כיצד לפעול מול הלא מאמינים? | הרב אמנון יצחק שליט"א

"וימות הרן על פני תרח אביו בארץ מולדתו באור כשדים". מובא בחז"ל בבראשית רבה ל"ח י"ג, תרח עובד צלמים היה, חד זמן נפק לאתר הושיב לאברהם מוכר תחתיו, אני אתרגם ישר אתה דברים, פעם אחת הוא נסע לאיזשהו מקום והושיב את בנו אברהם תחתיו, למכור צלמים, הגיע אדם ורוצה לקנות, רוצה לקנות צלם,] אמר לו בן כמה אתה? אמר לו בן שישים, אמר לו אוי וי, אוי וי, גבר בן שישים רוצה להשתחוות לפסל בן יומו? רק עכשיו הוא יצא מהייצור, ואתה רוצה עכשיו להשתחוות לו, אתה בן שישים? זה כמעט דומה לעכשיו, מה דומה לעכשיו? התורה קיימת כבר 3300 שנה פלוס ולא מאמינים לה, אבל אם בא ילד בן 15 עם מישהו לידו אז מאמינים, מה זה מאמינים? מיד מאמינים. כן. ואז מתבייש אדם בן שישים ולא קונה את הפסל.

פעם אחרת הגיעה אשה, ויש לה סולת, היא רוצה להקריב לצלמים, לקח אברהם אבינו פטיש ושבר את כל הפסלים, ונתן את הפטיש בידו של הגדול מהם. כשבא אבא שלו אמר לו מי עשה את זה? אמר לו מה אניא שקר אותך? היתה אשה אחת באה ביקשה שאני אתן סולת ואמרה לי, תקריב את זה לפני הצלמים, טוב, זה אמר אני אכול ראשון, וזה אומר אני אוכל ראשון, קם הגדול לקח את הפטיש ושבר אותם ,אמר לו מה אתה צוחק עלי? וכי הם יודעים בכלל הם יודעים הם מרגישים הם זה? אמר לו ולא ישמעון אזניך מה שפיך מדבר? ככה עונה אברהם אבינו לאביו תרח. אתה אומר שהם לא מבינים, הם לא יודעים הם מרגישים, אין להם אזניים הם לא אוכלים הם לא שום דבר, אז איך אפשר לעבוד אותם? איך אפשר למכור חרתות כאלה לאנשים?

לכאורה הדברים האלה הם דברי ליצנות שהתלוצץ אברהם ע"ה מכוחם של הצלמים, שאין להם כח, הם אפס ותוהו. והרי נתבאר שאין בדברי חז"ל דברי מעשה בעלמא, אלא הכל זה תורה ממש, ומה תורה יש בסיפורים של ליצנות האלה? וביותר מדוע הוזקק אברהם אבינו ע"ה לדברי ליצנות ושחוק כאלה?

נראה לכאורה שאמונתו של אברהם אבינו ע"ה התחזקה על ידי דברים אלה, כאילו מכח זה שהוא מתלוצץ מהם מזה התחזקה אמונתו של אברהם אבינו? מזה שעל פי שכל זה לא יתכן?

אז בואו נראה מה כותב הרמב"ם פרק א' מהלכות עבודת כוכבים: בימי אנוש טעו בני האדם טעות גדולה, ונבערה עצת חכמי אותו דור, ואנוש עצמו מן הטועים היתה וזו היתה טעותם, אמרו, הואיל והאלקים ברא כוכבים אלו וגלגלים להנהיג את העולם, ונתנם במרום, וחלק להם כבוד, והם שמשים המשמשים לפניו, ראויין הן לשבחן ולפארן ולחלוק להם כבוד, וזה רצון האל ברוך הוא, כמו שהמלך רוצה לכבד העומדים לפניו וזהו כבודו של מלך. אז לא שהם לא היו מאמינים, הם ידעו שיש בורא לעולם, הכירו בדבר הזה, אבל היתה להם טעות נוראה, מה היתה הטעות? הם אמרו, האלקים ברא את הכוכבים והגלגלים שהם מנהיגים את העולם, נתן אותם במרום, חלק להם כבוד, הם המשמשים שלו, אז ראוי לשבח ולפאר ולחלוק להם כבוד כרצון הבורא, זה כמו מלך, מלך רוצה שיכבדו את השרים העומדים לפניו, כי זה כבודו של המלך. אז לכן הם אמרו, להתייחס לדבר שהוא בלתי נראה, אנחנו יודעים שהוא קיים אבל הוא בלתי נראה, זה יותר קשה מאשר להתייחס למה שאני רואה בעיניים.

אותו דבר עם ילד בן 15, זה אני רואה אותו בעיניים שהוא מדבר, שהוא מדבר, אבל התורה אני שמעתי שכתוב וזה ופה ושם, אבל זה אמרו רבנים, יש להם אינטרס, פה זה ילד כאילו ניטרלי, הוא לא בכלל כאילו סיפרו שהוא חילוני, זה לא נכון, אבל סיפרו שהוא חילוני הוא יודע דברים שחצי מהם בכלל לא נכון, אבל זה מספיק. זה מספיק, זה רואים בעיניים, זה רואים בעיניים.

עכשיו זה לא כפי ההבנה של בני האדם שעבודה זרה היתה תחילתה בחסרון אמונה, אלא ודאי הם היו מאמינים, רק טעו בהבנת דרכי העבודה וסברו שזו דרך העבודה לכבד ולשבח את השמשים של המלך, שמש, שמש, משבחים אותו. לכן התחילו לבנות לכוכבים היכלות ולהקריב להם קרבנות כדי להשיג את רצון הבורא דרך השמשים בדעתם הרעה. לאחר זמן הם כבר הורגלו בעבודה הזו ונשתכחה מהם הכוונה של העבודה שהיא רק בתורת שמשים למקום והתחילו לעבוד ישירות את הכוכבים והמזלות ממש.

ועיין שם בלשון הרמב"ם שכן טבע הבריאה, שכאשר האדם מורגל ומסתגל לחשוב שהעיקר הוא עבודה חיצונית, ומשתכח מאיתו כוונת העבודה האמיתית, אז מסתפקים בעשיית מצוות בצורה חיצונית בלי להעמיק בצורת הדברים ומהותם. זה כמו השיטה של יצחק יוסף, שלעבוד בחיצוניות, לא בפנימיות של הדברים, לא לחפש את רצון הבורא, תכלס מה אפשר לעשות מעיקר הדין, אפשר להסתמך על ספק ספקות וזהו מספיק, לא צריך הרבה.

חזרנו ושוב נחזור, הוא אמר שלבדוק תולעים זה ביטול תורה, אבל אתמול בלילה הוא הלך לקבר יוסף לראות איך שרפו, למה צריך ללכת? כי פרסומה זה קיומה, ככה יפרסמו בעיתון שהוא ביקר שמה ושלא יעבור יום יומיים בלי שיהיה לו פרסום אז הוא הולך, וזה לא ביטול תורה ללכת לראות? הרי יש סרטים בדיוק, כולם קיבלו את כל הסרטונים איך נשרף הכל ומה נשאר משם, אפשר להראות לך את זה, ואז לא תצטרך לנסוע, ומה הוא אמר שמה? שממש זה מעשים של דאעש, זהו. אז כל זה נסעת עד שמה עם סכנת דרכים והכל, ופלשתינים ושמירה כבדה והכל והכל, בשביל שיצלמו ויגידו שאמרת שזה ממש כמו דאעש. נפלא מאד, ולא עוד הוא אמר שמדינת ישראל שומרת על המסגדים ושומרת על אל-אקצא, הוא אמר שמדינת ישראל, הוא הרב הראשי, היא שומרת על מסגד אל-אקצא והם לא שומרים על שלנו, ממש חכמה גדולה, זה ממש לא ביטול תורה, וממקומך לא יכלת לתת דרשה שלמה על זה? לא יכלת להביא מקורות שקבר יוסף זה שלנו וארץ ישראל זה שלנו וכו' וכו', ושהם מטמאים לנו את המקום המקודש, אז אתה אומר אנחנו שומרים להם על מסגד אל-אקצא, כמו שפגשת את האפיפיור וברכת אותו, ממש נפלא, זה התפקיד שציפית, בשביל זה כדאי ללבוש גלימה.

אז אומר הרמב"ם שכך טבע הבריאה, שכאשר אדם מורגל ומסתגל לחשוב שהעיקר זה עבודה חיצונית ומשתכח  מאיתו כוונת העבודה הפנימית, מסתפקים בעשיית מצוות בצורה חיצונית בלי להעמיק בצורת הדברים ומהותם. זה לא יאומן כי יסופר, אדם שמחבר ספרים כמו שהוא אמר יותר מהחפץ חיים, החפץ חיים בחמישים שנה כתב חמישה ספרים, הוא בחמש שנים כתב חמישים ספרים, אתם מבינים מה ההבדל בינו לבינו, אז איך אתה עוזב את כתיבת הספרים של העתק והדבק בשביל פעילות חיצונית מדינית ממלכתית, נהיית ציוני, ותעמוד בשירת נשים ותשמע אותה וכמובן תגיד תהילים עם כוונות עמוקות על פי הסוד, ותכוון אדון הכל היה הווה ויהיה, תקיף בעל היכולת בעל הכוחות כולם, נפלא מאד.

והוסיף הרמב"ם שם, כיון שנגמל איתן זה התחיל לשוטט בדעתו והוא קטן, אברהם אבינו, כיון שנגמל נגמל משדי אמו, כבר די הוא לא צריך את אמא שלו, הוא כבר יכול לעמוד בזכות עצמו, התחיל לשוטט בדעתו והוא קטן, והיה תמה, היאך אפשר שיהיה הגלגל הזה נוהג תמיד ולא יהיה לו מנהיג, איך יכול להיות, איך יכול להיות שהגלגל הזה מסתובב תמיד, תמיד, הדגש על תמיד, ולא יהיה לו מנהיג. ומי יסבב אותו, כי אי אפשר שיסבב את עצמו, הרי יש חוק פיזיקלי שאומר, שאין כח נע אלא אם כן יש לו כח מניע, אז מה מניע את כל מה שנע? ואם הנע נע תמיד צריך שיהיה כח תמידי מניע לנעים.

זו היתה תחילת דרכו של אאע"ה עד שהגיע לאמונה השלמה, כשהתחיל לשוטט בדעתו איך יתכן שהעולם ללא מנהיג, והרי כלד בר נעשה בגבול ותכלית, כל דבר יש לו גבול ותכלית, כל דבר יש לו גבול, הנה הארון יש לו גבול, זה יש לו גבול, זה יש לו גבול, הספר יש לו גבול, האולם הזה הבית כנסת יש לו גבול, הרחוב יש לו גבול, כדור הארץ יש לו גבול, הירח יש לו גבול, המש יש לו גבול, כל דבר יש לו גבול, כל דבר יש לו גבול ותכלית, ואיך לא נח העולם מעבודתו? ואף הגלגל הסובב כל הבריאה עשוי בגבול, ומדוע אין גבול לסיבוב הגלגל? מה מכריע אותו שלא לעצור, להמשיך כל הזמן?

ועל כרחך שיש בורא עולם המנהיג הכל שהוא מחוייב המציאות, והוא מסבב את הכל, וכיון שהבורא ללא תכלית, ממילא פעולותיו הם ללא גבול. ואת ההוכחות לזה הבאנו בקלטת.

ובאמת אנו יכולים כעין זה להתבונן במצב האדם, אנחנו אומרים "ברוך הנותן ליעף כח", הולך אדם לישון בערב כשכוחותיו אפסו, למחרת בשעת קימתו אפילו אחרי מנה אחת של שינה שעה וחצי, הוא קם בכוחות מחודשים ורעננים, ויכול אדם לחשוב, איך קיבל את הכוחות החדשים? מישהו הטעין אותו בקיר כמו טלפון? וכי השינה נותנת לו כוחות? אלא על כרחך שיש בורא ומנהיג הנותן ליעף כח.

ועיין ברמב"ם במאמר תחיית המתים שביאר, מפני שתנועת השמים תמידית ונצחית, וכל מתנועע צריך למנוע, יורש יש אלוה בעל כח מנהיג אותם בכוחו ובאלוקותו, והיינו כמו שנתבאר, שמכל דבר תמידי ראיה שיש מנהיג תמידי שמנהיגו תמיד ללא גבול.

והוסיף שם הרמב"ם, והיה משוטט ומבין עד שהשיג דרך האמת, ויד שיש שם אלוה אחד והוא מנהיג הגלגל והוא ברא הכל, ואין בכל הנמצא אלוה חוץ ממנו. כמו שהבאנו ראיות בקלטות.

ובן ארבעים שנה הכיר אברהם את בוראו. הראב"ד בהשגות כתב שבן שלש שנים, והכסף משנה אומר שתחילת עבודת אברהם אבינו ע"ה היתה בן שלש שנים, אך לתכלית ההכרה השלמה הגיע בן ארבעים, ואז נשלמה הכרתו המלאה.

ורואים מזה כמה צריך עבודה בחיזוק האמונה, משנגמל איתן זה התחיל משוטט בדעתו דהיינו מבן שלש שנים, וכל הזמן עמד וטרח ללא לאות והבנת האמת, עד שבן ארבעים הניע לאמונה האמיתית.

והמשיך הרמב"ן, כיון שהכיר התחיל להשיב תשובות על בני אור כשדים, התחיל לתת דרשות, הרצאות, ולערוך דין עמהם, ולומר שאין זו דרך האמת שאתם הולכים בה, מה אכפת לך? למה אתה אומר ככה? למה אתה לא אומר כמו התדרדרות, למה אתה לא אומר קירוב וזה, כן, אפשר ללחוץ יד עם כפפה אפשר פה אפשר שמה, למה אתה הולך בשיטה הזאת ואומר להם, זה לא דרך האמת שאתם הולכים בה, ולא עוד אלא שיבר להם את הצלמים, שיבר להם את הטמבלויזיות, הרס להם את הכל, למה צריך שיטה כזאת? והתחיל להודיע לעם שאין ראוי לעבוד אלא לאלקי עולם, אין פשרות, אין גם וגם, רק לעבוד את הבורא עולם.

וכיון שגבר עליהם בראיותיו, ביקש המלך להרגו, כל התשקורת יצאה נגדו ואמרו עליו מסית ומדיח והכל, לא נתנו לו מנוחה, ונעשה לו נס ויצא לחרן. והיה מהלך וקורא ומקבץ העם מעיר לעיר וממלכה לממלכה, עד שהגיע לארץ כנען והוא קורא, קורא בשם ה', שנאמר "ויקרא שם בשם ה' אל עולם", וכיון שהיו העם מתקבצים אליו שואלים לו שאלות על דבריו, לא כמו יצחק יוסף שלא נותן שאלות הוא רק אומר את מה שרוצה והולך, פוחד משאלות שישאלו אותו, היה מודיע לכל אחד ואחד כפי דעתו עד שיחזירהו לדרך האמת, אתם שומעים? היה עונה לכל אחד ואחד כפי דעתו, עד שיחזירהו לדרך האמת. ראיתם? לא תשובה אחת קבועה, אלא כל אחד צריך לענות לו לפי דעתו של השואל. וככה מחזיר אותו לדרך האמת.

רואים מכאן שדרך עבודת אאע"ה עד שהגיע להכרה השלמה, שהוא הרבה לשוטט מדעתו בהיותו בן שלש עד גיל ארבעים, אז תגידו לי עכשיו, האם זה דרך לליצנות כמו שמובא במדרש, שהוא הסתלבט על כל מי שבא לקנות, ואמר לו תגיד, אתה בן שישים אתה לא מתבייש? אתה קונה מישהו בן יום אחד ומשתחווה לו? תגידי לי את רוצה לתת סולת לאלה, אני אני אפוצץ להם את הראש תראי מה הם שוים, את רוצה להקריב להם את הקרןב? הוא אומר לאבא שלו, הם הרביצו אחד לשני, דברי ליצנות, אז אבא שלו אומר לו תגיד לי מה אתה צוחק לי, הם לא שומעים הרי בכלל, אז אבא שלו אומר נו ישמעו אזניך מה שפיך מדבר, אז למי אתה עובד?

אז רגע, אני לא מבין, אז איזה מקום יש לשיטה הזאת של אברהם אבינו שהשתמש בליצנות? למה הוא לא ישב והסביר להם הוכחות לוגיות, הגיוניות שזה שטויות, למה ככה בקצרה? למה?

אתם יודעים, מספרים סיפור, אני ל איודע אם הוא נכון אבל מספרים ככה, שפעם שאלו את הרב נויגרשל למה חשמל זה אסור בשבת, למה אי אפשר לשים על הפלטה ולבשל, זה חשמל, זה לא אש, פעם היו שמים בתנור עם גחלים, היום פלטה זה לא אש, אז אומרים שהוא הסביר מה זה חשמל איך נהיה חשמל, יש פלוס יש מינוס איך זה עובד בפנים איך פה איך שם, רבע שעה עשרים דקות, שאלו אותה שאלה את אמנון יצחק והוא אמר אם זה לא חשמל תשבי על הפלטה ונראה אם זה. ככה מספרים, אני לא יודע אם זה נכון. אבל מכל מקום, למה אברהם מקצר ואומר, אני לא מבין, למה לא מסביר לו מה זה פסל, מה זה בן אדם, לבן אדם יש שכל, פסל זה מחימר, ומתחיל להסביר לו איך עושים חימר ואיך עושים את הזה, למה אומר לו אתה בן שישים את הלא מתבייש משתחווה לאחד בן יום אחד? וככה גומר את כל הסיפור, וההוא הולך, עוזב את זה, זהו יותר לא עובד עבודה זרה, למה? הרי הוא ידע הכל בשכל, הוא הכל הבין בשכלו, לקח לו 37 שנה, 37 שנה שיגיע לאמת הברורה.

אלא מגלים לנו חז"ל דרך בעבודת האדם, שיכול להיות אדם במדרגות נישאות ורמות כל כך, וכל האמת ברור ומחוור לו, מתוך מחשבות והתבוננות, אבל מכל מקום עדיין צריך לבטל את הרע. זה לא אומר שאם אתה משיג השגות גדולות ובשכל שלך אתה יכול להיות גאון הגאונים, זה לא אומר שהתבטל ממך עדיין הרע, והמלחמה ברע צריכה להיות מתוך דברים פשוטים ודברי ליצנות, אתם שומעים? איך מבטלים את הרע? מתוך דברים פשוטים ודברי ליצנות, להוכיח את אפסיות הרע ואת ההבל שבו, ולא מספיק ידיעת האמת על ידי מחשבות והתבוננות, סמינר לאקדמאים וכו', לא, ואפילו שהגיע לידי הכרת העשה טוב, מכל מקום אסור לשכוח שנמצא בקרבנו יצר הרע ואותו מבטלים את הרע בדברים פשוטים כמו שמדברים לילד קטן, בדברי שחוק והיתול.

זוכרים את הסיפור שסיפרתי על המורה שלי של טבע שאמר שבאנו מהקופים? אז הלכתי פעם לרב גרינימן זצ"ל, ר' חיים, ושאלתי אותו כבוד הרב, האם אני חייב ללמוד את כל התורות שלהם, אבולוציה ובלבולוציה וכל זה בשביל להשיב להם תשובות? הוא אמר לא מה פתאום, תגיד להם מה אתם קופים, מה אתם זה, אתה רוצה בננה, אתה רוצה זה, ככה תגיד להם, כל ליצנות אסורה חוץ מליצנות דעבודה זרה, זה מותר ומצוה, זהו, לא לקרוא ולא כלום ככה, הנה ממש מה שכתוב כאן.

וגם חייבים לדעת, שאף לאחר שהגיע אדם להכרה באמונה השלמה, והוא יודע שאין עוד מלבדו יתברך, ואפילו בכל חלל העולם, מכל מקום חייב לדבר אל ליבו בדברים פשוטים, שלא יתכן במציאות אחרת, ואין אפשרות כלל לחשוב שהכל מקרה, שאין שום דבר נעשה שהוא לא בהנהגה ומכוון בהשגחה, ועל אף שנראה בעיניו שהוא הגיע כבר לאמונה, מכל מקום צריך להתבונן באפסיות של כוחי ועוצם ידי. ורק הקב"ה נותן כח לעשות חיל. הרבה אנשים חשובים שהם מאמינים, אבל הם לא מאמינים, נראה אותך אל תלך לעבודה ותחשוב שהקב"ה זן ומפרנס כמו שאתה אומר בברכת המזון, הזן ומפרנס את הכל, נכון בחן בחסד ברווח וברחמים נותן לחם לכל בשר כי לעולם חסדו, אתה מאמין בזה? אם אתה מאמין למה אתה הולך לעבודה? כי אתה לא מאמין שבלי השתדלות בלי כוחי ועוצם ידי אי אפשר להביא פרנסה. אז רואים אפילו אדם שחושב שהוא מאמין הוא עדיין רחוק מאד באמונה. הנה, צה"ל מאמין בכוחו, ונותנים לחיילים נשק, M16, והם הולכים, ובאים הערבים, חוטפים להם את הנשק ויורים בהם. אז איפה כוחי ועוצם ידי? מעצמה ולא יכולה להשתלט על מפגעים. אז אומרים שאי אפשר להשתלט על המפגע הבודד. ז"א הקב"ה מראה שאם יש גזרה משמים, אם ה' לא ישמור עיר שוא שקד שומר. אדם יכול להלוך עם נשק שאמור להגן עליו ולתת לו יתרון, ויבוא אדם ערום ועריה, יקח ממנו את הנשק שהוא יודע שמחפשים לקחת ממנו נשק, וצה"ל הזהיר שינסו לחטוף מכם את הנשק, וכבר כמה פעמים חטפו לחיילים את הנשק והשתמשו בו נגדם. מה רואים? שאין כוחי ועוצם ידי, אפילו שאתה אוחז בנשק. הנה באים הרוסים עם עשרות טנקים, והמורדים מקבלים טיל קטן, טאו, טאו, משהו קטן, טאו, והטאו הזה משולח לעבר הטנק ושורף את כל הצוות והטנק מתפוצץ ונשרף. אין כוחי ועוצם ידי. מול גלית בא דוד, עם אבני קלע, אין כוחי ועוצם ידי. יש גזרת הבורא, יש הנהגה, יש גזרות על פי מעשים של הציבור וכן הלאה. וזה רואים אצל אאע"ה שאחרי ההכרה השלמה המשיך לבטל את הרע בדברים פשוטים, שלא יתכן שאדם בן שישים יעבוד וישתחוה לצלם בן יום אחד.

אתם לא רואים, זה מדהים הרי, מדהים, אני אמרתי לפני 23 שנים בדיוק מה יהיה עכשיו, בדיוק בדיוק בדיוק, הפצנו את הדברים, נכניס אותם שוב פעם בתוך ההקלטה הזאת גם כן, שאנשים ישמעו מה נאמר לפני עשרים ושלש שנים שאף אחד לא חלם שיהיה את התסריט שאנחנו עוברים כרגע, דיברו על מזרח תיכון חדש, פרס נובל לשלום ערפאת, רבין, מה זה, קיבלו פרס נובל לשלום, די, כבר הכתירו, יש שלום במזה"ת, ומה אנחנו אמרנו, ההיפך הגמור, ושלמכון דעם מחבלא לא יתקיים הרי מחד שנאה תתא עליכם כנחל מגבל, זה רק ילך ויתגבר, לא יהיה שלום, ותיארנו בדיוק מה יהיה. 

וראה עוד בחז"ל, תשמעו איך אברהם אבינו פועל ואיך הוא מסתלבט על נמרוד. אמר לו נמרוד, נסגוד לנורא, כי הוא אמר לו, מה אתה משתחווה לפסל? זה אבן חימר מה זה, אז הוא אמר לו טוב, אז אני אשתחווה לאש, אמר לו אברהם, אז אם ככה נסגוד למיא, תשתחווה למים, למההמים מכבים את האש, אמר לו נמרוד טוב, נסגוד למיא, אמר לו אם כן נסגוד לעננא, דתעילמיא, אז אם ככה אז נשתחווה כבר לענן, שהענן נושא את המים, אמר לו נסגוד לעננא, אמר לו אברהם אם כן נסגוד לרוחא, כי הרוח היא מעיפה את העננים, אמר לו טוב, ונסגוד לבר אנשא דסביל רוח, אז הוא אומר לו אבל לענוש אדם הוא סובל את הרוח, הנה יש לך רוח חיים ואתה סובל אותה בתוכך, אמר לו תגיד אתה מסתלבט עלי, מה אתה, אני משתחווה לאור, חזר בחזרה נמרוד, אני משתחווה לאור לאש ואני משליך אותך לתוכו. לכאורה יכול היה אברהם אבינו למה אתה משתחווה לפסל, תשתחווה לאדם, למה לקח אותו לאויל אוי לאוי ככה סיבוב סיבוב סיבוב עד שהגיע לאדם? אלא כך דרך העבודה שהוכיח בדברים פשוטים שנער יכול להבינם, ולדבר דברי שחוק והיתול, וכך הוא יכול לבטל ולהוכיח את אפסיות הרע. זה מה שאומרת הגמרא במגילה כ"ה, כל ליצנות אסירא מלבד ליצנותא דעבודה זרה. כידוע כת ליצים אינה מקבלת פנישכינה, הקב"ה לא סובל את הליצים, אם לליצים הוא יליץ, מכל מקום ליצנותא דעבודה זרה מותרת משום שליצנות זו הכרחית לעליית האדם. יש כאלה שרוצים לדבר עלי סרה, אומרים אה, הוא סתם מתלוצץ כל הזמן מדרן מצחיק את האנשים וזה וזה ככה עובד עליהם וזה וזה, זה שיטה של הגמרא, זה שיטה של הגמרא, זה השיטה שאברהם אבינו השתמש, בלי זה אי אפשר להתגבר על הרע, תבוא עם כל ההוכחות עם כל הזה בלי שתוריד את הרע ברגע בבדיחה את בליצנות אחת הרי כתוב, אלף תוכחות וליצנות אחת מבטלת אותם, יבואו אלף מדענים ויתנו הוכחות שאי אפשר להפריך אותם ויבוא אחד עם ליצנות אחת יוריד את הכל. הרי זה מה שעושים החילונים לדת, עושים הצגות בתיאטרון הקאמרי בכל מיני מקומות שמסתלבטים וצוחקים רק על הדת, בצחוק, לא בהוכחות, לא בעובדות, אנחנו אומרים עובדות, אומרים הוכחות, מביאים מופתים וגם מורידים את הרע בליצנות המותרת, והמחייבת.

ואף שיגיע למדרגות גבוהות מתוך הכרת עשה טוב, מכל מקום כדי להלחם עם כח היצר דרוש עבודה פשוטה בביטול הרע, עבודה זו דרכה על ידי ביטול בליצנות מהרע, ולכן מותרת ליצנות דעבודה זרה.

אלה שזכו שלא זקוקים לעבודה כדי להשיג אמונה על ידי חקירות ודרישות, ויש להם אמונה ממסורת אבות, אבל בכל אופן לבטל את הרע צריך עבודה, וחייבים להמשיך לבטל את הרע גם אם אתה מאמין מבית, כמו שרואים שאברהם אבינו אחר כל גדולתו הוא נזקק לדרך ביטול הרע, דרך עבודה זו של ביטול הרע איננה רק בעבודת האמונה, אלא כל השגת המעלות העליונות נרכשת בדרך זו של הכרה בכח המעלות אבל גם בביטול דברים שמתנגדים לה. עשה טוב אבל גם סור מרע. וזה על ידי ביטול הרע בדרך שלמדנו.

הנה הידיעה שתכלית הבריאה היא עולם הבא, אנחנו יודעים שכל התכלית של הבריאה היא לא עולם הזה אלא עולם הבא, והיא עיקר עבודתנו בעולמנו, ולזה דרוש הכרה והבנה עמוקה, מכל מקום דרושה גם מחשבה פשוטה, צריך לבטל את העולם הזה גם. כמוש רואים משלמה המלך החכם מכל אדם, כתב חיבור שלם, ספר קהלת, שכל יסוד הספר ביטול ואפסיות העולם הזה, ישר בפתיחה הוא אומר, הבל הבלים אמר קהלת הבל הבלים הכל הבל, ולאחר שהאריך רבות בביטול העולם הזה, סיים, סוף דבר הכל נשמע את האלהים ירא ואת מצוותיו שמור כי זה כל האדם. לא הבנתי, אם זה המסקנה של הספר, שניפסוקים אחרונים, תגיד את הכל מהתחלה ונגמר, אני שומע אותך, אתה החכם מכל אדם, אני מאמין לך, אומר לא לא לא מספיק, תשמעו את האמת הוא אמר בשתי שורות, ואת ביטול השקר בכמה פרקים, לבטל את השקר לבטל את העולם הזה צריך פרקים. וכמו שרואים בדברי המסילת ישרים בתחילת ספרו, מה הוא פתח ואמר? שיתברר אצל האדם מה חובתו בעולמו, זה צריך להיות לך ברור לחלוטין בהכרה ברור, מהי החובה שלך בעולם, ולמה צריך שישים מבטו ומגמתו בכל אשר הוא עמל כל ימי חייו, אחרי שאתה מכיר ויודע בדיוק מה החובה שלך, אין לך להפנות את המבט ושום מגמה בחייך לא תהיה אלא רק לדבר הזה שאתה מכיר שבשבילו נבראת, ואתה צריך לעמול על זה כל ימי חייך.

והוא מסביר, כי זה התענוג האמיתי והעידון הגדול שבכל העידונים שיכולים להמצא, ז"א מכל העולם הזה לא תמצא שום דבר, כמו התורה והמצוות שמביאים אותך לתכלית של העולם הבא. כל מה שאתה עושה זה רק לתכלית, ומה זה? זה התענוג האמיתי והעידון האמיתי שבכל העידונים שיכול להמצא. ואף לאחר שהגיע להכרה זו בתכלית העולם הבא, מוסיף הרמח"ל, בהמשך דבריו, לבאר את אפסיות העולם הזה, אם כבר אמרת לי שזה העידון הגדול מכל העידונים הנמצאים, אז למה אתה צריך לעשות לי מהעולם הזה אפס? והוא אומר, וכבר תראה שלא יוכל שום בעל שכל להאמין שתכלית בריאת האדם הוא למצבו בעולם הזה, כי מה הם חיי האדם בעולם הזה, ימי שנותינו בהם שבעים שנה ואם בגבורות שמונים שנה ורהבם עמל ואוון וכמה מיני צער וחלאים ובסוף הוא מת, ומאכל לתולעים, אז מה יוצא, מי יכול לחשוב בעל שכל שאדם בא למצבו פה? אם באת לחיות למה אתה מת, ואם אתה צריך לחיות בשביל מה אתה חי? אז צריך להפך את זה, לעשות מזה אפס, לא מספיק לדעת את האמת, צריך גם לבחול מן העולם הזה כפי שמבינים אותו בני האדם. וזה כמו שנתבאר שמלבד ההכרה בתכלית העולם הבא ובגודל העונג והעידון שנמצאים שם, מכל מקום צריך לבטל את הרע ביטול אפסיות העולם הזה, כמו שכתב הרמח"ל.

אותו דבר גם בעבודת האדם ותיקון המידות שלו, תיקון המידות צריך לתקן את המידות, בלי מידות אתה לא בן אדם בכלל, אדם שמידותיו מתוקנות, אין לו צלם אלקים, הוא בהמה, ממש בהמה, חכמים קוראים לו בהמה ממש, אדם ובהמה תושיע ה', בהמה ממש, אדם ביקר ולא יבין נמשל כבהמות נדמו, ממש בהמה, עגל לא לומד.

אז כך עבודת האדם בתיקון מידותיו, לאחר שישריש בקרבו גודל מעלת הענווה, האם זה מספיק שאדם יודע שהמידה הכי חשובה שהוא צריך להגיע אליה, מידתו של משה רבינו, הוא העניו מכל האדם אשר על פני האדמה, הוא מבין, הוא יודע ערכה והוא עובד על זה והכל, האם זה מספיק שאתה יודע לתקן ולהגיע למידת הענווה? האם זה מספיק שאתה יודע מה הטוב הצפון והצפוי לך בזכות מידת הענווה? האם מספיק שאתה תחזור ותשנן כל הזמן את מידת הענווה? לא, צריך גם לחזור ולשנן תמיד את חסרון מידת הגאוה. לא רק לדעת מעלת הענווה, אלא גם חסרון הגאוה. שהיא אינה מוסיפה כלום הגאוה וכולה אינה אלא הרגשת התנשאות ותו לא.

איך אדם מחליף את כסא האברך היושב בשביל גלימה בתפקיד מיניסטריאלי, איך אתה מוותר על עולם הבא שיוצא מן התורה, כל מילה תרי"ג מצוות, כל מילה תרי"ג מצוות, ואתה הולך מטקסים לטקסים.

אז צריך להבין יהודים יקרים, שאנשי אמת מעטים הם, שנשארים דבוקים באמת באמת, פתאום מציעים להם משהו אז הם קופצים. היה ת"ח בכולל חזון איש שהציעו לו משרה בחו"ל, הוא היה עני דך מך, אבל למד כל הזמן בכולל אברך מבוגר היה, בן חמישים וחמש בערך, והציעו לו משרה קהילה שלמה בחו"ל דירה, מכונית, משכורת מכובדת בדולרים, וזה היה פותר לו את כל הבעיות, יכול להשיא את בניו ובנותיו והכל. הוא לא הסכים, לא הסכים בשום אופן, אמרו לו למה? תשפר את מצבך לתקופה אפילו ואח"כ תחזור לכולל. הוא אומר אני יעזוב את הכולל? רק להכנס לכולל לראות כל יום את הרב חיים קניבסקי, לראות את הרב קרליץ, לראות את אלה שנפטרו, הרב שפירא זצ"ל, הרב דויטש, כל גדולי עולם יושבים שמה, אני אעזוב את זה? חוץ מהלימוד שהוא לומד שם, אבל לעזוב את זה?? שאני אעזוב את זה בשביל כסף? אתם שומעים? השגה של אברך בן תורה אמיתי, אני אחליף עולם בעולם? מה לא למדו את רבי יוסי בן קסמא פעם אחת הייתי מהלך בדרך ופגש אותי אדם אחד ואמר לי, רצונך רבי שאתן לך אלף אלפים כסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות, הא, והוא יהיה רב קהילה ויהיה רב חשוב וזה וזה וזה, אמר לו איני עוזב מקום תורה. אתם שומעים, אנשים רצים אחרי הגלימה והולכים, ואח"כ קולות ואומרים שביטול תורה לבדוק מתולעים. למה כי הוא רוצה למכור ספרים. תלמוד תורה זה יותר חשוב מהכל, לכן צריך לקנות את הספרים, אז איך אתה הולך ומבזבז לילה שלם, לילה שלם לקבר יוסף הצדיק, ומה בסוף הוא אפילו לא התפלל שם ולא כלום, נישק אותו וקינח את העפר והלך. אבל הוא אמר דבר חשוב, הוא לא ביקש אפילו מיוסף הצדיק שיציל אותנו, יגן עלינו יעשה ככה וככה, שום דבר, רק אמר שזה ממש דאעש, הוא יודע זה כותרת, מחר זה יהיה כותרת, זה ממש מעשים של דאעש, ממש צריך להיות רב ראשי לישראל בשביל להגיד דברים כאלה.

אז יש ספר ארחות צדיקים, ספר ארחות צדיקים רבותי זה ספר שמביא תמיד את המידות הנגדיות, ענווה וגאוה, נדיבות וכילות וכן הלאה, כל דבר כי לא מספיק ללמוד מעלת מידה חשובה, אלא גם גנות מידה שאינה טובה. אז גם כאן, אברהם אבינו איך פעל? מעבר להוכחות וההבנה והידיעה והעשיה וכו' וכו', צריך גם את הזילות והזלזול והשחוק והלצון מהשקר, מעולם הזה והבליו, וכך עשה שלמה המלך בספרו, וככה הרמח"ל בספרו, וכך צריך לעשות.

ובזה יש לבאר את הכתוב, "לדעת חכמה ומוסר" שניים הם דרכי עבודת עליית האדם, צריך לרכוש לעצמו חכמה, להשריש בקרבו את ידיעת המעלות מכח עשה טוב, ואפילו שהשיג את החכמה אסור להסתפק בכך, חייב לדעת מוסר, מוסר פירושו לייסר את עצמו, להבין כמה שקר טמון בכח הרע, כמו שביארנו למעלה, רק על ידי שאוחז בשתי הדרכים יש לו תקוה שיוכל להשאר במעלות החכמה ולא יפול בסכנת היצר.

ועכשיו אני רוצה להקריא לכם מוך ספר מעבר יבוק שמצטט מתוך הזוהר הקדוש בפרשת תרומה, הוא מביא כאן לומר מה המעלה של מי שעושה את המעשים ובשיטה כמו אברהם אבינו. מה המעלה, מה שכרו.

אומר כאן, וכתוב בפרשת תרומה, ככה, יש עוד דבר שמתעלה כבוד ה', ומחליש את כח החיצוני, וזה על ידי מי שמתעסק בעולם הזה להחזיר את הרשעים בתשובה. ככתוב בפרשת תרומה דף קכ"ח וכ"ט, שאין מצוה רצויה למעלה יותר מזו, כי ראשונה מחליש כח סתרא אחרא, אתם יודעים מה זה להחליש את הסתרא אחרא, את השטן את מלאך המוות וכל חילותיו, להחליש את כוחותם, להכנס ללוע הארי הזה ולהוציא מתוכו ניצוצות הקדושה ונשמות שנשבו שם בתוך השאול? אז זה נקרא ראשונה מחליש כח סתרא אחרא.

דבר שני, גורם שיתעלה הקב"ה בכבודו, מה שאין שום עילוי שמתעלה על ידי שום דבר אחר. כבוד ה' מתעלה, החזירו לו את הבנים הביתה. הצילו את השבויים בתוך לועות הסתרא אחרא.

דבר שלישי, הוא מקיים את כל העולם למעלה ולמטה, בזכותו מתקיים כל העליונים וכל התחתונים. ורואה בנים לבניו, ויזכה לעולם הזה ולעולם הבא, וכל בעלי דינין אינם יכולים לדונו, לא בעולם הזה ולא בעולם הבא, מי לא רוצה שלא יוכלו לדון אותו שום ממונים לא בעולם הזה ולא בעולם הבא? ונכנס בשלשה עשר שערים ואין מוחה בידו, ומעמידים דיוקנו לפני המלך העליון כל יום, בנפילת אפיים, והוא מבורך בכל הברכות שנתברך אברהם כשעשה אותו הנפש בחרן. שבע ברכות שנתברך, ואברכך ואגדלה שמך והיה ברכה וכו'.

ומצאתי כי חרן היה מקום מוכן להביא גרים תחת כנפי השכינה יותר ממקום אחר, והיא בגימטריא חרן שלש פעמים אלהים, שאברהם מיתק שם כל הדינים הקשים. ובזיווג אברהם עם אשתו לא יגע לריק כאדם הראשון במאה שלשים שנה, וכן חוה אמרו במדרש רבה כי על כן נקראת אמה על כל החיים, כי הם הביאו שדים ולילין וכל מיני דברים, על כן אמרו דאית רוחין דביתא ורוחין דחקלא, אבל אברהם ושרה טיפות שלהם נתלבשו בהם נשמות, לכן אברהם נקרא אב המון גויים ושרה מגיירת את הנשים, וזהו הנפש אשר עשו בחרן דוקא. והיו תיקון לאדם הראשון, תיקון הראשון של אדם ואשתו, ומה שפגמו הם תיקנו אברהם ושרה בבחינת חלק אחד מנשמתם של אדם וחוה, כי שני חלקים אחרים נתקנו ע"י יצחק ורבקה ויעקב וזוגותיו, ותיקן גם כן בני קטורה במסירה שמסר להם שם טומאה כמו שנבאר לקמן והדברים אינם כפשטם.

בסוף דברי הזוהר בפרשת תרומה שם אומר, כי אין שכר המגיע לשכרם של אלו שמחזירים בתשובה, ואלמלא אבויה דבני אנשא, דע אם היו יודעים בני האדם את הדבר הזה ומה ערכו בשמים היו רודפים אחריהם כמי שרודף אחרי חיים, להדבק בהם במחזירים בתשובה. וזו רפואה גדולה לחוטא להשיב רבים מעוון, וזה התיקון השבע עשרה שאומר רבינו יונה מתוך העשרים שבעל תשובה צריך לעשות, שצריך להשיב רבים מעוון, אין תיקון יותר גדול לעבר שלו ולהשלים גם את חסרונו.

אם כן אנחנו רואים מה השיטה, איך מחזירים יהודים בתשובה, אל האמת הצרופה, בלי לייפות ובלי לחרתת, בלי לעגל פינות, אלא לומר את האמת כמו שהיא ואם צריך לשבור גם - צריך לשבור את הצלמים, כן, זה היה אברהם אבינו, מה לעשות. והוא אבי האמונה, והוא העמיד את העולם כולו, ובזכותו נברא כל העולם. אלה תולדות השמים והארץ בהבראם, אל תקרי אלא באברהם,

רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.