פרשת כי תשא | הרב עמנואל טולדנו
תאריך פרסום: 18.03.2017, שעה: 20:18
- - - לא מוגה! - - -
ביקרתי פעם כרגיל בשבת אחרי הצהריים ביקרתי את הרבי הרב שך זכר צדיק לברכה
וזה היה בפרשת
כי תיסע
אני מוצא אותו חושב על מעשי העגל
אז הוא שאל אותי
איך יכול להיות דבר כזה?
הם קיבלו את התורה בו' סיוון
כידוע הרשי מביא
ומשה רבנו נשאר בהר, עלה להר
שיישאר שם ארבעים יום ואמר להם ביום הארבעים אני מגיע בחזרה
אז הם טעו והתחילו לחשוב את יום העלייה שלו
יום ו' סיוון זה יום ראשון
יום אחד
והאמת הוא זה היה באמצע היום אחרי מתן תורה
מתן תורה היה בבוקר
והיה ביום השלישי ביותר הבוקר
וגמרו מתן תורה עשרת הדיברות אבל משה רבנו נשאר בהר על הבעל
אמר להם שהוא יישאר שם ארבעים יום
אבל לא חצי יום
ו' סיוון כבר היה עבר חצי יום
הוא התכוון עם הלילה
אז המניין מתחיל מז' סיוון
וככה לפי שיטתם
חשבו את ו' סיוון
אז ארבעים יום זה היה ביום טז'
טז' תמוז
כי כנראה
אולי חולה סיוון היה חסר
אז מיום ו'
אם תחשוב ו' גם כן ו' בעצמו עד עשרים ותשע
זה עשרים
מו' עד שלושים זה עשרים ושש ועוד מו' עד עשרים
זה עשרים וחמש
ועוד טז'
אז זה היה צריך להיות ביום חמישה עשר
ולכן אמרתי שהיה חסר
סיוון היה חסר
ואז עד עשרים ותשע
מיום שישה בסיוון
יום מתן תורה
עד כ' ט'
זה חמש עשרה ותשעה עשרים וארבע
עשרים וארבע ושישה עשר ארבעים
אז הם אמרו ביום שישה עשר עצב אז הוא לא בא
והשטן הפריע
הסטן נראה לה... הביא חושך
ואמרו
מה הבלבול הזה שיש היום כנראה שרבנו משה נפטר
כך הוא הכניס להם לראש
וככה הם אמרו
באו לאהרון שיעשה להם
יעשה להם אלוקים
אז תכף נראה
והאמת הוא שהוא עלה... התחיל החשבון רק מזין סיוון
אז זה יום הזה היה צריך להגיע ביוזין
והוא באמת הגיע ביוזין
זה היה העניין
אז הם עשו עגל ארבעים יום אחרי מתן תורה
איך זה... הרב שך היה אומר איך זה יכול להיות דבר כזה אנשים...
שראו את כבוד השם,
את האש הגדולה של הר סיני,
וגם כתוב בספר דבורים,
אתה הוראת לדעת
כי אדוני הוא האלוהים אין עוד מלבדו, מלמד אומר רשי,
שקרע להם את הרקיעים והראה להם שאין עוד מלבדו.
איך יכול להיות שאחרי ארבעים יום שוכחים את הכל,
וחס ושלום, לא,
עבודה זרה?
כך הוא היה הרבי שואל.
אז אני אמרתי לו
שיש לשאול יותר?
אני אמרתי לו שתי שאלות יותר.
שאלה אחת,
יש בסוף פרשת משפטים,
בסוף פרשת משפטים כתוב שמשה עלה להר
ואחרי המתן תורה,
מיד אחרי מתן תורה.
ויכס ענן את ההר
וישכון כבוד השם על הר סיני ויכסהו ענן, שכשאתם יש מחלוקת בגמרא,
אם זה פסוק מלפני מתן תורה
ויום השביעי זה או שזה אחרי מתן תורה ומכאן למדו שצריך שישה ימים של פרישות
לכהן גדול ביום הכיפורים,
מפרישים אותו שבעה ימים קודם ביום הכיפורים.
גם זה כיוון שהוא היה צריך
לדבר עם השכינה,
הוא היה צריך
שישה ימים בתוך ההר
להוציא את כל האוכל שבמאב יצא, הכל מה ש...
זהו.
כתוב שם,
וישכון כבוד השם על הר סיני,
ויכסהו ענן ששת ימים ויקרא אל משה ביום השביעי, אה, שאומרים זה אחרי מתן תורה.
בסדר, כתוב שם, ומראה כבוד השם כאש אוכלת בראש ההר לעיני בני ישראל.
ההר עדיין האש
של אותם מלחימים שאפשר אפילו להסתכל.
האש הזאת שבה מלחימים
המסגרים.
הוא מראה כבוד השם כאש אוכלת בראש ההר לעיני בני ישראל.
וזה, כל הזמן, עד מתי זה היה, חיסדה,
היה יושב באיזה מסיבה,
ורב נחמן בר יצחק,
עליהם השלום,
רב נחמן בר יצחק, כי גם הוא היה במסיבה, אבל הוא ישב עם כולם,
ורב נחמן, רב חיסדה, ישב
במזרח.
רב נחמן בר, אז רב נחמן בר חיסדה אמר לרב נחמן בר יצחק,
תבוא, יבוא כבודו לשבת על ידי.
ענה לו רב נחמן בר יצחק, ושילמה.
לא המקום מכבד את האדם.
ואיש על ירה בכל ההר ההוא, וגם הצום והבקר עד ירעו בכל ההר ההוא.
היה אסור לעלות?
מי שעולה להר היה בסכנה.
ברגע שהסתלקה שכינה מהר סיני,
אז אותרו כולם לעלות להר.
אתה רואה, היה מקודש,
אבל כל זמן שהשכינה עלה,
ברגע שהקדוש ברוך הוא התפנה משם, על המשחק,
כבר הר סיני הוא, כולם גם, בהמות יכולים לעלות.
אז גם אני, זה לא המקום שאתה יושב במזרח, זה מכבד.
איפה שאני יושב, האדם מכבד במקומו. אם אני מכבד,
אז אני מחבר גם פה.
אמר לו רב נעמה בר חיזה, אם ככה אני אבוא אליך
הוא לא סבל שהוא יהיה במזרח ורב נעמה בר יצחק יהיה
אמר לו אני אבוא אליך
אמר לו לא, זה לא
בר יצחק, אביו לא נקרא רבי
רשי ותעשו את מספיקו ככה
אביו היה הפיינרית, הגוטרית
כמו היהודים פה, הפיינרית
אומרים, יהודי טוב
אבל הוא רב נחמן בר רב חיסדא
רב חיסדא היה מגדולי הדור
רב חיסדא גם אלו חתנים גדולי הדור
רבה ורמי בר חמאן
הם היו החתנים שלו
אז רב נחמן בר רב חיסדא זה מוני בן מוני
אבל הלכת לרב נחמן
אז שמה רשי מביא זה גמרא בתענית דף כא עמוד ב׳
רשי מביא שמה שלמדנו כאן שכשהסתלקה השכינה מהר סיני
הותר זה מה שכתוב ימשוך היובל המה יעלו בהר
אומר רשי מתי נסתלקה השכינה
רשי מעניין
אומר רשי
הרי האש ירדה על ההר ביום ו׳ ונשארה עד מתי
עש נסתלקה שחית העגל ומשה רבנו עלה לכפר עליהם בהתחלה
זו הייתה עלייה שנייה
הייתה בשביל לשכך את הכעס החיימה של הקב' ברוך הוא
ועזוז נוראותיך יאמרו
הבאתי כבר פעם את הרשי מי יודע עוז אפיך וכי ירייתך וכי יראתך רעבה
מי יודע עוז אפיך ועזוז נוראותיך יאמרו
אז הוא רצה לשכך את הכעס של הקב' ברוך הוא
אחרי כן
אחרי כן בראש חודש אלול הוא חזר
אבל אמר לו הקב' ברוך הוא תביא לוחות אבנים פסול לך לחבוט
ומזה תחצוב שני לוחות אבנים אתה שיברת אתה תתקן תביא אבנים אחרים
ומן הפסולת הזה התעשר מאוד משה רבנו רשי מביא את זה
בסוף הפרשה בסוף פרשה כי תיסע
אז הוא עלה עוד פעם
ובסוף הארבעים אמר לו כזו וסלחתי כדברך
ואז הוא ירד וציווה
את בני ישראל על עשיית המשכן
והם
אחרי כן כל החורף
אחרי סוכות כל החורף
בנו את המשכן עד
יום א' ניסן של שנה שנייה ואז עברה שכינה
מהר סיני למשכן לבין שני הקרובים
על כפורת בין שני הקרובים אבל כל השנה הזאת
מ-סיוון עד א' ניסן
היה הייתה ומראה כבוד השם ובאותה שנה ראשונה עדיין היו ניתנים היו קולות וברקים
כמו בעשרת הדיברות
משה רבנו היה לומד תורה בארבעים יום הראשונות בטח
ואחרי כן
אבל היה עדיין קולות וברקים
על כל פנים מה שנוגע לנו שהפסוק הזה
ומראה כבוד השם כאש אוכלת לעיני וראש הר לעין ישראל
זה ההיא הראשונה הייתה בחודש השני של השנה השנייה
זה פסוק בפרשת במדבר בחודש השני
של שנת
של שנה שנייה כתוב שם בפרשת במדבר נעלה הענן ואז הם נסחו
וכל הזמן היו בתחתית הר
ומראה כבוד השם פה פה רואים כבוד השם ופה עושים עבוד עזרה
זה אני הוספתי ל...
כתוב שם בגמרא עלובה קלה שמזנה תחת חופתה
בושה וחרפה
עלובה קלה שמזנה בחופתה
זה היה
זה היה עם ישראל עליהם כמו שאומר הפסוק בשיר השירים
עד שהמלך במסיבו נרדי נתן ריחו
נרד זה אחד מן הבצמים החשובים
והוא התקלקל
נרדי בעוד שהמלך איתם במסיבה ממש בתוך החופה
הקב'ה נמצא עוד על ההר
והם מקלקלים
אז זה עוד יותר פלא זה לא עבר של ארבעים יום זה הווה עדיין הווה כבוד השם ובכל זאת הם חטאו
זו הקושייה שהוספתי לה קשות
אז אני התחלתי, אמרתי לה, דיברתי, אמרתי לרבי מה שצריך לומר
נוצר העגל
אמרו להם והוא ראה, ארון ראה שהעגל הזה יש לו חיות
כי שמו או על ידי חישוב
או על ידי שם שמיכה הכניס
מיכה זה שהיה
אז,
והוא התפלא מה קורה פה
אז הוא רצה לעכב אותם
אמר להם,
ויבן מזבח,
ארון בנה מזבח,
אבל אמר להם חג לשם מחר
רצה עדו
ואז אני מתעכב לאט לאט לאט לאט אולי בינתיים יבוא משה
אבל הוא, ולכן אמר להם
חג לשם מחר.
טוב, אז השאלה הראשונה היא שהערב רב אמרו לעם ישראל
אלה אלוהיך ישראל אשר הוציאו אותך ממצרים
אז זה פלא, איזה שטות זאת
יכול הערב רב לומר לעם ישראל
מה זה אלה אלוקיך ישראל, אתמול היו נזמים,
הנזמים, הזהב של הנזמים הוציא אותם ממצרים
אתמול,
אתם יודעים מה הסיפור עם הנזמים
אמר להם, אהרון, תלכו לנשים ולבנות
ותגידו להם שייתנו את הזהב של הנזמים,
ייתנו הנזמים ונעשה מזה משהו
אבל למה הוא אמר להם ללכת לנשים?
כי הנשים, התכשיטים חביבים עליהם, לא ייתנו את זה בקלות
ואז התעכב העניין, הוא רצה ל...
אבל באמת בסוף מה היה מהנזמים האלה? הלכו לעבודה זרה
נזמים, נכון?
הגברים גם נשון, אמרו לי שיש הבדל בין נזם של גבר לנזם של אישה
נזם של אישה
הוא בולט פה, אבל נשם של גבר הוא כמו העיגולים האלה
שיש בכתר
לכן יכול להיות שאין בו איסור ל... אני לא יודע אם יש איסור לגבר לעשות נזם, אם זה נקרא
של אישה, אולי לא, יש נזם, אם יש,
כי זה סמל של ההפקרות
וסמל גם כן רוצים להיות כמו אישה, זה דרך,
זה לא בשביל עם ישראל הדברים האלה.
והנזמים,
באמת הנזמים.
הנזמים של הגברים בזמן המדבר, בזמן העגל,
הלכו לעבודה זרה,
הנזמים ההם.
זהו, אז כתוב שהם הוציאו את הנזמים שלהם, ומייד יצא העגל, וארון משתגע.
מה זה, והיה בו שם, נדמה לי,
שבו הוציאו, רשי מביא,
הוציאו משה רבנו את ארונו של יוסף.
הכל פונים היה.
אז מה הפשט?
מה אומר להם
חג לה' מחר?
אנחנו פה עם עבודה זרה, אתה אומר שם ה'?
וגם אני שאלתי, מצאתי שהרמב״ן שואל את הקושייה,
איך הם אמרו?
יום.
הרי הם יצאו במצרים בט' ו' ניסן.
עד ו' סיוון זה 50 יום,
כל ספירת העומר.
ואחרי כן עוד ארבעה יום, זה הוציא אותנו ממצרים.
הזהב שבנזמים הוציא אותם ממצרים.
איזה שטויות.
אלא על כורח,
שהם, גם ישראל, לא כיוונו שהעגל הוא בעצמו יהיה עבודה זרה.
זה לא זה.
רק הם רצו מנהיג שינהיג אותם בעגל.
וזה אהרון,
אהרון הכהן,
שהיה בקיא בנסתרות, הוא יכול לעשות.
ואז זה מה שהוא אמר להם חג לה' מחר.
וזה מה שהם אמרו.
וזה מה שהם אמרו.
אלה אלוקיך ישראל אשר רוצים אותו מנוצרים.
לא האב זהב.
זה רק צורה של...
זה צורה מאחת מן המרכבה.
הוא קבע צורות של מרכבה שמובאים,
אני חושב, בתחילת ספרי חזקאל, אני חושב, זה מובא.
והוא לקח צורה שיהיה רוח הקודש בעגל,
וזה ינהיג אותם בדרך. הולכים להיכנס לארץ ישראל,
להילחם עם ל״א מנחים. זה לא קל?
צריכים מנהיג?
ידעו שמשה רבנו הוא איש האלוקים.
הוא אלוקים אשר ילך לפוננו.
לא העגל עצמו עזב עצמו עזב.
אבל בכל זאת, מה רואים?
להאמין
שיש אלקוט בתוך גשם זה עוד דבר.
להאמין אלקוט בגשם,
בתוך גשם, אתם יודעים שהדרוזים המוסלמים קוראים אותם כופרים.
הוא מצא דרוזי מן הצבא
ולא הוא מחר.
אז טענתי עליו
שהדרוזים עובדי עבודה זרה. אפילו הרב קוק התיר למוסלמי, לא לנוצרי,
לנוצרי הוא עובד עבודה זרה בשיתוף.
אבל ודרוזי,
אז אני הלכתי
והעסקתי
האנציקלופדיה
אולי העברית או האנציקלופדיה הבריטנית, אני לא זוכר,
וראיתי שם
שהדרוזים מאמינים באיזה,
איזה אחד לחכים.
אייגל.
קוראים לו לחכים ממצרים,
מהגבול של עליית
בסיני.
והוא, הם מאמינים שהאלקוט בקרבו,
ולכן המוסלמים שונאים את הדרוזים,
קוראים להם כפרי.
מגיז אותם, המוסלמים רוצים לעצבן את הדרוזים ואומרים להם, העגל נפל במלוכייה
ככה הם אומרים להם, נפל כי באוכל
מעצבנים אותם, אומרים להם בערבית שהעגל נפל לתוך אוכל
מי נפל לתוך אוכל? העגל, ככה המוסלמים מעצבנים את העגל איזה עגל?
לא יודע, ככה אני יודע שהם מעצבנים אותם על כל פנים, זה היה עבודה זרה שהייתה בעגל
לא עצם הזהב היה עבודה זרה
היו, האמינו שיש אלקוט, מורידים אלקוט לתוך, לתוך גוף העגל,
לחשוב אלקוט על דבר גשמי,
ומה, אבל, טוב, תכף אתם תראו, הרי אחרי זה משה רבנו דן את זה כעבודה זרה ממש,
והוא קטט את, שרף את העבודה זרה כמו הדין,
את השם כשרפון באש.
עבודה זרה חייבת שרפה
ואסורה בהנאה,
וזה עבודה זרה ממש.
אני לא רוצה לדבר, גדול לכם שפעם אצל הרבי
היה נידון על איזה כת
שהמנהיג שלהם עשו ממנו אלית.
ומה היו אומרים?
הוא בעצמו
דרש
שדרגה של רבה,
מנהיג,
נשיא הדור,
הוא אמר שהאלקוט היא בקרבו.
ושהוא רואה בארבע ארוחות השמיים וכולי וכולי.
הוא אומר,
הרי כתוב באמת בחז״ל,
נדמה לי זה כתוב בטניה, החז״ל הזה,
יתאווה הקדוש ברוך הוא שתהיה לו דירה בתחתונים.
ושכמתי בתי חום.
ומה זה דירה?
אני יושב פה בדירה, יש לי רצפה על מה שאני עומד,
יש לי תקרה, יש לי ארבע ארוחות.
כך, מה זה דירה לקדוש ברוך הוא?
זה כלי ואנווהו, אבנה לו בפנים, בליבי אבנה לו בית.
והאלקוט מוקפת עם הבן אדם.
מה אני אגיד לכם, הראה לי פעם הרבי
איזה שבועון,
ושם הוא דיבר על משיכות ועל זה,
וגם הדברים האלה.
והרבי היה אומר, היה נורא
אמרתי לו, מה יש? אם הוא משיח, שיוכיח את עצמו, נקבל אותו. מה הראשי לא מפחד שיהיה משיח?
אז הוא אמר שיהיה משיח, מה יש?
אדרבה, יוכיח את עצמו, נקבל אותו.
אמרתי לו, הדברים הראשונים של החוברת הם נוראים.
שהאלקוט בקרבו,
רחמנו נצלן,
זה עגל, זה עובד הזרעה.
זה ממש עבודה זרעה.
להגיד שהאלקוט בקרבו זה מה שאמר הרמב״ן, פשט בפרשת העגל.
לא שהם עשו על זהב של העגל עצמו, עבודה זרה.
הם רצו להוריד אלקוט,
והעגל זה אחד מארבע החיות של המרכבה,
וככה יהיה להם מנהיג ברוח הקודש שיגיד להם
איך ללכת ואיך להילחם ולהנהיג אותם.
וזה עבודה זרעה.
ממש עבודה זרעה.
היה אפילו נידון
עם השחיטה של הכת הזו כשרה.
בכלל זה.
אני אמרתי,
אני הכרעתי.
הרבי היה על ידי,
אני הכרעתי לפני הרבי,
שזה לא נקרא עובד עבודה זרה,
זה כתוב בקוזרי.
הקוזרי אומר להאמין
אל לקות בתוך גשם,
זה רק אם השתחוו או זפחו או עשו קורבן,
אז זה נקרא עובדי עבודה זרה.
אבל עצם האמונה שהאל לקות בקרבו, זה עוד לא עבוד עזרה.
וככה אמרנו ששחיטתם כשירה.
אבל יש כאלה שהם טועים יותר מדי.
הם היו שרים,
מה שבמקרה ראיתי את זה היום בחזל,
שלפני מתן תורה,
לפני חטא העגל,
לפני חטא העגל, היו בני ישראל,
המן היה נבלע בגופו, הם לא היו צריכים ללכת לשירותים.
כתוב את זה בחזל.
היו כמו מלאכי השרת.
והרי המלאכים נתנו להם כתרים.
שישים ריבו מלאכים ירדו בשעת מתן תורה,
וכל אחד נתן כתר עם שם, עם שם השם,
כתר על ראשו של כל בן ישראל.
והיו דומים למלאכי השרת.
והקלוס ברוך הוא,
מה היה כתוב?
א',
למלאך המוות לא היה שולט בהם.
לפני חטא העגל לא מת אף אחד.
בשישים ריבו, אנשים ונשים, לא מת אף אחד.
אחרי שחטאו בעגל,
הורידו את העטרות, הוריד את עדייך, זה כתוב פה בסוף השבוע.
ואז,
אז שמה מביאים את הפסוק
שהקרוס ברוך הוא אמר על ישראל,
אני אמרתי שאתם מלאכים,
אני אמרתי, אלוקים אתם,
ובני עליון כולכם, אתם כמו מלאכים.
אבל חטאתם בעגל,
אכן, כאדם תמתו נכו,
אחד השרים תיפולו.
אבל לפני חטא העגל,
לא היה שולט בהם מלאך המוות.
זהו הפסוק הזה, אז גם כן היו שרים את זה שמה,
ואומרים,
אני אמרתי אלוקים אתם, ובני עליון כולל... היה להם שיר כזה.
אמרתי פעם לחב״דניקחת, אבל כתוב אחרי זה, אחרי כן כאדם תמותו.
אז הוא אומר לי, אבל אחרי כן כתוב, קומה אלוקים שובת הארץ?
זה מה שמאמינים שהוא לא מת.
טוב, על כל פנים, אני לא הייתי רוצה לומר את זה,
רק זה תהיה ראוי וללמוד אני צורך.
אמרנו גם החומרה, שזה חמור להאמין אל לקות בתוך גשם,
והדרוזים באמת עובדי עבודה זרה, והסונים קוראים להם קרקעות, אפילו לפי הרב קוק.
הוא אמר שמוסלמי, יש לו,
מקיים שבע מיצו של בן נוח.
אני התווכחתי איתו,
איפה הוא יודע שהמוסלמי מקיים שבע מיצו של בן נוח?
אבל על כל פנים, דרוזי זה עובד עבודה זרה ממש,
ועובד עבודה זרה, אפשר, זה אני טענתי, כמו בעיתון הזה,
בעיתון, התפרטתי את זה בעיתון, המודיע היה אז,
לפני ארבעים, לפני ארבעים שנה,
בשנת תושין לט.
אז להאמין בדבר כזה שהילקוט בתוך גשם זה...
רק אמרנו שבכוזרי כתוב,
כאן כתוב שכשאחרי כן סיפר הקדוש ברוך הוא למוישה
תראה כי שייך את עמך עשו להם עגל מסכה והשתעבו לו והזבחו לו
אז עשו מעשים של הקרבה של אז זה נקרא עובד עבודה זרה אבל עצם האמונה באלקות הזאת זה עוד לא עובד עבודה זרה
לכן
הם לא נקראים מומר לעובד עזרה
לא נקרא מומר לעובד עזרה זהו
עכשיו בואו נגיד אני אסיים בעוד מאמר חז״ל מובא ברש״י
בפרשת השבוע
כתוב בפרשת השבוע שכשמשה רבנו חזר
והביא את הלוחות
אני חושב בשניים
לא בלוחות הראשונים
בלוחות השניים
היה לו
קרניים קרניים קרני אור
קרן אור כמו לייזר
או כמו
היו לו קרני הוד זה קרני הוד
שהוא קיבל בזה שדיבר איתו הקדוש ברוך הוא
והם לא יכלו להסתכל עליו
לא יכלו לראות אותו היו משתגעים מן האור שלו
אומר רש״י בואו נראה כמה קשה עבירה
עד לפני חטא העגל
היו מדברים עם משה
לא היה מזיק להם כלום
אחרי החטא
אה זה בפרשת אני מחפש בפרשת כי תיסע
זה בפרשת כי תיסע
הנה אני מחפש הנה
אומר רש״י
ויהי ברדת משה מהר סיני
ושני לוחות העדות זה על לוחות השניים
ביד משה
בריתו מן ההר
ומשה לא ידע כי קרן עור פניו
העור שלו היה מקרין אורות
קרן אור
בדברו איתו בזה שהקדוש ברוך הוא דיבר איתו וירא אהרון
וכל בני ישראל את משה
והנה קרן עור פניו ויראו מגשת אליו
כתוב ברש״י
אומר רש״י
בואו ראה
כמה גדול כוחה של העבירה
שעד שלא פשטו ידיהם בעבירה
מה הוא אומר?
מה כתוב?
הוא מראה כבוד השם
כאש אוכלת בראש ההר
לעיני בני ישראל הם רואים אפילו את האש שהקדוש ברוך הוא
שרה בתוכה על הר סיני ממש האש של הקדוש ברוך הוא
ויכלו לראות
ואילו אחרי החטא אפילו מן הקרניים של משה הם נבעטו לא יכלו
אבל לפני כן ראו
אש אוכלת וראש ההר לעיני כל ישראל ולא יראים ולא מזדעזעים
ומשעשו את העגל אפילו מקרני הודו של משה היו נרתעים ומזדעזעים
רש״י בסוף הפרסה קצת
זה לדעת מה זה חטא
חטא זה דבר
כבר לא טוב, זה אסון לאדם.
הוא מקלקל לעצמו את הכול.
גם איזה כתוב בזוהר,
שיש פחדים,
פחדו בציון חטאי.
יש בני אדם מלאים פחדים.
מה יהיה זה, מה יהיה זה, מה יהיה זה?
הפחדים האלה זה מן העבירות.
ראיתי את זה בעצמי בתיקוני הזוהר.
ראיתי פעם.
וזה כתוב בפסוק, פחדו בציון חטאים.
לכן צריך להתרחק,
להתרחק מן החטא.
אני אסביר עוד נקודה אחת בפרשה,
שעוד לא ראיתי בספרים.
אני יודע שמדברים על זה.
יש בפרשה שבלוחות הראשונות,
משה הגיע לעגל ולמחולות,
שבר את הלוחות.
וכתוב,
אמר לו הקדוש ברוך הוא, ישר כוחך ששיברת.
וזה מה שכתוב אחריכם בסוף פרשות לדעות הברכה.
את יד החזקה אשר עשה משה.
מה זה יד חזקה ששבר את הלוחות.
פלא, לשבור לוחות,
לשבור לוחות שלקרוב ברוך הוא.
איזה כוח היה לו, משה רבנו, מה היה פה?
ומה התועלת בשבירה?
למה הוא שווה?
לא יותר טוב להישאר עם הלוחות הראשונים,
שהיה בהם נס גדול.
אתה רואה אנוכי.
אז מעבר, אתה לא יכול לקרוא אנוכי,
מעבר, תקרא, יחנה.
והם, משני עברים,
היו רואים את כל הסת הדיברות. מכאן ומכאן.
היו יכולים לקרוא אותם ישר.
זה ניסים,
משני עברים היו.
מה היה לו למשה לשבור את הלוחות?
אני אמרתי, עוד לא עיינתי טוב,
אני רוצה לראות איזה ספר טוב שמדבר על זה.
נדמה לי שבבית הלוי יכול להיות.
אבל מה שנראה לי, דבר אחד ידוע, מפורסם,
שכשהיו לוחות הראשונים, אם היו נשארים,
לא הייתה שכחה בעולם.
אדם היה לומד תורה,
ונכנס למוח, לא יוצא.
לא היינו שוכחים.
אבל כשראה את העגל,
אז הוא היה רעה צורך לסבור את הלוחות.
למה?
כי אם לא שוכחים את התורה, אדם יושב ללמוד פעם אחת, לומד את התורה,
את המקרא,
כל התנ״ך,
ואת השש,
הוא לא שוכח משניות, הלכות, אגדות, הוא לא שוכח.
נו, מה יעשה אחרי זה?
אחרי שהוא לא שכח.
הוא לא יישב להתייגע בלימוד.
הוא כבר זוכר, הוא יודע כבר.
על ידי השבירה
נוצר המצב, הוא חייב,
אדם מחויב לדעת תורה.
אז שרמי שבא לכאן ותלמודו ביודו.
מה, במה אפשר להיכנס אליו? מה, בואו.
אם התלמוד ביודו, אסרמי שבא לכאן ותלמודו ביודו.
האדם חייב ללמוד.
אז מה הוא יעשה אחרי שיש שכחה?
צריך להתייגע טוב-טוב,
כדי לא לשכוח,
לחזור הרבה פעמים כמו ש...
סיפרתי פעם פה מרב דוד מקרלין,
זיכרונו לברכה,
בא אליו איזה משולח, שנורר,
לבקש נדבה בשביל ישיבה.
הוא נעמד על ידו, הוא כבר היה זקן, לא רואה, טוב.
אבל הוא מבחין בתבנית של אדם, זה מחשיך.
עומד מישהו,
היה לומד, הוא היה לומד בעל פה.
הוא לא רואה,
אבל למד בעל פה.
כך וכך דפים מבבלי,
כך וכך דפים מירושלמי,
כך וכך דפים מרמב״ם,
כך וכך דפים מטור ושולחן ארוך.
והיהודי הזה נהנה לראות אותו, איך הוא לומד,
רואה אם הוא לא טועה.
פתאום הוא הבחין בו,
שואל אותו,
ווסביל העיד, מה רוצה יהודי?
הוא אומר לו, אני אכווי נא סנוררפון, ישיבת נובהרדוק.
אני אכווי לתרום, מפרדי ישיבה.
אני תמיד בא כל שנה לקבל תרומה מהרב לישיבה.
מוציא את הארנק,
נותן לו,
סוגר את הארנק ויחזור לתלמודו.
היהודי הזה לא רצה, לא יכול להצטלק.
הוא רצה לראות איך הוא לומד,
ואם באמת הוא לא טועה,
והוא רואה איך שהוא לומד בעל פה.
אחרי כן, אחרי עשר דקות,
עוד פעם מבחין בו, שואל בוסוי להעיד,
מה רוצה יהודי?
אומר לו, אני משולח מישיבת נובהרדוק,
באתי לקבל תרומה מהרב.
אז הוא מוציא עוד פעם את הארנק,
אז הוא אומר לו, הרב כבר נתן לי.
לפני עשר דקות הרב נתן לי.
רק נשארתי לראות איך הרב לומד.
אמר לו, ומה אני אגיד לך? אני לפני עשר דקות נתתי לך?
אני לא זוכר כלום.
מה שעשיתי לפני עשר דקות אני לא זוכר.
אבל ש״ס אני זוכר.
ש״ס אני זוכר. זה היהודים הליטאים,
שמסרו נפשם בילדותם ללדעת ש״ס.
אז אססס פה נמצא.
זה היהודים הליטאים.
אסרנו,
שיש לנו יהודים כאלה. לא רק הוא.
אני סיפרתי הסיפור הזה גם בעל ערוך השולחן.
בעל ערוך השולחן, גם כן, הרב מפוניביץ' היה,
זה היה בעיר נובהרדוק,
והיה ישיבה של נובהרדוק, רבי יוזל הסבא מנובהרדוק,
והוא היה מיישיב.
היה בחור,
אבל בחור עילוי, הרב מפוניביץ' היה עילוי.
הוא היה נושא ונותן עם הבחורים בלימוד,
הרבי יוזל הביא אותו,
כמובן ניתנה איתו בתנאי שיבוא לסדר מוזר ובתנאי שישמע את השיחות.
בסדר, הוא קיים את זה, אבל הוא ניצל את ההזדמנות להתקרב
לבעל הערוכה שלך.
הוא היה הולך לבעל הערוכה שלך כל יום,
והוא כל כך אהב אותו, כי היה מבריק,
היה מדבר איתו בלימוד, היה נהנה ממנו.
יום שרבי מפוניביץ' לא היה מגיע,
היה שולח את הסמ״ש לשאול למה רבי יושב כולר, לא בא.
יושב כולר, כולר זה היה כולה,
זו עיר בליטא.
אז היו קוראים על שם בעיר.
יושה, יושה, זה יוסף,
כי בליטא במקום סמך אמרו שין.
הפך משבט בנימין,
בתנ״ך כתוב שבמקום שין היו אומרים סמך,
והליטאים במקום סמך,
היה לי אח בלונדון,
קראו לו רבי ניסים זכר צדיק לברכה.
אז הייתה...
את אשתו של רבי משה שניידר,
עם מיליטה.
היא הייתה קוראה לו נישים!
המשין, לא יכלה להגיד סמך.
אמרה שגם רבי יאשה קולר,
זה רבי יוסף שלמה קנמן,
קראו לו רבי יאשה.
יאשה.
גם רבי יאשה בר גם אותו דבר.
רבי יוסף סולוביץ'יק, הבית הלוי,
קראו לו רבי יאשה בר.
אז מה הייתי אומר על רבי יאשה?
אז הוא היה קורא לו לבוא,
אז הוא מספר, הרב מפוניביש,
שהוא למד בעל פה אותו דבר.
כך וכך דפים מבבלי, כך וכך ממשה, וכך וכך דור שהוא ענרו כל יום.
וביום האחרון שלו
הוא בא,
הרב מפוניביש בא,
לבקר אותו, וידעו.
ידעו שזה הסוף.
אתם יודעים, החברה קדישא,
המיומנים,
כמו על סבא שלי, הבאנו חברה קדישא מעירנו, מקנז.
פה בתל השומר, הוא,
הבאנו אותו בבוקר,
לפני עשר בבוקר,
והוא אמר,
בעשר ורבע בערב תצא הנשמה.
וכך היה בדיוק.
הם יודעים, המיומנים, מן הגניחות של הלב.
יודעים
אם זה הסוף.
גם רבי ישר, גם ארוחה שלו, אני אדון שזה הסוף.
אבל אומר הרב, אבל ראיתי איזה שלווה הוא היה.
כמו אחד שעובר לקהילה יותר גדולה,
והולך לעבור לעיר אחרת, יותר גדולה,
קהילה יותר חשובה, יותר משכורת.
השלווה שהייתה, נו, אמרתי, נו, כמובן, אדם,
אדם שכל ימיו לא עסק בטוירו,
וגמר תפקידו בעולם הזה, למה, למה?
למה להצטער?
אני הולך מכאן לשם, אה?
הרי לא הגוף העיקר, הגוף ייחרב.
אפילו לצדיקים, עתיד עם צדיקים להיות עפר,
שנאמר כעפר אתה ואל עפרת, שהוא גמרא בשבת.
הגוף נחרב לגמרי,
אבל הנשמה נשארת,
ומה לי פה, מה לי שם, אני עובר למקום אחר.
העיקר
להיות ראוי לבדי צחק ביום אחרון,
שביום האחרון
אתה תהיה מאושר שעשית תפקידך בעולם,
השתדלת ללמוד וללמד,
להעמיד תלמידים ולשמור את המצוות בדקדוקיהם.
אם אתה ועובד על המידות,
עובד על המידות, צריך לעבוד על המידות,
שהמידות מכשילות את האדם בקנאה, בשנאה, בכובד.
וודאי, האדם מגיע ליום האחרון,
פוסט את הצוואר שלו כמו ינא.
אני מוכן ללכת.
מה, מה יש לנו לעשות פה בעולם הזה?
כבר עייפים מן העולם הזה.
הולכים לעולם האמת, שמה זה מקום התענוג הקדום.
זה המקום.
כי רק זהו הטוב,
וכל זולת זה שיחשוב האדם לטוב,
אינו אלא הבל ושם נטעה.
הטוב האמיתי זה בעולם הבא.
היו, בנוברדוק היו שרים את זה.
הקטע הראשון שלנו, סידת השרים,
היו שרים את זה.
בשיר היו אומרים את זה.
הכול פונים, רבי חנניה בן הקשה אומר,
הצעה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל,
לפיכך חירבה להם
תורה ומצוות, שנאמר,
אדוני חפץ למען צדקו,
יגדיד תורה ויאדיר.
בוקר טוב כבוד הרב. ב"ה ההרצאה בברוקלין מרגשת מאוד. כמעט כל הרצאה או שיעור ששמעתי באקראי זה ממש כמו אגרות קודש עונה לכל שאלה שבאותו רגע. תודה רבה ענקית. אין על רבנו הקדוש.🙏 הרב היחיד שדברי תורה חודרים עמוק לתוך הלב ופועלים. זה כמו איפוס ליאוש. ואז דף חדש הכל משתנה. רואים כל דבר בצורה נכונה. אין מילים.
🌹 מעלתה של הארת פנים 🌹״אם אדם לא מאיר פנים כל המתנות לא שוות כלום. אם הוא מאיר פנים נחשב שנתן הכל אפילו שלא נתן... אז מי שמאיר פנים לסובבים בנעימות ובנחת מרוויח בכפל לא רק מצווה חשובה בין אדם לחברו, אלא המצווה הכי גדולה בעולם, קידוש השם.״ ✨ הרב אמנון יצחק שליט״א ✨ ב"ה הרצאה מדהימה, תודה רבה 🙌
לרבנו היקר, אנחנו מודים לבורא עולם ששם אותך בעולמנו ונתן לנו שכל בינה ודעת להבחין ולהכיר בך ברב האמת. תודה שאתה מוסר נפש מדי שעה למען עם ישראל. יהי רצון וכל עם ישראל יזכה להכיר בך ולדבוק באמת. והשי"ת הטוב יאריך ימיך בטוב ובנעימים הרבה מזל טוב לרגל יום הולדתך, אמן! אוהבים משפחת ב. י .
שלום וברכה לרב היקר והאהוב! ב"ה קראתי בעיון רב את כלל הברכות והאיחולים המרגשים שגרמו לשמחה רבה. אני לא מכיר אישיות ראויה ממך לכול החום והאהבה מאנשים יקרים שכתבו, ברכו באפשרויות שונות וכאלה שברכו בליבם. בכל אופן, אני מצטרף ואם יורשה לי מוסיף שבעתיים על כל הברכות החמות והלבביות!!!🌹♥️🙏
לכבוד הרב היקר אמנון יצחק שליט״א, ליום הולדתך אנו רוצים להודות על אור התורה שאתה מפיץ , על הסבלנות על מאור הפנים ועל הדרך המיוחדת שבה אתה מקרב ומחזק את כולנו. יה"ר שהקב״ה ימלא כל משאלות ליבך לטובה ולברכה שיתן לך השי"ת כוחות איתנים להמשיך להנהיג את דרכנו מתוך בריאות איתנה שפע, שמחה ונחת מכל משפחתך. מזל טוב ואריכות ימים ושנים בטוב ובנעימים. מאחלים: משפחת מ. מיבנה, ההורים של נ. מ.
כבודו אבא היקר מפז יה"ר שהשי"ת ישמרכם ויברכם לעד אמן ואמן💐 רצינו לאחל לרב מזל טוב מעומק הלב בבריאות ואריכות ימים ושנים בהמשך עשייה מבורכת ונחת לבורא יתברך, תודה להשי"ת שזכינו בכם אין מילים לתאר את התודה הענקית על כל מה שאתם עושים עבור עם ישראל, תודה להשי"ת שזכינו בכם יה"ר שהשי"ת ישמרכם לאריכות ימים ושנים אוהבים אתכם מעומק הנשמה כל הישועות והברכות וההצלחות בבניין שופר הגדול במהרה ובביאת משיח צדקנו יחד עם כבודו אמן ואמן הרבה מזל טוב ומאחלים לרב שיזכה להיות שמח תמיד ויגשים השי"ת משאלות ליבכם לטובה משפחת א.🩷
תודה רבה לכבוד הרב על כל העשיה למען כבוד ה' יתברך, אנו בטוחים שבזכות העשיה של הרב מתמתקים הדינים מעל עם ישראל בכלל ובפרט, על השפלת השקר והעמדת האמת, על שמחזיר אותנו בתשובה יום יום, על שמלמד אותנו דעת בינה והשכל מא' ועד ת', מלמדנו לדייק בדברנו, על הדאגה והאכפתיות לכל יהודי ובפרט לנו, היריעה קצרה מהכיל את כל התודות שאנו חייבים וזה המעט שאנו יכולים להשיב כהכרת הטוב לרב. מאחלים לרב חודש טוב ומזל טוב עד 120 בבריאות שלמה ואיתנה, יהי רצון שחפץ ה' עליכם יצלח ותמשיכו בזיכוי הרבים ובהחזרת כל עם ישראל בתשובה שלמה לאביהם שבשמים, תזכו לנחת רוח מכל המשפחה והתלמידים ותזכו לראות בעבודת כהן גדול בבית המקדש ולחזות פני משיח צדקנו במהרה בימינו אמן כן יהי רצון! נ. מ. ומשפחתו.
לכבוד הרב האהוב והיקר לי מכל. אני מאחל לך שאת כל הברכות שבירכת ואיחלת לכולם יה"ר שהשי"ת ישפיע מטובו ויברכך. לנחת מכל משפחתך, בריאות עד 120 שמחה והגשמת כל היעדים והמשאלות שיש לרב, בקודש - ומה שהוא רוצה בשביל עם ישראל. כי כזה אתה רבינו כל כולך זה נתינה לבנים של הקב"ה. אוהב מוקיר ומעריך, י. ח.
בס"ד, עליכם השלום והברכה מו"ר, רציתי לעדכן בקידוש שם שמים בזכות כבוד הרב. ב"ה עשינו השגחה של כשרות על אולם ארועים גדול. שזה כולל את כל הדרך של הרב: הכשרה של כל הכלים במטבח התעשייתי, בקיצור עשינו הכשרה כמו בפסח לאולם. והגיע צוות של כ-10 אברכים לבדוק את כל הירקות מתולעים על ידי שולחנות שיקוף באור, וחיתוך של כל הגמבות פלפלים ושיקוף. ובירור האורז והקוסקוס וכל הבדיקה של כל פרט ופרט עד גרגיר השומשום. וכמובן שהבאנו תבלינים ממשפחת ש. הי"ו אמן. וכל המשגיחים הן מטעם הרבנות והן מטעם כשרויות אחרות והספקים ועובדי האולם מאוד התפעלו לטובה ואמרו "שמעולם לא ראו דבר כזה אף כשרות ואף השגחה לא עושה כמונו!" וזה אולם שעובד עם כל ההשגחות החרדיות "בָּרוּךְ ה' לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן" (תהלים פט, נג) תודה רבה לרב על הכל מכל כל, אשרינו שב"ה זכינו בזכותך.
לכבוד הרב היקר והאהוב, יום הולדת שמח! תודה מעומק הלב על הזכות שנפלה בחלקי להכירך, ועל כך שב"ה בזכותך זכיתי לחזור בתשובה, להתחזק באמונה ולגלות מחדש את הדרך אל השי"ת. אתה שליח נאמן של הקדוש ברוך הוא, המאיר את לבבות, מחזק את עם ישראל ומפיץ אור ותורה בעולם. מאחלת, שתזכה לבריאות איתנה, לאריכות ימים ושנים, לשמחה גדולה, לפרנסה טובה, ולנחת מכל יקיריך. שתמשיך להיות צינור של אור, אהבת השי"ת וקדושה, ושכל מילה טובה שתוצא מפיך תחזור אליך בברכה כפולה ומכופלת. ♡ מזל טוב, הרב היקר! שתזכה לראות את פירות עמלך, ולהמשיך להאיר את העולם כולו, אמן! בהערכה עצומה, באהבה ובהכרת הטוב.