"מן הארץ ההיא יצא אשור ויבן את ננווה היא העיר הגדולה", רש"י מפרש, כיון שראה אשור את בניו שומעין לנמרוד ומורדים במקום לבנות המגדל, יצא מתוכם, היא העיר הגדולה, היא ננווה, אז רש"י מודיע לנו למה יצא אשור, כתוב מן הארץ ההיא יצא אשור ויבן את ננוה היא העיר הגדולה, למה הוא יצא? הוא ראה שהבנים שלו מתקלקלים, הם שומעים לנמרוד ומורדים במקום, נמרוד המריד את כולם לעשות מגדל וראשו בשמים, ולהלחם בה', ואז הוא לקח את כל הפעקלאך עם כל הילדים והכל, כל המשפחה, ויצא מתוכם, והלך ובנה עיר שהיא נקראת ננווה העיר הגדולה. עד כאן זה רש"י.

עכשיו אדם צריך להתבונן, הגע בעצמך כמה אומץ לב וגדלות נחוצים לאדם, שבגיל זקן יחליט לעזוב את ביתו, ואת כל קנינו, את רכושו, ולאעקר ממקום שנולד ונתגדל שם, זה כח עצום, ראה שהילדים הולכים לעשות שטויות, טעויות, להתקלקל, למרוד בה', קם ועזב.

ראינו מן הנסיון בדורנו, שאפילו אלה שאבותיהם וילדיהם נהרגו ונרצחו על אדמת הדמים בגרמניה, סדום ועמורה המודרנית, והם נאלצו להמלט ולברוח, בכל זאת בהגיע עת מצוא מתגעגעים להגיע למולדת זו, כי זהו טבע האדם להיות כרוך אחרי מקום שנולד בו אם טוב הוא ואם רע.

וכבר אמרו לנו חז"ל, הגמרא אומרת בסוטה, חן מקום על יושביו, והמדרש מביא מעשה שממנו נלמד עד כמה זה. חד תלמיד מן דבי רבי יוסי הוה יטיב קדמוהי, הוה מסביר ליה ולא סבר ליה, אמר ליה למה לית תצוא, אמר לי דהמא גלא מאתראי, תלמיד אחד של רבי יוסי ישב לפניו והיה מסביר לו, מלמד אותו והוא לא קולט, אמר לו למה אתה לא מבין? אמר לו כי אני גליתי ממקומי, אמר לו מהיכן אתה? מאיזה מקום? אמר ליה מן גובת שמאי, שם מקום, גובת שמאי, אמר ליה, ומה אינון אוירא דטמן, איזה מזג אויר יש שמה? איזה אויר יש שמה, מה זה שויץ יעני שם אתה קולט הראש נפתח פה אתה לא קולט, איזה אויר יש שם? אמר לו כד ינוקא מתיילד אנן גמלין ליה אדם מנה ותושין מוחי דלא יכלוני יתושא, הוא אומר לו כשתינוק נולד שמה, שתבין איזה אויר יש שמה, כשתינוק נולד שמה ישר עושים סממנים, תרופה, ותושין מוחי - שמים לו על המח שלא יאכלו אותו היתושים, זה מזג האויר שם. אמר ברוך המקום שנתן חן מקום בעיני יושביו, חן אשה על בעלה, אפילו היא מכוערת, בעיני בעלה היא יפהפיה. אז ה' נתן חינות, חן, חן מקום על יושביו. אז רואים שבן אדם לא יכול אפילו לקלוט, הוא כל כך מתגעגע למקום שיצא ממנו, שם היתושים כל כך מצויים שהם יכולים להרוג אפילו ילדים קטנים, אם לא ישימו להם סממנים הם ימותו, יאכל אותם. אז הוא מתגעגע לשמה, שמה הוא יכול לקלוט, פה קשה לו לקלוט. אז רואים כמה אדם כרוך אחר המקום שהוא יצא ממנו.

וזוהי תכונת נפשו של האדם להתקשר אל המקום למרות המגרעות. וכענין לוט שאף בעת התקרבות השואה האיומה של מטר גופרית ואש על סדום, כמו שעומד להיות עוד מעט, עוד מעט לא כל כך מעט מעט אבל מעט, עוד מעט אמטיר אש וגפרית עליו ועל אגפיו ועל עמים רבים אשר איתו. וכענין לוט שאפילו בעת התקרבות השואה האיומה של מטר גפרית ואש על סדום, גם אז "ויתמהמה" קשתה עליו הפרידה אפילו מסדום הרשעה העומדת להשמד. וכאן אנחנו רואים איש זקן אשור מכובד, מסודר בארץ, מחשובי הארץ מגדולי הדור, יוצא ולהיות מטולטל, והשם והכסף מתמעטים, כידוע מי שהולך בגולה אז שמו נפגע כי אף אחד לא מכיר אותו, אז זה סתם הלך שהולך לו ממקום למקום, מה חשיבותו, במקומו  מכירים אותו, יש לו מעלות שמה, יש לו חשיבות, ברגע שאדם גולה ממקומו השם שלו הלך, והכסף גם כן, חוץ ממה שהוא מניח מהש הוא לא יכול לקחת, דבר שני יש הוצאות בדרכים וכו' וכו', ויש סכנה של שודים וכו', בקיצור הוא הולך, השם והכסף מתמעטים והגולה והנכר מציקים. לך עכשיו עד שיכירו אותך חברה חדשה מקום חדש, ואתה יודע איזה שכנים איזה דברים איזה בלגן. ובכל זאת החלטותו של הזקן במקומה עומדת, קמים והולכים, ומנין לזקן הזה תוקף ההחלטה, הרי זה מה שחסר לרוב האנשים, מה זה רוב, כמעט כולם, אין להם תוקף ההחלטה, הם לא יכולים להחליט החלטה אמיצה, רבינו יונה אומר שצריך החלטה אמיצה, אם אין החלטה אמיצה, צריך החלטות אמיצות, אין לאנשים החלטה אמיצה, תיכף תשמעו דברים שלא שמעה אוזן. מנין לזקן הזה תוקף ההחלטה? התשובה היא הכרתו העמוקה והבנתו הגדולה שמוטב לו להטלטל, ולסבול עוני וגולה, מאשר להשאר במקום ובניו יהיו נתונים להשפעת המינות, הכפירה של נמרוד וסיעתו. תמימות מחשבתם של בניו וצורך הצלת שלמות נפשם מכריעים אצלו את הכף, להציל את הילדים. להציל את הילדים.

אז נחזור, התשובה לשאלה, מנין לזקן תוקף ההחלטה, עם כל הקשיים שמנינו, זה הכרתו העמוקה והבנתו הגדולה, אין להרבה אנשים הכרה עמוקה, יש להם הכרה שטחית, בכל דבר יש להם הכרה שטחית, שום דבר הם לא מעמיקים, אין הרבה אנשים שמעמיקים לברר סוגיה עד תומה, לא בגמרא רק, סוגיה בחיים, התבוננות, הם לא חיים בהתבוננות בכלל, לא מסתכלים לברר מה אדם נדרש, מה ה' רוצה. והשלמה למה שאמרנו בבוקר, בדרשה של הבוקר. אז רואים שאם אנשים אפילו היתה להם הכרה פעם אחת, פעם אחת אמיתית הכרה אחת אבל הכרה אמיתית שלמה, הם זכו שה' קרב אותם, כמו יתרו, כמו רחב, כמו שלמדנו. הכרה עמוקה והבנה גדולה, מוטב להטלטל ולסבול עוני, עוני, מעשירות לעוני מוטב. ולגלות ממקום שחן מקום על יושביו, ויש לו שמה מעמד מאשר להשאר באותו מקום, והבנים שלו היו נתונים להשפעה מהרסת של נמרוד וסיעתו. זה לא רק בדבר כזה, זה כמו לא ללכת לחתונה שיש בה הרבה מכשולות, כגון זמרים פסולים, אוכל של נבלות וטרפות, אנשים שמדברים דברי ליצנות וכו' וכו', אין מצוות בזה, אתה נמצא במקום עבירה. עכשיו התפרסם שבאחת החתונות של יתום, הרב בן ציון אבא שאול ועוד מישהו המשגיח שם בישיבה אור לציון, עזבו את הישיבה בגלל שהזמר הפסול יובל טייב, זה ששר אלה ווקבר עם הערבים, אז הם עזבו, לא הסכימו להיות שם, עזבו את החתונה, אתם יודעים מה זה, החתן יתום, מסכן, רוצה שישמחו אותו, וישיבה שלמה הולכת כל התלמידים הולכים יוצאים החוצה. צריך אומרץ בשביל זה.

אז הוא לא רצה שבניו יהיו נתונים להשפעת המינות של נמרוד וסיעתו, תמימות מחשבתם של בניו וצורך השלמת שלמות נפשם מכריעים אצלו את הכף. עד כאן. זה בדומה למה שפוסק הרמב"ם, שאם אדם נמצא בעיר שאין בה יראת שמים, והאנשים שמה לא הגונים, אז יעזוב את המקום וילך לעיר שיש בה יראת שמים. נו, והוא הולך לעיר שיש בה יראת שמים והוא רואה שגם שמה אין יראת שמים, אז הוא צריך ללכת לעיר שיש בה יראת שמים אחרת, ואם הוא לא ימצא עיר שיש בה יראת שמים, אז הוא אומר ילך למדבר. מי יתנני מלון אורחים במדבר, אתם שומעים? כמה הרס והשפעה של עיר שאין בה יראת שמים.

היום שאל אותי מישהו אם אפשר לעבור לאלעד כי אומרים שהרב קניבסקי אומר שלא ללכת לשם שהיא על קברים וכל מיני דברים, אמרתי שאני לא יודע אם הוא אמר לא אמר, אבל אתמול שמעתי את הרב אורי אומר שאלעד זה ראשי תיבות, אוי למה עברתי דירה.

מכל מקום, צריך לבדוק מקום שאדם הולך לשם, צריך לבדוק לאן אתה הולך. ואם אתה נמצא במקום לא טוב, אז אתה צריך לדעת מה הסיכונים, הילדים יכולים ללכת פייפן, אז אין לך דור המשך. אז כל עמלך לריק, הרי אנחנו אומרים בהגדה עמלנו אלו הבנים, אז כל עמלנו זה הבנים, ואם הבנים יוצאים לתרבות רעה מה עשית? גם אם תהיה צדיק הם יוציאו אותך מהגן עדן יכניסו אותך לגהינום. יסר בנך ויניחך ויתן מעדנים לנפשך.

מה היה מתן שכרו ותגמולו של הזקן הזה? אשור, מה היה שכרו, מה היה התגמול שלו? אשור שיצא מן הארץ זכה לבנות את ננווה העיר הגדולה. אתם רואים, יש אנשים יוצאים מקהילה מסוימת, מקהל מסוים ובונים קהילות פז, ומצליחים לבנות דברים גדולים גדולים גדולים, מתחיל קטן ונהיה גדול, מתחיל קטן ונהיה גדול, וככה זה הולך, הוא לא בנה כבר את העיר ישר גדולה, הוא התחיל כמה בתים וכן הלאה וכן הלאה עד שנהיה עיר הגדולה, ננווה המפורסמת בכל העולם, מי בנה אותה? אשור, בזכות שקם ממקומו והלך לשם.

ועל המעלות של העיר הזאת מסופר בנביאים בספר יונה, שבהשפעת דברי התוכחה של הנביא, הנביא יונה, הם עשו תשובה מעולה ומצוינת, וכל השקפותיהם המסולפות חזרו לישרות, ככתוב "ויאמינו אנשי ננווה באלהים ויקראו צום וילבשו שקים מגדולם ועד קטנם, ויגע הדבר אל מלך ננווה, ויקום מכסאו, יש אומרים שזה פרעה, ויעבר אדרתו מעל וילבש שק וישב על האפר ויזעק ויאמר בננווה מטעם המלך וגדוליו לאמור, האדם והבהמה הבקר והצאן אל יטעמו מאומה, אל ירעו ואל ישתו ויתכסו בשקים האדם והבהמה, ויקראו אל ה' בחזקה וישובו איש מדרכו הרעה ומן החמס אשר בפיהם, והיו שם יותר משנים עשר ריבוא אדם שהעמיד המלך, אנשים לבד ונשים לבד, וכן בהמה מצד אחד וילדיהם מצד אחד, והילדים רואים שדי אמם ובוכים, תינוקות רוצים לאכול, וגם אמם רואה את הילדים בוכים, ולא נותנים להם לאכול, כולם בתענית, ועמד המלך מכסא מלכותו והגביה יונקי שדיים כלפי מעלה, ואמר לקב"ה בבכי גדול, עשה בשביל אלו שלא חטאו, איך אנחנו אומרים בסליחות, עשה למען תינוקות של בית רבן שלא חטאו, זה מלך ננווה פרעה, עשה את זה, הרים את התינוקות אחרי שהם בתענית כלפי שמיא כשהם בוכים בוכים, הם והאמהות שלהם שלא יכולות להאכיל אותם, והוא אומר עשה למען אלה שלא חטאו. אנחנו חטאנו, אבל הם לא ח טאו, ואני גזרתי על כולם תענית, אז עשה למען אלה שלא חטאו. אתם שומעים? אייי.

ביבי לא זכה אפילו למדרגה של פרעה. אם היה מבין שכל הגזרות הניתכות עלינו זה בגלל מה שאנחנו עושים ולא זוכים, עושים עבירות ולא עושים מצוות, והיה עושה כזה דבר, השמאל ודאי היה שומע לו כמובן, אבל בכל אופן היה עושה רושם שהוא עושה כזה דבר, יתכן שכמה ליכודניקים היו שמה. אבל מכל מקום, לעורר, להתעורר, לעשות משהו, העם אדיש, העם אדיש. נכון שיש פה ושם קצת התעוררות פחד זה אבל זה תקופתי, אתם יודעים זה כבר עברנו כמה מלחמות כמה אינתיפאדות כמה זה, אז עולים ויורדים עולים ויורדים ככה, אבל הקב"ה כבר די, התאריך מגיע, צריך להזדרז, כמה שיכנסו יותר מהר ירויחו, מי שלא יכנס יאכל אותה, ברגע שייסגר הזמן לא יהיה יותר, כשיגיע הבעיטה, מעבר זמן אחישנה, זה כבר יהיה דין קשה ביותר אף אחד לא יימלט, כל מי שיתפס ה' ירחם על נשמתו. אז לכן כל זמן שעוד השער פתוח ואפשר עוד להכנס, צריך להרויח את זה ומהר.

ביום השלישי חזרו כולם מדרכם הרעה. תקשיבו מה זה נקרא שחזרו כולם מדרכם הרעה, מה זה ביום השלישי, הרי הם צמו כבר ביום הראשון, אז מה זה ביום השלישי? אבל ביום השלישי הם כבר סיימו את כל התשובה, מה זה סיימו את התשובה? אפילו מציאה שאדם מצא בשדות, בכרמים, בשווקים וברחובות, שלא חייבים להחזיר אבידה כזאת, החזירו לבעלים. אפילו לבנים של גזל, שבנו בפלטין של מלך, סתרו הפלטין והחזירו הלבנים לבעליהם. עשו תשובה, אתם שומעים? התברר שהאבנים פה בארמון זה לקחו מהשכן בטעות, ופרקו את כל הקיר, להוציא את אותם לבנים להחזיר אותם. יש תקנת השבים שחכמים תיקנו לנו שלא יצטרך אדם להחזיר את הלבנה בדיוק, אלא יתן דמיה, הם החזירו את הלבנים עצמם, ובכל כרם שהיו בו שתי נטיעות או שני אילנות מן הגזל, עקרום והחזירו אותם לבעלים. וכן בגד שהיו בו שתי פקיעיות של גזל, קרעו הבגד בשביל הלחזיר את הפקיעיות שבבגד. וכל עבירה שבידו מתוודה ומקבל עליו דין תורה, אם סקילה אם שריפה, מוכן למות, שום בעיה, ואפילו מכר אדם לחברו ביתו חורבה, ומצא בה ממון, מה היה עושה הדיין? ביקש שטר של אותה חורבה ומצא שלשים וחמישה דורות, הלך אחורה בספר היוחסין למי זה שייך, מי אבו של אבו של אבו של זה, ומצא יורש לאותו האיש שהטמין אותו ממון והחזירו לבעליו. שמעתם דברים כאלה?!

יש מעשה שפעם אלכס נדרוס מוקדון הלך לאפריקה, והגיע שמה למדינה והוא בא לפני המלך וראה בדיוק שהוא מתעסק בדין, היה לפניו אחד שמכר שדה, ומצא בו ממון, אוצר, והיה משפט, זה שקנה את השדה אומר שדה קניתי ואוצר לא קניתי, אז הוא רוצה להחזיר את האוצר לבעל השדה, בעל השדה אומר שדה מכרתי על כל מה שיש בה, והוא לא רוצה לקחת את האוצר בחזרה. אלכס נדרוס מוקדון הסתכל מהצד תמה, מה יעשה עכשיו המלך, לא שמע בחיים שלו דבר כזה, אף אחד לא רוצה לקחת את האוצר, אז המלך אמר לו יש לך בן? אמר לו כן, יש לך בת? אמר לו כן, תחתנו אותם ויהיה להם האוצר. אז אלכס נדרוס מוקדון גיחך, אז שאל אותו מה, לא דנתי טוב? הוא אמר לו אם היה משפט כזה אצלי הייתי הורגס את שניהם לוקח את האוצר. איייי. זה כמו פה אצלנו, אני לא רוצה לפתח את זה מה קורה בבתי משפט ומה קורה עם כל העיכולים וכל הדירות המעוקלות וכל אלה שמופנות לאפוטרופסים וכל אלה שמופנים לכאן ולכאן לאן הם מגיעות בסיבובים אח"כ, לאיפה הן מגיעות, זה התפרסם כבר.

אבל מכל מקום, אז הוא שאל אותו, תגיד לי אתם יש אצלכם השמש זורחת? אז הוא אומר לו כן, יורד גשם? אומר לו כן, אומר לו אם ככה אדם ובהמה תושיע, זה לא בזכותכם, זה בזכות הבהמות יש לכם שמש וגשם, אתם לא ראויים בכלל לחיות. משפטים מעוותים כאלה, מעוקלים, לנצל אתה מבין את הזה ולקחת להם את הסף וכל הדברים האלה. העולם לא הפקר, הקב"ה מסתכל מלמעלה, אנשים לא יודעים על מה ניתכות עליהם גזירות, אבל הקב"ה רואה, הרי על הגזל והחמס הקב"ה הביא מבול לעולם.

נו, אז אתם שמעתם או ראיתם מימיכם תשובה מעולה ונפלאה כזאת שהתרחשה בעיר ננווה, שמעתם פעם דבר כזה שיחזירו כל דבר, אפילו 35 דורות אחורה לחפש למי  צריך להחזיר? היה כאן ממש מרידה בכוחות הטבע של האדם, נמרוד מרד עם המידות הרעות בה' יתברך, והם מרדו במידות, בכוחות הטבעיים. מהפיכה בכל מחשבות האדם ותעלוליו, איפה אנחנו מוצאים תשובה נעלה כזו? לכן הנביא יונה שהרגיש עוד מקודם את כשרונם וסגולתם של אנשי ננווה לשוב לה', ומשום כך היה מתחמק והולך ומתחבא מפני ה' יתברך שלא יטיל עליו תפקיד זה של השליחות לשוב לננווה, שעלולה להיהפך לבסוף לקטרוג גדול על ישראל, כי הגויים תשובתם קלה, אז יגידו הנה, באו אליהם, אמר להם שתי מילים, כמו שאומרים, והם כבר עשו תשובה, וישראל מדברים איתם הנביאים והכל ולא חוזרים בתשובה, אז הוא לא רצה שיהיה קטרוג. אז רואים שהמעלה של נווה היתה כזאת גדולה, ונשאלת השאלה איך נתגלה לאנשי ננווה כח גדול ונורא כזה שהאמינו בדברי הנביא, איך זה? איך זה הצית בנפשם תשוקה לתשובה והתעוררות לשוב באמת לאל חי, עד כדי שיפרקו את הבתים ויקרעו את הבתים כדי להחזיר, מוכנים שריפה סקילה, כל מה שהדין מחייב הם מוכנים. מה, איך יכול להיות דבר כזה? תשוקה לתשובה. הטעם הוא, הם היו  מגודלים ומחונכים לפי מסורת ופקודת אשור, ההורה הראשון שלהם והמחולל הראשון של המהפכה ומהשפעתו. ועל ידי שמנע מלהקשיב לדברי הדרשות של נמרוד השמירה הזו הועילה להם שדברי הנבואה והתוכחה של יונה יכלו להקלט אל ליבותיהם ומוחותיהם טרם נפגעו וטרם הורעלו. אתם שומעים, נטיעה ראשונה שהוא נטע בליבותם של בניו השאירה רושם וכל מי שגדל שמה, כל אלה הפכו להיות ממושמעים לדרך של אשור, כח ההחלטה הנבונה, ההכרה הנכונה, זה גרם, שאלדם יש את הכלים האלה, אז הוא יכול לעשות את התשובה הזאת ששמענו עתה.

משום כך בבוא יום הפקודה של תוכחת הנביא ודבריו הקשים, שעוד ארבעים יום וננווה נהפכת, אז ישר הם קיבלו פחד והמלך בכבודו ובעצמו הוא שעשה את הכל וקרא לכולם ומיד כולם נשמעו לו, כולם נשמעו לו. והתעורר בהם כח הבחירה שעוד נשמר בחובם בטהרתו, ונשא פרי של סליחה ומחילה והתחדשות החיים על רקע הקדושה והתשובה.

אחרי כל זה יש לנו ללמוד, עד כמה שאדם צריך לשמור את המחשבה שלא תפגם, כי הפגימה והקלקול בשכל ובמחשבה הרבה יותר גרוע מחטא ופגימה באברים. כבר למדנו הרהורי תשובה קשים מעבירה, הפגימה והקלקול בשכל ובמחשבה הרבה יותר גרוע מחטא ופגימה באיברים. חטא ופגימה באברים ע"י מעשים בלתי נכונים השכל יכול להחלימם, אדם יכול להחלים מזה, אבל כשנפגם השכל והדעת הטהורה נפגמו מי ירפאם?

אז צריך להזהר מאד מאד לשמור שהמחשבה לא תפגם. שהשכל לא ידפק, חטאים, פגימות באיברים ניתן לתקן, השכל יכול לרפא, אבל אם השכל נדפק, כמו שאומרים, מי ירפא אותו?

בספר החינוך במצוה תנ"ו אומר שלא נשמע נבואת המתנבא בשם עבודת אלילים, כלומר, לא נשאל ונחקור על אות ומופת, בא נביא שקר כזה של עבודת אלילים מתנבא ואומר דברים, אז כתוב לא לשמוע לו, לא לשמוע בכלל, לא לשמוע, זה הטעויות, אנשים שומעים קול בעמרה, שומעים קול זה, כל ג'דתי, שומעים באתרים שיודעים שהם לא חלקים, שומעים התדרדרות, שומעים כל מיני שטויות, אנשים שההשקפה שלהם עקומה, לא ישרה, לא אמיתית, אינטרסנטית וכו' וכו', אז המח נדפק. כמה אדם יכול להחזיק שכל ישר, נותנים לו נתונים, ואם הנתונים באים ממקור לא טוב אז האדם הזה רח"ל נופל, יכול להחזיק מעמד שנים ונופל. שיחה אחת, ילד אחד, טעות אחת - נופל. לא נשמע, אפילו לא נשאל ונבקש ונחקור על אות ומופת.

משרשי המצוה למה? לפי שהטעות נמצאת אצל בני אדם תמיד. בני אדם בנויים על טעויות, והטעות נמצאת אצל בני אדם תמיד, זו עובדה. ושכלם איננו בריא לבוא עד תכלית האמת בדברים, כי רוב בני האדם הם שטחיים, תן לי את המסקנה בקיצור, עזוב, אל תלאה אותי, תגיד מה אתה רוצה אני עושה, אין בעיה, הוא לא ימסור נפשו לברר ולחקור את האמת, הוא לא יפקיר את חייו בשביל ללכת בדרך האמת טוטאל, לא, רוב בני האדם הם רדודים, שטחיים, שכלם אינו בריא לבוא עד תכלית האמת בדברים, ותחוש התורה כי אולי מתוך הטענות המכזיבות ואריכות הדיבור והויכוח עם הזר דובר שקרים המתנבא בשם עבודת אלילים יתפתה האדם לדבריו. התורה חשה יודעת מי אתה, היא אומרת לך אל תשמע, היא יודעת שאם תשמע אתה תיפול, אל תשמע היא אומרת. תחוש התורה אומר הרא"ה בעל החינוך, כי אולי מתוך הטענות המכזיבות ואריכות הדיבור והויכוח עם הזר, דובר השקרים המתנבא בשם עבודת אלילים, יתפתה האדם לדבריו, ואף כי לא יתפתה, לא התפתה בסוף, אולי יפקפק בליבו אפילו שעה אחת, פקפוק כן הצליחו לעשות, אני רואה את זה, כמה אנשים שולחים אס אם אסים, רגע אז למה זה ככה, אז מה זה, אז למה זה, אז מה נסביר אז מה נאמר, אז מה זה, אז מה אז מה אז מה, מה זה נקרא? פקפוק. ממה הוא נבע? שמעת מקורות זרים. ואע"פ שידענו שאין תקומה לדבריו של המתנבא בשם עבודת אלילים רק לשעה, כי האמת יורה דרכו כי שקר בפיו, בסוף זה יתברר שזה היה שקר, כמו הילד בן 15, מה היה? אמרו שהוא היה חילוני גמור עד שהוא חלם את החלום או עד שהוא מת עד שהוא חי, ומרים תמונה ששנה לפני כן הוא עם ציצית וכיפה, אז למה צריך לשקר? ואמרו שזה היה פעם אחת רק שהביאו אותו לשמוע, והנה עכשיו רואים מודעות כבר ברמת גן, שהרב שהביא אותו הולך איתו עכשיו לסבב הופעות. יצא המרצע מן השק. אז ז"א אפילו אם יתברר בסוף כי השקר יורה דרכו, אעפ"כ חסה התורה עלינו לבל נאבד אפילו שעה אחת מכל ימינו בפקפוק של מחשבה רעה. ז"א אדם צריך להבין, התורה לא מרשה לנו, לא מרשה לנו לאבד זמן על ש טויות, על מקורות לא אמיתיים, רק מי שיתברר לנו שהוא אמיתי לחלוטין ולא נמצא שקר ודופי בדבריו, אנחנו  מותרים לשמוע אותו, אם הוא דובר שקרים לא יכון לנגד עיני, אומר הקב"ה, אני לא מוכן לשמוע לראות שום מצוה שלו כלום, אז אתם רצים לשמוע אותו? אם אני אומר לכם שדובר שקרים לא יכון לנגד עיני, והרי זה הבירור האחרון שיהיה באחרית הימים, מה יהיה הבירור האחרון? איך ידעו מי צדיק ומי לא? אומר הבעש"ט, שאם יימצא בו שקר צא טמא תאמר לו, לא יאומן כי יסופר.

והנה שלחו לי איזה קטע ששאלו את הזמיר לגבי האם מותר לאשה ללחוץ יד של גבר בקבלת פרס מהעבודה, ובהתחלה הוא אמר שלא והביא דוגמאות יפות, אבל לחצה אותו השואלת והוא נלחץ, ואז הוא אמר שאם אין ברירה ולא יכלו להקדים ולומר מראש שלפי ההלכה זה בעיה, אז הרב עובדיה יוסף התיר עם כפפה. נו, אבל בבית מדרשו של הרב מזוז יש תשובה של רב בשם אדיר, שאומר שזה שקר וכזב שהרב עובדיה החמיר בזה מאד מאד, וגם הבן איש חי, ועוד אחרים החמירו בזה מאד מאד ולא להקל בזה ואפילו מציין שהרב עובדיה היה צריך באיזה סיטואציה ללחוץ את ידה של גולדה, גולדה, ראש הממשלה, והוא לא הסכים. אז ז"א, ובסוף הוא התיר עם כפפה ואפילו אם אין כפפה אז מה לעשות, אז מה לעשות. לא הבנתי, אדם  צריך למסור כל ממונו ולא לעבור על לאו אחד דאורייתא, לא תקרבו לגלות ערווה, כל קריבה שיכולה להביא לערווה, אפילו בריחוק גדול, אסור לנו. אז חייב למסור כל ממונו ולא לעבור על לאו אחד, זה עריות, אז לותר על פרס, זה לא כל ממונו, זה בכלל לא היה מונך, אתה הולך לקבל את זה, אז אל תקבל את זה, אם זה מה שיעכב אל תקבל את זה.

צא ולמד מבתו של הרב רביץ ז"ל, שלא הסכימה לתת יד לאפיפיור, וקידשה שם שמים בעולם, יותר טוב מיצחק יוסף ודוד לאו, שכיבדו אותו וברכו אותו וכו' וכו' עם הצלב. והיה לה את האומץ, חונכה בבית טוב. אז זה דברי שקר, מה זה להכנע לשואלת, שואלת שואלת, אז מה אם היא שואלת, אז מה אם יש ציבור, אז צריך לפלוט שטויות? יש מזרחניק אחד רב שאומר שמותר עם כפפה, אצלם מותר הרבה דברים, אבל שבן אדם יגיד דבר כזה - רח"ל.

ואומר שהוא כבר ראש כולל, ראש כולל ורב שכונה, בושה וחרפה. ואח"כ יגידו הזמיר אמר, איך אתה לא מתיר, הזמיר אמר. הזמיר גם אמר לאכול נווה ציון, כי הוא אוכל נווה ציון, אוכל נבלות וטרפות ומאכיל נבלות וטרפות, הרי הרב שלום כהן שהוא שמה אמר בזמנו שמחמוד האכיל נבלות וטרפות דרכם, והיה שמה חלב, ובעיות חמורות, וכו' וכו', ואנחנו יודעים מה מתהלך שם וכו'. יש לנו הסרטות מהשחיטות. אבל בעלי תאוה אלה, הם יכולים לעצור את בטנם ולא לאכול ששה חדשים כמו קהילות פז, לא לאכול בשר ועופות, הם יכולים? איך הם יכולים? צריך יראת שמים בשביל זה. אפילו אם אין ידיעה ברורה, יש רק ספק, יש רק שמועה, צריך שאדם ידיר רגליו, מה בוער? מה קרה? לא מתים, אבל ככה זה. ואנשים טיפשים, טיפשים כך היה אומר הרב עובדיה, טיפשים.

הקראנו כמה היה הרב עובדיה מחמיר בענין של חלק בית יוסף ואין חלק בית יוסף, אין, אין חלק בית יוסף, אין דבר כזה, כולם משחררים בשר עם רירים וסרחות. מי יותר מי פחות, אבל זה טרף. אז מה הקשקושים? לא שומעים מקורות אכזב ודבר שקר, פעם אחת משקר מספיק. מזלזל, אומר הרב עובדיה יוסף, אדם שמזלזל במצוה. אפילו בדרבנן והבאנו את רבינו יונה, דרשה שלמה. מזלזל בדבר הלכה, מצוה, אין שומעין לו, ואפילו אם הוא פוסל ואפילו אם הוא פוסק יחידי. אז ודאי שלא שומעים לבן שלו יצחק יוסף שעובר עבירות גדולות בפרהסיא והבאנו כמה דוגמאות. וברוב חוצפתו אומר גם שלא צריך לבדוק תולעים ביטול תורה. יאומן כזה דבר? להתיר לרבים כזה דבר? כל הספרים מלאים כמה צריך להקפיד בבדיקות.

רואים מכל מה שלמדנו עד כמה הקשבה אפילו לשעה קלה עלולה להזיק ולהטיל בליבנו מאותה זוהמת היצר המתנכל לנו בכל עת מצוא, ולא רק על אבדן הזמן הטוב אנחנו צריכים לדאוג שלא נאבד אפילו שעה אחת, אלא שרע מזה שכלי שכלנו העדינים נפגמים על ידי נבואות השקר, הבלופים, ההטעיות או הניבול שחודרים לליבותינו, והטיהור והזיכוך מחדש דורש הרבה הרבה מרץ והתאמצות ולא תמיד מצליחים להטהר, לא תמיד מצליחים להטהר.

לכן הטובה היותר גדולה זה להמנע בהמנעות גמורה מהקשבה לכל דברי הנמרודים וסיעתם, אלה שממרידים כנגד ה' לא דוקא לא לעשות מצוות, אלא רק להקל במצוות. רק לחפש היתרים כל היום, אלה נקראים נמרודים וסיעתם. מהם ברח אשור ובנה את ננווה והם זכו לעשות תשובה מעלייתא שממנה אנחנו לומדים ביום הכיפורים איך לעשות תשובה, מהם, מהם אנחנו לומדים איך לעשות תשובה. ה' לא הביט אל שקם ותעניתם אלא "כי שבו מדרכם הרעה", אבל מאיפה היה להם כח? כזה כח לעשות את הדברים האלה, מהאבא אשור, אשור הטווה את הדרך, אין פשרות, מקום ששומעים דברי כפירה, דברים שקריים, דברי הטעיה, קמים והולכים, לא נשארים במקום כזה. ולא מסתופפים עם אנשים כאלה.

רבי חנניה בן קשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.