פרשת וארא | הרב עמנואל טולדנו
- - - לא מוגה! - - -
דבר כשאתה מחדש, אפשר להתחיל?
רגע, שנייה, תגיד. כשאתה מחדש,
זה הולך טוב
לומר דברים חדשים.
הנה בשם אדוני עושה שמיים וארץ.
הפרשיות האלה ואירע בו בשלה.
יש בהן
סיפור יציאת מצרים, המכות,
בפרשת ואירע יש שבע מכות,
ובפרשת בו שלוש
וקריעת ים סוף.
קריעת ים סוף זה על הים, זה לא במצרים.
אז בגודק כתוב,
רבי יהודה היה נותן בהם סימנים.
דצח,
עדש,
באחם.
מה זה דצח?
מה זה דצח?
דם צפרדע קינים.
עדאז ערוב דבר שחין,
באחיו ברד
ארבה חושך מכת בכרות.
כולם שואלים למה אמר רבי יהודה, מה המשמעות
שהוא חילק את זה לשלוש קבוצות?
אז יש בספר של זקני, על אבר שלום רבי ברוך,
ספר קיצור שולחן ערוך.
הוא בהקדמה של הספר כותב,
לא לא אין צורך, הוא מביא, בהקדמה של הספר הוא כותב
שזה שלוש מטרות
היו במכות.
זה שלוש קטגוריות.
כל דצח בא ללמד
דצח. מה בא ללמד דצח?
כה אמר השם בזאת תדע כי אני השם,
שכאני הוויה.
תכף נבהר בעזרת השם.
אחרי כן,
השלוש השניות זה ערוב,
דבר שחין.
בזה
מה הקדוש ברוך הוא רוצה ללמד
בערוב דבר שחין?
זה כתוב
למען תדע כי אני אשם בקרב הארץ.
זה נאמר על הערוב,
על הדבר ועל השחין.
והמכות האחרונות ארבה חושך,
לא, ברד,
ארבה חושך מכת בכורות,
כי אין כמוני בכל הארץ.
למען תדע כי אין כמוני בכל הארץ.
שלוש ידיעות.
הקדוש ברוך הוא רצה
שידע פרעה וכל מצרים,
וידעו כל מצרים כי אני השם.
רק ברגעים האחרונים חשבתי,
הרי המצרים היו עובדי עבודה זרה.
ופרעה עשה עצמו גם כן עבודה זרה.
למה?
השלטון היה נחוץ לו את האלילות.
כמו ביפן
הלכו
חיילים והתעבדו בשביל להציל את ה...
כשלחנו נגד האמריקאים,
מילאו מטוסים בחומר נפץ
ונחתו על האוניות.
מה יכולים לעשות
על זה
שבני אדם מתאבדים?
וכל זה הם מסרו נפשם כי
ראש ממשלת יפן היה
אליל אצלם.
כמו אליל, כך שמעתי.
וזה היה בזמן פרעה
על ידי שהוא עשה תעמולה,
כמו, קצת כעין סטלין,
מה שמו?
סטלין גם כן היה עושה פולחן האישיות,
שמש העמים,
היו קוראים לו שמש העמים, הרוצע הזה,
שהרב שחאח אמר לי שהוא יותר גרוע מהיטלר.
על סטלין הזה.
והוא גם כן עשה,
חסר שלום, מי שידבר נגד המדינה, נגד סטלין,
ישר להריגה.
היה דיקטטור כזה, ופולחן האישיות,
שהוא חושב שהוא שמש,
כמו חירם מלוך צור,
חשב שהוא גם אלוהו השלח לו הקדוש ברוך הוא יחזקאל,
על הרקעים שהוא בנה, עשה רקעים.
בא אליו,
אמר לו, אתה הרי ילודי שם, מה אתה אומר שאתה אלוה?
ככה הרבה אלילים יש.
אבל בא הקדוש ברוך הוא במכות של מצרים,
הראה לעולם,
אני הבוס.
אני הבוס.
יש בוס בעולם.
עם המכות,
אז כאן ראינו מה שסבא אומר, דברים נכונים,
שאתה רואה שהיו שלוש ידיעות
שרצה הקדוש ברוך הוא
להראות לפרעה ולמצרים.
א',
למען תדע כי אני השם הוויה,
זהו דצח.
דם צפרדע וכנים זה אותה מטרה, לדעת
שהשם מהווה את הכול.
הרי בואו, תכף נראה, נתחיל.
אני לא יכול לדבר על כל המכות היום.
אנחנו נעשה את זה כסדר. היום נדבר על דצח.
ובעזר השם, אולי מחר אני אוכל לומר עוד שיעור, אולי מחר,
כי אני לא אומר שיעור בבוקר,
אולי אני אגיד בערב עוד פעם, יכול להיות
לעזור השם, אבל לאט לאט אנחנו מבצעים מצווה גדולה לחזק את האמונה
שלנו ולדעת סיפורי צד מצרים מחזקים את האמונה.
בואו נראה, נתחיל עם מכת הדם.
כשאתה לומד מכת הדם צריך לראות
ראשית כוחו יתברך.
מה הוא מראה לנו פה?
ממים הפך את המים לדם.
איך
מים נהפכו לדם?
הוא שם איזה חומר?
לא שם שום חומר.
רק הוא אמר,
נטי ידיך על מימי מצרים ויהפכו לדם, באמירה.
ונהיה דם.
ומה זה דם?
זה לא רק צבע דם.
זה היה ריח דם.
ראיתי במדרש הגדול
שהיה ריחו ריחו ריח דם.
וטעמו טעם דם.
דם ממש.
לא סתם.
כי יש מפרשים שמנפחים.
רוצים לומר
זה לא יכול להיות הראייה ברוך השם כיוונתי לדעת המדרש הגדול לבד אני כתבתי
שאני כתבתי בספר דעת אומנה לבד אז לא היה לי הספר
ראייה הראייה שזה היה דם ממש
שהרי הדגה אשר באור מתה
למה היא מתה הדגה?
כי אין לה חמצן
אתם יודעים
כל החיים כל בעלי החיים צריכים חמצן
בלי חמצן מתים
גם החיידקים
בלי חמצן הם מתים
לכן אם אתה ממלא חבית
תמלא אותה עד הסוף שלא יהיה מקום לאוויר
או וקום
עושים וקום מוציאים אוויר
לא יתקלקל כי החידקים לא יכולים לחיות בלי חמצן
איך הם יכולים להיכנס כנראה מי מקלקל את הכל זה חיידקים שלמדנו שמקיפים אותנו מיליונים של חיידקים
לא כל כך מזיקים יש ביניהם מזיקים
יש ביניהם שהם לא מזיקים
והחיידקים האלה צריכים חמצן
אתה
עושה ואקום
הם לא יקלקלו, אין חיידקים
אני הסברתי בזה את הגמרא במסכת בבא מציעה דף מ״ד
בסוף פרק המפקיד
כתוב שם שמי ששתה
הייתה חבית הייתה לו חבית פיקדון
שתה ממנה כוסית יין
והחמיצה חבית
חייב לשלם מדין מזיק
למה זה גרד הילה הוא גרם את הנזק כל זמן שהיא מלאה
היא לא תתקלקל היא מלאה עד הראש שלה
אין מקום לחמצן אין מקום לחיידקים לחיות
ברגע שהוא הוריק
כוס אחת
כבר יש אוויר כבר יכולים לחיות וזה משקלקל והוא התחיל
זה ההתחלה של ההחמצה
אפילו זה לא מחמיץ
תוך מייד באותה פעולה
זה מחמיץ במשך הזמן זה גם נחשב גרד הילה
חיצים שלו
אז מה אמרתי מקודם?
מה אמרתי מקודם?
הדם היה דם אמן הדם
למה היא מתה דגה?
כי הדגים צריכים חמצן אנחנו החיים עלי היבשה מקבלים החמצן מן האוויר
אבל הדגים מקבלים החמצן מן המים
יש להם ריאות מיוחדות
שמפרקות את החמצן מן המימן
הרי המים הוא מורכב מחמצן ושני חלק אחד חמצן ושניים ושני חלקים מימן
ואני ראיתי את זה במעבדה
איך לקחו מים ופירקו אותו לשני גזים
גז החמצן וגז המימן
אחרי כן חיברו אותם שוב נהיה שום מים
המים הם מורכבים
והדגים יש להם
בריאות
מה שמפרק את החמצן והם מזה הם ניזונים מהחמצן הזה
הם ניזונים מהחמצן הזה.
אז
ברגע שהמים נהפכו לדם,
מתה כל הדגה,
כי דם אין בו החמצן.
דם אומנם באדם
מוביל חמצן.
כל התועלת יש לנו מן הדם.
הדם עובר בריאות
וקולט.
המוגלובין קולטים את החמצן שבריאות.
שמן הנשימה, והם מובילים אותו לכל
הטעים של הגוף.
אבל הדם בגוף עצמו הוא לא חמצן.
יש לו התכונה לקלוט את החמצן
ולהעביר אותו.
זהו.
אבל הדם עצמו לא חמצן, אז הם מתו.
אתה רואה שזה לא היה רק צבע דם.
אז למה הם מתו הדגים?
זה היה דם ממש,
ממש כך כתוב במדרש הגדול.
תדע שמתו הדגים בגלל זה שהיה טעמו דם וריחו דם,
כי יש מפרשים שאומרים
שזה לא היה דם באמת, רק צבע הדם.
אבל רשי בפשטות,
ואני אומר שהדגה מתה,
זה ראייה, זה היה דם ממש.
או עכשיו השאלה, איך זה נהיה דם ממש?
הרי התרכובת של הדם זה תרכובת אחרת.
איך מים נהפכו לדם?
בי הזוי.
אתה לא יכול לעשות מחומר שאין בו,
הרי הדם זה תרכובת אחרת
לגמרי.
ואיך נעשה דם?
אל תרצו.
הבורא העולם מהווה את המים,
והבורא העולם אמר, עכשיו יתהווה דם.
יש מאין.
יתהווה דם במקום המים.
זה מה שהפירוש
למען תדע כי אני השם.
מה זה אני השם? י״ק הוויה שאני מהווה את הכול.
ומהווה
כל רגע ורגע.
תכף. זה תכף נראה.
תכף אני... תכף נקרא את הרמב״ם.
אבל אני אתחיל עד... נמשיך מקודם קצת.
נמשיך קצת.
יש לי שאלה.
הייתה לי שאלה יפה.
כתוב אחרי כן בסוף פרס מכת הדם
שויעברו שבעה ימים
ואז עברה המכה.
כך כתוב.
אומר רש״י
וימלא שבעת ימים אחרי הכות השם את היום.
אומר רש״י שכל מכה הייתה שבעה ימים.
האיור היה שבעה ימים דם.
שבעה ימים היה דם במקום מים.
אחרי כן הפך שיעור למים.
אבל בהתחלה נעשה דם.
הייתה לי שאלה. לכאורה
הכסוך אמר שיהיה דם, נהיה מים דם. בסדר.
אבל
בואו נראה. מאיפה המקורות? מהם המקורות
של הנילוס?
הנילוס זה האיור.
איפה המעיינות?
מאיפה בא כל כך הרבה מים? אתה יודע, הנילוס זה הנער הגדול גדול גדול.
יש בארצות הברית
נער גדול.
אבל זה מן הנערות הגדולות.
רש״י אומר על הפסוק
הנער הגדול נער פירת.
אומר רש״י לא שהפרת הוא גדול,
כיוון שהוא קרוב לנילוס
אז גם הוא נקרא גדול, אבל הגדולה זה בנילוס.
אתם יודעים מאיפה מתחיל הנילוס?
מדרום אוגנדה.
יש שם אגם,
קוראים לו אגם ויקטוריה,
מים מתוקים
ומעיינות
מוציאים המון מים.
מה עושה הקדוש ברוך הוא מהמים האלה?
הוא לא מתפזרים בשטח ועושים בוץ.
לא, מה הוא עושה? עושה להם דרך
שיהיו נחלים.
המשלח מעיינים בנחלים.
בין הרים מהלחם.
מה עושה הקדוש ברוך הוא? כל כך הרבה מים יש בתוך האדמה בתאומות.
עכשיו, כשהם עולים ממעיינות,
המון מים, איפה ישים אותם?
אז הוא עושה להם דרך
שיהיו נחלים,
ואחרי כן הם נשפכים בים.
אבל,
ומה הרווח של הקדוש ברוך הוא?
כשיש נחל,
אז באים החיות, יש להם מה לשתות.
עופות, יש להם מה לשתות.
ונילוס, הרי בארץ מצרים אין גשם.
כך אומר רשי כאן. אין גשם במצרים.
פלא עצום.
אין גשם במצרים,
אז איך
משקים את השדות?
ממי הנילוס הם מים מתוקים.
מהמעיינות זה מים מתוקים.
זה לא מים של ים.
מים מתוקים וטוב להשקעה.
והנילוס היה מתרבה.
וככה יש יאורים. הרי ראיתם בפסוק,
כתוב,
מה עשה הקדוש ברוך הוא?
הנה, קח מתתך ומתה ידך על מימי מצרים,
על נערותם,
הנערות,
על יאוריהם.
רשי אומר מה זה יאוריהם, שהיו מושכים מן היאור,
מושכים,
עושים חפירה,
וככה שהמים של הנילוס יגיעו לשדות.
חופרים כדי לקחת מים מן הנילוס
לשדות הרחוקים.
זה נקרא יאוריהם.
ומה נקרא אגמיהם?
בריכות של מים שהם לא זורמים, לא זורמים, זה אגם.
ועל כל מקווה מימיהם, כל המימות האסופים,
ויהיו דם,
ויהיו דם,
והיד דם בכל ארץ מצרים ובעצים ובאבנים.
רשי מסביר מה זה בעצים ובאבנים?
כלים של עץ
או כלים של אבן שהיו בהם מים. גם המים של כל הכלים נהפכו לדם.
כל מצרים הייתה דם.
טוב, אבל יש לי שאלה,
היות שהמקורות של הנילוס
זה מהמעיינות שבדרום אוגנדה,
לאק ויקטוריה, זה משם מביאים את נסיכת הנילוס.
זה משם מתחיל המעיינות.
המעיינות הן שמה,
וזה זורם.
אתה רואה כמה מים יש באדמה.
אתה יודע כמה מים,
המעיינות האלה, כל כמה עובר.
אני,
אולי...
אתם יודעים כמה הרוחב של הנילוס?
כמה הרוחב שלו?
100 מטר
או 80 מטר.
וכמה מים עוברים כל דקה?
המון מים.
וזה הכל מהאוצרות של המים שיש לו לקדוש ברוך הוא בתהומות.
יוצאים מעיינות,
והקדוש ברוך הוא עשה שיעשו נחלים ויגיעו לים התיכון ויישפכו שם.
וזה בלי סוף, מאז בריאת העולם.
כל הזמן מים, מאיפה יש לו... אחרי כן אולי מתמלאים התאומות מן הגשמים,
יכול להיות.
יש כל כך הרבה מים.
גם הנפט יש הרבה.
כל התעשייה של כל העולם היום זה עם נפט.
ולא נגמר.
יש כל הזמן נפט.
אז
הנילוס היה,
הנילוס
זה מים שבאים מדרום אוגנדה,
עולים מן הדרום עד צפון אוגנדה,
נכנסים לסודאן,
וסודאן זו ארץ גדולה.
זו ארץ גדולה, ארץ רחבה,
מדרום לצפון של סודאן, וגם מתפתל באמצע
להשקות
את כל החיות שיש שם.
הוא מתפתל, אתה תראה את זה בתמונה.
ואחרי כן, מדרום מצרים עד צפון מצרים נשפך
לים התיכון.
אז זה היה אולי אלפיים קילומטר אורך,
ומים זורמים כל הזמן.
עכשיו אני שואל, על מה הייתה גזירה שיהפך המים לדם?
על מצרים.
על היעור של מצרים.
על היעור של סודאן לא הייתה גזירה,
ושל אוגנדה זה לא מצרים.
אז שמה בסודאן היעור היה מים,
כמו שהיה מקודם, לא השתנה.
אבל היעור של
מצרים נהפך לדם.
אבל אני שואל,
מכיוון שהנחל הנילוז
ממשיך לזרום,
יש הרי מהמעיינות מים כל הזמן.
אז הוא ממשיך לזרום.
אז אם הוא ממשיך לזרום,
אז אחרי יום הוא ידחוף את כל המים של הדם של מצרים,
של העיר של מצרים, על היעור של מצרים, על היעור התיכון.
אז איך אפשר לומר שהמכה הייתה שבעה ימים? ככה אטום ברש״י.
הרי המים זורמים כל הזמן,
והנילוס של סודאן ושל אוגנדה לא לקה להיות דם, הוא נשאר מים טובים.
אז כשהוא מגיע למצרים הוא דוחף,
הוא ממשיך לזרום,
אז הוא דוחף את הדם
לים התיכון. אחרי יום היה צריך להיגמר המכה.
מה הפשט מזה?
הפשט הוא שצריך לומר
שכשהיה הנילוס,
המים של הנער, היו מגיעים לגבול מצרים,
היה נהפך לדם.
לא רק פעם אחת נהפך לדם.
כל הזמן, ומי שיעמוד בגבול בין סודאן למצרים ורואה את הנילוס,
רואה שבצד הזה מים,
ובמטה שעובר נכנס לגבול מצרים.
נהיה דם.
כל הזמן המכה הזו, כל הזמן בורא עולם,
היווה מים לדם.
לא רק פעם אחת וזהו, והוא נהיה דם שבעה ימים.
כל יום
הוא היווה אותו להיות דם.
כל יום.
זה נקרא,
זה כוחו של הקדוש ברוך הוא, לעשות
ממים לדם,
ועוד יותר מזה.
טוב, תכף נראה.
תכף נראה.
הרי כתוב במדרש הגדול
שהיה מצרי ויהודי בבית של היהודי,
וליהודי יש לו חבית של מים.
הוא לוקח וממלא כוס,
שהכול נהיה בדברו, שותה את המים.
אומר לו המצרי, תן לי לשתות.
תן לי כוס מים.
הוא אומר לו, צוות דם.
נותן לו כוס מים מן החבית,
הוא בא לשתות, זה נהפך לדם. זה דם.
אז הוא אמר, לא, תראה,
ניקח קערה אחת
ואני אשים הפה שלי על יד הפה שלך, ושנינו נשתה בפעם אחת.
אולי ככה, נהיה שתי מים.
והמים מתחלקים.
חציו של היהודי נשאר מים,
החציו של הגוי המצרי, זה כתוב במדרש הגדול.
אני כאן רואה לא רק
שאני מהווה,
כאן אני רואה גם השגחה.
איך הקבוצה, איך
בדיוק באותו רגע מתהפך?
כי הקב'-ברוך-הוא יודע שעכשיו הגוי הולך לשתות.
הוא יודע, הוא יודע את הכול.
וממכון שבטו השגיאה על כל יושבי הארץ.
היוצר יחד ליבם המבין אל כל מעשיהם.
הקב'-ברוך-הוא יודע,
אני אסביר בהזדמנות, בעזרת השם,
זה הפרשיות האלה, זה שיעורים באמונה.
אני אסביר דבר קצת,
אני אסביר משהו.
לאט-לאט, יש כל כך הרבה, לאט-לאט.
אבל זה אני אסביר.
בלידי אני אסביר.
ידוע שהגמרא אומרת בברכות
שהנשמה דומה לקב'-ברוך-הוא.
מה הקב'-ברוך-הוא
ממלא כל העולם כולו,
ממלא כל עלמין,
אף הנשמה ממלאה את כל הגוף
ומחיה את כל הגוף.
העניין הזה,
אתם מביאים בגוף שלנו.
אם למשל יש לי איזה פצח קטן נתהווה לי, או איזה
מוגלה קטן, אני מייד מרגיש אותו.
אם יש כאב, בוודאי, זה כאב,
זה לוחץ על העצבים, אז אני מייד מראה,
אחרי העצבים מודיע לי שיש משהו.
אבל אני שמתי לב,
לפעמים
אני מרגיש שפה יש משהו.
אני בודק,
רואה שזה נפוח קצת, לא כאב,
בלי כאב.
רואה שזה נפוח,
אני בודק, ואיך אני נודע לי.
אדם מרגיש את גופו.
אדם מרגיש את גופו, איך נודע לי?
הרי לא כאב לי,
גם בלי כאב, היות שהנשמה
היא בכל הגוף,
החיות שלי זה בכל הגוף,
החיות
היא בכל הגוף,
אז אני מרגיש כל קטע, כל חלק מן הגוף.
כך בורא עולם הוא הנשמה של הבריאה.
עוד נסביר בעזרת השם.
מתוך, אומר הרמב״ם, מתוך שהוא יודע את עצמו,
יודע כל מה שעובר.
כפי שהוא הנשמה של הבריאה, אלה דברים עמוקים.
הוא הנשמה של הבריאה, ומתוך שהוא יודע את עצמו,
יודע כל הישות.
למה? כי הוא עם חיה.
אז בואו נתחיל עכשיו על החלק הראשון.
אז הוא ידע, לא, זה מה שאמרתי, הוא ידע, זה פלא.
בסדר, נכון, המים נהפים לדבר. איך בדיוק עכשיו
נהפך לדם?
זאת אומרת שבורא העולם יודע, עכשיו הגוי הולך לשתות.
זה צריך להיות דם.
חשבו חשבו יש לו הידיעה הזאת. למה?
לפי שכל מה שהם עושים זה,
הוא מניע את הכול,
כל הבריאה כולה זה רק כמו גוף.
אבל הוא, בתוך הגוף הזה, הוא מניע את כל העולם.
אז הוא יודע.
רואים כאן,
אני, אם הייתי עומד שם ורואה את ה...
הוא רוצה לתת לו לשתות, נהפך לדם.
נותן לו לשתות ביחד איתו, נהפך לדם.
הייתי אומר, בסדר,
אני רואה בורא עולם מהווה מים לדם.
אבל בדיוק עכשיו,
כן, בדיוק עכשיו, כי עכשיו הוא הולך לשתות.
מאיפה הקדוש ברוך הוא יודע את זה?
מה זה מאיפה הקדוש ברוך הוא יודע?
הקדוש ברוך הוא יש לו ידיעה,
מכיוון שהוא יודע את עצמו, יודע כל הבריאה.
כי הוא מחיה את כל הבריאה. נחזור למקודם.
למען תדע כי אני הוויה.
איך
גם אני ראיתי הרבי, הרב שחר, הרב שלום,
חבל,
לא, היו יכולים להדפיס את זה.
יש היום, התחילו להוציא עלונה מדברי הרב שח.
עלון מיוחד מדברי הרב שח.
הם היו צריכים להביא את זה.
איך הוא היה מוכיח שכל רגע ורגע העולם מתחדש?
בורא עולם מחדש
בטובו ובכל יום תמיד מעשה ברגש.
נאמר,
כאמור, לעושה אורים גדולים.
מה זה לעושה?
לא נאמר שעשה אורים או עשה שמש ירח.
לעושה, כל רגע ורגע הוא עושה.
הוא מחדש כל רגע.
זה אנחנו רואים במכת הדם.
הרי הדם, הדם, הדם,
המים זה לא התרכובת של הדם.
איך פתאום מים נהיים מדם?
איך נהיה דם? אלא השם אמר שיהיה דם.
זה כמו בריאה, כמו בספר פרסת בראשית.
ויאמר אלוקים יהיה אור, ויהיה אור.
ויאמר אלוקים יהפכו המים לדם, ויהיה דם.
הוא ייבא את הדם.
זה בריאה.
וזה,
טוב, כאן הייתה באמת אמירה מיוחדת.
אבל הרי גם ראיתי במדרש הגדול
על
הכינים,
שהקדוש ברוך הוא אמר למשה רבנו,
תגיד לאהרון
שייתן ידו על עפר הארץ,
הופך לקינים.
אמר לו משה רבנו,
איך יכול להיות מעפר יהיה קינים? איך יכול להיות דבר כזה?
הרי הקינים זה בעלי חיים,
והם מורכבים.
אתה יודע, הקינה יש לה עיניים,
יש לה אוזניים,
יש לה מוח,
יש לה מערכת עיכול,
מערכת הנשימה,
מערכת הדם,
עצבים,
עקוב בקינה הקטנה הזאת.
בעפר אין שום חיות.
שאל משה רבנו, איך מעפר יהיה קינים?
איך זה יכול להיות?
אמר לו,
וכי עפר
היה עפר מתחילתו?
בהתחלה כל הבריאה הייתה מים.
רוח אלוקים מרחפת על פני המים.
אמרתי, למים שיהיהפך לעפר נהיה עפר.
עכשיו אני אומר שיהיה,
זה נהיה, זהו.
זה היה בריאה.
זה מעשה בראשית היה.
מעשה בראשית.
אבל זה אנחנו רואים,
וכמה רבי, אני זוכר כמה היה,
מתייגע
להוכיח ממכת הדם
שאתה רואה שבורא עולם ברא מים, כל רגע הוא מחדש אותו.
עכשיו הוא לא רוצה לחדש מים,
הוא רוצה שיהיה דם במים.
אז אין מים, נהיה דם.
אין מים,
אבל נהיה דם.
הוא מהווה כל רגע. זה מה שאנחנו רואים
בשלוש מכות האלה.
שלוש מכות די צח,
גם הצפרדעים.
הצפרדעים,
כתוב,
ושרץ הייעור צפרדעים.
הייעור הוא מים.
אבל כשבוכו גזר עליו
שיוליד צפרדעים.
כמו במעשה בראשית,
הוא הוציא הכשבוכו דגים.
שרצו המים
נפש חיה,
ועוף יעופף על הארץ.
העוף היה גם מן המים וגם מן הבוץ,
גם מן הארץ.
אז זה, זה מה, ושרץ הייעור צפרדעים.
איפה יש ביעור צפרדעים?
לא איפה יש.
לא היה.
אבל המון צפרדעים,
לא הכר של צפרדעים, המון שחזתה את מצרים.
מיליונים של צפרדעים.
תכף נראה איך זה נהיה.
הוא מהווה,
הוא אומר,
כשהוא מהווה כאן באותו דבר,
הקינים
הוא ייבא קינים במקום העפר.
כי גם העפר, בכלל שיש מאמרו של הקב' שיש לו, שיהיה עפר.
עכשיו הוא לא רוצה שזה יהיה עפר, הוא אומר שיהיה קינים.
אני אקרא לכם פה את רמב״ם הראשון בהלכות יסודי התורה.
רמב״ם,
ונסביר אותו,
אנחנו פה עובדים,
עובדים על האמונה.
להאמין, הרי
אמרתי שרק לפני שהתחלתי,
חשבתי
שהמצרים לא ידעו היטב בורא העולם.
הם היו עובדי עבודה זרה, לא היו, לא היו דין בורא עולם.
חושבים ש...
מה זה מי עשה את העולם הזה?
לבד בא הקב' ברוך הוא ואומר להם, אני הבוס.
הכווין ובוס.
ולכן אני אעשה ככה, המים של היהור יהפכו לדם
התחיל מן היהור
שהם היו,
זה היה אלוה שלהם, היו עובדים את היהור
כי הוא היה מחיה אותם, נותן להם מים
אז הקרדוש ברוך הוא התחיל עם האלילים שלהם
דבר ראשון הבאיש אותו
וכאילו אומר להם
האלוה שלכם מת, הוא מסריח
ככה התחיל עם היהור דבר ראשון
ואחרי כן
שלא היה להם מים
וצריך להתבונן במכה, צריך להתבונן במכה
כזאת הוא הראה להם
שהוא בעל הבית, זה החלק,
הצד הזה
אבל צריכים לראות גם כן
איזה מכה זאת, המכה של דם
שאין מים
ככה נוראה.
למה? אני עשיתי חשבון
באיזה חודש היא הייתה מכה דם.
עשיתי חשבון לפי רשי,
זה היה בחודש תמוז,
זאת אומרת, יש חם מאוד במצרים,
מצרים יותר חם מכאן,
זה יותר קרוב לקו המשווה,
ובחודש תמוז לא יהיה מים.
מה שתמיד הקב' ברוך הוא נותן בשפע מים מכל הברואים.
הקב' ברוך הוא דואג, גם לחיות הוא דאג, עשה נחלים,
כדי שהחיות
יבואו ויהיה להם מה לשתות.
החיות והעופות, אני ראיתי פעם בפרט
איך שחיות היו רצים למים,
היה צמאון וכולם באים,
אבל יש
תנינים,
תנינים, בתוך הנחל,
וכשבא איזה חיה לשתות,
הם תופסים אותה ומורידים אותה למים,
מורידים אותה ואוכלים אותה.
אתה יודע מה זה תנין?
ראית תנין.
תנין זה לא נחש,
תנין זה קרוקודיל.
זה חיה שהפה שלה ענק,
לא ברוחב, אבל באורך.
יש לה פקח מכאן עד לכאן.
זה מלא, מלא שיניים.
כל לאורך הלסת העליונה והלסת התחתונה,
וכשבא איזה חיה לנחל,
אז אפילו עוף,
בעוף קוראים לו,
יש איזה עוף גדול,
והוא יודע לשחות, ואהובה מתיישב על המים בשביל לשתות,
והם באים,
תופסים אותו מן הרגליים ומכניסים אותו למים,
אחרי כן אתה שומע איך הן קורעות,
קורעים אותו לשניים והם אוכלים.
לא, הקב'-ברוך-הוא מנהל את העולם שלו,
העולם הגדול שלו עם כל,
משולח מעיינים בנחלים.
כב'-ברוך-הוא שלח את המעיינות בנחלים.
אז מה היינו אומרים?
חשבתי מה שאמרתי,
כב'-ברוך-הוא בא להראות להם, אני הבוס,
אני בעל הבית,
ואני עכשיו, העיאור שלכם,
אני עושה אותו דם.
אחרי כן נהפך שוב למים.
מכאן רואים, הרבי היה אומר,
פעם הוא התפלל, איך אני יודע את זה, אני לא זוכר.
היה אחד שהיה לו כבד חולה.
כבד חולה.
אז הוא התפלל
הראש ברכו הרב שחלק, מה הוא אמר לקרש ברכו? הרי אתה מחדש
בכל יום מעשה בראשית.
כל האיברים של האדם, אתה כל יום מחדש אותם.
אז אתה תעשה לו כבד בריא.
תחדש לו כבד בריא.
מחלת כבד, צהבת ודיאליזה,
בגלל שהכבד מקוקע.
מה שעושים בגלל שהכבד והכליות,
הכליות גם.
בקיצור, הוא התפלל, הרי אתה בנקו,
בנקו אתה מחדש בכל יום,
כל איברי האדם.
אז למה, תחדש לו בבקשה
כבד בריא.
עכשיו נסביר את הרמב״ם, נגיד את הרמב״ם.
הרמב״ם הראשון
של יד החזקה.
הרמב״ם אומר,
יסוד היסודות
ועמוד החוכמות
הוא לידע שיש שם מוצוי ממציא כל נברא,
וכל הנמצאים משמיים ובארץ
ומה שביניהם לא נמצאו אלא מאמיתת יימצאו.
לא כתוב ברמב״ם, והוא המציא כל נמצא,
והוא ממציא כל נמצא.
כל רגע ורגע
הוא ממציא.
אתה רואה, זה קיים,
כזה ברוך הוא ממציא אותו.
כל רגע הוא ממציא אותו.
וכל הנמצאים משמיים וארץ
ומה שביניהם
לא נמצאו אלא מאמיתת הימצאו.
ואם יעלה על הדעת
שהוא אינו מצוי,
חלילה,
מעלה על הדעת, אז הכל בטל,
כי הוא המחיה.
כמו שאנחנו אומרים,
לך השם הגדולה והגבורה,
לא, אתה השם האלוקים.
אתה עשית את השם לבדיך, איך כתוב?
אתה הוא אדוני האלוהים אשר.
עשית את השם ואתה עבדיך בשתי עבודיך.
שנים לפני השבועים.
לבדיך שמים וארץ ואתה עשית. מה? לבדיך שמים וארץ. אתה עשית את השמים.
שמי השמים וכל צבאם.
הארץ וכל אשר בא.
ואתה מחיה את כולם.
אתה נותן להם חיות כל רגע ורגע.
וזה היסוד הזה של האמונה, זה בפרשת,
בדצח.
כאן אתה רואה,
למה שיהיה מים? כי אני מהווה אותו. אני לא רוצה שיהיה מים עכשיו, אני רוצה שיהיה במקום זה דם. שיהיה דם.
הוא מהווה כל רגע ורגע.
זה הפירוש של מען תדע כי אני ההוויה,
שאני מהווה.
כתוב באותו מדרש הגדול שהבאתי,
הוא אומר, אבל אם היהודים,
רבי אבוון אמר
שממכת המים, מכת הדם,
התעשרו היהודים.
שהרי לא היה שייך שישתו מים מהעם המצרים.
רק אם היו קונים מן היהודים,
אז המים נשארו מים,
ומזה התעשרו היהודים.
כך כתוב באמת, לא שאלה.
אמרתי, אם הייתי שמה
ורואה
כל רגע זה נפח.
הייתי רואה שהנה, בורא עולם פה.
תראה מה הוא עושה.
הוא יודע מה
שהולך כאן.
החלק של היהודי נשאר מים, החלק של הגוי נפח לדם.
רואים, רואים, א',
שהוא מעוות את הכל, אבל רואים גם השגחה,
שאתה רואה של השגחה פרטית, אתה רואה בורא עולם אפו.
זה כמו שאליעזר
הוא התפלל שהקדוש ברוך הוא יזמין לו
נעבת שתהיה ראויה ליצחק.
ונתן סימנים.
כתוב, הוא רק גמר לדבר
והנה רבקה יוצאת.
הוא הרגיש איך בורא עולם הכין כבר את רבקה
שתצא ובדיוק
גמר להתפלל מיד נענה.
הנה בדיוק, והאיש משתאה לה לראות.
הוא אמר להגמין הנה היא הביאה לו.
הוא היה משתאה לראות
וראה
שהבורא עולם פה,
ראה שהבורא עולם כאן,
ראה שהוא מנהל פה.
אז מה עשה אליעזר?
השתחווה באמצע,
על יד הבאר,
על יד כל הרועים, השתחווה,
השתחווה
לקדוש ברוך
ברוך השם אשר הנחני בדרך אמת.
אנוכי בדרך הנחני לבית אחי אדוני.
הוא הראה לו את הכתובת, איפה ללכת.
הנה, אספה בת.
אחרי כן הוא הלך, ושוב הפעם, כשהוא סיפר להם,
באמצע הארוחה
קם והשתחווה לבורא עולם.
למה הוא רגיש בורא עולם פה?
הוא הרגיש אותו.
רק גמרתי לדבר, הוא כבר
ענה לי.
ועכשיו הם הסכימו שרבקה תהיה אשתו של יצחק, אז גם עוד עלה קרוב.
זה מה שאמרו חז״ל,
יפה שיחתם של עבדי אבות
מתורתם של בנים.
למה? כי מהשיחה של עבדי אבות אתה רואה איך שהם היו
דבוקים באמונה,
וידעו שיש מנהל,
ורואים שיש מנהל לעונה.
העולם הוא לא הפקר, הכול בידו יתברך.
עכשיו, אגיד
על הצפרדעים.
צריך לדעת כמה צפרדעים היו בבתי מצרים.
כתוב שמה
שהובאו,
הובאו,
ושרת היו צפרדעים,
ועלו ובאו בביתך,
ובחדר משכבך,
ועל מיטתך,
ובבית עבדיך ובעמך ובתנורך ומשארתך ומשעותך. ובך ובעמך ובכל עבדיך יעלו הצפרדעים בכל הבתים.
אני קודם רוצה רק קצת
לתאר לעצמנו כמה היו,
נגיד היו,
נגיד כמה היו בכל חדר בבית.
היו אולי ארבעה צפרדעים בכל חדר.
אה?
הטוב זה גם מה.
והם קרקרים, כל היום הם, כל היום הצפרדעים.
איך
דוד המלך
עלה ודעתו שהוא הכי משבח את הקדוש ברוך הוא?
אמרת לו, הצפרדע,
אני יותר ממך.
כל היום היא מקרקרת.
טוב, אז הצפרדעים.
אבל באמת זה לא היה רק ארבעה.
ממש הרי כתוב שעלו הצפרדעים כל כך.
כל כך הרבה,
ותכס
הצפרדע על כל ארץ מצרים, היא כיסתה אותו.
ותע על הצפרדע ותכס את ארץ מצרים.
על כל השטח של ארץ מצרים היא כיסתה את ארץ מצרים.
אני רק רואה שכשאחרי כן מתו הצפרדעים,
אז האנשים, הבעלי בתים המצרים אספו את כל הצפרדעים,
חומרים-חומרים.
אומר רשי,
חומרים-שניים,
חומרים-חומרים זה ארבע.
ארבע אשפות.
וכל אשפה,
כמו הכיסא הזה,
ערימה גדולה של צפרדעים.
זה היה בכל בית.
בכל בית. זאת אומרת,
היו המון צפרדעים בכל בית.
ומה עשו הצפרדעים?
כל היום קרקרו וצעקו.
לפי שהיו המצרים מעירים את בני ישראל לעבודה,
לא נותנים להם לישון.
עוד לפני עמוד השער הם באים
לעיר אותם.
לפני כרות הגבר, הגבר זה התרנגול,
הם היו באים לעיר אותם לעבודה, עבודת פרך.
אז אמר, גם הם לא ישנו.
מידה כנגד מידה.
שלח להם צפרדעים.
כל היום הצפרדעים,
כל היום כולל הטעות, כל היום הם מקרקרים.
וצעקות, כתוב בזוהר,
שאחד לא היה שומע את דברי חברו.
לא היו שומעים, כי כל כך הרבה רעש היה.
הרעש
של הצפרדעים בכל מקום,
איפה שתלך.
וגם הוא כתוב,
הוא ביקש,
ויקרא פרעה למשה ולארון,
ויאמר, עתירו אל אדוני ויסר הצפרדעים ממני ומעמי,
ואז שלחה את העם.
אז כתוב,
ויאמר משה,
תתפאר עליי למתי אעתיר לך ולעבודך ולעמך
להכרית את הצפרדעים.
אמר לו למחר.
אז רשי מסביר יפה, לא כתוב
מתי אעתיר לך, מתי אתה רוצה שאני אתפלל.
לא, הוא מוכן מייד להתפלל.
רק על איזה שעה אתה רוצה שייפסקו,
כדי שתדע. מה שאני אומר זה יהיה,
אז תדע
מזה הקדוש ברוך הוא.
שזה לא מקרה.
אני קובע,
תגיד את הזמן, מתי אתה שם או מחר, בסדר?
אמר לו.
אבל מייד כשיצא משה רבינו התפלל.
אבל מה הוא התפלל?
שמחר בשעה זאת ייפסקו הספרדעים.
למתי אעתיר לך?
אני אעתיר לך עכשיו, אבל למתי ייפסקו.
רשי,
על כל פנים הצפרדעים,
אמרתי, אז כתוב שם שהוא יתפלל.
ויצא משה אל אדוני על דבר הצפרדעים אשר שם לפרעה.
לא על הצפרדעים עצמם, על דבר,
על הקולות שהיו עושים הצפרדעים.
לא פשוט על דבר הצפרדעים.
אשר אמרתי הרי הצפרדעים.
צפרדעים היו כל מיני גדלים.
יש צפרדע גדול,
יש צפרדעים קטנים, רק עכשיו נולדו.
מכל הגילים היו הצפרדעים.
ואז הצפרדעים הקטנים היו נכנסים להם בבצק, באוכל,
והם היו אוכלים.
והנה יש פה צפרדע קטן, והצפרדע הקטן מתוך הבטן
הוא גדל, וגם התחיל לצעוק גם הוא.
ואז היה,
זה כתוב בזוהר, שהיה צועק מתוך
הבטן שלהם.
כתוב שם, ויצברו אותם,
ויעש השם כדבר משה,
וימותו הצפרדעים מן הבתים ומן החצרות
ומן השדות,
ויצברו אותם
חומרים חומרים ותבאש הארץ.
אז רש״י כאן אומר, חומרים זה
שני צבורים,
ארבעה צבורים, ארבעה אשפות, ארבעה צבורים
של צפרדעים מתים היה.
זה היה המון,
וכל הבית היה מלא צפרדעים.
כתוב במדרש הגדול שבמכת הדם
הם לא יכלו, למשל, אם יש להם תפוזים,
לא יכלו לשחות תפוזים או ענבים.
בתמוז יכול להיות ענבים,
יכלו לשתות מיץ ענבים,
או מיץ תפוזים, או אבטיחים.
אם הפרי עוד פרי שלם,
עוד לא היה דם,
אבל אם היו סוחטים מזה מיץ,
המיץ היה נהפך לדם.
לא היה, אז
כמה אפשר, כמה אבטיחים יש במלונים.
תוך שבוע הכול יתחסל, אין להם מים.
ואם אין להם מים, איך הם עשו לחם?
והם עשו, איך הם בישלו?
אז לא בישלו.
עשו הכול צלי או כליות.
ולחם, לא היה לחם.
בלי מים איך אפשר לעשות לחם?
בלי מים איך אפשר לעשות לחם?
זה לא, זו מכה נוראה. אני לפעמים הייתי, אני אומר,
כל אחד צריך להתבונן
על התוצאות של המכה,
מה גרמה המכה הזאת, מלבד מה שרואים,
החלק הראשון,
כוחו של הקדוש-ברוך-הוא,
אבל לראות מה התוצאות,
כי זה צריך לספר בליל הסדר, וגם כל יום לזכור,
אשר התעללתי במצרים.
ללמוד.
אז הייתי לפעמים מתאר לי,
נגיד, פריז,
עיר של שבעה-שמונה מיליון אנשים,
אם ייפסקו המים.
אין מים.
איך אפשר להחזיק אפילו
יום אחד?
איך אפשר להחזיק?
אז אין לחמים, אין במלעפות,
אין מישולים,
אין רחיצות,
ואם יש להם תינוקות מלוכלכים, נשארים מלוכלכים, ומה תנקה אותם?
לתאר,
לתאר,
אני התפעלתי
ספר יואל
שהוא מתאר את תוצאות של הארבה
שהיה בזמנו.
מה התוצאות? הוא אומר שם, נהניתי ממש
לראות
על יואל,
מי זה היה יואל? בנו של שמואל הנביא.
הוא היה נביא, יואל היה נביא.
אני שאלתי אותך את השאלה,
אז מה זה שהוא לא הלכו בדרכיו?
אם הוא הגיע לנבואה,
רק לא היה, לא היו חס ושלום,
רק לא עשו כמו אביהם. אביהם,
שמואל,
היה הולך כל פעם
לאזור אחר לשפוט את ישראל
והיה משפיע עליהם.
זה היה שמואל הנביא.
לא בחינם זכה שמואל הנביא.
משה ואהרון
בכהניו ושמואל בקוראי שמו.
קוראים לה שם והוא יענן.
אז יואל, בנו של שמואל,
יואל שמה מתנבא על הארבה שהיה בזמנו,
שעומד להיות.
איך הוא מתאר את הארבה?
כמו איזה צבא
עם מלטעות.
והם גומרים, מחסלים את הכול.
הארבה מחסלים כל עשף,
מחסלים את הכול. אין
לא ירקות,
לא פירות, לא עשבים, לא הדסים, לא כלום.
כל יורק.
מחסלים את הכול. והוא מתאר,
אז שמה הוא אומר,
השיכורים,
אוי לכם,
לא יהיה לכם כבר יין.
יבוא הארבה, יאכל את הענבים,
לא יהיה לכם יין.
או, היה אומר לכהנים,
לא יהיה לכם במה לנסח
במזבח,
נסח היין.
איפה תמצאו יין?
הרי הערבי יכלה את הכול.
או עוד, והוא מתאר הכול תוצאות של הערבי.
כדאי לראות
בספר יואל בהתחלה, איך הוא מתאר
את הצבא האדיר של הקב' ברוך הוא.
זהו הצבא אדיר, הצבא של הארבה.
איזה שיניים יש לו.
הוא בא עם נשק,
ואין מי שיעמוד נגדו.
נורא ואיום, מכת ארבה.
אז גם כל מכה מעשרת מכות,
צריך להתבונן בה ולראות את התוצאות של המכות.
אז עכשיו אני רוצה כבר לסיים, אבל עוד מעט אגיד עוד משהו.
הוא חתם, נא יהיה לנו חלם שהכל נהיה בדברנו.
היסוד הזה שאמרתי,
שכל רגע הקב' ברוך הוא מהווה כל הברואים,
כל דבר.
זה כתוב ברמב״ם, היסוד הראשון,
יסוד היסודות,
ושכל הנמצאים לא נמצאו
אלא מהמיטה תימצאו.
ואם יעלה על הדעת
שהקב' ברוך הוא איננו,
אז אין כלום,
כי הוא ואתה מחיה את כולם.
ואתה מחיה את כולם.
אתה רואה, למשל,
ברא הקרוש ברוך הוא.
בני אדם
ובעלי חיים,
עופות ודגים,
כולם צריכים את הקרוש ברוך הוא.
אנחנו צריכים חמצן,
צריכים מים, צריכים מזונות.
זה לא דבר, אין לנו בכיס.
מחסנים של חמצן
ושל מזונות.
הכל אנחנו צריכים מהחמצן של הקדוש ברוך הוא
שיש בעולם.
אנחנו צריכים מים שהוא נותן בשבח.
אנחנו צריכים מזונות שהוא גדל בניסים.
אתה שם זורע זרע וצומח בניסי ניסים.
אנחנו זקוקים לקדוש ברוך הוא, בעלי חיים ובני אדם
זקוקים לו.
אבל הרמב״ם מחדש, גם הדומם,
גם הדומם, הקרש הזה,
הוא לא צריך לא חמצן
ולא מים,
אבל הדומם הזה קיים
רק בעמיתת הימשאו של הקדוש ברוך הוא,
בכלל שהוא כיום הוא מחיה אותו.
וזה כמו, נדמה לי שזה מובא באיזה מקום,
אבל ידוע בשם הבעל שם טוב.
אבל אני ראיתי שזו גמרא,
כתוב
לעולם ה'
דברך ניצב בשמיים.
מה זה הדבר,
דברך,
הדיבור של הקדוש ברוך הוא נמצא בשם עם הפשט.
הפשט הוא
איך נהיו שמיים?
באמרו של הקדוש ברוך הוא, בעשר המאמרות נברא עולם.
אמר הקדוש ברוך הוא, יהיה רקיע ויבדיל בין מים למים.
וזהו שמיים.
הדיבור של הקדוש ברוך הוא, יהיה רקיע,
לא אמר אותו ונגמר.
ונהיה שמיים וגמרנו.
השמים צריכים כל הזמן,
הדיבור הזה מחזיק אותם.
הדיבור הזה של הקדוש-ברוך-הוא
יהיה ירקיע לעולם ה' דברך ניצב השמים.
זה כל הזמן אני רואה שהדיבור קיים, כי הרי השמים קיימים,
והדיבור מחיה אותם.
ונוסיף מילה,
והדיבורים שדיבר הקדוש-ברוך-הוא,
לא כמו אנחנו,
אני מדבר, הקור שלי,
מה שדיברתי, דיברתי, נגמר.
הדיבורים של הקדוש-ברוך-הוא, זה קשורים איתו.
הם לא נפרדו ממנו.
ולכן זה נקרא שהוא המקיים.
זה כמו שכתוב, דומני ופתע אליהו,
שהספירות,
כולם אחידים והקדוש-ברוך-הוא,
לא נפרדים ממנו.
אז לכן,
כיוון שדברך השמש מעמיד את השמים,
לכן זה נקרא,
אתה עשית את השמים,
שמיע השמים וחוצב העם,
ואתה מחיה את כולם.
כל הזמן הדיבור הזה מחזיק את ה...
הדיבורים, המאמרות, שדיבר הקדוש-ברוך-הוא
במעשה בראשית,
הם קיימים גם, הם עד היום קיימים,
והם
שמחזיקים את כל הישות,
כל הבריאה כולה.
וזה החידוש, היסוד הזה כתוב ברמב״ם.
אם יעלה על הדעת, חס ושלום,
שאם יעלה על הדעת
שהוא אינו מצוי,
אין דברי חולים מצוי.
זה לא ברק כמו
הנגר
בנה את ה...
ולך.
זה קיים בלעדיו עכשיו.
אלא
תמיד הוא המחיה,
שכל הנמצאים צריכים ל...
והוא אינו צריך להם
ולא לאחד מהם.
וזה מה שאמר הכתוב,
השם אלוקים אמת.
מה פירוש אמת?
הוא מוכרח המציאות,
הוא מחוייב המציאות, הוא מוכרח להיות.
אבל כל הנמצאים הם לא, הם תלויים באחרים,
תלויים בקודש הבריכות.
אנחנו תלויים בחמזן,
במים, במזונות.
אז בעלי חיים,
כל אחד רואה,
אני מדבר על אנשים שחושבים,
אנשים שלא חושבים,
שהמוח זה רק בשר.
המוח עובד, מחשב.
אם אדם חושב עם המוח שלו,
הוא רואה,
אני, אין לי קיום מצד עצמי.
הקיום שלי, אני צריך אוכל, אני צריך אוויר,
אני צריך מים
ואני צריך חום.
אם לא הייתה שמש מהמם את העולם,
היינו מתים מקור,
כמו במקומות שאין שמש,
כמו בסיביר.
קר מאוד.
מגיע לשם איזה רבי ינקלר,
והוא היה בסיביר. הוא מספר, הגיעו
40 מעלות,
50 מעלות, מתחת לאפס.
איך אפשר להתקיים?
מצד עצמו העולם קר,
רק השמש מחממת.
אבל אם בלי שמש, אנחנו, אין לנו קיום.
אנחנו צריכים חמצן, מים, מזונות, חום
ואור בשביל לעשות משהו.
צריך אור.
מורה מאורי העש.
אדם מתבונן שהוא זקוק לקדוש ברוך הוא.
למה עשה הקדוש ברוך הוא ככה?
שלא תזוח דעתו של האדם עליו.
אבל הרמב״ם מחדש, גם הדומם זקוק לקדוש ברוך הוא.
כל הקיום של הדומם
זקוק לקדוש ברוך הוא.
זה מחדש הרמב״ם.
וזה מה שכתוב, אתה עשת את השמיים בשמי השמיים וחוצפו עליו,
ואתה מחיה את כולם.
אבל האדם
גם לא גרע מן הדומם.
כל חלק מן האדם
מקיים אותו הקדוש ברוך הוא,
במה שאמר נעשה אדם.
במאמר נעשה אדם אנחנו עוד נמצאים, אנחנו אדם.
מלבד מה שאנחנו זקוקים לקדוש ברוך הוא,
במזונות,
באוויר,
במים,
בחום.
זה היסוד
של הרמב״ם, היסוד הזה. זה רואים מדצח.
אה, אני רציתי להשלים משהו על הקינים.
ואני אסיים.
הקינים,
כתוב בפסוק,
ותהי הקינם באדם ובבהמה.
גם הבהמות סבלו מן הקינים.
אבל אני לא מבין.
מילא, למשל יכול להיות,
למשל, וערוב.
הערוב אכל להם שברים ופרות
וגמלים וסוסים.
היו אריות.
נפלו על סוסים.
אוכלים אכלו סוסים, אכלו גמלים, אכלו עמורים,
אכלו
בקר וצום.
אז היה הפסד למצרים.
הנזק של הבהמות.
אבל כאן,
הכנים לא, לכאורה הכנים לא ממיתים,
הכנים הם רק עוקצים.
אז אולי לגמלים, לסושים
ולחמורים שהם עובדים,
אם כל הזמן היו נעקצים מכנים,
הם היו עצבנים, לא יכלו לעבוד.
סוש שיש לו הרבה עקיצות, הוא מעוצבן.
אז כאן מלא כנים.
אבל מה עם הצאן,
הצאן, הבקר,
שלא עובדים, ממש לא עובד, הצאן, הכלבים?
מה היה שהיה ותהיה קינם באדם בבהמה?
סתם לצער בעלי חיים?
מה הנזק שהיה למצרים בזה?
הרי אחרי שבעה ימים פסקו הקינים.
אז מה קרה, איזה נזק קרה למצרים בזה שהבהמות שלהם נעקצו?
אולי החמורים, השברים שעובדים,
הם עצבנים,
הם לא יכולים לעבוד.
אבל למשל הצאן
והכלבים
והארנבות,
כל מיני חיות שהיו אוכלים,
המצרים אכלו את הכול.
מה עשה עם הקינים? מה עשו הקינים?
אז אני אומר לכם, פשט.
זה פשט שלי, עוד לא ראיתי בספרים.
אני אומר לכם, פשט.
הרי
הקינים היו המון,
רק להתבונן.
מיליארדי מיליארדים של קינים היו.
חז'ל אומרים,
עפר, אדמה בעומק אמה
היו קינים.
60 סנטימטר בעומק,
כל העפר היה קינים.
כמה יש במטר מרובע?
כמה גרגירי עפר במטר מרובע?
אז כל גרגיר עפר נהיה קינה.
זה המון.
עכשיו, לך,
לא מטר אחד,
עוד מטר, עוד מטר, מאה מטר מרובע,
או קילומטר מרובע.
קילומטר מרובע זה אלף
מטר מרובע.
מיליון מטר מרובע.
אלף כפול אלף.
זה מיליון מטר מרובע. אם במטר מרובע יש
מיליונים של קינים,
אז כמה זה בקילומטר מרובע?
כמה זה בכל ארץ מצרים.
אז אם מעביל את כוחו של הקדוש ברוך הוא יכול להמציא
בדקה אחת כל כך הרבה בריאות,
זה גם על ההרבה אותה שאלה, בהרבה.
כמה הרבה היה כשהיה כיסה את עין הארץ.
לא היו רואים את השמש, לא ראו את השמש.
אז כמה הרבה היה בכל, לא, הרבה לא היה.
באוויר היו
כמה הרבה בכל מטר מרובע
ומיליוני
הרבה בכל שטח מצרים,
עד שהתפלאתי פעם על משה רבנו.
אני, יש לי קושייה גדולה על משה רבנו.
משה רבנו אמר אחרי כן,
כשהקדוש ברוך הוא אמר לו, בבא הערב תאכלו בשר, בבוקר תאכלו מן.
אבל מאיפה תיקח בשר ושיקולה?
ואם כל דגה הים יאסף להם
ומצא להם, זה יספיק להם?
אני שואל על משה רבנו, אתה ראית כמה הרבה היו.
אז במקום הרבה, תעשו
דגים, תצאים דבר אחר.
מה הפלא?
הוא לא יכל, אומר, מאיפה?
נדבר עוד על הדגים ועוד אין דבר.
אבל תשמעו עכשיו, אני שאלתי אתכם שאלה.
מה הנזק שנעשה בכנים למצרים?
שעקצו הבהמות שלהם?
טוב, אולי בהמות שעובדים זה שהם יתבטלו מעבודה.
מכיוון שהם היו עצבניים מאוד,
כל רגע עוקצים אותם.
אבל אני אומר מהפשט.
היה לי פעם בכיתה,
בשיעור שלי,
היה לי, אני נכנס,
יש למעלה חלונות,
היה שם
צמח נוי,
שיצא מן החלון,
מבחוץ, נכנס,
וזה צמח ארוך של שני מטר.
היה,
אני נכנס לבוא כל יום, אני רואה את הצמח.
זה היה יופי, בסדר.
אך על כמה זמן אני רואה,
העלים התחילו להיות צהובים,
במקום ירוקים נהיו צהובים.
וכל יום היה מוסיף עוד עלים מאוד.
ואני רואה גם הענף עצמו,
זה לא היה ענף,
זה היה ענף עובי כזה,
גם הענף עצמו התחיל להתייבש וליוצא.
עליתי על השולחן להסתכל מה יש לו.
אני רואה שיש לו כנימות,
מלא כנימות,
כמו כינים.
בעלי חיים קטנים,
והם מוצצים את
הנוזלים שבו,
וככה ייבשו אותם.
אתם מאמינים לי לסיפור הזה.
גם ראיתי במקום אחר
תאנה,
ענף תאנה,
שברלך, ברלך, אתם יודעים מה ברלך?
הברלך קטנטנים.
הברלך, אתם מכירים ברלך, שיש לו מגן.
אבל הקטנים,
התמלא ענף בברלך קטנים
ועלים והענף.
אחר כמה זמן הענף התייבש.
הם מוצצים את הלחות,
את הנוזלים שלו, אז הוא מתייבש.
כל העלים נפלו.
זה דבר ברור בצמח.
עכשיו אני אוסיף,
הקב'ה עשה נס
ויצר כל כך מיליארד קנים.
אבל אחרי שהם נוצרו,
לא עשה נסים. איך הם? הרי כל בעל חי צריך מזון.
צפרדעים גם היו צריכים מזונות,
אז כתוב שהם היו אוכלים אפילו בגדים. הם אכלו,
אכלו את הכול.
ויש פסוק בתהילים, צפרדע בתשחיתם.
היו מסרסים אותם,
כי היו באים, אוכלים להם את ה...
עכשיו, גם הקטנים
היו צריכים אוכל.
מה האוכל של הקטנים?
למצוץ דם.
אז אני אומר לכם, אם היו פוגשים והקטנים היו רבים,
והם יכולים גם לקפוץ על מה שקורה.
הם פגשו סוס.
וכל אחד רוצה משהו לנצוץ
בשביל לחיות, אז הם כולם מתנפלים על הסוס,
וכל השטח הם מכסים.
כל קינה מחפשת מקום קטן בשבילה,
כאן היא תעמוד וכאן היא תמצוץ.
וככה היא תפוגש אנשים,
בהמות,
עטופים בקינים.
למה הקצבוח היה צריך מיליארדים של קינים?
כל סוס וכל חמור או כל צאן או פרה או אדם
שהם פגשו,
זה אוכל, הם מבינים, זה האוכל, יש בו דם.
הם באים ומתנפלים עליו, זה היה מעניין
לראות את הגברת של פרעה,
כולם
מלא קינים,
וגם כולם אשר התעללתי במצרים,
כולם היו
עטופים בקינים.
ומה הקינים עושים?
אם הם
מתפשטים על הסוס,
כל אחד רוצה מקום, אין מקום פנוי,
וכל אחד מוצץ קצת דם,
הם יהרגו את הסוס בסוף.
זה,
חידשתי את זה בבית
של רופא שיניים,
בבית אל אביבה, בקליניקה שלו.
הוא בן דוד שלנו, בן דוד של אימי.
והוא,
אבי בן דוד של אימי, אבי בן דוד של אימי.
והוא,
טוב, חידשתי את זה,
הייתי ממתין לתור שלי,
ונכנסתי אליו.
ואמרתי לו את החידוש.
אמר לי, אתה צודק במאה אחוז.
כנימות
שיעטפו בן אדם
או בהמה או סוס או חמור
וימצצו את דמו,
תוך כמה ימים יהרגו אותו.
אז זה היה, ותהי הקינא באדם ובבהמה.
זה פשט שלי.
אולי אני אגיד את זה בעולם האמת.
בתור דרשה אני אגיד
בעולם האמת, אחרי מאה ועשרים.
אני אגיד בעולם האמת, זה היה חידוש שלי.
מה, השאלה יש לי על הקרוש ברוך הוא.
מה אתה מצער בעלי חיים?
על מה?
מה יש להם למצרים מן המצער הזה?
איזה נזק יש להם?
אני מבין, אתה רוצה להעניש את המצרים, אבל מה הבהמות שלהם?
מה עשו?
הרבה מאוד.
אז יענה לי הקרוש ברוך הוא,
על מתי שהקינים לא עשו כלום הקינים.
הקינים היו מתפשטים עליהם,
היו מיליארדים של קינים. רק לחשוב על הריבוי של הקינים,
בעלי חיים,
קטנים עם מוח,
עם עיניים,
עם אוזניים, עם מערכת עיכון,
מערכת עצבים.
כל כך מיליארדים התעלה שם הלעד,
התעלה שם הלעד.
כל כך הרבה מיליארדים אתה רואה כוחו יתברך.
כוחו, אתה רואה כוחו של הקדוש ברוך הוא.
בוא נגיד קדיש, נפאר את הקדוש ברוך הוא.
בקדיש
אביחא נעניה בנע קשיא אומר,
רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל.
לפיכך חרבה להם תורה ומצוות,
שנאמר אדוני חפץ
למען צדקו יגדיר תורה ויאדיר.