני ישראל סרו מדרך החינוך המסורה לנו ויחנכו את בניהם בדרכים חדשות שלא קיבלנו מאבותינו. ואפלא, עד כמה הצליח מעשה שטן להטעות גם אנשים תמימים בדרך. ראשון לכל הלא הוא מצות עשה מן התורה על כל איש ישראל ללמד את בנו תורה, וכן נפסק ביורה דעה סימן רמ"ה סעיף ו', שאביו חייב ללמדו בשכר עד שידע משנה וגמרא, הלכות ואגדות. בהערה אומר החפץ חיים, ידעתי שיאמרו שדחוקה להם השעה, ואין להם אמצעים, וכאילו פטורים מללמוד משנה וגמרא, אבל באמת כאשר יתבוננו יראו כי רק היצר מטעה אותם, כי הלא על שאר דברים שזה רק לתועלת גופנית לבן, כל אחד עוזר לבנו בכל כוחותיו יותר מיכלתו, לפעמים מוסר נפשו לסכנת אבדון עבורו כיון שעושה כמה דברים לא כדין בין אדם למקום ובין אדם לחברו, והוא מתברך בלבבו לומר שלום יהיה לי כי אני עושה צדקה בכל עת לפרנס בני ביתי. וכשהוא צריך לחזק את בנו לתורה שידע איך לעבוד את ה', ובזה הוא מביא את הבן ואת עצמו לחיי העולם הבא, אומר דוחקת לו השעה. הרי זה כמו שאמר הכתוב "כי יגעת בי ישראל", כל ה יום הולך בשוק, עובד, מתאמץ, יגע, מגיע לעבודת ה' עייף, יגעת בי דוקא ישראל. אז לכן זה תירוץ שלא יתקבל גם בשמים.

אז השו"ע ביורה דעה סימן רמ"ו סעיף ו' אומר, שאביו חייב ללמדו בשכר עד שידע משנה וגמרא הלכות ואגדות.

ובעוונות הרבים היום מצוי שמעתיק אותו בקטנותו אף טרם שידע חמישה חומשי תורה כהוגן, דהיינו מוציא אותו מהתלמוד תורה, הלא בודאי ביטל מצות עשה של "ולימדתם אותם את בניכם לדבר בם", שזה מיסודי הדת וקבלת מלכות שמים, הרי אנו אומרים בכל יום בפרשה הראשונה, "ושננתם לבניך" וגם בשניה, וגם אנו מקבלים אח"כ בברכת אמת ויציב שאנו אומרים "ודבריו חיים וקיימים על בנינו ועל כל דורותינו". ואפלא מאד על האב שמסיר בנו מתורה איך הוא מברך ברכת התורה ואומר והערב נא ה' אלקינו ונהיה אנחנו וצאצאינו וצאצאי צאצאינו כולנו יודעי שמך ולומדי תורתך לשמה אחרי שהוא מסיר בעצמו את בנו ברצונו מן התורה. ובפרט היום, לפני 150 שנה לערך, שנתרבו לימודי המתודס, דהיינו שלומדים גם באופן כזה פרווה, עם דעות חילוניות שמוכנסות לתוך הלימודים, מה שקרוי היום אצלינו ליבה, הלא בודאי אין האב מקיים בזה מצות עשה של תלמוד תורה לבנים, וודאי שהאב מחוייב ללמד את הבן תורה ומצוות חוקים ומשפטים אבל לא את כל הגשפט הזה שמוסיפים לכל הלימודים, שאין בזה רק סיפורי תורה בקצרה, וגם זה בלשון אחרת, ולפלא על אבות ישרים משלומי אמוני ישראל שיטעו בזה. אז זה דבר ראשון, זה מצוה דאורייתא וזה חיוב גמור, ואיך אנשים עוברים על זה.

דבר שני, הלא כל אב מצווה לחנך את בנו בקיום כל מצוות התורה שלא יעזוב אותם כל ימי חייו, ככתוב "חנוך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה", אז מחוייב לחנוך לנער בתחלת דרכו, כדי שגם כשיזקין לא יסור ממנה. וגם מחוייב להשריש בלב בנו יראת אלהים ושרשי אמונה ככתוב "והודעתם לבניך ולבני בניך יום אשר עמדת לפני ה' אלהיך בחורב", אז ז"א מחוייב כל יהודי, ולא רק אבא לבן, גם סבא לנכדים, להזכיר להם ולהעמיד ולצייר את כל מעמד הר סיני, להכניס בהם אמונה, ונכפל העיקר הזה בתורה כמה פעמים.  ויתבונן האב בעצמו איך יכנס אהבת ה' ויראתו בלב בנו כשנשאר בור וריק מתורת ה', איך תכנס אהבת ה'? איך תכנס יראה בלב הנער? אם הוא נשאר בור וריק מתורת ה'. וכתוב בספרי על הפסוק "ואהבת את ה' אלהיך" זה שנאמר, מתוך שנאמר ואהבת את ה', ואיני יודע במה אוהבים אותו, תלמוד לומר, "והיו הדברים האלה אשר אנכי מצווך היום על לבבך", שמתוך כך אתה מכיר את הקב"ה ומתדבק בדרכיו. אם אתה שם את הדברים האלה על לבבך, אתה לומד את התורה ואתה מתבונן תוך הלימוד ואתה רואה את גדולת ונפלאות הבורא וחכמתו וצדקותו וחסידותו כשאתה רואה את כל זה איך הוא מתחסד עם הבריות וכו', אז מתוך זה נכנסת לך אהבה לקב"ה.

וכמו כן הרמב"ם כתב, שמתוך ההתבוננות במאמריו ופעולותיו של הקב"ה תבוא אהבה בהכרח. גם איך ימסור נפשו לקיים את כל חוקי התורה אחר שלא למד אותם בבית רבו, הרי אנחנו מצווים במסירות נפש לקיים את התורה, ואיך יוכל לקיים זאת אם לא למד אותם בבית רבו? ומה יהיה מבנים כאלה שיגדלו ריקים ובורים מתורה ומצוות, אנחנו רואים הרי את התוצאות וההשלכות של מי שמתרחק מהתורה, ומה יענו ליום הדין כשישאלו אותם על זה שבשביל דמיון שוא שהיצר מטעה אותם כי בחינוך החדש יעשו אותם לנבונים בהשכלה באוניברסיטאות גימנסיות וכו', אז ישאלו אותם איך היצר הטעה אותם בחינוך החדש שהם יהיו נבונים, וזה פעל עליכם להעתיק את הבנים מתורת ה'. זה גורם חס ושלום לקיצור ימים, כשמרחיקים את הבנים מלימוד התורה שלא יתפלאו ההורים אם יתקצרו ימיהם של הבנים. ככתוב בספרי על הפסוק "ולימדתם אותם את בניכם למען ירבו ימיכם" אז אם לימדתם אותם את בניכם ירבו ימיכם, ואם לאו יקצרו ימיכם, אז גם ההורים בכלל, שכך דברי תורה נדרשים שמכלל לאו אתה שומע הן ומכלל הן לאו, אם ירבו זה אם תלמדו, ואם לא תלמדו אז לא ירבו, מה זה לא ירבו - יקצרו.

ומובא בזוהר הקדוש פרשת פקודי, וזה לשונו: תרין סמכין דנסתר מערב, עילי נתמנון להכרזה בכל רקיעין לכל אינון דמעבירין בנייהו מאורייתא וסלקין לון דלא ילאון בה כדי נפקין כל הני ממנן ומכריזי ואמרי, וי לפלניא דכעבר בריה מאורייתא, וי ליה דקאי איתעביד מעלמא הדין ומעלמא דאתי מחולקא דעלמא דאתי. כן. אז יש ממונים שהם נמצאים בצד מערב, והם ממונים להכריז בכל הרקיעים על כל אלה שמעבירים את הבנים שלהם מן התורה, ומוציאים אותם שלא ילמדו בה, אז יוצאים אותם ממונים ומכריזים ואומרים, אוי לפלוני שמעביר את בנו מן התורה, אוי לו שמאבידו מעולם הזה ומהעולם הבא ומהחלק של העולם הבא. כל ישראל יש להם חלק לעלם הבא, וזה האבא במו ידיו מעביר אותו מן העולם הבא שלא יזכה הבן שלו.

ובאמת כשנתבונן על שורש נשמתם של האומה הישראלית שהוא קדוש מאד, כמו שנאמר "כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו", הקב"ה לקח אותנו כחלק מכל האומות שבעולם שנהיה עמו, ואנחנו חבל נחלתו, אז אנחנו שורש קדוש, ואם היה האב מדריך את בנו על פי דרך התורה, בודאי היה האיש ישר וטוב לה' וגם לבריות והיה מתקדש שם שמים על ידו, אבל כשהנער נשאר מנוער מן התורה ומן המצוות ורצונו רק ללבוש בגדי חופש תמיד, ולמלא את תאוותו בכל אשר יתאווה ליבו, אין נחת רוח לה' ממנו בודאי, וגם אביו ואמו לא ימצאו נחת ממנו וגם קלון וכלימה בעולם הזה ובעולם הבא. מי סיבב את הדבר הזה? האבות בעצמם שהעתיקו אותם מן התורה. מתי העתיקו אותם מן התורה? עוד בהיותם ילדים. היש אכזריות כזאת שיעשו האבות בעצמם לבנים שלהם לגזול מהם את קדושת הנפש שלהם בהנהגותיהם ולהביא אותם לירש גיהינום, ראיתם הורים אכזריים יותר מזה שלוקחים את הבנים עוקרים אותם מן התורה כדי שירשו גיהינום ויפסידו את העולם הבא? כל זה אפילו אם החינוך גורם לו רק להעביר את בנו מלימוד התורה, ויש כמה וכמה שהחינוך גורם להם לחלל שבת גם כן כידוע בערים הגדולות ששמה השטן הוא גדול יותר. ואף גם כן בסוף מתרצה לזה, מפני שחושב שמע, הבן שלי מאושר בזה, מה אני ארדוף אחריו כל הזמן. אבל אוי ואבוי לעושר ולהצלחה הזה שקודם כל דבר הוא מכניס אותו את הבן בעוון סקילה, ככתוב בתורה "רגום ירגמו אותו כל העדה" ונאמר עוד "מחלליה מות יומת" וידוע מה שאמרו חז"ל, אע"פ שבטלו סנהדרין דין ארבע מיתות לא בטלו, מי שמתחייב סקילה נופל מן הגג, או חיה דורסתו, או מכונית דורסתו, בשבוע הזה נהרגו בתאונות דרכים משהו מחריד.

ומצוי כהיום אומר החפץ חיים, שנעשו שריפות גדולות והוא דר בחומה גבוהה ומפיל עצמו מן הגג שלא להשרף, כל כך היו שריפות בזמנם שאנשים היו גרים גבוה כדי לא להשרף והיו קופצים מהגג, ואז היו עוברים את הסקילה במו ידם, ברחו משריפה ומתו בסקילה.

ופלא הוא, ופלא הוא איך אבא מתעלל מתאכזר לבן שלו עד כדי כך שמניח אותו לחלל שבת, למה? הלא אם אחד יכה את בנו ברחוב אפילו מכה קלה יצא מפיו לפידים, ובפרט אם ההכאה תיגע באבר אחד מאבריו אם שיבר את רגלו וכדו', הרי יהיה אויב ממש לנפשו עבור זה, ובזה שהוא מניח את בנו ככה הוא בעצמו מכניס אותו לעוון שייכרת נפשו, לא יפגעו לו באבר ויתנו לו סטירה, אלא יכרת נפשו מארץ החיים. ועוד חושב שזה עושר והצלחה.

ויש שעושים גם משתה על זה שקיבלו אותו למקום ששם מחללים שבת ללמוד, היש שגעון גדול מזה שהוא שמח על כריתת הבן שלו מארץ החיים? שהרי כתוב בשמות ל"א כי כל עושי בה מלאכה ונכרתה הנפש ההיא מקרב עמיה, וכל זה דיברנו אפילו אם הצלחת עולם הזה היה ברור אצלו על ידי החינוך החדש, ז"א שעל ידי זה שהוא יהיה עו"ד או מהנדס או משהו הוא יהיה מאושר, יהיה לו פרנסה בשפע, יהיה לו כבוד, יהיה לו לקוחות, יהיה לו חברים, אפילו אם היתה ככה שהיתה לו הצלחת העולם הזה בעקבות שהוא הלך ללמוד במקומות מנותקים מן התורה, אז צריך לדעת, זה אפילו כל מה שאמרנו, ובפרט שהוא לא יודע בכלל אם יהיה לו הצלחה כי יש רבים מחללי שבת אבל הם רשים ועניים גמורים, זה לא אומר שמי שהולך ללמוד אצל החילונים הוא יהיה עשיר, אין זאת כי נאבד ההרגש מן האנשים האלה ואינם יודעים כלל מה הם עושים.

אומר החפץ חיים, אבל אני יודע מה הסיבה, הסיבה היא סיבת הכבוד המדומה, שיהיה כבוד לבן שלו, שיכבדו אותו, שיגידו שהוא כזה, מה יגידו, שהוא אברך שיושב בכולל ולומד שמה, מה זה זה כבוד? איזה כבוד זה? הבן שלי דוקטור, הבן שלי סגן אלוף, הבן שלי עו"ד, הבן שלי זה, הבן שלי זה, אנשים מחפשים כבוד אבל מדומה, הוא אומר זה הסיבה, וזה פועל היצר הרע ומפתה שיתכבדו בזה אצל המכירים שלהם, אבל אוי ואבוי לכבוד כזה שסופו קלון ובוז, כי אחרי שהם בוזים את דבר ה' הרי כתוב מפורש ה' אומר "ובוזי יקלו", אני לא צריך אפילו לטפל בהם, מכבדי אני אכבד בעצמי, אבל בוזי אני לא צריך לטפל בהם, הם יקלו מעצמם. ודבר ה' הלא יקום, אם ה' הוציא מפיו כזה דבר זה יתקיים, אז מה יועיל כל הכבוד המדומה. ובפרט לעולם הבא, תראו כמה עורכי דין נתפסים עכשיו בפרשיות שכל הדפים של העיתונים מרוחים עליהם כבר חודשים, נו, איך האמא היתה מבסוטית שהבת שלה נהיית פרקליטה והאבא היה מבסוט שהואנהיה פרקליט וכולם היו מבסוטים ושקיבל את התעודה והעיף את הכובע המרובע למעלה באויר, איזה תמונות והכל, עכשיו תמונות מבית סוהר משפטים והכל, כן, יש הבטחה שאם אתה תהיה כזה מפורסם ויהיה כבוד מדומה אז זה צא ולמד מאולמרט, צא ולמד מהנשיא, צא ולמד מכל החבר'ה, הרבה כבוד מדומה, עכשיו פואד למשפט, בקושי חי הבן אדם - למשפט, נו מה יצא? מה יצא?

כי דבר ה' יקום לעולם, מי שבוזי הם יקלו, ובפרט לעולם הבא כמה מהעונש והבזיון והכלימה יגיע לעתיד לבוא לאבא הזה, מכל זה מה שהוא עשה, כי כל עוון ועוון שיעשה הבן יהיה גם לו למזכרת עוון, ולא עוד אפילו אם ימות הבן הזה, והוא בר זכה במעשיו האבא לישב בגן עדן, גם כן יגיע לו צער גדול, כי יתלוהו מגן עדן ויוליכוהו לגיהינום שיראה ביסורי בנו שהוא גרם לו, כמו שכתב הגאון מוילנא במשלי כ"ט על הפסוק "יסר בנך ויניחך ויתן מעדנים לנפשך", וזה לשונו: כאשר הבן וכו', ועוד יניחך מגיהינום, הוא יניחך מגיהינום, יתן מעדנים לנפשך בגן עדן, כמו המעשה דרבי עקיבא שהוא למד תורה עם בן של רשע, ובזה הציל לאביו מן הגיהינום, ולא עוד אלא שהביא אותו לגן עדן. ועוד יסר בנך, יסר, כי אפילו צדיק אם יש לו בן רשע, אז נוטלים אותו מגן עדן לגיהינום למען יראה יסורי בנו.

לכן כתוב בפסוק שלמה המלך אומר, "יסר בנך", מה זה ויניחך? ויניחך במקומך בגן עדן, לא יצטרכו להטריח אותם מגן עדן לראות אותו בגיהינום, אם תייסר אותו בקטנות, דברי מוסר או יסורים אם הוא לא שומע וככה תתקן אותו, אז יהיה לך מנוחה למעלה, לא יעתיקו אותך ממקומך כל פעם לראות את היסורים של הבן שלך ואם זה כמה אוי ואבוי, תקפוץ מגיהינום לגיהינום. וגם יתן מעדנים לנפשך, שתזכה לישב בגן עדן כי ברא מזכה אבא, וזה מידה במידה, תחת אשר במעשיו סיבב לו את הדבר הזה, וחשב שעל ידי זה יקבל נחת ממנו בעולם הזה כבוד מדומה, ואז מראים לו את הצער שהוא סיבב לבן שלו בגלל הכבוד המדומה. כי מהכבוד המדומה מסרו את הבן שלו למלאך דומה שהוא אחראי על כל המדומיינים שחשבו שהם יעקפו את הקב"ה ולא מתאים להם התורה שלו, כי היא לא מביאה כל כך הרבה פלוסים, אז לכן הם מעדיפים שיהיה לו מקצוע ויהיה לו כבוד ויהיה לו זה וזה, אבל העולם הזה זה עף מהר, חיש גז ונעופה, שבעים שמונים ואנשים עפים מפה, עפים, היום שמים אותם בקומות, בקומות ה' ירחם, לא להסכים להקבר ולקבור בקומות, לא להסכים, הרבה פוסקים יוצאים נגד זה, להלחם, מי שצריך שיקנה לו קבר כבר מעכשיו, שלא יסמוך, אל תסמכו על הבחינם שאחרי זה, אל תסמכו, זה בעיה. כך כתוב בספרים.

אז לכן שימו לב יהודים יקרים, חוסו, חוסו על הילדים, חוסו על עצמכם, לכן אחי היקרים, אומר החפץ חיים, התאוששו ושימו לב על דרכיכם, חוסו על נפשם ונפש בניכם, זרע קודש אל תכריתו אותם ממקור חייהם זוהי התורה הקדושה שבכתב וכן התורה שבעל פה המשנה והגמרא שהורישו לנו אבותינו בדם, בדם של החיים שלהם, ואז יהיה אשריכם ואשרי בניכם לעולם ולעולמי עולמים אמן.

רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל...