פרשת משפטים | הרב עמנואל טולדנו
תאריך פרסום: 25.02.2017, שעה: 20:18
- - - לא מוגה! - - -
אנחנו פה במוצאי שבת
לא רגילים לדבר דברי אגדה, דברי חיזוק,
אז מה יש לי לדבר בפרשת משפטים?
אז אני אומר לכם מה יש לי לדבר.
יש כאן קטע,
כתוב כאן,
בעניין רוצח,
כי יזיד איש הרעוב להורגו בעורמה,
לא,
זה לפני זה, מכה איש ומת, מות יומת, מי שרוצח
חייב חנק, חייב סייף,
הרוצח בסייף,
לא בחנק, יש ארבע מיתות בית דין,
סקילה, שרפה, הרג וחנק,
הרג זה סייף,
כתוב בפסוק, ואשר לא צדה
ואלוהים אינה לידו ושמתי לך מקום אשר ינוש שמה,
ואשר לא צדה אומר רש״י לא כיוון להרוג,
צדה מלשון מצדד,
ואז הוא יורה.
לא, הוא לא צדה, לא כיוון,
לא ערב, לא כיוון,
והאלוקים אינה לידו.
איך הוא הרג?
איך הוא הרג?
זה בגלל שהשם זימן לידו.
המילה אינה פירושה זימן.
האלוקים זימן לידו.
הוא זימן לידו שיהרוג.
אז שמתי לך מקום, מה שאני לא שומע, זה הולך לגלות,
לעיר מקלט.
זה הדין, הורג בשוגג.
גם כן, אם הוא כהן,
פסול לעלות לדוכן, גם ברק בשוגג.
רק במכונית, מי שנסע ועשה תאונה במכונית,
צריך לדעת אם זה כוחו
או זה לא כוחו.
למשל, אם הוא היה,
לא רוצה לי, יש בספר אוטיאוריה
על זה,
לפעמים זה לא נקרא כוחי.
זה לא נקרא אני הרגתי.
לפעמים זה נקרא כוחי. זה דברים עמוקים בסס.
אבל כאן כתוב האלוקים אינה לידו, סוער רשי.
איך זה יכול להיות שהקדוש ברוך הוא יזמן לבן אדם להרוג?
הקדוש ברוך הוא מזמן לבן אדם להרוג?
איך, למה יעשה את זה הקדוש ברוך הוא? למה יעשה דבר כזה?
אומר רשי,
לפי שכתוב, מרשעים יצא רשע. זה לא רשי.
תדעו לכם, זה גמרא במכות דף י עמוד ב'.
ממש.
אבל רשי קצת מסביר שיש פה שאלה.
למה שהאלוקים יענו בידו?
ולמה תצא זאת מלפניו?
למה שזה יצא מהקדוש ברוך הוא?
הוא שאמר דוד,
כאשר יאמר משל הקדמוני,
מרשעים יצר רשע.
משל הקדמוני זה התורה.
התורה זה משל של הקדוש ברוך הוא,
והוא נקרא קדמוני כי הוא קדמונו של עולם.
הוא היה לפני ברית העולם.
אדון העולם עושר מלאך, וטרם כל יציר נברא.
אז הוא אומר
שהקדוש ברוך הוא מזמן למה הוא עושה את זה.
במה הכתוב מדבר?
בשני בני אדום.
אחד דרג סוגג
ואחד דרג מזיד.
ולא היו עדים בדבר.
שיעידו.
בלי עדים אפשר לדון.
זה לא נהרג וזה לא גלה.
מה עושה הקדמוני?
הקדוש ברוך הוא,
הרי הם רשעים, זה המזיד הוא רשע,
מגיע לו, רק אין עדים שיעדו עליו.
והשוגג, גם אין עדים.
מה עושה הקדוש ברוך הוא? מזמנם לפונדק אחד.
מזמנם, הוא עושה.
מזמנם לפונדק אחד.
זה שהרג במזיד
יושב תחת הסולם,
וזה שהרג בשוגג
עולה בסולם.
היה סולם,
ישב אחד תחת הסולם, ופתאום יורד עליו אחד.
אחד יורד מלמעלה, מן הגג,
יורד בסולם, וברידה שלו,
או שנפלה שלב,
או שהוא לא לחץ טוב ונפל,
והרג את זה.
זה נקרא
אז הנה, זה מה שעשה הקדוש ברוך הוא כדי להיפרע מן הרשעים.
הוא מזמן אותם,
מזמן את הרוצח במזיד שיושב תחת הסולם,
ושהוא יעלה ויפול עליו. יש עדים
שהוא הרג אותו בדרך ירידה,
חייב גלות.
והוא נהרג, הנה הוא נהרג.
זה מה שעושה,
זה הפירוש מרשעים אצל השאלה. אז הפשט, הפשט הוא מרשעים, זה השוגג.
אז שוגג,
הוא הרי כבר חטא, הוא כבר הרג פעם אחת בשוגג.
אז הוא רשע.
אז מה הוא עושה, כמו שיצא ממנו עוד רשע אחד, להרוג עוד אחד,
וככה הוא יהיה חייב גלות.
על המזיד,
תראו, אני ככה לכאורה פשט.
רק, יש שם מש... משאול לא הבנתי כל כך טוב.
שדוד אמר לשאול,
כשהוא קרע את המעיל במערה,
והוא הראה לו
שהוא חס עליו,
לא הרג אותו, יכולתי להרוג אותך, אבל לא...
חס ושלום, אני לא אפגע במשיח השם.
הוא נמשח
על פי נובי, שיהיה מלך, אני אלך
אבל מה,
הקדוש ברוך הוא יתנקם ממך, לא אני.
אני לא אפגע בך, אבל שהקדוש ברוך הוא יתנקם בך.
כמו שאמר משאל הקדמונים, מרשעים יצא רשע.
אז שמה גם כן אפשר להסביר כמו שאמרתי.
הקדוש ברוך הוא יזמין אנשים והם יפגעו בך.
אנשים רשעים.
אבל רש״י שמה בנביא, בשמואל,
בספר שמואל,
פרק כ״ד,
מסביר מרשעים יצא רשע, זה ששאול שהוא רודף אותו,
יצא ממנו שיבוא ליד רשע וככה הוא מסביר. על כל פנים זה לא נוהג. תראו שמה,
אבל על כל פנים זה אודו שתדעו, מה כתוב פה?
מה כתוב פה? אני במוצאי שבת לא אומר הלכות, אומר דרשה.
ועל מה יש לי לדבר בפרשה במשפטים? אז מצאתי, ברוך השם, על מה לדבר.
אז ראשית נדקדק דקדוק קטן בחז״ז, זה גמרא במכות דף י' עמוד ב'.
הרש״י הזה גמרא במכות י' עמוד ב'.
הראשית יש לדקדק
מה הרווחנו?
מה הרווחנו? מה הרווחנו שעשה? והוא הרג עוד אחד ואז הוא הולך לגלות.
אבל מה עם הגלות הראשונה?
הרי הוא הרג ושוגב פעם אחת.
מגיעה לו גלות?
מה עושה הכסף שיהרוג עוד אחד?
אז זה הגלות בשביל זה, ובשביל ההוא מה הוא קיבל?
הוא לא קיבל.
גלות.
זה צריך לומר, יכול להיות זה קצת, מה שהסתפקתי,
שאולי גלות אחת מספיקה בשביל שני רציחות גם.
עכשיו עד שימות הכוהן הגדול
ואחרי כן ימנו עוד כוהן גדול, עוד פעם ילך לגלות, לא נראה ככה. גלות אחת
זה חופף.
גלות אחת פותרת שני הרציחות,
מכפרת על שני הרציחות.
זה גלות עיקרו עונש, לא עיקרו כפרה, עיקרו עונש.
זה גמרא במכות דף בית.
על כל פנים,
אבל הפעם הראשונה למה הוא הרג?
הרי גם פעם ראשונה זה בשוגג הזה גם כן תאונה שזימן הקדוש ברוך הוא שירו.
למה פעם ראשונה הוא הרג?
אתה מבין? הפסוק אומר לי
למה עכשיו הוא הרג.
כי השם זימן כדי...
הפשט הוא,
יש בדף יו עמוד א',
תלמיד שגלה מגלין רבו עמו.
גם רב שיחיה בגלות וחיה,
הוא יחיה במאהר מקלט.
מה זה יחיה?
עבית לחיותיה, תעשה לו לחיות.
לחיות בלי לימוד זה לא חיות.
תלמיד היה לומד עכשיו, הוא לא יכול ללמוד?
אין לו רב?
מגלין רבו עמו. וגם להפך,
רב שגלה מגלין תלמידו עמו. תלמידיו.
לפי שהוא לא יכול ללמוד עם תלמידים,
הוא לומד, הוא מדבר בלימוד. העולה, הוא מר שיעור, מחייב אותו, הוא לומד.
זהו.
אז על כל פנים, ילמד אדם לתלמיד שאינו הגון.
למה?
מה זה אינו הגון?
הוא ככה, לא כל כך חזק, לא כל כך הרשמים.
הוא עלול לעשות עבירות.
ובגלל העביר, אומר רשי, בגלל העבירות שלו,
הוא עלול להרוג בשוגג.
הוא עלול להרוג, לא ללכת לגלות.
אז רואים ברשי שעבירות יכולות לגרום שתהיה רוצח בשוגג.
אדם עושה עבירה, כמוהם לתלמיד שאינו הגון.
כי אם הוא אינו הגון, הוא עלול לעשות עבירות, וזה יגרום לך,
הוא ילך לגלות.
ואז גם אתה תגלה עמו.
אז לא כדאי ללמד תלמיד שאינו הגון.
עד כאן. עכשיו, הגמרא הזאת,
יש לי עוד דקדוק אחד, הגמרא הזאת, בירמיה,
בספר ירמיה,
פרק
אומר שם
ירמיהו
האדם
לתת לאיש כדרכיו וכיפרי מעלליו.
כתוב כאן שבורא העולם הוא גדול לעציו הרב העלילייה. הנה, פה זה עלילייה.
הוא מזמן אותם,
אבל איך מזמנים בן אדם?
למשל זה הרוצח ומזיד.
וככה, זה נקרא רב העלילייה.
עושה עלילות
איך לקיים,
איך לתת לאיש כדרכיו וכיפרים מעלליו. לשלם לרשעים בעולם הזה,
לא בעולם הבא, בעולם לבני האדם.
לתת לאיש כדרכיו וכיפרים מעלליו.
יש עוד פסוק כעין זה בשעיה.
שם לא כתוב גדול עציו רב העלילייה.
שם כתוב
עיני השם אלוקיך משוטטות בכל הארץ.
לתת עופות,
דגים.
כולם יש להם שתי עיניים.
ומה זה עיניים?
זה מצלמות שקולטים.
וברא הקדוש ברוך הוא כל כך הרבה.
לך בינו בוערים בעם.
אל תהיו טיפשים,
אל תהיה בער.
בינו בוערים בעם,
וכשינים מתי תשכילו.
שיהיה לכם שכל, תחשוב קצת.
תחשוב.
ענות על חוש הראייה.
מיליארדים של מכשירי שמיעה ומכשירי ראייה יש בעולם, מפוזרים בכל כזאת תבן.
והוא לא רואה,
והוא לא ישמע,
כזה יצרן,
יוזם כזה שיצר עין,
יצר אוזן,
והוא לא ישמע, הדבר הראשון שהוא ישמע, למה?
זה לא יכול להיות.
אז זה בינו בוערים בעם,
הורי עולם.
משמיים הביט אדוני אל כל בני האדם,
ממכון שבטו השגיח אל כל יושבי הארץ.
היוצר יחד ליבם הוא מבין את כל מעשה.
הקדוש ברוך הוא, דבר ראשון,
לדעת שהשם צופה,
הוא מביט, הוא רואה כל מה שאתה עושה היום,
שיש כל כך מצלמות.
הן מצלמות.
פה כתוב שיש מצלמות, תיזהר לא לגנוז, לא תתבייש.
יש מצלמות.
אז הקדוש ברוך הוא אין לו מצלמות?
הקדוש ברוך הוא לא צריך לצלם,
לא צריך,
מתוך שהוא יודע, זה דבר עמוק, ורמב״ם כתוב.
הידיעה של הקדוש ברוך הוא היא לא כמו ידיעתנו.
ידיעתנו היא אנחנו רואים, ואני רואה אותך,
אתה מצטלם בעיניי, ואני רואה שאתה נמצא.
אצל הקדוש ברוך הוא לא הוא רואה מחוץיו,
מחוץ ממנו.
מתוך שהוא יודע את עצמו, יודע את הכול.
למה?
כי בורא עולם הוא הנשמה של הבריאה כולה.
הוא החיות של הבריאה. הוא מהווה כל רגע את הבריאה.
אז הוא יודע מה הוא, כל תנועה.
הוא יודע.
לכן הידיעה של הקדוש ברוך הוא יודע, וזה אלף-בית
של יהודי,
לדעת שיש בורא עולם,
רואה ומביט,
ויודע מה שאתה עושה.
ועוד דבר, שיש שכר ועונש.
לתת לאיש כדרכיו, אתה רואה אותם מטיילים פה.
כל אחד,
כבודו,
משלם לו שכר ומעניש אותו בעולם הזה,
מלבד עולם הבא.
לתת לאיש כדרכיו וכי פרי מעמד.
אני ראיתי בספר המצוות, יש לך ספר המצוות לרמב״ם,
הרמב״ם שם אומר, במצווה של יראת שמיים,
היום לא שאלו אותי מה הכותרת של הדרשה.
הכותרת של הדרשה הייתה שם אלוקיך תירו.
זה הכותרת של הדרשה.
אומר הרמב״ם מילים כאלה.
מצווה להאמין
ביראתו, הרמב״ם, מה, ספר המצוות, כן, במצווה
במצווה
הנה
מצוות עשה הרביעית
הרביעית הוא השלישית, תכף נראה
לשון הרמב״ם
לשון הרמב״ם
הנה
יש לי את הרמב״ם
המצווה הרביעית
שציוונו להאמין,
יראתו יתעלה ולפחד ממנו
ולא נהיה ככופרים ההולכים בקרי,
אבל נראה
ביאת עונשו.
מה זה מצוות יראה אומר הרמב״ם?
להאמין יראתו. מה זה להאמין יראתו?
תגיד לפחד מהקדוש ברוך הוא.
לא, מקודם להאמין, להאמין,
להאמין שהוא רואה אותך.
להאמין שהוא שכר בעונש.
אז אתה, ואז
אתה צריך לפחד.
להאמין. אחרי כן יהיה ביאת עונשו. לפחד מביאת עונשו.
לפחד מיראת העונש. גם אותו לשון, כל הרמב״ם הזה מובא בחינוך.
גם בספר החינוך מצד ת״ל ב׳.
המצווה היא,
כמובן, מה זה להאמין יראתו? לפחד מה זה להאמין.
בלי שאתה מאמין שיש אלוקים,
ושהוא רואה אותך, יודע כל מעשיך,
ולא רק מעשיך, גם מחשבותיך.
המבין את כל מעשיהם.
ממכון שבטו הגיע על כל יוצבי הארץ,
יוצר יחד ליבם, המבין את כל מעשיהם.
קודם להאמין שיש אלוקים,
ושהוא רואה אותך, ויודע כל מעשיך,
ולהאמין שהוא מעניש,
וגם משלם שכר.
שכר ועונש.
אז אתה תפחד לעשות עבירה.
אבל אם אתה לא מאמין,
זה מה שאמרתי, ומה הדרך באמת
אז עוד נדבר תכף, אבל לאט-לאט.
הדרך איך לקנות יראת שמיים
זו העבודה שלי כבר הרבה שנים, להיות ירי שמיים.
איך מקבלים את זה?
אם אתה, אני כתבתי בסבל דעת ואמונה לחזור על הפסוק
במשך שעה,
תשב בבית כנסת בכל
גדול העצו ורב העליליה אשר עיניך פקוחות הכל דרכי בני אדם.
לתת לאיש כדרכיו וכפרי מעליו.
תחזור על זה שתדע לך שבורא עולם יודע לעשות עלילות,
איך להביא אותך לעונש.
כמו פעם זמנם לפונדק אחד. איך הוא זימן אותו?
הוא הראה לו איזה שמע איזה משהו טוב ללכת לשם,
הוא מתיישב לחכות למוכר והנה באו עליו משם ונפל עליו.
וככה
ישנן את זה כדי להכניס קצת יראת השם. יראת השם זה
הרמב״ם והחינוך בהתחלה אומרים יראת העונש.
דיברנו לפני שבועיים, אני חושב,
שברמב״ם בהלכות יסודי התורה אומר יראת הרוממות,
אבל בספר המצוות הוא אומר יראת העונש.
איך ליישב את הדברים, אני עוד לא מעובדת לי.
אבל כתוב ככה גם בחינוך,
יראת העונש.
הפרשה הזאת אומרת לי, והאלוקים עינם לידוע.
בעינום אומר את זה בעצמו.
ואשר לצבא והאלוקים עינם לידו. בורא עולם יכול לזמן לבן אדם
שיהרג או שיהרוג.
וכל הדברים גם.
האלוקים עינם לידו.
יש במסכת כתובות דף ל' עמוד ב',
ל' עמוד א' ועמוד ב',
בסוף העמוד בל'.
אמר רבי יוסף, וכן תנרא בחייה
מיום שנחרב בית המקדש
בטלה סנהדרין.
ואף על פי שבטלו סנהדרין, ארבעה מיטות לא בטלו.
אם אין בית דין
בסנהדרין בלי...
בלשכת הגזית
אין שום בית דין בכל ארץ ישראל, אפילו בית דין של כ״ג שזה לנפשות לא יכול לדון
אז אם גלת
סנהדרין
אז אי אפשר שיהיו, בטלו, בטח בטלו ארבעה מיתות, אין בית דין, איך ידונו?
אז הגמרא שואלת את זה
והגמרא אומרת, והלא בטלו, והבטלו?
מה אתה אומר לא בטלו אם כן בטלו?
אומרת הגמרא, דין ארבע מיתות לא בטלו.
נכון, בטלו, אין בית דין ואין משפטים שיחייבו,
אין משפטים.
הנה
דתנא רבחיה מיום שאחריו בית המקדש
אף על פי שבטלו סנהדרין, אני לא אמרתי בדיוק,
אף על פי שבטלו סנהדרין, ארבעה מיתות לא בטלו.
שואלת הגמרא ואף בטלו.
אומרת הגמרא, דין ארבע מיתות לא בטל.
אין בית דין ולא פוסקים ולא הורגים בית דין,
אבל הדין ארבעה מיתות,
מי
שנתחייב סקילה
או נופל מן הגג
או חיה דורסתו.
הרי בסקילה הדין הוא,
זורקים אותו מגובה שני קומות
של אדם,
זורקים אותו
והוא מתרסק.
ואם הוא לא מת,
זורקים עליו אבנים.
זה שני צורות, הכל זה נקרא סקילה.
או לזרוק אותו על האדמה זה נקרא
לתת לו מכה, קובץ שלא
מלמעלה נופל, הוא מקבל מכה עם האדמה
זה סקילה.
וגם לזרוק עליו אבנים
וגם כן סקילה.
אז כתוב כאן,
מה?
כשזורקים אותו, זורקים אותו עם אבן, לא? אני לא שומע, אני... תשמע, תצעק. כשזורקים, זורקים אותו עם אבן.
זורקים אותו מלמעלה.
עם אבן, לא?
מה?
משני קומות.
כשזורקים אותו עם אבן, הוא אומר. מה?
מה? הוא אומר שזורקים אותו עם אבן, אבן שקשורה אליו.
כן, שכחתי, יכול להיות.
וגם אחרי זה זורקים עליו אבנים אם הוא לא מת.
אז כאן כתוב שתי הדוגמאות.
או נופל מן הגג,
או חיה דורסתו.
אתה יודע, אריה נותן מכה
על בהמה,
גומר אותה.
היה פעם, ראיתי בעיתון,
אריה נתן לזה שמטפל בהם,
נתן לו מכה על הכתב, הוריד לו את היד.
מכה של אריה היא מכה חזקה,
כוח.
אז זה נקרא חיה דורסת, זה גם סקילה.
זו סקילה, כמו זרק לו אבן.
ו...
או נופל מן הגג.
או נופל מן הגג. זו סקילה.
ואם מתחייב שרפה, אדם שעבר עבירה
שיש בה שרפה,
או נופל בדלקה, נופל באש,
או ש... אש, כן?
או נחש נושכו.
נחש נושך, זה כמו שרפה.
ידוע שהמשנה אומרת,
לא עושים שרפה במדורה ושמים אותו במדורה.
זה מיטה מנוולת.
לא ככה מצוות שרפה.
מצוות שרפה פותחים לו את הפה.
עם חבל יש...
עושים חבל
קשה בתוך רך,
בתוך נגיד, בתוך מגבת גדולה,
וכורכים לו את צווארו, אחד מושך לכאן, אחד מושך לכאן,
עד שהוא פותח את הפה.
ואז שופכים לו בתוך הפה
עופרת מותכת, מבטיחים עופרת,
והעופרת היא חמה,
משקים אותו את זה,
וזה שורף לו את הזבשת, את הקיבה,
וזה מתצרפה.
עכשיו, מה עושה ארש של נחש?
ארש של נחש זה חומר כזה שאוכל את הבשר,
כמו אקונומיקה.
אני פעם אעשו בטעות,
סמו כלים של פלסטיק
מהמיקסר,
שמו אותם לנקות אותם לפני פסח עם אקונומיקה.
הם התעקמו והתקלקלו,
כי אקונומיקה זה חומר כזה קשה,
חומר כימי קשה,
שאוכל.
עכשיו, אדם ישתה אקונומיקה,
יישרף לו הקיבה,
זה אוכל לו את הקיבה, יהיה לו חור בקיבה,
ובבשת, נקרא בבשת טרפה.
זהו.
על זה כתוב כאן נחש,
מי שחייב שרפה, נחש עוקצו.
נחש מכישו.
מכישו. זה אותו דבר, יש לו שיניים.
הוא נושך
והוא זורק את הארש שנמצא בשיניים.
יש לו ארש.
הוא זורק את זה,
עושה חור, ושם הוא שופך את הארש.
מי שנתחייב הריגה,
סייף,
למשל רוצח,
או נמסר למלכות,
או ליסטים באין עליו.
מי שנתחייב חנק,
או טובע בנהר,
או מקבל אזכרה.
למדנו אזכרה,
זה מחלה בגרון,
חונק אותו.
אזכרה זה מיתה קשה מאוד. הגמרא בברכות למדנו.
אזכרה זה מיתה קשה.
רש״י מסביר את טרונגלי מה.
רש״י מסביר מילה בצרפתית.
את טרונגלי.
את טרונגלי ידוע. את טרונגלי זאת אומרת נחנקתי.
נחנק אותו.
אז זהו, ארבע מיתות לא בטלו.
מה כתוב פה בגמרא?
תדע לך,
אדם למשוש חילי שבת במזיד,
אבל אין עדים, ובלי התראה.
זה צריך להבין את הגמרא, תכף נגיד.
אז
לא יחשוב היום, אין בית דין,
או פטור או לא פטור.
יש ממלא מקום לבית דין.
ממלא מקום לבית דין. בית דין של מעלה, ממלא מקום.
ושם יודעים מה שהוא עשה, יודעים אם זה מזיד או סוגג.
ומי שנתחייב סקילה,
או היה דורסתו, או נופל מן הגג.
ארבע מיתות לא בטלו.
זה אותו עניין כמו הפסוק הזה.
והאלוקים עינה לידו.
הוא מזמן לו, להוא שנהרג במזיד, שיפול עליו.
יש לי קושייה.
אם נפל אחד מן הסולם על אדם שיושב,
נגיד ריסק לו את הראש,
הכובד שלו,
שבר לו את הקודקוד.
נו, זה
זה סקילה, זה כמו אבן שנפלה עליו
ומישהו הרוצח הרי דינו בסייף
אז זה רצח במזיד, למה ניתן לו סקילה?
למה הוא מקבל סקילה?
וקושיה כזאת מצאתי בתוספות
הרי לפי הגמרא כאן
מישהו חייב סייף
אז או ליסטים או המלכות,
המלכות חייבה אותו מיטה והמלכות בדרך כלל זה בסייף.
היום ביריות,
ירייה ירייה, אינני יודע איך לדון ירייה, אם לדון ירייה כמו סייף
או לדון ירייה כמו סקילה, אני חושב שסקילה זה הכובד דורס,
אבל כאן זה כמו חרב, נכנס
מרוב והכוח נכנס, נתקע באדם.
יכול להיות שיריה זה כמו סייף.
זעקו פונים,
אז מצאתי
כעין זה כושיה בתוספות בכתובות דף ל'.
אגב, התוספות מביא את הגמרא,
לא מביא את כל הגמרא, הגמרא בסנהדרין,
שאין דנים מעומד,
רק עדים שראו ממש את המעשה,
לא עומדים.
אז מביא הגמרא דוגמה,
מעשה ברב שמעון בן שטא,
שראה אדם רודף אחרי חברו להורגו,
סעיף ביאזו,
והוא רץ אחריהם בשביל להציל את הנרדף,
לפגוע ברודף
בשביל להציל את הנרדף.
טוב, הם נכנסו לחורבה.
הנרדף נכנס לחורבה וגם הוא נכנס אחריו.
לחדר, לחדר,
חרב, הוא נכנס.
והוא הגיע, רבנו יחנון זכאי,
ראה
את הנרדף מפרפר ויוצא לו דם,
והוא מחזיק בסייף,
והסייף מטפטף דם.
אמר לו,
אמר לו, תראה, אני או אתה, בטח אתה הרגת, לא אני,
אבל אין לי עדים.
מה פירוש?
יכול להיות שהנרדף לקח את הצייף ותקע בעצמו,
והוא רק הוציא אותה.
אבל הוא לא הרג.
לא מצטבר בכלל,
ודאי העומד אומר שהוא הרג אותו,
אבל לא דנים על פי אונדנה,
כפי שכתוב, ואוהד או ידע או ראה.
ראה,
אבל ידע גם טוב.
מה זה, איך יודעים?
באופן שאין שום צל של ספק.
למשל,
נכנס אחריו,
והוא יצא חבול,
נשיכה בגבו.
אדם לא יכול לנשוח בגב שלו. אני זוכר בילדותנו,
היינו מנסים לנשוח פה,
לנשוח את המרפק.
לא יכולנו.
אז אם ימצא לו נשיכה פה, בטח לא הוא נסח את עצמו.
או בגב,
אז על, זה נקרא ידיעה.
זה תוספות
במסכת שבועות דף לומד דלת.
שאם זה מאה אחוז כמו נשיכה בגבו,
אפשר לדון על פי זה, אפילו שלא ראה ממש שהוא נסח אותו.
כי הם היו רק שניים בתוך החדר.
אז או הוא נסח את עצמו,
בטח הוא נסח אותו, אם זה מגבו.
אבל שמה הוא לא ראה.
יכול להיות שהנרדף לקח את הצעיף ותקע בעצמו.
והוא הוציא את זה,
אבל לא.
אז לא מאה אחוז.
אי אפשר לדון על פי זה.
אמר לו רב שמעון בן סטה,
אני יודע שאתה הרגת אותו.
בפשטות התאוש הרגת אותו, אבל אין לי עדים, אלא מה?
אם אתה הרגת אותו יבוא הקדוש ברוך הוא והתפרע ממך.
באותו רגע בא נחש שנסח אותו.
טניה,
אמר רב שמעון מלשטה אראה ונחמה
אם לא ראיתי אחד שרץ אחר חברו
להורג לחורבה
ורצתי אחריו,
וראיתי, רצתי אחריו, שמו מסטה היה,
פיקוח הנפש, הוא רץ.
וראיתי
סעיף בידו ודמו מטפטף
והרוג מפרפר.
ובכל זאת,
ואמרתי לו, רשע,
מי הרגו לזה?
או אני או אתה.
אבל מה יעשה שאין לי עדים,
אין דינך מסור בידי,
שהרי אמרה תורה,
על פי שניים מהעדים מקום דבר ואני רק אחד.
יכול להיות, לפי הגמרא מובא לא עומד.
ככה הרי גם היה חסר עד אחד, אפילו אם
אבל אז הוא אומר, אבל היודע מחשבות
היא פרה מאותו האיש
שהרג את חברו.
אמרו,
לא זזו משם עד שבנחש ויקישו ומת.
שואלת הגמרא,
וייבר נחש הוא?
הרי הוא היה רוצח, רוצח. דינו בסייף.
נחש זה שרפה, שרפה חמורה מסייף.
אז איך זה בא נחש והרג אותו?
שרפה חמורה מסייף.
אז אומרת הגמרא,
הגמרא שואלת את הקושייה,
ואותה קושייה, אני שואל אתכם פה, בגמרא הזאת.
אחד נפל על השני. זה סקילה.
ריסק אותו.
זה סקילה. והוא היה רק רוצח.
הרג את הנפש במדיד התחתון.
אז איך הוא קיבל?
במקום סייף קיבל סקילה,
עם המיטה החמורה ביותר,
לפי ההלכה.
אז לא זזו משם עד שבא.
ואי, בר נחש הוא?
אומרת הגמרא,
ואתנא רב יוסף,
המביא הגמרא מן הגמרא שלנו,
הגמרא של כתובות, ואתנא רב יוסף,
דין ארבע מיתות לא בתלומי שנתחייב סייף,
דיסטים או מלכות.
אבל לא שרפה, שרפה זה נשיכת נחזה.
אומרת הגמרא,
ההוא,
ההוא,
חטא אחריטי אבווה ביה.
ואמר מר, מי שנתחייב שתי מיטות, נידון בחמורה.
אומרת הגמרא, שהוא היה
בעל חטא של שרפה גם.
ואם מיש חייב שרפה וחייב גם סעיף,
נידון בחמורה. אם אדם חייב שתי מיטות,
נגיד חילל שבת
ובעל אשת איש,
אשת איש וחנק.
חילל שבת
זה סקילה.
אז הדין הוא בסקילה.
למה סקילה?
וחמורה, מה חוטא נשכח?
אם היה עושה רק אחרי סלחילום שבת,
היה נשכח.
עכשיו שעשה עוד עבירה קלה,
אז לקבל המיטה קלה,
יפטר מן הסקילה?
נתחייב שתי מיטות.
עוד היה לך, זה גמרא בסן עזין, פה א',
מי שנתחייב שתי מיטות, נידון בחמורה.
זה שמה תירוץ, אז מה אצלנו?
למה הוא נפל עליו? אז זה סקילה, והוא, בר סקילה הוא,
הוא בר סייף.
אותה קושייה,
אז מה נתרץ?
היה לו עוד עבירה.
אז זה קשה לי, אז למה הגמרא אמרה מי שהרג?
תגיד הגמרא את העבירה,
שנייה, נגיד, אם איש חילל שבת,
אחד חילל שבת,
הוא מזדמן, מזמין לו הקדוש ברוך הוא ליד הסולם והוא נופל עליו, יש סקילה.
זה קשה לי, הגמרא, למה סקילה?
למה סקילה? מילא יותר-פחות, זה יכול להיות.
יכול להיות זכות תולעת, או שאתה הרי מקשה שם קושייה
על הסיפור עם רב אלעזר בר בישמעו.
אתם יודעים, שרב אלעזר בר בישמעון
נתן עצה
איך לתפוס גנבים.
במסכת בבא מציע, מפרק הסוחרת, הפועלים.
הוא נתן עצה.
הוא אומר, תלך לבית מרז... לבית קפה,
בית מרזיח,
ותראה שם אנשים.
ביום, בבוקר,
אם תמצא אדם שהוא מפהק,
סימן שהוא לא ישן מספיק.
אז תראה, תבדוק.
אם הוא תלמיד חכם,
יכול להיות שישב ולמד בלילה,
אז לא ישן מספיק.
ככה היה, זה היה פשוט, רגיל.
אנשים, תלמידי חכמים, ישנים בלילה ולומדים.
טוב, אז מפהקים.
אבל אם הוא לא תלמיד חכם,
אז מה, למה הוא מפהק? מה עשה בלילה?
היום, אולי זה לא, היום כשיש אשמאל,
אולי נשארים מאחרים גם בלילה.
אז בית אח הוא גנב,
והלכו, והיו הרומאים ששלטו בארץ ישראל,
רב אלעזר ורב שמעון היה בסוף העורבן, אחרי העורבן
וקצת אחרי העורבן,
הרומאים שלטו,
לקחו את הבן אדם ותלו אותו.
ועל זה פרשו חכמים מרב אלעזר בר בשמו,
שאמרו לו עד מטה יתם מחלה מעמו של אלוקינו.
אמר להם קצים אני מחלה מן הכרם.
זה פלא עצום הגמרא הזאת שרב אלעזר
היה הורג, גורם להרוג, הורג,
גורם להרוג אנשים שלחבים איתה.
אז בדקו באמת על אותו בן אדם
שתלו אותו וביררו וראו שהוא,
הוא ובנו באו על נערם אורסה.
וזה בסקילה.
אז למה תלו אותו?
לתלות זה חנק.
זו כושת הטוסות בכתובות תלמיד.
אומר הטוסות, איכות הייתה לו איזה זכות
והקילו עליו.
אבל יותר חמור, זו קושייה של הגמרא. היי בר נחשו.
גם פה היי בר סקילה הוא.
אז מה הייתה עבירה אחרת? אז קשה לי קצת. אז תגיד הגמרא מי שחידל שבת,
מזמין אותו קרש בחוו ליד אחד שעומד,
שחייב גלות ושצריך לחייבו גלות.
הוא נופל מן הסולם והורג אותו. למה?
מי שהרג במזיד.
הרי אתה מוכרח לומר שעשה עבירה אחרת, יותר חמורה.
אחרת למה נתנו לו סקילה?
זה היה הדקדוק שלי על הגמרא.
עכשיו העיקר מה שאנחנו לומדים משתי הגמרות האלה.
ארבע מיתות לא בטלו.
בורא עולום למעלה יושב ורואה וצופה ומצלם
לא צריך לצלם, יראו לבן אדם כל מה שהוא עשה
ונותן עונש לרשעים ושכר לצדיקים
בעולם הזה
וזה מה שרציתי שאני חושב זה פרשה קטנה
והאלוקים מינה לידו אבל זה שגוף ותורה תלויים בה
אדם צריך ללמוד לפחד מהקדוש ברוך הוא
אני אומר לכם
אני יש לי ספר על אמונה נכון דעת ואמונה שבו הרבה ברוך השם ספר טוב
אני עבדתי על אמונה כי רבנו המשגיח
כל הזמן דיבר על אמונה
הוא היה ככה זוני שאמר עליו
שיש לו אמונה בידיים
ממש
והיו ידיו אמונה כתוב עצמו משה רבנו
כל הזמן דיבר אמונה המשגיח זכרו לברכה רבי חזקאל
בפרשיות של יציאת מצרים דיבר הרבה אמונה
ושנה אחת הוא לא דיבר
אז אמרתי לחתנו
רב ראובן גינזבורג
אמרתי נפטר זכרו לברכה כולם
אמרתי לו תגיד למשגיח למה הוא לא מדבר על אמונה ביציאת מצרים
הוא הלך ואמר לו
תמיד בפרשיות בעירב בו בשלה דיבר על אמונה
אז אני כתבתי קצת על אמונה אבל על יראה
לא הולך לי
שאנשים לא יודעים גם אני
הוא אומר כולם לא יודעים איך להפנים מראה בלב
אדם לא רוצה לפחד
גם מהקדוש ברוך הוא לא רוצה לפחד
לא מכניסים פחד
אתה מתחיל לדבר דברי מוסר על הרשמים לא רוצים לשמוע
אפילו אנשים לא רוצים לשמוע אל תפחיד אותנו
ובאמת זה החיוב הוא
אני ראיתי הערה על החינוך והרמב״ם
על החינוך, החינוך אומר כמו הרמב״ם
להאמין לראותו העונש וזה לפחד מביאת עונשו
והוא אומר ומתי עוברים על העשה של עת השם הלקחת עתירו
אומר החינוך
בזמן שמזדמנת עבירה לידו
והוא ביצר הרע מתחיל איתו
אז זה הזמן לקיים את זה את אלוקיך חתירה
לדעת שהוא רואה אותך ואתה תקבל עונש
לפי חומר המעשה
ואם אדם
לא חשב על זה באותו רגע
ונכשל בעבירה
ביטל מצוות עששו את השם הלקחת עתירו
כך כתוב בחינוך
מצוות תוף ל.ב.
אני ראיתי ברבי נוסערי תשובה
בשער שלישי
סעיף טו
אומר סלמב ארצות שוב ומדבר שאומר שהעולם חושבים
שעונשים יש רק על עבירה במעשה עובר עליו
אז עבירה יש לי עונש אבל אם אני לא עושה מצווה אז אין לי זכר
לא הפסדתי את הזכר
אבל אין לי עונש כך בני אדם חשים
הוא אומר זה לא נכון
שגם על מצוות עשה יש עונש
הוא אומר כתוב
שמי שאפשר לא לעסוק בתורה ואינו עוסק
עליו הכתוב אומר כי דבר השם בזו
ואת מצוותו אפר יכרת יכרת יכרת יכרת זה עונש על מה? על ביטול תורה
ואמרו, חז״ל, ויתר הקדוש ברוך הוא
על עבודת זרה וגילוי הערות, ולא ויתר על ביטול תורה.
רואים שגם על ביטול תורה יש עונש
על ביטול הזה. אחרי כן הוא מביא עוד דוגמה
ונאמר על אנשים אשר אינם עורכים מחשבות, ויראות השם
ותהי ראתם אותי מצוות אנשים מלומדה
ולכן אני אוסיף להפלא ופלא, זה עונשין כתוב שמה,
שעבדו חכמת חכמה ועבדו נתוניו, על מה?
על שלא ערכו מחשבות ביראת השם.
משמע מדברי רבי יונה שזה ביטול העשה אם אדם לא עובד על יראה
לא רק בשעת העבירה, בלי העבירה.
אדם צריך כל הזמן לעבוד על יראת שמיים.
והנה נתתי ברוך השם דוגמה.
הנה אנחנו עם הפרשה הזאת
והגמרא שאתה נרווחי ארבעה מיתות לא בטלו.
זה מלמד אותנו יראה שמיים.
איך אמר ירמיהו?
גדול העצו
ורב העליליה
אשר עיניך פקוחות על כל דרכי בני עונה.
לתת לאיש כדרכו וכפרימה עליו.
וזה גדול העצו ורב העליליה, יש לו עצות.
הודיעו בעמים עלילותיו.
ראינו איך אבותינו ירדו למצרים.
הייתה עומדת גזירה של ברית בין הבתרים.
אבל איך יעשה הקדוש ברוך הוא?
יביא גדוד ממצרים,
ויכבשו את יעקב ובנם,
ויורידו אותם למצרים.
אבל אז יורידו אותם בכל הרים, בשרשרות.
הוא אומר, בני בכורי יעקב ירד עם שרסרת ככה קבור.
אלא אני לוקח את הבן שלו,
וככה עלילות.
איך עשה שיוסף
ימלוך?
ואיך עשה שיהיה רעב?
ועל ידי זה יצטרכו לרדת?
אני כתבתי על זה, מה אמר בספר על דעתנו.
הודיעו בעמים עלילותיו.
זה היה איך אבותינו ירדו למצרים עם עלילות כאלה.
הלך הקדוש ברוך הביא רעב במצרים.
למה?
כדי שירדו,
וגם כדי שיוסף ימלוך הביא לו את החלומות האלה
של פרעה, כדי שיוסף ימלוך,
וככה הוא גלגל,
זה נקרא הודיעו בעם עם עלילותיו.
זה גדול עצו
ורבה עליליו
אשר עיניך פקוחות על כל דרכים בני עודו.
וצריך להפנים את זה
ברצינות,
ברגש,
לא לשחק.
פעם אחת תקיימו מצוות יראת שמיים.
תשבו על הפסוק הזה ותכוונו טוב, הנה בורא עולם רואה אותי,
ותחזק את עצמך שלא תחטא.
הוא יודע ממך, יודע כל מעשיך,
יודע מה שאתה עושה, יודע מתי שאתה מתעצל,
מתי שאתה כועס.
וללמוד יראה, לפחד מביאת עונשו.
היום כל כך הרבה צרות יש בעולם,
אין לך משפחה בלי צרות.
אז בוודאי אתה רואה שהקדוש ברוך הוא מעניש.
זה לא הולך לבד.
אין לאדם חלק כתורת משה רבנו,
עד שיאמין שכל מקרנו ודבורינו כולם ניסים.
אין בהם טבע ומנהגו של עולם.
זה מה שהרמב״ם אומר.
בספר המצוות
שמצוות תיראה היא להאמין יראתו
ולפחד מביאת עונשו
שלא כמו הכופרים שאומרים שהולכים בקריא, הכל מקרה
לפחד לדעת א' שיש אלוקים,
ב' שהוא רואה משגיח,
ג' שהוא מעניש שכר ועונש
ועם זה צריך לפחד, לא כדאי לך
להתעסק עם הקדוש ברוך הוא.
אני,
בפרשת יתרו, דיברנו, מה תשעה בשבוע שעבר,
דיברנו שיראת השם שהייתה שם, שהקדוש ברוך אמר,
מי ייתן והיה לבבו זה כל הימים לראות.
מה הייתה היראה שם?
שהם פחדו שהקדוש ברוך ימשיך לדבר איתה,
כי הם ראו את האש הגדולה
בכמות ובאיכות.
החום נורא, זה היה חום נורא,
שכל ההר בער מן האש שיש מעל ההר.
זה רואים שהאש הייתה חמה מאוד,
וגם גדולה זה כתוב בפסוק, ההר בוער באש עד לב הסמיים.
אז מהאש שבה התגלה הקדוש ברוך הוא על הר סיני,
הם פחדו, זה הכניס להם פחד, ראו שאין,
לא כדאי לנו להתעסק עם הקדוש ברוך הוא. נכון יונתן?
לריב עם הקדוש ברוך הוא, כדאי לי?
לא כדאי לי, היו בן, לא כדאי לי?
לא כדאי לי, הוא עלול להרוג אותי.
מה?
אני אתעסק עם בורא אלוהים?
לא, אני לא רוצה להתעסק עם בורא אלוהים.
אני מוכן להיכנע אליו
ולפחד ממנו לקיים מה שהוא אומר, כל משהו, כל אשר דיבר השם נעזה.
אני מוכן להיכנע אליו, עדיף לי מאשר להתעסק.
חס ושלום למרוד במצוותיו, חס ושלום.
ודאי, וצריך ללמוד להיות הראשון מימי.
היסד הוא, אני אומר לכם,
דברים שיזכו אתכם לעולם הבא.
תלמד להיות ירמי הברעיון, שהוא אלוקים
והוא צופה ומשגיע על כל בני אדם.
גדול העצה וראה אליה אשר עיניו פקוחות על כל דרכי בני אדם.
ושם כתוב, עיני השמש משוטטות בכל הארץ.
לתת לאיש של בי ישעיה.
ובירמיה כתוב, גדול העצה ורב העליליה.
אשר עינייך פקוחות על כל דרכי בני אדם, לתת לאיש כדרכה וכפי מעלה.
אנחנו צריכים להתפלל לקדוש ברוך הוא שייתן לנו,
יעזור לנו להיות הרעים.
לפחד ממנו.
זו עבודה,
זו עבודה כל החיים.
כל החיים.
הרב בנויינו אומר, מי שאינו חושב מחשבות של ירעה,
הוא כבר מבטל את השם על כוחת ירעה. לא צריך לעבור את העבירה.
צריך לעבוד על הירעה.
לחשוב.
שמעתי פעם מרבי אלי לופיאן, זיכרונו לברכה,
שהוא דרש בפוניביש.
אני הייתי תלמיד בפוניביש.
ופעם הוא ביקר והמשגיח רבי יחזקאל ביקש ממנו
שיאמר שיחה
וזה היה באמצע היום.
בדרך כלל שיחה זה בערב.
אבל לכבוד רבי אלה,
מ-12 עד 13, ואחת היה מנחה,
הוא דיבר מ-12 באיזה קול, קול של אריה.
רבי אלה היה קול של אריה.
והוא אמר ונאמר על העונשין אשר אינם עורכים מחשוב על דבירת השם.
מה זה אינם עורכים?
הוא אומר מערכות של רבי עקוויגר.
רבי עקוויגר מפורסם
שבסוף ספר...
דרוש וחידוש,
יש לו מערכות.
העניינים,
בהקף
מי שאינו עושה מערכות של מחשבות ויראות שמיים, כמו מערך הסבי עקבי, ככה מותאמה.
לחשוב הרבה מחשבות שיביאו את היראה.
אז עליהם נאמר, גם אינני יוסיף לאף
לבפלב ואבדחות. כל העונשים שכתובים שם,
ותראיתם אותי מצד אנשים מלומדה,
כל העונשים שכתובים שם זה בגלל שאתה לא עובד על היראה שמיים.
צריך לחשוב מחשבות על היראה שמיים.
אדם חטא ידע לו את זה וחוסר היראה שמיים.
ואומר החינוך,
מה טעם המצווה של את ה' לקחה הטירה? הוא אומר,
זה גלוי לכל מי שיש לו שכל,
מי שיש לו מוח,
כי זה הדבר הכי מונע את האדם מן העבירה.
מה שהוא יודע שיש עונש?
תעשה דבר, יהיה לך נעים עכשיו את הרגע אחד, אבל אתה תסבול
אחרי כן.
כמו שאומר רבי נה בשער הראשון,
בחרטה,
אומר רבי נה,
יבין לבבו כי רע, ואמר עוזבו את השם,
יאמר בלבבו מה עשיתי,
איך לא היה פחד אלוקים לנגד עיניי,
ולא יגורתי מתוכחות על עוון, לא פחדתי מן העונשים,
כי רבים מהכאובים לרשע.
זה הוא יצעק על עצמו,
להתחרט,
איך לא פחדתי מהקדוש ברוך הוא,
איך לא פחדתי ממנו.
ורע מזאת עשיתי, כי הייתי
על הנפש היקרה אכזרי,
ותמתייה בגילולי יצרי,
ומה הועילה בכל קניוניה, אמרה בעיני אדוניה.
מה הועיל כשהאדם לומד תורה,
ולרשע אמר אלוקים, מה לך לספר חוקיי ותצברי אותי על פיך.
ללמוד יראת שמיים, ללמוד יראת שמיים.
זה הפרשה, האלוקים,
אינה לי ידו תדעו לכם שחס ושלום שלא תאונה לכם כל רעה.
חס ושלום
שלא תאונה
אליך רעה ועיני גל יקרב ואולך.
אבל המציאות היא שיש אלוקים
והוא מזמין
צרות לאנשים
אם לא מפחדים ממנו.
תפחד מהקדוש ברוך הוא ייטב לך.
תפחד מהקדוש ברוך הוא יהיה לך טוב.
אנשים מפחדים ללמוד יראת שמיים.
הם חושבים שזה מכניס לעצבות,
להפך.
להפך. הייתה לי תקופה שעבדתי על יראה.
תקופה, כשהייתי בחוץ לארץ בנוברדוק,
עבדתי על יראה.
הסיפוק שהיה לי הוא שיש לי הנשק נגד היצר הרע.
זה היה הסיפוק שהיה לי. להפך. אני מפחיד את עצמי וככה אני לא אכשר בעבירה.
היה לי סיפוק מזה.
היה לי סיפוק נפשי מזה.
נכון,
אני מפחד ולומה דיראה.
אבל לא הייתה לי עצבות מזה.
להפך.
הייתה לי שמחה
שאני
יש לי נשק. איך אמרו חז״ל?
מי שיש דעה הלכה
ואינו יודע אגדה ולא לומד יראה,
אז הוא כמו גיבור בלי נשק,
בלי כלי זין.
בעבודת רבי נתן אני חושב ככה.
ומי שיש לו יראה ולא יודע הלכה, אז הוא...
הוא כלי זין בלי גבורה.
לא, איך כתוב? לא זוכר את המעזון.
צריך להיות גיבור בטרו,
ועם כלי זין זה היראה.
זה היראה לעבוד על זה.
הקשבוך יעזור לנו, בואו נשיר איזה שיר.
איך שרים?
ברוך אלוקי ברור.
ברוך אלוקינו שברונו לכבודו.
והבדילנו מן התועים.
ברוך אלוקינו שברונו לכבודו.
והבדילנו מן התועים.
ונותן לנו תוירת אמת.
וחיהו אל אומנתה בתוכנו.
ונותן לנו תוירת אמת.
וחיהו אלו נטע בתוכנו.
ויעיב תע ליבנו בתורתו.
ויושם בליבנו אבותו ויראותו.
לעשות רצונו.
לעשות רצונו.
ולעובדו בלב אבשלם.
ויעיב תע ליבנו בתורתו.
יושם בליבנו אבותו ויראותו.
לעשות רצונו.
לעשות רצונו.
ולעובדו בלבב אבשלם.
התור הקרש ברוך הוא יפתח ליבנו בתורתו.
וישים בליבנו אהבתו ויראתו. ככה יהיה.
גם גיבור עם כלי זין.
יפתח ליבנו בתורתו.
לשבת ללמוד כמה שעות.
אוי, איזה יופי.
ואחרי זה
ויטב ליבנו אהבו אותו ויראו אותו.
לעשות רצונו ולעובדו בלבב שלם.
דתום מוכר.
מדיגנצה הארץ.
עם כל הלב.
עם כל הלב.
לעבוד את השם עם כל הלב.
אני לא זכיתי לזה, אבל אני מקווה, מצפה לקדוש ברוך הוא שחזור בקשובה ולהכניס ללב את היראה ואת האהבה.
אני מתפלא אדם יכול למות ולא היה לו אף פעם אהבות השם.
אף פעם לא אהבת את השם.
וגם יראת שמיים.
איך שרבי נירא אומר,
אם אדם לא עבד על יראת שמיים
הוא ביטל מצוות עשית את השם, וככה תראה.
ונאמר על האנושים אשר אינם עורכים מחשבות
ביראת השם.
בתי יראתם אותי מצוות אנשים מלומדה, וגם הנני יוסיף להפלי. הפלא ופלא. יש שם המשך.
ועבדה חוכמת חכמה.
על מי שאינו עובד על היראה.
יראה צריך לעבוד, להשיג אותה.
זה לא קל,
אבל תראה כמה זכר יהיה לך על כל מחשבה שאתה מכניס ללב שלך.
מחשבה של יראה, מחשבה של אמונה.
מחשבה שיש בורא עולם,
ושהוא רואה אותך, ושהוא
עיני השם אלוקיך משוטטות בכל הארץ.
לתת לאיש קיד רחוק, יפה למחשבה.
אין כאן מניין, יהיה לנו מניין, אנחנו שישה.
אם יש עוד ארבעה,
היום קשה למצוא לו במוצאי שם.
אבל היינו אומרים קדיש לכבוד השם יתברך.
רבי חנני הבנה הקשה אומר.
בוקר טוב כבוד הרב. ב"ה ההרצאה בברוקלין מרגשת מאוד. כמעט כל הרצאה או שיעור ששמעתי באקראי זה ממש כמו אגרות קודש עונה לכל שאלה שבאותו רגע. תודה רבה ענקית. אין על רבנו הקדוש.🙏 הרב היחיד שדברי תורה חודרים עמוק לתוך הלב ופועלים. זה כמו איפוס ליאוש. ואז דף חדש הכל משתנה. רואים כל דבר בצורה נכונה. אין מילים.
🌹 מעלתה של הארת פנים 🌹״אם אדם לא מאיר פנים כל המתנות לא שוות כלום. אם הוא מאיר פנים נחשב שנתן הכל אפילו שלא נתן... אז מי שמאיר פנים לסובבים בנעימות ובנחת מרוויח בכפל לא רק מצווה חשובה בין אדם לחברו, אלא המצווה הכי גדולה בעולם, קידוש השם.״ ✨ הרב אמנון יצחק שליט״א ✨ ב"ה הרצאה מדהימה, תודה רבה 🙌
לרבנו היקר, אנחנו מודים לבורא עולם ששם אותך בעולמנו ונתן לנו שכל בינה ודעת להבחין ולהכיר בך ברב האמת. תודה שאתה מוסר נפש מדי שעה למען עם ישראל. יהי רצון וכל עם ישראל יזכה להכיר בך ולדבוק באמת. והשי"ת הטוב יאריך ימיך בטוב ובנעימים הרבה מזל טוב לרגל יום הולדתך, אמן! אוהבים משפחת ב. י .
שלום וברכה לרב היקר והאהוב! ב"ה קראתי בעיון רב את כלל הברכות והאיחולים המרגשים שגרמו לשמחה רבה. אני לא מכיר אישיות ראויה ממך לכול החום והאהבה מאנשים יקרים שכתבו, ברכו באפשרויות שונות וכאלה שברכו בליבם. בכל אופן, אני מצטרף ואם יורשה לי מוסיף שבעתיים על כל הברכות החמות והלבביות!!!🌹♥️🙏
לכבוד הרב היקר אמנון יצחק שליט״א, ליום הולדתך אנו רוצים להודות על אור התורה שאתה מפיץ , על הסבלנות על מאור הפנים ועל הדרך המיוחדת שבה אתה מקרב ומחזק את כולנו. יה"ר שהקב״ה ימלא כל משאלות ליבך לטובה ולברכה שיתן לך השי"ת כוחות איתנים להמשיך להנהיג את דרכנו מתוך בריאות איתנה שפע, שמחה ונחת מכל משפחתך. מזל טוב ואריכות ימים ושנים בטוב ובנעימים. מאחלים: משפחת מ. מיבנה, ההורים של נ. מ.
כבודו אבא היקר מפז יה"ר שהשי"ת ישמרכם ויברכם לעד אמן ואמן💐 רצינו לאחל לרב מזל טוב מעומק הלב בבריאות ואריכות ימים ושנים בהמשך עשייה מבורכת ונחת לבורא יתברך, תודה להשי"ת שזכינו בכם אין מילים לתאר את התודה הענקית על כל מה שאתם עושים עבור עם ישראל, תודה להשי"ת שזכינו בכם יה"ר שהשי"ת ישמרכם לאריכות ימים ושנים אוהבים אתכם מעומק הנשמה כל הישועות והברכות וההצלחות בבניין שופר הגדול במהרה ובביאת משיח צדקנו יחד עם כבודו אמן ואמן הרבה מזל טוב ומאחלים לרב שיזכה להיות שמח תמיד ויגשים השי"ת משאלות ליבכם לטובה משפחת א.🩷
תודה רבה לכבוד הרב על כל העשיה למען כבוד ה' יתברך, אנו בטוחים שבזכות העשיה של הרב מתמתקים הדינים מעל עם ישראל בכלל ובפרט, על השפלת השקר והעמדת האמת, על שמחזיר אותנו בתשובה יום יום, על שמלמד אותנו דעת בינה והשכל מא' ועד ת', מלמדנו לדייק בדברנו, על הדאגה והאכפתיות לכל יהודי ובפרט לנו, היריעה קצרה מהכיל את כל התודות שאנו חייבים וזה המעט שאנו יכולים להשיב כהכרת הטוב לרב. מאחלים לרב חודש טוב ומזל טוב עד 120 בבריאות שלמה ואיתנה, יהי רצון שחפץ ה' עליכם יצלח ותמשיכו בזיכוי הרבים ובהחזרת כל עם ישראל בתשובה שלמה לאביהם שבשמים, תזכו לנחת רוח מכל המשפחה והתלמידים ותזכו לראות בעבודת כהן גדול בבית המקדש ולחזות פני משיח צדקנו במהרה בימינו אמן כן יהי רצון! נ. מ. ומשפחתו.
לכבוד הרב האהוב והיקר לי מכל. אני מאחל לך שאת כל הברכות שבירכת ואיחלת לכולם יה"ר שהשי"ת ישפיע מטובו ויברכך. לנחת מכל משפחתך, בריאות עד 120 שמחה והגשמת כל היעדים והמשאלות שיש לרב, בקודש - ומה שהוא רוצה בשביל עם ישראל. כי כזה אתה רבינו כל כולך זה נתינה לבנים של הקב"ה. אוהב מוקיר ומעריך, י. ח.
בס"ד, עליכם השלום והברכה מו"ר, רציתי לעדכן בקידוש שם שמים בזכות כבוד הרב. ב"ה עשינו השגחה של כשרות על אולם ארועים גדול. שזה כולל את כל הדרך של הרב: הכשרה של כל הכלים במטבח התעשייתי, בקיצור עשינו הכשרה כמו בפסח לאולם. והגיע צוות של כ-10 אברכים לבדוק את כל הירקות מתולעים על ידי שולחנות שיקוף באור, וחיתוך של כל הגמבות פלפלים ושיקוף. ובירור האורז והקוסקוס וכל הבדיקה של כל פרט ופרט עד גרגיר השומשום. וכמובן שהבאנו תבלינים ממשפחת ש. הי"ו אמן. וכל המשגיחים הן מטעם הרבנות והן מטעם כשרויות אחרות והספקים ועובדי האולם מאוד התפעלו לטובה ואמרו "שמעולם לא ראו דבר כזה אף כשרות ואף השגחה לא עושה כמונו!" וזה אולם שעובד עם כל ההשגחות החרדיות "בָּרוּךְ ה' לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן" (תהלים פט, נג) תודה רבה לרב על הכל מכל כל, אשרינו שב"ה זכינו בזכותך.
לכבוד הרב היקר והאהוב, יום הולדת שמח! תודה מעומק הלב על הזכות שנפלה בחלקי להכירך, ועל כך שב"ה בזכותך זכיתי לחזור בתשובה, להתחזק באמונה ולגלות מחדש את הדרך אל השי"ת. אתה שליח נאמן של הקדוש ברוך הוא, המאיר את לבבות, מחזק את עם ישראל ומפיץ אור ותורה בעולם. מאחלת, שתזכה לבריאות איתנה, לאריכות ימים ושנים, לשמחה גדולה, לפרנסה טובה, ולנחת מכל יקיריך. שתמשיך להיות צינור של אור, אהבת השי"ת וקדושה, ושכל מילה טובה שתוצא מפיך תחזור אליך בברכה כפולה ומכופלת. ♡ מזל טוב, הרב היקר! שתזכה לראות את פירות עמלך, ולהמשיך להאיר את העולם כולו, אמן! בהערכה עצומה, באהבה ובהכרת הטוב.