פרשת ויקהל | הרב עמנואל טולדנו
תאריך פרסום: 25.03.2017, שעה: 21:42
- - - לא מוגה! - - -
פותרת ברכה מפורטת, אם גם זה נכלל.
אבל יש בזה מחלוקת הפוסקים.
בתוספות בדף יב, עמוד א',
משמע שאם אמר בו רפרה עץ על היין, לא יצא.
ורבי עקוויגר באמת שואל את השאלה, שמה בגניון הסל דף יב,
שואל למה לא יצא.
הרי ברכה כוללנית פותרת ברכה יותר מפורטת,
כמו שבורא פרי אדמה פותר בורא פרי עץ.
ועוד יותר, לקמן בדף מ' עמוד ב',
יש מחלוקת רב הונא ורבי יוחנן.
מה הדין אם אמר שהכול על היין
ועל הלחם?
הרי אחרי כן בא לספר המשנה,
על פירות האדמה הוא אומר, בורא פרי אדמה, עוד שינו לחם.
גם לחם היה ראוי לברך עליו, אבל קבעו ברכה מיוחדת, היותו הלחם
זה עיקר מזונו של האדם.
אז יש ברכה מיוחדת על הלחם, המוציא לחם לארץ,
כמו שיש ברכה מיוחדת על היין.
אז שואל רבי עקוויגר לכאורה מהפשט, למה יצרכו?
מה התוספת שיש בברכת ורבי פרגניה? נפרט.
יותר לפרט. זה לא סתם עץ, שלא יודעים איזה עץ, אולי אוכל טנים.
לא, צריך לפרט ומנגפת.
אז אם, הרי ברכה כוללנית, פותרת ברכה פרטנית.
אז הוא נשאר בקושייה בדף יב.
אבל מה שיש לומר אחרת,
יש לומר אחרת,
שמה שיצרכו ברכה, בורא פרי הגפן, לפרט איזה עץ זה,
זה מן הגפן,
זה לא בשביל לפרט,
אלא כיוון שהבריאה של היין זו בריאה חשובה,
שהיין גם סועד וגם משמח.
זה הגמרא מלמד, לא לבד דורשים.
הגמרא אומרת, למה יש ברכה מיוחדת על היין?
בגלל שהוא משמח וגם סועד.
הלחם הוא רק סועד.
ויין אשמח לבב אנוש וגם סועד.
אבל ולחם רק סועד.
אז היות והבריאה הזאת מיוחדת,
צריך להבליט את זה, לא בשביל לפרט איזה עץ.
הרי על הענבים מברכים בורא פרי או עץ, על הענבים.
אז למה אני אומר בורא פרי הגפן?
זה לא ענבים, זה יין.
אבל למה אתה לא אומר בורא פרי עץ?
או, כי זה יין. יין זה חשוב.
יין זה, קבעו ברכה, לא סתם רצו לפרט יותר.
רצו שידעו העולם
את הבריאה של הקדוש ברוך הוא.
זה, קבעו את זה בשביל
לראות חשיבות של היין.
הרי כל הברכות זה התעלה שמולעד, ממציא לנו מזונות בניסי ניסים, פלאי פלאים.
כמו שראיתי, אחד ממחיש את זה טוב.
וכשהיו אבותינו במדבר,
היה יורד מן,
מוריד להם מן מן השמיים.
איך גדל המן הזה, איך נהיה, לא ראינו איך.
במאמרו עשה את המן.
אבל
כשנכנסו לארץ
והפסיק המן,
אז הוא שואל הילד לאבה שלו, מה נוכל?
עכשיו אמרנו, בוא תראה, אבניה, בוא איתי לשדה.
אנחנו זורעים ויצמח.
יצמח לא מן השמים, יצמח לנו מזון,
יצמח לנו מן האדמה מזון.
אוי, ואיך יש פילי פלאים ככה?
פילי פלאים זה יותר נס.
האוכל שאנחנו מקבלים מן האדמה,
זה יותר נס ממה שיורד מן השמים.
כאן אתה רואה, אתה שם גרעין אחד,
עד שהוא נרקב,
ואז הוא נוטל שיבולת,
גרעין חיטה נוטל שיבולת שיש בו,
מצאו פעם שיבולת של 300 גרעינים.
חוות הלבבות מביא את זה.
זה נס פלא לשאוב מן האדמה חומרים שהתהפכו על ידי הגרעין לאותו מין.
לחיטים,
וכל הפירות זה פילי פלאים, איך אנחנו אוכלים משל הקדוש ברוך הוא וניסי ניסים.
אמרתי כבר פעם בשם הרבי מקוצקה היה אומר שמברכת הזן אחת אפשר להפך למאמין גדול.
אז צריך להתבונן.
אתה לוקח אוכל מן המכולת
או מן הירקן, הנה, אני אוכל עגבניות.
אתה יודע, איך בעגוניות האלה, איך בא הלחם הזה, עד שהוא הגיע אליך להתבונן, איך הוא צמח.
אז הילד הזה שאמרתי, הלך
לאימא שלו, אמא, את יודעת,
איזה פלא,
עד עכשיו קיבלנו לחם מן השמיים.
עכשיו אבא אומר לי שאנחנו נקבל אותו מלמטה, מן האדמה.
יותר פלא.
וזה הברכות, הברכות, להכיר
בגדלתו של הקדוש ברוך הוא, איך הוא מגדל לנו מזונות,
ולהודות לו על זה.
אז על היין, שהוא בריאה מיוחדת,
משמח. אתם יודעים, יש אנשים,
זה לא טוב להשתכר,
אבל בכל זאת, קצת בשומח זה משמח.
אז אתם יודעים איך אנחנו,
אני הייתי מקיים פעם היום, אני כבר זקן, לא,
אבל פעם הייתי מקיים לבשר, איך הייתי מקיים?
לשתות הרבה יין, בפרט יין מתוק עם סוכר,
ואחר כך יחריב לך את הבטן.
איך הייתי מקיים? לוקח וקרוק יין יבש
ושותה כל חמש דקות,
שותה קצת, קצת, ממש קצת.
במשך אתה יושב שעה על השעה, וככה אתה מתבשם,
וזה משמח.
זו תרופה לשמחה.
אבל אם שותים לו בצורה טובה, אז האלכוהול זה לא בריא.
על כל פנים, אנחנו נחזור לענייננו.
מה שבורא פרי העץ לא פותר את היין,
אף על פי שהגמר לקמאן דף מ', יש מחלוקת עם מי שהכול פותר את היין ואת הלחם,
והלכה כרבי יוחנן שזה כן פותר.
תכף נראה. אבל בורא פרי עץ לא פותר.
למה בורא פרי עץ הוא פותר? שאלה רבי עקיגר, זו ברכה פרטנית,
אבל אני מברך ברכה כוללנית, כמו שבורא פרי אדמה פותר את העץ.
אז אנחנו מסבירים שכאן, לא שכוונת חז״ל הייתה,
בשביל לפרט,
לומר מהו העץ.
לא בשביל לפרט, בשביל להבליט שזו בריאה מיוחדת.
למה אני מברך בורא פרי עץ? על הענבים מברכים בורא פרי עץ.
למה בורא פרי הגפן?
כי זה משהו מיוחד.
זה משמח.
במסועת.
אז אם תקנה הייתה בשביל להבליט את הבריאה הזאת, מה יעזור שאמרת בורא פרי אדמה?
אם היה רק בשביל לפרט,
ככה רבי הקוויגר אומר.
הרי לפרט, אז מה יש? אמרתי, ברכה כוללנית זה פותר, כמו שבורא פרי אדמה פותר.
אבל חזר היה עם כוונה פה להבליט את הייחודיות שיש ביין,
שזה בריאה שמשמחת וסועדת.
זהו, בסדר. אבל למה שהכול, אם כן, פותר?
למה שהכול, הלכה כרבי ענן, שהכול פותר את היין?
זה לא דברים פשוטים, אבל ראיתי בספרים אומרים
שברכת שהכול הייתה תקנה מיוחדת שעל הכול, אם ברך שהכול יצא.
הייתה תקנה מיוחדת שהכול על בדיעבד, על כל הפירות ועל כל המאכלים.
אבל בורא פרי האד שלו, זהו, בסדר. עכשיו נמשיך.
ועל הלחם היה ראוי לומר בורא פרי האדומה,
אבל קבעו לו ברכה מיוחדת, אז אותה שאלה,
מי שאמר בורא פרי האדומה על הלחם, אם יצא.
בדיוק אותה שאלה, כמו בורא פרי העץ על היין.
תלוי באותה מחלוקת. גם פה רצו
לראות את הייחוד, שהרי הלחם זה עיקר מזונו של האדם.
בשואה היו נותנים פרוצת לחם
וכוס קפה,
אבל הלחם מחזיק,
כי החיטה יש בה הכול, החיטה,
יש בה סוכר וחלבונים,
וזה מחזיק את האדם.
אז גם כן זו ברכה מיוחדת,
חוץ מן הפת שעל הפת הוא אומר המוציא לחם מן הארץ,
ועל הירקות הוא אומר בורא פרי אדומה. רבי יהודה אומר בורא מיני דשאים.
פעם הזמינו אותי באשדוד.
היה, לפני עשרים שנה,
היה אדמו״ר
שם, אדמו״ר אחד בא מאמריקה,
אדמו״ר מפיטסבורג.
פיטסבורג זה עיר בארצות הברית.
אז הוא בא משם והוא התיישב באשדוד,
ואת כוונתו לקרב את היהודים,
אז הוא היה מארגן כל ראש חודש ברברה עוד אחד יומא.
כל ראש חודש
הולך לבית כנסת באזור אחר,
כל פעם באזור אחר,
ומביא אברכים שלומדים כל היום עם הבעלי בתים שבאו, מזמינים בעלי בתים לבוא ללמוד יום אחד,
יום אחד בחודש.
ברברה עוד אחד יומא,
יש בה גמרא, שאחד היה בא לישיבה שלושה חודשים לקח לו הדרך.
ושלושה חודשים לחזור הביתה לחג.
והיה לומד רק יום אחד,
והיו קוראים לו ברברה ודאחד יומא.
היא אמרה בחגיגה.
אבל זה, בכל חודש היה,
כל חודש היה יום אחד של לימוד.
פעם באזור הזה, פעם באזור הזה.
והיה מזמין אחד שיגיד שיעור,
ואחד שיגיד דרשה.
אז אני פעם הזמין אותי לומר פתיחה על פרק כיצד מברכת.
והדורשן היה חברנו, ידידנו, רבי יענקוב גלינסקי,
זיכרונו לברכה, איבדל לחיים.
אני אמרתי השיעור, ואחרי כן...
הוא אמר את הדרשה.
בסדר.
אז מה היה השיעור שלי? זה היה פתיחה על קצר מברכים. הם התחילו ללמוד קצר מברכים.
שאלתי אותם קושייה.
איך מברכים על היין
בורא פרי העץ?
אומרים גם שם של העץ, בסדר? זה בורא פרי העץ.
רק אתה אומר מה שם של העץ?
בורא פרי הגפר.
הרי ביין לא ניכר ענף.
אתם יודעים, שיטת רש״י בדף
ל״ח
הייטרימה מותר בתרומה.
הרי יש דין בתרומה, אסור לשנות אותה מברייתה.
אסור לעשות מיצים משום דבר, רק מזיתים וענבים.
אבל לעשות מיצים, כי אתה משנה. מקודם היה מוצק,
עכשיו זה נוזל.
אין לשנות תרומה. גם שביעית אותו הדין.
אין לעשות מיצים, אפילו מיץ גזר.
יש בחזון איש שאם יש מכונה טובה ועושה ריסוק גמור,
הוא רוצה להקל.
בהזדמנות, בל״ח, בלי נהדר נדבר, יש על זה שיעור בספר השני על שביעית,
על המיצים בשביעית.
אז גם בתרומה אסור לשנות מברייתה.
אז שמה כתוב בגמרא,
הייטרימה מותר לעשות מתרומה.
מה זה טרימה? אומר רש״י,
מי שריסק
תמרים,
אבל ריסוק מועט, רק פטישה, אבל לא ריסוק גמור,
אז מותר.
זה לא נקרא שיניתה.
וגם לעניין ברכה, כבר אומרת, מברכים על תרימה, בורא פרי העץ,
כי זה לא ישתנה.
הנה רש״י,
מותר לעשות מהן תרימה
שאין מפסידה.
אלמדי מלתי כאה.
אבל פה מקודם הוא אומר שזה ריסוק.
זה לא מרוסק לגמרי, רק כתוש.
רק כתוש.
ומה שמאמירה? שמדייקת תרומת הדשא,
שמרוסק לגמרי, אפילו תמרים,
עושים מזה עיסה.
אתה לא רואה חתיכות תמרים.
אתה רואה עכשיו דבר חדש.
אז רש״י אומר שאם זה מרוסק לגמרי,
לא מברכים על זה בורא פרי העץ, כי לא ניכר הפרי.
צריך שיהיה ניכר הפרי.
אז זה אומר רש״י.
מה רמב״ם כתוב, מי שריסק תמרים ועשה מהם עיסה,
מברך בורא פרי העץ.
אפילו שלא ניכר הפרי.
אבל רש״י אומר שלא ריסק לגמרי,
רק כתוש.
כתוש קצת.
אבל אם ריסק לגמרי,
זה לא טוב, זה לא...
לא יברך בורא פרי העץ. הנה, תרימה מהו,
מה מברכים עליו,
ושם תרימה כל דבר הכתוש קצת,
ואינו מרוסק.
אבל מרוסק לגמרי, אין בורא פרי העץ.
כי אתה לא מכיר, אם אתה תחתוך את זה לחתיכות קטנות, אבל מכל חתיכה אתה רואה את זה,
זו חתיכת תמרה.
אבל כשזה מרוסק כמו עיסה,
אם אני אטעם, אני יודע, זה תמרים.
אבל הוא לא ניכר, והפרי לא ניכר שהוא תמרה.
אז רש״י אומר לו...
צריך שיהיה ניכר הפרי אבל ברמב״ם כתוב שכן מרן אומר לברך בורי פרי העץ אבל הרמו מוסיף
מביא את דברי התרומת הדשן שרשי חולק
אבל הוא אומר לכן אם עושים ריבה מגוגדניות מדובדבנים
אם עושים ריבה הבישול הורס את הפרי כאילו
אם תעשה קומפורט משזיפים המים החמים הבישול
עושה את השזיף בכלל לא מוצק, חתיכת מוצק, הוא נהיה
אם ריסק בבישול אז אומר
תרומת הדשן
לברך שהכול כמו רשי
אז אומר המשנברורי אף על פי שלשיטת רשי גם בתמרים מרוסקים לא מברכים בורא פרי העץ
אבל אנחנו מחמירים הרמה מחמיר רק בריבה
רק בריבה במרקחת
שהפרי נהרס לגמרי על ידי הבישול
אבל כל דבר שלמשל תמרים מרוסקים בורא פרי העץ אפילו לא ניכר הפרי
וזה הציבור לא יודעים
כל דבר לא ניכר לא ניכר אנחנו הרי עיקר הלכה כמו דעת מרה
הרמב״ם שאפילו מרוסק לגמרי לברך
אבל אנחנו בברכות מחמירים לחסוש משום ברכה לברטלה
גם לדעת הרמה אם הוא אומר לא לברך בורא פרי העץ הוא אומר שהכול אנחנו חוששים
אבל הרמה עצמו חושש רק בריבה
אבל בריסוק הוא לא חושש
אז אומר
אני אומר אם כך אומר המשנברורי בשם המגן אברום שהרמה חושש רק בריבה
אז אנחנו אומרים שלא נחמיר יותר מן הרמה
אבל די שכל למשל רסק תפוחי אדמה
רסק תפוחי אדמה בורא פרי אדמה
גם המשנה גם מביאה את זה ביידיש
ארד אפל
אפל זה תפוח וארד זה אדמה
אז ארד אפל זה תפוח אדמה
אפל זה באנגלית אפל כל התפוחים נקראים אפל
יש גולד אפל זה תפוח זהב ויש התפוחים הרגילים זה אפל אפל לבד
אז ארד אפל או למשל רסק תפוחי עץ
ומכירים גם אפילו אם זה מרוסק טוב
אם לא מבושל בורא פרי עץ זהו הלך
עכשיו אני שאלתי זו הייתה פתיחה של
שאלתי אותם קושייה עצומה
איך מברכים על היין בורא פרי הגפן
הרי היין זה מן הענבים לא ניכר הפרי של הענב
אין לך ריסוק גדול מזה עשית מזה נוזל אתה רואה ביין אתה מבחין שזה חלק מן הענבים
אולי בטעם אבל
לא רואים ענבים פה
איך מברכים בורא פרי הגפן הרי לא ניכר הפרי
קושייה
על התרומת הדשן ורש
מה התשובה לזה
אז זו הייתה שאלה
והתשובה היא זאת
התשובה היא
דברים לפי שענבים עומדים ברובם ליין
הענבים עומדים ברובם ליין.
ענבים, הרי אם תשאיר ענבים מתקלקלים.
אוכלים ענבים, אוכלים הרבה, אבל הרוב של הענבים
הולך ליין, ויש כל השנה יין.
לא נדבר בצרפת,
כולם שיכורים, כולם שותים יינות.
היה לי איזה מורה צרפתי, גוי.
היה לי מורה ללמוד החול.
היה בא, לא יכולנו לעמוד על ידו.
ככה ריח של היין נודף מפיו.
כל לפני שהוא בא ללמד,
בתיכון היה מלמד אותנו, גוי.
היה בא,
היה הולך מקודם לבית מרזע לשתות יין,
ואחרי כן הוא בא.
לא יכולנו לעמוד מפניו.
טוב, אז לא מבעיה שם שהמון יינות.
אז ענבים בצרפת,
תשאי מעוז ליין.
פה בארץ אולי יותר.
אבל גם כן, היות שהיהודים שותים יין לקידוש של עבדולה,
אז כל היהודים שותים יין, ויש שותים יין כל יום בארוחה.
זה היום, אתה נוסע במטוס, נותנים לך בקבוק יין קטן, בקבוק יין, זה חלק עם הארוחה.
אז ככה המציאות, שרוב הענבים הולכים ליין.
אז למה אני מברך בורא פרי הגפן? לא בגלל שהוא חלק עם הענבים.
אם הרוב הולך ליין,
זה עיקר הפרי של הגפן.
המטע, עיקר המטע,
בשביל מה? בשביל היין. אז זה נקרא עיקר הפרי.
כל פעם, למשל, תמרים.
תמרים ברובם נאכלים, לא הולכים לעשות מזה עיסה.
ברובם זה אוכל.
נאכלים כמות שהם.
אז אם אני רוצה לברך על חתיכה,
זה בגלל שהיא חלק מן התמרה.
אז צריך שיהיה ניכר. איך תגיד בורא פרי? זה לא ניכר, זה מן התמרה.
אבל ביין זה לא בגלל שזה חלק מענבים אני מברך בורא פרי הגפן.
זה בגלל זה עצמו מטרת המטע היה ליין.
היין הוא פרי.
אתה מבין את הלונדסר, יונתן? אתה מבין את ההבנה?
בכל פעם אני מברך על משהו על תפוח. רוצה אחת אחת תפוח.
למה אתה מברך בורא פרי? כי זה חלק מהתפוח.
והתפוח זה הפרי.
אז צריך להיות ניכר. אז צריך לומר בורא פרי העץ. זה פרי העץ.
אם לא ניכר, אז לא רואים שזה תפוח.
אבל כשאני שותה יין, לא מברך, בגלל שזה חלק מן הענבים.
אלא שהיין הוא עצמו שם פרי עליו בגלל שעיקר מטרת המטע של הכרמים בשביל היין.
ומצאנו ברש״י בדף ל״ו.
יש שם בדף ל״ו על קמח, קמח קלוי, אומר התוספות.
קמח קלוי.
מה מברכים עליו? מחלוקת.
אחד אומר,
מחלוקת רבו שמואל.
אחד אומר, מברכים עליו.
הנה, כמחד חיתה.
רב יהודה אמר,
בורא פרי האדמה.
ומן החיתים?
רב נחמן אמר ש...
הכל נהיה בדברו.
שואל, אמר לרב נחמן,
לא תפלוט עליה דשמואל,
דרב יהודה,
דרבי יוהנן ושמואל דקאי מכבתי שריהם אומרים אמר ודמר שרור ויצעק שמן זית מברכים עליו בורא פרי עץ,
אפילו שהשתנה.
אלמא אף אגב זה השתנה במלטה כאי הכנה מאף אגב שהחיטים השתנו לקמח.
השינוי לא מוריד את הברכה.
אמר לו, זה לא דומה.
שמה אמר לו,
אחא יתלה מדמה, אחא יתלה עילויה אחרינה.
אחא יתלה עילויה אחרינה בפת.
בשמן, אתה לא יכול לעשות מוצר יותר טוב מן השמן.
השמן זה הדבר הכי טוב שאתה יכול להוציא מן הזיתים.
אבל הקמח, הקמח, אתה יכול לעשות לחם,
יכולת לעשות,
אומר רשי,
בשמן שאין מה, אי אפשר לעשות מזה דבר יותר טוב, מוצר יותר טוב.
עיקר הפרי זה השמן.
זה עיקר הפרי.
אבל בקמח, לא תוכל לומר שזה עיקר הפרי. יש מטרה יותר חשובה,
לעשות לחם. לחם הוא עיקר הפרי.
על הלחם מברכים באמת בורא פרי. מה מוצא לחם לארץ?
כי זה עיקר הפרי. אפילו שלא מכירים מן הלחם את החיטים,
אבל זה עיקר הפרי. ואפילו שלא מכירים מן השמן את הזיתים,
אני לא מברך על השמן בורא פרי עץ בגלל היותו חלק מן הזית,
אלא בגלל שזהו בעצמו הפרי.
אומר רשי, אני אקרא לכם מה שתראה, ממש
מאיר עיניים.
אומר רשי,
אומר רשי,
הכה אית לעילויה אחרינה, היא לקח, יצא מכלל פרי,
הקמח הוא כבר, זה לא חיטים, לא מכירים חיטים בקמח.
יצא מכלל פרי ולכלל דרך אכילתו לא הגיע.
אבל שמן מייד בא לכלל,
מייד בא
לא רואה טוב,
בא בשינויו לכלל דרך אכילתו, ועיקר הפרי הוא.
לכך מברך בורא פרי העץ, ייקח פרי הוא.
השמן, אני לא מברך בכלל שהוא חלק מן הזיתים,
בורא פרי העץ, בכלל זה הפרי של עץ הזית.
מה שאין כן לגבי הקמח קלוי,
כיוון שיש לו מטרה יותר חשובה, אז זה עיקר הפרי.
כשאתה עושה לחם, זה עיקר הפרי של החיטה.
אבל על קמח זה לא פרי שהיה, לא חיטים, הוא כבר השתנה,
ולא הגיע למטרה חשובה שלו, זה לא דרך אכילתו החשובה, יש.
סלאס, זהו היסוד.
אז מה שאמרתי כאן,
שאם זה עיקר המטע הוא בשביל היין,
או בשביל השמן זית,
זהו הפרי. אני מברך בורא פרי, בגלל שזהו הפרי, לא בגלל היותו חלק מן הזיתים, מן הענבים. זה אני לא ניכר,
אבל זהו הפרי.
עכשיו, באמת,
בתרומת הדשן, סימן כט בתשובת תרומת הדשן, מביא
את הגמרא בדף ל״ו עמוד.
עמוד ב',
היי הימילתא דאטיה מבי הינדואה
מברכים עליהם בורא פרי אדמה ובורא פרי עץ. מה זה הינדואה?
מה זה הימילתא?
זה מרקחת כזאת שעושים מפסמים קטושים.
למשל,
למשל,
התוספות מביא בדף ל' עמוד ב',
למשל,
יש מה שקוראים ציפורן,
ציפורן זה צורה של מסמר, נכון?
הציפורן, אתם יודעים מה הציפורן זה, הם מברכים בורא מיני בשמים,
הציפורן, יש פה ציפורן,
בפעל, כשאין בשמים, לא מברכים על הציפורן,
הציפורן, קוראים לזה בצרפתית
המסמרים של ז'ירוף,
לקלו דה ז'ירוף, התוספות מביא בצרפתית, לקלו דה ז'ירוף.
אז אומר הטוספות, עושים מזה עוגות, מה עוגות?
טוחנים את הקלוג'ירוף, בערבית היו קוראים לזה עוד נוער,
בערבית,
הציפורן,
ועם סוכר, כמובן,
הרוב זה הסוכר, אבל העיקר זה בשביל לטעום,
בשביל הפסומים.
ואותו בגמרא כתוב גם על זנגוויל.
אזנגוויל, עושים מזה עוגות, הם יותר סוכר, אבל העיקר תמיד הוא לטעום.
אז זנגוויל נותן את הטעם שרוצים.
או האודנואר, הקלוג'ירוף,
אומר הטוספות, מברכים על זה בורא פרי.
אה, זה פסמים שחוקים, לא ניכר הפרי.
אתה, לא ניכר הפרי.
שואל, התרומת הדשן, אם לא ניכר, איך מברכים לפירשי?
התשובה, ומה ישנה מקמח חיטים שמברכים שהכול?
אז קמח חיטים, לא ניכר הפרי,
וגם לא הגיע לכלל דרך, ופה לא ניכר הפרי.
התשובה היא, אומר, כמו שאמרנו, ביין,
בגלל שרוב,
רוב הזנגוויל,
או הקלוג'ירופל הזה,
הולך לאבקה.
עושים מזה אבקה.
אם הרוב הולך לאבקה, זה עיקר הפרי. אני לא מברך עליהם בגלל היותם חלק מן הפרי שיצא, מהציפורת,
אלא זהו הפרי,
כיוון שהרוב הולך לאבקה.
אז אני, תשמעו, אל תטמעו עליי, אבל כך ביארתי את הדבר הזה בספר תרומות ומעשרות,
ואמרתי דבר מעניין,
שעל שוקולד
צריך לברך בורא פרי עץ.
תכף נראה, תכף תראו.
למה? פולי הקקאו.
למה הם עשויים? מישהו אוכל פולי קקאו?
טוחנים אותם, והאבקה הולכת או לשוקו,
שמה שהילדים אוהבים, שוקויים חג,
או עושים מזה שוקולד, או עושים מזה עוגות.
מן אבקת קקאו.
אבקת קקאו,
עושים מזה את השוקולד.
אז עיקר המטע של הפולי קקאו הולך לאבקה.
ולכן צריך לברך בורא פרי עץ. כמו הימילתא דיאת ימי בין דואה.
זנגוויל שרובו הולך לאבקה,
טוחנים את הזנגוויל. או פסמים אחרים, כמו עוד נוער, או כמו עוד הרבה דברים שיש.
העיקר הוא המטרה הסופית של המטע.
אז אם ככה ופולי קקאו...
כל העצר כבר עבור פרי העץ.
אז באמת
יש איזה דיין במנצ'סטר
קוראים לו דיין קראוס
שמשמרה הוא.
הוא הביא אותי בספר שלו הוא הוציא ספר על הלכות ברכות מה מברכים על זה מקור הברכה קוראים לזה
הוא מביא מה שאני אמרתי שראוי לברך ולבי העץ והביא
שגם רב שלמה זלמן אוירברך זיכרונו לברכה אמר כך
אלא רב שלמה זלמן אמר
יפה העולם נהגו שהכול לא משנים את המנהק.
זה טוב, נדרכה הוראה אפילו שבעיקר הדין הוא מודה שזה צריך לברך בורא פרי העץ
אבל לא משנים את המנהק.
טוב אני מברך גם שהכול בכלל מה שהוא אומר
אבל יש נפקא מינא לדינא אם יודעים שהאמת הוא שזה פרי העץ
נפקא מינא אם אני אכלתי הביאו לי אגוזים ושוקולד
בירכתי על האגוזים בורא פרי העץ
אני לא אברך יותר על השוקולד הוא כבר נפטר כי הוא גם עץ
מעיקר הדין הוא פרי עץ
כי עיקר הפולי קקאו הולכים לאבקה
או למשל אתם יודעים שיש הלכה
על מה מברכים
על שבעת המינים?
מברכים ברכה מעין שלוש. מעין שלוש ברכות.
הרי ברכת המזון זה שלוש ברכות מן התורה.
הזן, ברכת הזן שמפרנס אותנו
להודאה על הארץ וברכת בוני ירושלים.
מה עניין ירושלים לאוכל?
כי כל השפע בא מירושלים.
כל השפע בא ממקום השכינה, משמה יש שפע.
כמו שאמר הפסוק,
הקדוש ברוך הוא אומר
פה אשב כי אביתיה על ציון
פה אשב כי אביתיה.
ואם הוא נמצא בירושלים
אז צדה אברך אברך
אז הצדה זה המזונות.
ברך אברך ואבוניה אשביע לחם.
כל השפע בא מירושלים. לכן מה עניין ברכת ירושלים לברכת המזון?
אני מבין על הארץ, כי הארץ מגדלת לנו את הפירות.
אבל הארץ כבר כוללת את ירושלים.
אבל כאן יש ברכה מיוחדת על ירושלים. מה עניין ירושלים לברכת המזון?
התירוץ הוא כי ירושלים זה מקום שבית המקדש
במשכנו של הקדוש ברוך הוא שמה,
ואיפה שהקדוש ברוך הוא נמצא יוצא שפע צדה אברך אברך ואביוני אשביע להם.
לכן כל השפע ומישל לכן אנחנו מברכים בוני ירושלים בתוך ברכת המזון.
אמנם זה רמוז בפסוק, ואכלת וצבעת
וברכת את השם אלוקיך זה ברכת הזן.
על הארץ זה ברכת הארץ, הטובה זה ירושלים ההר, הטובה זה אוננה. אז אני שואל על הפסוק עצמו.
למה צריך לברך על ירושלים בשביל המזון?
על הארץ, אני מבין, כי מן הארץ אנחנו מגדלים גידולים של מזונות.
אז צריך להודות לקדוש ברוך הוא נתן לנו את ארץ ישראל.
אבל ירושלים, מה עניין ירושלים?
בתור האדמה של ירושלים זה נכלל בארץ.
מה העניין ירושלים?
רואים שירושלים זה מקור השפע.
לא רק לנו, גם לכל העולם.
לכן מוסיפים גם על ירושלים.
אז זה שלוש ברכות.
שלוש ברכות האלה, מה הייתי אומר?
שלוש ברכות האלה.
זה בשבעת המינים, שבעת המינים.
גם שבעת המינים,
שניף שאתה שם במוצא כתוב, ברכת בסדר.
אבל מה הייתי מדעת?
מה?
על מעין שלוש.
מעין שלוש, נו, אני, נו.
אבל מקודם, על מה הייתי מדבר מקודם?
על הברכות פרטניות.
מה אמרת, יהודה?
ברכות פרטניות.
מה?
ברטניות. ברטניות? אני לא יודעת.
הוא דיבר על אקולי דקה או ש...
אני אמרתי, עכשיו על שוקולד,
מן הדין ראוי לברך, אה, זה מה שרצית אומר, נפקא מינה לדינה.
אני אומר, למעשה,
אני נכנע למה שאמר רבי שלומי זלמן,
שאמר לא נעשנים עם המנהג כשמברכים שהכול עלה על שוקולד.
אבל עיקר הדין, גם הוא קוטג' מעיקר הדין ראוי לברך על השוקולד.
דבורי פרי עץ,
כי עיקר פולי הקקאו, הולכים לאבקת קקאו,
עושים שוקולד, עושים שוקולד, עושים מוגודד.
אז האבקה זה העיקר,
עיקר הפרי.
אז מילא אפילו לא ניכר הפולים,
אבל צריך היה לברך בורי פרי עץ.
רק נהגו שהכול, בסדר, אני מקבל,
אני אברך שהכול.
אבל אני יודע שזה עץ.
נפקא מינה, אתם יודעים שיש הלכה,
אם לא מברכים על העץ, על תפוחים,
רק בורא נפשות.
על מה מברכים מעין שלוש?
על המינים שנשתבחה בהן ארץ ישראל.
גפן, תאנה ורימון,
זית שמן, זיתים ודבש ותמרים,
חמישה מיני פירות ושני מיני דגנים, חיטה וצעורה.
זה שבעת המינים.
אז, אז, אז מברכים על העץ כמעין שלוש ברכות.
זה, כי בפסוק כתוב ככה, ארץ חיטה וצרה וקווה נתנה ורימון,
ארץ אשר לא במזקנות תאכל בה לחם,
לא תחצר קרבב ואכלת ושבעת,
וברכת את השם אלוקיך,
זה חוזר על הלחם,
ויש אומרים שגם מעין שלוש זה דאורייתא,
וכך משמע בגמרא בלמ' ה',
שגם מעין שלוש זה דאורייתא, אז זה חוזר.
אבל על שאר מינים, על תפוחים או על אגוזים, לא מברכים על העץ, מברכים בורא נפשות.
אבל אם אדם אכל גם תפוחים וגם ענבים,
או תמרים, או אגוזים ותמרים,
מברך בין כל העץ מצד התמרים,
אז זה פותר גם את התפוחים,
כי גם תפוח זה על העץ,
רק לברך על העץ, על תפוח, אי אפשר,
כי זה מעין שלוש, זו הייתה ברכה שאתה מברך גם על הארץ, על הארץ מברכים רק אם נשתבעה בהן ארץ ישראל.
אבל זה לא נשתבע, לא מברכים על הארץ, אז לכן אומרים בורא נפשות.
אבל אם אני כבר מברך על העץ ועל פרי העץ, על התמרים,
נפתר, גם התפוחים נפתרים.
אז עכשיו אם אחד אכל שוקולד,
חצי חבילה שוקולד,
ואכל תמרים, או ענבים,
והוא מברך על העץ,
לא יברך בורא נפשות על השוקולד, כי מעיקר הדין זה עץ,
וזה נפתר בעל העץ.
זה מה שאני, אני מדגישים, התורה שאמרנו,
אפילו שלמעשה אני אברך שהכול על השוקולד.
חוץ מזה, כתבתי בספר על תומות,
יכול להיות שזה לא בדיוק קקאו,
יכול להיות שזה סתם תמציות,
זיופים, רק אם זה שוקולד טוב,
שברור שיש בו
אבקר קקאו.
זה מן הדין צריך היה לברך.
דבורי פרי עץ.
רק אמרתי, מה שהרב סלימן זלמן הוא בעל הוראה,
לא רק הוא בעל הוראה, הוא היה עם כל הגדולים שהיו לפניו,
הרב דושינסקי, הרב הונגרייז וכל אלה, בעלי הוראה כולם,
מאור... מה... לא משנים את המנהג.
טוב, אני מקבל, לא שונא את המנהג, אבל אני יודע שמעיקר הדין זה עץ,
ונפקא מינה, אם בירכתי על אגוז,
לא צריך לברך על השוקולד,
או בירכתי על משהו אחר, בירכתי עץ, לא ברך על השוקולד, כי זה נפטר, כי זה גם עץ,
לא אברך שהכול.
וכן, בברכה אחרונה,
אם בירכתי גם על פירות האילן,
ופירות שנשתבחו בהן ארץ ישראל,
אז נפטרו גם כל פירות העץ, זה דין בשולחן ערוך.
אם אמר על העץ, בגלל שבעת המינים,
נפטרים גם פירות שלא נשתבחו בהן ארץ ישראל.
וכאן אני אגיד איזה חידוש קטן שחידשתי על פי זה.
מה מברכים על אורז?
בדף ל״ז, אורז בורא מיני מזונות.
ככה לך.
שמואל, רבו שמואל, אומרים, לא בורא מיני מזונות.
רק על חמשת מיני דגן.
אבל הקשו עליהם קושייה מבריתה מפורשת שעל אורז מברכים. תבשיל של אורז מברכים בורא מיני מזונות.
אבל בברכה אחרונה,
לא אומרים על המחיה,
כי אורז לא נשתבחה בהן ארץ ישראל, לא נשתבחה בו ארץ ישראל.
אז מברכים בורא נפשות על האורז.
זה הסבא, עליו השלום, היה בא לבחן תלמידים. אני הייתי תלמיד, והוא בא לבחן אותנו.
מה מברכים על זה, מה מברכים על זה. הוא אומר לי, מה מברכים על האורז?
אז הוא אמר לנו,
אמן,
האותיות אמן, אורז מזונות נפשות.
אותיות אמן,
א' זה אורז,
מ' מזונות,
ובאחרונה, נפשות.
אבל אם אדם אכל אורז,
וגם אכל פטבה, כאילו עוגיות של קמח,
חיטה,
אז הוא בינקודם מברך על המחיה
מצד העוגיות, בחיטה.
אז כבר לא צריך לברך על האורז בורא נפשות.
כמו שאם בפירות העץ,
אם בקו ברך על פירות שנשתפעה בעין ארץ ישראל,
לא צריך לחזור ולברך בורא נפשות על הפירות שלא נשתפעה.
זה גם על העץ, זה גם נכרח. תחילה לא.
לא מברכים על תפוחים על העץ.
לפי שלא נשתפעה בעין ארץ ישראל, אין ברכה מעין שלוש על זה.
בורא נפשות.
אותו דבר אורז, בורא נפשות.
אבל אם אכל אורז ומזונות מספיק על המחיה.
זה חידשתי, ברוך השם.
אחרי כן מצאתי בברכי יוסף שאומר את זה. אברכי יוסף גם אומר את זה.
דברים ישרים, פשוטים וישרים.
דברים ישרים.
לא סידר זיגרי.
יש עוד זמן?
-עד יום ראשון.
לא, ככה הייתי לומד את הגמרא קצת.
הגמרא הזאת
גם יסודית.
הגמרא שואלת מהו המקור של ברכת הנהנים.
בתחלה הגמרא אומרת, בדף למדי הדף הראשון, העמוד הראשון של פרק כיצד מברכים
מנהלן
מאיפה יודעים שצריך לברך על הפירות? מאיפה יודעים בכלל שצריך לברך?
מהו המקור של ברכה?
אז בהתחלה הגמרא רציתה לומר,
הרי ידוע,
הפסוק אומר בפרשת קדושים
כי תבוא אל הארץ ומתעתם כל עץ מאכל
וערלתם עורלתו את פריו,
שלוש שנים ערלים לא יאכל,
שלוש שנים ערלים לא יאכל.
זה דין עורלה.
כל עץ מאכל שתטע,
רק פה כתוב כי תבוא אל הארץ.
אה, אם כן בחוץ לארץ לא יהיה דין עורלה,
אבל בחוץ לארץ נוהג עורלה מהלכה למשה מסיני.
יש הלכה למשה מסיני שעורלה נוהגת מחוץ לארץ.
הוא כתוב בפסוק,
ובשנה הרביעית
ובשנה הרביעית
איך כתוב בפסוק? נקרא את הפסוק.
ובשנה הרביעית
יהיה פריו קודש לשם.
בשלוש שנים הראשונות אסור בה הנאה.
אבל בשנה הרביעית,
בשנה הרביעית,
הנה,
ובשנה הרביעית
יהיה כל פריו קודש הילולים לשם.
יהיה כל פריו קודש.
מה זה כל פריו קודש?
יהיה כל פריו קודש כמו מעצר שני.
לומדים מגזר עכשיו הקודש, קודש מעצר שני.
מעצר שני צריך לאכלו בירושלים,
ובחוץ לירושלים אסור באכילה, רק אתה יכול לבדות אותו בכסף
ולהביא את הכסף לירושלים ולקנות עם זה אוכל.
בירושלים תקנה אוכל.
אז גם נטע, זה רבעי, זה נקרא רבעי.
בשנה הרביעית זה נקרא רבעי.
יש לו דין כמו מעצר שני.
אסור לאכלו חוץ לירושלים,
ורק עם פדיון, ואתה מביא את הכסף
לירושלים ואוכל שם.
אז כתוב בפסוק,
ובשנה הרביעית
יהיה כל פריו קודש הילולים לשם.
מה התוספת הילולים? יהיה כל פריו קודש לשם.
מה זה הילולים?
צריך לברך.
אז מכאן אמר רביע עקיבא,
אסור לענות לנעולם הזה בלא ברכה. הילולים,
להלל,
להלל את השם לפניה ולאחריה.
קודש הילולים לשם.
כך הגמרא רצתה לומר.
קודש הילולים.
הגמרא שואלת,
דוחה את הראייה הזאת.
הילולים צריכים את ההילולים האלה,
חד
לומר לחלל, כי ההי וחית מתחלפים.
הכוונה חילול,
צריך לחלל את זה.
וחד,
למה כתוב עוד הילול?
אז הגמרא אומרת, אולי זה בא ללמוד, כי יש מחלוקת גדולה בין התנאים.
האם רק בכרם נוהג רבעי?
ולא בכל הנטיעות, לא בתאנים, לא בתמרים.
הרי עורלה נוהגת בכל העצים, ומתעתם כל עץ מאכל.
ועראתם עורלתו את פרו. כל עץ מאכל.
אבל ברביעית
יש מאן דאמר רק כרם, גפנים,
רק כרם.
ומאיפה הוא לומד את זה? כתוב הילולים.
דבר שאומרים עליו שירה.
ובמזבח,
אם אתה זורק את הדם, או מקטיר את הקטורת,
מקטיר את האיברים,
או מנסך את המים,
לא אומרים שירה.
על אכילת מזבח,
רק על ניסוח היין במזבח.
שנאמר, לומדים את זה מפסוק,
החדלתי את תירושי המשמח, אלוקים ואנשים.
אם האנשים משמח, כשהם שותים יין, הם שמחים.
אבל מה זה אלוקים משמח?
אומרת הגמרא, זה ניסוח היין שאומרים עליו שירה.
אז ההילול השני בא לומר שרק כרם יש בו דין רוויין.
דבר שאומרים עליו שירה,
אז אין לך מאיפה ללמוד את הברכה.
אז הגמרא אומרת בסוף,
הניחא למאן דאמר נטע רוויין.
לא לומד בכלל הילול השני להלמיד דווקא כרם.
כל אילן היה ברוויין.
אז היא הייתה רלאחד הילול,
הייתה רלאחד הילול,
לברכה,
וזו ברכה אחרונה, ברכה ראשונה מנהלה.
קל וחומר, אם כשהוא שבע מברך, כשהוא רעב לחושקן.
טוב,
אבל אם נגיד שלומדים מהילול שרק כרם,
אז אין לך מאיפה ללמוד.
בסוף תראו, הגמרא הולכת על ברכה אחרונה.
לומדים,
אם היה כתוב הילול אחד מיותר לברכה אחרונה,
וברכה ראשונה מקל וחומר, אבל עיקר הפסוק בא לברכה אחרונה.
למה ברכה אחרונה?
כמו שמצאנו ברכת המזון, זה אחרי האוכל.
בסוף הגמרא עומדת אליי על פינן,
אם אומן דאמר כרם רבעי,
והוא לומד מגזיר השבה,
איתר רלאחד הילול, כרם רבעי, מנלן,
מנלן, אומרת הגמרא, מנלן,
מנלן, שבכל דבר מברכים. אולי רק בכרם
שכן חייב בעוללות.
אומרת הגמרא, נלמד מכמה, מחיתים.
הרי לחם זה מן החיתים,
וכתוב שם מברכים. אומרת הגמרא, יש לפרוח
מעלה כרם ולחיתים שיש בהם צד מזבח.
כרם, יין, יש ניסוחה יין.
מחיתה עושים סולת, מנחת סולת.
אז יש מנחות.
אז זה, יש לו צד מזבח. אז דברים שלא מביאים בכלל למזבח מנלן.
איך תלמד זה מזה?
זה, הם חשובים, שיש בהם צד מזבח.
אומרת הגמרא,
אלה לומדים משבעת המינים.
הרי
זה מה שאמרתי מקודם, שמהגמרא משמע שעל כל שבעת המינים יש וברכת את השם אלוקיך,
שברכת בעין שלוש גם דאורייתא.
ברכת בעין שלוש גם כן דאורייתא.
אז הגמרא שואלת, איך אפשר ללמוד משבעת המינים?
מה לשבעת המינים שכן מביאים מהם ביקורים?
תאמר, כל דבר מאיפה יודעים שצריך לברך בכל דבר?
אלא אומרת הגמרא,
אלא אומרת הגמרא, סברא היא,
אסור לאדם שייהנה מן העולם הזה בלא ברוך.
נכון, רבי ישי, מה אני פה מחדש?
אני רק אומר ללמוד יפה את הגמרא.
על מה הולכת כל הגמרא הזאת? על ברכה אחרונה.
והמסקנה היא,
בכלל אסור לענות הנה על העולם הזה בלא ברכה.
זאת אומרת, האיסור ליהנות מן העולם הזה ולא ברכה,
בלא ברכה תחילה ובלא ברכה בסוף. צריך שתי ברכות.
העיקר זה ברכה אחרונה, דומייה דברכת המזון.
אבל הרי יש קל וחומר,
אם כשהוא שבע מברך, כשהוא רעב לא חושקן.
אז מה נשאר במסקנת הסגיאה אם תלמדו טוב את הגמרא,
תסכמו אותה,
שברכה אחרונה גם כן משום שאיסור ליהנות מן העולם הזה ולא ברכה.
זאת אומרת שיש לנו שני מקורות של ברכה.
לחם ושבעת המינים, כתוב בתורה בפירוש, וברכת את אשר מועקך.
וזה חוזר גם על שבעת המינים, ארץ חיתה וסהרה,
וגפן תנב רימון, ארץ עצמם דבש, ארץ אשר לא במסקנות.
תאכל בעליהם, לא תחצר כל בה,
ואכלת ושובעת וברכת על הכל.
גם על שבעת המינים.
זה מקור אחד על ברכה אחרונה בשבעת המינים.
ומקור שני,
כל הדברים, איפה זה נלמד? מעל יש שבעת המינים שכן חייבים בביקורים.
אפשר ללמוד מהם.
אבל מאיפה לומדים? מסווארה.
צריך, אסור לאדם לענות.
בלא ברכה, אני כבר אמרתי פעם.
לא יודע, דיברנו פה פעם כבר.
לכאורה אני טוען לקדוש ברוך הוא טענה.
למה אני צריך לברך?
למה אסור לענות את העולם הזה?
כל החיות, כל הבהמות, כל העופות, כל הדגים, אתה נותן להם אוכל,
והם לא מברכים.
ואני צריך לברך?
למה? מה, אני גרע מהם?
אומר לי, כן.
אתה יש לך דעת.
מי שיש לו דעת צריך להכיר את טובתו של הקרוש ברוך הוא.
בכלל מעלתך,
שיש לך דעת, אז אתה צריך להכיר את טובתו של הקרוש ברוך הוא.
נאמר שלא מברכים.
מה? פרק שירה שלם שהאחיות מברכות ומשבחות.
מה? כל הפרק שירה שהאחיות משבחות.
לא, זה, לא, זה, זה.
הפסט אומר, העיקרים,
אם היו באים לשבח, ככה היו משבחים.
אבל לא שהעופות משבחים,
החיות, אין להם שכל לשבח את הקרוש ברוך הוא.
העיקרים אומר, ככה היה ראוי לשיר.
וזה האדם צריך לשבח את הקרוש ברוך הוא על הבריאה הזאת,
גם בשירים האלה.
אבל לא שהם בעצמם, החיות בעצמם,
אומרים שירה.
אז היסוד של חיוב ברכה,
א', אסור לנו את העולם הזה, בלא ברכה, כל מה שירצה.
גם,
וב',
המצווה והתורה כתובה.
עכשיו,
על הברכה
על הברכה
שבאכלת ושבעתה צריך כזית.
כתוב ואכלת.
אין אכילה פחותה מכזית.
אבל על הברכה שמצד אסור ליהנות מן העולם הזה, בלא ברכה.
אולי לא צריך שיעור בכלל.
גם כלשהו כמו ברכה ראשונה.
ברכה ראשונה,
מברכים על כלשהו.
גם ברכה אחרונה, אסור לענות אל העולם על זה.
אז באמת, בתוספות בדף לט כתוב בשם רי,
שברכה אחרונה של בורא נפשות,
אפילו על כלשהו צריך לברך ברכה. זה כמו ברכה ראשונה.
רק על המחיה ועל העץ, שם כתוב ואכלת.
אבל טוב, אני לא חייב לברך על המחיה אם לא אכלתי שיעור.
אבל חייב לברר, אבל בורא נפשות אין יחד.
הרי אומר, מוסיף הראש,
שמי שאכל חצי כזית מזונות
או חצי כזית ענבים מברך בורא נפשות,
לא מברך על המחיה ועל העץ כי צריך הזית.
בשביל הברכה זמיעים שלוש, התורה אמרה, ואכלת.
אבל מצד האיסור ליהנות מן העולם הזה בלא ברכה,
בורא נפשות אפילו כלשהו, כמו ברכה ראשונה בכלשהו,
גם ברכה אחרונה בגלל זה, תוספות ולמ״ט בשם הרי.
הוא מוסיף הראש,
שלפי דברי רי, רי אומר שמי שיאכל מזונות חצי כזית
יברך בורא נפשות,
כי מצד המזונות על המחיה צריך או אכלת,
אבל מצד
אסור ליהנות מן העולם הזה בלא ברכה,
אפילו בכלשהו.
חידוש עצום בראי.
וגם הראשונים,
התוספות חולק עליהם, על התארי, אומר,
עניין ברכה אחרונה מצאנו בברכת המזון ובמעין שלוש.
אז מסתבר גם בונה נפשות,
תקנו,
מי אומר בכלל שצריך לברך אחרי האוכל?
למדנו משם, מסתם מה צריך שיעור
כמו שם.
צריך הנאה חשובה.
לגבי ברכה אחרונה, צריכים הנאה חשובה.
גם שבע ושבעת.
כן, על ברכת על המחיה בטח צריך הזית ואכלת,
אבל ברכת בורא נפשות,
המצד איסור ליהנות מן העולם הזה בלא ברכה.
אומר ארי, לא צריך על זה שיעור.
גם אם תאכל חצי כזית מזונות, תברך בורא נפשות.
לברך על המחיה צריך ואכלת,
אבל לברך בורא נפשות,
כך, אבל הטוס עוד חולק,
כיוון שמי אומר בכלל שמברכים על אחרי האוכל?
למדנו משם.
אז גם הברכה של בורא נפשות מסתבר צריכה שיעור הנאה חשובה.
אנחנו פוסקים, וגם הרמב״ם פוסק,
לפני האוכל, בכל שהוא מברכים.
ואחרי האוכל מברכים
רק בכזית, אפילו בורא נפשות לא מברכים.
אבל לא שהם חולקים על היסוד,
שוודאי אסור לענות על מה זה ולא ברכה, זה רק מפירוש שלום ושבעת המינים,
ופירוש שלום ושבעת אני מותר לענות לברך, הנה, את האיסור הזה.
ישנו האיסור הזה.
יש עצה להשלים עוד כזית ולגנור.
כן, אז אני אומר, נכון, נו, אני
מדבר שאין או שאכל.
אבל מה אני אומר?
מה היסוד שאני מוציא מן הסוגיה הזאת?
שיש שני מחייבים בשבעת המינים.
אדם חייב לברך כשהוא אוכל תמרים משני טעמים.
א', יש מצווה, לברך שלוש,
מעין שלוש.
זה מצווה.
יש עוד?
אסור לענות לנעלם, למה זה לא ברכה, רק הברכה של המחיה גם פוטלת אותך מהאיסור הזה. הרי אתה מברך.
אבל בעצם היה ראוי,
זה מצד אסור לענות אליו. זה לא מבעיה לפירי,
שאומר שגם על קצת מזונות תברך בנפשות.
אז ישנו האיסור לענות גם ממזונות.
רק בכזית, מברכים בורא נפשות.
אבל אפילו נחלוק ארי, התוצאות חולק,
בעין, אבל היסוד הוא,
אסור לענות מן העולם הזה בלוא ברכה מכל הנעש בעולם, גם ממזונות, גם משבעת המינים.
ונוסף לזה התורה נתנה מצווה.
אז לא,
לא, אז אבל הם אומרים שהאיסור, הדרכה האחרונה צריכה...
בסדר, אז אין הנפקא מינה זאת,
אבל נפקא מינה אם אדם אכל חצי קל זית פת
או חצי קל זית ענבים או תמרים עם אגוזים,
ביחד זה קל זית,
אבל התמרים לבד לא היה קל זית,
זה לבד לא היה קל זית,
אז הוא יכול להגיד, הוא לא חייב לברך.
על המחיה אין כאן,
על בורא נפשות אין כאן, למה אין כאן בורא נפשות?
גם במזונות יש האיסור לענות לנער למה שם לברכה,
אלא שאתה תמיד מברך על המחאה, וזה פותר, הנה, עם ברכה.
אבל אם אתה לא ברכת, כיוון שאכלת רק פעמיקה זית,
אז תברך לפחות בורא נפשות.
אז זה מה שלומדים מן הסוגיה, ללמוד את הסוגיה ולראות בקצב משנה מפורש,
שגם על דרכה אחרונה זה מצד איסור לענות לנער למה שם לברכה.
והרי,
בתוצאות תל״ט,
ולכן אני אומר, יש שני מחייבים, כשאדם אוכל
פירות שנשתבחה בהן ארץ שואל,
או מזונות, או לחם,
יש שני מחייבים.
אסונה נותרה על השם לברכה,
ויש גם מצווה לברך מצד ה...
וברכת.
אבל זה פותר אותי,
זה נקרא אחר כך, עם ברכה, אז בסדר.
זהו, אני, בעזרה השם, מחר אני עוד נדבר.
אני מבקש מכל מי שרוצה ללמוד איתנו קצת,
שילמד את הדף
ל״ה.
לראות את הדף ל״ה, לראות את הגמרא טוב,
ומחר, בעזרה השם, אני חושב.
אני אגיד רק
מה שאמר, יש ברש בו כאן,
מביא ירושלמי,
על הפסוק,
אמרת לאדוני, אדוני, אתה,
טובתי בל עליך.
כתוב, הרי זה שמי שאוכל ברכה, כאילו גוזל את הקדוש ברוך הוא,
גוזל כנסת ישראל.
אבל אם אדם אמר לה' הכיר, אתה,
אתה ה'
אתה, הוא נותן לנו מזונות.
מכיר לו טובה,
אז הקדוש ברוך הוא אומר לך,
הטובה הזאת בחינם.
אם שילמת ברכה,
אתה,
אתה יודע מה,
כדאי המשנה אומרת,
החנות פתוחה
והחנווני מקיף והפנקס פתוח.
כל הנאה שמקבלים מן העולם הזה,
צריך לשלם עליה.
אדם יבוא לעולם האמת,
תיתנו לי שכר המצוות שעשיתי,
תגידו לו, טוב, אתה מקודם תצלם שכר האוכל שאכלת.
כל המיצוות של בן אדם
לא מספיקות לשלם
את ההנאות שהוא קיבל מן העולם הזה.
כל עמל אדם לפיהו.
על הפסוק הזה.
כל עמל אדם לפיהו. על הפסוק הזה. אז מה העצה?
אז הפסוק אומר, אמרת לאדוני, אדוני אתה,
הקדוש ברוך הוא אומר, טוב, ותיבהל עליך.
זה בחינם.
אתה לא חייב לי.
אם אתה מברך,
לכן צריך לברך קצת עם דעת.
לברך קצת עם דעת.
להכיר טובה לקדוש ברוך הוא, על הניסים שהוא מפרנס אותנו.
איך הוא מגדל מזונות וניסי ניסים
בשביל להאכיל את הבירות שלו.
רבי חנניה ונח קשה אומר,
רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל,
לפיכך חירבה להם תורה ומצוות,
שנאמר,
אדוני חפץ למען צדקו.
תוריו היא אדיר, התגדל, התכדל של הרמב״ם.
בוקר טוב כבוד הרב. ב"ה ההרצאה בברוקלין מרגשת מאוד. כמעט כל הרצאה או שיעור ששמעתי באקראי זה ממש כמו אגרות קודש עונה לכל שאלה שבאותו רגע. תודה רבה ענקית. אין על רבנו הקדוש.🙏 הרב היחיד שדברי תורה חודרים עמוק לתוך הלב ופועלים. זה כמו איפוס ליאוש. ואז דף חדש הכל משתנה. רואים כל דבר בצורה נכונה. אין מילים.
🌹 מעלתה של הארת פנים 🌹״אם אדם לא מאיר פנים כל המתנות לא שוות כלום. אם הוא מאיר פנים נחשב שנתן הכל אפילו שלא נתן... אז מי שמאיר פנים לסובבים בנעימות ובנחת מרוויח בכפל לא רק מצווה חשובה בין אדם לחברו, אלא המצווה הכי גדולה בעולם, קידוש השם.״ ✨ הרב אמנון יצחק שליט״א ✨ ב"ה הרצאה מדהימה, תודה רבה 🙌
לרבנו היקר, אנחנו מודים לבורא עולם ששם אותך בעולמנו ונתן לנו שכל בינה ודעת להבחין ולהכיר בך ברב האמת. תודה שאתה מוסר נפש מדי שעה למען עם ישראל. יהי רצון וכל עם ישראל יזכה להכיר בך ולדבוק באמת. והשי"ת הטוב יאריך ימיך בטוב ובנעימים הרבה מזל טוב לרגל יום הולדתך, אמן! אוהבים משפחת ב. י .
שלום וברכה לרב היקר והאהוב! ב"ה קראתי בעיון רב את כלל הברכות והאיחולים המרגשים שגרמו לשמחה רבה. אני לא מכיר אישיות ראויה ממך לכול החום והאהבה מאנשים יקרים שכתבו, ברכו באפשרויות שונות וכאלה שברכו בליבם. בכל אופן, אני מצטרף ואם יורשה לי מוסיף שבעתיים על כל הברכות החמות והלבביות!!!🌹♥️🙏
לכבוד הרב היקר אמנון יצחק שליט״א, ליום הולדתך אנו רוצים להודות על אור התורה שאתה מפיץ , על הסבלנות על מאור הפנים ועל הדרך המיוחדת שבה אתה מקרב ומחזק את כולנו. יה"ר שהקב״ה ימלא כל משאלות ליבך לטובה ולברכה שיתן לך השי"ת כוחות איתנים להמשיך להנהיג את דרכנו מתוך בריאות איתנה שפע, שמחה ונחת מכל משפחתך. מזל טוב ואריכות ימים ושנים בטוב ובנעימים. מאחלים: משפחת מ. מיבנה, ההורים של נ. מ.
כבודו אבא היקר מפז יה"ר שהשי"ת ישמרכם ויברכם לעד אמן ואמן💐 רצינו לאחל לרב מזל טוב מעומק הלב בבריאות ואריכות ימים ושנים בהמשך עשייה מבורכת ונחת לבורא יתברך, תודה להשי"ת שזכינו בכם אין מילים לתאר את התודה הענקית על כל מה שאתם עושים עבור עם ישראל, תודה להשי"ת שזכינו בכם יה"ר שהשי"ת ישמרכם לאריכות ימים ושנים אוהבים אתכם מעומק הנשמה כל הישועות והברכות וההצלחות בבניין שופר הגדול במהרה ובביאת משיח צדקנו יחד עם כבודו אמן ואמן הרבה מזל טוב ומאחלים לרב שיזכה להיות שמח תמיד ויגשים השי"ת משאלות ליבכם לטובה משפחת א.🩷
תודה רבה לכבוד הרב על כל העשיה למען כבוד ה' יתברך, אנו בטוחים שבזכות העשיה של הרב מתמתקים הדינים מעל עם ישראל בכלל ובפרט, על השפלת השקר והעמדת האמת, על שמחזיר אותנו בתשובה יום יום, על שמלמד אותנו דעת בינה והשכל מא' ועד ת', מלמדנו לדייק בדברנו, על הדאגה והאכפתיות לכל יהודי ובפרט לנו, היריעה קצרה מהכיל את כל התודות שאנו חייבים וזה המעט שאנו יכולים להשיב כהכרת הטוב לרב. מאחלים לרב חודש טוב ומזל טוב עד 120 בבריאות שלמה ואיתנה, יהי רצון שחפץ ה' עליכם יצלח ותמשיכו בזיכוי הרבים ובהחזרת כל עם ישראל בתשובה שלמה לאביהם שבשמים, תזכו לנחת רוח מכל המשפחה והתלמידים ותזכו לראות בעבודת כהן גדול בבית המקדש ולחזות פני משיח צדקנו במהרה בימינו אמן כן יהי רצון! נ. מ. ומשפחתו.
לכבוד הרב האהוב והיקר לי מכל. אני מאחל לך שאת כל הברכות שבירכת ואיחלת לכולם יה"ר שהשי"ת ישפיע מטובו ויברכך. לנחת מכל משפחתך, בריאות עד 120 שמחה והגשמת כל היעדים והמשאלות שיש לרב, בקודש - ומה שהוא רוצה בשביל עם ישראל. כי כזה אתה רבינו כל כולך זה נתינה לבנים של הקב"ה. אוהב מוקיר ומעריך, י. ח.
בס"ד, עליכם השלום והברכה מו"ר, רציתי לעדכן בקידוש שם שמים בזכות כבוד הרב. ב"ה עשינו השגחה של כשרות על אולם ארועים גדול. שזה כולל את כל הדרך של הרב: הכשרה של כל הכלים במטבח התעשייתי, בקיצור עשינו הכשרה כמו בפסח לאולם. והגיע צוות של כ-10 אברכים לבדוק את כל הירקות מתולעים על ידי שולחנות שיקוף באור, וחיתוך של כל הגמבות פלפלים ושיקוף. ובירור האורז והקוסקוס וכל הבדיקה של כל פרט ופרט עד גרגיר השומשום. וכמובן שהבאנו תבלינים ממשפחת ש. הי"ו אמן. וכל המשגיחים הן מטעם הרבנות והן מטעם כשרויות אחרות והספקים ועובדי האולם מאוד התפעלו לטובה ואמרו "שמעולם לא ראו דבר כזה אף כשרות ואף השגחה לא עושה כמונו!" וזה אולם שעובד עם כל ההשגחות החרדיות "בָּרוּךְ ה' לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן" (תהלים פט, נג) תודה רבה לרב על הכל מכל כל, אשרינו שב"ה זכינו בזכותך.
לכבוד הרב היקר והאהוב, יום הולדת שמח! תודה מעומק הלב על הזכות שנפלה בחלקי להכירך, ועל כך שב"ה בזכותך זכיתי לחזור בתשובה, להתחזק באמונה ולגלות מחדש את הדרך אל השי"ת. אתה שליח נאמן של הקדוש ברוך הוא, המאיר את לבבות, מחזק את עם ישראל ומפיץ אור ותורה בעולם. מאחלת, שתזכה לבריאות איתנה, לאריכות ימים ושנים, לשמחה גדולה, לפרנסה טובה, ולנחת מכל יקיריך. שתמשיך להיות צינור של אור, אהבת השי"ת וקדושה, ושכל מילה טובה שתוצא מפיך תחזור אליך בברכה כפולה ומכופלת. ♡ מזל טוב, הרב היקר! שתזכה לראות את פירות עמלך, ולהמשיך להאיר את העולם כולו, אמן! בהערכה עצומה, באהבה ובהכרת הטוב.