משניות שביעית - פרק ד' | הרב יהודה דוד שליט"א
תאריך פרסום: 03.08.2015, שעה: 19:42
- - - לא מוגה! - - -
היום נלמד, בעזרת השם,
מסכת שביעית,
פרק ד'.
אומרת המשנה בראשונה,
היו אומרים,
מלקט אדם עצים ואבנים ועשבים מתוך שלו,
כדרך שהוא מלקט מתוך של חברו את הגס הגס.
המשנה פה מדברת
על אדם שרוצה ללקט עצים
לצורך בישול בשדה, לצורך בישול בבית,
לצורך חימום בבית. הוא רוצה עצים,
ויש לו עצים ואבנים בשדה שלו.
אז כתוב פה שבראשונה,
שבתחילה
היו אומרים, חז'ל קבעו, חז'ל פסקו,
שמלקט אדם עצים ואבנים ועשבים מתוך שלו,
זאת אומרת שאדם, מותר לו
ללקט
בשדה שלו
מותר לו ללקט
אבנים ועשבים
כדרך שהוא מלקט מתוך של חברו,
כמו שהוא מלקט מתוך של חברו.
אבל מה מותר לו ללקט? את הגס הגס. זאת אומרת שבשדה שלו מותר לו ללקט רק
עצים גסים.
זאת אומרת, אם יש לו ענפים גדולים,
מותר לו ללקט אותם.
אצל חבר שלו באמת מותר לו ללקט, למדנו אתמול,
גם ענפים קטנים יותר.
כי אנחנו לא גוזרים, אנחנו לא חוששים שמאדם בא לתקן את שדה חברו.
אם הוא בא ללקט
משדה חברו עצים,
מותר לו גם ללקט דקים.
אבל כשהוא בא ללקט מתוך שלו, מותר לו רק את הגס הגס.
אז הביאור במשנה,
שכמו שאצל חבר שלו מותר לו ללקט הכול,
כך גם אצלנו מותר לו ללקט את הגס הגס.
בשדה שלו מותר לו ללקט עצים גסים.
כי כשהוא מלקט עצים גסים,
אנחנו מבינים שהוא לא עושה את זה לצורך
תיקון השדה.
כי אם הוא היה בא לתקן את השדה,
הוא גם כן היה מלקט את העצים הדקים,
ואת זה הוא לא מלקט.
ממשיכה המשנה,
מי שרבו עוברי עבירה.
התרבו עוברי עבירה,
מסבירה ברטנורה שהאיום מלקטין בשדותיהן
בין דקים
בין גסים,
והם אומרים בגסים ליקטנו.
התכוונו ללקט רק את הגסים.
אז בעצם נוצר מצב שהגיעו לידי...
מכשול,
ואנשים בעצם התכוונו לתקן את השדה שלהם,
ומערימו,
ועשו כאילו שהם עושים רק, הם מלקטים רק את הגס,
אז התקינו שיהיה זה מלקט מתוך של זה,
וזה מלקט מתוך של זה,
שלא בטובה,
ואין צריך לומר שיקצץ להם מזונות.
אז מה התירו?
אמרו שאסור לאדם ללקט
מתוך שדהו בכלל.
בין עצים גסים ובין עצים דקים.
מה מותר לו כן?
לא לקט את זה לחברו.
אתה רוצה עצים לצורך הסקה, לצורך בישול,
לך לצדה של החבר שלך, קח משם.
חבר שלך שירצה, הוא ייקח ממך.
אבל שלא בטובה. מה זה שלא בטובה?
שהוא לא יבוא ויחזיק לו טובה.
או, תודה רבה שנקלטת לי את העצים,
אני כעת במוצאי שבית אוכל ישר להתחיל לעבוד באדמה.
את זה אסור לו.
ואין צריך לומר שיקצץ לו מזונות.
אומרת המשנה שגם לא צריך לומר שלקצץ מזונות זה ודאי שאסור.
זאת אומרת, להגיד לו, תשמע, אם אתה תעבוד יום שלם בשדה שלי
ואתה תלקט את העצים, את האבנים, את העשבים,
אני אתן לך ארוחת צהריים טובה.
זה אסור לו להגיד.
זה ודאי שאסור לו להגיד.
ממשיכה המשנה, משנה ב'
שדה שנתכווצה
תזרע במוצאי שביעית.
מה זה שדה שנתכווצה?
שנתלו קוציה בשביעית,
אומר אמרת נורא.
זאת אומרת,
אם לקחו,
הורידו את הקוצים,
אז כבר היכין אומר שניתלו קוצים התלושים שבשדה בשביעית.
מדובר בקוצים התלושים.
אבן מחוברים
מדאורייתא,
לא תזרע במוצאי שביעית.
הוא עובר על יסוד דאורייתא,
אז קונסים אותו באמת שלא יזרעו במוצאי שביעית. בכל אופן, פה מדובר
שהאדם
נטל, הוריד את הקוצים התלושים בשביעית.
הדין הוא תזרע במוצאי שביעית.
מותר לו בכזה שדה לזרוע במוצאי שביעית,
היות
שהוא לא שיבח את הקרקע פה.
הוא רק הכין אותה, זאת אומרת,
גרם שהוא יוכל בקלות לזרוע בשביעית,
אבל הוא לא שיבח את הקרקע עצמה.
ממשיכה המשנה,
שנטייבה או שנדהיירה
לא תזרע במוצאי שביעית,
עם
חרשו את השדה.
אומר אברטנורה, הוא מביא בשם הירושלמי,
שאם, שמדובר פה בזמן, בשעת הסכנה.
אני קורא אותה בארטנור בתוכו,
ומתניתין איירי בשעת הסכנה,
שהייתה המלכות אונסת על המס המוטל על הקרקעות,
והתירו לך ראש בשביעית
כדי ליתן המס הקצוב מתבואתה למלך.
היה גזירת מלכות שכל אדם שיש לו שדה ויש לו קרקע,
חייב לחרוש ולזרוע ולקצור ולהביא למלך מס.
ואם באותה שנה הוא לא היה זורע וחורש וקוצר,
לא היה לו מה להביא מס,
אז המלך היה יכול לתפוס אותם בבית הסוהר עד שימותו וכולו.
זה היה זמן של פיקוח נפש.
אז התירו
באמת לזרוע.
התוספות יום טוב
מביא שאלה של הראשונים.
ואם תאמר,
ומשום ארנונה התירו לחרוש ולזרוע,
דבי איסורא דאורייתא?
איך התירו בשביעית לזרוע ולחרוש?
אז מה, ויש לומר, דמאיר בשביעית בזמן הזה דרבנן.
תירוץ ראשון הוא מתרץ,
שמדובר בשביעית בזמן הזה דרבנן.
אז משום הפסד ממון גדול התירו.
אי נמי?
יש לומר, דפיקוח נפש הוא,
כמו שאמרנו, ששואל להם המלך מס,
ואין להם מה יפרעו.
הוא מתים בתפיסת המלך.
תפיסת המלך זה הכוונה בבית הסוהר.
אז הם היו מתים שם.
אז לא היו צריכים עד כדי כך למסור את הנפש,
והיה מותר להם לחרוש.
נחזור למשנה.
אז אם השדה הזה נטייבה
או נדהרה,
לא תיזהרה במוצאי שביעית.
אז נחזור לברטנורה,
שנחרשה היטב,
שכל העולם חורשים פעם אחת, והוא חרש שתי פעמים.
הוא חרש,
הוא חרש
בשדה
והתירו לו לחרוש. אבל מה התירו לו לחרוש? פעם אחת.
והוא הלך וחרש פעמיים,
כדי שהשדה תשתבח יותר.
זה אסרו לו.
ואם הוא עשה את זה, שנטייבה,
לא תיזהרה במוצאי שביעית.
הוא בעצם שיבח את הקרקע יותר,
אז אסרו עליו, הענישו אותו, קנסו אותו,
שבמוצאי שביעית לא יזרע.
הציור השני של עמדנו במשנה, שזה נדהרה.
מה זה שנדהרה?
שעשו ממנה דיר לבהמות.
ואת זה עשו בצורה אסורה.
לא כמו שלמדנו אתמול,
שהוא עושה דיר לבית צעתיים.
ולאחר מכן הוא אוסף את האשפה, הוא עושה שלוש אשפות,
אלא הוא עשה את זה לדיר והשאיר מפוזר בשדה את כל הזבל.
ואז השדה משתבח,
וכשהוא חורש במוצאי שביעית,
יש לו כבר קרקע משובחת.
אז זה אסור עליו גם כן.
ואם הוא עשה את זה, הוא לא אסף את הזבל בשלוש אשפות,
אז הדין הוא לא תיזהרע במוצאי שביעית.
אסור לו לזרוע בקרקע ממוצאי שביעית.
ממשיכה המשנה,
שדה...
זהו, לא כתוב פה.
חיפשתי דווקא ולא מצאתי.
רגע, רגע, בוא נראה, נביא פה משהו.
בהלכה כתוב פה,
אסיר הקוצים התלושים משדה או בשביעית, או סיכל אבנים באיסור
משם בשביעית, מותר לזרוע בשמינית.
אבל בנחרשה או נסבלה בשביעית,
אסור לזרוע בשמינית.
ככה, יש פה הלכת הגבירתא בסוף כל פרק ופרק.
הוא כותב פה, אסור לזרוע בשמינית.
משמע מפה,
שכל השנה השמינית אסור לו. זאת אומרת, הוא הפסיד שנה.
מוצאי שביעית פרושה כל השנה השמינית. ככה, בפשטות משמע פה.
טוב, ממשיכה המשנה.
שדה שנטייבה
בית שמאים אומרים, אין אוכלים פירותיה בשביעית,
ובית הלל אומרים אוכלים.
אוכלים.
מה זה שדה שנטייבה?
כמו שראינו מקודם,
שחרשו אותה בשדה.
אז הוא מביא פה ביכין,
קודם כל, לפני שנגיע ליכין, בואו נראה מה המחלוקת.
אם חרשו את השדה,
אז בית שמאים אומרים, אין אוכלים פירותיה בשביעית.
זה מובן.
אבל מה בתהלל אומרים? אוכלים.
שואל פה היכין, ותמוה,
הרי אפילו ספיחי שביעית
שגדלו בלי חרישה,
אסורים באכילה משום עוברי עבירה.
מה עוברי עבירה?
שזרעו בצנעה
ואמרו שספיחין הם.
שואל היכין, התפארת ישראל שואל,
איך בתהלל מתירים ל...
אכול פירות משדה שנתעייבה בשביעית. פה מדובר בשביעית.
מתרץ היחיד,
לפני שהוא מתרץ ומנסה את זה, ואין לומר דרך המהירי בספיחי שישית שנכנסו לשביעית.
דרעי נתעייבה קטני.
וכיוון שכבר ידל בשישית, איך יכרוש על גבו.
הוא אומר שלא יכול להיות שהמשנה מדברת פה ששדה שנחרשה בשביעית,
בתילל מתרים לאכול את הפירות,
מדובר פה בשדה שנחרשה בשביעית פירות ששתלו אותם בשישית,
והם כבר גדלו בשישית, והוא רק בא לחרוש.
הוא אומר, זה לא שייך במציאות.
אי אפשר לחרוש שדה שכבר יש שם עגבניות ופלפלים שגדלו בשדה, כי זה הורס את כל היבול.
אלא על כוחך מדובר שעדיין לא גדלו פירות פה, לא גדלו הירקות.
איך זה יכול להיות?
ונראה לי,
דעה אחת, בשדה אילן שנחרש מהירים.
הוא מתרץ פה שני תירוצים. התירוץ הראשון, מדובר פה בשדה אילן.
אז נחזור למשנה.
שדה שנתאייבה, שדה אילן, שדה של אילנות,
היו חורשים בין האילנות.
זה היה דרכם, לחרוש בין האילנות,
בשביל לשבח את השדה.
אז בית שמא אומרים, אין אוכלים פירותיה בשביעית.
עברת האיסור, אסור לאכול את הפירות בשביעית.
ובתילל אומרים,
אוכלים.
בתילל התירו לאכול.
הם לא גזרו.
כי מפעל הפירות גדלו, וזה רק שיבח.
הם היו גודלים גם בלי חן, בלי החרישה הזאת.
ממשיכה המשנה עוד מחלוקת.
בית שמאי אומרים,
אין אוכלים פירות שביעית בטובה,
ובית הילל אומרים, אוכלים בטובה
ושלא בטובה.
אם נכנסתי לשדה של השני ואכלתי פרי של שביעית,
אומר בית שמאי, אומרים בית שמאי,
אין אוכלים פירות שביעית בטובה.
זאת אומרת,
אני לא אמור להחזיק לו טובה.
להגיד לו, תודה רבה,
נהניתי מהפירות שלך. הם תפוחים טובים,
אסור לי לשבח אותו.
הנה, זה נפקא מינאות לאתרוגים.
יש הרבה שהולכים בסוף השביעית לשדה של אתרוגים, ולוקחים אתרוגים טובים.
הוא נהנה מהאתרוג, הוא מגיע לזה,
פשש, זה אתרוג יפה, קיבלתי ממך, תודה רבה,
בזכותך היה לי השנה,
אסור להגיד לפי בית שמאי.
ובית הלל אומרים,
אוכלים בטובה ושלא בטובה.
אני יכול להגיד לו תודה רבה, ואני יכול גם לא להגיד לו.
התורה הפקירה את זה,
אז זה לא, אז אין לו רשות.
זה לא שלו, הוא לא בעלים על זה.
הוא רוצה להגיד תודה.
הוא לא רוצה להגיד תודה.
רבי יהודה אומר, חילוף הדברים,
זו מקילוי בית שמאי ומכורה בטילל,
שבטילל החמירו,
הוא הפך, רבי יהודה.
הוא אמר הפוך, לא כמו שלמדנו כעת, שבטילל הם המקילים
והם אתרים לקחת בין בטובה ובין שלא בטובה,
אלא
בטילל מחמירים ואומרים שמותר לקחת דווקא שלא בטובה,
אבל בטובה אסור.
אז מה יוצא פה לפי בית, לפי רבי יהודה,
שאם אני קוטף אתרוג מהפרדס של החבר שלי,
לא צריך להגיד לו תודה רבה.
היום בזמננו רוב הבעלי, הפרדסים של אתרוגים,
הם לא נותנים להיכנס בצורה חופשית,
הם אומרים, תבוא בין השנות האלה והאלה, ואני אקטוף איזה אתרוג שאתה רוצה.
כי האתרוגים זה עץ מאוד עדין ומושקע,
ובקלות אפשר להרוס את זה.
אז בשביל זה הם שמים בן אדם שיקטוף,
בשביל הבני אדם.
אז אולי לזה כן מותר להגיד תודה רבה, לשירות הזה.
ממשיכה המשנה, משנה ג',
חוכרים נראים מן הנוכרים בשביעית,
אבל לא מישראל.
מותר לשכור שדה, אני אומר לו, אני רוצה בראש השנה, מוצא ראש השנה,
אני רוצה שתביא לי שדה.
מותר לשכור מהנוכרי בשביעית,
שדה חרושה. אני אומר לו, אני רוצה למוצאי שביעית,
שדה מוכנה לזריעה.
תהיה חרושה, תהיה מושקעת,
הדין הוא שמותר,
אבל לא מישראל.
אסור לי להגיד ליהודי, אני רוצה בג' תשרה,
אני רוצה ממך שדה מוכנה לזריעה. מדוע?
פשוט
כי זה יגרום לו לחרוש בשביעית.
אני גורם לו כשהוא עושה איסור, אז זה אסור.
ממשיכה המשנה, ומחזיקים ידי נוכרים בשביעית.
מותר להחזיק ידי נוכרי בשביעית.
מה הפירוש?
כשאני רואה נוכרי שעובד בשביעית בשדה,
מותר לי להגיד לו,
יישר כוחך.
מה זה יישר כוחך?
יתחזק הכוח שלך, תעבוד טוב, בהצלחה.
מותר לי לשבח אותו על זה.
הוא לא עושה איסור.
אם הוא היה עושה איסור, הוא היה אסור לי.
הוא לא עושה איסור,
אז הדין הוא שמותר.
אז הוא מחזיקין...
ידי נוכחים בשביעית,
אבל לא ידי ישראל.
כמובן שאם רואים יהודי שעובר איסור,
אסור להגיד לו תצליח וכולו.
ושואלים בשלומן מפני דרכי שלום.
פה מדובר לא בשביעית, לאו דווקא בשביעית.
כשאני פוגש גוי,
מותר לי
לשאול בשלמה מפני דרכי שלום.
הברטנורו מוסיף, ואפילו ביום חגם,
ברמדאן שלהם, בחגים שלהם,
אז גם כן מותר לנו לשאול בשלמה מפני דרכי שלום.
ממשיכה המשנה, משנה ד',
המדל בזיתים.
אחד שיש לו מטה של זיתים,
מסביר הברטנורא, כשהזיתים מקורבים
זה לזה,
יותר מדי.
נוטל אחד, הוא מניח שניים,
או נוטל שניים, הוא מניח אחד,
כדי שיגדל ויתאבא. זה נקרא מדל.
ויש מפרשים, לשון דלדול ודילוח ודלות, שמדלדל שדהו מן הזיתים. בכל אופן,
מה הוא עושה פה, הבן אדם הזה?
הוא צריך
עצי זית
בשביל לבשל, הוא צריך עצים בשביל לאפות,
בשביל לחמם את הבית שלו.
ויש לו כעת מטה של זיתים צפוף,
והוא רוצה לדלדל.
לקחת כמה עצי זית.
בשביעית, מותר או אסור?
אומרת המשנה, מותר.
בית שמאי אומרים,
יגום,
שהצורה שמותר לו זה אם הוא גומם ומקצץ את האילן.
בית שמאי אומרים, יגום.
מה זה יגום?
אומר ברטנורה,
גומם ומקצץ האילן ומשאיר השורש בארץ.
ולא יישרש לגמרי,
שלא יראה כי עובדת האדמה.
מותר לו רק לקצוץ
עד השורשים.
אם אדם רוצה לקצוץ
עץ בשביעית, בצורה שמותר לו,
אז הוא קוצץ רק לפי בית שמאי עד השורש בלי השורש.
באיזה עיתים מדובר פה?
עוד מעט נראה שגפנים זה שונה.
ובית הלל אומרים, יש הרש. בית הלל מתירים גם כן
להוציא עם השורש.
וזה לא נראה כאילו שהוא בא לעבוד את האדמה.
ומודים במחליק.
אם הוא מחליק,
מה זה מחליק? אומר הברטנור, רק כגון אם נוטל שלושה זיתים זה בצד זה,
והוא מחליק את פני הקרקע,
יאמרו לו, עבודת קרקע הוא מתכוון, ואסור.
אז אם הוא רוצה להחליק גם בית שמאי
וגם בית הלל יודו שאסור לו להשריש,
לשרש,
אלא מותר לו רק לגום מעל הקרקע.
ממשיכה המשנה איזו המיידל?
אחד או שניים.
הוא מוציא עץ אחד או שניים,
אבל עדיין נשאר פה מטע של זיתים שאי אפשר עדיין לזרוע בתוכו.
והמחליק,
שלושה זה בצד זה.
אם הוא מוציא שלושה
עצי זיתים, זה אסור בשביעית,
כי זה כבר נראה כאילו שהוא רוצה לעשות איזושהי שורה של זריעה באמצע של משהו אחר,
אז אסור.
באמת דברים אמורים מתוך שלו,
אבל מתוך של חברו אף המחליק ישרש.
אם
הוא עושה את הפעולה הזו של דלדול הזיתים או מחליק בתוך שדה חברו,
אז לכול העלמא מותר גם כן לשרש.
למה?
כי האדם לא חשוד שהוא בא לתקן את שדה של חבר שלו בשביעית.
כמו שנאמר, אין אדם חוטא ולא לו.
הוא לא חוטא בשביל החבר שלו, הוא לא בא לתקן את השדה של מישהו אחר.
ממשיכה המשנה, משנה א'
המבקיע בזית
לא יכפהו בעפר,
אבל מכסהו באבנים או בקש.
אחד שמבקיע בזית,
זאת אומרת שהוא רוצה לקחת ענף אחד או שתיים מעץ הזית.
הוא לא מעוניין
להוריד את כל העץ,
הוא רוצה לקחת ענף או שתיים.
עכשיו, מה הבעיה?
הכתוב פה, לא יכפהו בעפר.
הוא היה רוצה לכפות את זה בעפר,
בשביל שלא יתייבש.
המקום שהוא חתך,
אם הוא מתייבש, הוא לא יגדל שם שוב.
אז מה הוא עושה?
מה עושים בדרך כלל?
מכפים את זה בעפר,
וזה נעשה טיט, וזה משביח את האילן.
את זה אסור.
להשביח את האילן אסור.
במקום שהוא קצץ את הענף, אסור לכפות בעפר.
אבל מה מותר לו? כן.
אבל מכסהו הוא
באבנים או בקש, ואז זה לא מתייבש.
אומר הברטנור הדבק כי מושיב שומר שלא ייבש.
זה לא גורם שלא יתייבש, זה לא משביח את האילן,
אלא הוא בסך הכל מונע את ההיזק שלא יתייבש. הוא שם איזשהו מכסה שלא יתייבש.
זה לא משביח.
ממשיכה המשנה, הקוצץ קור...
עץ השקמה הוא היה עץ
עבה שעושים איתו קורות לבניין, עץ חזק, עץ עבה ועץ שמתחלף.
קצצתי אותו, הוא לא מתייאש, הוא גדל עוד פעם מחדש.
אז היו קוצצים את זה לצורך בניין.
הקוצץ קורות שקמה גם כן לא יכפהו בעפר,
אבל מכסהו באבנים ובקש בשביל לשמור שלא יתייבש.
אין קוצצין בתולת שקמה בשביעית מפני שהיא עבודה.
בתולת שקמה
זה שמעולם לא קוצצו אותה, זה עץ השקמה אותו עץ,
רק מעולם לא קוצצו אותה. פעם הראשונה אסור לקצץ אותה בשביעית. מדוע?
מפני שהיא עבודה.
ככה היא משתבחת.
קוצצים אותה,
ואז היא מגיעה ביתר שאת וביתר עוז, היא יותר עבה, יותר גדול, יותר חזק.
אז זה אסור בשביעית, פעם הראשונה.
רבי יהודה אומר,
כדרכה אסור
לקצוץ, כמו שקוצצים כל השנים, את בתולת השקמה האסור,
אלא
או מגביה עשרה טפחים או גומם מעל הארץ.
הדרך הייתה תמיד, אומר הברטנורא,
שאין דרך לעולם לקרותי אלא למטה מעשרה
ומעל טפח. היו קוצצים בדרך כלל מטפח עד עשרה טפחים,
אבל ממש צמוד לארץ לא היו עושים,
ומעל עשרה טפחים לא היו עושים.
אז התיר רבי יהודה
לקצוץ את בתולת השקמה בשינוי מכל השנים,
או מגביה עשרה טפחים או גומם מעל הארץ.
משנה ו',
המזנב בגפנים והקוצץ קנים.
אחד שהיה מזנב בגפנים, מה ברור שמזנב בגפנים?
אומר הברטנורא,
מקטע
זנבות הגפנים
כדי שיעבה הגזע ויגדל ויגבר כוחו.
או הקוצץ קנים,
הכוונה סתם בסוף, ליד הנהרות גודלים קנים.
אז אחד שמזנב בגפנים,
רבי יוסי הגלילי אומר ירחיק טפח.
אומר תפארת ישראל,
אולי נקרא קודם את המשנה הראשונה,
וצריך עיון,
איך מותר לזנב בגפנים?
מה זה נקרא לזנב בגפנים, כמו שראינו פה כעת?
שהוא מקטע זנבות הגפנים.
הוא חותך את הזנב של הגפן.
ואז זה גודל ומשתבח.
וצריך עיון.
דהיינו, זומר, זה אסור מדאורייתא.
והרי אסור לקצות בתולת שקמה, אפילו מתכוון לעצים, ובכל מקום הוא מתקן כדליל.
כך המשנה הראשונה שואל על פירוש הברטנורא.
ואלולי דבריהם נראה,
דמזנב לב היינו זומר.
דזומר היינו שקוצץ כל הזמרות.
ואחה אינו אלא מזנב שחותך קצה הזמרות.
טוב,
ובזה אינו מתקן האילן,
אלא מקל עליו שלא יתייבש מתוך כובד וריבוי הזמרות.
אז הוא כותב פה שהוא מקצץ רק קצת את הקצוות,
וזה לא זומר שעושים יותר.
אז הוא כותב פה, ובזה אינו מתקן האילן, אלא מקל עליו שלא יתייבש.
אז הצורה הזו של זינוב, שקצת עושים, ככה כותב הרמב״ם,
הוא מביא בשם הערוך והרמב״ם,
שמתוך כובד וריבוי הזמרות, אז זה מייבש את האילן.
עץ הגפן הוא עץ שהוא לא חזק, הוא לא מחזיק חזק.
אז מותר להוריד אותו קצת לזנב בשביל
שלא יתייבש.
מה עם עצים של הרב?
הם יגדלו וזה מפריע לעבור קצת, כאילו...
היה מותר לגזור את העצים האלו.
כן, הרבה זמן לא הייתי מבין, אבל לא היית שווה שם העצים גדולים, וזה מפריע לעבור, כאילו, על השכנים.
עצי מאכל?
לא.
אז כבר נראה בסוף הזה, נראה בדיוק מתי מותר לגזור. זה לא משנה איזה עצים, אם מותר לגזור.
כן, אני אומר במשנה יוד, בעזרת השם,
נראה את הלכות קצת אילן, ואז בעזרת השם שם נדבר על זה, נראה אם מישהו מביא שם משהו.
אז אומרת המשנה הלאה.
ראינו פה המזנב בגפנים והקוצץ קנים.
רבי יוסי גילוייאמר ירחיק טפח.
הצורה שמותר לו בקוצץ קנים, כן, להרחיק טפח מהקרקע.
זו הצורה שמותר לקצוץ קנים, או לזנב קפנים גם כן,
שלא יקצוץ את זה מדי סמוך לקרקע,
לעד טפח מותר.
ירחיק טפח.
אבל איך אתה מקוצץ מהטפח מהקרקע, אז אתה מוריד את כל העץ,
כל השיח?
מה נשאר לזה? אז אתה לא מכין את הקרקע לאיזה רעילה, אבל אתה מתקן את האילן.
מה אתה שואל, שכשקוצצים את זה, אתה מוריד את הכול.
איך מותר?
אתה שואל על... קוצץ קנים זה מובן.
מטפח עד עשרה טפחים עשו רעילה. בבתולת השקמה, כן.
כי בתולת השקמה...
בתולת השקמה,
כשהדרך לגזור אותו בין טפח לעשרה טפחים.
ככה היה זה, וזה היה רק לעצים, בתולת השקמה.
הגידול של ה... אם אתה מוריד אותו אחד ומשאיר טפח, הוא לא יגדל עוד?
אם אתה מוריד... לא, אז זה לא... זה יגדל עוד, למה זה לא יגדל? יגדל עוד. זה מה שאתה מתקן אותו, אתה משבח אותו. אתה שואל, כן, לפי המשנה הראשונה, איך הוא יסביר את זה? רגע, בואו נראה.
אני חושב שזה מותר, אני לא ראיתי עכשיו, אני זכור לי שלפעמים,
כאילו זה מופיע לאנשים, לאנשים אז מותר. לא עושה את זה בגלל שאתה עושה את זה, כן, כן.
תקצץ אותו וזה תוקע את האנשים.
כן, הוא שואל שאלה אחרת, כן, מה הבנת?
זה רק בקצוות,
אבל הגפן,
הוא מהקרקע מתקן, אז יש לו...
הוא יוצא הרבה פעמים מהקרקע?
כן. הוא יוצא במקום אחד, רגע, הוא יוצא בכמה מקומות.
גם.
נו.
הוא אומר שמער הטפח תעשה שהטלון תיראה,
כי הוא מתקן בגפן.
דווקא מעשה, כי...
זאת אומרת, הוא לוקח את זה,
הסיבה שהוא מזנב בגפנים פה, כי הוא צריך את העצים.
הוא לא עושה את זה בשביל, לצורך,
לצורך שיבוך הקרקע.
בואו נקרא את היחיד.
נראה לי דמזנב אינו כמו מזמר דהי לא תמר אחי,
איך השער בעקיבא?
אף שכוונתו להעצים,
על כל פנים מי כמשמרית העין.
ועוד,
הרי דבר שאין מתכוון הוא עם פסיק רשע אסור לכולם, אפילו דבר שלא מתכוון עם פסיק רשע אסור.
והרי על כורח השביחה גפן ילדי מלאכת דאורייתא.
אלא זה אומר הוא שחותך ראש הגזע ומזנב קוצץ הענפים מהצד,
לעצים שצריך.
מדובר פה, נראה במשנה האחרונה,
שמדובר עדיין שאין פה עדיין פירות.
אין פה עדיין עץ, כשכבר, יש בצורה מסוימת עדיין, שעדיין הפירות לא במצב מסוים.
כבר נראה במשנה האחרונה, בעזרת השם.
אז הוא קוצץ קצת בשביל העצים, אז הוא לא משבח את העץ. אם הוא היה משבח, אז אסור.
וזה יגדל הלאה.
כן, אבל...
אתה משוויע אותו, שיתפתח יותר.
הוא עושה את זה בשביל שלא יפסד, שלא יתגבש.
לא, אבל...
זה נקרא אשפה, כן, אבל המשנה אומרת שבשביל שלא התייבש, ככנראה דבן זיתים,
כן.
אז זה מה שכתוב פה, האמת היא, הנה יש לי תירוץ אחר על זה שלך, ואולי זה גם מתרץ על מה שאתה אומר.
הרמב״ם כותב,
ירחיק טפח,
אומר הרמב״ם, ברור שמשניות להרמב״ם,
רצונו לומר להרחיק מן הגפן טפח או משורש הקנה.
מברוש להרחיק מן הגפן טפח, מה זה הגפן?
יכול להיות שהכוונה מהגזע העיקרי.
זאת אומרת, לא הכוונה מאדמה טפח, מהקרקע,
אלא הוא מזנב ב...
אז להרחיק מהגפן, מהגזע העיקרי יותר, אולי זו הכוונה ברמב״ם פה.
או משורש הקנה, בקנה הוא כותב מהשורש.
בגפן הוא לא כותב מהשורש.
מן הגפן טפח.
מוכרים אחר כך עץ.
כן.
הוא לא חובר לקרקע.
מבנתי את שלו.
אז אם זה מה... אם אה...
אבל איפה זה נמצא?
הם בשקים של לילות, הוא לא חודר.
אפשר לשתון אותו.
לא הבנתי.
איפה הוא? גדל בבית?
לא, ממש לא. אז זה גדל באיסור.
לא הבנתי, זה גדל...
אבל למה? זה גודל מאד... זה צומח מאדמה.
לא לא לא לא לא.
איפה הוא גדל אבל?
הוא גדל בשישית?
איפה הוא גדל? מתי הוא גדל? בשביעית הוא גדל באדמה.
אם בשישית אין בעיה. אבל דבר שגודל בשביעית אפילו בתוך זה אם הוא יונק מהקרקע גם כשהוא מעל ה...
גם קבל הסיצים האלה שגדלים על החלונות. על החלונות, אז כתוב שאם זה באמת, יש הלכה, שאם זה יוצא מהחלון והוא גם, יש לו, אז הוא כן יונק מהקרקע. איך הוא יונק מהקרקע?
אם הנוף שלו בחוץ.
איך יונק?
היה מחלוקת גדולה, נראה לי, בין הרב אוזנר, לא זוכר.
גם העלים יונק, זה מה שכתוב.
אם הוא בתוך התקרה, בתוך הבית ממש אין בעיה.
אבל אם הוא יוצא החוצה,
אז יש לו כן יניקה.
הוא יונק ככה כתוב.
אם הוא יונק בכלל ועציג בכלל, אין בעיה, כי זה לא יונק בכלל.
אם יש חור אחד, בטח שזה יונק.
החור, ודאי שיונק.
אבל לא, אם הכל בתוך הבית, אז בסדר. אבל אם זה בחלון ויש חלק שיוצא מחוץ לבית.
אם בבית יש לו חור, אז מעל הקרמיקה, אתה שואל.
כן.
אז זהו, זו המחלוקת בין הרב אוזנר.
היה בזה מחלוקת בין הרב אוזנר לבין, לא זוכר, גם מגדולי הפוסקים של הדור האחרון.
אז הרב אוזנר כתב שאלו, שזה באמת חוצץ.
אחרי תקופה מסופר שם שהוא החליף את הבלטות בבית.
והוא ראה שאיפה שיש את העציץ שלו, הוא הרים את הבלטות שם, וראו שיש שם שורשים.
השורשים ינקו,
ובכל שיש, הוא גר בקומת קרקע,
אז יש לו קרקע,
אז שורשים, דרך זה,
כשהיית מרים את זה, לא היית רואה שורשים, לא ראו שורשים על הבלטות,
אבל זה ינק גם כן דרך הקרקע.
יש לו לפעמים יניקה חזקה מאוד של מרחקים, זה מה שכתוב.
אז היום, גם אני באתי לגדל בבית,
אז אמרו שאם זה בולט החוצה, ראיתי בפוסקים שאם זה בולט החוצה, אז באמת זה בעיה.
עוד יותר, יש כאלה שמחמירים, כן, זה,
שהיום לא מוכרים פרחים בצורה מסוימת, כי כשאתה לוקח את זה,
הביתה, אם זה לא סגור טוב,
אז זה יכול גם כן לנהוג תוך כדי.
זה הידור שיש כאלה שמהדרים, אכשרים מסוימים, מחמירים מאוד.
טוב, נמשיך הלאה.
אז מה שאמרת בעצם,
מה שאמרת בעצם, הקציצה היא,
אם קוצצים באמת זה משבח, אבל לא כל דבר חזל אסור. זאת אומרת, יש דברים קטנים שכשעשו את זה לצורך שהאילן לא יכביד ולא ייפסד,
אז אמרו שכן, מותר, כן, זה מה שכתוב פה.
אז המזנב בגפנים, ממשיכה, ונחזור שוב,
המזנב בגפנים והקוצץ קנים,
רבי יוסי הגלילי אומר, ירחיק טפח.
כמו שראינו שהרמב״ם מביא,
שירחיק טפח מן הגפן או משורש הקנה.
רבי עקיבא אומר, קוצץ כדרכו,
בקרדום או במגל ובמגירה ובכל מה שירצה.
רבי עקיבא באמת מתיר.
וכמו שראינו מקודם, שהסיבה שהוא התיר
זה היות,
והוא עושה את זה רק בשביל להקל על האילן שלא יתייבש מתוך כובד וריבוי הזמרות.
על אף שכמו שאתה אומר, שבעצם זה גם כן משבח,
אבל המטרה שלו זה בשביל להקל על האילן, אז תראו.
אתה שואל האם מותר בשביעית לזרוע בתוך הבית
בלי שיש... הוא לא נקוב.
אני לא יודע.
לא ראיתי לאחרונה, אני חושב שאין בזה בעיה, אבל אני לא יודע.
הבנתי שלקוב, בטח, זאת פשיטה, שנקוב זה הרבה בעיה. לא, הוא מדבר על לא נקוב.
שאל בלא נקוב. מה הבעיה זה לא נקוב?
גם אני ככה חושב, אני לא יודע.
אני לא ראיתי עכשיו לאחרונה,
זה לא היה לי נפקא מיניה, לא בדקתי.
גם אני חושב ככה, כי אם ככה,
למה לא עשו עגבניות מול...
אני שואל, גם למה לא עושים... אתה יכול לעשות עגבניות מלפפונים, אתה עושה בתוך... לא, אבל הבנת גם לא נקוב, גם בתוך הבית, ולא בחוץ.
כן, טוב.
בבית אין לו חור. אין לו חור.
אז בכלל יש שיקולו לאמור...
זה לא קשור אליו.
יכול להיות שהוא כן, אני לא יודע, אני לא יודע.
אני עזרתי את כל העציצים שהכול נהיה יבש, זה גם לא חוכמה גדולה.
לא, יש דברים שמותר, כן,
צריך לבדוק איך מותר, שלא ינזק, מה?
לא, מותר לתת מים, צריך. כן.
טוב.
מותר השאלה, בשביתה, לתת לאדמה לנוח.
או זה עד שיסיימה ישקום עם הנוח.
אם ירצה שם, אתה רוצה לבדוק מחר, אני אגיד לך תשובה, אם תהיה פה מחר.
טוב, נמשיך את המשנה.
נמשיך את המשנה.
אילן שנפשח,
קושרים אותו בשביעית, לא שיעלה, אלא שלא יוסיף.
אילן שהענף שלו נסדק.
זאת אומרת, הענף היה כבד מדי,
הוא פשוט נקרע מהגזע.
הוא הולך להישבר. התחיל כבר להישבר.
אז הדין הוא שמותר לקשור את הענף הזה לענף גבוה יותר,
אבל לא להצמיד אותו לגזע שהתחבר חזרה. זה אסור לו. אילן שנפשח, קושרים אותו בשביעית כדי שלא ייסדק יותר.
אלא שלא יוסיף.
שלא יוסיף. שלא יתווסף. להישדק יותר זה מותר. שלא יהיה נזק יותר גדול.
משנה ז',
עכשיו אנחנו עוברים נושא,
ממתי יכולים פירות אילן בשביעית?
הפגים משהזריחו.
אסור לי לקחת
פרי שהוא עדיין לא בשל וללקוט אותו.
התורה אמרה,
תהיה כל תבואתה
לאכול.
עוד פסוק מן השדה, תאכלו את תבואתה.
בכל אופן, החז'ה דרשו שהסיבה שמותר לאוכלה ולא להפסד.
אז אי אפשר לאכול לפני שיתבשל.
זה נקרא שאתה מפסיד, אסור לקטוב לפני כן.
אז מהמתי, השואלת על משנה, אכולים פירות האילן השביעית?
הפגים משיזריחו.
פגי תאנה,
מי שיזריחו, ממתי שהם מתחילים להאדים,
אז מותר לקטוף אותם
בתנאי שהוא אוכל בהם פיתו בשדה.
מותר לו לקטוף בשביל לאכול את זה בשדה.
דרכם היה, כשזה מתחיל להאדים, לאכול דרך, בצורה ראית, את התאנים.
זו הייתה
הצורה של פגי תאנה.
ביכלו,
אם זה כבר גדל הרבה וכבר התבשל,
קונה את זה תוך ביתו ואוכל את זה רגיל, אין בעיה.
ולכן כיוצא בהם בשאר שני שבוע, חייב במעשרות.
הזמן שזה נכנס,
שהוא מתחייב במעשרות,
זה ממתי שזה ביכלו,
שזה כבר מבושל טוב,
מאז הוא מתחייב במעשרות.
משנה אחת,
אנחנו כעת עוברים לענבים, הבוסר.
מי שיביא מים.
הבוסר,
מותר לקטוף אותו מי שיביא מים. מסביר רב תנורם שסוחתו ויוצא ממנו משקה.
כשהוא קטן, הענב עדיין, אם נסחוט,
הוא עוד יבש.
אבל כשהוא מביא מים,
הוא מותר להוריד את זה מהעץ,
אבל בתנאי לאכול בפיתו בשדה.
הוא יכול לאכול אותו רק בשדה.
בשדה אין דרכם לאכול את הענבים גם
כשהם עדיין בוסר, כשיש בהם מים.
אבאיש.
אם כבר הענבים הגיעו למצב שזה אבאיש,
מה פירוש? שזה נתבשל בצורה כזו שכשהוא רואים בענב, רואים את החרצן בתוכו.
אז הדין הוא שכונס לתוך ביתו,
וכן כיוצא בו בשאר שני שבוע חייב במעשרות.
הוא מתחייב במעשרות בזמן שהוא אבאיש,
שהוא הגיע לדרגת בישול כזו.
עכשיו המשנה, משנת ט' מדברת על זיתים.
משיכניסו רביעית לסיעה.
אם יש לי סיעה זיתים,
ואני יכול על ידי סחיטה להוציא רביעית לוג זיתים,
אז הדין הוא שפוצע ואוכל בשדה.
מותר לו לפצוע את הזית ולאכול את זה בשדה.
ככה היו ממתקים את המרירות של הזיתים בשדה. נותנים להם פציעה,
ואז זה היה נהיה מתוק.
עד היום ככה, כי...
פוצע ואוכל בשדה.
הכניסו חצילוג,
אם כבר הזיתים השתבחו יותר וכבר מכניסים חצילוג,
אז קוטש וסיעה.
ככה בשדה מותר לו כבר לכתוש ולסוך,
אם הוא קיבל איזושהי מכה, מותר לו לסוך את השמן על ידו, על גופו.
הכניסו שליש.
אם כבר, הזיתים האלו כבר מכניסים,
אפשר להוציא מהם זיתים שליש.
זאת אומרת, שליש מהכמות הסטנדרטית.
אומר ברטנור שנתגדלו שליש ממה שעתידים להתגדל.
אי נמי שמוציאים מהם עכשיו שליש ממה שהם הוציאים לשיאה כשהם התבשלו יפה.
אז מה הדין?
אז כותש בשדה
וכונס לתוך ביתו,
וכן כיוצא בהם בשער שני השבוע.
מותר לו כבר במצב הזה להכניס את זה לבית שלו, לקטוש בשדה, להתנהג עם זה כמו כל השנים.
וכן ההלכה היא לעניין מעשרות,
שאז זה כבר מתחייב במעשרות.
ושער כל הפירות אילן,
כי הוא נתן למעשרות ככה הוא נתן לשביעית. כשזה מתבשל, אז מותר.
הברטנורה מביא שדווקא טעינים, ענבים וזיתים,
הייתה רגילות שלהם לכל את זה גם קודם הבישול המלא שלו.
אז זו הסיבה שאיתרנו. אבל בשאר פירות אילן,
דווקא כשהתבשלו לגמרי,
רק אז מותר.
עוד משנה אחת, משנה אחרונה, משנה י'.
ממתי אין קוצצין אילן בשביעית?
ממתי אסור לקצות את אילן בשביעית?
בית שמאי אומרים,
כל האילן,
משיוציא.
אומר הברטנורה,
משיוציא תחילה תהלין
בימי ניסן.
בררטנורה אומרת קודם,
אין קוצין את אילן בשביעית, משום דלא אוכלה, אמר רחמנה, אבל לא להפסד.
הסיבה היא שמה שמותר זה דווקא לאכול, וכשאתה קוצץ את האילן,
אתה מפסיד את הפירות.
הוא מביא עוד פירוש, ואני שמעתי,
כיוון דווקא רינו רחמנה לפירות, היא מקצציה בה וגוזלת את הרבים.
אחת שקוצץ את הפירות, אז הוא גוזל את הרבים.
אז ממתי לא קוצצים את האילן בשביעית?
מי שיוציא.
בית שמאי אומרים,
מי שיוציא, מתחיל להוציא תעלים,
אז זה כבר מזיק לפירות,
אתה מפסיד את הפירות. לפני כן, אין עדיין הפסד לפירות.
זאת אומרת, אין עדיין פירות.
ובית הלל אומרים, החרובים, מי שישלשו.
מה הפירוש? אומר הברטנור, משיתחילו להכביד,
ולתלות כי אין שלשלת.
אז כבר זה נחשב ברי,
ואני צריך לדאוג שזה לא ייפסד.
אז אסור לי כבר לקצוץ
את האילן.
והגפנים, מי שיגרהו.
הוא אומר, ברטולור, מי שייסעו גרעינים,
או פירוש אינים ממתי שזה נעשה כפול הלבן בגודל,
והזיתים, מי שיינצו,
מי שיגדל הנס שלהם,
ושאר כל האילן מי שיוציא תעלים.
לכל האילן,
כיוון שבא לעונת המעשרות,
מותר לקוצצו.
פירות האילן שבא לעונת המעשרות, מותר לקצוץ.
זאת אומרת שכבר גדלו,
הפירות גמרו לגדול,
אז אפילו שעדיין יש פירות,
זה כבר הגיע לעונת המעשרות וכבר יתבשל,
אז זה כבר לא מפציץ את הפירות, כבר לא יונק מהעץ.
אז מותר לקוצצו.
פה אנחנו רואים במשנה הזו, השאלה שהוא שאל מקודם,
שאיסור הקציצה זה דווקא כשזה מפריע לפירות,
כשזה גורם שיגדלו פחות פירות, שהפירות...
אז ממתי כשהפירות מתחילים לגדול,
שיוציאו עלים וכולו, אז אסור כבר לקצוץ עד שהפירות מתבשלים.
משמע מפה שסתם אילן, אין בו בעיה לקצוץ אותו אם הוא מפריע.
ממשיכה המשנה הלאה,
כמה יהיה בזית ולא יקוצנו רובע.
לא כל עץ
שגודל בו קצת כבר אסור לקצוץ אותו.
מדובר פה כעת לא בשמיטה.
כמה יהיה בזית ולא יקוצנו.
זאת אומרת, לא מדובר על שמיטה, מדובר על שאר השנים.
יש הלכה שאסור לקצוץ אילנות.
בואו נקרא את הברטנורה,
לבש ויתקאי,
אלא שיהיה אסור לקצוץ אותו משום קוצץ אילנות טובים.
כי דכתיב, יש לנו איסור מהתורה,
כי ממנו תאכל ואותו לא תכרות.
יש לנו איסור דאורייתא לכרות
עץ מאכל.
כשאנחנו היום רוצים לבנות בניין ויש שם עצים,
אז אסור לקצוץ את האילן, זה סכנת נפשות.
אלא מה עושים?
מותר להזיז אותו הצידה,
יש כאלה שלוקחים ולשים אותו במקום אחר.
ליהודי ודאי שאסור לעשות את זה.
אז הדין הוא,
ממתי אסור?
ממתי שהוא מוציא רובע.
אם הוא מוציא רובע הקו,
אז הדין הוא שכבר אסור לקצוץ אותו, זה כבר נקרא עץ חשוב שאסור לקצוץ אותו.
רבן שמעון מגמליאל אומר, הכל לפי הזית.
בודקים כל עץ לפי
העץ שלו. אם הוא אילן חשוב כזית הנטופה,
אז אסור.
זאת אומרת, אם הוא מוציא פירות חשובים, אז אסור.
אהובים לו, אז מותר.
ברוך ה' לעולם,
אמן ואמן. הרבי חניה בקשה, אומר, יצא הקדוש ברוך הוא זכויות לישראל,
וכי הרבה לתואר המצוות, שנאמר אדוני החפץ למען תתקעו בתורה וידרש מניין? אין מניין.
בוקר טוב כבוד הרב. ב"ה ההרצאה בברוקלין מרגשת מאוד. כמעט כל הרצאה או שיעור ששמעתי באקראי זה ממש כמו אגרות קודש עונה לכל שאלה שבאותו רגע. תודה רבה ענקית. אין על רבנו הקדוש.🙏 הרב היחיד שדברי תורה חודרים עמוק לתוך הלב ופועלים. זה כמו איפוס ליאוש. ואז דף חדש הכל משתנה. רואים כל דבר בצורה נכונה. אין מילים.
🌹 מעלתה של הארת פנים 🌹״אם אדם לא מאיר פנים כל המתנות לא שוות כלום. אם הוא מאיר פנים נחשב שנתן הכל אפילו שלא נתן... אז מי שמאיר פנים לסובבים בנעימות ובנחת מרוויח בכפל לא רק מצווה חשובה בין אדם לחברו, אלא המצווה הכי גדולה בעולם, קידוש השם.״ ✨ הרב אמנון יצחק שליט״א ✨ ב"ה הרצאה מדהימה, תודה רבה 🙌
לרבנו היקר, אנחנו מודים לבורא עולם ששם אותך בעולמנו ונתן לנו שכל בינה ודעת להבחין ולהכיר בך ברב האמת. תודה שאתה מוסר נפש מדי שעה למען עם ישראל. יהי רצון וכל עם ישראל יזכה להכיר בך ולדבוק באמת. והשי"ת הטוב יאריך ימיך בטוב ובנעימים הרבה מזל טוב לרגל יום הולדתך, אמן! אוהבים משפחת ב. י .
שלום וברכה לרב היקר והאהוב! ב"ה קראתי בעיון רב את כלל הברכות והאיחולים המרגשים שגרמו לשמחה רבה. אני לא מכיר אישיות ראויה ממך לכול החום והאהבה מאנשים יקרים שכתבו, ברכו באפשרויות שונות וכאלה שברכו בליבם. בכל אופן, אני מצטרף ואם יורשה לי מוסיף שבעתיים על כל הברכות החמות והלבביות!!!🌹♥️🙏
לכבוד הרב היקר אמנון יצחק שליט״א, ליום הולדתך אנו רוצים להודות על אור התורה שאתה מפיץ , על הסבלנות על מאור הפנים ועל הדרך המיוחדת שבה אתה מקרב ומחזק את כולנו. יה"ר שהקב״ה ימלא כל משאלות ליבך לטובה ולברכה שיתן לך השי"ת כוחות איתנים להמשיך להנהיג את דרכנו מתוך בריאות איתנה שפע, שמחה ונחת מכל משפחתך. מזל טוב ואריכות ימים ושנים בטוב ובנעימים. מאחלים: משפחת מ. מיבנה, ההורים של נ. מ.
כבודו אבא היקר מפז יה"ר שהשי"ת ישמרכם ויברכם לעד אמן ואמן💐 רצינו לאחל לרב מזל טוב מעומק הלב בבריאות ואריכות ימים ושנים בהמשך עשייה מבורכת ונחת לבורא יתברך, תודה להשי"ת שזכינו בכם אין מילים לתאר את התודה הענקית על כל מה שאתם עושים עבור עם ישראל, תודה להשי"ת שזכינו בכם יה"ר שהשי"ת ישמרכם לאריכות ימים ושנים אוהבים אתכם מעומק הנשמה כל הישועות והברכות וההצלחות בבניין שופר הגדול במהרה ובביאת משיח צדקנו יחד עם כבודו אמן ואמן הרבה מזל טוב ומאחלים לרב שיזכה להיות שמח תמיד ויגשים השי"ת משאלות ליבכם לטובה משפחת א.🩷
תודה רבה לכבוד הרב על כל העשיה למען כבוד ה' יתברך, אנו בטוחים שבזכות העשיה של הרב מתמתקים הדינים מעל עם ישראל בכלל ובפרט, על השפלת השקר והעמדת האמת, על שמחזיר אותנו בתשובה יום יום, על שמלמד אותנו דעת בינה והשכל מא' ועד ת', מלמדנו לדייק בדברנו, על הדאגה והאכפתיות לכל יהודי ובפרט לנו, היריעה קצרה מהכיל את כל התודות שאנו חייבים וזה המעט שאנו יכולים להשיב כהכרת הטוב לרב. מאחלים לרב חודש טוב ומזל טוב עד 120 בבריאות שלמה ואיתנה, יהי רצון שחפץ ה' עליכם יצלח ותמשיכו בזיכוי הרבים ובהחזרת כל עם ישראל בתשובה שלמה לאביהם שבשמים, תזכו לנחת רוח מכל המשפחה והתלמידים ותזכו לראות בעבודת כהן גדול בבית המקדש ולחזות פני משיח צדקנו במהרה בימינו אמן כן יהי רצון! נ. מ. ומשפחתו.
לכבוד הרב האהוב והיקר לי מכל. אני מאחל לך שאת כל הברכות שבירכת ואיחלת לכולם יה"ר שהשי"ת ישפיע מטובו ויברכך. לנחת מכל משפחתך, בריאות עד 120 שמחה והגשמת כל היעדים והמשאלות שיש לרב, בקודש - ומה שהוא רוצה בשביל עם ישראל. כי כזה אתה רבינו כל כולך זה נתינה לבנים של הקב"ה. אוהב מוקיר ומעריך, י. ח.
בס"ד, עליכם השלום והברכה מו"ר, רציתי לעדכן בקידוש שם שמים בזכות כבוד הרב. ב"ה עשינו השגחה של כשרות על אולם ארועים גדול. שזה כולל את כל הדרך של הרב: הכשרה של כל הכלים במטבח התעשייתי, בקיצור עשינו הכשרה כמו בפסח לאולם. והגיע צוות של כ-10 אברכים לבדוק את כל הירקות מתולעים על ידי שולחנות שיקוף באור, וחיתוך של כל הגמבות פלפלים ושיקוף. ובירור האורז והקוסקוס וכל הבדיקה של כל פרט ופרט עד גרגיר השומשום. וכמובן שהבאנו תבלינים ממשפחת ש. הי"ו אמן. וכל המשגיחים הן מטעם הרבנות והן מטעם כשרויות אחרות והספקים ועובדי האולם מאוד התפעלו לטובה ואמרו "שמעולם לא ראו דבר כזה אף כשרות ואף השגחה לא עושה כמונו!" וזה אולם שעובד עם כל ההשגחות החרדיות "בָּרוּךְ ה' לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן" (תהלים פט, נג) תודה רבה לרב על הכל מכל כל, אשרינו שב"ה זכינו בזכותך.
לכבוד הרב היקר והאהוב, יום הולדת שמח! תודה מעומק הלב על הזכות שנפלה בחלקי להכירך, ועל כך שב"ה בזכותך זכיתי לחזור בתשובה, להתחזק באמונה ולגלות מחדש את הדרך אל השי"ת. אתה שליח נאמן של הקדוש ברוך הוא, המאיר את לבבות, מחזק את עם ישראל ומפיץ אור ותורה בעולם. מאחלת, שתזכה לבריאות איתנה, לאריכות ימים ושנים, לשמחה גדולה, לפרנסה טובה, ולנחת מכל יקיריך. שתמשיך להיות צינור של אור, אהבת השי"ת וקדושה, ושכל מילה טובה שתוצא מפיך תחזור אליך בברכה כפולה ומכופלת. ♡ מזל טוב, הרב היקר! שתזכה לראות את פירות עמלך, ולהמשיך להאיר את העולם כולו, אמן! בהערכה עצומה, באהבה ובהכרת הטוב.