"אל תירא אברם אנכי מגן לך שכרך הרבה מאד".

מצינו בחז"ל, בבראשית רבה מ"ד ו', שאאע"ה טיכס עצה להבטיח את עצמו שלא יעזבהו ה', ואמר לפני הקב"ה, רבון העולמים, כרת ברית עם נח, אח"כ עמדתי וסיגלתי מצוות ומעשים טובים יותר ממנו, ודחתה בריתי לבריתו, עד שנשבע לו הקב"ה שלא יעזבהו לעולם. אז אברהם אבינו טיכס עצה איך הוא מבטיח את עצמו שה' לא יעזוב והוא מצליח, מה הוא טען? טען שהוא סיגל מצוות ומעשים טובים יותר מנח, אז כרת איתו ברית אז גם איתי והברית שלי דחתה את הברית שלו. עד שנשבע לו הקב"ה שלא יעזבהו לעולם.

וזה לכאורה מוזר בעינינו, זה אברהם אבינו שאנחנו מכירים? הרי כל סוד האדם הוא דוקא לזולתו ולא לעצמו, אדם שהוא אדם במשמעות של אדם כפי שה' רצה אותו, זה עולם חסד ייבנה, זה לזולתו, כל אדם בפני עצמו לזולתו לא לעצמו. וזו היתה באמת מידתו של אברהם אבינו, חסד לאברהם, הוא כל הזמן התחסד עם באי עולם. כולו היה לזולתו ולא כלום לעצמו, אבל כאן רואים לכאורה להיפוך, שכולו לעצמו, הוא דואג לעצמו שה' לא יעזוב אותו לעולם. איך זה מתאים עם מידתו של אברהם אבינו ע"ה? צריכים להבין זאת.

אולם סוד הדבר אומר בעל המחבר, ראיתי מעשה ונזכרתי הלכה, נזדמן לי פעם אחת להיות אצל רופא, שהזהיר על דבר שתיית קפה, בעד אנשים חלשים, ואמר שיש מין קפה כזה שמותר גם לחלשים. וחשבתי מי יודע איזה מין קפה הוא זה, אח"כ ראיתי את הקפה, אותו קפה בדיוק, אותה קופסא, החילוק הוא שכתוב על הקופסא ללא קפאין. מה מזיק בקפה לאנשים חלשים, הקפאין שבתוכו, אבל אם לוקחים את זה משם אין בזה שום חסרון. כל הבעיה זה הקפאין. או כמו בסיגריות הניקוטין, בכל דבר יש את ה"מה לא טוב שמה", אם לוקחים את זה חנג'ורי. סוכר, עושים סוכרזית, זית, אז מוציאים את הסוכר. אם תקחו קוקה קולה, קוקה קולה, בכל כוס יש בין שש לשמונה כפיות סוכר, תרתיחו קוקה קולה, תרתיחו תרתיחו תרתיחו עד שלא ישאר נוזל, ישאר לכם למטה שכבה רצינית של סוכר שחור. תקחו דיאט קולה, תרתיחו תרתיחו תרתיחו שלא יישאר שום נוזל, בסוף יישאר לכם ככה טיפה שחור, זה כל הסוכרזית. ממש מדהים, מי שלא רוצה לעשות את הנסיון יכול לראות את זה בגוגל. גוגל מוגל.

אז אם כן, כל הבעיה בקפה - קפאין, אז לחלשים בלי קפאין זה בסדר, ככה אמר הרופא, והוא ראה את המעשה הזה ונזכר הלכה. כשאדם דואג רק לעצמו, אגואיסט, אנכי, הלעצמו, שאדם דואג לעצמו זה טרף,  טרף בתכלית. טרף. אבל צריך לדעת שהטרפות זה הקפאין שיש בעצמו, האגו, האגו, הקפאין, זה הבעיה ב"לעצמו". אבל יש עצמו שהוא קדוש בתכלית, אם אתה מוציא את האגו - את הקפאין, קדוש, קדוש, העצמו קדוש. ואדם כזה שאין בו את הקפאין - את האגו הזה, אז הוא לא מובדל כלל מזולתו, כי מה הופך אותו לאגואיסט? שהוא חושב רק על עצמו ולא זולתו, אבל אם אתה מוציא לו את האגו, אין פה את העצמו כאילו שדואג לעצמו, אז הוא וזולתו זה אותו דבר. ואהבת לרעך כמוך בלי שום בעיה, בלי שום בעיה. בלי שום בעיה.

אנחנו אומרים שסוד כל הבריאה זה לזולתו, כל מה שנברא אדם זה לזולתו, כבר אמרנו את זה בפתיחה, עולם חסד ייבנה, הנגר דואג לכולם שיהיה ארונות, החייט דואג לכולם לבגדים, כל אחד דואג לזה, כל אחד זה לזולתו. אם יהיה כל אחד לעצמו - הוא ימות, אתה לא יכול להיות גם נגר גם אינסטלטור, גם חשמלאי, גם איכר, גם חקלאי, גם תופר, גם גם גם גם גם, אתה לא יכול להספיק, גם בשלן וגם, מה אתה לא יכול, אתה לא יכול, אתה חייב שיהיו עוד אנשים שכל אחד יעשה משהו, מה כל אחד עושה? לזולתו. אחד יש לו מאפה שי, והוא לזולתו. אחד יש לו טכנאות שיניים - לזולתו, וכל אחד לזולתו. יש אחד רק חורפ כל היום - לזולתו. לכרית שלו הוא דואג.

אז ז"א אבל סך הכל הקב"ה ברא את העולם - עולם חסד ייבנה, כולם צריכים את כולם. אבל זה שאנשים עושים לזולתו הם מתכוונים לעצמם, הם מתכוונים לעצמם, אבל זה טוב, זה טוב שהקב"ה נתן לאנשים לאהוב כסף, למה? אם לא - לא היו הולכים לעבוד ואז לא היה מי שיעשה את העבודות שכל העולם יתקים, לולא המשוגעים העולם לא היה מתקיים.

כשאנו אומרים שסוד כל הבריאה זה לזולתו, נדמה בעיניו שהבריאה כמשפך שלזולתו  משתפך ויוצא. טעות הוא, סוד הדבר הוא דוקא עצמו ודוקא לעצמו, וכשמקודם הוא כולו לעצמו מסתעף מזה אח"כ לזולתו. שמעתם? זה לא משפך עולמי שהכל יוצא לזולתו וזה המטרה, אלא קודם כל עצמו ואח"כ לזולתו, אבל איזה עצמו? עצמו בלי קפאין, אם ה' השפיע לך חכמה זה בשביל שתשפיע לאחרים, גבורה - שתעזור לחלשים, ממון - שתעזור לדלים, אבל קודם לעצמו, אם לא יהיה לעצמו איך הוא יעשה לזולתו? אבל לא לעצמו לעצמו, עם אגו עם קפאין, כך מהלך הדברים, משה זכה וזיכה את הרבים זכות הרבים תלוי בו, אבל קודם זכה. קודם הוא זיכך את עצמו, אחרי שהוא זיכך את עצמו הוא גם זיכה וזיכך את הרבים. אז זה קודם לעצמו, כמו שאומר רבינו בחיי בשער אהבה פרק שישי, הגדלות והמעלה של מי שמזכה את הרבים, למעלה ממלאך ונביא, למעלה ממלאך ונביא הזכויות שלו, אבל הוא אומר שמתקן נפשו ונפשות אחרים, מתקן נפשו ונפשות אחרים. קשוט עצמך וקשוט אחרים. בלא זכה לעצמו אי אפשר להיות זיכה. מעצמו הקדוש הוא בלי קפאין, אז משתלשל הטוב לזולתו, וככה הם מתאימים יחדיו גם עצמו וגם זולתו באחדות גמורה.

איך משיגים זיכוך? איך משיגים זיכוך? נגיד אתה רוצה עכשיו שתהיה זך זכה וזיכה את הרבים, איך אתה תשיג את הזיכוך? איך? יש לך עצה איך? על ידי אמונה, אמונה יש לה סגולה לנקות ולזכך מהקפאין, מהאגו, אם יש לך אמונה אתה לא פוחד שאף אחד יקח את מקומך, אתה לא פוחד שלשני יהיה יותר ממך, אתה לא מקנא בזה, אתה לא מטריד את זה, לא מפריע לזה, לא מתקוטט עם זה, לא כלום. אם יש לך אמונה אתה לא מאמין בכוחי ועוצם ידי, אתה לא טורח הרבה, אין פה את הלעצמו, אין לך תחרות עם אף אחד, אתה מאמין גדול שהבורא מעניק ונותן לכל אחד מה שמגיע לו בדיוק, "הטריפני לחם חוקי" מה שמגיע לי, ז"א השמח בחלקו, מה שה' חלק לך זה מה שיהיה לך, לא יותר ולא פחות. אז ממילא מי שמאמין בזה הוא נטול קפאין, אין לו אגו, וגם אם הוא קיבל זה לא אני הבאתי, לא אני בחכמתי, לא אני בהבנתי, לא אני, לא אני, ה' נתן לי, לך הוא נתן משהו, לך הוא נתן משהו, לכל אחד הוא נתן מה שנתן.

מלך בארמון יש הרבה תפקידים, אז אחד שם אותו מנהל על המשקאות, אחד על המזון, אחד על החדרים, אחד על הנקיון, אחד על קבלת אורחים, כל אחד הוא צריך כמה סוגים. אז מה אתה מתקנא? כולם משרתים את המלך, הוא צריך את כולם, הוא צריך את כולם, אז מה אכפת לך מה ה' החליט שאתה תהיה? רק תעשה את השליחות שלך מה שה' נתן לך בדיוק, זה הכל. אם אתה תהיה פחות במדרגה ותעשה בשלמות את רצון המלך, והשר החשוב לא יעשה בשלמות, אותו הוא יטריד מארמונו או שיתיז את ראשו ואותך הוא יעלה בהמשך למעלה יותר. זה לא משנה איפה אתה נמצא, אתה יכול להיות בתחתית ויכול לעלות לרום המדרגה, יתרו היה בתחתית ורחב בתחתית והם עלו לרום המדרגה, מה הבעיה? אבל הכל זה תלוי באמונה, על ידי מידת אמונה אפשר להיות עצמו ושיהיה בתכלית הזיכוך, בלי אמונה, כשיש כוחי ועוצם ידי, שמה זה הקפאין האמיתי של עצמו, שמה זה התסבוכת, שמה זה האגו, שמה זה הגרעין שיוצר את כל הבעיות בין האנושות.

מעצמו כזה אי אפשר שיצא לזולתו שום דבר בשום אופן, כשאדם יש לו את האגו, את הקפאין הזה, שום דבר לא יצא מעצמו לזולתו, גם אם הוא יעשה לזולתו זה בשבילו, הוא רק ישתמש ברבים לצורך עצמו. אבל כשהעצמו מזוכך בתכלית, קדוש קדוש יאמר לו, אז אדרבא, יוצא מזה גופא הלזולתו והולכים שלובי יד יחדיו.

יש כמה רשעים גדולים, קנאים שמלאים קפאין, אגו מנופח, רק התחילו אתמול יצאו מהביצה כבר הם מחנכים דורות שלמים, והם קוראים לעצמם מזכי הרבים, חילקו כמה ספרים ואומרים מספרים כאלה ואחרים אז כבר העולם צריך להכנע תחת רגליהם וללכת לאורם. אבל האנשים האלה זה הכל אגו אחד גדול. רק על עצמם הם מדברים, והם כאילו צדיקים, על מה הם מתבססים? כולם עשו קומונה אחת, יד אחת, אפילו המסרחי אמר לע' בן ע' אני אגבה אותך וצא נגדו, אני אגבה אותך, אז זה קומונה של אנשים כאלה שכל אחד דואג לאינטרס שלו ומשרתים אחד את השני במטרה אחת. אז צריכים לדעת יהודים יקרים, הם סומכים רק על דבר אחד כאילו, שאני דיברתי נגד הרב עובדיה יוסף, כבר הסברנו כמה פעמים זה שקר, אין שום ראיה לכך, אין שום הבנה לכך, אין כלום, הוכחנו שהפתק הסרוח הזה של הקדיח תבשילו זה שקר גמור, ומי שמשתמש בזה מוציא דיבה, וכתבה את זה יהודית, והבאנו את הנכד שאומר שהיא כתבה את זה, והשמענו את ההקלטה וכן הלאה, ועם כל זה ממשיכים להגיד כי מתאים להם, מתאים להם, ככה אפשר לחסל בן אדם ולהגיד כל הזמן לחזור על המנטרה הזאת הקדיח הקדיח הקדיח. אבל הקב"ה יקדח בהם אחד אחד אחד אחד, יקדח בהם אחד אחד אחד אחד, ורואים כמה נופלים כאלה כבר מספרם עלה מעל המנין שהם כבר אמרו לי תכין תכריכים ואמרו לי ככה וקיללו וכו' וכו', גם אלה המקללים הקב"ה על לשון הקדיח יקדח בהם אחד אחד אחד אחד.

רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.