הלכות חנוכה - א' | הרב עמנואל טולדנו
תאריך פרסום: 18.12.2016, שעה: 09:25
- - - לא מוגה! - - -
אפשר להתחיל?
משה, תתקדמו, תתקדמו לפה. -מהי חנוכה?
במסכת שבת,
דף כא עמוד ב',
מהי חנוכה?
מה זה חנוכה?
דתנור הבנה.
בכפה בכסלו ימי דחנוכה
תמיניה אינון,
דלא למשפט בהון ולא להתענק בהן.
ידוע שיש מגילת,
איך קוראים לה?
מגילת תענית.
זו ברייתא נפרדת.
שם כתוב כל הימים הטובים שהיו בישראל על מאורעות
ומה היה דינם, והתבטלו, מה שהתבטל התבטל, נשאר חנוכה ופורים.
זה, כשאומר, כתוב פה דתנור הבנן, הכוונה, מה כתוב במגילת תענית?
כתוב שם,
בכפה בכסלו ימי דחנוכה תמיניה אינון.
הם שמונה,
דלא למשפט בהון ולא להתענות בהן.
אסור להתענות בחנוכה,
ואסור לעשות הספד.
חכם יכול להיות חכם בפניו,
לא יותר חמור מחוב המועד,
בפניו מספידים.
ולמה כל זה שכשנכנסו יוונים להיכל טימאו כל השמנים?
מאתיים שנה לפני חורבן בית שני היו שולטים היוונים.
היוונים, אתם יודעים,
הם
זה היה,
היה להם תרבות.
התרבות היוונית זה פיתוח הגוף,
ספורט.
כל הדברים האלה באו מהיוונים. היוונים היו ביניהם הרבה חכמים,
פילוסופים. אריסטו היה חכם גדול.
וגם הייתה להם אידיאולוגיה שהעיקר לפתח את הגוף,
בכדורגל,
בספורט וכל ה...
והם רצו
לאחרונה.
הקנות את התרבות שלהם לעם היהודי,
כי גויים לא סובלים את העם היהודי עם דתות שלהם.
אנחנו מתגאים בזה שאנחנו,
יש לנו מצוות מפי הקדוש ברוך הוא.
אנחנו שמחים לקיים אותם.
והם, אין להם, אין להם דברים כאלה, מצוות ומוסרים כמו שלנו יש.
אין, בכל העולם כולו לא תמצאו אחד כמו רבי אמנון,
שדורש כל יום מוסר.
אה, מי צריך מוסר? מה זה מוסר?
אצל הגויים מוסר?
זה לא שייך בכלל.
לא גמילות חסד ולא...
ולכן, זו קנאה מן המעלה של העם היהודי.
וכך היה, היוונים רצו להעביר את ישראל על הדת.
אני אומר לכם,
שנים רבות הייתה לי קושייה,
ולא היה לי תירוץ.
עד לפני כמה שנים היה לי תירוץ,
ואז אמרתי את הקושייה והתירוץ.
הקושייה שהייתה לי,
שאני מתפלא על החשמונאים,
איך הם הלכו להילחם עם היוונים,
מעצמה יוונית.
היוונים הייתה באותו זמן מעצמה.
אלכסנדר מונגדון גם היה מיוון.
ואחריו, באנטיוכוס, באנטיוכוס, שמה, באותו אזור,
והם היו עם נשק,
עם פילים מלאים נשק, ורבים,
וכמה היו יהודים כהנים,
שבטח התישו גופם בשביל התורו,
תורו מטה של גופו שלנו,
והם ילכו להילחם נגד מעצמה.
איך עולה להם על הדעת לעשות דבר כזה?
זה מאבד עצמו לדעת.
איך הם עשו מלחמה? תמיד היה קשה לי.
קנאות, מה זה קנאות? קנאות זה להשתגע?
ללכת להיהרג?
מה עשו? מה היה?
איך הם עד שלפני כמה שנים קראתי
מה שאמר החפץ חיים.
החפץ חיים אמר,
הרי אתם יודעים...
כשהמהפכה הקומוניסטית
ברוסיה
היו הרבה יהודים מהצבא
והם גם היו קומוניסטים. האידיאל של הקומוניזם
היה מאוד מפתה.
היהודים המשכנים סובלים
וכאן אומרים להם לא יהיו עשירים, כולם שווים, כולם אוהדים של המדינה.
שוויון
היהודים התפתו ולחמו להשליט את הקומוניזם.
אתם יודעים מה זה קומוניזם, כמו סיפר לי רבי ינקל'ה,
גליינסקי סיפר לי
שהוא היה בכלם
והייתה שם חנות של יהודית
מהתלמוד תורה,
יהודי מהישיבה של רבי שמחה זיסות.
היו קוראים לו תלמוד תורה.
זו הייתה ישיבה ואנשים גדולים יצאו משם,
אבל היו קוראים לו תלמוד תורה.
והיה יהודי מתלמוד תורה
שהיה לו חנות של מכשירי כתיבה.
נכנס רבי ינקל'ה לקנות
מכשירי כתיבה.
ואז היה הקומוניזם,
מה היה עושה עם הקומוניסטים?
להלאים
כל הרכוש שיש במדינה,
הכול שייך למדינה.
ואתה תעבוד.
אז מי שאין לו חנות, השאירו אותו בחנות.
אבל בתור עובד למדינה הוא מקבל משכורת
והוא מוכר וממשיך למכור ולקנות בשביל המדינה,
הרווחים למדינה.
הוא מקבל משכורת.
זה היה.
וככה
העשירים היו עניים.
החרימו את הכול.
כל מי שהיה לו חווה של פרות ושברים.
הנעימו את הכול. עזים. הכול של המדינה. אתה עובד
ונותן דוח. לכן הם היו עוברים על כל החנויות
ורושמים את הסחורה שנמצאת.
ויודעים,
אז תמכור את הסחורה הזאת, אתה צריך להביא את הרווח.
תקנה סחורה אחרת, אבל תביא את הרווח.
הכול פונים.
אז היהודי, בעל החנות
בא לרביין, כי הוא היה על יד המחברות, לעיתים אמר לו, מהצד הזה תיקח בחינמרת תיקח.
אבל מה?
הצד השני כבר רשמו.
הקומוניסטים, הם נמצאים שם, היו כבר הפקידים שרושמים את הסחורה ששייכה למדינה.
אבל מה שהם עוד לא רשמו, אתה יכול לקחת בחינם.
אז היו ביניהם יהודים קומוניסטים שכל כך התפתו לה,
וגם חשבו שהיו, הרי,
גדולי הקומוניסטים היה טרוצקי, היה יהודי.
הוא היה גנרל גדול,
וסטלין פחד ממנו
שמה הוא
יארגן נגדו,
עד שהרג אותו במקסיקו,
שלח סוכנים שהרגו אותו במקסיקו.
לייבל,
רב לייבל טרוצקי, שהחבץ חיים היה בוכה עליו,
אמר, פעם בא הרב של העיר,
איפה שגדל,
לייבל טרוצקי.
הוא בא לחבץ חיים,
בא לדבר, לברכה,
חבץ חיים לא רצה לקבל אותו.
אמר לו, אתה היית בעיר הזאת,
ויצא ממנה לייבל טרוצקי?
אם היית לומד עם הילדים,
אם היית מקרב אותם, היה לנו גאון.
הוא היה גאון בנאום.
אפילו רבי יוזל, בעל ענובר, היה הולך לשמוע את טרוצקי כדי ללמוד איך להשפיע על הציבור.
אז היו יהודים מכורים לקומוניזם,
והם לחמו נגד הדת.
לא הבנתי למה הקומוניסטים לחמו נגד הדת.
הרי הדת, כי הרי כל מה שהם עשו זה גזל גמור.
גוזלים את כל האנשים, אין לך בעלות.
אני לא יודע, למה הם לחמו? יכלו לאשר, אתה רוצה להיות דתי, תהיה דתי.
מה לזה אכפת? אבל היסוד, הקומוניזם יכול להתקיים.
לא הבנתי בדיוק למה הם לחמו. אבל
מי לחם נגד הדת בעיקר? לא הגויים, היהודים.
הם לחמו. הרב שך סיפר לי,
שהוא היה נוכח במקום,
ביום כיפור,
שבאו יהודים קומוניסטים,
קוראים להם יבטקים,
בגלל שהם היו לוחמים נגד הדת. נכנסו לבית כנסת
שהיו יהודים מתפללים,
ואכלו בבית הכנסת,
ואחרי כן גירשו אותם.
ונעלו את הדלתות עם קרז'ים ומסמרים שלא יוכלו לפתוח את הדלתות. זה היה ממש מלחם. אז החפץ חיים ידע מהסיפור הזה,
ואחר שנים הוא אמר לפי שהקומוניזם
ממש קלקל את היהודים של רוסיה.
ברוסיה היו גאונים גדולים לפני הקומוניזם,
אבל הם קלקלו, שחייבו את כולם
לא להאמין בשם.
על בתי ספר,
וראו הקלקול הגדול שנעשה ברוסיה.
אז אמר החפץ חיים שהיהודים טעו.
היהודים היו צריכים לצאת למלחמה נגד היבסקים.
מלחמה עם נשק.
מה שיש
תילחם.
יהיו הרבה יהודים שיהרגו.
אבל זה, הוא אומר, זה היה מתיש את הסטרה אחרונה.
למדתי מדברי רבנו החפץ חיים,
שבשביל
מלחמת הדת
חייבים לצאת להילחם במסירות נפש,
ולכן החשמונאים, בעצם בזמן היוונים,
זה היה מלחמת הדת.
הם באו להשכיח,
להשכחם מתורתך, להשכחם מתורתך,
כמו שאנחנו אומרים.
וגם ברמב״ם כתוב,
גזרו עליהם גזרות לבטל אותם מדתם.
ולכן החשמונאים יצאו להילחם
במסירות נפש בשביל
הקדוש ברוך הוא.
מה זה?
לשמד
זאת אומרת מה?
אז אין מלך ואין עם?
אנחנו עמו של הקדוש ברוך הוא. אתם יודעים, אנחנו העם הכי חשוב אצל הקדוש ברוך הוא.
העם הנבחר, עתה בחרתנו מכל העמים.
הם רצו למחוק את זה.
וזה, אז יצאו להילחם,
אז החפץ חיים אמר שהם צריכים
להילחם בחרבות,
ממש מלחמה
עם היבסקים.
אומנם היו נהרגים הרבה יהודים,
אבל הוא אומר שהסטרה האחרונה הייתה נחלשת.
זה מה ש... זה גם בימינו.
גם בימינו היום יש
מלחמת דת
עם היבסקים של היום.
כל החילונים,
כל הזמן רוצים לבולל את החרדים.
אין חרדים
וגיוס בצבא.
זה הרי אסור ללכת לצבא.
הצבא הזה מקלקל את האדם.
אתה לא יכול ללכת למקום כזה מקוקר.
אתה תתקלקל, כי דרך האדם להימשך אחר הסביבה שלו.
אי אפשר ללכת לצבא.
אסור ללכת לצבא.
כך הרב שחר היה צועק.
תפרסמו בשמי שאסור ללכת לצבא.
טוב, אז בקיצור, מה כתוב? בסוף נצחו החשמונאים, ניצחו את
היוונים ונכנסו להיכל,
ולא מצאו
שמן טהור,
רק פח אחד.
פח, פט כף.
פח אחד שהיה מספיק
ליום אחד.
כמה נרות יש במנורה?
שבע נרות.
בכל נר
היו צריכים לשים חצי לוג,
שתי רביעיות,
רביעית של האחזונים שאתם מכירים, כפול,
של שמן בכל נר.
זה היה שלוש וחצי לוגין
כל ערב.
למה? כדי שבלילות הארוכים, כמו בטבת,
כדי שידלק. הרי המצווה היא להדליק מערב עד בוקר.
אז היו צריכים להדליק את המנורה כל יום,
ובלילות הארוכים של 14 שעות, וללילה או 15 שעות כמו עכשיו.
אז היו צריכים שמן שידלק כל הלילה.
וכאן,
מצאו פח אחד
של שמן.
שהיה, בואו נגיד שלוש וחצי לוגין, עם קצת עודף אולי,
וזה מספיק ללילה אחד.
והם הדליקו מזה שמונה לילות.
שמן טהור.
כי לא היו השמנים, כולם היו טמאים. למה רשת הכלים טמאים?
והשמנים גם, אם
הגויים האלה,
וגם היו לפעמים הורגים באמצע, בתוך ההיכל.
היה טומאת מת.
אז בשביל...
זה היה טמא, השמנים טמאים,
אבל הפח הזה היה מחרס,
והכלי חרס לא מטמא מגבו,
הוא היה נשאר טהור.
אבל בסדר, אבל...
טוב, תכף...
והם הדליקו בזה שמונה במקום... איך זה?
יש בבית יוסף שני פירושים.
או שהם שמו,
שפכו בנרות,
רק התחילו לשפוך שמינית מחצילוג.
כל נר היה חצילוג.
הם שמו שמינית,
וכר התמלא הנר.
הנס היה ריבוי השמן,
כמו הנס שהיה אצל אלישע עם אשתו של עובדיה,
שאמר לה שהשמן יתרבה ומזה היא פרעה את החובות,
וגם היה לה במה לחיות,
בשנות הבצורת.
אני לא רוצה להאריך. אתם יודעים, עובדיה,
עליו השלום, ירא שמים,
אומר עליו הפסוק, ירא השם מאוד.
-עובדיה הנביא.
-מה?
-עובדיה הנביא. -עובדיה הנביא.
הוא היה,
הרי איזבל הייתה הורגת
את נביאי השם,
וגם היה בצורת, היה רעב,
והוא, עובדיה, החביא
שתי מערות,
חמישים איש וחמישים נביאים במערה אחת במערה שנייה.
והיה צריך להאכיל אותם לחם, וזה היה יקר, ומים יקר מאוד,
לפי שהייתה בצורת בזמן אחאב.
והוא
היה לווה בריבית,
לפי זה היה פיקוח נפש.
היה לווה מיהורם, הבן של אחאב.
וזה אותו יהורם, הוא בא לקחת
את הבנים שלו לעבדים,
בגלל החובות.
אז הנס, לפי הפירוש אחד,
הנס בחנוכה היה ריבוי השמן. היה קצת והתרבה. אתה שם שמינית בנר,
נהיה כל הנר מלא בשמן. פירוש שני בבית יוסף,
הם מילאו את הנר ליום אחד, זה הכול.
אבל כשהדליקו אותו, מערב עד בוקר,
בער והתבזבז רק שמינית,
ונשארו שבע שמיניות,
ומזה הם הדליקו עוד שבעה ימים.
הנס היה שמקצת שמן בער כמו חצי לו, קצת שמינית.
זה היה שני פירושים בתוספה. אחרי כן, בהמשך...
אז כיוון ש... ועשו נ... היה נס הזה,
שכשנכנסו יבנים להיכל תימאו כל השונים שבה היכל,
וגברם מלכות בית חשמונאי,
ונצחום,
בדקו ולא מצאו אליו פח אחד של שמן שהיה מונח בחותמו של כהן גדול,
זאת אומרת שלא פתחו אותו עדיין.
החותם שלם.
אולי יש חותמות כאלה, כשאם פותחים,
נשבר החותם.
אז ככה ידעו שלא נגעו בו,
ובחוץ זה היה מקרי חרס כנראה,
ואז
לא היה טמא.
רק תוצאות שואל,
הרי גויים מטמאים בהסת.
זאת אומרת, מדבר על זה. צריך לומר שהיה מחובה במקום שלא יכלו להסית אותו.
או,
אז,
אז,
ולא היה בו אלא להדליק יום אחד. נעשה בו נס,
והדליקו ממנו שמונה ימים.
לשנה אחרת,
קבעום ועשאום ימים טובים בהלל ובודאה.
לשנה הבאה,
בסנהדרין קבעו את ימי חנוכה
להלל ובודאה.
עשאום ימים טובים, לדקדקי.
עשום יום טובים, זה מותר במלאכה.
ימים טובים בהלל ובודאה.
כי ביום טוב אנחנו אומרים הלל, נכון?
למה?
כי הקדוש ברוך הוא, כתוב בזוהר הקדוש,
בפרשת וחוקותיי,
שהקדוש ברוך הוא מבקר את ישראל בחגים.
בא לביקור.
המלך בא לבקר.
אם המלך בא לבקר, מה עושים? אני זוכר,
כשבמרוקו, להבדיל,
המלך היה בפעם בשנה לעיר שלנו.
אז מה היו עושים?
היו מקבלים אותו עם מוזיקה וחצוצרות.
וגם דורון,
דורון, הוא היה בא בשביל הדורון. היהודים נתנו,
נתנו,
נתנו, היה פעם מספר ביוסם מוזיקה
מאה אלף
פרנק
בשביל המתנה למלך.
הרבה כסף.
טוב, זו היה בא. אבל היו מקבלים פניו בתזמורת ובדורון.
לכן גם אנחנו בימים טובים
מקבלים את פני הקדוש ברוך הוא בהלל.
מהלל, אומרים את הלל,
וגם מביאים לו קורבנות מוספים.
זה הדרון,
מוסף, המוסף,
מוסף של יונטין.
והיום טוב מחייב את הלל.
אני בא לומר את היסוד,
שהחיוב הלל בחנוכה, לא סתם, יש חיוב הלל,
בגלל שקבעו אותם ימים טובים,
להלל הוא לא דע.
עשו חז״ל,
הקדישו את הימים, כאילו קידשו את ימי חנוכה
להיות כמו יום טוב,
וזה מחייב לומר הלל.
לכן אנחנו רואים שהלל בחנוכה, נשים פטורות, כך מפורש ברמב״ם.
נשים פטורות, וגם מהלל של ימים טובים,
כי זה מצוות עשה שהזמן גרמה.
אבל הלל של ליל פסח, נשים חייבות.
נפש הלל של ליל פסח נתקן,
לא בכלל היום טוב.
זה,
הקדוש ברוך הוא עשה לנו נס, אנחנו משבחים אותו.
על אלוקה, על אלוה עבדי השם.
זה בשביל הנס.
בחנוכה הלל הוא לא חיוב בכלל הנס.
בחנוכה
בגלל שקבעו את החנוכה שיהיה כמו יום טוב,
וביום טוב צריך לומר הלל.
ולכן זה עשה שהזמן גרם. החיוב הוא לא בגלל הנס.
בגלל הנס עשו אותם חכמים ימים טובים.
לעניין להגיד הלל והודעה.
החיוב של הלל של חנוכה לא בגלל הנס,
כמו בליל פסח.
בליל פסח זה בגלל הנס.
היום יצאו ממצרים. בליל פסח היה מכת בכורות,
ובבוקר הם יצאו.
אז הלל הוא על הנס, זה יציאת מצרים.
אבל הלל של חנוכה לא בגלל הנס.
בגלל הנס קבעו אותם ימים טובים.
ולכן זה מצעת עשייה זמן גרם.
בשביל הנס
לא אומרים מצעת עשייה זמנגרמא פתר. אתה רואה
נשים חייבות
בקריאת מגילה.
בגלל שהבן היו באותו הנס.
אז הם מצעתי עשייה זמן גרם.
אבל אם הם גם היו באותו הנס, זה לא פותר מה שהיו במצעת הזמן גרם.
אז גם הלל של ליל פסח נשים חייבות.
אבל הלל של חנוכה זה לא בגלל הנס.
זה בגלל שקבעו מליות ימים טובים,
וזה כוח של חזל...
ראה אותי פעם
מורה הוראה פה בוויז'ניץ, הרב שטרן,
נסעתי איתו,
שאלתי אותו איך יש להם לחז״ל כזה כוח
לעשות
שיום שהוא יום חול,
לעשות שהיום יהיה יום טוב.
ואז הוא אמר לי שיש בספרים של החסידות,
שיש אורות מיוחדים בחנוכה.
טוב, אנחנו,
בקיצור רק אמרתי, אבל מילה אחת.
תדעו לכם שבחנוכה לא רק מצוות הדלקת הנר יש לנו,
יש לנו גם מצווה לומר הלל כל יום.
ומי שמדלג מילה אחת מן ההלל לא יצא ידי חובתו.
כמו במגילת אסתר,
יש חיוב ליהודי ופורים לומר מגילת אסתר.
כל המגילה דילג,
מילה אחת לא יצא.
אותו דבר,
מה זה הלל?
לומר מי יללו עבדי השם
עד
אנא שמשה ענא עד סוף מן המצר.
הפרקים האלה הם יחד, בתהילים הם ביחד.
זה חיוב להגיד.
וחייבים להלל.
ומי שעובד השם ברצינות, זו הזדמנות
להלל לקדוש ברוך הוא, לשבח אותו.
לא רק את מצאת אנשים מלומדות,
לא מרגישים בכלל שמעללים את הקדוש ברוך הוא.
להיות,
להכין את עצמו,
אני הולך לדבר עם המלך הגדול,
להלל אותו באמת.
אז על כל פנים, יש מצוות הלל,
ויש מצוות הודאה,
בהלל ובהודאה,
לומר על הניסים.
כך קבעו חז״ל שזה יום טוב לא לעניין מלאכה,
אלא לעניין שהוא מחייב הלל מצד היום טוב,
ומחייב הודאה להודות לקדוש ברוך הוא על הניסים.
זה אומרים על הניסים ומודים.
שמעתי דבר נכון
מרב לייבל מינצוורג שמשמרהו.
רב לייבל מינצוורג הוא רב בירושלים,
הוא בעל דעת גדול.
הוא, רב לייבל, אומר,
הדין הוא שמי שלא אמר על הניסים בברכת המזון
או ב-18 דיעבד, לא חוזר.
יצא.
אמר
במה הוא יצא?
הוא יצא בתפילה.
זה לא מעכב בתפילה של שמונה עשרה ולא בברכת המזון.
מי שלא אמר יעלה ויבוא בראש חודש ביום
צריך לחזור. זה מעכב בתפילה.
זה תפילת ראש חודש.
אם לא הזכרת ראש חודש אז היא תפילת התפילה האחרת. לא תפילת ראש חודש.
זה מעכב.
אבל מי שלא אמר על הניסים בחנוכה
זה לא מעכב את התפילה. אין תפילה מיוחדת בחנוכה.
רק יש דין להזכיר.
להזכיר
את הניסים.
אז יצאת עד תפילה.
אבל מה חידש רב לב?
בזכות החידוש הזה בטח הקדוש ברוך הוא ישלם לרב לב שיהיה בריא ויאריך ימים.
הוא אומר, מה זה, בדיעבד לא צריך לחזור. התפילה לא, בסדר.
אבל אתה לא עשית מצוות הודעה.
הרי כתוב, קבעו
אותם ימים טובים לעשות, להלל ולהודאה.
להלל,
צריך להלל.
צריך לומר הלל, ואני כבר אמרתי לומר בסידור,
כי זה הרי
הלל גמור.
לחיוב הלל, לא כמו ראש חודש, זה רק מן ה...
לחיוב גמור.
ואם אתה מדלג מילה אחת,
לא יוצאים. אז בלולנו יש הרבה
אפשרות לטעות.
בלולנו.
לכן צריך לומר, בתוך הסידור,
לפי שהמלאו אתה עלול
לדלג
עיניים להם ולא יראו אף להם אלא יריח עוני.
במילים האלה יש את תמיד טעויות.
אז צריך, זה הלט.
ועכשיו כתוב עוד חיוב,
והודעה.
צריך להודות לשם שעשה לנו ניסים.
מה אתה לא אמרת? יצאת ידי חובת תפילה, אבל לא יצאת ידי חובת תודעה.
זה החידוש שלו.
הבנה, הבנה של תלמיד כוחו.
נכון שזה לא מעקר בתפילה.
לא כמו
יעלה ויבוא בראש חודש ביום ששם,
חז״ל תיקנו
תפילת ראש חודש, איך תהיה.
לא אמרת יעלה ויבוא,
לא הייתה תפילת ראש חודש.
אבל כאן לא תיקנו חז״ל בתפילה
שיהיה בעל הניסים.
רק דין אתה חייב להגיד
על הניסים, להודות איפה תגיד את זה,
תגיד את זה בברכת תודה ומודים,
או תגיד את זה
בברכת המזון.
אז היה מייעץ רב ליב
שמי שאכל ולא עבר על הניסים
יאכל עוד כזית
ויברך עוד פעם.
לא בשביל שחייבים לברך עוד פעם,
חייבים לברך עוד פעם כי הוא אכל עוד פעם כזית.
אבל בשביל להגיד ההודעה,
אני אומר את החידוש הזה כדי שלא נזלזל. בכל הדברים שבדיעבד יצא, מזלזלים.
רגע, הרב הזה,
לעשות תפילת נדבה בשביל לחזור עוד פעם? הוא אמר גם שיותר טוב לעשות תפילת נדבה,
למה לא?
ואם יגיד את זה על הניסים בלי התפילה ובלי... לא, הדין על הניסים זה בהודעה תקנו עזה,
עם ברוכת.
באותה השם,
הטוב שמך הולכה נאה להודות.
או בעל הניסים בסוף אומרים, בנודה לך
של ברכת המזון.
ואנחנו אומרים, ועל הכל אנחנו מודים לך ומברכים את שמך.
אז זה, הרבנן תקנו את זה עם ברכה.
אבל זה לא מעכב את התפילה, זה לא דין בתפילה של חנוכה תהיה עם אל הניסים.
זה דין, נאמר עוד העמת,
איפה אני אגיד, בשעה תהיה עם זה במשרד הודעה.
אז למה צריך לחזור על ברכת המזון ולהגיד גם מחר, יש לו שמונה ימים?
כן, אבל... אה...
כי זה לא מתקנת על המפריע, על המפריע הזה לא מתקן.
כן.
אז אם לעניין הודעה, הוא אומר מחר.
שיהיה לו כל יום, כל יום הודעה. אבל הוא לא מתקנת על השעות האלה.
קבעו משמונה ימים להלל ולהודעה.
כל יום צריך להודות.
בסדר, יש שלוש שעודות, יש שלוש שעודות ביום.
יש שעודה בצהריים. יש שלוש שעודות, שלוש שבילות, הוא הודה כל יום, שמונה ימים.
נחשוב.
נחשוב על זה.
אין לי תירוץ, בינתיים.
טוב.
עכשיו, רציתי לומר,
יש בגמרא לעיל,
בדף כא עמוד ב',
תנו רבנן.
מצוות חנוכה,
נר איש ובטו.
החיוב של חנוכה, נר אחד.
כל יום, נר אחד.
אפילו אם יש...
היא משפחה, נר, איש וביתו.
לא יותר מזה, זה החיוב. מצוות ענוקה, נר, איש וביתו.
והמהדרין
זה הידור,
נר לכל אחד ואחד,
כמו שעושים אשכנזים.
והמהדרין מן המהדרין מוסיף והולך.
כל יום
מחלוקת בית שמאי ובית הלל.
בית שמאי אומרים,
פוחת והולך.
ביום ראשון שמונה נרות,
ביום שני שבע נרות,
ביום שלישי שש,
ממש להפוך את החנוכה לפי בית הלל.
ביום ראשון נר אחד, יום שני עוד אחד.
מה פשט מקודם?
נר אחד זה החובה,
והנר השני כנגד הימים היוצאים, לפי בית הלל.
יכולה לזכור את הנס של אתמול.
ביום השלישי, נר חובה אחד.
אבל מהדרין, זוכרים את הימים שיצאו, עוד של אתמול, של ששון. נראה, עוד מעט נראה.
בית הלל אומרים הפוך.
לא, מתחילים משמונה ימים, שבעה,
בית שמאי.
בית שמאי.
בית שמאי
הפוך מבית הלל.
לפי בית הלל,
ביום השמיני שמונה וביום הראשון אחד,
ולפי בית שמאי הפוך ביום הראשון שמונה או ביום האחרון אחד, וזה פחסו עליך.
טוב,
לא שטעת. עכשיו פה...
רבי, אני... כמה זמן אני יכול עוד לדבר? -יש עוד חלוקה.
אני צריך לאכול.
אנחנו מוגבלים. -אנחנו יכולים להביא לכבודו. -אז בסדר, טוב, עכשיו נראה. בינתיים יש לי כוח.
אז תראו.
הייתי פעם נוסעתי באוטובוס,
בכניסה לירושלים.
תראו, עם הארץ נוסע באוטובוס, מה הוא עושה?
חושב, שומע מה שהוא מדבר, פעם הוא מדבר, דברים בטלים.
אבל בן טוירוב, מה הוא עושה באוטובוס?
אם הוא נוסע באוטובוס, חושב בנימון.
זהו, ככה זה.
אז אני התרגלתי, ברוך השם,
להשתמש במוח שלי.
לחשוב, בלימוד.
בשבוע שעבר אמרתי בשיעור של הישיבה
איזה קושייה ותירוץ.
איפה זה היה לי?
הלכתי פעם לקופת חולים.
הייתה לי שם קושייה.
ואחריכם, ברוך השם, היה לי תירוץ בקופת חולים.
וזה לא נתפס בספר על קידושים.
זה מאחורי הספר.
אמרתי את זה לבחורים.
אמרתי להם, עם הארץ הולך לקופת חולים, מה הוא עושה?
אני מסתכל פה, מסתכל שם,
ומה חשב שטויות.
אבל בן תירו,
מה צריך לעשות?
ולכתך בדרך ומשוך וחוק ובכל זמן צריך ללמוד.
ושינתם לבניך
אשיבתך בביתך ולכתך בדרך.
אדם הולך לרחוב
או הולך לחתונה.
ומה אתה יכול להיכשר בהשתכרות?
אבל אם אתה תשקיע את הראש שלך באיזה קושייה טובה ואיזה תירוץ להעמיק,
אז הלב והמוח נתונים בדברים אחרים.
אז הוא ניצל ונצל.
אני כבר אמרתי פעם,
יש ספרים שאומרים שאדם ישנן לעצמו פרק משליות,
כדי שכשיהיה בדרך ידע את זה בעל פה, יאמר פרק ראשון, להינצל.
ואני אומר, זה לא מועיל להינצל.
סתם לגרוס, לא מועיל להינצל.
אם אתה לא משקיע את הלב
והמוח
בטוהרון,
אתה תראה, זה לא מספיק לומר.
שצריך שהלב שלך יהיה עם הטוהרון.
אתה חושב בלימוד בדבר עמוק,
אז תראו, היה לי הסיפור הזה, אם אני אזכה לומר את זה טוב,
דבר עמוק.
זה היה בכניסה לירושלים, הייתי באוטובוס.
וזה היה חנוכה.
אז התחלתי לחשוב.
והתפלאתי, מה זה העניין שאנחנו עושים?
איך אנחנו נוהגים?
מדליקים ביום ראשון נר אחד,
הרמב״ם מביא מנהג כל ספרד, כל ערינו בספרד,
להדליק יום ראשון נר אחד, אפילו יש לו הרבה בנים ובנות
נר אחד.
יום שני,
נר אחד כנגד יום שני, הנס שלי היה ביום שני,
ונר כנגד אתמול.
יום שלישי, נר אחד, החובה של היום,
של היום זה חובה.
אבל שלאתמול זה מהדרין,
זה לא חובה, זה מהדרין.
אז שני...
ביום רביעי,
נר אחד להיום,
נגד הנס היה יום,
וזה חובה.
היום ביום רביעי
של חנוכה היה להם נס שנדלק,
קצת שמן דלק כל הלילה.
אותו דבר, או שהתמלא, או ש...
שני פירושים של הבית הספר.
והשאר,
בשביל אתמול ובשביל שום.
והתחלתי לחשוב,
זו תימה,
זה דבר תמוה,
העניין הזה של חנוכה.
מה אני צריך ביום שני או שלישי לזכור
הניסים של אתמול,
שכבר הזכרתי?
מה העניין עוד פעם?
דבר פלא, אתה מערער.
אתה עושה חזרות על הנס ליום הראשון
שבע פעמים חזרות,
עד יום השמיני.
יום שביעי,
אני מדליק נגד יום היום,
ושישר כנגד היוצאים,
הימים שעברו.
יום שמיני, אחד כנגד היום, נס היה ביום שמיני,
ונגד היוצאים.
אז יוצא שהנר הראשון, חזרתי עליו
שבע פעמים.
השני, שש פעמים.
השלישי,
השמיני לחוזר עליו בכלל, פעם אחת וגמר.
התפלאתי על הדבר הזה,
אני התפלאתי, איך זה עשו חזר כזה דבר?
וגם איזה טעם לחזור על מה שהיה אתמול.
היום זה לא כפי, בכוו זה לא כפי.
בכוו היה נס.
אז עשיתי, הדלקתי בכפי.
בכוו,
אחד נכד כוו,
אחד נכד כפי של אתמול. למה אני עשה אזהרות על אתמול?
כבר עשיתי אתמול.
אני אגיד לך תירוץ, כבוד הרב.
יואו.
לא להתפעל רק מהניסים של היום.
לא לשכוח את כל הניסים על ניסיך ונפלאותיך שבכל עת ערב הבוקר וצהריים.
זה אחד.
שתיים, הלשון מהדרין,
לשון חזרה.
מהדרין.
תחזור עוד פעם גם על מה שהיה אתמול ומה שהיה שלשום וכו'.
איזה יופי. איך זה הרב?
יפה מאוד. בלי אוטובוס.
זה על דרך המוסר.
אבל אני רוצה לדבר על דרך ההלכה.
אני אומר, אז באותו
מעמד בנסיעה.
חשבתי,
יש לחקור
למה עושים המהדרים.
ביום כ״ו נגד אתמול עוד אחד,
ביום כ״ז שניים
נגד העברים.
זה לזכור הנס שעבר,
או שזה להגיד שזו פעם השלישית שנעשה הנס.
אותו נס שהיה אתמול ושלשום עוד פעם נעשה.
אני צריך להבליט, זה לא היה רק היום, נר אחד,
אלא אני צריך להבליט, זה פעם שלישית.
להראות חיבתו של הקדוש ברוך הוא, שעוד פעם חזר לנו, ועוד פעם עשה לנו עוד פעם את הנר.
לא לזכור את הימים של אתמול. אז אם כן, מעיקר הדין היה צריך להדליק שלוש.
אז מעיקר הדין היה צריך להדליק ארבעה. לא, טוב, טוב, לא.
עיקר החיוב הוא על הנס של היום.
אבל ההידור הוא,
נפקא מינה, מה ההידור הזה?
אז רוצים מאיתנו לעשות מעבר לדין.
כן, זה ההידור. טוב, אבל זה לא חובה.
חובה,
זה פירוש הבריתא.
מצד נר חנוכה,
נר אחד, איש וביתו.
זה החובה.
כל יום.
אבל המהדרין אומרים,
אומרים, מוסיפים פרט,
שהיום זה פעם שנייה, פעם שלישית, פעם רביעית, פעם חמישית.
לא שאני חוזר על אתמול.
לא שאני חוזר על הניסים של אתמול.
רק הכל בשביל היום.
כמה, איזה פעם זאת?
ויום רביעי זה פעם רביעית.
זה להראות יותר חיבתו של הקדוש ברוך הוא,
שעשה לנו,
ראיתי במשנה, מה כתוב לעשות כזה?
שעשה לנו הנס עוד פעם.
אבל לא בשביל אתמול.
תראו.
נפקא מינה.
נפקא מינה. אני אגיד.
שאם חסר לו נר אחד, לדוגמה,
ביום חמישי חסר לו נר,
אז מה הדין?
האם ידליק שלוש או לא ידליק שלוש?
כי הוא צריך להדליק ארבע נוספים.
מה יהיה הדין?
ויש לו רק ארבע. נכון.
זה,
זה,
הבית הלוי והמשנה ברורה אומרים,
שלא יחזור.
רק אחד. נכון.
מאותה סיבה. לא יעשה שום הידור. כן.
אבל בספר אבי עזרי,
של הרב שאב,
צעק על זה
שפשוט שאינו כאן.
כך הוא צעק, שזה לא כך, למה הוא יחזור מה שיכול?
אני חוזר עוד פעם להסביר לציבור.
אדם שיש לו נגיד ביום רביעי יש לו רק שלוש נרות.
אז אחד בשביל חובת היום.
ומה בשביל היוצאים?
היוצאים שלוש, ויש לו רק שתי נרות.
אז אם הוא יעשה את מה שיש לו, שלוש,
הוא לא אומר שהיום זה יהיה פעם רביעית.
שלוש זה לא פעם רביעית, ארבעה.
אבל הוא חוזר על מה שיכול.
אז זה תלוי בחקירה הזאת.
אם הגדר של החיוב הוא לחזור על הניסים שעברו,
הנה שמענו מרבי אמנון גם בדרך המוסר.
לחזור על הניסים שעברו, איזה יופי.
אבל אם הביאור הוא באמת לחזור על הניסים שעברו,
אני לא יכול לחזור על כל השלושה שעברו.
אבל אתה יכול לחזור על,
או ארבעה, לא יכול לחזור על כולם. אבל מה שאתה יכול, תחזור.
זה הרב שחטאון, למה לא יעשה מה שהוא יכול?
אני אמרתי לרבי, אמרתי לו, ברוך השם, זו תורה שהתפרסמה
משמי
זו תורה שהתפרסמה משמי בתפוצות, בכל העם.
אמרתי לרבי, זה לא לחזור על אתמול,
אלא לומר שהיום, יום רביעי,
איך אני אעשה שלוש?
שלוש לא יאמרו שהוא יום רביעי,
אלא מה?
יום שלישי כבר עשיתי אתמול.
אין שום טעם לעשות,
לעשות ביום רביעי שלוש.
אין שום טעם.
היום זה לא יום שלישי.
יום שלישי כבר עשיתי אתמול.
לכן,
אומר המשנה ברורה,
והבית הלוי,
שיעשה רק אחד.
הפסיד את ההידור, אין לו נרות,
מה הוא יכול לעשות?
אין לו נרות.
אבל את היום כנגד היום הוא חייב, זה הכול.
ואפסח אמר, צריך לחזור על אתמול.
אני הבאתי ראיה שרבי עקיבאי גר,
רבי עקיבאי גר... אבל יש אולי עוד אפסק,
שיש לו רק שני נרות,
אם זה נרות שועבה, יחצה אחד לחצי, ויהיה לו שלוש.
אם זה שמן,
ימעט בכל אחד קצת, אפילו אם לא יהיה לו שיעור של חצי שעה.
ואז לפחות התזכורת בהתחלה תהיה,
כי בעיקר הדין לא צריך את החצי שעה,
חצי שעה בכל אחד,
אם זה לסיבת הזיכרון שזה...
זה יום הרביעי, לפחות, זה דרך ביניים, דרך ביניים.
טוב, אבל אנחנו אומרים מצווארה
שזה לא לחזור על אתמול.
בסדר, בסדר. לא, אז אנחנו אומרים... אבל אם אני מקטיב את הכמות... אז אין לי, אז באמת לא אעשה, אז מילא אני אעשה
רק אחד.
אז מה אתם אומרים? למה לעשות רק אחד? נחלק.
אם אפשר, למה לא? בוודאי. אבל מי זה אומר שחצי שעה זה לא מעכב?
זה מעכב, אבל לא בהידור כמו בדין.
ודאי שהדין צריך חצי שעה ולא פחות,
אבל אם זה רק לזכור שזה יום רביעי,
מי אמר שבדין זכירה של מהדרין צריך את החצי שעה בשביל שאני... זו הייתה תקנה שיהיה אורנר.
לא פשוט, מה שאתם אומרים. אין בעיה. זה לא פשוט.
זה לא פשוט.
על כל פנים, תראה,
במסכת פסחים דף זין עמוד בית.
מבואר בגמרא,
אמר שמואל, כל המצוות,
מברך עליהן, עובר לעשייתה.
צריך לברך לפני המצווה
כדי שיהיה ניכר.
לא אחרי שעשית מצווה,
לכל פנים.
עובר התוספות.
אם אדם נטל
ו... נטל ולא ברך.
יכול עוד לברך.
הרי זה עובר, בעניין עובר לעשייתן.
ניגוב עדיין. אומר התוספות, מכיוון שעדיין הוא צריך לנעניע.
נעניע זה הידור מצווה.
כיוון שצריך לנעניע זה כמו עובר לעשייתן.
לפי שניכר שזה, על המצווה אני מברך.
הפשט בתוספות,
שהדין שלו עובר לעשייתן, כך אמר לי רב גדליה פעם,
שהדין שלו עובר לעשייתן, שיהיה ניכר,
כשאתה מברך לפני, ניכר יותר שאתה בירכת על המצווה.
אתה מברך אחרי,
לא ידע להסביר את זה טוב.
גם הנטילת ידיים בדין של השולחן הערוך יכול לברך אחרי נטילה, טרם הניגוב, אומר הרבו שם,
שעד הניגוב זה עדיין מצוות נטילה.
אז יכול לברך גם אחרי נטילה.
נטילה.
אז גם יכול עדיין. זה אותו לא, אותה הבנה. טוב שמע, לא ניגב.
מי שאוכל פת ומים, בידיים רטובות.
אבל לברוכי על הנטילה ולא על הניגוב ולא על הגמר. אז על כל פנים כתוב בתוספות
שאם עדיין אני עסוק
בהידור המצווה, בנענועים,
אתה יכול לברך גם אחרי שנטלת.
זה ניק...
זה,
העניין שלו עובר לעשייתן שיהיה ניכר שזה בעד המצווה, זה בסדר.
איך הדין אם אחד
הדליק בלו ברכה
אבל עדיין לא גמר להדליק את הארבעה.
נגיד ביום רביעי הדליק בלו ברכה. קורה איזה טועים
מדליקים מיד כשמכינים.
האם יברך על השאר?
אז הרביעי הדליק מחפש.
אני שואל, למה לא אומרת כמו התוספות?
כל זמן שעסוקים בהידור
אפשר לברך?
התירוץ הוא,
זה תלוי מה ההידור הזה.
אם ההידור הזה הוא במצווה שאני עסקתי בה, אני הדלקתי נר הראשון.
בשביל לפרסם זה ארבעה אז צריך להמשיך לברך.
זה רביעי, זה נקרא ההידור במצווה שעשיתי.
אני מוסיף לגמור, אני צריך, עוד לא גמרתי את המצווה.
אני,
אבל אם נגיד שההידור זה לזכור את האתנוז,
אז, אבל הנר של היום הוא מאודר.
רק לא הזכרתי את הניסים שעברו.
זה לא הידור בגוף המצווה, זה לא של איכלין הנענועים,
זה הידורים בנטילה.
הנטילה של הלולב זה להרקיד את הצמחים לפני בוראם.
זה היסוד של הנענועים.
אז ירננו כל עצי היער לפני ה'.
היסוד של הנענועים זה להרקיד, והנטילה של הלולב היא גם זה אותו דבר.
התורה רוצה שניטול ארבעת מינים
לומר לו, אתה בראת אותנו?
אנחנו רוקדים לפניך.
נרקוד לפני המלך.
אז אנחנו היים. אבל כאן, תלוי.
אם אתה אומר שההוספות
ביום רביעי עושה אחד להיום ושלוש על העבר,
אם זה לזכור את העבר,
אז זה לא הידור בגוף הרביעי, זה הידור בפני עצמו. תזכור גם את הניסים של אתמול.
אז זה לא הידור ברביעי.
אז טוב מאוד, מה שרבי עקיבנגר אומר,
מה שרבי עקיבנגר לא מדמה את זה ללולב.
אבל אם נגיד שזה לומר שהיום זה פעם רביעית נעשה נס,
זה הידור בנר של היום.
ואז באמת,
הוא היה צריך רביעי כרגע למצוא.
אז הבאתי של רבי קוויגר הבין כמו הרב שך
שזה חזרה על אתמול
ולכן הרב שך אומר
אתה אין לך ארבעה?
יש לך שניים, תעשה שניים אחד להיום ואחד לפחות אחד אתה מזכיר נכלה אתמול
לא של שישון זה
וגם אביעזרי ככה הוא מתכוון ועוד ראיות הבאתי
זה לא דברים נפלאים?
מאוד!
זהו, אז השיעור הזה נכתב, נתפס כבר בית ספר על סבבה
בסוגיית חנוכה, צריך לחפש שמה בסוף,
זהו, הוספתי את זה
הכל פה, אני...
אבל אמשיך משהו
היה לי קושייה על דבריי
מבית שמאי
בית שמאי מה אומרים?
שמונה ביום הראשון ופחות והולכת
כנגד הנכנסים
נר להיום ועוד שבעה לימים שייכנסו
מיום שני, שתיים אחד להיום
ביום שני ועוד שבעה שייכנסו
רק לנכנסים,
ורבי צוד הלל אומרים עליו, נראה לו היוצאים.
אני אומר,
מה העניין של בית שמאי?
ביום הראשון לזכור על הניסים שיהיו מחר ומחרתיים?
מה הפעילות הזאת? מה הערה תעשה על מחר?
למה מיום ראשון להזכיר
את הניסים שיבואו?
זה כבר, אתה יכול לומר זה דין ביום הראשון?
אלא מה רואים?
אני לא יודע להסביר, לא, ככה, אני אומר שבית שמאי רואים
זה עניין להזכיר את כללות הניסים. אתה צריך
ביום ראשון לזכור שיש עוד שבעה ימים נשיא. יהיה.
אז גם לבית הלל זה לזכור את היוצא.
אז זה לא כמו...
אבל אמרתי עכשיו, אני אומר עוד דבר,
זה לא התחדש לי באוטובוס,
התחדש לי פה
אבל אני אגיד עוד פסט
בהסבר בבית שמאי.
האמת שיש לתמוה,
הקדוש ברוך הוא עשה לנו נס
שהמציא להם פח אחד שמועיל ליום אחד.
ומה הרווחנו?
כי
מה יהיה מחר?
פח אחד ליום אחד.
אני שואל את הקדוש ברוך הוא, אתה רוצה שנעשה בית?
אז מה אתה נותן לנו ליום אחד?
איך יהיה לנו? כל השבוע לא יהיה לנו שמן טהור.
אם אין שמן טהור עכשיו,
אז צריך מקודם להזות על הכלים.
למשל, המנורה עצמה, אני לא יודע מה היה,
אבל המנורה עצמה, יכול להיות שהחליפו את זה במנורה של עץ בינתיים.
לא צריך דווקא, זה כתוב ברמב״ם, שאפשר,
מנורה של עץ.
גם טוב,
זה לא מעקב הזהב,
אבל זה לא הולך התחילה, אבל אז בינתיים הטבילו את המנורה,
מטבילים אותה ביום שלישי ומזים עליה מחטאת,
וביום שביעי ומזים עליה,
לא, ביום שלישי רק מזים, לא מטבילים.
ביום שלישי מזים ממחטאת.
יום שביעי מזים מחטאת וטובלים.
גם המנורה, כמו אדם,
אדם תממת.
יום שלישי מזים עליו במחטאת,
יום שביעי, ואחרי כן טובל, והוא נהיה טבוליום,
שהכנים נכנסים לאכול בתרומתן בערב שמש.
גם הכלים נהיה טהורים לתרומה,
כי טבוליום פוסל את התרומה.
אז עד הערב שמש.
נו, אז מה הקרשבוכו עושה לנו נשי?
יהיה לנו יום אחד בטהרה.
ומה הלאה?
הרי אין שמנים,
כל השמנים טמאים.
ועד שמעשה שמן חדש וטהור,
ייקח זמן.
אז באמת הקדוש ברוך הוא יתחשב עם זה.
ועשה שהשמן,
רק שמינית ממנו
בארה או מילא את כל הנר.
מה זה עושה? מה זה מרמז לך?
יש לך זמן, שבעה?
יש לך אפשרות, עוד שבעה ימים בשמן טהור.
הנה, רק שמינית ועוד שבעה ימים. בשביעה ימים האלה
אתה יכול לטהר את הכלים,
למסוק את הזיתים. סתם אגיד לכם שזיתים,
גם טמא יכול למסוק.
אז זיתים לא מקבלים טומאה.
עד, למה? כי צריך הכשר.
שום אוכל לא מקבל טומאה בלי שנפל עליו מים.
או אחד משבעת משקים, יד שחר דם.
כאן אומרת המשנה, זה בפסחים דף ג',
בוצרים בטהרה ואין מוסקין בטהרה.
מה זה בוצרים?
רק כשאתה בוצר ענבים המוהל שיוצא מענב שנתלס
יש קצת מוהל, המוהל ההוא יש לו דין יין
והוא מכשיר את הענב
ואם הוא קשור עם האשכול רק קצת, רק מן הצד
כל האשכול נהיה מוכשר
אם נפל מים על אשכול או נטמא
חלק מן האשכול
אשכול טמא
אבל במוסקין אין מוסקין בטהרה,
אתה יכול למסוק בטומאה. מדוע?
לפי שהשמן, המוהל הזה של הזיתים אין לו חשיבות של שמן,
אז הם לא הוכשרו.
אז אתה יכול גם בטומאה כשהם טורים.
אז למסוק זיתים יכלו למסוק כבר ביום הראשון
בכלים טמאים, זה לא משנה, רק אחרי כן
כשיעשו שמן, איפה ישימו את השמן?
צריכים כלים.
אז היו צריכים הזאה על הכלים
בשלישי
ובשביעי וטבילה
ובליל או למחרת ביום שמיני
יעשו את השמן על כלים טהורים.
אז ביום, בליל התשיעי כבר יש אבן טהור.
אין לכם מה לדאוג.
וזה, אני אומר, זו התשובה על השאלה
מה פתאום
ביום הראשון לעשות שמונה ימים,
שמונה נרות על הניסים שיהיו. מה אנחנו צריכים לדאוג עכשיו על הניסים שיהיו? ומחר תדליק.
אלא אני בא לומר שזה הראשון לשמונה.
הנץ הראשון לשמונה.
היום רמז לנו הקדוש ברוך הוא שיהיה עוד שבעה ימים.
מה רווחנו?
אחרת לשמחה מה זו עושה?
מה יהיה לנו מיום אחד?
ומה נעשה מחר?
רמז לנו הקדוש ברוך הוא, אל תדאג,
יש לך שבעה ימים נץ,
בינתיים תוכל להכין שמן טהור.
זה שמן כתית, רק מועכים קצת,
יוצאה הטיפה הראשונה,
אבל צריך כלים איפה לאסוף את זה.
אם היה להם כלי פלסטיק היה טוב מאוד,
כלי פלסטיק לא מיוחד. -אבל טומאה בציבור היא לא פנטומית.
אפילו שטומאה בציבור מותרת, אבל רק על שבוח הוא רצה וטהרה.
-ברור למה הוא לא רצה ולימד אותנו שלא לחפש את תיירים.
הוא רוצה שנחמיר
הוא לא רוצה תיירים אפשר לסמוך על התיירים מספיק ספייגה הוא אומר אני רוצה שתחמירו וזה לא בידינו
אני אגיד לרב עכשיו וורט
שבזכות השיעור של הרב עלה לי עכשיו
למה הקדוש ברוך הוא לשיטת בית הלל התחיל עם פח אחד שמן שמספיק לי יום אחד
ולמה מדליקים ומוסיפים
כמו שבית השמונה היו בודדים נגד הרבים
אבל הם היו טהורים והם באו למסור נבש
אז ככה הקדוש ברוך הוא מראה שמפח אחד שמן יכול להתרבות אור אור אור אור בלי סוף הולך וממשיך
מקטן
אפילו יוצאים קטנים
אין דבר כזה כשיוצאים עם אור יוצאים עם אור הטוילה רוצים לקדש שם שמיים
בתהלו כנגד הביזוי של כל היווונים והכול
אז הולך ומוסיף אל תפחד תלך
בקבל
בית שמאי
בית שמאי הטעם השני בגמורה זה כנגד פרא החג שהולכים ומסמכים
הולכים ומתמעטים
אז הוא אומר אל תפעל שיש הרבה יוונים
הם התמעטו אם אתה הולך והם יתמעטו כל יום הם ילכו והתמעטו והתמעטו
אני תרשני
רק להדגיש מה שאמרתי
עכשיו באמת הקשינו מבית שמאי על דברינו
מה יש ביום ראשון
לעשות
על מחר הזוים שככה לעשות על כללות הניסים
רק הם אומרים הנכנסים והם אומרים כנגד היוצאים
אני אומר לו הכל כזה נס של יום ראשון
ביום ראשון רמז לנו הקדוש ברוך הוא עוד פרט
א' הוא עשה נס היום
תדליק וטרה
נוסף לזה תדע לך שיהיה לך עוד שמן טהור
כל השבעה ימים זה לפי הפירוש של הBex yourself שהיה רק שמינית
יש שני אור לפי הפירוש של השמינית כי פה הוא רמז שמינית
פירושו שאתה שם רק שמינית כן זה הפירוש מה יש פירוש אחר
הבית עצם אמר שני פירושים אבל שניהם אותו דבר
שניהם
או שהשמן בער
שמינית מן הנר בער והשאר נשאר
אז הוא כבר רמז לנו,
רק רמז לנו אחרי הבעירה,
מחר בבוקר.
אבל לפי הפירוש הראשון הוא רמז לפני כן.
שהרי מיד כששמו שמינית
בנר התמלא,
אז כבר רמז לנו,
קרוש ברוך הוא.
אני אומר שוב, הלומדי שהיא
שזה דין בנר הראשון,
גם לבית שמאי
וגם בשאר לפי בית הלל זה דין בנר הרביעי החמישי,
לומר זה חמישי,
להבליט שזה פעם חמישית,
וכאן להבליט שזה הראשון לשמונה,
לא סתם לנר אחד הדלקנו פה,
יש רמז
שיהיו שמונה, לכן בעצם היום אומרים תעשה שמונה נרות,
מעכשיו תעשה שמונה נרות,
כדי לרמוז, כי אחרת מה
מה יש לנו מזה שיום אחד נדליק בטהרה ולמחר אין לנו שמן.
עד שנכין שמן טהור ייקח שבעה ימים, שמונה ימים.
אז באמת הקרש בחור אמר להם שיהיה לכם שמן
לעוד שבעה ימים, ובינתיים אתם תכינו שמן טהור,
כי זיתים, בכסלו, אתם יודעים,
בסוף כסלו, אפילו בטבת,
יש עדיין זיתים לרוב
באזור הזיתים. אזור הזיתים, זה היה תיקוע,
כל השטח שם,
מלא זיתים.
עד האמריקאים נתנו עצה לערבים,
שלא יכלו,
שיטעו
עצי זית,
כדי שעל פי החוק הבין-לאומי,
זה שלהם, הם מחזיקים בזה.
יש שם המון זיתים בעזר. יש גם ישראלים שעשו את הפטנט הזה.
מה? יש גם ישראלים שעשו את הפטנט, שנוטעים זיתים ואומרים שהשטח שלהם.
אה, זהו.
אז אם כן, על כל פנים,
זיתים היה אפשר למצוא בכסלו, בסוף כסלו, בשפע.
רק הבעיה היא שאין לנו כלים טהורים.
וגם למסוק את הזיתים,
הם לא נטמעים, אפילו טמאים יכולים למסוק.
אבל איפה תשים אותם?
אחרי כן, את השמן איפה תשים, לא את הזיתים. הזיתים עוד לא מוקשרים.
אבל את השמן איפה תשים?
אתה חייב לטהר כלים.
בבעיות טמאי אמת צריכים שלישי ושביעי הזעות.
ואין טבילה,
וביום השמיני כבר יכולים להכין שמן טהור
לערב.
הרי מצד
מערב עד בוקר
כתוב בפירוש בפסוק
בפרשו תצווה
רק בלילה יש חיוב שיהיה אור
בבוקר מטיבה הכהן את הנרות
ובערב הוא מדליק את הנרות והקטורת
ששחריטה עושה מתישהו מטיב את הנרות
ושל הערב עושה מתישהו ומדליק את הנרות כתוב בפסוק
וטיבו את הנרות ידליקנה יקטירנה
ואחרי כן ובעלות אהרון את הנרות
זה אחרי הצהריים יקטירנה
זה הקטורת
אבל המנורה מדליקים בערב
ובבוקר מתקנים את ה... יש דשן, יש
מחליפים את השמן, לא יודע אם זה לא פסול
אבל אם הוא התלכלך
מן הפחם של הבטילה
ככה זה כליבן והוא התנעב לפניו במצוות
והטיבו את הנרות
אז זהו מה שאמרתי ואמרתי שלפי זה
לא צריך לעשות
מה שהרב שחר אומר, נר אחד לפחד, למה?
תעשה אחד לפחד
אבל זה לא אומר לי את זה פעם רגעית
אמרתי לו את הדברים אבל הוא לא התייחד
היה כל כך
לא יודע, זה הייתה, לא תפסתי, זה היה בזקנה מופלגת, בפרשת ויחי כבוד הרב כל שנה נופל חנוכה, מה? פרשת ויחי חנוכה, מתי? חנוכה, פרשת ויחי, פרשת ויחי, אה ויחי, לא שמעתי טוב, ושם יש רמז על חנוכה
היש לכם אב או אח?
מה כתוב?
יש לנו אב זקן
אז שאלו,
יוסף שואל אותם, את האחים
יש לכם אח או אב?
בית שמאי או בית הלל?
אח!
זה משמונה יורד לאחד
או יש לכם אב?
אלף, בית, עולה, הולך ומוסיף
אמרו לו, יש לנו אב זוקן!
הלכה כבית הלל הזוקן!
Very good.
רבי חנמיה בן ענקשיה אומר,
רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל,
לפיכך הרבה להם תורה ומצוות,
שנאמר, אדוני חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויגדיל, יתגדל
בוקר טוב כבוד הרב. ב"ה ההרצאה בברוקלין מרגשת מאוד. כמעט כל הרצאה או שיעור ששמעתי באקראי זה ממש כמו אגרות קודש עונה לכל שאלה שבאותו רגע. תודה רבה ענקית. אין על רבנו הקדוש.🙏 הרב היחיד שדברי תורה חודרים עמוק לתוך הלב ופועלים. זה כמו איפוס ליאוש. ואז דף חדש הכל משתנה. רואים כל דבר בצורה נכונה. אין מילים.
🌹 מעלתה של הארת פנים 🌹״אם אדם לא מאיר פנים כל המתנות לא שוות כלום. אם הוא מאיר פנים נחשב שנתן הכל אפילו שלא נתן... אז מי שמאיר פנים לסובבים בנעימות ובנחת מרוויח בכפל לא רק מצווה חשובה בין אדם לחברו, אלא המצווה הכי גדולה בעולם, קידוש השם.״ ✨ הרב אמנון יצחק שליט״א ✨ ב"ה הרצאה מדהימה, תודה רבה 🙌
לרבנו היקר, אנחנו מודים לבורא עולם ששם אותך בעולמנו ונתן לנו שכל בינה ודעת להבחין ולהכיר בך ברב האמת. תודה שאתה מוסר נפש מדי שעה למען עם ישראל. יהי רצון וכל עם ישראל יזכה להכיר בך ולדבוק באמת. והשי"ת הטוב יאריך ימיך בטוב ובנעימים הרבה מזל טוב לרגל יום הולדתך, אמן! אוהבים משפחת ב. י .
שלום וברכה לרב היקר והאהוב! ב"ה קראתי בעיון רב את כלל הברכות והאיחולים המרגשים שגרמו לשמחה רבה. אני לא מכיר אישיות ראויה ממך לכול החום והאהבה מאנשים יקרים שכתבו, ברכו באפשרויות שונות וכאלה שברכו בליבם. בכל אופן, אני מצטרף ואם יורשה לי מוסיף שבעתיים על כל הברכות החמות והלבביות!!!🌹♥️🙏
לכבוד הרב היקר אמנון יצחק שליט״א, ליום הולדתך אנו רוצים להודות על אור התורה שאתה מפיץ , על הסבלנות על מאור הפנים ועל הדרך המיוחדת שבה אתה מקרב ומחזק את כולנו. יה"ר שהקב״ה ימלא כל משאלות ליבך לטובה ולברכה שיתן לך השי"ת כוחות איתנים להמשיך להנהיג את דרכנו מתוך בריאות איתנה שפע, שמחה ונחת מכל משפחתך. מזל טוב ואריכות ימים ושנים בטוב ובנעימים. מאחלים: משפחת מ. מיבנה, ההורים של נ. מ.
כבודו אבא היקר מפז יה"ר שהשי"ת ישמרכם ויברכם לעד אמן ואמן💐 רצינו לאחל לרב מזל טוב מעומק הלב בבריאות ואריכות ימים ושנים בהמשך עשייה מבורכת ונחת לבורא יתברך, תודה להשי"ת שזכינו בכם אין מילים לתאר את התודה הענקית על כל מה שאתם עושים עבור עם ישראל, תודה להשי"ת שזכינו בכם יה"ר שהשי"ת ישמרכם לאריכות ימים ושנים אוהבים אתכם מעומק הנשמה כל הישועות והברכות וההצלחות בבניין שופר הגדול במהרה ובביאת משיח צדקנו יחד עם כבודו אמן ואמן הרבה מזל טוב ומאחלים לרב שיזכה להיות שמח תמיד ויגשים השי"ת משאלות ליבכם לטובה משפחת א.🩷
תודה רבה לכבוד הרב על כל העשיה למען כבוד ה' יתברך, אנו בטוחים שבזכות העשיה של הרב מתמתקים הדינים מעל עם ישראל בכלל ובפרט, על השפלת השקר והעמדת האמת, על שמחזיר אותנו בתשובה יום יום, על שמלמד אותנו דעת בינה והשכל מא' ועד ת', מלמדנו לדייק בדברנו, על הדאגה והאכפתיות לכל יהודי ובפרט לנו, היריעה קצרה מהכיל את כל התודות שאנו חייבים וזה המעט שאנו יכולים להשיב כהכרת הטוב לרב. מאחלים לרב חודש טוב ומזל טוב עד 120 בבריאות שלמה ואיתנה, יהי רצון שחפץ ה' עליכם יצלח ותמשיכו בזיכוי הרבים ובהחזרת כל עם ישראל בתשובה שלמה לאביהם שבשמים, תזכו לנחת רוח מכל המשפחה והתלמידים ותזכו לראות בעבודת כהן גדול בבית המקדש ולחזות פני משיח צדקנו במהרה בימינו אמן כן יהי רצון! נ. מ. ומשפחתו.
לכבוד הרב האהוב והיקר לי מכל. אני מאחל לך שאת כל הברכות שבירכת ואיחלת לכולם יה"ר שהשי"ת ישפיע מטובו ויברכך. לנחת מכל משפחתך, בריאות עד 120 שמחה והגשמת כל היעדים והמשאלות שיש לרב, בקודש - ומה שהוא רוצה בשביל עם ישראל. כי כזה אתה רבינו כל כולך זה נתינה לבנים של הקב"ה. אוהב מוקיר ומעריך, י. ח.
בס"ד, עליכם השלום והברכה מו"ר, רציתי לעדכן בקידוש שם שמים בזכות כבוד הרב. ב"ה עשינו השגחה של כשרות על אולם ארועים גדול. שזה כולל את כל הדרך של הרב: הכשרה של כל הכלים במטבח התעשייתי, בקיצור עשינו הכשרה כמו בפסח לאולם. והגיע צוות של כ-10 אברכים לבדוק את כל הירקות מתולעים על ידי שולחנות שיקוף באור, וחיתוך של כל הגמבות פלפלים ושיקוף. ובירור האורז והקוסקוס וכל הבדיקה של כל פרט ופרט עד גרגיר השומשום. וכמובן שהבאנו תבלינים ממשפחת ש. הי"ו אמן. וכל המשגיחים הן מטעם הרבנות והן מטעם כשרויות אחרות והספקים ועובדי האולם מאוד התפעלו לטובה ואמרו "שמעולם לא ראו דבר כזה אף כשרות ואף השגחה לא עושה כמונו!" וזה אולם שעובד עם כל ההשגחות החרדיות "בָּרוּךְ ה' לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן" (תהלים פט, נג) תודה רבה לרב על הכל מכל כל, אשרינו שב"ה זכינו בזכותך.
לכבוד הרב היקר והאהוב, יום הולדת שמח! תודה מעומק הלב על הזכות שנפלה בחלקי להכירך, ועל כך שב"ה בזכותך זכיתי לחזור בתשובה, להתחזק באמונה ולגלות מחדש את הדרך אל השי"ת. אתה שליח נאמן של הקדוש ברוך הוא, המאיר את לבבות, מחזק את עם ישראל ומפיץ אור ותורה בעולם. מאחלת, שתזכה לבריאות איתנה, לאריכות ימים ושנים, לשמחה גדולה, לפרנסה טובה, ולנחת מכל יקיריך. שתמשיך להיות צינור של אור, אהבת השי"ת וקדושה, ושכל מילה טובה שתוצא מפיך תחזור אליך בברכה כפולה ומכופלת. ♡ מזל טוב, הרב היקר! שתזכה לראות את פירות עמלך, ולהמשיך להאיר את העולם כולו, אמן! בהערכה עצומה, באהבה ובהכרת הטוב.