מי זוכה לעלות לגדולה? | הרב אמנון יצחק שליט"א

"וינהג את הצאן אחר המדבר ויבוא אל הר האלוהים חורבה".

אין הקב"ה נותן גדולה לאדם עד שבודקו בדבר קטן ואחר כך מעלהו לגדולה. הרי שני גדולי עולם שבדקם הקב"ה ונמצאו נאמנים והעלם לגדולה. בדק לדוד בצאן ולא נהגם אלא במדבר להרחיקם מן הגזל. אמר לו הקב"ה: "נמצא אתה נאמן בצאן, בוא ורעה צאני".

וכן במשה: "וינהג את הצאן אחר המדבר". והוציאם מן הגזל ולוקחו הקב"ה לרעות את ישראל. עד כאן המדרש.  

הנה מטבעם של שואפי גדלות ושוחרי מנהיגות, לחפש תחבולות ועצות איך להשפיע ברוממות דיבוריהם ונאומיהם, על ההמון המרובה וללכד את לב האנשים. לפתח חוכמת הדיבור וההנהגה להופיע עם גודל כישרונותיו, הסתגלותיו הנשגבות. הנאומים האלה ישימו לב ליחידים בעלי מחשבה ושיקול דעת. ובזים הם לקטנים וליחידים. זאת אומרת, הם הולכים על האנשים היותר חשובים שעליהם ישאירו את הרושם.

אבל לא כן דעת ה'. כשהקב"ה מנסה משיהו אם ראוי להיות מנהיג האומה, הוא בוחן אותו בדברים ועניינים לכאורה נקלים ופחותים. הנוגעים דווקא ליחידים. נדחים לקרן זווית. ואם האדם מצליח לבצע מעשה קטן שנוגע ליחיד או ליחידים, בהיקף ובשלמות כל חלקי התורה הרצויים והדרושים לשם ביצוע מעשים קטנים, אזי עמד אותו האיש בניסיון והקב"ה בוחר בו לתפקיד שהוא באמת ראוי לו.

אז המבחן אצל הקטן, אצל היחיד, אצל היחידים, הוא בתנאי שיעשה בכל צדדי השלמות שהתורה מחייבת. אם אדם יעמוד במבחן כזה, הקב"ה יעניק לו תפקיד בהתאם ליכולותיו, אישיותו וכו'. ולא כמו אלה שרוצים להרשים דווקא את אלה שהם מהאסכולה הגבוהה. כי השלמות שהאדם משקיע ליחיד בלתי נראה ובלתי מפורסם, שלמות שאין מתן שכרה כרוך בצידה, כי אם אתה פועל אם אדם קטן, אדם יחיד, בסתר, מי ישלם לך על זה? איזה שכר תקבל? מי ידע איך זה יתפרסם? איך אתה תתפרסם? הרי אתה רוצה להתפרסם. השלמות שאדם משקיע ליחיד בלתי נראה או בלתי מפורסם, שלמות שאין מתן שכרה כרוך בצידה, דווקא שלמות זו מעידה שהאדם זה ראוי לאצטלת המנהיג.

אם האדם מוכשר להוכיח את מסירות נפשו הנכונה למעשה צנוע, לטובתו של אחד עלוב ונסתר, של אדם קטן או אפילו חיה או בהמה, זוהי התעודה הנאמנה ביותר שאדם כזה נוצר לגדולות. והקב"ה מרוממו ומנסהו, ובבוא העת יופיע בכל הדרו המוסרי בתוך קהל ועדה. וכל המתרכז במעשים קטנים מבפנים, לבסוף מכריזים עליו אף מבחוץ.

והנה דוגמה מהפסוקים: "לא מרובכם מכל העמים חשק ה' בכם" כדי שיתכבד ברוב עם. היה יכול לבחור הקב"ה את הסינים. כיום מיליארד 300 מיליון. והוא בחר עם שהיום הוא 14 וחצי מיליון. עלינו ללמוד מדרכי הופעתו של הקב"ה לפני בריאותיו. כשקב"ה חושק כביכול להשרות את שכינתו בעולם, אינו בוחר בעם רב. הופעתו הייתה מקודם אצל האבות היחידים. אצל אברהם, יצחק... ביחיד. אח"כ אצלכם. אצל העם. המעט מכל העמים.

בסוף תתגלה ותראה כבוד מלכותו על הכל. אז יתגדל ויתקדש שמא רבה. אז יהיה כבוד מלכותו. וה' שהוא עתה אלוקינו, של המעט, לבוא הוא יהיה אלוקי עולם. אותו הדבר האדם. לא ללכת בגדולות. איך אמר דוד? :לא הילכתי בגדולות ובנפלאות ממני".

האדם הגשמי מתאמץ לדחוק את עצמו בין עובי הקורה. להופיע ראשונה ביכולתו וכישרונותיו בתוך קרואי העדה דווקא. אצל האנשים החשובים. להיות מנהיג על רוב העם כדי שיתכבד ברוב עת. אבל הקב"ה אומר מי שאינו מוכשר להיות מרוכז במעשה טוב לגבי פרט אחד, דהיינו, אדם פרטי אחד, לגבי מעשה קטן ושיעשה אותו בהצנעה והענווה, אין בכוחו להיות רועה נאמן ומנהיג של אומה שלמה.

מי שאומר שהוא ידאג לשקופים, הוא כנראה קרה משהו דומה לזה. אבל בסוף הוא דואג לערבים. אדם כזה לא יכול להיות מנהיג. אם אדם לא מתעסק, לא מתאים לו להתעסק עם הציבור העני והמסכן.

דונלד טראמפ אמר עכשיו בנאום שלו, של ההכתרה, שהוא יטפל בכל אחד ואחד וכל אחד יכול לפנות אליו בכל בעיה. אין לו עם גדול, רק 350 מיליון. מעניין איך הוא יספיק. אבל לפחות הוא מבין את הנקודה. מבין זה לא אומר שהוא יבצע, אבל ממילא הוא לפחות אומר.

זהו השלב הראשון בסולם המנהיגות. כל מי שמדלג על שלב זה, סימן שאינו הגון לתפקידו. רק ההשתתפות המלאה בכל היקף ההרגשה והגשת העזרה ליחיד, זה הבית אולפנא היסודי להשתלמות של האדם הנועד להיות מנהיג. רק בקטנות יבחן המנהיג הגדול האמיתי.

לכן כתוב: ,בדק לדו", איפה בדק? מצא אותו שהוא רועה יפה. מה זה רועה יפה? היה מוציא קודם את הקטנים שירעו את העשב הרך.כי הקטנים לא יכולים לאכול עשב קשה. ואם הוא יוציא קודם את הגדולים, יאכלו את הרך. מה יישאר לקטנים? אז הוא מוציא קודם את הקטנים בעדר שהם יאכלו את העשב הרך. אח"כ מוציא את הזקנים , שהם יאכלו את העשב הבינוני. ואח"כ מוציא את הבחורים שהם יאכלו את העשב הקשה. אמר הקב"ה: "מישהו יודע לרעות את הצאן איש לפי כוחו, יבוא וירעה בעמי".י 

שמעתם איפה היה המבחן? עם בעלי חיים שאף אחד לא רואה מה אתה עושה. אתה עושה בגלל שאתה יודע מה הסדר, מה נכון, אתה חס אפילו על בעלי חיים, מישהו אחר מה אכפת לו! יאכלו לא יאכלו, אני אמרו לי לרעות, שמתי אותם במרעה, מה אני אחראי עכשיו לסדר להם מחלקות מחלקות?

אף משה לא בחן אותו הקב"ה, אלא בצאן. אמרו רבותינו: שהיה משה רבנו עליו השלום רועה צאנו של יתרו במדבר, ברח ממנו גדי ורץ אחריו עד שהגיע לחסות (שם מקום). וכיוון שהגיע לחסות נזדמנה לו בריכה של מים ועמד הגדי לשתות. כיוון שהגיע משה אצלו, אמר: "אני לא הייתי יודע שרץ היית מפני צמא, עייף אתה". הרכיב אותו על כתפיו והיה מהלך. אמר הקב"ה: "יש לך רחמים לנהוג צאנו של בשר ודם כך? חייך! אתה תרעה צאני ישראל". ומשה היה רועה את צאן יתרו.

הרי לפנינו דוגמה של מנהיג אמיתי המתחיל פעולותיו באהבה ובמסירות לזולת. והזולת לאו דווקא האדם. לאו דווקא זה שמוכשר להביא לו פרסום ותהילה. הגדי הזה לא ילך ויפרסם אותו שהוא עשה לו מעשה כזה. "חיי למט. וכל מעשי החסד מתרכז במקום צנוע, בשדה, אחרי המדבר, אין רואה, אין שומע, אין פרסום. כך גם פעולתו של דוד משקפת בזעיר אנפין את המוסריות העילאית בהיותו אח"כ מלך בישראל.

הרי לפנינו שיטה משוכללת איך לסדר צרכי רבים. הן במובן הכלכלי והן במובן המוסרי. זאת אומרת, דוד שרואה את הצאן זה גם מעניין בחינה כלכלית זה גם כן. שלא ילך לאיבוד שום דבר מהעשב. כל אחד אוכל מה שצריך ולא אח"כ לחפש עוד פעם בשביל הקטנים, כי אם לא אכלו, צריך להוציא הוצאות נוספות. וגם החלק המוסרי: לתת לחלשים לאכול קודם לפניו.

שם בשדה המרעה נתפתחו ונשתכללו כל גינוני מלכותו, של דוד המלך. ומאחר הצאן, לקח אותו הקב"ה להיות מלך על ישראל. מן המדבר, מן המקום שעין של זר לא ישורנו, להלל ולפרסם את פעולותיו של משה, יצא אור גדול, אור המנהיגות הראשונה, אור הרעיא מהימנא, הרועה נאמן משה רבנו.

ואכן, שהניסיון הורה כשם שנתן ליבו ונפשו להצטער על סבלו של גדי אילם זה, כך נמס והתרגש לבו ביתר שאת וביתר עוז על כל אחד ואחד מישראל שהיה יוצא ורואה בסבלותם ונותן עינו ולבו על מה שקורה לישראל, מצר מאוד על מצבם ונושא איתם בעול.

ולא עוד היה משליך משה רבנו את נפשו וגופו מנגד. לטובתם וכבודם של ישראל. עד שאמר "מחה נא מספרך אשר כתבת". ולא הסכים שהקב"ה יעשה אותו גוי גדול, ויתחיל ממנו, אחרי שרצה לכלות את ישראל בעגל.  

אם כן, רואים שהמנהיגים האלה שעמדו בניסיונות הקטנים, הם הם הראויים להיות המנהיגים על עם ישראל. אין הקב"ה מעלה לגדולה, אלא אם כן הוא ניסה אדם בדבר קטן.  ומי שלא זכה, הוא פשוט לא עמד  עדיין בדבר קטן.

דבר קטן, ראינו דוגמאות, אפילו אם בעל חי. לעשות בכל שלמות על פי גדרי התורה, כל מעשה ומעשה כלפי כל בריאה בצניעות, בענווה, בלי פרסום, בלי כלום. לא על מנת ש.. ממילא אם אתה כזה והלב שלך הוא כזה, רחמנא ליבא בעי. הקב"ה רוצה לראות את הלב, שמה הוא מזהה את הבן אדם. והוא מחליט את מי להכתיר ומי לא. אז לכן כל אלה שמחפשים תפקידים וכו' ומבליטים את עצמם על הקשרים שיש להם פה ושם, ודוחפים במרפקים כדי לעלות, זה פרנסים שאינם ראויים לציבור.

אבל הקב"ה עתיד להעמיד עלינו את מי שיהיה ראוי ביותר על עם ישראל לגאול אותנו במהרה בימינו, אמן ואמן!