פרשת ויגש | הרב עמנואל טולדנו
תאריך פרסום: 07.01.2017, שעה: 20:18
- - - לא מוגה! - - -
שני טרגדיות עברו על יוסף.
אסונות
שהוא לא יכול, שזה קשה להתמודד איתם.
הדבר הראשון,
לעבד נמכר יוסף.
הדבר הראשון, שהאחים
התאכזרו עליו,
תראו, זה היה בהפתעה.
וכי יוסף חשד
שהם ירצו להרוג אותו?
הוא ידע שהם שונאים אותו.
אבל
הוא לא חלם שהם רוצים עד כדי ככה שנאה שיהרגו אותו.
הוא חשב, אני מבין,
הוא לא חשב שיזמינו אותו לאכול.
הם שונאים אותו, לא התייחסו אליו.
לא התייחסו אליו, ישלחו מבני השבחות לשאול אותו מה הוא רוצה.
אבל זה היה בהפתעה.
השנאה הגיעה, רצו להרוג אותו.
וגם אחרי שראו בן הציל,
אבל
שמו אותו בבור,
בבור עמוק שהוא לא יכול לעלות,
אז או שימות ברעב או שימות בעקיצת נחש ועקרה,
במשיכת נחש ועקיצת עקרה.
זה לבד, והוא רואה שכל האחים ביחד.
אף אחד לא מתנגד.
גם מי שיוסף, מה שראובן אמר,
הוא אמר את זה שלא בפניו.
למה נשפוך את דמו? בוא נשים אותו בבור.
אבל בפניו,
הוא לא ראה, זה דבר, זה דבר, זה מאוד,
מאוד,
הוא היה מתחנן אליהם, זה כתוב בפרשת מיקייס,
שהם אמרו שכל הצרות הם עשו,
זה בא לנו בגלל שלא שמענו להכין ובתחננו אלינו.
או עצם הדבר הם היה להם
פסק דין שהם פסקו
שיוסף רודף אותו
לפי שהם רואים שיעקב אבינו אוהב אותו
יותר מכולם
והוא בן של רחל
ויעקב אבינו בעיקר עקרת הבית הייתה רחל
אז הם חשבו שמה יעשה יעקב כמו שעשה אברהם
ששלח כל בני הפילגשים
לקדם, ליפן ולפיליפינים ולאינדונזיה
ולסין,
סין המזרחית היא ודאי, זה מזרח, זה קדם.
מי יודע שמה צאצאים של אברהם אבינו
כתוב בפירוש בתורה שהוא שלח אותם
להרצאה מקדם
אז חשבו וגם יצחק
נתן את כל הברכות ליעקב
ועשיו בסוף נדחה
הן גביר נתתיו לאחיו
אז חשבו שאולי יעשה להם גם, יעקב גם להם, שרק הוא יהיה. זה היה נקרא
דנו אותו בתור רודף. למה? רודף זה כשרוצים להרוג.
זה נקרא אצל הרוב, אמחתיאו יותר מן ההורגו.
גדול אמחתיאו יותר מן ההורגו אם הם לא יהיו
מזרע יעקב
אז בסוף הם התקלקלו
הם דנו אותו בתור רודף
כי הוא היה מביא דיבת המראה.
ויכול להיות, זה דבר שיכול היה להיות דבר כזה.
אז חייבו אותו מתא,
מדין רודף.
טוב אבל כאב להם שהם היו אכזרים עליו.
אחרי כן
מתחננו אלינו ולא שמענו לו.
בסדר, אבל רחמנות,
אכזריות, זה לא מזרע אברהם אבינו.
כל מי שאין בו שלושה דברים אלו, אינו מזרע אברהם אבינו.
עם ישראל הם
רחמנים,
ביישנים וגומלי חי סודים.
כמו שהוא בוער ביבמות,
איזה דף זה ביבמות?
סד עמוד ב.
הסיפור עם אבנר בן נר, עם
שרצו לפסול את...
אה, עם הגבעונים.
הסיפור עם הגבעונים.
הם לא ראויים לבוא בקהל.
גזרו על הנתינים שלא ראויים, כי אין בהם רחמנות.
הם ביקשו שבעה בנים מזרע שאול לתלות אותם.
ככה הם, אז הם נחלו לו.
זו הייתה אכזריות, וזה לא...
אז לכן גזר עליהם דוד,
שלא יבואו בקהל.
כי ישראל,
רחמנים, גומלי חסדים ואלה, אין בהם רחמנות.
זה היה, אבל ככה הם היו.
ונגזר עליו יוסף, אני אומר.
לפעמים תיארתי מה יוסף הרגיש
ובוא ורואה כל האחים נגדו.
כולם. אף אחד.
אפילו מבני השפחות.
אף אחד לא איתו. ומתנכרים לו ורוצים להרוג אותו.
בסוף לא הרגו אותו,
מכרו אותו לעבד זה.
להיות עבד במצרים?
צדיק וקדוש כזה, תשים אותו במקומות של שטופי זימה המצרים.
זה גם מצד...
אני חושב שזה היה, בן אדם היה יכול לקבל טירוף הדעת מזה,
או דיכאון.
אנחנו רואים שברוך השם יוסף,
והוא הצליח לעמוד בניסיון הזה.
תכף נראה.
זו הטרגדיה הראשונה, מכירה, שנייה עבד מושפל
לעבוד לגוי.
אוי.
ובמצרים לא היה לו אף יהודי שיוכל לדבר איתו קצת בדברי טוירו.
קצת חיזוק וביטחון, קצת חיזוק וראש המים.
זה היה נורא ואיום.
אני אומר לכם
שהצער
שיש לבן טוירו
גדול
כמו יויסף,
שכל מה שלמד יעקב אבינו בישיבת שם ועבר העביר לו.
זה הפירוש כי בן זקונים הוא לא.
אז כזה,
תלמיד חוכם כזה שאתה...
תעקור אותו מבית המדרש
ותשים אותו בשבי,
נמכר לעבד.
הצער שיש מזה זה צער נורא ואיום.
הרי אמרו חז״ל,
רב שגלה מגלין תלמידו אב עמו.
אומר על זה, אומרת הגמרא,
לפי שכתוב, וחי אחיך עמך, הוא יחיה.
ואם, ותלמידי חכומים בלי הטוירו,
כמיתה הם חשובים,
לסון הרמב״ם.
כמו מת, זה חיים שלו.
כמה צער יש לרב שהתלמידים עזבו אותו.
בוודאי זה צער גדול מאוד.
אם הוא היה לומד טוב איתי,
טעם וזה,
ועכשיו חסר לו את זה,
איי, אני קרה לי בחיים שלי דבר כזה.
כמה דמעות וצער היה לי. כמה דמעות
דמעתי בשביל זה.
אז מה, יוסף הצדיק עזב את הרבע הגדול,
רבי יעקב אבינו,
ניתקו אותו ממנו.
מלבד הצער של עבודת פרך,
עבודה אצל גויים
מושפל,
ועבודה, כל העבודות הקשות הוא עשה.
מלבד כל זה,
עצם הניתוק מיעקב אבינו,
כמה זה ציער אותו.
טוב, זה הכול,
הכול בדין.
כל מה שקרה לי, כתוב שזה גם לא בחינם הוא קיבל את העומשים האלה.
הוא היה קורא, אומר שהאחים שלו מזלזלים בפני השפחות
וקוראים להם עבדים.
אז בגלל זה לעבד נמכר יוסף.
הכול בדין, הכול בדין.
כתוב באמת במדרשים שהישמעאלים נתנו לו מכות כשהוא בא לקבר רחל
וקבל אימו.
אז איפה זה כתוב? איפה אני מדגן? זה נכלל בכלל העבדות.
עבד,
אם הוא לא שומע על אדונו, אדונו.
הוא נותן לו מכות.
איך מחזיקים עבד?
צריך להכניס לו לראש,
אתה לא, אתה עושה מה שאני רוצה.
אתה לא משחק פה, אתה הולך להתפלל, והם
לא רצו,
הוא צריך להמשיך ללכת.
נתנו לו מכות, זה הכל נכלל לעבד נמכר יוסף.
אחרי כן, הטרגדיה השנייה,
הבית סוהר
של אשת פוטיפר,
היא הייתה
המרשעת
והפכה את זה עליו.
אוי ווי ווי ווי ווי ווי.
איך עבר יוסף את הדברים האלה?
להיכנס לבור
לבית הסוהר.
כל זה הועבר
על ידי האמונה והביטחון.
הוא ידע את היסוד, יסוד היסודות של היהדות.
מה שאומר הרמב״ן בסוף פרשת בו,
הרמב״ן אומר
שאין לאדם חלק בתורת משה רבנו
עד שיאמין שכל דברינו ומקרינו כולם ניסים, אין בהם טבע מנהגו של העולם כלל.
זאת אומרת שכל מה שנעשה זה לייחס לקדוש ברוך הוא.
זה לא נעשה לבד.
זה דבר,
זה לא הטבע פועל פה. הטבע לא פועל.
כל דברינו מקרינו,
כולם ניסים, אין בהם טבע מנהגו של העולם.
לא, שזה טבעי ככה. לא.
הכל בורא עולם. הכל ניסים, בורא עולם עשה את זה.
האמונה הזאת,
זו האמונה שיש באמת בג' עקרים,
לא כל הנוסחאות, אבל ראיתי בספר, בסידור אשכנזים,
כתוב שם
אני מאמין שהקדוש ברוך הוא ריבון כל המעשים וכל מה שנעשה תחת הסמס חוזר אליו.
הוא שעושה את הכל.
האמונה הזאת שהכל מבורא עולם.
זה אתה רואה,
עם זה הוא עבר את הניסיונות האלה.
אתה רואה,
יש פה בפרשת וייכי,
בפרשת וייכי,
כשחזרו מן הלוויה של יעקב אבינו,
אז האחים פחדו שעכשיו,
אחרי שנפטר יעקב אבינו, אולי יוסף יתנקם בהם.
כל זמן שיעקב אבינו חי,
משום כיבוד אב הוא לא נגע בהם.
אבל עכשיו שמת יעקב אבינו,
אולי הוא יתנקם בהם. אז מה הם עשו?
שלחו את בני השפחות
ואמרו לו, והם שיקרו מפני השלום,
אמרו לו, אביך ציווה
לפני מותו,
תגידו ליוסף,
ששנה את פשע
אחיך.
הנה,
שנה לפשע עבדי אלוקי אביך.
כה תאמרו ליוסף, אביך ציווה לפני מותו לאמור.
כה תאמרו ליוסף, אנא,
אנא,
שנה פשע אחיך,
וחטאתם,
כי רעה גמלוך.
ועתה צא נא לפשע עבדי אלוקי אביך.
הוא ציווה
שימחול להם.
ועכשיו הם באים לבקש ממנו מחילה,
צא נא לפשע עבדי אלוקי. וייאב כמו יוסף בדברמלה.
וילכו גם אחיו ואחריכם באו כל האחים.
ויפלו לפניו ויאמרו, הננו לך לעבדים.
ויאמר עליהם יוסף, אל תיראו.
אל תיראו, הוא ניחם אותם.
כי התחת אלוקים אני,
ואתם חסרתם עלי רעה,
אלוקים חשבה לטובה.
למען עסוק היום הזה לחיות אברהם.
הוא כאן רוצה לנחם אותם,
לעודד אותם, שלא יפחדו.
אז מה הוא מזכיר להם את המחיר הזה?
אתם חשבתם עלי רעה,
אבל אלוקים חשבה לטובה.
אז רשי, יש ברשי פסק,
דבר אחר. אומר רשי
שהוא אמר להם, מה, אתם מפחדים ממני?
מי אני?
תחת אלוקים אני?
אתם הרי עשרה,
ורציתם להזיק לי,
רציתם למכור אותי לעבד
כדי לגמור עם החלומות.
ומה, הצלחתם?
לא הצלחתם, להפך.
מתוך העורמה שלכם, מתוך רציתם למכור אותי
להיות עבד,
אז בוודאי, במצרים עוד, אני בוודאי, לא יהיה מלך.
הרי בחוקי מצרים היה אין עבד לובש לא בגדי שרד ולא מושל בשום שררה.
אז אתם רציתם,
אבל מה, הצלחתם?
לא הצלחתם.
אז אם עשרה לא הצליחו לכבות,
עשרה נרות לא כיבו נר אחד,
נר אחד יכבה עשרה נרות,
אתם, אני לא יכול להזיק לכם, וכי אני תחת אלוקים?
מה אתם מפחדים מבן אדם?
מאת ותראי
מאנוש ימות,
ומבן אדם כחציר יחשב.
מה זה אתם מפחדים ממני? מה אני, אני יכול? אני תחת אלוקים?
אני לא יכול להזיק לכם בכלל.
כי אם הבורא עולם לא גזר,
אי אפשר לבן אדם.
אפילו זה, כאן רואים יסוד ברשי הזה,
שכשאומרים
שהכול מן השמיים, זה לא רק מה שקורה.
גם בן אדם שהוא בעל בחירה,
והוא
הזיק,
זה לא הפירוש שהבן אדם הזיק.
היה גזירת הבורא,
רק מגלגלים חובה על ידי חייו.
אמרתי תמיד פה את ההסבר של חוות הלבבות.
חוות הלבבות שואל
איך מחייבים רוצח.
אדם שרצח את השני,
חייב מיטה, חייב סעיף.
חותכים לו את הראש וסעיף.
אדם שהרג.
אבל הרי אם יש כזה דבר, אתם אומרים, אמונה שלא יכול להיות בלי גזירת הבורא,
אז אם נגזר על הנרצח הזה למות,
אם לא נרצח, איך הוא מת?
הרי אתם אומרים, לא יכול אדם להזיק
בלי גזירת הבורא.
אז הוא היה חייב.
אז למה אתה מחייב את הרוצח?
מה עשה הרוצח? הוא עשה גזירת הבורא.
הלל אמר את זה. מה? הלל אמר את זה בפרקי אבות. מה?
הלל אמר את זה בפרקי אבות.
שלהל גולגולצפה על המים.
אה, מה אמר אינרקן?
היה פשוט לא להלל.
ראה גולגול את אחת, לא, שמה
אמר על דאטפת אטפוך.
נכון.
בסוף מטיפייך.
על דאטפת אטפוך ובסוף מטיפייך יטפו.
בוודאי.
זה דבר אחר.
שאדם לא נהרג סתם,
בכלל מידה קרינג ומידה. הוא עשה, גם הוא מקבל.
מקבל.
אז יש בחובות תלוות הסבר.
כשאדם רוצה לעשות משהו, נגיד אדם זומם להרוג מישהו,
אז הוא, יש לו את המחשבה וההחלטה,
הרצון וההחלטה,
ואחרי כן הוא מבצע.
והוא מבצע.
אומר החובות תלוות, הביצוע זה בגזירת הבורא.
אם לא נגזר עליו למות,
אתה לא תצליח להרוג אותו.
אבל המחשבה והרצון זה הבחירה.
אתה רצית להרוג אותו והחלטת להרוג אותו ונהרג.
על כן הרוצח נהרג, על הבחירה הרעה.
אבל הביצוע רק על ידי גזירת הבורא.
בלי זה לא תוכן.
אז וזה מה שכתוב פה ברש״י, שהוא אמר להם,
מה אתם באים, מה אתם מפחדים ממני?
וכי אני יכול לעשות משהו?
אני יכול לחשוב לעשות לכם משהו, אבל למעשה,
בלי גזירת הבורא לא אצליח.
והנה אתם רואים, אתם עשרה רציתם להזיקני,
ולא הצלחתם בכלל.
אז אם עשרה נגד אחד לא הצליחו,
אז אחד נגד עשרה יצליח?
באמת יש כאן מכאן קושייה על האור החיים הקדוש.
האור החיים אומר בפרסת
וישב
למה ראובן אמר לשים אותו בבור?
הרי גם בבור היו...
מייחסים ועקרבים.
אז מה הרווחנו?
לא יהרגו אותו הם, יהרג.
מה היה פה? אז הוא אמר, אור החיים אומר,
הוא רצה להוציא אותו מתחת שליטת אדם שהוא בעל בחירה.
אדם הוא בעל בחירה.
המשמעות של אור החיים,
שאדם יכול להזיק אפילו אם לא מגיע לו.
אדם יכול להזיק את חברו אפילו אם לא מגיע לחברו.
אבל הנחשים שהם לא בעלי בחירה,
זה הכל בגזירת הבורא.
אז נשים אותו בבור.
אבל הוא פחד שיישאר
תחת
האחים שהם בני בחירה, עלולים לבחור להרוג אותו.
וכולם שואלים את זה. אמרו לי, כבר כולם עמדו על זה,
וזה נגד הרש״י.
הרש״י אומר במפורש
שאפילו
אני לא יכול להזיק לכם.
אני בעל בחירה, אני לא יכול להזיק לכם.
וככה מקובלות אצלנו מסורת ויהדות.
אין התועלת והנזק מיד הנברא.
אי אפשר לקבל מהם.
כי אם מיד הבורא יתעלה.
וידוע בזמן מלחמה אפילו.
מה שאמר,
כל כדור יש לו כתובת.
אין, זה לא נעשה לבד, הכל בגזירת הבורא יתברך.
זה לא אומר שצריך להיכנס למקום סכנה.
כתוב שאדם לא יתרחק ממקום סכנה.
לא יעמוד על יד
קיר נטוי, קיר שעומד ליפול.
וכמובן, לא להיכנס למקום שיש מוקשים או למקום שיש יריות.
אסור לסכן את עצמו.
אבל צריך לדעת שהכול בגזירת הבורא.
האמונה שלנו שאפילו אדם לא יכול להזיק לי.
לא, לא.
אין התועלת והנזק מיד הנברא,
כי אם ביד הבורא יתעלה.
ועם היסוד הזה,
ועם היסוד הזה, וזה בנכלל ביסוד של הרמב״ן שאמרנו,
שכל מקראנו ודברינו כולם ניסים אין בהם טבע המנהגה של העולם,
אלא הכל
מגזירת הבורא.
אז אם זה היה,
זה מה שהוא אמר להם, לא אתם שלחתם אותי הנק עם האלוקים.
שלחני למחיה בפרשת
ויגש אמר להם.
וכאן הוא אומר להם, אני לא יכול להזיק לייכם, מה אתם מפחדים ממני?
מה אתם מפחדים ממני? זה דברי אמונה, יסוד האמונה.
אתם לא צריכים לפחד ממני, מה אני יכול להזיק לכם?
מה זה, בידי?
הטעת אלוקים אנוכי?
אני יכול להזיק לכם והטעת אלוקים אני?
אני לא יכול להזיק לכם.
כך הוא עבר אחרי כן, קיבל את אחיו באהבה
ופרנס אותם, וחס ושלום לא התנקם בהם,
לא התנקם בהם, והוא ידע שהוא,
ובאמת רואים מכאן שכל היה מתוכנן מהקדוש ברוך הוא.
העביר האב כדי שירדו אבותינו למצרים,
והוא עזר לכלכל את משפחת יעקב אבינו עם כל בניו ובנותיו ונכדיו
במשך חמש שנים של הרעב.
הרעב היה
עוד חמש שנים.
זה הניסיון הראשון,
כל הטרגדיה הזאת, מה שהיה לו, אני יוסף עם אחיו.
אחרי כן
היה לו הניסיון
של מה שעשתה לו
אשתו של פוטיפר.
אז באמת,
וגם את הניסיון השני, אז זו הטרגדיה השנייה,
שהיא העלילה עליו
שהוא בא לחטוא איתה,
והיא צעקה ועזב את הבגד שלה, ובדיוק להפך.
היא שהייתה
רוצה להחטיא אותו, והוא השאיר, והיא תפסה אותו.
אז הוא השאיר את הבגד אצלה.
הכל היה להפך.
נו, ומה?
אבל היא שמה אותו בבית סוהר.
אז מה היה? איך היה מרגיש?
איך היה מרגיש יוסף הצדיק וצהר?
אני מבין שבהתחלה
הוא היה מתחזק ואומר, הרי הקדוש ברוך הוא יודע את הכול,
יודע את האמת,
שאני לא חייב.
ואיש חטאה וזה עוול גדול מה שהיא שמה אותו בבית סוהר
והוא לא עשה כלום.
אז הוא היה מקווה,
הוא היה בהתחלה אומר מוטב להיות רשע
בפני העולם ולא להיות רשע בפני המקום.
ככה היא פרסמה עליי שאני הרשע,
שרור שבא,
זה יהיה לו ביזיון גדול.
טוב, אבל אני לא חטאתי.
מוטב להיות שוטה בפני כל העולם, זה אמר עקביה בן מעל אל עט,
ולא להיות רשע שעה אחת בפני המקום.
מוטב להיות שוטה ורשע לפני העולם, העולם יחשבו שאני רשע,
אבל
לא להיות רשע לפני המקום.
מוטב להיות רשע בפני כל העולם ולא להיות רשע שעה אחת לפני המקום.
אז הוא היה מבין שבודק אז ברוך הוא יציל אותו.
הוא יודע את האמת,
ולהפך
אני הייתי בסדר
והיא לא בסדר.
ואז אומר לו, אני פה, יושב פה
ולא עוול בכפיי.
הוא הבין ש...
כזבוך הוא כבר יוציא אותו.
אבל תגידו לי,
כשהוא רואה חודש, חודשיים, שלושה, שנה,
אין קול ואין עונש.
עוד שנה ועוד שנה
הוא לא רואה שום תקווה. כבר שכחו מן הסיפור,
ואין מי שיזים את העלילה הזאת
של המרשעת הזאת.
אין אפשרות להזים אותה.
מה יהיה הסוף?
אז מה היה יכול להרהר
על הנהגתו של הקדוש ברוך הוא? יכול לומר,
נסתרה דרכי מאלוהי ומשפטי מלפניו יעבור. יהיה איך פסוק?
נסתרה דרכי מאלוהי.
מה השם הוא לא יקיים משפטי?
מה?
נסתרה דרכי מהשם
ומאלוקי משפטי יעבור.
כך כתוב בפסוק.
הוא יכול לומר, הבורא עולם,
לא יודע, לא רואה אותי.
הוא לא ראה, הוא לא ראה את מה שהיה פה.
אני הייתי צדיק.
הרי זה היה,
ועכשיו, במשך עשר שנים בבית סוהר.
אבל הוא היה מתחזק,
לא היה אומר כאלה דברים.
מהרהר על האמונה שיש אלוקים,
שיש בורא עולם שרואה את הכול.
אלא מה?
נגזר עליי שאני אהיה
בבית סוהר.
וכל הזמן התחזק באמונה ובביטחה.
ויש בחז״ל שהיא הייתה באה גם לבית הסוהר
לאיים עליו.
אם אתה לא מסכים לחטוא איתה,
אם אתה לא מסכים,
אני מנקר לך את העיניים, אני מעוור אותך.
אבל להשם פוקע עיוורים,
אני עושק אותך.
עושה משפט לעשוקים.
אני מנמיך את קומתך.
אני מכופף אותך.
השם זוקף כפופי.
גם בבית סוהר היא הייתה עוד,
זו הייתה מחלה, זו הייתה מחלה,
מה שהיה לה.
חולת אהבה.
יש בגמרא כזה דבר,
בסנהדרין דף עוו, אני חושב.
מעשה באחד שעילתי נא בליבו.
אמרו הרופאים,
הוא ראה איזו אישה והוא התאהב בה,
וכל כך
מזה כמו אמנון. אמנון גם, אמנון
עם תמר,
אמנון היה חולה אהבה.
איך הוא נחלש?
כי כשאדם יש לו תשוקה למשהו,
ואין ביכולתו לקבל אותה.
תחלת ממושכה מחלה לב.
הלב נהיה חולה מזה.
הוא, כך היה אמנון ששמעה,
אחיין של דוד.
הוא ראה אותו חולה, אומר לו, מה יש לך? אומר לו,
שהוא אוהב את תמר.
הוא לא יודע איך לבצע, מה יעשה.
זה לא בידו.
אז הוא נתן לו עצה.
ואמנון המסכן נכשל.
נכשל
ונהרג בגלל זה.
בסוף אבשלום הרג אותו.
שמשון
נכשל בעיניו,
לפיכך נקרו עיניו,
אמנון גם כן נכשל בעיניו,
אבל הוא גם עשה מעשה, הוא היה.
זה לא, זה היה.
היא לא הייתה אחותו, הוא לא עבר על איסור עריות.
היא נולדה הורתה שלא בקדושה.
הרי היא הציעה לו,
תדבר אל המלך
ונתחתן.
היא אמרה לו את זה.
למה? אז אומר רשי, בגלל שהיא נולדה מיפת תואר,
שהייתה עוד גויה,
ודוד בעל יפת תואר מותר.
בזמן מלחמה, ביאר ראשונה, מותר אפילו לפני גרות.
בנולדה מזה הילדה הזאת.
אז היא הייתה,
היא לא הייתה מתייחסת, היא לא מתייחסת לדוד.
הבעל הגויה ונולד ילד היה, והילד הוא גוי.
וגם כאן ההיריון היה בגויות.
אפילו שנולדה אחרי שגייר אותה,
אבל היא לא מתייחסת לדוד.
כי ההיריון היה בזמן שהיא גויה,
אין ייחוש.
בין יהודי לגוי אין ייחוש.
בין יהודי לגוי אין ייחוש.
אז היא לא בת של דוד,
תמר.
היא לא בת של דוד.
יכל היה להתחתן איתה.
אבל התאווה שלו לא יכל להמתין
ליתר להתחתן.
זהו, רחמנו לצלן.
אדם נכשל בסוף, סובל מזה.
הוא סובל.
הנה מה קרה לאמנון.
מה קרה לאמנון?
בסוף אבשלום הרג אותו.
לא בחינם.
הוא לא אומר, לא מגיע לו בשביל זה, לא מגיעה לו מיתה.
אדם שאנס בתולה.
לא מגיעה לו מיתה.
אפילו לא מתאבדי שמיים. אם הסתמה הייתה עוד בחורה צעירה, עוד לא הייתה נידה.
זנות זה לא...
זנות זה איסור דה רבון. זה לא...
ואז לא היה איסור על הזנות.
מאחרי זה...
דוד גזר, בית דינו של דוד גזר על הפנויה.
לפני כן לא היה איסור עם פנויה.
אנחנו רואים בבועז,
ונעמי אמרה עצה לרות
ללכת לשכב במיטה של בועז.
והיא אמרה לו, פרצת כנפיך על אמתיך.
היא רצתה שיבוא עליה.
אבל הוא אמר לו,
עד מחר.
למה, איך בכלל נעמי הציעה כזאת הצעה בזנות?
איך הציעה כזאת הצעה? כי אז היה לפני דוד,
לפני הסיפור של אמנון.
אז עוד לא הייתה גזרה של
גזרו על הפנויה,
על האיחוד, על הביאה ועל האיחוד בפנויה.
לא הייתה גזירה, והיא הייתה רות,
כתוב בפסוק,
ורחצת, וסחת,
ולבשת את זה.
היא הייתה טהורה,
רות.
עלתה הפסק טהרה,
והיא הייתה טהורה, והלכה למקווה, והיא הייתה טהורה.
אז זרק זנות.
עוד לא גזרו עליה פנויה.
פנויה, לא היה.
עוד לא גזרו עליה בזמן בועז. זה היה אחרי זה.
בזמן דוד, אחרי הסיפור של אמנון ותמר,
אז גזרו על האיחוד עם הפנויה,
וכל וחומר על הזנות.
גזרו על הביאה.
ולכן ארוס,
הבעל ארוס הטוב ותחמיו לוקה
מצד
הגזירה הזאת.
אפילו שהיא כבר מקודשת לו,
עדיין האיסור פנויה קיים,
עד שיהיה
קידושין וחופה ושבע ברכות.
כלה בלו ברכה אסורה לבעלה כנידה.
בשביל שתהיה מותרת, הרי כל בחורה היא אסורה בלי איסור נידה.
היא אסורה משום פנויה.
אבל האיסור הזה הוא רק מדרע בונן.
בדין של דוד גזרו.
והאיסור הזה, אמרו רבנן שהוא יהיה מותר רק אחרי חופה ושבע ברוכת.
כלה בלו ברכה אסורה לבעלה כנידה. זה לא ממש כנידה, זה מדרעבונו.
מדרעבונו. אמי לא נידה, זה רק מדרעבונו.
כלה בלו ברכה.
אז צריך חופה,
כי ארוסה אסורה.
ארוסה, אדם שידך, מה זה ארוסה של הגמרא,
של התורה?
עם קידושין, לא המשודכת.
משודכת זה, זה לא נקראת ארוסה,
זה פנויה, מה?
אבל ארוסה שהוא קידש אותה,
אבל עוד לא עשה חופה,
ועוד לא עשו שבע ברכות,
אז היא אסורה לבעלה כנידה, מדרבנון.
אבל בזמן בועז,
בזמן רות,
עוד לא היה איסור לבוא על פנויה,
אז היא הלכה בלי קידושין.
היא הלכה לשכב בלילה.
הרי קידושין צריך עדים, בלי עדים אפשר לקדש.
אי אפשר לקדש אישה ביחידות.
אז הכוונה של נעמי שהיא תשכב איתו ותתעבר ממנו.
זה היא רצתה.
אבל בועז הצדיק לא רצה.
בועז אפילו והיה יצר הרע, אומר לו,
אתה פנוי,
והיא פנויה.
כי בועז, בועז,
כשנעמי הגיעה לבית לחם בחזרה,
הייתה לוויה של אשתו של בועז.
הייתה לוויה של אשתו,
ועכשיו הוא פנוי.
אומנם בועז לא היה בחור צעיר,
היה בן 400 שנה.
בועז, אבל היא רצתה להקים זרע,
מבועז הצדיק.
זרע המלכות.
הרי מרות,
בועז הוליד את עובד, ועבד הוליד את ישי וישי הוליד את דוד.
דוד היה נין של רות,
כי היא הולידה את עובד.
עובד הוליד את ישי, איזה נכד של רות,
ודוד בן של ישי, אז הוא נין של רות.
והיא זכתה למלכות.
כתוב בספר מלכים שהיה כיסא לאם המלך.
אומר רשי,
מה זה אם המלך?
לא האמא שלו, בת שבע.
האמא של שלמה זה בת שבע.
לא, אם המלך זה רות.
הזקנה הזאת, רות,
זכתה לראות
את דוד המלך נין שלה,
וזכתה לראות את שלמה עם כל הפאר והתפארת והכבוד והעוד
שהיה לשלמה.
והיה לה כיסא מיוחד לאם המלך.
זאת, רות, זכתה
בגלל המידות הטובות שלה לעשות חסד
עם נעמי, היא לא רצתה לעזוב אותה.
ועכשיו היא באה להתחתן עם זקן.
והיא בת כמה היא הייתה, רות?
הבעלה מת בלי ילדים.
אולי היא הייתה בת 25-20.
והיא יכלה לא הולכת להתחתן עם בחור.
היא עוד צעירה?
לא יודע בדיוק כבר כמה היא הייתה.
אבל זה לא היה.
אבל זה מה שאמר לה בועז,
הטבת חסדך האחרון מן הראשון. זה חסד גדול שהתבואה להיות איתי,
כי היא אמרה לו, אתה גואל.
הוא היה באמת קרוב לבעל שלה,
דוד או בן דוד
של אביו, אביו.
אז בועז,
היא אמרה לו, אתה גואל.
וככה נקים שם המת.
אבל זהו.
על כל פנים מה שהסברתי למה בועז, כל הסיפור הזה של בועז זה לומר שכל העניין של הזנות
זה נעשה רק מזמן דוד המלך,
עם פנויה.
לכן, רוטה.
אבל עכשיו שיש איסור דה רבונן מבית דינו של דוד,
לעבור על איסור דה רבונן כזה,
אוי, ואפשר להיות חייב מרדות.
טוב, מכת מרדות מתה חיה.
אבל בלי זה, להיות מאוף בעיני הקדוש ברוך הוא.
זה הדבר הכי גרוע.
שאדם יהיה מאוס בפני הקדוש ברוך הוא.
מה הקדוש ברוך הוא אומר עליו?
איך?
ככה הקדוש ברוך הוא אומר על אדם כזה שהוא?
אפילו שזה רק איסור דה רבונן.
כתוב שם בחזל,
שטוח אותו צדיק כל הלילה על הרצפה, על הקרקע.
הוא היה שטוח ופישוט ידיים ברגליים.
והיה מתפלל שלא ייוודע שבאה אישה אל הגורא.
הוא לא עשה כלום, הצדיק הזה. הוא שמר.
בועז, עליו אמרו חז״ל,
שקר אכן זה יוסף,
הבל היופי זה בועז,
אישה ראתה שמית תתעלל, זה פלטי בן לייש.
הוא לא עשה, לא חטא,
אבל
הוא היה ראש הסנהדרין.
מה, אם יוודא שהייתה אישה בגורן?
מה זה, בועז יש לו עסק עם נשים?
זה היה חילול השם.
תעזוב את האיסורים, אבל החילול השם שבדבה.
איך, מה, בועז זה צדיק. עוד לא היה שום איסור, לא היה איסור פנויה.
אבל, בועז, יש לו עסק עם נשים, מה זה?
אז מה,
בשביל זה היה שטוח כל הלילה על הרצפה,
מתפלל לקדוש ברוך הוא שלא יוודא הדבר שהייתה אישה בגורן.
שמה, והוא אמר לה, תצאי לפני,
תלך לפני הזה,
שלא יוודא הדבר,
שלא יהיה חילול השם.
אתם יודעים מה זה? צדיק.
זה בועז הצדיק.
בועז, יצא ממנו דוד המלך,
אבי המלכות.
זעקו פונים,
מה היינו אומרים?
אז את בית הסוהר,
הוא גם עבר את זה
עם האמונה הזאת.
שיש בורא עולם,
יש בורא עולם, הוא לא...
הוא יודע מן הכול, רק הוא רוצה ככה.
אז אני מקבל,
אני מקבל, וככה נסער בבית סוהר עשר שנים.
הוא רואה,
ממש, הרי זה שלא להרהר אחרי מידותיו של הקדוש בולכה,
אחרי שהוא הרי לא אשם,
הוא לא עשה כלום.
והחוטאת הזאת, היא הפכה את הכול עליו.
בוודאי זה ניסיון קשה ולהחזיק באמונה.
זה השני דברים,
הטרגדיות האלה, הוא עבר אותן על ידי האמונה.
אמונה וביטחון.
והוא עוד ממשיך לפתוח והקדוש ברוך הוא.
ידוע שאנחנו בימים נוראים אנחנו מתפללים
לעונה יוסף בבור.
הוא היה מתפלל,
בוודאי הוא התפלל לקדוש ברוך הוא שהושיע אותו,
אבל הוא לא היה, היה הסתר פנים.
לא גילה לו הקדוש ברוך הוא שיוציא אותו.
עד שהגיע הקץ,
אמרת ה' צרפת הוא.
הקדוש ברוך הוא עשה לו צירוף,
תראו מה זה צירוף, כמו הצורף,
של לראות עם האמונה שלו בבורא עולם חזקה,
שהוא, אין עוד מלבדו והוא עושה את הכול.
ואם זה בורא עולם עושה, אתה לא יכול להתנגד,
הבריאה של הקדוש ברוך הוא.
אז כדי לראות, לצרף, מה זה אמרת ה' צרפת הוא?
כמו צורף
וצירוף בספר דניאל כתוב שלפני ביאת המשיח יעברו עם ישראל צירוף אחר צירוף.
לראות מי באמת ביניהם
מאמין אמיתי ובירא שמיים אמיתי.
ככה כולם, יש להם זקנים ויש להם כובעים
ויכול להיות להם גם פרק,
אבל
אבל אמיתי זה הצריך צירוף.
זה הפסט, אמרת ה' צרפת הוא.
הוא עמד בניסיון בכלל האמונה והביטחון.
עכשיו היה לו סיפור שלישי
שהייתה אשת הניסיון של אשת איש.
אשת איש,
אשת עקום, לא אשת ישראל.
אין מיתה על אשת עקום.
אם אדם בא על אשת גוי הוא לא עובר על איסור אשת איש
של התורה, לא תינף של התורה.
אבל לא מדרבנו, מנוטרו.
כתוב בפרסת בראשית
ודבק באשתו ולא באשת חברו.
אפילו גוי,
גוי שבא על אשת איש הוא חייב מיתה.
כידוע שאצל בן נוח אזהרתו זוהי מיתתו.
אצל בן נוח,
אם התורה אמרה,
עושה את זה, אם הוא עושה, הוא חייב מיתה.
אז הרטוז הוא עם מיתתו, לא צריך התראה,
ואפילו בעד אחד אפשר להרדות אותו.
לכן אינני יודע כאן מה נעשה היום.
היום דנו ביום שישי או ביום חמישי
את החייל ודנו אותו בהריגה,
וכנסו אותו ב-20 שנה לצוהר.
והאמת היא
שהוא לא חייב כלום.
הוא הרג גוי.
אז מה, יהודי לא נהרג על גוי.
גם זה לא משפט בכלל, זה משפט,
מה, משפט צריך סנהדרין בשביל דבר כזה, דיני נפש רב?
מה לעשות?
זה הרג מישהו שרצה להרוג יהודי.
מה?
זה הרג מישהו שרצה להרוג חייל עם שקים.
הוא הרג מחבל, מחבל הוא הרג. מחבל הוא הרג.
כן, המחבל הזיק.
אבל בטח, בזה הוא כבר חייב מיתה, בגלל שהוא כבר חיבל.
הוא כבר חייב מיתה בשביל זה.
גוייש נתן מכה ליהודי חייב מיתה.
חייב מיתה על פי דין,
אם היו מעמידים את דין התורה,
המחבל היה חייב מיתה.
והוא ראה אותו,
לא צריך אפילו בית דין, יכול להרוג בלי בית דין. הוא יודע, האמת, שהוא חיבל.
זה לא, הפסק ההוא, טעות גדולה.
מה לעשות היום?
אלה, המדינה הזאת,
אין לה חלק בתורות משה רבנו.
מה נעשה?
שהשם מרחם עלינו, זה עקבתא דמצאה.
אבל על פי דין,
המחבל היה חייב מיתה. הוא הרי פצע מישהו,
אז הוא כבר חייב מיתה.
אז מה, אז מה שהוא הרג אותו?
לא חייב כלום.
הם עשו להם משפט, ובסוף איך אומרים?
זה חוזר עליהם כבומרנקט.
אם לא היו עושים משפטים שלהם,
אז לא קרה כלום, אז מה יש?
לא קרה כלום. הוא מחבל.
מותר להרוג אותו.
טוב.
על פי דין תורה מותר להרוג אותו.
עכשיו הניסיון השלישי,
הדבר השלישי, הטרגדיה השלישית,
שאשת פוטיפאר הייתה כל הזמן משודלת אותו לעבירה.
הוא היה בחור בן כמה הוא היה.
הרי הוא נמכר בן 17,
והיה שנה אצל אשת פוטיפאר. זהו, אז בשנה הראשונה, אז בן 18. נו, בחור בן 18 ויש לו אישה שרוצה אותו כל כך וכל כך הומפתה אותו והיא מתלבשת בשבילו.
איך כתוב בחזל?
שמלס לא לבשה שחרית,
לא לבשה ערבית.
שלושה ערבית, לא לבשה שחרית.
והיו לה תכשיטים,
והייתה מתקשטת כל הזמן בשבילו.
וזה בארץ של זימה, לא היה לו מה לפחד.
זה לא כמו פה,
פה בעם.
בבני ברק, אדם שיחטא עם אשת איש,
רחמנו ליצלן, איזה ביזיונות יהיה לו.
אבל שם לא היה כולם ככה.
לא היה שום ביזיון.
יכלו לתאם ביניהם, הוא היה ריח,
הבוס,
המנכ״ל.
אבל, והוא עמד ביצר.
אה, איזה מלחמת היצר שהייתה לו.
יויסף הצדיק,
יויסף הצדיק, שעמד
וזכה יויסף.
לא בחינם הוא זכה.
כל מה שזכה
בדין הוא זכה. משלו נתנו לו.
אמר רבן שמעון גמליאל.
יוסף, משלו נתנו לו.
פש לא נשק בעבירה,
ועל פיך יישק כל עמי.
צוואר שלו חיבק בעבירה,
עושה עם רביד הזהב על צווארו.
ראיתי בתרגום,
ובראשי גם.
מה זה רפיד הזהב? ענק.
אתה יודע מה זה ענק?
ענקים בגרגרותיך.
איך כתוב שם?
ענק זה שרשרת,
שרשרת מזהב
עם אבן יקרה.
אז,
ו...
והלבישו אותו בגדי שש?
גם זה בכלל לא בחינם.
כתוב ברבן שמעון גמליאל כל דבר
למה הוא זכה לו. לא בחינם.
אפילו מה שקוראים לו,
או רגליים שלו רצו לעבירה,
והרכיבו אותו במרכבת המשנה של פרעה.
כשעשו תהלוכה,
עשו תהלוכה ממלכתית
ליוסף,
זה היה במרכבת השנייה שתמיד אחרי פרעה,
אחרי המרכבת הראשונה של המלך.
ויקראו לפניו אברך
בגלל מוח שלו הלהר בעבירה,
ויקראו לפניו אברך. אמרתי לך,
אפילו הכבוד הזה שאומרים על אחד
שהוא עילוי,
זה לא בחינם.
אין בחינם.
אז שמעת שהסוד הזה, סבא לימד אותי.
אז סבא, פעם שאלתי אותו
על איזה זקן
במקנס,
אם הוא יהודי כשר,
אומר לי, סבא,
אתה לא רואה שהוא אריך ימין.
בחינם אתה חשב נותנים אריכות ימין, אין בחינם.
זה רבן שמעון גמליאל נמצא במדרש בפרשת מקץ,
מדרש רבו.
כל מה שעשו לו תהלוכה ממלכתית ליוסף,
הכל היה בדין.
הכל היה בדין, מגיע לו.
מי שלא,
נותנים לו לא סתם מתנות.
מגיע לו.
פסל לא נשק בעבירה על פכי שכמי.
יד שלא משמשה בעבירה
וייסר את טבעתו
והשתינה ליד יוסף.
נתן לו טבעת ויד.
ועוד כל הדברים, הכל קיבל
בית דין.
אבל אני צריך לסיים, תראו.
ודאי לגבור על היצר זה דבר נורא נפלא מאוד.
ואדם שגובר על היצר
עמוד אש
יהיה לו בפטירה שלו.
אגב, יש בגמרות,
בכלל שהוא יתגבר.
אבל קשה להתגבר על היצר.
אבל לעשות גדרים,
איך אמר הרייבד,
ראשית ראש כל הגדרים שמירת העיניים.
ראש כל הגדרים.
הייתי אומר,
הזכרנו את המשנה בסוטה דף ט',
שמשון
שעבר,
שנכשל. יש בברייתא כתוב שמירת
בעיניו
או במשנה כתוב שחטא בעיניו.
לפיכך ניכרו עיניו.
טוב, אני אסיים באיזה דבר.
רחמים,
למה אתה יושב שם?
אני רוצה לראות אותך.
ככה יש לי, אני עם מי לדבר.
אתה שומע, אני אגיד איזה דבר נפלא.
נזכרנו מקודם את החז״ל ושונא דף ט׳.
שקר החן זה יוסף.
והבל היופי זה בועז.
הישאר את השם ותתעלל זה פלטי בן ליש.
מה היה פלטי בן ליש?
פלטי בן ליש
הייתה בת של דוד,
בת של שאול,
הייתה מאורסת
לדוד.
אבל במה הוא אירס אותה?
אירס אותה
לפי שהוא הבטיח,
מי שיהרוג את גוליית
היא אשרנו המלך עושר גדול.
הוא היה חייב לו כסף.
שאול היה חייב כסף לדוד.
הוא הרג את גוליית. מגיע לו, מגיע לו.
ועוד הוא גם הביא מאה עורלות פלישתים.
והמאה עורלות פלישתים ראויים לכלבים. לתת אותם לכלבים לאכול.
זה שווה פרוטה.
אז הוא קידש
מלווה ופרוטה.
מחל על החוב,
עושר גדול, וגם נתן מאה עורלות פלישתים.
שאול חשב,
המקדש במלווה ופרוטה, דעתה המלווה,
הוא היה אבא של הבת, הבת הייתה פחות משתים עשרה.
אפילו שתים עשרה וחצי, אבל היא הייתה ברשותו לקדש אותה.
הוא מחל לו על הכסף.
וגם הביא לו מזומנים,
הנה הם עורלות פלישתים,
אתה יכול לתת אותם לכלבים, זה שווה פרוטה.
אז שאול אמר, המקדש במלווה ופרוטה, דעתה המלווה,
והמקדש במלווה אינה מקודשת.
אבל דוד חשב,
דעתה הפרוטה,
שהיא כן מקודשת.
אני חושב שזה על מיכל,
אבל בפסוקים כתוב שמיכל היה מקודם מירב,
וניתנה לאדריאל,
אבל אני לא יודעת, צריך לברר טוב בספר שמואל
איזו בת זאת הייתה בפשטות, מיכל.
נו, אז מה עשה,
ושאול
היה גברה רבה בישראל, וגם מלך,
והוא פסק שהיא לא מקודשת לדוד.
נתן אותה
לפלטיבן ליש.
פלטיבן ליש חשש
שהיא אשת איש.
אבל המלך
לא רוצה לעשות נכד המלך.
אז היא הייתה חיה איתו באותו חדר,
אבל מה עשה פלטיבן ליש?
נעץ חרב בינו לבינה.
ואמר, מי שיעשה,
ידקר בחרב.
וככה, כל הזמן,
לא יודע כמה זמן, עד שדוד קיבל אותה, זה אחרי מיתת שאול.
קיבל אותה בחזרה, והיא הייתה מותרת לו,
כי באמת היא לא הייתה סוטה, חס ושלום.
לא, לא, לא הייתה אשת איש שעל חיים מישהו.
כי פלטיבן ליש, הצדיק הזה, פלטיבן ליש.
אבל תראו,
אותו פלטיבן ליש.
איך הוא הסתדר עם איסור איחוד?
אני לא יודע, זה
תוספות שואל את זה, לא?
אבל איך הוא הסתדר עם איסור איחוד?
הוא היה מסתכל באשתו, מיכל, היא לא הייתה אשתו, אבל ההסתכלות אז אתם יודעים מה שכתוב בכתבי הריזה בשער הגלגולים שפאוטי בן לאיש
התגלגל ברבי מטיה בן חרש
מה היה עם רבי מטיה בן חרש?
זה כתוב, ילקוט שמעוני פרסת פאיחי.
קשה למצוא את הברייתה של
מה היה רבי מטיה בן חרש.
רבי מטיה בן חרש
היה צדיק קדוש, יושב ולומד כל הזמן,
ומעולם לא ראה צורת אישה.
הייתה לו שמירת העיניים עצומה.
עצומה.
פעם אחת השטן עלה לקדוש ברוך הוא ואמר לו
מה הוא רבי מטיה בן חרש לפניך?
אמר הוא צדיק גמור.
אמר תן לי רשות.
תן לי רשות שאני...
תן לי ואנסינו.
מה?
תן לי ואנסינו.
ואנסינו.
הלך נדמה לו כמו אישה ש...
שלא יסוממו יסומם.
כמו נעמה.
הייתה מלכת היופי.
והוא בא לפניו,
רבי מטיה
מסובב את הראש.
הוא בא לצד השני ומסובב את הראש.
אבל הוא, הוא מסתובב. היא מסתובבת פה.
השטן מסתובבת פה.
ומה ראה רבי מטיה בן חרש שהוא בצרה?
הולך חס ושלום לטמא את עיניו.
אמר לתלמיד,
לך תביא לי מסמרים ואש.
מסמרים וגחרים.
תביא לו, הלבין את המסמרים בגחלים.
הלבין.
נהיה לוהט.
ולקח את המסמר ודקר לעצמו את העיניים, רחמונו נצלה.
זה היה רבי פלטי בן ליש, זה היה תיקון.
גלגול של פלטי בן ליש עבר על התקלות.
מה התשובה שלו? נקרוא את עיניו.
כמו אצל שמשון.
ועיניו נקרו את עיניו.
אז פה זה נקרו את עיניו בשל תשובה.
אבל רואים, אם התיקון,
התיקון של שמירת העיניים, של קלקול בעיניים,
הוא לנקר אותם, זה היה התיקון.
אז אתה יודע מה זה החטא של העיניים?
אתה יודע מה זה החטא?
אם זהו התיקון,
רחמם וחמאס.
אני הייתי שואל תמיד קושיה אחרת
מהגמרא בעבודה זרהם,
שאומרת
שוריאנה דעינה בלי בתליאנה.
השרירים
של העיניים קשורים עם הלב.
ולכן, אם יש דלקת עיניים, זה פיקוח נפש.
בכלל זה קשור עם הלב.
גם אנגינה,
תדעו לכם, זה קשור עם הלב.
אני פעם הייתי מזלזל באנגינה.
לא טוב, היה איזה רופא מן העיר שלנו,
הוא קצת גם קרוב,
היה איזה רופא,
אמרתי לו, אני ברוך השם לא לוקח אונטיביוטיקה.
לא הייתי, היו לו כמעט שנים, אני לא לקחתי אונטיביוטיקה.
לא לקחתי אף פעם.
אמרתי לו, תראה מה שאומרים אצלנו,
אנגינה מתרפאה עם אנטיביוטיקה בשבוע,
אבל בלי אנטיביוטיקה שבעה ימים.
אז הוא רץ, אני מלגלג על האנטיביוטיקה,
אז הוא אמר לי, תדע לך,
יש סכנה גדולה בענגינה.
ובאמת, אחרי כן הייתי פעם בתל השומר בשביל איזה ילד שלי,
ושם הרופא הסביר לי שיש חיידק
באנגינה שיורד ללב
וגורם דלקת פרקים.
דלקת פרקים זה מחלה מסוכנת.
לא יוצאים מזה מהר, ברוך השם.
היה לי הבן, היה לו, אבל ברוך השם יצא בעשרה ימים
עם אספירין, ברוך השם יצא.
אבל צריך מעקב,
וצריך לבוא כל פעם לראות, כי זה פוגע בלב.
זה סכנת נפשות, הנגינה.
זה לא משחק.
חוץ ממה, גם בלי החיידק הזה,
זה מכה של חלל.
על אנגינה אפשר לחלל את השבת,
גם בלי החיידק המיוחד הזה.
עם החיידק המיוחד זה צריך לחלל שבת על זה.
אבל גם בלי אנגינה, היות וזה מכה של חלל, אתם יודעים את השולחן ערוך,
מכה שמתוך הפה,
מתוך
מן השיניים,
אפילו אולי מן השפתיים,
מן החלל,
כל מכה שהיא פנימית
זה פיקוע נפש.
אז אנגינה זה פצע בגרון, היא מוגלה.
זה פיקוע נפש. אבל בלי זה יש היידק
שהוא גורם נזק ללב ולפרקים.
וכל הזמן כואבים הפרקים, ואתה לא יודע מה לעשות.
היה לי איזה תלמיד
הוא בא ממקסיקו.
הוא היה כל הזמן לוקח אנטיביוטיקה.
אני,
בתור, אני אוהב את התלמידים,
דאגתי, אמרתי, למה אתה לוקח אנטיביוטיקה כל הזמן?
אנטיביוטיקה
זה מזיק,
למה אתה צריך לקחת את זה?
כמו שזה הורס חיידקים,
זה גם הורס את הגוף, מחדיש את הגוף.
אבל אחרי כן הבנתי, הוא לא רצה לגלות לי, הבחור.
הבנתי שהוא, כנראה הייתה לו פעם
דלקת פרקים, התחלה של דלקת פרקים,
ואז חייבו אותו לקחת אנטיביוטיקה כל החיים,
שלא יחזור.
זה על כל פנים.
אז אני מקשה ארמת אבן חרש.
אם שורייני דעי עיני,
שורייני דעי עיני,
כשורים בלב,
אז הוא ממש מכניס עצמו לסכנת נפשות.
וכי בשביל לא לעבור,
לא לעבור על איסור הסתכלות,
יש, הוא יכול להרוג את עצמו.
חס ושלום, יכול להרוג את עצמו.
בשביל הרב מסי בן חורש.
כן, אז אמרתי, אני מקשה רק על כושר המזונח.
אבל מה שתירצתי, השיעור הזה, אתה יודע איפה הוא?
לא יודע אם נמצא אצל דוד,
שאני אמרתי שעל הסתכלות יש דיני הרגל יעבור.
זה שיעור בהלכה, אני לא יכול עכשיו לדבר.
אני בשיעור הזה הוכחתי מן הרמב״ם,
עם ראיות
שעל הסתכלות זה הביזריו דעריות,
הביזריו דעריות יש דין יהרגל יעבור.
לכן רמב״ם בן חרש
הוא עשה יהרגל יעבור.
נכון, הוא הזיק את עצמו נזק
שיכול היה להרוג אותו.
-אבל לא כתוב שהיא הייתה איש איש. מה הוא...
מה?
היא הייתה איש איש, מי שהיא דמה לו לעשות?
שהשטן ידמה לו לאישה.
אבל אם היא הייתה פנויה, זה לא עריות.
זה באמת בגמרא, בסנה דנענבו,
בפנויה זה לא עריות.
אבל אם הייתה אשת איש... -יכול להיות שהוא נדמה לו כאיש איש.
אז אתה אומר, בשביל להחמיר את הניסוי.
אבל או שלא הייתה אשת איש.
טוב, אם לא הייתה אשת איש, אבל אם היא הייתה רק פנויה,
אבל שמה בעיין ו׳ כתוב שצריך
ימות ואז ידבר איתה.
אבל עכשיו הבסיס שלא יהיו בנות ישראל הפקר.
זו תקנה, זה לא מן הדין.
רק כדי שלא יהיו בנות ישראל הפקר, אדם שעלה טינה על פנויה,
גם כן נתן לו למות ולא נציל אותה.
לא מדינה,
אלא שלא יהיו בנות ישראל הפקר.
אבל כאן, מה אני אומר?
שזה יהיה לו דיני הרגע לעבור, שלא לעבור להסתכל.
יותר טוב למות ולא להתקן.
לא אכפת לו למות.
להתקן. אני,
השם יעזור אולי,
אתה יודע שהשיעור הזה,
איפה הוא נמצא?
אתה יודע.
טוב, אני פעם,
אמרתי את זה פעם בקריית ספר,
אצל האברכים.
בהלכה,
לא בהלכה.
שיסתכלו, זה אביזרעיו דעריות, אביזרעיו דעריות, אביזרעיו דעריות, אהרגע לעבור.
רבי חנן אמרן קשה אומר,
רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל,
לפיכך ירבה להם תורה ומצוות,
שנאמר, אדוני חפץ ממעם צדקו,
יגדיל תורה ויאדיר.
בוקר טוב כבוד הרב. ב"ה ההרצאה בברוקלין מרגשת מאוד. כמעט כל הרצאה או שיעור ששמעתי באקראי זה ממש כמו אגרות קודש עונה לכל שאלה שבאותו רגע. תודה רבה ענקית. אין על רבנו הקדוש.🙏 הרב היחיד שדברי תורה חודרים עמוק לתוך הלב ופועלים. זה כמו איפוס ליאוש. ואז דף חדש הכל משתנה. רואים כל דבר בצורה נכונה. אין מילים.
🌹 מעלתה של הארת פנים 🌹״אם אדם לא מאיר פנים כל המתנות לא שוות כלום. אם הוא מאיר פנים נחשב שנתן הכל אפילו שלא נתן... אז מי שמאיר פנים לסובבים בנעימות ובנחת מרוויח בכפל לא רק מצווה חשובה בין אדם לחברו, אלא המצווה הכי גדולה בעולם, קידוש השם.״ ✨ הרב אמנון יצחק שליט״א ✨ ב"ה הרצאה מדהימה, תודה רבה 🙌
לרבנו היקר, אנחנו מודים לבורא עולם ששם אותך בעולמנו ונתן לנו שכל בינה ודעת להבחין ולהכיר בך ברב האמת. תודה שאתה מוסר נפש מדי שעה למען עם ישראל. יהי רצון וכל עם ישראל יזכה להכיר בך ולדבוק באמת. והשי"ת הטוב יאריך ימיך בטוב ובנעימים הרבה מזל טוב לרגל יום הולדתך, אמן! אוהבים משפחת ב. י .
שלום וברכה לרב היקר והאהוב! ב"ה קראתי בעיון רב את כלל הברכות והאיחולים המרגשים שגרמו לשמחה רבה. אני לא מכיר אישיות ראויה ממך לכול החום והאהבה מאנשים יקרים שכתבו, ברכו באפשרויות שונות וכאלה שברכו בליבם. בכל אופן, אני מצטרף ואם יורשה לי מוסיף שבעתיים על כל הברכות החמות והלבביות!!!🌹♥️🙏
לכבוד הרב היקר אמנון יצחק שליט״א, ליום הולדתך אנו רוצים להודות על אור התורה שאתה מפיץ , על הסבלנות על מאור הפנים ועל הדרך המיוחדת שבה אתה מקרב ומחזק את כולנו. יה"ר שהקב״ה ימלא כל משאלות ליבך לטובה ולברכה שיתן לך השי"ת כוחות איתנים להמשיך להנהיג את דרכנו מתוך בריאות איתנה שפע, שמחה ונחת מכל משפחתך. מזל טוב ואריכות ימים ושנים בטוב ובנעימים. מאחלים: משפחת מ. מיבנה, ההורים של נ. מ.
כבודו אבא היקר מפז יה"ר שהשי"ת ישמרכם ויברכם לעד אמן ואמן💐 רצינו לאחל לרב מזל טוב מעומק הלב בבריאות ואריכות ימים ושנים בהמשך עשייה מבורכת ונחת לבורא יתברך, תודה להשי"ת שזכינו בכם אין מילים לתאר את התודה הענקית על כל מה שאתם עושים עבור עם ישראל, תודה להשי"ת שזכינו בכם יה"ר שהשי"ת ישמרכם לאריכות ימים ושנים אוהבים אתכם מעומק הנשמה כל הישועות והברכות וההצלחות בבניין שופר הגדול במהרה ובביאת משיח צדקנו יחד עם כבודו אמן ואמן הרבה מזל טוב ומאחלים לרב שיזכה להיות שמח תמיד ויגשים השי"ת משאלות ליבכם לטובה משפחת א.🩷
תודה רבה לכבוד הרב על כל העשיה למען כבוד ה' יתברך, אנו בטוחים שבזכות העשיה של הרב מתמתקים הדינים מעל עם ישראל בכלל ובפרט, על השפלת השקר והעמדת האמת, על שמחזיר אותנו בתשובה יום יום, על שמלמד אותנו דעת בינה והשכל מא' ועד ת', מלמדנו לדייק בדברנו, על הדאגה והאכפתיות לכל יהודי ובפרט לנו, היריעה קצרה מהכיל את כל התודות שאנו חייבים וזה המעט שאנו יכולים להשיב כהכרת הטוב לרב. מאחלים לרב חודש טוב ומזל טוב עד 120 בבריאות שלמה ואיתנה, יהי רצון שחפץ ה' עליכם יצלח ותמשיכו בזיכוי הרבים ובהחזרת כל עם ישראל בתשובה שלמה לאביהם שבשמים, תזכו לנחת רוח מכל המשפחה והתלמידים ותזכו לראות בעבודת כהן גדול בבית המקדש ולחזות פני משיח צדקנו במהרה בימינו אמן כן יהי רצון! נ. מ. ומשפחתו.
לכבוד הרב האהוב והיקר לי מכל. אני מאחל לך שאת כל הברכות שבירכת ואיחלת לכולם יה"ר שהשי"ת ישפיע מטובו ויברכך. לנחת מכל משפחתך, בריאות עד 120 שמחה והגשמת כל היעדים והמשאלות שיש לרב, בקודש - ומה שהוא רוצה בשביל עם ישראל. כי כזה אתה רבינו כל כולך זה נתינה לבנים של הקב"ה. אוהב מוקיר ומעריך, י. ח.
בס"ד, עליכם השלום והברכה מו"ר, רציתי לעדכן בקידוש שם שמים בזכות כבוד הרב. ב"ה עשינו השגחה של כשרות על אולם ארועים גדול. שזה כולל את כל הדרך של הרב: הכשרה של כל הכלים במטבח התעשייתי, בקיצור עשינו הכשרה כמו בפסח לאולם. והגיע צוות של כ-10 אברכים לבדוק את כל הירקות מתולעים על ידי שולחנות שיקוף באור, וחיתוך של כל הגמבות פלפלים ושיקוף. ובירור האורז והקוסקוס וכל הבדיקה של כל פרט ופרט עד גרגיר השומשום. וכמובן שהבאנו תבלינים ממשפחת ש. הי"ו אמן. וכל המשגיחים הן מטעם הרבנות והן מטעם כשרויות אחרות והספקים ועובדי האולם מאוד התפעלו לטובה ואמרו "שמעולם לא ראו דבר כזה אף כשרות ואף השגחה לא עושה כמונו!" וזה אולם שעובד עם כל ההשגחות החרדיות "בָּרוּךְ ה' לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן" (תהלים פט, נג) תודה רבה לרב על הכל מכל כל, אשרינו שב"ה זכינו בזכותך.
לכבוד הרב היקר והאהוב, יום הולדת שמח! תודה מעומק הלב על הזכות שנפלה בחלקי להכירך, ועל כך שב"ה בזכותך זכיתי לחזור בתשובה, להתחזק באמונה ולגלות מחדש את הדרך אל השי"ת. אתה שליח נאמן של הקדוש ברוך הוא, המאיר את לבבות, מחזק את עם ישראל ומפיץ אור ותורה בעולם. מאחלת, שתזכה לבריאות איתנה, לאריכות ימים ושנים, לשמחה גדולה, לפרנסה טובה, ולנחת מכל יקיריך. שתמשיך להיות צינור של אור, אהבת השי"ת וקדושה, ושכל מילה טובה שתוצא מפיך תחזור אליך בברכה כפולה ומכופלת. ♡ מזל טוב, הרב היקר! שתזכה לראות את פירות עמלך, ולהמשיך להאיר את העולם כולו, אמן! בהערכה עצומה, באהבה ובהכרת הטוב.