מה הכוונה "בכל מאודך"?

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

כתוב בפסוק, ויצאו כל אחדות בני ישראל מלפני משה.

למה מספרת התורה שיצאו מלפני משה?

וכי בכל מקום מספרת התורה מתי נכנסו ומתי יצאו?

אלא,

אפשר לומר שבני ישראל חוללו כל כך מן הציווי להשתתף בנדרתם למלאכת המשכן,

עד שמרוב התפעלות ותשוקה יצאו תכף להביא נדבתם.

וכאילו כולם בחג המחכה נתכוונו באותו רגע לצאת,

באותו רגע ממש,

ולא יצאו בזה אחר זה,

אלא כולם ממש נפגשו על מפתן הבית ונדחקו לצאת ביחד.

ולכן סיפר הכתוב על סדר יציאתם להדגיש מדודת נפשם שהתעוררו ביחד בהתרגשות,

והם יעלו לעשות את המעשה בחיפזון,

למנוע עצמם מהחמצת המצווה.

זאת אומרת,

ויצאו כל ענת בני ישראל, ויצאו כל,

כל ענת בני ישראל,

כמו שבבת אחת

כולם יפגשו על מפתר הבית ונדחקו לצאת ביחד.

למה?

כי התעוררו בהתרגשות,

וזה מדגיש לגדולת נפשם,

כי הם יעלו מיד לעשות בחיפזון לא להחמיץ את המצווה.

עוד,

ויצאו כל ענת ישראל,

פירוש שיצאו כולם לזריזות ערית מגוודם,

ולא היה אחד מהם שנתעכב מחברו.

וכתוב, ויצאו מלפני משה, מה הפירוש מלפני משה? מלא ידענו שם לפני משה.

לא רק לדעת שהם יצאו מלפני משה,

אלא הכוונה קודם שייתן להם רשות לעמוד מלפניו.

אגב, למה לבדת מיום האשר בשוק התנמיד העוד לפני ריבורו, אלא עוד שייתן להם רשות,

אפשר בפני ההארצות הדובר קלקלה שורה.

זאת אומרת,

אי אפשר לקום לפני שהרב אמר לקום.

והם גם זה לפני. מלפני משה, מלפני שמשה יגיד להם לקום.

ולזלות למה הם עשו,

שוב פעם מאותה סיבה שאמרנו,

והזריזות להביא את הנדמה.

ולא היה חד שנתעכב מחברו.

ובמקום כזה כתוב שהאהבה מקלקלת את השורה, את דרך הישר.

זה אומר רב החיים הקדוש.

אחר כך כתוב, ויצאו משה ויעמירו קודו מחנה לאמור,

איש ואישה,

אל יעשו עוד מלאכה לתרומת הקודש.

ויקלה העם מהווה.

זאת אומרת, היה צריך ציווי

לעקם את ישראל ולהביא עוד.

כי תשוקתם, לטייר את המצווה, הייתה כה עזה ונמרצת.

נשמתם את אהבת רול נצחי.

אהבת ה' הייתה סוערת בתוך ליבם,

עד שיצאו מכל גבולות הטבע,

נמשכו לעלות למעלה, למעלה, ללא גבול מעצות.

ומוכנים היו לנדב ולהביא בלי הפוגה,

כי אין גבול להארת השם.

בלי הציווי של משה,

היו עדיין עומדים לנדבתם ובתשוקתם להביא.

לא כמו שיש אנשים, נתנו משהו, נתתי, מה אתה רוצה, מה נתתי, נתתי?

תקליט.

או לא רצו להפסיק.

לכן כתוב, ויצב משה ציווי,

ויעבירו כל במחנה לאמור, איש ואישה,

אל יעשו עוד מלאכה לתרומת הקודש.

רק אז, וייקנא העם מהביא. אם לא,

היו ממשיכים עוד מההתלהבות

לעשות את רצון הבורא באהבה ולימוד.

וכן פירש אור החיים הקדוש בפרשת פקודה על הפסוק בתיכן כה עבודת משכן אוהל מועט.

מה פירוש בתיכן?

פירוש לא הם קילו את המלאכה.

שאם היה השם מצווה עוד בעבודתו את מלאך, יעשו בני ישראל בכל עבוד נפשם,

אלא שקרתה המלאכה של ציווה השם.

תופעה זו מראה

התגלות הנפש שבאדם, כשהיא חלק אלוקה ממעל.

ולדבר שממעל

אין קצבה בעמידה ואין סוף.

אין סוף בתכלית להתדבקות באור הגדול.

הניצוץ

שמפיחים אותו נעשה נשלהבתיה.

הניצוצות הרוחניים האמיתיים

כשנוגעים בהם נגיעה בעלמא פורץ מהם זרם אור עליון שמשתפך והולך ללא מעצור בתיכן.

מאליה. מאליה. אם לא נגמרה, היא מעצמה מלאכה. היו עוד ממשיכים ורוצים להמשיך.

אמרו חכמים, זכרונם לברכה, אם מתקדש האדם מעצמי לבטה

מקדשים אותו מלמעלה הרבה.

מה נחוץ?

נחוץ רק לגעת בנקודת האור.

ואז כבר אין גבול לאור.

כי לאור אין אמצע ואין סוף.

כמו שכתוב, מושכני אחריך, נרוצה.

כמה שאתה יכול לרוץ, גם אני ארוץ.

נרוצה.

אבל מושכני אחריך.

ברגע שיש כבר תמשיכה,

מכאן והלאה, רצים יער.

רק רמז.

ואז נמשכת עם עולה כאור נוגה.

כמו שאמרו,

ריבית ארבון

המשיל אותו כדל של אגוזים.

אם לוקחים אחת,

אז מתגלגלים הרבה.

כתוב, בגיטין פייזן, קס.

קס, גיטין פז.

וזה עניין מצווה גוררת מצווה.

מה זה מצווה גוררת מצווה? כי אין רווח בין דבקים. זה לא מצווה אחרי מצווה.

גרר. מה זה גרר? אם הם לא דאוגים אחת לשנייה, הם יכולים לגרום.

מצווה גוררת מצווה.

ולשומתם דאוגים אין רווח בין דבקים.

ואז המצווה השנייה היא המשך טבעים הראשונה.

ואת האור הפנימי אי אפשר לחלק.

כשברא הקדוש ברוך הוא את עולמו,

העולם היה נמתח והולך

עד שגער בו,

ו,

ו,

ו,

ונעלם.

ונעלם, מה זה ונעלם?

ההפסק שלו זה רק העלמה וכיסוי.

החוכמה העליונה נצחית היא מתיימת, אין הפסק.

אין הפסק, יש העלמה.

זאת אומרת, מה שהוא נמתח זה הגילוי.

רק שאבל העולם הוא די, זה לעולם וגילוי.

אבל ההמשך הוא רק נעלם מידע.

שיר המעלות.

שיר המעלה לא כתוב.

שיר המעלות.

כשישראל עולים,

אינם עולים מעלה אחת,

אלא למעלות הרבה אין עולים.

ישראל, נשמתם חלק אלוקים ממען.

הם דומים, ישראל,

לאורייתא מלכות שהגולים הוא, כי חד הוא.

לכן, אם נגע

היהודי

באור העליון,

אי אפשר להסתפק בצעד אחד בלבד.

אלא זה מושך אותו גבוה גבוה עד אינסוף.

החג שנדלק האור הולך ומתפתח לשלהמת יד.

לכל חלקי האור, גם אלא אור אחד גדול.

מי שנוגע בקצה אחד של רוחניות,

הוא יגיע למעלות רבות

שכולן מקשה אחת הן.

כמו מי שנוגע בשופן, כאילו,

כן.

ואז הוא מתחיל עם הרצאה אחת ועושה עשר.

יותר.

ואחר כך עובר בעשרים.

זה מה שנאמר, נכון?

אז זאת אומרת,

ברגע שנדבקים באור אמיתי,

אז זה הולך וממשיך ותופע וגודל ועולה שיר למעלות.

אחרי שאומרים שמה ישראל,

אדוני אלוהינו,

אדוני אחד,

אמרים מיד ואהבת את אדוני אלוהיך בכל לבבך.

האהבה הגמורה היא רק ביחד.

כי אין אהבה משתיים.

בכל לבבך,

שלא יהיה ליבך חלוק

על המקום.

זאת אומרת,

אדם שיש לו אהבת עולם הזה,

ורוצה לשתף גם מאהבת עולם הבא, זה נקרא ליבו חלוק.

זה לא אהבה, הוא לא אוהב.

הוא לא אוהב.

מה מכוונים, אומר רבינו יונה,

הוא אומר מכוונים,

ואהבת את השם אלוקיך בכל לבבך

משני יצריך.

צריכים לאהוב את הקדוש ברוך הוא גם ביצר הטוב וגם ביצר הרע.

אותה אהבה שאוהבים ביצר הטוב, צריך לאהוב ביצר רע.

נתנו פרשת שלמה, רק מה זה נקרא

להראות את השם ביצר הרע.

אבל זה צריך בכל לבב אחד, כי הלב לכאורה חלוק. יש יצר טוב ויש יצר לא.

אחד מושך לקם וחד לגן.

והם מצווים אותנו ואהבת בכל לבב אחד בשני צעריך.

ובכל נפשך.

אפילו נוטל את נפשך, אתה אוהב אותו.

זאת אומרת, אין לך אהבה על עצמך.

יש לך רק כמה טהורים.

ובכל מאודיך ובכל מאודיך אין דבר חומרי שימשוך אותך מאיתו יתברך לאהבת השם.

אתה לא רוצה לה בכל מאודיך ובכל מיטה ומיטה שהוא מודד לך,

הביא מודלו.

זאת אומרת,

אדם צריך להודד אותך, קדוש ברוך הוא בין במיטה טובה בעינינו,

והם במיטה רעה בעינינו.

כל לטובה.

אבל בעינינו יש מיטות רעות, מיטות טובות, אוהב.

אנחנו צריכים לראות את השם בכל מאודיך בכל מידה ומידה.

זה נקרא אהבה אחת.

לא לב חצוי ולא חלוק.

זה היה רק אהבה באחד.

זה נקרא אוהב השם.

אוהב השם, אומר הרמב״ם במצווה שלישית, בספר המצוות,

אוהב השם זה לא כמו שתיאנו עד עכשיו, זה לא יותר מספיק.

אוהב השם זה לא רק שאוהב עצמו.

אני אוהב את השם ואני מוכן למסור את זה.

אוהב את השם זה גם מי שמאהיב את הקדוש ברוך הוא בלילה.

הוא לא הולך

עד שהוא רוצה לראות שכל אוהב להיות אוהבים את השם.

כל אוהב להיות.

אז הוא לא מבין מצוות ואהבת את השם ולוקח בשלמות.

לכן כתוב שצריך באהבה הזאת להיות לאברהם אבינו,

שעולם נאמר בית הנפש אשר עשו בחרם.

זה נקרא באהבת, הווה מאהיב.

לא באהבת רק אתה, באהבת שאתה תאהיב את האחרים לבוא יתברך.

זה גם אומר רבנו יונה, זה ציר נאמן ושליח מאת השם יתברך,

שהוא עושה את הדברים האלה בנאמנות.

אתה עכשיו עומד בעבודה,

אתה רואה שמישהו מזייף בעבודה ואתה אוהב את הבוס שלך.

הבוס לא נמצא בחוץ לארץ, הוא לא יודע, אין לו מצלמות גם, ואין מי שיגיד לו.

עכשיו יש לך את האפשרות להגיד שהבן אדם הזה שעומד פה הוא גוזל את בעל הבית או לא להגיד.

אם אתה ציר נאמן,

אז אתה תגיד למעל הבית, שמע,

יש פה מישהו שגוזל כי מצווה להציל את הגזו,

את המגזל מייני גוזל.

אז זאת אומרת,

אבל אם אחד אומר, מה אכפת לי, מה זה מעניין אותי?

אז הוא לא אוהב את הבעל הבית.

מה אכפת לו מהבעל הבית?

הוא לא אוהב את הבעל הבית.

אבל אם הוא אוהב,

אז הוא ודאי שישמור על האינטרס של הבעל הבית שמפרנס אותו, מפרנס את הגנב גם, את כולם מפרנס שם, כאילו הוא השליח, הצינור כרגע.

הוא יודע גם שיכול להיפגע על זה.

כן, כן.

זה נקרא ציר נאמן.

אז אחד שרואה שמישהו עושה משהו עבירה נגד השם,

הוא לא מעיר כי האינטרס שלו לשמור על יחסים טובים עם כולם.

זה משתלם לו.

הוא לא ציר נאמן.

הוא רק מנצל את הקדוש ברוך הוא לאינטרסים שלו,

והוא לא דואג לכבודו של הקדוש ברוך הוא, הוא דואג לכבודו של עצמו.

אבל אם אדם מוכן

להיכנס בעובי הקורה ולהגיד לכל אדם ואדם לפי הגדרים והכללים מי מוכיחים, איך מוכיחים, מתי מוכיחים,

אדם כזה הוא ציר נאמן, אפילו אם יהיו לו הפסדים.

יהיו להפסדים, בטח שלא יהיו להפסדים.

אבל ההפסדים הם רק פה לעיני הבריות,

זה לא הפסדים בכלל, זה הכל רווחים.

שום הפסד אין פה.

שום הפסד אין.

כבוד הרב, אם אני לא יכול להאהיב בכל מאודיך,

אם אני מתחבח לשופט ואני נותן את מאודי, את כספי לשופט,

אני יכול להיות שותף בחלק הזה,

ובעצם אתה שעושה את כל העבודה השחורה במרכאות ומחזיר לי תשובה מהאהיב ומאמין ומקרב את כולם,

אני על ידי זה יכול לקיים בכל מאודיך ולהאהיב אותם על הקדוש ברוך הוא,

יש לי חלק מזה?

יש לך חלק בדיוק ממה שהשקעת.

ביחסיות. אבל זה לא אומר שאתה כבר בכל מאודיך, כי יש לך עוד כסף.

אין סוף.

אין.

אתה גורר אותנו, אנחנו אחריכם. בדיוק.

זאת אומרת, בכל מאודיך זה בכל.

אתה לא חייב דרכי, אתה יכול לבד.

אבל העיקר שבכל מאודיך אתה משקיע לכבוד השם בנו.

בכל מאודיך. תראה, אני הפקרתי את כל מה שיכולתי להרוויח מהעולם הזה

לטובת כלל ישראל.

אבל מה זה לטובת כלל ישראל? בגלל שהשם ציווה, אם הוא לא היה מצווה,

לא הייתי עושה את זה.

אבל הוא ציווה ככה, הוא אומר, ואהבת תהיה מהאיב,

כמו אברהם.

אז צריך לעשות ככה.

אברהם חשב על עצמו.

מה חשב על עצמו?

עובדה, שהוא הוציא את כל הסעודות, הכל לאחרים.

אתה לא רואה שיש פה סעודות כל פעם.

למה עושים?

כי זה מקרב את הבריות, מחבר אותן, קושר אותן,

נותן תמיכה אחת לשני,

הופכים להיות קהילות פז,

מתדשנים.

זאת אומרת,

זה דברים, אתה מבין, שאברהם אבינו היום עושה. כל יום היה לו בתי מלון מפוזרים בכל מקום, וכולם נכנסים ומברכים לה'

זה בכל מאודיך,

בכל מאודיך.

אבל כמובן, כמה שאתה משקיע ככה, אתה זוכר. הנטפל לא עושה מצווה,

כעושה מצווה.

אנחנו נצפסים בעגלה אחריך. כן.

ואתה מושך, אנחנו אחריך. נכון. לאן שאתה הולך, אנחנו איתך. נכון. יש אחד, יש לו חוט, יש אחד, יש לו חבל, יש אחד, יש לו עמות.

כל אחד לפי משהו.

אתה תשליט, אתה חסר בהמשך.

רק שלא יראו אחר כך תמיד שיש איזה חודאי כזה שקור ומחפשים מי קשור אליו

אז לומדים, כל מה שלא יודעים לומדים, אין דבר שלא לומדים

אז עמדנו עד שאומרים שמע ישראל, השם אלוקינו, שם אחד

אומרים מיד ואהבת את השם אלוקיך בכל לבביך

האהבה הגמורה היא רק באחד, כי אין אהבה בשתיים

בכל לבביך שלא יהיה ליבך חלוק על המקום

שומה על האדם לכוון ולמצוא את נקודת המגע של האור הנצחי

לגלות את הכיסוי

שהאור מסתתר תחתיו

ואם ימצא את הכיסוי

יגלה את העמוקות

ייגע באור ויימשך אחריו בלי הפוגות

ובלי עמידה עד

שיגער בו השם

הכוונה עד שיתכסה באור העליון

יבא ביי

יבא ביי

יבא ביי ביי ביי ביי

זאת אומרת, אדם צריך להיות חכם ומחופק

אז רואים מפה שעם ישראל בזמן בניית בית ה'

המשכן

רואים כמה הם רצו להתנדב בלי להפסיק

לא רצו לכלות את המלאכה עד שהיא קלטה

לא הפסיקו עד ששמעו ציווי

רואים שאין להם חשק גדול, זה אחרי העגל

זאת אומרת אחרי העגל, ישראל נטבעים ונותנים גם לעגל גם למשכן

אמנם למשכן

נתנדבו פחות, כל מדים לב

בעגל כל ישראל

אבל בכל מקום כשהם נותנים, אז נותנים עד הסוף זה בקידוש ה' גדול מאוד מאוד מאוד

השלב של מי שזוכר, החיים הם קצרים, אנחנו מחליפים ספרות מהר מאוד

עשר, עשרים, שלושים, ארבעים, חמישים, שישים,

שבעים, מדרגה

אז זאת אומרת, בן אדם צריך להספיק, כמה יספיק, מה יעשה, ילפלף כמה דברים פה בעולם הזה, או כמה גרוטאות במחסר, מושבת, מיתה מלפני שלוש שנים,

או עוד שתי קורסאות, תשאיר אותם שם, ועוד אין למי.

זאת אומרת, הבן אדם חושב רק עולם הזה.

אין כמעט הרבה אנשים שחושבים רק עולם הבא.

רק.

ואמרנו בארצות האחרונות שזה לא מספיק גם אם תהיה בדרגה הכי גבוהה, ואתה תנצל את היממה הכי הרבה, אם אתה לא מפיק מזה,

כמו ששלח אותנו שלמה המלך לנמלה,

לראות את דרכיה ולהיות חכם,

להכפיל את זה בכפולות של מיליארדים.

שבן אדם אחר יעשה עבודה של מיליארדים.

כמה יש חכמים כאלה שיכולים לעשות כזה דבר? כמה אתם מכירים כאלה? יחיד.

זאת אומרת, צריך להיות חכם באמת, כמו שאמרנו. ובכן, שלמה גם אומר, מי זה החכם?

חכם

לוקח נפשות זה חכם.

מי שלוקח נפשות הוא חכם.

אז זאת אומרת, יש לנו עבודה,

יש לנו משפחה,

יש לנו קרובים,

יש ידידים, יש שכנים,

יש הרבה הרבה הרבה מסביב שאפשר לתת להם דיסקים, דפים מודפסים, אפשר לתת להם את הכתובת של האתר ואת המספר טלפון של כל שופר,

אפשר לא לנוח רגע, רק לתת לאנשים הזדמנות, אתה תמיד נתחבר לאור.

אם הם זוכים להתחבר לאור.

אתה הרפחת בגדול.

כל אחד שהבאת,

שלך הוא לנצח, הוא במשפחתו עד סוף הדורות.

הוא במשפחתו

עד סוף הדורות.

זאת אומרת,

אני מסתכל היום, אני נפגש לפעמים עם אלה שעוד לא נפצעו,

נפגשנו גם לפני 35 שנה ואלה שחזרו בתשובה.

אבל יש להם דור שלישי,

יש להם בנים ונכדים.

דתיים כולנו. כן, נתנו אותם כולם, עם ביות וזקנים,

וזה לומדים בישיבות וכו' וכו'.

וזה מי יודע, פעם אחת קיבל בלטת, ופעם בהרצאה, והוא מתחבר לזה, והוא שמע זה,

מה הוא כך וכך, בכל זאת.

אחת שזה בן חולנו בפורט.

לפני שעליתי לפה, היו אצלי זוג מנשר.

לפני חמישה חודשים, שישה חודשים, התחתנו.

היא חזרה בתשובה מההרצאות שלי, הוא חזר בתשובה, בהסתכלות בטכניון,

וראה שם את חוקי הפיזיקה והכימיה, והוא הבין לבד, זה לא ייתכן זה וזה.

והתחתנו, והיו מקפידים קלה וחמורה, כאילו כבר 30 שנה.

מה זה, אין זמרים, אין אוכל, ואיזה בדיקות, ועופות, והכול.

הכל חמר הזמן, הכל, כבר אמרנו, יחידים בנשר.

זאת אומרת, אני מדבר,

כל מי שמדברים בכלל זה כאילו מעופפים.

כן.

אז חיברתי אותם ממישהו שאני מכיר שם, בעזרת השם,

התחילו להקים, והיא מוכנה לתרום בית כנסת.

חצי מיליון שקל.

חצי מיליון שקל מוכנה לתרום בית כנסת.

בינש.

בינש. כנע אשר יואל גימנר.

העיתו הזו לא הוא ירחף.

תאמין לי.

תראה מה זה.

תראה לי אנשים שהם ותיקים,

בדת, קוראים להם חרדים, מזמן, מפה,

שיגידו, אני רוצה את חצי מיליון לבית כנסת.

נראה שיתרמו קודם עלייה.

אתה מבין?

ופה אתה רואה תאמין זוג טרי. כאילו, בואו תעשו עוד ילדים, אז תכינו זה אולי לפה עכשיו, שיהיה נתון יגואלי, שאנשים חושבים עד הסוף.

אז למה אתם לא דואגים לזה?

כל מה שהם עושים הם צריכים לחיות לחודש.

ממש.

אבל תרמו להרצאה.

תרמו להרצאה.

15,000 שקל.

וזה היה שום משהו. הם באו לשאול שאלות.

יש להם כמה שאלות שהם לא יודעים. הם לא יודעים. הם לא יודעים מלשאול בנשק.

אז הם באו רק לפה לשאול את השאלות.

כרגיל, אתה מקבל את כולם.

כן. אני נשארתי איתה עד גרוע בשעה.

הסברתי שהבטחתי להם את הבן אדם, פעם חשוב שם, בנשק.

בעזרת השם, אני מקווה שיצא מזה אור גדול.

אבל אלה נדבקים, נדבקים, כי מתוק האור לעיניים.

ואני צריך לחבר את האנשים.

צריך לחבר את האנשים. אבל אנשים אין להם אמביציה.

הם לא רואים את זה כתכלית של החיים.

על הדרך לא נורא.

מוכן.

אתה מוכן? כן, מוכן.

חד פעמי, דו פעמי,

תלת פעמי.

אבל קרוע? שזה יהיה העיסוק? שזה יהיה החיים?

לעזוב הכול, להתווסר לזה?

אנחנו מדברים עם היהודי שאמר שהוא רוצה לבוא לפה כבר לפני כמה שנים ועוד לא בא.

אני רוצה לבוא, תגזור עליי, תגיד לי ככה,

אתה מכר את הדברים האלה.

העם לא רוצה עוד להצטלם איתי,

שאני אהיה על הקיר, תלוי איתו ביחד.

ואז הוא כבר לא רוצה לראותי בכלל, ויש לו תמונה, מה הוא רוצה לראות?

כן, נביא שאלה. אני קשור, קשור. כן, קשור. קשור לעגלה, זה לא יכול להשתחרר.

אני מרותח, מרותח שם. אין לך איזה ברזל, מרותח.

לכן כל אחד יבדוק את עצמו כמה הוא רוצה להתחבר למוראי פרח.

זה עושר, זה תענוג, זה לא נגמר. תלוי כמה שופר בגילה פז,

מחפשים עצות איך לחבר יותר מיותר ויותר. כל פעם משתדלנו להמציא עוד איזה רעיון או משהו

שיקשור ויחבר וכו'.

אבל אני חושב שיש גם כמה מניינים שנפתרו בכמה מקומות,

שברמלה, שבמאוד מאוד מולאג.

יש בראש העין גם כן, שי ראה לי את התמונות,

יש בכל מיני מקומות יפה. עכשיו בליחין,

גם כן, עשו רגל אחת קדימה,

לאט לאט,

לעבור מפעם למוסדות

שמעזור.

ועכשיו יש לנו רעיון גדול שאנחנו חושבים עליו,

אנחנו נבדוק את זה.

יש בגני התערוכה

הנגרים ענקיים שם, הגדולים, שעושים שם...

מה? עושים שם שירים.

זה היה שם, כן, 5,000 יש.

וזו הוצאה גדולה, אבל רשבנו לעשות אולי יום אחד או עד שלושה ימים

גם הרצאות,

גם אירוע משמח, גם לילדים, יש שם ביטלים לילדים, גם קניות, מחירות,

כל מיני דברים שיהיו זולים, מנוחים, מטוממים וכו'. בקיצור, כמו אפלים כזה, אבל של רוחניות.

נראה,

קיבלנו פחות או יותר תאריך, צריך לא נוטה להכיל את התוכניה שתהיה עשירה וטובה. בחופשי.

כן, בעלויות הן גם כן בהתאם, זה 190 אלף רק לסחול את המקום.

תל אביב זה לא צריך.

כן, אבל זה לא יקר יחסית לירושלים, כי ביקשו מאיתנו בבנייני האומה 100 אלף על 3,000 איש.

ולא מכל התנאים האלה, רק לשבת, לבנות את זה. פה נותנים לך את זה משבע בבוקר עד שבע בבוקר.

24 שעות,

אתה יכול לעשות כמה אירועים,

יכולים לזרום אנשים לצאת להיכנס ויכולים לבוד.

אבל כמובן שיש הוצאות נעלמות, אם אתה לוקח את זה ואת זה,

אם אתה רוצה לאמקולים ואתה רוצה פורות, אז אפשר להתחיל להתחיל ככה להיבנות.

רק על החלל.

ומכאן אתה צריך לצאת לדלם, אחר כך זה בסוף, אחר כך זה, מה אתה אומר?

אבל אנחנו שוקלים את זה בשביל לעשות באמת שכולם יגיעו כמה שיותר

מכל הארץ, זה ייתן זינוק בעליהם.

אז אם מישהו יוצא לרתם לזה,

להיות שותף בזה,

ולגעת בעוד, כמו שאומרים,

יעדכן אותנו בעזרת השם, נעשה יחדיו

איזה דבר טוב שכולם יאמנו.

ברוכים תהיו לשם, שיהיה לכם חודש טוב,

חודש שמח,

שנזכה לקבל את הכורים הזה עם נסים גדולים וישועות גדולות,

ואחרי זה פסח, ישתלפה הבודל, נצא לחירות עם ירצה השם.

עד אז נראה מהר עם כוכב שביט.

זה מפורסם כבר בחוץ לארץ, הכל בארץ. כן, יש את הלום במליאה.

כן, איפה הדבר מהר?

הדבר מהר.