בדין כרם רבעי - א' | הרב עמנואל טולדנו
תאריך פרסום: 30.03.2017, שעה: 16:40
- - - לא מוגה! - - -
על רבעי,
אם רק כרם תנען.
יש מחלוקת, בדף ל' מובא מחלוקת,
האם כרם תנען,
כרם רבעי תנען או נטע רבעי.
אחד אומר שכל המשניות,
סתם משנה, כרם רבעי.
רק כרם חייב ברבעי.
לא כל האילנות.
והשני אומר, נטע נביתנן. בכל מקום במשנה זה נטע. אני יודע, הכושר של הטוסות בקידוש נדף ב',
כתוב שם, אתרוג שווה לאילן,
לעורלה,
לרבעי ולשביעית. אז כתוב שאתרוג חייב ברבעי. מה הוא אומר שרק כרם?
יש משנה.
אומר, הטוסות, לא שהוא צובר שאין אף אחד שאומר כן.
זו מחלוקת. ודאי המשנה שאומרת שאתרוג חייב ברבעי, אתרוג הוא לא או לא גפן.
וודאי סובר, כל האילנות חייבות, המשנה הזאת.
אבל איך סותמים המשניות של מעצר שני?
האם בכל המשניות, טנא, הוא טנא, היה גורס נטע רבעי, והוא גורס כרם רבעי.
באמת, במשניות אצלנו, בהתחלה כתוב כרם.
אחרי זה כתוב נטע, אז הירושלמי שואל את ה... מביא את זה, ויש ירושלמי בפאה.
אז לכן פוסקים אנחנו נטע רבעי.
למה?
כי המשניות האחרונות, כמו בסתם ואחר כך מחלוקת.
אין הלכה כסתם.
כי המחלוקת, הרי בהתחלה הוא אמר סתם, כאילו אין מחלוקת, מה ככה לך?
אבל אם הוא מביא אחרי כן מחלוקת,
רואים שהוא חזר מן הסתם.
גם פה, היות בסתם השני, גרסינן נטע,
לכן פוסקים נטע רבעי.
בארץ ישראל כל אילן מאכל, עץ מאכל, כי תבוא אל הארץ,
ונטעתם כל עץ מאכל,
והרלתם עורלתו את פריו שלוש שנים ערירים יהיו לכם, לא יאכל.
כל עץ מאכל.
ובשנה הרביעית,
קוד יהיה פריו, קודש הילולים לשם.
אז האם רבעי נוהג ב... האם רבעי?
אז רבעי זה רק על כרם. יש מי שאומר רבעי, רק על כרם.
לא על כל האילנות.
בגמרא אצלנו בדף ל״ה יש שתי ילפותות על זה.
בהתחלה הגמרא אומרת,
מי שעובר כרם דווקא חייב ברבעי,
ולא שאר אילנות, כי בפסוק כתוב,
יהיה קודש הילולים לשם.
איזה פרי מדובר פה? פרי שמהללים עליו.
ואין אומרים שירה, אלא על היין. בניסוך היין הלווים שרים.
אבל ניסוך המים, בהקטרת חלבים ואיברים,
בזריקת הדם, אין שירה.
רק על היין, הם לומדים את זה מפסוק בספר שופטים.
אז כיוון שרק יין טעון הילול,
אז התורה מדברת קודש הילולים בדבר שאומרים עליו הילול.
אז רק על יין.
אבל שאר פירות אין רבעי, ובשנה הרביעית
יהיה פריו קודש הילולים לשם.
התורה מדברת על פרי שמהללים עליו, דיין הוא הגפן, אז על היין.
זו דרשה בהתחלה, אבל הגברה אומרת, הרי ההילול הזה,
צריכים אותו למשהו אחר.
אחד ל...
אחלה אוהדר אכלה,
שצריך חילול, אחרי החילול תוכל לאכלו,
ואחד,
ההילול השני...
לא, קודם הגמרא צריכה ללמוד מזה שמברכים,
ברכת הנהנים,
מהילולים.
הגמרא דחאר אלף מאן דאמר,
כרם רבייטנאן,
הוא לומד את זה מהילול.
אז אני עכשיו היום מדבר רק על רבעי, לא על ברכת הנהנים.
רבעי רק,
יש מי שאומר, רק כרם רבעי.
מהילולים, דבר הטעון הילול,
שאומרים עליו שירה.
אחרי כן הגמרא אומרת
עוד דרשה.
הגמרא רצה ליישב שהילול בא לברכה,
ולא דורשים את זה לומר, רק על יין יש רבעי.
כי יש,
בשנה החמישית
יהיה לכם, בשנה החמישית
יהיה להוסיף לכם תבואתו. בשנה החמישית תוכלו להוסיף לכם תבואתו. הקב' ברוך הוא יברך בשנה החמישה, יברך את הנטע הזה.
אז שם כתוב תבואתו.
לומדים גזרה שווה תבואתו מתבואת הכרם.
כתוב בכלאיים, בכלאי הכרם,
כתוב בפסוק,
כרמך לא תזרע כלאיים,
פן תקדש המלאה ותבואת הכרם.
אם זורעים כלאי הכרם, דהיינו,
כלאי הכרם זה שני לווין,
כי הלכה היא צריכה שלושה מינים, בשביל הלאו.
חיטה ושעורה וחרצן במפולת יד.
אתה לוקח חרצן, חרצן זה הגרעין של הענב.
חרצן, מחרצנים ועד זג לא יאכל.
החרצן עם חיטה ושעורה,
אז יש כבר איסור כלאיים מצד החיטה ושעורה.
ואתה עושה גם,
מוסיף גם החרצן וזורע את זה ביחד. לפי רבי יושיע צריך במפולת, שלושה מינים האלה, זה כלאי הכרם.
יש כאן עוד לאו של כלאי הכרם, וכלאי הכרם אצורים בהנאה מן התורה.
זה מה שאומר הפסוק, פן תקדש המלאה
ותבואת הכרם.
המלאה זה הקמה, אתה זרעת החיטה ושעורה,
ותבואת הכרם זה הענבים.
זו תבואת הכרם.
אם אתה תזרע כרמך כלאיים,
זאת אומרת,
מלבד הכרמך יש כבר כלאיים, ככה הפשט בפסוק.
לא תזרע כרמך כלאיים, זאת אומרת,
חיטה ושעורה וחרצן במפולת יד.
אז עברת עליו של כלאי זרעים, וזה לא אוסר בהנאה,
אבל אם אתה עושה גם חרצן, זה גם כלאי הכרם.
אבל כלאי הכרם לא יכול להיות בלי שיהיה כלאי זרעים.
צריך שלושה מינים, זה לומדים מהפסוק.
אז עכשיו כתוב שם, פן תקדש המלאה. מה זה תקדש?
אומרת הגמרא, פן תוכד אש.
כי תצטרך לשרוף אותו.
אם זה יהיה כלאי הכרם,
ומה תצטרך לשרוף? המלאה.
מה זה המלאה?
הקמה, התבואה, הרחיטה ושעורה.
נותנים שיבולים.
פן תוקדש המלאה ותבואת הכרם הענבים.
אז יש מי שאומר, כיוון שכתוב בשנה החמישית להוסיף לכם תבואתו,
אז כתוב תבואה,
ותבואה, מגזר השוואי אלפינן מי?
מתבועת הכרם של כלאיים, של כלאי הכרם, שזה רק כרם.
אז מילא נשאר הילול אחד מיותר, מזה לומדים ברכה.
כבר אחרי כן דוחה, אני לא חוזר, יש לנו רק הפרט הזה,
שיש כאן שני דרשות אפשריות.
למה אומרים רק כרם חייב ברווחים?
או בגלל שלומדים את זה מהילולים, דבר טעון הילול.
על זה אמר, יהיה פריו קודש, אילולים נשאב,
זה דווקא על היין, או מגזיר השבת היא תבועת הכרם, שכתוב בכליים.
יש דבר מעניין, לא דיברתי על זה.
עכשיו נשלים את העניין הזה.
בראש השנה ברן על הריף, בדף ב' של הריף,
מביא,
שנחלקו רב אחיו משבחה, זה בעל השאלתות, גאון.
הוא היה מהגאונים,
בעל השאלתות.
אז רב אחיו משבחה קוראים לו,
הוא אומר שבחוץ לארץ נוהג רבעי, אבל רק כרם.
אפילו שבארץ ישראל פוסקים נטע רבעי, כל המתיחות,
אבל קיימלן, כל המקל בארץ, הלכה כמותו בחוץ לארץ.
כיוון שיש מי שחולק שרק כרם חייב ברבעי
בארץ ישראל, אפילו שהלכה כמו המדמר השני, אבל לגבי חוץ לארץ,
כל המקל בארץ, הלכה כמותו בחוץ לארץ.
והרמב״ם, הבאנו בשיעור ביום ראשון,
שהרמב״ם אומר, אין בכלל רבעי, לא נוהג בחוץ לארץ.
והבאתי אז את מה שכתוב בספר חידוש של רבי חיים הלוי,
להסביר את המחלוקת.
אני לא רוצה עכשיו לחזור על זה.
רק
בשולחן ארוך נפסק כמו הגאונים, לא כמו הרמב״ם,
שרבעי נוהג בחוץ לארץ,
אבל רק קרב,
לא כל האילנות.
בארץ, כל אילן,
כל אילן שלוש שנים עורלה בשנה רבעי.
אבל בחוץ לארץ, כל המקל בארץ, הלכה כמותו בחוץ לארץ.
אז כתוב בשורן ערוך, לחלל,
אם אדם יש לו גפן,
יש לו בחוץ לארץ,
יחלל את זה. כרם, דהיינו ענבים דווקא.
אבל מה רב אהם משבחה אומר?
היות ולומדים מכרם,
וכרם זה שתיים כנגד שתיים ואחד זנב.
כרם זה רק חמישה כפנים.
אם יש לך גפן יחידי, אתה לא קורא לכרם,
לא נקראת כרם.
כרם זה שתיים ושתיים כנגדם ואחד זנב.
זה מצאנו, הרי הדין הוא,
מי שנטע כרם
ולא חיללו,
חוזר מעורכי המלחמה.
פן ימות במלחמה,
ואיש אחר יחללו.
אז פשט בטה, ראיתי, אתם יודעים את התורה הזאת, שזה בפרשת שופקים.
מי שבנה בית חדש ולא חנכו, לא עשה חנוכת הבית עדיין,
חוזר מעורכי המלחמה.
שמא ימות במלחמה ויש אחר יחנכנו. אומר רשי, זה עגמת נפש.
הרי אדם, כשהוא עוזב את העולם הזה,
הוא עוזב את כל הרכוש שלו,
את כל הבית,
את כל מה שיש לו הוא עוזב.
אין לו...
הוא הולך לקבר בודד, מסכן לבד, כל אחד כך.
אבל זה לא היה נורא, אדם מת.
אז אין לו כבר כרם, היה לו כרם, מת, אבל שאחר ייקח אותו לעגמת נפש.
רסע יכין וצדיק ילבש.
זה כואב לבן אדם, לכן התורה מקפידה
שהוא לא יוצא למלחמה, אבל רק לא יוצא לחזית,
תן ימות, אבל הוא חייב לעבור בחיל אספקה,
חיל אספקה בעורף
לצורך הצבא,
הוא חייב, רק חוזר מהמערכה, מהחזית.
למה? כי הוא עלול למות.
אבל אם הוא בעורף
ורק עוזר להם לחיל אספקה, מזונות ונשק,
להעביר להם,
זה הוא חייב.
זו פרשה אחת.
מי ש... וגם מי ש... ארץ אישה,
ולא לקחה, עוד לא נשא אותה,
רק נותן לה קידושין.
מה זה ארץ? אירושין, נערה מאורסה, מקודשת.
גם פה, אם הוא קידש אישה
ועוד לא נכניס אותה לחופה,
חוזר מעורכי המלחמה,
אבל הרי גם שם כתוב, פן ימות במלחמה ואיש אחר ייקחנה.
מה רוצה יונתן?
הרב אמנון אמר בשם החיים בטחוני בריא שכל השלושה דברים האלה זה בעצם הסוואה.
זה לא באמת טועה כתבה את זה, כי זו הסיבה האמיתית. זו הסוואה בשביל לחפות על משורת הלבב.
אה, זה לא, בסדר, אבל זה נכון.
זה נכון שמי, מה, מה,
מה,
התורה פטרה מן המלחמה אדם שהרס אישה לחזית, הוא פטר אותו,
או אדם שבנה,
שנטע כרם ולא חיללו,
או בנה בית ולא חנכו,
שלושה אלה חוזרים מן המלחמה,
פן ימות במלחמה,
ואיש אחר ייקחנה, אומר רשי, זה עוגמת נפש.
זה צער, שאדם,
מה שהוא עבד, הולך לשני.
זה, זה, זה עוגמת נפש. כל אדם צריך, כשעוזב את העולם,
לא לוקח כלום איתו.
הכל הוא משאיר כאן.
אבל זה יותר עוגמת נפש אם אחר ייקח.
אז התורה פטרה אותם מללכת לחזית.
אבל להתחיל אספקה בעורף, כן, חייב.
אבל יש עוד פרשה, אני אומר את זה בגלל שאני לא הרגשתי בזה. רק היום הרגשתי שיש שתי פרשיות בתורה. זו פרשת שופטים.
ופרשת כי תצא,
יש עוד פרשה אחרת.
כי ייקח איש אישה,
נקי יהיה לביתו שנה אחת,
ושימח את אשתו, לא יצא לצבא ולא יעבור כל דבר עליו.
זה, הוא כבר נשא את האישה.
מקודם, בפרשת שופטים דבים, הוא קידש אישה ולא נקחה.
אז חיישי נשמה ימות במלחמה ואחר ייקח אותה.
אבל אם הוא כבר נשא אותה,
אז נקי יהיה בתור שנה אחת.
וכתוב במשנה בסופטנדא, מ״ד,
אני חושב, מ״ד המשנה,
ופסק כן הרמב״ם, הלכות מלכים, פרק ז',
שלא רק ממי שנשא אישה
הוא פטור מן הצבא,
הוא מכל דבר שהוא צורך הצבא.
לא יצא למלחמה ולא יעבור עליו דבר.
לא יעבור עליו דבר לצורכי המלחמה, זה שני לווים.
לא יצא ולא יעבור עליו.
אומר רבי יהודה במשנה בדף דף דף,
גם מי
שנטעה קרן
או חיללו,
הוא לא יצא למלחמה שנה אחת מאז,
אם חיללו, חיללו, אבל שנה אחת נקי.
לומדים את זה מעיטור.
אם חיללו, אם לא חיללו, זה מה שאמרנו,
פן ימות במלחמה, אבל מספק צורכי המלחמה, צורכי הצבא.
אבל אם הוא חיללו כבר,
יש לו אותו דין כמו מי שנשא אישה,
שנה אחת הוא נקי מן הכול, גם לא אוכל אספקה.
אני לא ידעתי ששתי פרשיות בתורה,
פרשה על מי שלא חנך את ה...
עוד לא חילל את ה...
אז הוא פטור, אבל חייב לספק.
ואותו דבר מי שבנה בית ולא חנכו,
ואותו דבר מי שקידש אישה ולא התחתן איתה עדיין.
אז
הוא פטור מללכת לחזית, פן ימות במלחמה.
אבל מי שנשא אישה,
כתוב בפירוש ברשת כי תצא,
כי כך יש אישה חדשה.
מה זה אישה חדשה? אישה חדשה, הכוונה,
לא מחזיר גרושתו.
אבל הוא הדין אלמנה וגרושה, בשבילו היא חדשה.
מי שלקח אישה חדשה,
נקי ילד בתור שנה אחת. רבי יהודה לומד מי טור,
גם אם חילל את הכרם,
שנה אחת נקי.
בנה בית ועשה חנוכת הבית,
גם שנה אחת נקי לכל הדברים.
זה לומדים.
זה שתי פרשיות.
על כל פנים,
כתוב שם, מי שנטע כרם ולא חיללו.
בהתחלה, אני אומר על הפרשה הראשונה, מה זה נטע כרם ולא חיללו?
כרם
זה חמישה כפנים, שתיים,
שתיים ואחד זנב.
ובגמרה לומדים שהוא הדין חמישה אילנות,
ואפילו אילנות, כל אחד מן אחר.
יש לו תאנה ויש לו תפוח ויש לו שקט.
אפילו חמישה מיני אילנות זה כמו כרם, אבל צריך חמישה.
ארבעה אילנות או ארבעה כפנים,
הולך למערכה.
רק אם נטע כרם.
לומדים את זה מן הפסוק. לא כתוב, אומר רשי, רשי מסביר, רשי הראשון מסביר לנו.
לא כתוב אשר כרם נטע.
אשר נטע כרם.
כשאתה שומע אשר נטע, כל הנטיעות.
אחרי כן כתוב כרם.
אז זה מרבה כל הנטיעות, אבל כרם שיהיה חמישה.
אז גם בדין שלנו,
רב אחאמי שבחה אומר, כרם רבעי רק חמישה כפנים.
למאן דאמר כרם,
אז בארץ ישראל רק חמישה כפרים, וגם בחוץ לארץ, רק חמישה כפרים. הוא דיבר למעשה, גם בחוץ לארץ, כאילו סובר,
שרוואי נוהג בחוץ לארץ. אבל רק כרם, ולא נטע. ומה זה כרם? זה לא גפן יחידית
ולא אילן יחיד.
חמישה, שתיים, שתיים ואחת זנב.
זה עצה איך להיפטר מן הצבא על פי התורה.
או להתחתן,
או לבנות בית ולעשות חנוכת בבית, או לנטוע כרם.
ועל זה הרמב״ן חולק על הרבה המשבחה. איזה יופי הסברות של הרמב״ן.
אומר הרמב״ן,
אנחנו לומדים את זה מתבואת הכרם, כרם כרם מגזירה שווה,
אבל גם בכלאיים לא צריך כרם,
וכי בכלאיים...
אם איסור כלאי הכרם זה רק אם יש כרם?
ואם יש לך, הרי אפילו חרצן
וחיטה ושעורה וחרצן ומפולת יד זה כלאי הכרם.
גרעין אחד של הגפן.
לא צריך
כרם בשביל איסור כלאי הכרם.
אפילו גרעין אחת
זה כלאי הכרם. אז אתה לומד משם, אז מה אתה לומד? שיהיה כרם?
וכי בכלאי הכרם וצריך כרם?
מספיק חרצן אחד.
אנחנו לומדים מן כרם.
הלימוד הוא שרק מן הכרם, אבל גפן אחת מספיק.
זה הרמב״ן טוען טענה אחת.
וטענה שנייה, הוא טוען,
הרי לפי הדרשה הראשונה שלומדים מהילולים,
קודש הילולים לשם,
לפי הדרשה הראשונה, מה כתוב?
או הילולים, דבר שאומרים עליו שירה.
זה היין.
כתוב שם כרם.
בקודש הילולים כתוב שיהיה על יין.
זה קודש הילולים.
משם לומדים שרק על גפן יש קרבעי.
ושם לא כתוב כרם, כתוב על יין.
יין, גם מגפן אחת אתה יכול לעשות יין.
אז כמו שלפי מי שדורש מהילולים, לפי מה שעשבנו מהילולים,
זה לא כרם, רק יין. אפילו מגפן אחת יש לך יין.
גם גפן אחת זה מספיק להיות רבעי.
אז גם למנדה המר השני שלומד מתבועת הכרם זה קושייה שנייה.
גם למנדה אמר השני, לא מצאנו שיש חילוק בין הדרשה הזאת לדרשה השנייה.
כולם תנאי כרם.
מי שתנאי כרם, או שלמד מהילולים או שלמד מהגזירה שווה מתבועת הכרם. אז כמו שלמנדה אמר מהילולים לא צריך כרם, לא מוזכר שם כרם, רק
דבר שאומרים עליו שירה, דהיינו יין.
אז גפן אחת, עושים יין מגפן אחת.
וגם למנדה אמר מגזירה שווה מספיק גפן אחת. אז שני קושיות, איזה יופי, איך הראשונים למדו. אני נהניתי מהרמב״ן, איך הוא למד יפה דם גמור.
איך הוא למד יפה.
לפי הדרשה של המילולים, מה פתאום לומר כרם? כתוב שרק על יין.
בסדר, היין יש בו כרם רבעי.
אבל זה אומר,
ולא מצאנו שיש ביניהם נפקא מינא בין הדרשה הזאת לדרשה הזאת. כולם תנאי כרם רבעי, או מטעם זה או מטעם זה.
אולי אין ביניהם מחלוקת לדינה.
אין ביניהם מחלוקת לדינה.
אז אם אין ביניהם מחלוקת,
אז הרמב״ן אומר מספיק גפן אחת.
גפן אחת
כבר זה לכרם רבעי.
יש נפקא מיניהם. אנחנו מחמירים כמו הרמב״ן בשולחן ארוך, אפילו גפן אחת.
אבל זו חומרה שיש בה כולה.
כי הרי רבעי פטור מן המעצרות.
בשנה הרביעית.
זה רבעי.
בלי מעצר.
תקח את זה לירושלים,
או תבדה את זה,
ועם הכסף תקנה ומה שתרצה תקנה בקר, תקנה.
אין מעשרות ברבעי.
רבעי פטור מן המעשר.
אז עכשיו אנחנו נוהגים להחמיר שאילן אחד
יש בו רבעי.
וגם גפן אחת.
כי לא צריך פה די כרם כמו בעורכי המלחמה, שם החוזר מעורכי המלחמה, רק כרם.
זה הגמרא מפורש בווסותה.
שיהיה כרם שתיים נחת שתיים וזנב.
אז חוזר מעורכי המלחמה, נטע רק
גפן אחת.
או אילן אחת, אילן עצמם אחר אחת, לא חוזר
מעורך המלחמה, רק אם נטע כרם.
אבל כאן הרמב״ם מוכיח שרק גפן אחת מספיק,
או אילן אחת.
כאן לא צריכים כרם, צריכים מין כרם.
מהמין של הכרם, אבל לא צריך כרם.
כבוד הרב, האדם מבין, אם הסיבה,
אם הסיבה, כבוד הרב, שמחזירים אותו במלחמה, הסיבה האמיתית,
זה בגלל היער והאח הלבב.
מה הקפאתי אם הוא עושה שתיים נגד שתיים, אוי, בותק, תשמע, אתה חושב, אתה מוחק,
רוצה למחות ככל דיני התורה האלה בגלל מה שכתוב.
זה רואים בתורה.
הרי גם כן, איפה אומרים את זה?
הרי פעמיים הכוהן הגדול אומר,
מייד כשהם יוצאים,
מן הגבול.
והשני,
אחרי כן אומרים, ממש בשעת המערכה.
אז זה נכון מה שכתב רשי, מביא את זה,
שזה מחפה על החוטאים שלא יתביישו.
אבל אתה אומר, זה כל זה, זה טפל בעיקר.
אני אומר לך, אני אומר לך, זה שכולם עיקרים.
ככה דין, מי שנטע כרם, פטור מללכת למלחמה, לחזית.
מי
שהרס אישה,
לא ילך לחזית.
ומי שבנה בית ולא חנכו, לא ילך לחזית.
ואם הוא כבר נסע וחנך
ובנה בית, יש לו שנה,
אפילו לחיל אספקה הוא פטור.
זה כתוב בפרשת כי תצא,
לא יעבור עליו כל דבר וגם לא יצא למלחמה.
זה דיני.
רואים בתורה, טוב, זה היה גם כן מחפה על הירא ורחל אמרו.
אבל לא שכל מה שאמרו זה סתם אמרו.
לא בשביל שהסתכלו, באמת, הדין הוא נכון,
שמי שבנה בית ולא חנכו,
ומי שנטע כרם ולא חיללו,
ומי שאירס אישה ולא לקחה,
חוזר מעורכי המלחמה. אי אפשר למחוק את תת-פסוק.
רק למה נאמרו יחד?
כדי שאותו שירא מרחל לבב לא יתבייש.
אבל ככה זה הדין גם אם אף אחד לא יצא וירא מרחל לבב. בסדר, אבל ממה נאמרו?
אף אחד לא יצא כי כולם לא מפחדים.
ברוך השם, כולם יראי שמיים,
לא מפחדים מעבירות שבידם, לא עבירא דאורייתא, אלא עבירת רבונו.
אבל מי שבנה בית ולא חנכו,
מי שנטע כרם ולא חיללו,
ומי שהרס אישה ולא קישה, חוזר מעורכי המלחמה.
פן ימות למלחמה בחזית
ואיש אחר יכהנה.
לכן באה, לכן פטרה תורה מללכת לחזית,
אבל הוא חייב בחיל אספקה.
אבל אם כבר נשא את האישה,
או כבר חנך את הבית,
או כבר חילל את הרבועי, זה פרשה כי תצא.
נקי יהיה לביתו שונחת. אומנם בפרשה כתוב רק על אישה.
נשא אישה, כי כעש אישה עדשה.
אבל רבי יהודה, בדף מ״ד במשנה,
מביא ריבוי שגם מי שבנה בית וחנכו,
או מי שנטע קרן וחיללו,
גם כן שנה אחת הוא פטור,
אפילו לשום דבר הוא לא חייב.
גם לצורכי העיר הוא לא חייב, לא רק לצורכי המלחמה.
תראו, ברמב״ם, הלכות מלכים, פרק ז', מביא הלכה כרבי.
תודה.
אז יש לי שתי שאלות, כבוד הרב. אחת, ממה נפשך? אם אתה רוצה לומר לי את הדין של קרן, בסדר.
אבל זה לא בשביל לחפות, זה לא בשביל...
אמרתי לך,
למה אומרים את זה ביחד?
למה לא עושים מזה שני חלקים?
כדי לחפות, אגב, אבל הדין של...
אז אם אתה רוצה לומר לי את הדין, אז בסדר, אז מביא את הדין.
מי שלא חנך
בית שבנה או לא חילל כרם שנתה,
חוזר מעורכי המלחמה.
זה דת דינים.
ומי שנשא אישה וכבר חנך וזה, נותנים לו שנה, זה פרשת קטצי.
אבל פרשת שופטים זה שעדיין לא לקח, עדיין לא חינך, עדיין... זה, זהו.
אז מה אני אומר כאן, רב אחאם משבחה, בעל השאלתות,
אומרת, היות והגמרא אומרת, חתני כרם.
כרם זה חמש גפנים,
או אם... יש ריבוש גם כל האילנות, יש בהם רבעי, גם כל האילנות.
לא, למען דאמר כרם, רק כרם חייב.
אבל כמו ששמה בחוזר מעורכי המלחמה צריך כרם חמישה,
גם פה חמישה.
והרמב״ן אומר שלא, וכי למדנו,
מאיפה למדנו? מכלאיים בכרם.
וכי בכלאיים צריך כרם?
אפילו אם יש לך חרצן, אחת אתה זורע אותו
עם חיטה או שעורה,
וחרצן במפולת יד עובר על כלאי הכרם, וגם כלאי זרעי.
אז אמרתי, אנחנו מחמירים כמו הרמב״ן,
שאפילו אין אחד יש בו רבעי,
אבל הרי זה חומרה דעתי לידי כולה.
כי אם באמת פטור מרבעי, חייב במעשר.
רבעי פטור ממעשר,
אבל אם אילן אחד לא חייב מרבעי,
אז אם כן חייב במעשר.
באמת, ההערה הזאת ראיתי בספר אור לציון,
של רבי בן ציון, זכר צדיק לברכה.
הוא אמר שצריך להחמיר לעשר אילן אחד.
אפילו זה רבעי.
אנחנו נוהגים כמו הרמב״ן.
אבל צריך לחשוב שזו דעת רב אחר המשוואה, והוא מביא שגם ברמב״ם
משמע שצריך חמישה.
זה ארוך,
אבל זהו אומר ההערה הזאת.
זה בקשר לכאן.
עכשיו,
היה טוב.
היה טוב.
היה טוב.
אני רוצה לומר, אנחנו נעבור
לדף ל״ו
על הצלף.
הייתי אומר לכם, אם אתם מתחילים להביא לי צרף
לשיעור זה יהיה מצלם. פעם דרשתי על זה,
הבאתי צלף וגם שימורים של פירות הצלף.
מייבאים אותם מחוץ לעצמם, ממרוקו, מפאס.
יש יבוא בכל החנויות היוקרתיות,
הרשתות היוקרתיות.
אתה תמצא שימורים מאביונות
של הצלף.
זה, מהו הצלף?
הרבי עובדיה מברטנורה אומר, בערבית
קוראים לזה אל-כפר,
ובלועזית קוראים לזה לקפרייה ולקפחון.
והיום יש כל הסימנים,
יש צלפים בעיקר
על יד מודיעין באזור המרכז ממש, ובירושלים,
בהרים בצפת היה המון
עצה צלף.
ויש בצלף כמה...
כמה פירות.
יש האביונות,
האביונות זה הפרח כשהוא עדיין סגור וקטן.
קוטפים את האביונות וכובשים אותן בחומץ או במלח,
זהו אביונות.
ויש קפריסין,
זו קליפה שמכסה את זה.
אני לא עמדתי על זה. רשי כך אומר, אבל אני לא מצאתי את זה בצלף שלנו.
ואחרי שהפרח הזה, האביונות, נפתחים,
נפתח הפרח,
אז צומח יפה עם אדום,
ונוצרת תמרה.
זה תמרות ויש עלים.
ואנשים אוכלים גם העלים וגם התמרות,
ובעיקר אוכלים מהאביונות. זה הפרי החשוב.
לוקחים את הפרח לפני שנפתח,
וכובשים אותם בעומץ או במלח,
ואוכלים את זה.
יש מקומות שראיתי,
וגם פעם קניתי קופסת שימורים, הייתי בצפת,
והבאתי צלף לשיעור וגם קופסת שימורים,
להראות להם את הצלב.
אבל דבר מעניין על הצלף
זה עץ. הגמרה אומרת, על האווינות מברך בורא פרי עץ,
והאווינות חווים בעורלה.
זו דעת בית הלל, שזה עץ,
אבל בית שמאי אומרים,
אסור בכליים, עם גפן.
ידוע שאפשר לנטוע אילן על יד אילן, על יד גפן,
אבל ירק על יד גפן אסור, אסור. זה כבר היה קרק.
אפילו מין אחד אסור.
אני זוכר, פעם הייתי בהרי יהודה,
היה שם איזה יישוב יהודי, ערש המים.
אני הייתי ביישוב הזה, קצת בני נופש.
הוא בא, היה לו גפן,
גפן, וכל שנה ממלא הפחים האלה של ה...
הפחים האלה ממלא ענבים ועושה יין מזה.
אז הוא אמר לי שהוא רוצה ללמוד את הדינים של הפרת והעוללות.
יש דינים, מה משאירים לעניים.
למדנו יחד את זה, בסדר?
הוא רוצה לקיים את הדינים.
טוב,
אני הולך לראות את הגפן,
ואני מוצא תחת הגפן, תחת דליות הגפן, דלעת.
הוא שתל דלעת תחת הגפן,
ועבר על ייסור כלאי הכרם.
אומנם יכול להיות שצריך שלושה מינים, כאן זה רק...
אבל זה כלאי הכרם, ונאסרים, במין אחד גם נאסרים.
ואמרתי לו, והוא נטע את הדלעת,
אחרי שהגפן, הגפן הייתה עתיקה,
אבל גם כן, אפילו שלא נטע בבת אחת,
זה נאסר בהנאה.
כמו מי שיודע את הגמרא, בבבא בתרא, דף בית,
או בבא קמא, דף קוף,
מחיצה את הכרם שנפרצה,
אומר לו גדור, ואם לא אמר לו גדור, הרי זה קידש, היה בחריתו.
אפילו ששם היה מחיצה, ופה היה חיטה,
ופה היה גפנים.
נפרצה, מחיצה,
יש תערובת, זה גרעים, נאסר, הרי זה קידש,
במין אחד גם מתקדש.
אבל לאו
מה שרבי יושיע אומר, עד שאינו חייב מלכות,
אז שיזרוק, יזרע.
חרצן וחיטה ושעורה במפולת, יאללה.
זה לגבי הלאו,
אבל זה כלאי הכרם.
אז עשיתי חשבון,
אולי מאז שהוא שתל,
הגפן לא הוסיפה אחד מ-200.
הרי
אחד נגד 200 בטל, גם כלאי הכרם ועורלה בטלים ברו.
אבל עורלה דאורייתא.
ואני מדבר איתך, מה אתה מסתובב איתך, אני מדבר, שתדע,
תדע שגם איסור דאורייתא בטל ברוב מן התורה ומדרבנן,
רק יש דרגות,
יש דרגות, יש למשל תרומה,
אחד נגד 100. זה בטל ברוב.
ביטול ברוב.
בעורלה וכלאי הכרם, שכפל איסורם, שאסורים בהנאה,
אחד נגד 200. אז תמיד כשיש בעיה של כלאי הכרם,
מודדים שוק.
אם הוא זרע בבת אחת, זרוע מעיקרו, אסור, אין מה לך למדוד.
אבל אם היה גפן מקודם, אחרי כן זרע דלעת,
אז צריך לראות אם הדלעת נעצרת, זו המלאה,
ותבועת הכרם, הגפן, פן תקדש המלאה ותבועת הכרם.
זה תוכד אש.
אבל אם זה הוסיף פע אחת כנגד יותר מ... כנגד 220, 210, 210, 21, 200 גם, בטל, זה לא נעשה.
אז הייתי צריך למדוד איך זה.
מאז שהוא שתל,
האם הגפן, כמה הוסיף הגפן וכמה הוסיף הדלעת?
לא, הדלעת, הרי בטח כולה נולדה באיסור.
הוא זרע דלעת, אז כל הדלעת היא באיסור.
אבל לגבי לאסור את הגפן והענבים,
צריך לראות אם הוסיפו,
הייתה תוספת של אחד כנגד 199, אבל לא כנגד 200,
או אחד כנגד 200, ואז זה בטל.
ואז היינו, לעשות חשבון כזה,
לא היה קל
לראות כמה הוסיפה הגפן מאז,
והענבים.
על כל פנים, זה צריך לדעת, ירק בגפן אסור, זה כלעי הכרם.
אבל אילן עם גפן אסור בהרכבה.
כל אילן באילן אסור בהרכבה, אפילו בחוץ לארץ, מן התורה.
הרכבה זו מצווה שאינה תלויה בארץ.
זו מצווה שבגופו. אסור להרכיב אילן באילן.
אבל
אם לא מרכיב,
מרכיב, אתה יודע מה זה מרכיב? עושים,
מכניסים איחור בתוך העץ הזקן,
מכניסים איחור והוא צומח מן הזקן גם.
זו הרכבה.
אבל אם אין הרכבה רק אחד על יד השני, אין איסור כלאיים אילן באילן, אפילו אילן בגפן מותר.
מותר לשתול אילן מה שתרצה, אילן תאנה, אילן תפוח, על יד הגפן.
עכשיו, צלף.
בית שמאי אומרים
שהצלף
הוא כלאיים בכרם.
איך זה יכול לקרות? אילן בית גפן אינו קרן.
כי בית שמאי סוברים, אולי הצלף הוא לא אילן, הוא ירק.
זה ירק, יורק, ירק.
הצלף, אתם יודעים, נדמה לי, בכותל,
יוצא, בכותל המערבי,
ראיתי גם כן צלפים, מבין האבנים יוצא צלף.
ובערי יהודה, בערי הצפון,
מלא צלפים.
אז אז אז בית שמאי אומרים
זה כלאיים בכרם
אחרי כן אומרים ובית הלל אומרים אינו כלאיים בכרם זה עץ מחלוקת בית שמאי בית הלל אם זה עץ
אבל ממשיכה מאברייתא בדף למד ווא ומודים ואלו ואלו מודים שאסור בעורלה
שואלת הגמרא אם בית שמאי אומרים זה כלאיים בכרם אז זה ירק כי ירק אין בעורלה
רק עץ.
אומרת הגמרא, בשמיים הספק עליהו.
אז הוא הולך לחומרה, בין לגבי איסור כאם, זה איסור דאורייתא.
אז לחומרה הוא מחמיר שיש כלאיים בגפן,
וגם שיש בו דין עורלה.
כלאיים בגפן כאולי זה ירק,
ועורלה כאולי זה עץ.
אבל בית הלל אומרים, זה ודאי עץ.
וזה פלא עצום, איזה,
מה המחלוקת כאן?
למה בית שמאי מסתפקים אם זה עץ או ירק?
ובית הלל ודאי זה עץ.
מה הולך כאן?
תגידו לי, אני לא יודע את הזמן, מתי גמרנו מעריב?
כמה, אני לא דיברתי יותר מדי, אני...
עוד קצת.
לא, אבל הכול לא ממשיך.
טוב, תשמע, אני לא רוצה לעכב את הציבור, אני...
אבל...
אז טוב, תראו, אני אגיד, אני, ברוך השם,
יתגלה לי,
יתגלה לי,
סור נפשם לרעיו, ובריתו להודיעם.
יתגלה לי הפשט בעניין הצלף.
מה בית שמאי מסתפקים? למה בית הלל? מה הולך כאן?
ראיתי בתלמידי רבנו יונה,
הוא אומר כי הצלף הוא עץ נמוך, עץ קטן.
אני לא כל כך מקבל הפשט הזה. טוב, הראשונים, אבל אני אומר, תכף תראו.
כי יש גפנים,
גפנים, אני נוסע, בדרך ירושלים אתה רואה גפנים, יש גפנים דלויות.
היה לנו במקנס,
היה על יד התלמודתורה,
היה איזה סככה כמו אנצ'ינל,
מברזל,
כמו מנהרה
של מאה מטר
יותר
והוא, וזה כולו, עשו דליות,
זרעו גפנים בצדדים ואת הענפים
קושרים עם הזה,
עם חוטים, קושרים,
וככה כל הדרך,
כל הגפנים זה,
ויש כל עוד ענבים תלויים.
והם קוראים לזה סארגוסה.
סארגוסה זה עיר בשפניה,
אבל זה כאן, זה לא היספניולים שעשו את זה, זה צרפתים.
היו צרפתים, ניצלו את מרוקו.
לא, יש להם שטחים,
והוא עשה כרם ענק.
כרם ככה, גודל כזה,
מאה מטר.
אז,
אבל אני ראיתי בדרך לירושלים גפנים קטנים,
אפילו אולי אר...
אולי שלושים, ארבעים סנטימטר, מקסימום.
גובה.
הם גפנים מפוזרים בשדות.
וזה עץ, כל אחד יודע שגפן זה עץ, אפילו שהוא נמוך.
למה אומר התלמודי רבי נאנון, היות והצלף הוא נמוך,
אולי הוא לא נקרא עץ, הוא נקרא ירק. -כי אין צלב דבור. -רקע שלי. -יש צלב דבור. מה? -יש צלב דבור.
או, רגע אחד. -יש גם וגם, בסדר. אבל ענבים יש גם וגם.
אז זה זנים, יש זנים. -בסדר, אבל העובדה שיש... אז רגע, בסדר, טוב, בסדר. תשמע,
אני אגיד פשוט... הצד שלי, תכף תראה, תראה, תכף תראה.
הייתי אומר שיעור,
פעם בשבוע הייתי אומר שיעור ברמלה, לא ברמלה, ביד רמב״ם,
מושבים על יד רמלה,
בית עוזיאל.
פעם בשבוע הייתי הולך לומר להם שיעור, לפני שנים.
אז העידו כולם שהצלף
הוא מתחיל לצמוח באביב.
בסוף הקיץ
נעלם.
לא תכיר את מקומו.
רק חוזר ויוצא עוד פעם באביב הבא מן הגזע, מן השורש.
אם הגזע לא נשאר קיים,
זה לא עץ,
זה כמו בננות.
למה בננות? מרן פלצק לברך על בננות.
הוא מביא איזה שם באספניולית,
אני לא מכיר את השם, הוא אומר בי שבננות, דבורי פרי אדמה. מדוע?
בגלל שהבננות, נכון, זה עץ,
אבל הוא מוציא אשכול בשנה הזאת,
אחר איך הוא מוציא עוד? זה מן השורשים צומע עוד גזע.
הגזע הראשון ייבול ויוש גזע אחר.
כל פעם הגברה בדף מ'.
כשהאילן מחליף גזעו,
זה יוצא מן השרשים ויוצא גזע אחר, זה לא עץ.
זה פרי אדמה.
ככה בגמרא בדף מ'.
העידו לי... -אז מה אתה שזה יהיה עץ? מה?
-אם הוא מחליף גזעו, אז פשוט שזה אדמה.
אם מחליף גזעו, אם זה יוצא בשנה הבאה מן השורש. -אם זה יוצא בשנה הבאה מן השורש. מה?
מה אספק אם זה עץ או לא? מה ניתן? פשוט שזה לא עץ.
לא הבנתי מתי. -איזה מחליף גזעו. עץ נקרא,
הרי הקב' נתן לנו פירות וירקות מן האדמה,
ופירות דרך העץ. הם גודלים דרך העץ.
מה נקרא עץ?
אם הוא מחזיק... העץ, הגזע נשאר קיים, ולכמה שנים הוא נותן לך פירות עד שימות העץ.
זה נקרא עץ. אבל אם הוא כל פעם מוציא מחדש מן השורשים, זה לא עץ.
מה הספק? אז מה הצד שזה יהיה עץ? -מה? -בית שמאי. -למה יש צד שזה עץ?
למה גמרות על השורשים? -בית שמאי. רגע, עוד לא אמרתי. תן לי, אני עוד לא גמרתי, אני רק אומר.
אז אני שואל, התפלאתי?
אם אני רואה שהצלף מתחדש כל פעם בקיץ, אומר, היהודי אמר לי,
לא תכיר איפה הוא היה בכלל. נעלם לגמרי בקיץ,
ואחרי כן באביב הבא הוא מתחיל עוד פעם, נצמח מאותו מקום.
אז זה לא עץ.
אז למה בית הלל אומרים שזה עץ?
אתה שומע, זו כופשיה גדולה.
אבל הייתי, בנופש הייתי הולך, באב הייתי הולך לצפת.
והייתי הולך,
יש שם בתוך העיר, גן המצודה, קוראים לו.
זה מקום גבוה.
גבוהה מכל העיר. אני הייתי במאור חיים, זה נמוך,
אבל אתה עולה לעיר, זה עלייה, זה הר,
וגן המצודד הוא מקום גבוה, ויש שם בעץ עצי אורן,
ויש שם אוויר קריר והרבה צל,
והייתי הולך לשכב שם על הדשא,
והנה אני שם לב שיש שם צלף
ככה גזע.
של שנים.
זה עץ הצלב, אני מכיר אותו טוב עם הפירות שלו.
אני התפלאתי, כאן אני רואה איזה עץ,
ופה אני רואה איזה ירק. פה במרכז
לא נשאר.
במרכז נעלם העץ ומתחיל מן השורש מחדש.
ואילו במצוות היה שם עץ הצלף, אתם יכולים ללכת לראות את זה בגן המצודה.
עץ צלף עם גזע ממש,
גזע עבה מאוד, זה עבה של שנים.
מה ההסבר?
פשוט,
אני אומר, זה בטילל סוברים, זה עץ,
אם הוא עם בצפת הוא עץ,
גם במרכז הוא עץ.
רק הרי הוא הולך ומתחדש,
זה עץ שמתקלקל בחום.
כשעץ מתקלקל בחום, אבל זה עץ, אתה רואה במקום קריר,
הוא עץ.
אה, כאן אני רואה שהוא נ...
בגלל שזה עץ שמתקלקל בחום.
רגע. אז במקום שהוא קריר,
הוא מחזיק מעמד, שמה קריר,
ואוויר טוב, יש הרבה.
הוא מחזיק מעמד.
אז אם אני רואה שב...
מתי אמרה הגמרא בדף מ' שהוא מחליף גזעו?
זה לועץ.
אם יוצא כל פעם מן השורת, זה לועץ.
זה כל...
בכל מקום הוא ככה, כמו הבננות.
איפה תשתול בננות?
מחליף גזע כל ראשונה.
אבל בצלף,
פה, פה מרכז שחם מאוד, בקיץ הוא מתייבש.
מתייבש.
יצא אחד באמצע השיעור, יהודי זקן.
יהודי זקן מוורזזעת.
טאנטון דה פגלי דה וורזזעת.
אה, תן וילול אורסיד דה מאוק.
יהודי זקן גבוה,
בלי עין רע.
מה מקומו שלו בבא זאלי, למטה, שם.
הוא יצא מאמצע השיעור,
הביא לי חתיכת את העץ לצלף. זה היה בקיץ כנראה.
זה הצלף, הוא נשבר לבד, כי הוא התייבש.
אז זה מתי אמרו חז'ל,
שאם מחליף גזעות זה לא נקרא עץ.
אם כל... בכל מקום ככה הוא.
אבל כאן אתה רואה איזה עץ.
אה, פה אתה רואה שהוא מתייבש? זה לא. זה, הוא מתקלקל, פשוט העץ מתקלקל.
כי בכלל החום, הוא מתקלקל.
במקום קריר, כמו בגן המצודה בצפת,
אתה מוצא גזע כזה ענק.
זהו, בבית שמאי מסתפקים אם זה עץ או ירק.
פה במרכז
יש לצלף תכונה של ירק,
ואיפה היו גרים בבית שמאי?
בירושלים,
במרכז.
אז פה יש לזה תכונה של ירק.
אמנם שמה במגן המצודה יש לו עץ,
אז הם מסתפקים.
האם זה אולי,
זה סוג כזה שלפעמים הוא ירק, לפעמים הוא עץ?
זה ספק.
אז הם מחמירים, זה כלאיים בכרם.
למה? כי אולי זה ירק.
אבל נוהג בו עורלה, כי אולי הוא עץ.
אבל בתיל אל אומרים, זה עץ מתקלקל בחום.
זה המחלוקת.
כמה אתה משלם על זה, מוטי?
יש לך כסף להעריך את זה?
אתה יודע כמה זה שובע את השיעור הזה?
אבל זה, ברוך השם, תעלה שם ומולעד.
מהטיול שהייתי שם בצפת,
פגשתי עץ כזה גבוה רע,
והתפלאתי.
כסברכה עזר לי לגלות את הפשט האמיתי בצלם.
אפשר להכשול אותנו שאלה?
נו, רק תתקרב שאני אשמע אותך, כי אתה יודע שאני אקבע עד מה השם יאריך המים.
-אני שואל שאלה, האם נצאים עוד מקומות שיש דבר כזה שעץ,
אם הוא נפגע מהחום, הוא נעלם?
או שזה יחיד?
-אם יש עוד אחד? -אם יש עוד אחד? -זה צריך לעשות רבן אמנון, הוא בא כי בבוטניקה.
לא, אבל אם... -אבל אם... אני... אתה יודע שבמכשיר הזה שיש לפה,
המכשיר הזה אפשר לראות תמונה של צלף.
וראיתי,
ראיתי שיש שם...
אני, אין לי את זה, אבל מישהו הראה לי שיש כמה סוגי צלפים.
יש כמה סוגים של צלף.
הצלף שידוע לנו,
אנחנו, בעזרת השם, בדף ל״ו,
נפרט את כל הפרטים, יש שם כמה דעות.
מה חייב?
הרי ידוע שרק עיקר פרי העץ חייב בעורלה ומסה.
עץ נותן כמה מינים,
כמה דברים שנאכלים.
כמו בצלב,
יש האביונות, יש הקפריסין, יש הטמרות ועלים, גם נאכלים.
אז רק עיקר הפרי יש בו דין עורלה וחיוב מסר.
מה שלא עיקר, כי כשהתורה אומרת פרי העץ או בורא פרי העץ,
הכוונה פרי המיוחד של העץ.
למה שהוא עיקר העץ,
אם זה לא עיקר הפרי של העץ, אפילו שמעניין.
זה לא חייב בעורלה, ולא אומרים בורא פרי העץ על השאר,
וגם במעשר הוא פטור, אפילו שבמעשר גם פירות אדמה חייבים במעשר.
אז תחשב על זה פרי אדמה.
אבל לא, חיוב מעשר של העץ,
רק פירות העץ.
הפרי היה העיקרי של העץ.
אפילו שפירות אדמה חייבים במעשר. בסדר, תחשב על קפריסין אדמה,
והעלים, והמונד...
טוב, גם פירות אדמה חייבים במעשר. מילא עורלה זה רק פירות העץ.
אז זה נחשבים, מברכים עליהם בורא פרי אדמה, על העלים והטמרות בורא פרי אדמה, וגם על הקפריסין זה מחלוקת.
על הקפריסין,
גם כן, זה בדף ל״ו עמוד ב'.
-החשיבות של הפירות. -החשיבות של הפירות.
הורידו את החשיבות של ה...
מה?
החשיבות של הפירות.
-כן? הורידו את החשיבות של העץ.
כן, ככה, רואים בגמרא, שמה שלא עיקר הפרי,
אבל גם להתחייב במעשר.
אבל תחשב איזה פרי אדמה. -כן, אבל החשיבות של הפירות, זה טועה.
אז אתה רואה בגמרא שרק הפרי העיקרי של העץ חייב במעשר הוא בעולם,
וגם רק עליו מברכים בורא פרי עץ.
זו גמרא, זו גמרא חשובה,
שרבה נפקא מינה לדינה,
אבל מה שאמרתי מקודם, מה זה צלף
ומה המחלוקת של בית שמאי ובית הלל.
רבי חננה בן הקשה אומר,
רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל,
לפיכך חירבה להם תורה ומצוות,
שנאמר אדוני חפץ למען צדקו יחדי תורה וידין.
בוקר טוב כבוד הרב. ב"ה ההרצאה בברוקלין מרגשת מאוד. כמעט כל הרצאה או שיעור ששמעתי באקראי זה ממש כמו אגרות קודש עונה לכל שאלה שבאותו רגע. תודה רבה ענקית. אין על רבנו הקדוש.🙏 הרב היחיד שדברי תורה חודרים עמוק לתוך הלב ופועלים. זה כמו איפוס ליאוש. ואז דף חדש הכל משתנה. רואים כל דבר בצורה נכונה. אין מילים.
🌹 מעלתה של הארת פנים 🌹״אם אדם לא מאיר פנים כל המתנות לא שוות כלום. אם הוא מאיר פנים נחשב שנתן הכל אפילו שלא נתן... אז מי שמאיר פנים לסובבים בנעימות ובנחת מרוויח בכפל לא רק מצווה חשובה בין אדם לחברו, אלא המצווה הכי גדולה בעולם, קידוש השם.״ ✨ הרב אמנון יצחק שליט״א ✨ ב"ה הרצאה מדהימה, תודה רבה 🙌
לרבנו היקר, אנחנו מודים לבורא עולם ששם אותך בעולמנו ונתן לנו שכל בינה ודעת להבחין ולהכיר בך ברב האמת. תודה שאתה מוסר נפש מדי שעה למען עם ישראל. יהי רצון וכל עם ישראל יזכה להכיר בך ולדבוק באמת. והשי"ת הטוב יאריך ימיך בטוב ובנעימים הרבה מזל טוב לרגל יום הולדתך, אמן! אוהבים משפחת ב. י .
שלום וברכה לרב היקר והאהוב! ב"ה קראתי בעיון רב את כלל הברכות והאיחולים המרגשים שגרמו לשמחה רבה. אני לא מכיר אישיות ראויה ממך לכול החום והאהבה מאנשים יקרים שכתבו, ברכו באפשרויות שונות וכאלה שברכו בליבם. בכל אופן, אני מצטרף ואם יורשה לי מוסיף שבעתיים על כל הברכות החמות והלבביות!!!🌹♥️🙏
לכבוד הרב היקר אמנון יצחק שליט״א, ליום הולדתך אנו רוצים להודות על אור התורה שאתה מפיץ , על הסבלנות על מאור הפנים ועל הדרך המיוחדת שבה אתה מקרב ומחזק את כולנו. יה"ר שהקב״ה ימלא כל משאלות ליבך לטובה ולברכה שיתן לך השי"ת כוחות איתנים להמשיך להנהיג את דרכנו מתוך בריאות איתנה שפע, שמחה ונחת מכל משפחתך. מזל טוב ואריכות ימים ושנים בטוב ובנעימים. מאחלים: משפחת מ. מיבנה, ההורים של נ. מ.
כבודו אבא היקר מפז יה"ר שהשי"ת ישמרכם ויברכם לעד אמן ואמן💐 רצינו לאחל לרב מזל טוב מעומק הלב בבריאות ואריכות ימים ושנים בהמשך עשייה מבורכת ונחת לבורא יתברך, תודה להשי"ת שזכינו בכם אין מילים לתאר את התודה הענקית על כל מה שאתם עושים עבור עם ישראל, תודה להשי"ת שזכינו בכם יה"ר שהשי"ת ישמרכם לאריכות ימים ושנים אוהבים אתכם מעומק הנשמה כל הישועות והברכות וההצלחות בבניין שופר הגדול במהרה ובביאת משיח צדקנו יחד עם כבודו אמן ואמן הרבה מזל טוב ומאחלים לרב שיזכה להיות שמח תמיד ויגשים השי"ת משאלות ליבכם לטובה משפחת א.🩷
תודה רבה לכבוד הרב על כל העשיה למען כבוד ה' יתברך, אנו בטוחים שבזכות העשיה של הרב מתמתקים הדינים מעל עם ישראל בכלל ובפרט, על השפלת השקר והעמדת האמת, על שמחזיר אותנו בתשובה יום יום, על שמלמד אותנו דעת בינה והשכל מא' ועד ת', מלמדנו לדייק בדברנו, על הדאגה והאכפתיות לכל יהודי ובפרט לנו, היריעה קצרה מהכיל את כל התודות שאנו חייבים וזה המעט שאנו יכולים להשיב כהכרת הטוב לרב. מאחלים לרב חודש טוב ומזל טוב עד 120 בבריאות שלמה ואיתנה, יהי רצון שחפץ ה' עליכם יצלח ותמשיכו בזיכוי הרבים ובהחזרת כל עם ישראל בתשובה שלמה לאביהם שבשמים, תזכו לנחת רוח מכל המשפחה והתלמידים ותזכו לראות בעבודת כהן גדול בבית המקדש ולחזות פני משיח צדקנו במהרה בימינו אמן כן יהי רצון! נ. מ. ומשפחתו.
לכבוד הרב האהוב והיקר לי מכל. אני מאחל לך שאת כל הברכות שבירכת ואיחלת לכולם יה"ר שהשי"ת ישפיע מטובו ויברכך. לנחת מכל משפחתך, בריאות עד 120 שמחה והגשמת כל היעדים והמשאלות שיש לרב, בקודש - ומה שהוא רוצה בשביל עם ישראל. כי כזה אתה רבינו כל כולך זה נתינה לבנים של הקב"ה. אוהב מוקיר ומעריך, י. ח.
בס"ד, עליכם השלום והברכה מו"ר, רציתי לעדכן בקידוש שם שמים בזכות כבוד הרב. ב"ה עשינו השגחה של כשרות על אולם ארועים גדול. שזה כולל את כל הדרך של הרב: הכשרה של כל הכלים במטבח התעשייתי, בקיצור עשינו הכשרה כמו בפסח לאולם. והגיע צוות של כ-10 אברכים לבדוק את כל הירקות מתולעים על ידי שולחנות שיקוף באור, וחיתוך של כל הגמבות פלפלים ושיקוף. ובירור האורז והקוסקוס וכל הבדיקה של כל פרט ופרט עד גרגיר השומשום. וכמובן שהבאנו תבלינים ממשפחת ש. הי"ו אמן. וכל המשגיחים הן מטעם הרבנות והן מטעם כשרויות אחרות והספקים ועובדי האולם מאוד התפעלו לטובה ואמרו "שמעולם לא ראו דבר כזה אף כשרות ואף השגחה לא עושה כמונו!" וזה אולם שעובד עם כל ההשגחות החרדיות "בָּרוּךְ ה' לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן" (תהלים פט, נג) תודה רבה לרב על הכל מכל כל, אשרינו שב"ה זכינו בזכותך.
לכבוד הרב היקר והאהוב, יום הולדת שמח! תודה מעומק הלב על הזכות שנפלה בחלקי להכירך, ועל כך שב"ה בזכותך זכיתי לחזור בתשובה, להתחזק באמונה ולגלות מחדש את הדרך אל השי"ת. אתה שליח נאמן של הקדוש ברוך הוא, המאיר את לבבות, מחזק את עם ישראל ומפיץ אור ותורה בעולם. מאחלת, שתזכה לבריאות איתנה, לאריכות ימים ושנים, לשמחה גדולה, לפרנסה טובה, ולנחת מכל יקיריך. שתמשיך להיות צינור של אור, אהבת השי"ת וקדושה, ושכל מילה טובה שתוצא מפיך תחזור אליך בברכה כפולה ומכופלת. ♡ מזל טוב, הרב היקר! שתזכה לראות את פירות עמלך, ולהמשיך להאיר את העולם כולו, אמן! בהערכה עצומה, באהבה ובהכרת הטוב.