האם דין עבד עברי חוק או משפט?
תאריך פרסום: 08.02.2016, שעה: 23:59
"ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם"
הדא הוא דכתיב "מגיד דבריו ליעקב חוקיו ומשפטיו לישראל". הפסוק אומר שהקב"ה מגיד דבריו ליעקב חוקיו ומשפטיו לישראל, יש חוקים ויש משפטים, חוק זה בלא טעם, משפט זה עם טעם, זה על פי שכל, ניתן להשיג את זה על פי סברא. לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום, אבל הקב"ה לא עשה כך לכל גוי והם לא יודעים משפטים. אצלנו המשפטים שהולכים על פי שכל פשוט וברור, אצלם לא ידעום, הם לא מבינים את זה כמשפט, מה שאצלנו משפט הם מובן אצלם כחוק.
חוקיו ומשפטיו אלו הדינים שנאמר "שם שם לו חוק ומשפט" ולכאורה יש להעיר, בשלמא חוקים המה הדברים שאומות העולם משיבים עליהם, אומות העולם באים אלינו בטענות, מה זה הטעם של שעטנז, צמר ופשתים יחדיו, מה ההגיון בזה? מה זה פרה אדומה? מטמאה את הטהורים מטהרת את הטמאים, מה הולך פה? זה דברים בלתי מובנים, אז בשלמא חוקים זה דברים שאומות העולם משיבים עליהם, אבל משפטים זה דברים שבשכל, למה זה הם לא מבינים? ועוד, הרי גם בני נח נצטוו על הדינים, הם חייבים להעמיד עליהם דיינים, זה אחד משבע מצוות בני נח, ולמה לא ילמדו משפטים גם אומות העולם? למה כתוב בפסוק "משפטים בל ידעום".
את התשובה לכך אנחנו מוצאים בדין רציעת הבגד, לבני ישראל הדין הזה הוא בכלל המשפטים, לגבי אומות העולם זה חוק, הם לא מסוגלים להבין מה הצורך לבזות את העבד בצורה כזאת לרצוע את אוזנו במרצע, מה פשעו של העבד הזה שאינו מסוגל לנהל בעצמו עסקים ולהתפרנס מהם. אין לו גם כסף דרוש לכך, וכאן מזדמן לו אדון שמפרנס אותו, את בני ביתו, והוא נחשב אצלו בן בית, והוא עומד וצווח "אהבתי את אדוני את אשתי ואת בני לא אצא חופשי" מה חטא האיש הזה שצריך לבזות אותו, לשפוך את דמו, לרצוע את אוזנו במרצע?
בשביל אומות העולם זה פלא, אבל לישראל זה משפט שכלי מאד, עד שרבן יוחנן בן זכאי היה דורש מקרא זה כמין חומר, ככתוב בקידושין כ"ב, הגישה הזו לעבד מתקבלת כל כך על הדעת עד שאנו שואלים את עצמנו כך: אוזן ששמעה על הר סיני "כי לי בני ישראל עבדים עבדי הם", הלא הנפש הזאת הישראלית נגעלת כשקוראים לאדם עבד מסיבה פשוטה מאד, כי נפש זו שזכתה לשמוע שהקב"ה בחר בה כעבד, כמו שכתוב התואר הנפלא, משה עבדי, אברהם עבדי, דוד עבדי, לזכות לתואר עבד של הקב"ה, אנא עבדא דקודשא בריך הוא, לזכות לתואר הזה, אז איך אפשר שבן אדם ימיר את זה ויסכים להיות עבד לעבד? ועוד הוא קורא לו אדון, אהבתי את אדוני. ומלבד מידת הבטחון שכתוב ברוך הגבר אשר יבטח בה', וכתוב ארור הגבר אשר שם בשר זרועו, הרי עצם השם עבד צורם את האוזן של האיש הישראלי. אם יפנו לאחד ויגידו לו עבד, עבד, בא הנה, איך הוא ירגיש? אדם הזה זה השפלה שאין כדוגמתה אם קוראים לו עבד, לפעמים אשה אומרת מה אני שפחה? ז"א עבד ושפחה אצלנו זה ביזוי, זה קלון, אז איך הוא מסכים להיות? ודבר שני יש לו הבטחה שהוא יהיה ברוך אם הוא בוטח בה', ונאמר לו במפורש שאם הוא יבטח באדם אז הוא ארור, אז איך הוא מסכים? וזה אוזן ששמעה על הר סיני כי לי בני ישראל עבדים שזה השבח הכי גדול שהקב"ה הסכים שנעבוד לפניו. שמלך בוחר לו עבדים לשרת אותו הוא בוחר את היפים, הבריאים, הגבוהים, החכמים, המשכילים, להיות עבד של מלך הוא לא בוחר סתם בררא, בוחר את האנשים הכי הכי שיכולים לעמוד, תראו את אלה השפוטים של המלכה באנגליה, גבוהים, תמירים, שמים עליהם הרבה צבעים, נוצות וכל מיני דברים, ואסור להם לזוז, אסור להם לחייך, אסור להם שום דבר, נו, אז רואים שלא לוקחים שמה אנשים כאלה שהם ככה מחרבשים, לוקחים אנשים מיוחדים. ואתה זוכה להיות עבדו של מלך מלכי המלכים הקב"ה, הרי מה שיש למלך מלכי המלכים יש לך, אז איך אתה בוחר אדון בשר ודם שהיום פה ומחר בקבר, היום יש לו ומחר אתה יכול להיות הבעלים שלו, אתה יכול לקנות אותו, אז איך אתה מסכים לדבר כזה?
יש רשות לאדם להשכיר את עצמו לכמה שנים כפועל, אדם יכול לסגור עם בעל הבית, לומר לו אני רוצה להיות פועל אצלך, אבל פועל... מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית, ואדם נידון בכל יום ואין מעצור לקב"ה לשנות את המצב שלו מחר, שהוא עצמו יהיה בעל בעמיו, ויוכל לחזור בו בחצי היום. יושב פה יהודי יצחק, שאשתו עובדת עד שעה שש בערב, זה אתה, לא? לא? היתה עובדת עד שש, וביקש ברכה, היא עובדת יותר מידי שעות, אז נתתי לה ברכה. למחרת הודיעו שכולם משנים להם את השעות, עובדות רק עד ארבע אחה"צ וגם במקום להתחיל בעשרים לשמונה בבוקר, בשמונה וחצי מתחילים בבוקר. אז אפשר לשלוח את הילדים לגן ואפשר לחזור בזמן ולהכין לבעל מה שצריך, הפלא ופלא, יש מעצור ביד ה' לשנות מצב ודברים? לא צריך להחליף עבודה, מחליפים את הראש של בעל הבית, זה גם מספיק.
אז לכן אדם יכול לחזור בו בחצי ה יום, אבל עבד שנמכר לזמן מוגבל ואינו יכול לחזור בו במשך הזמן הזה, הוא משליך את יהבו על אדוניו גם לעתיד, ובוטח בו, בוטח בילוד אשה כמותו, זה פחיתות לנפש עד שאדם כזה ראוי להירצע. אז אצלנו זה סברה פשוטה, זה חוק שכלי, משפטי, ואין בזה שום קושיה אצלנו, אבל אצל הגויים זה נקרא חוק בלתי מובן, למה לא השפילו, אז מה, אז הוא רוצה להיות אצלו, וככה יהיה לו הבטחת הכנסה כל החיים. אומרת התורה לא, אתה צריך לבטוח בה', ברוך אשר יבטח בה', וארור מי שלא יבטח ויבטח באדם, אז לכן אצלנו זה פשוט. כי ה' הכריז, "כי לי בני ישראל עבדים" רק לי, ולא עבדים לעבדים, לא לפרעה, לא לנבוכדנצר ולא לביבי.
סוד גדול גילתה לנו התורה בדין עבד עברי, אסור לישראל להכריז על בן תמותה כי הוא אדונו. אבל תראו לדוגמא אצל החילונים, כל פניה שפונים למישהו אומר לו אדוני, אדוני ישב, מה אדוני צריך? כל מי שבא נהיה אדוני. בדיוק ההיפך מהתורה, אדוני, אדוני, אדוני. אצלנו אמרתי גם אומרים וכן למר, מר זה אדון, אומרים לו וכן למר, אבל לא אומר אדון, אומרים מר, מה זה מר? אמרנו זה מי שמקבל מרות של הקב"ה, אז זה אדון אפשר להתייחס אליו, שהוא מבין שיש אדונים מעליו זה הקב"ה.
אז התוה מגלה לנו סוד בדין עבד עברי שאסור לישראל להכריז על בן תמותה כי הוא אדונו והוא עצמו עבד נכנע תחת אדם כמותו, זה אסור. ואסור לו גם לראות את עצמו כאדם שלא מסוגל לעזור לעצמו, ושגורלו יפטר רק על ידי נברא, עשה טובה קח אותי לעבודה, יש לך עבודה? תעשה טובה, אתה לא יכול סדר לי איזה משהו, אתה לא יכול? תעשה טובה, אתה מכיר מישהו שזה, מה זה? מה זה? אדם מרגיש שהוא לא יכול להעזר ע"י עצמו ולא ע"י הקב"ה, צריך להיות תלות באנשים אחרים, מצליחנים כאלה, הוא פונה אליהם. זה אסור שיהיה לאדם. משום כך הוא מכנה גם את השני בשם אדון, והתביעה לגבי האדם הזה היא לא על עצם הפעולה, אלא על התואר והכינוי שהוא נותן לבן תמותה כמותו, כי ברית כרותה לשפתיים שעל ידי זה נפגמות האזניים משמוע אדנות הבורא, שהבורא הוא אדון כל עולמים, הוא הריבונו של עולם, והוא שליט בכל העולמות, מרגע שאתה מכנה אדוני אדוני, אדוני אדוני, אתה כבר האוזניים שלך יהיו ערלות מלשמוע כלפי אדנותו יתברך, כי אתה שומע את זה כלפי בן תמותה ואתה שומע כלפי ה', אז המושגים מטשטשים. אז לכן, ברית כרותה לשפתיים, ועל ידי זה נפגמות האזניים מלשמוע אדונות הבורא, עבדי הם ולא עבדים לעבדים.
את הסוד הזה מגלה לנו התורה, כי אנחנו מעצמנו לא היינו יורדים לעומק ההבנה הזו בשום אופן, כי מי מסוגל להרגיש שכשהוא מוכר את עצמו לעבד זה סתירה לעבודת ה'? כך יאמר אדם, איזה קשר יש בין חטיבת עצים ושאיבת מים, שזה עבודה גופנית, לבין עבודה ה' שזה עבודת הנשמה, מה הבעיה, אני יכול לעבוד את ה' גם כשאני עבד. והרי אדם מחויב לעבוד את ה' בכל המצבים, אז מה לי אם הוא עובד במלאכתו במלאכת אדונו? גם כשאני עובד במלאכתי אני צריך לעבוד את ה', וגם אם אני עובד במלאכת אדוני אני צריך לעבוד את ה'. ככה חושב האדם. באה התורה וגילתה לנו כי התואר עבד שהוא נותן לעצמו, והתואר אדון שהוא מעניק לאחרים, פוגם לו באוזניים ששוב לא יוכל לשמוע את הקריאה "עבדי הם" כי המושג עבד פוגם בהרגשת האדנות והיכולת של אדון עולם. אדון עולם אשר מלך בטרם כל יציר נברא. אז זאת כוונת חכמים ז"ל כשאמרו, הדא הוא דכתיב "ומשפטים בל ידעום", אומות העולם לא יכולים לתפוס את הדבר הזה, מה שהסברנו עכשיו הם לא יכולים לתפוס. משפט העבד העברי אינו נתפס בשכלם של אומות העולם אלא כחוק, אבל אצל ישראל הוא דבר מובן מאליו, משום שאצל ישראל השכל והחוק משולבים זה בזה. זאת חוקת התורה, כל התורה זה חוקה, אפילו שזה משפטים ואפילו שזה מצוות עם טעם והכל, הכל זה בחינת חוקה, אצלנו חוק ומשפט זה הולך ביחד, והם משולבים זה בזה. חוק זה האמונה שהכל בידי שמים ושיש השגחה פרטית.
אם כן כמה פחות אדם שסומך על משענת קנה רצוץ של אדם כמותו. מה זה קנה רצוץ? אתה לוקח מקל להשען עליו אבל הוא שבור, כשאתה נשען אתה תיפול, איך אתה נשען? אל תבטחו בנדיבים בבן אדם שאין לו תשועה, תצא רוחו ישוב לאדמותו, אבדו עשתונותיו, כל המחשבות שלו הלכו, תכניות תכניות תכניות ולא משאר מזה שום דבר, אז איך אתה סומך?
לכן מופרך אצלו האדם שעושה את עצמו עבד לנברא כמותו. ומובן עכשיו שמשפטו של איש זה נחרץ לרצוע את אזנו, אדם הזה פגום, פוגמים לו באוזן, יש לו סימן לעולם, רוצעים את אזנו במרצע, אוזן ששמעה על הר סיני "כי לי בני ישראל עבדים עבדי הם" ולא עבדים לעבדים.
אבל אומות העולם הם רחוקים מרחק רב מהשגחה פרטית, וגם המשפטים שמסתעפים מכל זה הם בחינת חוק בשבילם, לכן נאמר עליהם "משפטים בל ידעום".
מה שיצא לנו מתוך זה להבין, שהקב"ה נתן לנו תורה שהתורה הזאת מרגילה אותנו למושגים אחרים לגמרי לגמרי לגמרי מאומות העולם. שהרי הרמב"ן אומר שכל התורה הזאת כולה ניסים, כל כולה ניסים, כי מה הקשר אם בן אדם מניח תפילין לירידת גשמים, מה הקשר אם הוא שומר שבת שיהיה לו תבואה בשדה, מה הקשר, זה מצוות שאתה עושה לבורא תקבל ממנו שכר אח"כ, אבל מה מושפעים השמים והארץ מהמצוות שלך? מה זה קשור?
הכל ניסים, התורה אומרת הכל מעל הטבע, אין פה טבע. אתה מנהיג את הטבע. אם אתה פועל מה שהתורה אומרת, ע"י הפעולות שאתה פועל במצוות ה' אתה מוריד שפע לעולם, אתה לא עושה כך – אתה עוצר את השפע שצריך לבוא לעולם. לכן כל מה שקורה בעולם זה בגלל ישראל, גם כל המלחמות מסביבנו הכל בגלל ישראל, והכל לעורר אותנו. ואם נהיה חכמים ונתעורר אשרינו מה טוב חלקנו.
אז הנה פסוק אחד, הכרזה אחד שהכריז הקב"ה, "כי לי בני ישראל עבדים עבדי הם" לא שמעת את מה ששמעת? לא הפנמת מה ששמעת? אז ירצעו לך את האוזן. אתה תהיה בעל מום לעולם. אז זה רק פעם אחת ששמע "כי לי בני ישראל עבדים" ואנחנו ששרים כל הזמן אנא אנא אנא עבדא דקודשא בריך הוא, לא יכול להיות שאנחנו לא מבינים מה אנחנו מדברים, כי אנא עבדא דקודשא בריך הוא בלבד, ולא עבדא לעבדא, ז"א אנחנו עבדים רק להשי"ת, בוטחים בו, מאמינים בו, סומכים עליו, כל מה שהוא אמר בתורה מתקיים לעינינו, אנחנו דור שזוכה לראות כל כך הרבה קיבוץ של נבואות שמתגשמות עלינו ובינינו, לא כל דור זוכה לראות כל כך הרבה נבואות שנאמרו לאחרית הימים, שכולן מקובצות בתוך אחד, והוא חי בתוך זה ורואה את זה. אתה קורא עיתון - מחר תתחלף הכותרת ויתחלפו המצבים. אבל אתה קורא בנביא מה שכתוב יתקיים חייב להתקיים, ואתה רואה שמה שכתוב מתקיים. יש לך דבר יותר טוב, יותר אמין מזה? אז ז"א יש לנו את הזכות להיות עבדים של הקב"ה. ואדם צריך להרגיש באמת ככה, שהאדם הזה הוא בלתי תלוי, הוא לא תלוי באף אחד, אין דבר כזה יהודי לבד, אין יהודי לבד, תמיד יש ה'. אפילו עזבו אותך, לא מתייחסים אליך, זרקו אותך, אתה חי אי שם, אתה הומלס, אין לך בית, בכל אופן אתה צריך לזכור – אתה לא לבד1 אתה לא לבד. אתה נמצא עם הקב"ה. והקב"ה יש לו את היכולת להפוך אותך לאדם הכי הכי. היה בארה"ב בן אדם אחד שהוא היה מסכן, עומד בצמתים ומבקש נדבות, והיה שר קצת עם גיטרה ככה כן להעביר לעצמו את הזמן, וכולם היו נותנים לו צדקה בדרך ברמזור, ופעם אחת עבר אחד ושמע אותו, אמר בא הנה, זה הבחור יש לו קול רדיופוני חבל על הזמן, לקח אותו, נתן לו להתקלח אחרי תקופה ארוכה שלא היה מתקלח, חוץ מהחורף שהיה רוחץ אותו, וסידר אותו והלביש אותו ונתן לו איזה מקום ואמר לו בא, לקח אותו לאולפן, השמיע אותו לאנשים שמה אחראים וראו שהבן אדם הזה באמת יש לו קול מיוחד, והפכו אותו לשדרן ונהיה שדרן מפורסם והתעשר וכל כך הרבה כסף והקב"ה הפך את גורלו לחלוטין, מהדיוטא התחתונה הרים אותו, ולא רק זה, הסיפור שלו התפרסם בכל היוטיוב ומיליונים צפו בו וראו אותו וכו' וכו' וכו', ומעבר לכל מה ש. והוא התחיל גם לתת דרשות ולהסביר לאנשים שיש תקוה ולא להתייאש, אפילו במצב הזה והזה, משהו. ויכול להיות שעוד מעט הוא גם יעשה הפרשת חלה וכל מיני דברים, כן, אם הוא יגיע לחרדים אז הוא ימצא פטנטים לעשות כסף וזה. בקיצור, אין יאוש בעולם, בן אדם יכול ברגע אחד מכל מצב שלא רואים שום תקוה, שום מוצא, אין דבר כזה.
אם אתה עבד של הקב"ה, פירושו שאתה נמצא בארמונו, כל העולם זה ארמון גדול גדול של הקב"ה. ארמון ענק. אתה אחד מהעבדים, שמו אותך בארץ ישראל, אחד בבני ברק, אחד בגדרה, אחד ברחובות, כל אחד שמו אותו במקום אחר להיות עבד של הקב"ה, להיות נציג של הקב"ה בעולם, ועוד אם אתה בקהילות פז יבבי, שאתה מהמיוחדים שבמיוחדים ששומרים קלה כבחמורה שלא לאכול ולא להסתאב במאכלות אסורות, ולדקדק ולבדוק ולברר, אוה, איזה זכויות. ולא נכנע לשום אדון, לשום אדון, יש רק אדון אחד, אנא אנא עבדא דקודשא בריך הוא...
![מיקס קליפים [2025]](/storage/thumb/videos/V025401_150.jpg)
![הכל יודוך | הרב אמנון יצחק [שיר]](/storage/thumb/videos/V015560_150.jpg)
![ושמחת בימיך | הרב אמנון יצחק [שיר]](/storage/thumb/videos/V015558_150.jpg)
![מחרוזת שירי קפ"ז | הרב אמנון יצחק [שיר]](/storage/thumb/videos/V014860_150.jpg)
![[שיר] נאד נפוח • ביצוע: הרב אמנון יצחק](/storage/thumb/videos/V014415_150.jpg)
