"ויאמר ארור כנען עבד עבדים יהיה לאחיו", רגילים לפרש כי נח כעס על חם, קילל אותו שיהיה עבד, אבל האמת שזה אינו כן, מה לאב לקלל את בניו, אלא בחטאו שראה את ערוות אביו והגיד לאחיו נהפך חם למציאות אחרת במובן הרוחני, וירד לדרגה של עבד שהוא אדם פחות המעלה, ונח שהכיר זאת גילה אותה בעולם והכריז, ארור כנען. כלומר, מעתה ירד כל זרעו של חם לדורות עולם לדרגה נמוכה של עבדי עבדים, הוי אומר שבעבדות זו לא היתה כוונה בשעבוד הגופני בלבד של עבד, כי אם בעיקר במושגיםה רוחניים.

מכאן אנו רואים מה נורא ההרס של חטא, יורד משתלשל לתוך מעמקי טבעי האדם ומשנהו למציאות אחרת, אפילו חטא קל כזה של חם שראה ראיה אחת שלא כהוגן ושנעשה מאליו, מבלי פעולה מכוונת, בכוחו ליצור טבע חדש ולהפוך אותו למהות אחרת. מציאות של עבדא בהפקרא נייחא ליה, עבד נח לו לחיות בהפקר, ולא רק אותו בלבד, אלא אף את זרעו ודורותיהם אחריהם. ראינו שכל חטא ולו הקטן ביותר, ולו היחיד, משנה את כל הבריאה כולה, שהרי אדם הראשון חטא חטא אחד באכילה אסורה והביא מיתה על כל העולם, וכל מה שהעולם עובר ששת אלפים שנה זה בגלל חטא אחד, אם לא העולם היה יכול להיות מתוקן צ'יק צ'ק.

גם נח  ירד ממדרגתו, מאיש צדיק תמים לאיש האדמה, ויחל נח, נעשה חולין, מה קרה? הקדים ליטע כרם, מזה נשתכר, מזה ויתגל, ומזה ראה חם ומזה גם הוא מחטא אחד התקלל. וכן על זה הדרך. אז רואים שזה משפיע על טבע האדם חטא אחד אפילו.

דיברנו באחרונה בדרשות מה זה חטא, רבינו יונה מגדיר את זה הפלא ופלא בשערי תשובה, כמה צריך לבקש על זה רחמים, כניעה, בכיה צומות הכל, חטא אחד. דוד המלך כל ימיו, וחטאתי - אחד, לנגד תמיד, ובוכה שנים רבות, בדמעתי ערסי אמסה, לא יכול לשכוח, כמו שויתי ה' לנגדי תמיד ככה חטאתי לנגדי תמיד. חטא אחד, חטא אחד. וזה חם קבע את גורלם של כל צאצאיו להיות עבדים. כל צאצאי חם. ופרעה ועמו יוכיחו, הם צאצאי חם, מצרים, הרי פרעה וכל עם מצרים מוצאם מזרעו של חם, הם שלטו בכיפת העולם, וארץ מצרים היתה ברוכה מאד, ויתענגו בה תענוגי עולם, ככתוב "כגן ה' כארץ מצרים", הם גם עמדו במעלות החכמה והיו בקיאים בחכמת הכישוף, מכחישים פמליא של מעלה, ופרעה בעצמו הגיע למעלות עליונות כאלה עד שהיה בכוחו להתפתות לחשוב את עצמו לאלוה ולומר לי יאורי ואני עשיתיני. אתם שומעים? הוא עשה את עצמו, יטמבלולו. אני עשיתיני, אני עשיתיני, היית קודם או לא היית קודם? אם היית קודם לא צריך עשיתיני, אם לא היית קודם איך עשיתיני? אבל טוב.

בכל אופן הוא הגיע למעלות כאלה שהאמין בזה, וכולם האמינו שהוא כזה. חכמי מצרים הכירו אותו בתור כזה והאמינו בו. יכול להיות דברים כאלה שציבור גדול טועה, כמו אובמבה, הוא גם מזרע חם, אובמבה הוא מזרע חם, גם האפריקאים, כוש. אז אובמבה הוא גם מזרע חם והאמינו בו כולם ואפילו 88 אחוזים מהיהודים הצביעו בעבורו שהוא יביא וי מייק צ'יינג'.

והנה עם כל זה נחשבו פרעה וכל עם מצרים לעבדי עבדים, בהיותם מצאצאיו של חם, אז עם כל המעלות שבנינו שלטו בכיפת העולם, הארץ שלהם ברוכה, פרעה היה חכם גדול, הם היו חכמים בחכמת הכישוף, כולם זה פה שם, בסוף אבל מה הם? עבדים צאצאיו של חם, הרי שעבדות זו  משמעותה במושגים רוחניים בשלבים העליונים ביותר. כי אם זה עבדות שהוא נתקלל שהיא גופנית פיזית, אז צאצאיו היו צריכים להיות מיוחדים לאחרים, ולא לשלוט בכיפת העולם, ולא להיות ברמותג בוהות רוחניות, וכו' וכו', אבל פה מגלים לנו שזה הכוונה יותר בענין הרוחני של האדם.

לא לשכוח שחם זה אחד מהראויים להנצל מכל המבול, זה לא פשוט, ודאי. יותר מדי גם.

מצאנו עוד יותר מזה, אמר הכתוב, "ויאמר ה' אלהים במה אדע כי אירשנה", ענה לו ה' ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום ועינו אותם ארבע מאות שנה.

אמרו חז"ל בנדרים ל"ב,  מדוע נענש אברהם, אברהם אבינו נענש ונשתעבדו בניו למצרים 210 שנים, אתם יודעים מדוע? מפני שהפריז על מידותיו של הקב"ה שאמר במה אדע כי אירשנה, ארבע מילים 400 שנה. על כל מילה לא במקום מאה שנה עונש. יבבי. כן.

והנה אברהם אבינו ע"ה האדם הגדול בענקים, נאמר עליו ומצאת את לבבו נאמן לפניך, שליבו נעשה כולו אמונה, ומצאת את לבבו נאמן לפניך, כל לבבו על שני יצריו, מלא אמונה, כל החלל של הלב שלו היה מלא אמונה, ובודאי כשהוא אמר במה אדע לא היה שום חסרון באמונה חס ושלום, הוא לא שאל איך אדע, במה אדע, תדע שהרי כששלח הקב"ה את משה רבינו ע"ה לגאול את ישראל, ואמר "והן לא יאמינו לי", משה רבינו חושש שעם ישראל לא יאמינו לו שהוא הגואל שהקב"ה מביא את הגאולה על ידו, ואחרי 210 שנה יוצאים ממצרים "והן לא יאמינו לי", אמרו חכמים ז"ל אמר הקב"ה, הן מאמינים בני מאמינים, מאמינים ככתוב "ויאמן העם", בני מאמינים ככתוב "והאמין בה' ויחשבה צדקה", מדובר על אברהם אבינו, שהם מאמינים בני מאמינים בנים של אברהם, מעיד ה' על אברהם שהוא המאמין הגדול ראש המאמינים, אז כשהוא אמר במה אדע זה לא היה פגם באמונה. אבל אמר למשה, אתה סופך לא להאמין, ככתוב "יען לא האמנתם בי" תביעה על אברהם אבינו באמירתו "במה אדע כי אירשנה", לא היה לו שום חסרון באמונה, ונשאר ראש המאמינים כפי שהיה תמיד.

אלא שלפי תומת ישרו אברהם אבינו, ובגודל דעתו ראו בשמים תביעה כל שהיא עליו שהתבטא בביטוי כזה שיש לפרש את הביטוי כאילו הוא מבקש הוכחה לדבריו של ה' יתברך, כאילו. המפרשים אומרים שהוא אמר באיזו זכות, במה אדע - באיזו זכות אני אדע שהבנים שלי וזרעי יזכו לדבר הזה, אבל הלשון לא מדוקדק, לא נשמע טוב, הצליל אפילו שה' רק שומע, זה לא מצטלצל, ככה לא מדברים לקב"ה. תברור מילים, שקול מילים אומרים היום, תשים לב מה אתה מוציא מפיך, אתה מדבר לגבוה, ואעפ"כ שרק הצליל, נענש נוראות שנגזר על בניו שיהיו עבדים, שמעתם? חם נגזר עליו שיהיה עבד והוא עשה מעשה של ראיה לא בכוונה וכו', אבל הוא פרסם לאחיו, עבד עבדים יהיה לאחיו, כל זרעו נתקלל, אצל אברהם זה גרם הפגם הזה גם כן ירידה לעבדות לארבע מאות שנה.

על ידי הביטוי הזה של במה אדע נתרשמה בו מציאות כזאת שסיבבה ירידת הדרגה בבניו עד כדי עבדות של 400 שנה. הוי אומר מכאן, כי אפילו חטא כזה של אברהם אבינו, חטא דק מן הדק עד אין נבדק, שגם אברהם אבינו בשכלו הבהיר לא עמד עליו, לאברהם אבינוהיה שכל אלקי אמיתי, שכל שלא התקלקל, שכל של התורה היה לו כי הוא השיג את כל התורה בשכלו, והיום למדנו בדרשה בבוקר ששכל זה אחד האמצעים להכרת הבורא זה אפשר להשען עליו ומי שלא שוקל בשכלו נכון חייב מיתה. ואמרנו שהגמרא אומרת למה ליקרא סברא הוא, למה צריך פסוק אם הסברא השכל מחייב, לא צריך פסוק, ז"א ששכל ופסוק זה אותו דבר, אם השכל ישר לא עקום. פשוט לא לתת לתאוות להשתמש בו למטרתן, כי כשאדם תעב למשהו הוא מבקש מהשכל עצה איך להשיג את הדבר. אבל אם אדם באופן ניטרלי ישאל את השכל אם נכון לעשות משהו או לא, יהיה מוכן לקבל את עצתו, כמו שאדם נותן עצה לאחר ואין לו שיקולים תאוותניים להטות את שכלו, אז אדם יגיע לשכל ישר.

אז למרות שכלו הבהיר של אברהם אבינו, לא עמד על הפגם הקטן הזה בלשון שהוא אומר. וזה גרם שהטביע בזרעו מציאות של עבדות, שזה מתבטא בפחיתות ההכרה והדעת שהלכה וגדלה במשך הדורות. עד שהגיע לדרגה כזאת שמלאכי השרת טענו עליהם הללו עובדי עבודה זרה והללו עובדי עבודה זרה בשווה. בני חם ובני ישראל מלאכי שרת טעו ואמרו שהם ממש אותו דבר, הללו והללו, כאילו זרעו של אברהם אבינו וצאצאי חם שניהם עומדים בדרגה אחת.

והנה כשנתבונן בזה נראה כמה מופלא הדבר, שהרי כידוע הגיע אברהם אבינו למדרגות העליונות ביותר בהכרת כל הבריאה, ובידיעת ה' יתברך על הכל, הוא חקר בשכלו הגדול והבחין בכל הברואים, ברואי מטה וברואי מעלה, וידע את כוחותיהם גבורותם חכמתם והשפעתם, עד שבאה לידי הכרה וידיעה ברורה בכל שפע הטובה והחכמה שבהם כי כולם אין להם משלהם כלום, והם אפס ותוהו לעומת ההכרה האמיתית בה' יתברך. שהמציא אותם, שמנהיג אותם, שמחדש אותם בטובו בכל עת.

יש הרבה אנשים בעולם הזה היום אפילו דתיים חרדים שהם לא מגיעים לזה, הם מייחסים כוחות יש מי שחושב שהאש לא שורפת? יש מי שחושב שהמים לא ניגרים? יש מישהו חושב שאפשר להזיז את ההרים? טבע, יש לו כח עצמי, ככה אנשים מבינים, ואף אחד לא רואה בזה שום פגם באמונה ובהבנה. מה האמת? שאין שום כח עצמי לשום דבר בעולם זולתי הקב"ה. אין בכלל מציאות חוץ מה' לבדו. כל השאר זה מקרה, ברגע ה' יכול להחזיר את היש לאין, כמו שהוא הביא את המאין ליש כל מה שיש הוא הופך לאין. את היש ברגע הכל הופך לאין. וכל האומות שמסביבנו וכל הטררם וכל המיליארדים כאין וכאפס וכתוהו נחשבו לו. כמר מדלי, טיפה בתוך דלי.

והוא מה שאמרו חז"ל, משל לאחד שהיה עובר ממקום למקום וראה בירה אחת דולקת, כך, לפי שהיה אברהם אבינו אומר, תאמר שהעולם בלא מנהיג, האם זה יתכן? הציץ עליו הקב"ה ואמר לו, אני הוא בעל העולם. יש בעל לעולם. יש הרבה אנשים הולכים ברחוב והם רואים את הבירה דולקת, יש כוכבים ויש מאורות ויש גלגלים ויש הכל, אם הם לא חונכו מקטנות להגיד שיש אלקים בלי להבין מה הם אומרים ולמה, מישהו היה מייחס את זה לעד אברהם אבינו אף אחד לא חשב ככה, לכן הוא הראשון שהציץ עליו, כי הוא הראשון שגילה שיש בעל הבירה, והיו ענקי השכל והרוח, מאדם הראשון והלאה, זה אנשים שיודעים את מציאות הבורא בחוש.

אולם מכיון שבאותו רגע שהגיע להשגה הגדולה ביותר, אמר במה אדע כי אירשנה, נפל איזה טשטוש קל דק מן הדק בהכרתו של אברהם אבינו, ופגם מה מהשגותיו העליונות, חלה הפרעה כל שהיא בשלמות החירות לפי המושגים העליונים, ואם יש איזה טשטוש כל שהוא באמונה של האדם אפילו בשלבים הגבוהים ביותר, ז"א לא היה בעצם מקום לשאלה בכלל, לא משנה איך תסביר, לא היה מקום לשאלה, אם ה' הבטיח נסגר הענין, אין מקום לשאלות.

אז רואים שיש כאן פגיעת מה בחירותו, איננו בן חורין במלוא מובן המילה העליונה, ויש משהו פה מבחינת עבדות, עבד זה מושג של מישהו שתלוי במישהו, הוא לא עצמאי לגמרי, הוא לא בן חורין. אם אתה עוד תלוי בשאלה אז זה כבר צד של עבדות, זה כבר לא בן חורין שלם. יש לך עוד שאלה, רגע אבל יש לי שאלה, אה רגע יש לי שאלה, זה כבר בחינה של עבדות.

ואמנם הגזרה של "ועבדום" לפי הבחינה שהסברנו, התחילה כבר מיצחק ע"ה, מיצחק אבינו, ולמרות מדרגותיו העליונות בתור עולה תמימה, והברכות הרבות שבירך אותו ה' יתברך, ראו בו בשמים איזה בחינה קלה של עבדות, וכן אצל יעקב אבינו ע"ה ובניו אחריו, שבהם כבר נתגשם השעבוד, עוד יותר, שיצאו מהארץ הנבחרת וירדו למצרים, ועם היותם שם בכבוד ובגדולה, ונתקיימו שם החלומות של יוסף, יוסף היה השליט במצרים, בכל זאת בשמים נחשבה יציאתם מן הארץ כגלות, והשתהותם במצרים בבחינה של עבדים למצרים, כי מה הכריחם לשבת בארץ מצרים אם לא עבדות, אפילו שהם היו שליטים בארץ מצרים, בזכות יוסף.

ובאמת גם לאחר הירידה הגדולה שכבר נגזרה על בני ישראל במצרים קושי השעבוד ממש, ויעבידו מצרים את בני ישראל בפרך, וימררו את חייהם בעבודה קשה בחומר ובלבנים, אז מה אנחנו מכירים, שמה מדובר פה? עבודת פרך, לבנים, עבודה קשה, התגלה שעבוד זה בעיקר במעמדם הרוחני. הרי כשיעקב ביקש מיהודה שירד להורות גושנה, לפתוח בית  תלמוד, אז הם היו מונחים כל הזמן בתורה, בשבעים נפש ירדו אבותינו למצרים, כולם היו מונחים בתורה כל הזמן, הוא לא הסכים יעקב לרדת עד שיהיה בית תלמוד, אז כל הזמן הם היו בתורה. ושמה נגרם להם בעיקר שעבוד במעמד הרוחני, בטשטוש ההכרה, בירידתם השכלית במושגים העליונים, כי הסבל הגופני לא תפס מקום אצל בני ישראל שאף לאחר ירידתם היו במדרגה רמה, אלא שעיקר הסבל התבטא במובנים רוחניים.

ועכשיו תשמעו דבר שהגמרא במגילה אומרת, בדף כ"ה, לא יאומן כי יסופר. חכמים מפרשים את הפסוקים שהזכרנו עכשיו. "ויעבידו מצרים את בני ישראל בפרך, בפרך - דא פרכא, בעבודה קשה דא קשיא, בחומר - דא קל וחומר, ובלבנים - דא ליבון הלכתא, ובכל עבודה בשדה דע ברייתא, הרי מפורש כל עיקר השעבוד היה שנטשטשו אצלם השגותיהם, וחסרה להם צלילות הדעת הדרושה להלכה, כדברי  חכמים ז"ל, שמעתא בעי צילותא. ואם אדם יתמה, מה זה, מאיפה הביאו את זה? אז הרבה דורות אחריכם, אצלם יהושע בינון, כשבא המלאך, אמר לו על מה באת? אומר לו על זה שאתם לא לומדים תורה בעיון, מה זה, הוא בא אליו אחרי יום מלחמה, לא מלחמה כמו היום עם אקדחים וזה, אחרי מלחמה עם כידונים וחרבות, אתם יודעים כמה קשה לשאת חרב, זה ברזל, ולהניף אותה, ולהלחם, ולרכב על סוס ולרוץ ברגל ולהחזיק כידון ולנצח ולהגיע בלילה וללמוד ובעיון, ואם לא - בא המלאך. זה דורות הרבה אחרי. ואם לא הסיפור עם המלאך היינו חושבים שהם רק נלחמו והלכו לישון, נלחמו והלכו לישון, "וילן יהושע בעמק" - בעמקה של הלכה. זה הרבה דורותא חרי, והדורות האלה שנמצא שמה יעקב אבינו והשבטים הקדושים ושהם מדריכים את העם, ושבט לוי בכלל לא נתעסקו בפרך ולא כלום, אז מה כתוב פה? כתוב פה שהעבודה בפרך זה כל המושגים שאנחנו לומדים פרכה, קושיות, קל וחומר ליבון הלכה, ברייתות וכו', כל זה נטשטש בהשגות שלהם כי חסרה הם צלילות הדעת הדרושה להלכה כי הלכה צריכה צלילות.

וכן הבהירות בהכרת ה' יתברך וידיעת תורתו, הרי למה נכתבה משנה, תורה שבעל פה, למה נכתבה? לא, כתוב דברים שבעל פה אי אתה רשאי לכתבם, דברים שבכתב אי אתה רשאי לאמרם על פה, אז זה היה תורה שבכתב ותורה שבעל פה, אז איך התירו לכתוב תורה שבעל פה? אלא בגלל הגזרות שניחתו על עם ישראל, והגויים לא נתנו להם לעסוק בתורה, אז לאט לאט התחיל להשתכח, לכן הם היו כותבים בראשי פרקים ואז רבינו הקדוש אסף את כל החכמים וריכזו את כל מה שהיה בידם כל השמועות וכתב את ששה סדרי משנה.

אז ז"א, כשיש דוחק ויש עבודה קשה וטרדות ומלחמות וכל מיני דברים כאלה, קשה לאדם לשמור על אותה רמה רוחנית אז זה מה שקרה, לכן הבהירות גם בהכרת ה' יתברך ובידיעת תורתו היו זקוקים להגיע למעלות הכרותיהם דרך פרכה קושיה וקל וחומר, וזאת היתה גזרת העבדות שנגזרה על ישראל, משום שאברםה אבינו התבטא "במה אדע כי אירשנה". זה גם הסיבות שכתוב בספרים הקדושים למה אנחנו  צריכים את התלמוד וכל הקושיות בדרך הלימוד הזאת? לברור את הקליפות, כל קושיה זה נובע מקליפות שיש עלינו, ורק על ידי עמל ויגיעה אדם מצליח לשחרר את הקליפה מעליו.

כל זה בגלל שאברהם אבינו התבטא במה אדע, באו בניו לידי כך. ולא הגיעו כבר ל תענוגים הרוחניים המופלאים במילואם, שזוהי בחינת עבדות לפי ערך מדרגותיהם.

ומתוך שעמדו במדרגות כה גבוהות, וכל עיקר השעבוד לא היה אלא בחוסר בהירות וההשגות העליונות, כמו שאמרנו, לכן גם גאולתם ופדות נפשם באה רק על ידי הקב"ה בכבודו ובעצמו, כפי שחכמים מסבירים את הפסוק "ועברתי בארץ מצרים אני ולא מלאך, והכיתי כל בכור אני ולא שרף, ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים אני ולא שליח, אני ה' אני הוא ולא אחר". הרי שכל הפגם של "במה אדע" לא היה אלא בקצה השלמות העליונה ביותר. חסרון דק כזה שאף מלאכים ושרפים לא השיגו אותו ולא עמדו עליו. הרי כל מה שהיה שעבוד בגוף זה היה רק בשביל הרוחניות, בשביל לקבל עבדות, אבל עבדות של הקב"ה ולא של בשר ודם. להתיש את הגוף, כי רק בהתשת הגוף זוכים לתורה. אז הכנה לקבלת תורה חייבים להתיש את הגוף, ז"א זה מסייע לרוחניות המצופה מהם. וחסרון דק כזה אפילו המלאכים והשרפים לא השיגו אותו ולא עמדו עליו.

אם כן גם בחינת העבדות שנתהוותה מאמירה זו שאמר אברהם אבינו היתה למעלה מהשגתם של המלאכים. ולכן לא היה אפוא כל מקום שהגאולה תהיה על ידם, על ידי המלאכים, ורק הקב"ה ולא אחר בחן את המדרגה של בניו, כי לפי המלאכים הללו והללו, ורק הוא בחן, הקב"ה, את מדרגת בניו, הן בעת שעבודם והן בשעה שחסרו לשלמותם בהשגת אמונתם בו והכרתם אותו. אבל ראינומיד שהגיע משה רבינו ויאמן העם. איך אתה תאמין, אחרי שאתה כבר 210 שנה שמה רקוב, כבר יש לך מנהג וטבע במושגים של אבן שאנחנו מבינים, מה שייך שיבוא מישהו פתאום שנעדר פה בכלל ארבעים שנה לא היה בכלל ופתאום הוא בא ומודיע שהוא הגואל והוא יגאל את עם ישראל. בלי שאלות, בלי חקירות, בלי כלום, "ויאמן העם", מה זה, זה דרגה גבוהה מאד, דרגה גבוהה מאד. בדור הזה כשיבוא המשיח ויתגלה, לא יאמינו לו, לא יאמינו לו, צריך אשפוז.

ועוד, שהשלמת הכרתם וגמר תיקון הפגם במה אדע, לא יכלו לבוא אלא על ידי התגלות הקב"ה בכבודו ובעצמו לפניהם. אז כדי להשלים את ההכרה שלהם ולגמור את התיקון של הפגם במה אדע, שזה לקח 210 שנה, שזה ממש בעבדות, זה 400 מיצחק, אבל בכל אופן רק על ידי גילוי של הקב"ה בכבודו ובעצמו לפניהם, רק אז הגיעו לשלמות המדרגה של "וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה ה' במצרים ויאמינו בה'" שמתוך כך באו משעבוד לגאולה ונעשו ראויים לקבל את התורה מן השמים, זה מקרה היסטורי יחיד במשך ששת אלפים שנה, ולהיות עם סגולה, העם היחידי שמסוגל לקבל את התורה. וזאת היא הבחינה של יציאת מצרים. יציאת מצרים זה מהטשטוש וחוסר ההכרה הרוחנית ולחזור למצב האמיתי של אברהם אבינו לפני המילים האלה, ארבע התיבות של במה אדע. והגיעו אז למדרגה של בני חורין במושגים העליונים של שלמות האמונה וההכרה בה' יתברך ונקראו גאולים. לא גאולת הגוף אלא גאולה רוחנית, שלא נשאר שום פקפוק, שום בלבול, שום שאלות, נגמר, לכן הם גם אמרו, נעשה ונשמע, בלי שאלות, כל אומות העולם שאלו מה כתוב בה, מה כתוב בה, ישראל לא שאלו שאלות, שלמות האמונה, נעשה ונשמע.

רואים מה זה חטא אחד. ואיזה חטא? שאפילו המלאכים לא מבינים שזה חטא. מה החטא? שנשמע משהו שלא ראוי להשמע, לא ככה מדברים עם הקב"ה. אברהם, השלם באמונה, שהוא מביא דוגמא ממנו, ואומר שהם מאמינים בני מאמינים הבנים של המאמין הגדול אברהם אבינו והאמין בה', יש לך עדות יותר טובה ממה שה'? "ומצאת את לבבו נאמן לפניך"? אז ז"א חטא זה חסרון, הלשון של חטא זה חסרון, הפירוש שלו זה חסרון, וחטא זה אפילו חסרון קל. אז זה תלוי כל אחד במדרגה שלו, במדרגה של אברהם אבינו הוא נדרש שלא יהיה גם חסרון כזה, ואם יש זה משפיע מאד מאד.

כתוב בספרי המוסר, למה עפרון נבחר להיות מושל באותו יום שאברהם צריך להכנס איתו לעסקה על מערת המכפלה. מה זה משנה אם אברהם אבינו קונה את החלקה מאדם פשוט, מאדם אמיד, מאדם שר ומושל, מה זה משנה? תשמעו דבר מדהים. כשאדם מדבר עם אדם פשוט והוא אדם גדול, אפילו שהוא עצמו עניו והוא לא מרגיש שום הפרש, יש נדנוד בנשמה שהתעסקת עם בן אדם פשוט. שהתעסקת עם אדם מכובד אין את הנדנוד הזה, וזה יכול להשפיע על אברהם, אז ה' דואג להרים לגדולה את זה שהוא צריך להפגש איתו בשביל שלא יהיה אפילו נדנוד קל, נדנוד קל באברהם אבינו. חכמי ירושלים היו בודקים עם מי יושבים לסעוד, לא היו יושבים עם כל אחד, וכן על זה הדרך בהרבה מקומות מי שיבחן ויראה שכל הדברים האלה הם משפיעים, עם מי מדברים, כמה מדברים, איך מדברים, כל דבר ודבר, צריך להזהר מאד מאד, כשמדברים בפרט כלפי מעלה צריך לבדוק בדיוק בדיוק מה אתה הולך להגיד איך אתה אומר, אוי להם לאלה שטוענים כלפי מעלה, או אלה שחלילה מתריסים כלפי מעלה. שהרי אדם חלש אפילו אם הוא נמצא, לא אפילו, אדם שהוא אפילו חלש ונמצא למעלה ולמטה נמצא גיבור וחזק, החלש למעלה חזק יותר מזה שלמטה. מה עוד שהקב"ה למעלה והוא הכי חזק, ואתה שפל שבשפלים. אז שקול מילים. חטא של דיבור קטן.

רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.