פרשת שמיני - א' | הרב עמנואל טולדנו
תאריך פרסום: 22.04.2017, שעה: 22:45
- - - לא מוגה! - - -
קודם נלמד את הפסוקים.
הפסוק אומר,
זאת החיה אשר תאכלנו.
יש בחז'ל,
בחז'ל,
שהקדוש ברוך הוא הראה למוישה,
זאת החיה תאכל, זאת החיה לא תאכל, זאת החיה תאכל.
הוא הראה לו.
כמו שהוא הראה, שהתפיעו לדבר כזה, מה?
הוא אמר, מה אתה מתפלא? גם לאדם הראשון,
הקדוש ברוך הוא הראה לו כל החיות לכל הבהמות,
ולכל אחד הוא נתן את השם,
את העופות. הדגים,
הדגים הוא לא עגילה, תוצאות
אומר ש...
בדגים הוא לא אמר שם,
אבל תוצאות בחולין.
עכשיו, אבל כאן...
טוב, אז כתוב, זאת הבהמה אשר תאכלו.
זאת החיה.
מה זה חיה?
מי שיש בה, בעל חי, החיות שיש בה חיים.
רש״י אומר משהו
על זה.
אשר תאכלו מכל הבהמה אשר על הארץ,
כל מפרצת פרסה ותוצאת שסע פרסות,
מעלת גרה בבהמה אותה תאכלו. שני תנאים.
צריך שתהיה
מפרצת פרסה. מה פירוש המילה מפרצת? פה, פה.
הכוונה אומר רש״י, כמו שכתוב בתרגום,
שיש הפרסה,
הרי יש להם, יש בהמות כמו,
יש להם ציפורן עבה ברגליים, ציפורן כמו נעליים.
הנעליים של הבהמות.
אבל יש כאלה,
כמו הסוס והחמור,
נעל אחת,
אבל יש כאלה שזה מתחלק,
כמו הפרות,
השברים והצאן, הכבשים והעיזים,
הפרסה שלהם מחולקת מלמעלה עד למטה.
ואתה רואה, אתה ראית עז,
או כבש, אתה רואה שניים, יש שני,
זה הפירוש.
מפרצת פרסה שהיא,
אומר התרגום, סדיקה,
שיש צדק,
מלמעלה עד למטה. ושוצה עד שצה הפירוש הוא שהצדק הוא מלמעלה של הנעל של הפרסה,
זה נקרא פרסה של הנעליים של הפרה.
זה גם כן מסביר העניין.
העניין,
יש באמור כמו חתור וכלב
ואריה ונמר,
הם הולכים על
הגוף שלהם על הארץ, הרגליים על הארץ.
אז הם זולים יותר, הם בזויים,
שהם כמו שרצים.
אבל הפרות והכבשים, יש להם נעליים.
זה מראה נכבדות.
ולמה אדם לא נולד עם פרסה?
אדם יותר נכבד,
לפי שגם הפרסה סוף סוף, זה חלק מן הגוף,
והוא זוחל על הארץ.
זו השפלה.
אבל אדם,
הוא עושה נעליים מחוץ מנו.
אדם, יש לו דעת, לא צריך כרש ברוך הוא לדאוג לו לנעליים.
הוא יעשה לבד נעליים.
ונעליים שעושים יותר נכבדות,
שלא, אני בעצמי לא נוגע בקרקע,
אני דורך על נעליים.
ולכן גם הפרות, השברים, והצאן והבקר,
הם נכבדים יותר מאותם שאין להם.
הם שהולכים על הרגל, כמו החתול והכלב,
הם יותר כמו זוחלים, הם כמו שרצים,
כיוון שהגוף שלהם נוגע בקרקע, הם יותר מושפנים.
אבל מי שלא נוגע בקרקע, יש לו.
אבל סוף כל סוף הציפורן זה חלק ממנו,
הטלפיים,
זה נקרא טלפיים.
אז התנאי הראשון, שיהיה להם טלפיים, פרסה,
אבל מחולקת
לשני אצבעות. אתה ראית פעם רגל של עז או רגל של כבש, זהו.
ועוד תנאי,
ועוד תנאי, מעלת גרה בבהמה.
עכשיו, הצאן והבקר,
תכף נראה עוד חיות.
כשהם אוכלים,
בהתחלה הם ממלאים את הבטן.
אחרי כן הם מתיישבים.
אני הייתי פעם בצפת,
ויצאתי לטייל ביערות שעל יד צפת,
ופתאום,
נדהמתי, פתאום.
היה שם פר,
היה, הוא כבר מלי קרסו,
או מנבא, מהמרעה שיש שם.
אבל אחרי כן הוא יושב בצל,
וכל הזמן לועס.
מעלה את האוכל מהכרס לפה, ולועס לאט-לאט,
ואחרי כן מחזיר את זה. אני חושב,
כשהוא מחזיר, הוא לא מחזיר למקום איפה שהוא אוגר. זה כווחר שהיא אוגרת את האוכל.
ואחרי כן הוא מעלה את זה, וחוזר ונכנס לכרס שנייה,
לכרס אחרת, מה שהוא לעס טוב.
זה גם כן, אני לא יודע, זה גם כן קצת אצילות.
כמו חגגה רעה,
כמו
הוא אוכל אחרי כן לאט-לאט.
זה
גם אצילות.
הרי לפני עשרים שנה
היו אומרים על הרב גדליה, זיכרונו לברכה,
גאון,
גם במדע הוא היה חכם גדול.
הוא היה גר על יד רב חיים,
הוא היה גר למטה מרב חיים.
-הדין של החזמיש?
-כן,
אב גדליה נאדל.
ועברו עליו, הוא נוסע לסטרסבורג.
הזמינו אותו לסטרסבורג, היה שם, לקצר כמה שבועות, לנוח וזה,
ולקחו אותו לגן חיות.
ושמה בגן חיות
הוא היה מסתכל, הלכו איתו,
היוו אותו, לא הלך לבד,
היה מסתכל על חיה,
על עוף,
ואומר להם
את התכונה הרעה של העוף הזה, או הטובה,
ולכן גם כן התורה
לא התירה לנו לאכול כל העם.
יש,
כמו למשל האנמר, הוא אכזרי.
וכל אלה הקרניבור, כל אלה שאוכלים בשר, קוראים לזה קרניבור.
תולי קרניבור הם אכזרים.
-באמת, בבני אדם.
לא, גם בלי אדם, גם אוכלי בהמה, גם כן, אבל זו אכזריות,
איך שאריה מתנפל על בהמה שלו,
על זברה.
ראיתי בסרט איך
הוא רודף אחריה,
והם רצים, רצים,
אחרי כן הוא נותן לה מכה ברגל אחת, בקנמית.
והמכה כואבת לה
והיא מרימה את הרגליים, היא לא יכולה לדרוך על זה
ואז היא נופלת
וברגע שהיא נופלת
הוא בא מתיישב לה על יד הצוואר
והוא פה
היא יותר גדולה ממנו ארבע פעמים
במשקל והוא בא והוא שולב
יושב לה על יד הצוואר
עד שאחר כך הוא אוכל אותה והוא הורג אותה.
על כל פנים, האיסור שאסרה תורה
בהמות טמאות
לא בשביל יהודים.
זה בשביל הגויים, לא בשביל יהודים.
אז כתוב כאן, צריך שני סימנים להכשר הבהמה
מעלת גרה ומפרצת פרסה, שוסעת שסע, זה היה נוח,
רק המילה שוסעת שסע, שהסדק שבתוך הפרסה
הוא מלמעלה עד למטה.
זה הפירוש מפרצת פרסה ושוסעת שסע.
אז צריך שני תנאים.
אז מה כתוב בתורה?
כתוב בתורה,
בהתחלה כתוב
זאת היה אשר תאכלו.
כל מפרצת פרסה ושוסעת שסע, מעלת גרה, אותה תאכלו.
אותה,
ולא מי שאין בה הסימנים האלה.
אפלים יש בה סימן אחד,
או אין בה סימנים בכלל.
למשל, היא לא מעלת גרה וגם לא מפריצה פרסה, כמו הסוסים.
הם לא מפריז פרסה
וגם הם לא מעלה גרה.
או אריה.
הוא גם כן לא מפריז פרסה וגם
לא מעלה גרה, או כלב, או חתול.
אז כתוב בתורה, זאת הבהם אשר תאכלו.
זאת,
ולא שאין לה הסימנים האלה.
אבל זה נקרא לאו הבא מכלל עשה.
לאו הבא מכלל עשה, עשה.
אין מלכות
על לאו הבא מכלל עשה.
אם כתוב בפירוש,
לא תאכלו.
יש לאו, זה לאו, אז על לאו לוקים.
לומדים הכל מפסוקים, במכות.
דף י״ד,
י״ג לעמוד ב״ד, י״ד.
אבל לאו עדיין לא למדנו.
רק אחרי זה כתוב,
אך את זה לא תאכלו.
מה לא לאכול?
איפה יש לאו?
אז כתוב,
ממעלה הגרה וממפריסי הפרסה.
ממעלה גרה וממפריסי הפרסה.
יש כאלה שהם מעלה גרה ואסור לאכול. אם הם לא מפריסי פרסה.
ויש מפריסי פרסה,
אז זה לא מספיק להיות מפריס פרסה, צריך גם להיות מעלה גרה.
אז יש בתורה ארבעה חיות.
חיות, בעלי חיים.
יש לנו שלושה שהם מעלה גרה ולא מפריסי פרסה.
הגמל, אשפן וארנבת.
הם מעלה גרה, אבל לא מפריסי פרסה, אסור לאכול, לאטלב.
אך את זה לא תאכלו ממעלה הגרה, אפילו שהם מעלה גרה,
כיוון שהם לא מפריסי פרסה.
את הגמל,
כי מעלה גרה ופרסה לא יפריס, טמאו לכם בעת הארנבת,
כי מעלת גרה יהיו, פרסה לא יפריסה.
טמאה היא לכם.
עכשיו עוד סוג שני,
ואת החזיר,
כי מפריס פרסה הוא,
ושוסה השסע הפרסה,
והוא גרה לו איגור.
תומאו לכם
ואת החזיר,
כי מפריס פרסה הוא,
הוא הפוך,
הוא פרסה, יש לו,
ושסוע,
ושוסע שסע פרסה,
אבל הוא גרה לא איגור,
הוא לא מחזיר את האוכל,
ישר לקיבה ש...
אז זה המילה גרה, להקיא.
מעלת גרה זה הקאה,
היא מעלה את האוכל
מן הקרס הראשונה,
שם היא מילאה את הקרס הזאת,
ומחזירה אותה לפה,
ולועסת, ואחרי כן אלעיסה הולך לקרס שנייה, כך נראה לי,
לא ברור מאה אחוז, ככה נראה לי, שיש שני קרסות.
אז החזיר, כי מפריס פרסה הוא סושיע שסע.
אז יש לנו כאן,
לכאורה יש לי שאלה,
למה התורה אומרת לנו את השמות,
הגמל, הארנבת, הצפן והחזיר?
תגיד התורה את הכלל,
אך את זה לא תאכלו,
מעלה גרה ולא מפריס פרסה.
או מפריס פרסה ולא מעלה גרה.
למה צריך לומר,
מה התורה אומרת, את השמות של הבהמות?
מבואר בגמרא,
שכוונת הקרס ברוך הוא רק אלה.
אין יותר בהמה שמפריס פרסה ולא מעלה גרה,
חוץ מן החזיר,
משפורש פה.
ואין מעלה גרה שלא מפריס פרסה.
זאת אומרת,
נפקא מינה להלכה.
אם מצאנו למשל
בהמה
שהרגליה סדוקות,
ואנחנו לא יודעים אם היא מעלה גרה או לא,
זה מספיק.
למה? כי אם אתה מכיר את החזיר,
אתה יודע שזה לא חזיר.
הרי רק החזיר
הוא מפריס פרסה ולא מעלה גרה.
ורק הגמל והשפון והארנבת מעלה גרה ולא מפריס פרסה.
אם אתה מכיר
את הגמל,
מצאת למשל, מצאת כמו גמל, יש כזה.
אז אם זה גמל, אסור לאכול אפילו שהוא מעלה גרה.
אבל אם זה לא גמל,
במה אחרת יש הרבה.
כמו שאמרתי,
תראו, למשל, יש בפרסת ראה,
יש שבעה מיני חיות,
זאת אומרת,
חיות בר, האייל, הצבי, היחמור,
והכובד אישון ותאוב הזמר.
זה שמונה שמות של חיות שמותרים באכילה.
למה?
על כל אחר שהם מעלה גרה.
אם הם לא מעלה גרה,
לא היינו מתירים. גם מעלה גרה וגם פרסה.
רק למה הזכירה התורה, אפילו זה חיות,
חיות בר,
גם כן מותרים.
אבל על כורח שם מעלה גרה, כתוב פה בפירוש.
אם מעלה גרה ולא מפריס פרסה, אל תאכל. ואם מפריס פרסה ולא מעלה גרה,
אל תאכל.
אז למה התורה פירטה את השמות האלה?
התורה פירטה את השמות האלה, לומר לך שרק אלה
יש בהם.
אבל אז כאן יש גמרא, יש גמרא בפרק אלו טרפות, דף נט.
כבוד הרב,
אפשר לקודם להזכיר שאנחנו לא...
דוגמא נמר, לא אוכלים, הרב הזכיר שלא אוכלים את דוגמא נמר
נמר בגלל שהוא אכזרי
לא זה רק,
זה לא זה עיקר הדברים. לא אמרתי כרגע, לא רק עיקר הדברים, אבל אני שואל שאלה,
חיות בר גם אכזריות.
מי? חיות בר.
לא בטוח, לא, איזה חיות בר?
אלה סביב יחמור.
סביבי יחמור.
יש כאלה שהם אכזריות.
אז הם בכלל לא צריכים לדבר מהם אכזרי וזה.
לא, לא צריך לדבר.
צריך לראות אם הם בקטגוריה של הכשרים,
אם יש להם שוסע שסע בבעלי גרה. אני רק אמרתי לקדוש ברוך הוא, יש לו טעם, למה הוא אסר לנו. נראה עוד מעט, עוד מעט תראה בהמשך השוא.
כתוב כאן בגמרא, תראו איזה גמרא נפלאה.
אומרת הגמרא,
שליט בעולמו יודע שאין לך דבר שמפריס פרסה וטמא אלא חזיר.
אין דבר כזה מפריס פרסה והוא טמא, רק חזיר.
אבל אם הוא מפריס פרסה,
הוא בטח גם מעלה גרה.
ולהפך,
אם קודם כתוב, שליט בעולמו יודע.
שליט בעולמו יודע, הרי זה פלא עצום.
מאיפה משה רבנו ידע שרק אלה הבהמות,
הוא מפריס פרסה ואין לו מהגרה, רק החזיר.
כולם, אם מפריס פרסה, גם מעלה גרה.
ולהפך,
איפה ידע משה רבנו שרק, גמד ושפון וארנבת,
מעלה גרה ולא מפריס פרסה?
אולי יש עוד חיה וכו'.
אז ראיתי באמת בספר להגיד,
רבי שבתא יודלביץ',
אומר בדרשה,
הוא נסע פעם באווירון
וישב על ידו יהודי,
והוא התחיל לדבר איתו, דיבר איתו, הוא דיבר, סיפר לו
שהוא היום, הוא אומר שהוא מיליונר,
זה לא נוגע לי, אני לא צריך את הכסף שלו,
הוא מיליונר
והוא פרופסור לזואולוגיה.
מה זה זואולוגיה?
זו.
אתה יודע מה זה זו?
לזו, היו אומרים, אגן חיות,
היו קוראים לזה בצרפתית, לזו.
זו.
אז זואולוגיה, אז הוא מכיר את הבהמות,
הוא מכיר את כל הבהמות והחיות,
כמה שהוא יכול, אני יודע, הכל הכל הכל.
אז הוא פרופסור לזואולוגיה,
בן אוניברסיטה פלונית,
והוא יעמיד תלמידים,
והוא כבר העמיד שלושה פרופסורים לזואולוגיה גדולים.
שלושה פרופסורים. זאת אומרת, זו השאיפה שלו,
ללמד זואולוגיה.
יפה מאוד.
אז,
טוב, אחרי זה הביאו לו לאכול אוכל לא כשר.
מה זה אוכל לא כשר?
במטטלה, מעשרות,
בשר.
בשר, טוב, היה.
איזה בשר זה יכול? בשר סוס.
בשר סוס.
אוכלים בשר סוס, בשר בריא עומרי.
אז הוא אמר לו, הרי אתה יהודי, איך אתה אוכל?
איך אתה אוכל?
דבר לא קשה, הרי התורה נתנה דינים
ואמרה לו, לא יכול,
אמר לו,
תראה,
משה רבנו כבר נפטר לפני שלושת אלפים שנה.
אני, זה לא מחייב אותי מה שמשה אמר לפני שלושת אלפים שנה, הוא כבר נפטר.
אז מה, מה זה מחייב אותי?
הוא צעק עליו, רשע,
תחשב שזה משה רבנו אמר את זה?
זה הקדוש ברוך הוא אמר.
והקדוש ברוך הוא חי וקיים.
והוא אמר, אל תאכל בהמות.
אז הוא אמר לו,
תראה, אם אתה תשכנע אותי
שזה הקדוש ברוך הוא אמר,
אני אחזור בתשובה.
אבל אני אומר לך, חבל לך על הזמן.
כי היה כבר איזה רב
שדיבר איתי ארבע שעות
ולא שכנע אותי.
אני לא ידע.
מי אמר?
אמר לו,
רב שבתאי, אני בארבע דקות אני אשכנע אותך.
לא ארבע שעות, בארבע דקות.
מה הוא אמר לו?
אמר לו את הגמרא הזאת.
איך, מאיפה ידע משה רבנו, איך הוא למד אצלך זואולוגיה?
מאיפה הוא ידע שאין חיות כאלה?
אין חיות יותר, אין מישמעלה גרה
ולא מפריס פרסה. אין. רק הגמל, הסבן והנבט.
ואין מפריס פרסה שלא מעלה גרה, החזיר.
אין.
אין.
מאיפה הוא ידע?
משה רבנו היה עובד בגן החיות?
הרי משה רבנו גדל אצל פרעה, בבית המלכות.
לא בגן חיות.
ואחרי כן הוא יצא,
ואומר מאיפה הוא ידע, וכי הוא היה צייד?
והביא גמרא מפורשת.
על זה, הנה,
כי הוא, אבל הגמרא אומרת את זה תכף.
יש פה תו סמך.
גם המילים האלה.
אחי משה רבנו.
אלא מה?
על קורח,
שמי גילה לעצוד את זה?
שיש רק שלוש חיות שמעלות גרה ולא מפריסי פרסה.
גם מעל שפון ועמי גילה.
אין מי שמעלה גרה ולא מפריס פרסה. אין יותר.
או שיש לו שני סימנים, או שאין לו בכלל סימנים.
הוא גם לא מעלה גרה, אבל גם כמו הסוס או החמור,
הם לא מעלים גרה, יש הרבה כמילים. הזברות
הם מעלה, או הכלבים והחתולים והאריות והנמירים, הם לא מעלי גרה ולא מפריסי פרסה.
אבל שיהיה להם רק,
הם מעלה גרה ולא מפריסי פרסה, זה רק הגמל והשפון והארנבת.
ומפריס פרסה ואינו מעלה גרה, רק אחד, חזיר.
יותר לא.
מי גילה את זה למשה רבנו, אם לא הבורא אילון, שהוא ברא את כל הבריות.
הוא ברא את כל הבריות.
והוא יודע מכולם,
הוא יודע מה שהוא ברא.
והוא אומר לנו,
גילוי נורא זה גילוי עלקי.
בתורה שלא תמצא שום חיה שהיא גם מעלה גרה ולא מפריס פרסה. כולם, אם מעלה גרה, גם חוץ מאלה השלושה.
והרי יש,
מזמן משה רבנו עד עכשיו,
בטח הכירו עוד חיות ועוד בהמות,
נגיד למשל אמריקה,
בארצות הברית. היה, היו חיות.
איך קוראים לחיה הזאת שרצה?
באמריקה יש חיה טורפת.
מה ארדלס?
לא, לא בשם...
צ'יתא, צ'יתא.
זהו, צ'יתא, אה?
צ'יתא. שוטא. צ'יתא, צ'יתא, היא רצה מהר מאוד. איך קוראים לה? צ'תה, צ'יתה. עם מן סומך?
לא, צ'צ'ק. צ'דיק עם ה.. אה, צ'יתא, נכון, זה צ'יתא.
צ'יתא עם ה.. צ'דיק עם ה.. כן, צ'יתא.
מה היא רצה, מה היא? צ'יתא.
זה נמצא בארצות הברית, אני חושב.
הרבה חיות,
כל הקונטיננט,
כל הקונטיננט של אמריקה, לא ידעו ממנו.
אז קולומבוס גדלה אותו.
אבל היו שם אינדיאנים באמריקה, לא?
הכל פונים. בטח שיש,
לא יכול להיות מידיעה,
של אדם.
כי יש עוד חיות שלא ידעו מהן בכלל.
אבל קודשא בריחו אמר לנו בטרו שלו.
שליט בעולמו הודיע שלא תמצא שום מעלה גרה שאינו מפריס פרסה,
רק שלוש אלה.
גמאל, ארנבת ושפן.
ולא תמצא מפריס פרסה שלא מעלה גרה חוץ מן החזיר.
שליט בעולמו גילה.
אותו דבר יש.
עוד משהו,
גם כן במסכת חולין,
יש פה בפרסת השבוע,
אחרי החיות והעופות,
יש.
לא.
אחרי החיות
באים הדגים.
כל אשר
את זה תאכלו,
מכל אשר במים, כל אשר לא סנפיר וקשקשת,
במים, בימים ובנחלים אותם תאכלו.
סנפיר
זה המשותים,
וקשקשים זה שמכסים את העור שלו.
זה מגן עליו, כמו
יש.
הגמרא מובאה מלבוש קשקשים, יש.
קשיריון, קשיריון.
מה? לבוש קשקשים קשיריון, היה שלב ועוד שלב, ברדים של כאן, היה שלבי.
אז בקיצור,
הגמרא אומרת,
מי שיש לו קשקשת,
ודאי יש לו גם סנפיר.
אבל מי שיש לו סנפיר, יכול להיות שאין לו קשקשת.
אז אם אתה לקחת חתיכת דג,
הביאו לך זנב של סלומה, זנב דג,
ואתה לא יודע אם יש לו סנפירים.
אז תלוי, אם אתה רואה שיש קשקשים,
אז זה בסדר.
וכאן אין חוץ מן הכלל.
אם יש לו קשקשת,
יש לו גם סנפיר.
אבל להפך,
אם יש לו סנפירים, זה לא אומר שיש לו קשקשים.
זה כתוב בגמרא בדו סמכווה בחולין,
והתוספות באמת שואל,
מאיפה ידו חזל דבר כזה?
הרי אין לנו בתורה שמי שיש לו...
קשקשים, בטח יש לו סנפים.
באשלמה, מי שהוא מעלה גרא,
יש לו, הוא גם מפריס פרסה. יש לנו בתורה, שהתורה אומרת,
את זה לא תאכלו,
שמעלה גרא ולא מפריס פרסה. ולא מפיר את התורה, תגיד כלל,
כל מי שמעלה גרא ולא מפריס פרסה. לא, אין כללים, כי יש פה רק שלוש.
ורק חזיר מפריס פרסה ולא מעלה גרא.
אבל כאן לא כתוב.
מאיפה לקחו את זה חזן?
אז התוצאות בסוף אומרים, זה הלכה למשה מסיני.
בהתחלה, הם רצו לומר,
אולי לקחו את זה מהאדם הראשון, הרי הוא קרא שמות.
אז אומר התוצאות לו, הוא קרא שמות רק לעופות
ולבהמות ולחיות, אבל לא קרא שמות,
ולבני אדם, אבל לא קרא שמות לדגים.
הדגים אין לנו, כיום יש דג סלומון,
יש דג מוס,
זה לא שמות שנתן אדם הראשון, נתנו אדם אחרון.
לא אדם הראשון.
אז מילא מאיפה ידעו חזן.
אז התוצאות אומר בסוף,
וזה מעניין התוצאות הזה,
אני ראיתי באיזה ספר חשוב,
שהוא אומר שזה מרוח הקודש.
התוצאות לא אומר מרוח הקודש,
אבל זה הלכה למשה מסיני, קיבלנו את זה בתורש בעל פה.
החזן הזה זה להלכה.
הרי גם כן, כמו שאמרתי, אם תמצא חתיכת דג,
יש בו קשקשים, ואתה לא יודע אם יש בו סנפירים.
אז הדין הוא שאם יש קשקשים, ביתאי יש סנפירים.
ואם יש סנפיר, זה עוד לא ראה, שהוא כשר, אולי אין לו קשקשים.
לא צריך שהקשקשים יהיו אחרי שיצאו מן המים.
אפילו יש כאלה שיש קשקשים, כי הם במים.
אבל אחרי שיוצאים,
הקשקשים יורדים.
אז זה לומדים בפסוק כתוב, וקשקשת במים.
כל אשר יש לו סנפיר וקשקשת במים.
יש בגמורת ים כן דג, שיבוטה, רוב המלך שיבוטה בקידושין. אז יש כבר שמות בזמן הגמורת על הדגים. שיבוטה? רוב המלך שיבוטה.
דגים בטח היו, מששת ימי בראשית. לא, שמש, שמש לדוגים.
אה, טוב, קראו להם. טוב, גם הם היו אוכלים דגים.
כן, שיימץ, היה גיבי נשיימץ. -נפקא מינה של הבדיקה, אני מבין, מהרב, דווקא זה בתוך המים.
לבדוק אם הדג כשר או לא, זה דווקא במים.
למה?
למה בחוץ לא?
לא, כי הרב... -אם אתה תמצא קשקשים בחוץ, עוד יותר טוב.
לא, אבל הרב מקודם אמר, יש מצב שאם אתה מוציא אותו מהמים,
אין קשקשים, יש כאלה במקודש... אם יודעים,
שהדג הזה משאיר את קשקשיו בחוץ,
אז זה מספיק, כתוב במים.
סנפיר וקשקשת במים.
אז גם על זה כתובות אותן המילים.
גם על זה כתובות אותן המילים.
שליט בעולמו יודע,
אז יש כאן קושייה.
על הדין הזה,
אה, ושריון קשקשים, לא.
בשמואלה.
ושריון קשקשים, זאת אומרת שהוא מכסה אותו.
זה מה שדוד,
שאול הלביש את דוד.
-לבוש צדוקי כשיר, אני שתגיד, במקום אחר כתוב, לבוש צדוקי כשיר, הקבוצה ועוד קבוצה.
בסוף אומרת הגמרא,
קושייה.
אם מי שיש לו קשקשים,
יש לו סנפיר. -בטח, יש לו סנפיר.
ומי שיש לו סנפיר,
לא בטוח שיש לו קשקשים.
אז העיקר, התורה...
צריכה להגיד רק קשקשים.
הרי מסנפיר לבד אני לא אכשיר,
צריך קשקשים,
ומקשקשים לבד אני כן מכשיר.
אז התורה תאגיד העיקר קשקשים.
אומרת הגמרא, יגדיל תורה ויאדיל.
באמת התורה הייתה יכולה להגיד רק קשקשים.
אבל התורה,
הקב'ה רוצה להגדיל את התורה,
אז לכן הוא אומר,
העניין של הסנפירים.
אבל למעשה, גם כן נפקא מינה, כמו שאמרתי, להלכה.
גם על זה,
גם על זה,
סליט בעולמו יודע שאין שום דג
שיש לו קשקש שאין לו סנפירים.
החז'ל אומרים לנו פה, תגלית
על הדגים.
אתה יודע כמה מינים של דגים יש בים?
ובכל הימים עוד כל מיני, כל אזור יש לו מינים.
והוא בא ואומר, קובע קביעות על כל המיליוני דגים. 900 סוגי דגים טהורים רק יש.
900 סוגי דגים טהורים. טמאים.
לא, אומרים, רק תורים יש 900. לא, טמאים, אני חושב, כתוב.
ככה גרמתי.
ברשי, מה הוא אומר?
ככה אני זוכר, 900 סוגי דגים. נדמה לי שכזה.
פה בדיפים האלה,
בס״ז, ס״ו.
נא נתן.
זה משנה במסכת נידה.
כל שיש לו קשקשת,
יש לו סנפיר.
ויש שיש לו סנפיר ואין לו קשקשת.
יש לו קשקשת ויש לו סנפיר. יש שיש להם שניים.
יש שאין להם לא זה ולא זה.
יש לו קשקשת ויש לו סנפיר דג טהור.
יש לו סנפיר ואין לו קשקשת, דק טמא.
זהו, זו המשנה במסכת נידה.
הקורפונים, בואו נראה מה אנחנו אומרים כאן,
גם כאן רואים גילוי עילקי
על הדגים.
אין אף דג
שיש לו קשקשים ולא יהיו לו סנפירים.
אין דבר כזה.
מי שיש לו סנפיר יכול להיות בלי קשקשים.
למשל, הלוויתן.
הלוויתן נראה שכאילו אין לו קשקשים,
לא בתמונות.
מספיק אפילו קשקש אחד לפי ה... קשקש אחד, נכון.
נכון, נכון. נכון. יש דגים טהורים שיש להם מאוד מעט. הקרביון,
יש לו ממש מעט קשקשים, יחסית לדגים אחרים.
אבל הוא קשה, אפילו קצת.
אפילו קצת, נכון.
הלוויתן זה יהיה לעצמו סנד הסטניקה. בטח הוא. אני רק אומר אפילו שבתמונה
לא רואים. סיכריסט כנראה. מה שיש לו, בטח סנפירים יש לו, לא איך הוא שוחה.
לפעמים יכול לשחות בלי סנפירים, מן הזנב.
אולי זנב לא נקרא סנפיר.
השווג,
הוא חי בתוך המים ונותן שווג.
גם הדם,
לא הרגליים מוליכים אותו.
הוא דוחף את עצמו מלמעלה,
אבל הוא צריך לעמוד על משהו.
אז הרגליים מעמידים אותו. אבל לא, הרגליים הוליכים... ההליכה נכונה לא שהרגליים...
הם מליכו אותך.
אתה הולך... גוף ובשרי שיזליני. מה? הגמורה בעירובין, גוף ובשרי שיזליני.
הגוף הולך אחרי הראש, לא הראש. והרגליים הם רק עוזרים ואיפה תעמיד את עצמך,
אבל לא שהרגליים,
לא שהרגליים הם המליכים.
גם בדג בלי סנפירים,
הוא דוחף את עצמו.
אפילו בלי סנפירים יכול להיות. כמובן, הוא לא יכול לנסוע כמו מי שיש לו משוטים טובים,
אבל הוא...
אז גם כן, זה היה.
אז הוא מספר שמה שאחרי כן היהודי הזה אמר לו,
אמר לו, שכנעת אותי,
רק אני אגמור לאכול ואני אעשה תשובה.
אז הוא אמר לו,
אמר לו, אתה אבוד.
אם אתה לא יכול להתגבר,
זה בגלל שאכלת מחלות אסורות כל הזמן,
זה מטמטם את הלב,
לכן אתה לא יכול.
הוא לא יכול, ככה הוא אומר, לספר, ככה.
היה לו חוש הומור איך
ללעוג מן החילונים.
אבל זה מעניין,
מה שהתגלית שיש בפרשת השבוע.
שיש בו רעיון.
מי גילה לתורה,
מי גילה למשה רבנו דברים כאלה, שאין
שום חיה שהיא מעלת גרה?
אה, יש עוד גמרא על השסועה.
השסועה
זה פרשת ראה.
מה זה השסועה?
שיש לה שני גבים ושני שדרות.
יש שדרה.
השדרה,
חוטי השדרה שיש
מן הצוואר עד למטה,
חוליות.
אז לה יש פעמיים,
לא רק החוליות, הגב.
הגב הוא הרי עשוי מצלעות ושדרה.
הצלעות דבוקים בשדרה,
מימין ומשמאל.
והשדרה, השסועה, יש השסועה.
אז הגמרא אומרת,
מאיפה ידע משה רבנו שיש כזאת חיה שקוראים לה שסועה?
מאיפה הוא ידע?
אז היא גם כן
מורה עולם.
מורה עולם גילה לו את הקור.
הוא היה מביא לו גם כן במדרשים.
הוא היה מראה לו, זאת החיה אשר תאכלו וזאת לא תאכלו.
עכשיו, זה בנוגע
לאגדה.
גם הלכה וגם אגדה. צריך ללמוד טוב את העומר.
אבל אני רוצה... יש בדק טהור,
שיש לו נפיר כבול.
וצדיקים היו מחבבים אחרי את הדג הזה,
כי אמרו שהוא מלך הדגים.
זה מראה על טהרה כפולה שהוא יש בו, והיו מחבבים אותו לשער וזכויות. כן, מי זה אומר את זה?
ידוע, בהרבה צדיקים היו מחבבים דג מסוים מחוץ לארץ.
מי היה עושה את זה? באור ובשמש, ועוד צדיקים. אה, צדיקים. אמר שהסנפיר הכפול מראה על טהרה כפולה שיש בו. איזה דברים עמוקים בכל העולם. אבל הרי הרבה פעמים הסנפירים זה לאורך כל הצדדים. כן.
נו, מה זה כפול? איך אתה מתכוון כפול? ראיתי ככה באור ובשמש.
על כל פנים. עכשיו נשאל שאלה.
בפסוק כתוב,
מי שיש לו או מעלה גרה ולא מפריס פרסה,
או מפריס פרסה ולא מעלה גרה.
וזה בלאו, לא תאכלו, לאו, מפורש.
אבל מי שאינו לא מפריס פרסה ולא מעלה גרה,
אין לו שום סימן טרה.
איפה זה כתוב שאסור?
מה נגיד? קל וחומר!
כך כתוב בגמרא,
ראיתי עכשיו בגמרא, וגם במדרש הגדול ראיתי, מביאו את לשון הגמרא.
מי משמש, מאיפה אני יודע מי שאמרת קל וחומר?
אז מה זאת אומרת? אבל אם זה קל וחומר יש לנו כלל שאין מזהירי מן הדין ואין עונשי מן הדין.
לא יכולים ללמוד לאו על ידי קל וחומר.
נאמר שיש לאו על איזה דבר.
אם לא כתוב, רק מה אתה אומר? קל וחומר מהדבר השני.
זה לא נקרא שיש לאו.
אין מזהירין מן הדין.
מה זה הדין? הדין זה קל וחומר, או מה מצינו.
דין שלא כתוב בפירוש.
אין מלכות רק אם יש לאו מפורש.
אבל אם לא, עליו לא מפורש, רק אתה לומד מקל וחומר משהו אחר.
נו, וכאן מה אתה גדיל לי?
מי שיאכל
סוס וחמור ואריה וחתול וכלב,
לא יחייב מלכות.
לא מפריז את פרסה ולא מעלה גרע.
ומי שיהיה רק אחד מהם,
לוקה,
לא לוקים. אז כתוב שלוקים.
אבל שאלה, הרי אין עונשי מן הדין.
אז הרמב״ן בחומש פה שואל את השאלה.
ומביא מאריידוע שגמרא במכות דפי עמוד ב'.
לגבי איסור אריות אחות.
אחות אסורה.
כתוב בתורה בת אביך או בת אמך.
אם היא אחות מן האב או אחות מן האם.
ומה הדין אם היא אחות משניהם, גם מאבא ואימא?
אמרת, קל וחומר.
אז למה התורה כתבה עוד ריבוי, אחות חי? כי הגמרא לומדת.
כתוב בת אביך ובת עמיך, לא תגלה ערוותה, כי אחות חי.
מה צריך לומר לנו שהיא אחות? נו, בטח.
המילה מיותרת.
רק המרבה לרבות אחות משניהם.
אם יש גם אחות מאמא וגם עלה, יש בזה יסוד.
אחותך משניהם.
אחות משניהם.
בואו.
אז גם הגמרא אומרת, אין מזהירים מן הדין ואין עומשים מן הדין.
גם הרי יש בפרשת קדושים,
בפרשת אמור ובפרשת קדושים.
בפרשת אחרימות,
אחרימות קדושים אמור.
באחרימות יש הלוין,
בקדושים יש הכריתות.
אז כשמה גם כתוב עוד פעם אחות חי?
לומר לך שאם לא היה כתוב אחות חי? לא היית יודע שיש כרת באחותו, בת אביך, כי אין עונשי מן הדין.
אין מזהירים מן הדין. מה זה אין מזהירים?
זה לא נקרא לאו.
לאו צריך להיות מפורש.
לאו זה אזהרה.
תורה אוסרת לך, זה נקרא אזהרה.
אין מזהירים מן הדין. על ידי קל וחומר זה לא נקרא שיש לי לאו.
לכן אם לא היה כתוב בתורה,
הייתי אומר שאין מלכות על אחתך בת אביו ובת אמו.
רק יש פסוק לומר,
אבל מן הפסוק הזה אתה רואה שאין עונשים מן הדין.
אין מזהירים מן הדין.
ואין עונשים מנדים מפרשת קדושים.
כתוב שמה כריתות, אחות חיי גם כן, ריבוי.
אז אם כן, למה כאן יש מלכות
למי שיש שני הסימנים של טומאה? אין לו שני סימנים טהרה.
אתה אומר קל וחומר מגמל וקל וחומר מחזית,
אבל אין עונשים מנדים.
זה מקשה הרמב״ן בחומה.
והרב המגיד ברמב״ם.
הרמב״ם נמצא בפרק ב'
מלכות מאכלות אסורות.
אז שמה אומר תירוץ, הרב המגיד שואל את הקדושה, אומר תירוץ על הרמב״ם.
הרמב״ם אומר שיש מלכות גם בשני עצומים.
אומר על זה הרב המגיד
לפי שכאן יש לבא במכלל עשה בכל.
מקודם כתוב את זה תאכלו,
ולא מה שיש בו שני סימנים, אין בו סימנים כלל או סימן אחד,
כל זה נכלל בלאו בבא במכלל עשה. אז כבר יש,
אז לאו בבא במכלל עשה זה גילוי מילתא שכן נלמד קל וחומר.
מה שלומדים קל וחומר, אם אין לי שום גילוי מילתא מן הפסוק,
אבל כאן שיש גילוי מילתא שיש עשה,
אז אני אומר שכאן.
זה תירוץ להעברה במגיד.
והרמב״ן אומר תירוץ כזה.
הרמב״ן אומר,
אם כתוב בתורה, אל תאכל
את החזיר.
למה?
כי הוא מפריס פרסה
ושוצע שסע וגרה, הוא לא ייגר.
או כתוב מקודם. אז כלול פה כל,
גם מי שלא מפריס פרסה.
והוא לא מעלה גרה. כתוב פה לא מעלה גרה.
הרי כיוון שחזיר הוא גרה, לא ייגר.
ואותו דבר בארנבת ובשפן,
שהם מעלה גרה ולא
מפריסי פרסה.
הם מעלה גרה ולא מפריסי פרסה.
ולא מפריסי פרסה. גם אגם יש לו פרסה.
אבל פרסה אחת.
זה לא חתוך.
כמו...
אז מפריסת פרסה, הכוונה שסדוק.
הפרסה סדוק לטלפיים.
סדוק לשני...
אז הוא אומר, אם כתוב שאפילו מעלה גרה, אבל אם הוא לא מפריס פרסה זה אסור.
אז אם לא מפריס פרסה ולא מעלה גרה, גם כלול פה.
כתוב שמי שלא מפריס פרסה הוא אסור באלו תאכלו.
או מי שמפריס פרסה,
כמו החזיר, ולא מעלה גרה, אסור.
אז גם מי שלא, אין לו שום סימן, כלול בפסוק.
זה התירוץ של הרמב״ן. ראיתי היום את הרמב״ן בפנים.
השאלה היא,
מה מפרץ הרמב״ן? הרי גם שם באחות,
באחות,
כתוב ערוות אחותך,
בת אביך או בת אימך, לא תגלה.
ובכל זאת צריכים פסוק לרבות בת אביו ובת אימו.
למה לא נגיד זה נכלל?
הרי אם היא בת אביו ובת אימו, אז היא גם בת אביו.
וכתוב בתור שבת אביך, אחותך ובת אימך, לא?
זה פלא להבין את הרמב״ן.
אז יש על זה תירוץ בספר עותיאו.
תירוץ נפלא.
בואו נראה
מה הוא אומר.
הוא אומר שיש לחקור,
יש לחקור
בסימנים של הבהמות.
הסימנים של האם זה סיבת האיסור?
זה האיסור.
הקב'ה הוא מואס בהמה שאינה מפרסת פרסה,
או מואס בהמה שלא מעלה גרה.
הוא לא רוצה שבני ישראל יאכלו את הבהמה הזאת.
היא מאוסה עליו. למה הצורה הזאת? אין לה,
אין לה, היא לא מפריסה פרסה.
זה סימן,
זה סיבה לאיסור, או שזה רק סימן שהיא טמאה, זה רק סימנים,
כמו שקוראים לזה סימנים.
זה סימני טהרה,
אבל, אבל, ולהפך אין סימני טהרה.
צריך סימנים שאומרים שהיא טהרה.
אז זה רק סימן,
אם אין את זה, אין לך סימן שהיא טהרה, זה טמא.
אבל הטומאי לא בכלל שלא מפריס פרצה. -אם זה סימן או סיבל.
אין זה סימן. אם זה סימן או סיבה.
אם זה סימן או סיבה,
אז תראו,
אם נגיד שזה סימן,
טוב מאוד הרמב'ן.
טוב מאוד הרמב'ן.
לפי שאם יש שני סימנים,
דהיינו אין שני סימנים של טהרה,
אז זה
הוא יותר טמא.
יש יותר סימנים שהוא טמא, אבל כמה הוא טמא?
יכול להיות טמא כמו כל...
זה אכזרי, זה אכזרי, זה...
הסיבה של הקדוש ברוך הוא אנחנו לא יודעים,
אבל...
אז הסימנים הם רק אומרים, יש יותר ראיות שהוא טמא.
אבל הוא טמא,
הוא טמא, זה אותה טומאה, זה לא יותר.
אז זה לא צריך קל וחומר, זה נכלל בפסוק.
מה שאם כן באחותיו בת אביו ובת אמו,
שמה זה אחווה אחרת.
הרי מה זה אחווה?
או שנולדו מאביי אחד,
אם אנחנו שנינו יצאנו מאביי אחד,
אנחנו אחים.
או מאימה אחת,
או משניהם,
רגע, זה אחווה.
אבל כמובן שמשניהם זו אחווה יותר גדולה.
אז שם של האיסור הוא האחווה,
לא בת אביך, זה השם של האיסור.
אתה רואה בת אביך ובת אימך,
לא חייב שתי חטאות.
השם של האיסור, הרי אם אחד בר מינן, בר מינן,
יבוא למשל על אשת אישי, גם נידה.
הוא חייב שני כריתות ושני חטאות.
ואילו כאן, מי שיבוא על אחותו בת אביו ובת אמו, לא חייב שני חטאות.
כי השם של האיסור הוא אחותך, אחות.
רק על ידי,
מה עושה את האחות?
מה שנולדנו מאבא אחד ומאמא אחת.
או מאמא אחת. ומשניהם,
יש שני סיבות לאחווה, אבל אנחנו אחים.
אבל זה אח יותר גדול.
זה אחות אחרת, אחות יותר גדולה.
לכן זה לא כתוב בתורה. התורה דיברה על אחות מצד אחד רק.
או מאמא או מאבא.
אחות משניהם זה אחות יותר גדולה. זה חמור יותר.
זה לא נכלל בפסוק.
הפסוק דיבר בת אביך ובת אמך.
לכן אנחנו צריכים ריבוי.
מה שאין כן בסימנים,
זה לא סיבה.
אז בהתחלה אני תמיד אמרתי שהשאלה הזאת אם הסימנים זה סיבה
או זה סימן,
תלוי במחלוקת המפורסמת במסכת בכורות.
כתוב שם
גמל היוצא מן הפרה.
רב שמעון בן יוחאי אומר תומה.
ורב אונן אומרים היוצא מן הטהור טהור.
ולהפך
פרה שיצאה מגמלה
אז להפך.
קודם נדבר, יצא גמל מפרה.
גמל שיצא מפרה,
הגמל, יש לו סימנים של תומה, הוא מעלה גר אבל הוא מפריז פרסה.
רב שמעון בן-אחי אומר טמא, אה, זה בא... שיר רב יוחאי למד שזה סימן, שזה סיבה.
זה מראים שזה סיבה.
אבל אם היה סימן,
מה אתה אומר סימן שזה בהמה טמאה? הרי אנחנו יודעים שזה יצא מן הפרה.
זה מין פרה, זאת צורה כזאת.
אלא רואים שהוא סובר זה סיבה.
אבל הבנן שאומרים שהיוצא מן הטהור טהור, אפילו יש לו סימנים של טומאה.
הוא בכל זאת טהור.
למה? כי הם סוברים שהסימנים.
זה לא הסיבה של האיסור.
המין הזה, זה רק סימן שהמין זה עשרה תורה.
אבל כאן,
שהסימן כאן,
כאן שיודעים שזה בא מפרה,
זה מין טהור.
והרי הפרה לא יכולה להתעבר מגמל.
הן טהורה מתעברת מטמאה.
אז גם האבא היה טהור.
ובכל זאת יצאה צורה של גמל.
למה שיהיה אסור?
המין הוא מין.
זה ממין טהור יצא זה.
אלא מה?
לפי רב שמעון בן יוחאי, אבל סוף כל סוף יש לו סימני טומאה.
אז אם הסימנים הם שעושים את הטומאה,
הם שמרחיקים את האבהמה הזאת.
אז גם זה, גם גמל הבא מן הפרה, טמא.
אבל אם זה רק מראה לי שהוא ממין טמאה,
אז כאן, יודעים שזה מין טהור.
מה להלוכל באמת גמל העץ מן הקור?
מה? להלוכל למייסה גמל העץ מן הקור?
היוצא מן הטומאה?
רגע, מה יהיה שור שיצא,
פר שיצא מגבלים?
אפילו שיש לו סימני טהרה הוא סדוק.
לפי רשב״י יהיה הפוך.
לפי רשב״י יהיה מותר.
יהיה מותר.
טוב, זה צריך לראות טוב, לראות את הגמרא. יכול להיות שיש לנו פסוקים אחרים.
זה הגמרא עומדת. אבל אם זה ראיה, שיש פה מחלוקת, יש בהם סימני וסיבן.
כן, אז יש עוד, יש עוד על זה אריכות.
יש עוד אריכות.
יש תוספים.
יש במסכת נידה יש על תרנגולה דה אגמה.
זה תרנגול שהזכר יש לו סימני טומאה,
והנקבה, התרנגולת, היא סימני טרה.
תרנגולה דה אגמה,
כתוב שם
שהוא כשר.
למה הוא כשר? הרי יש לו סימני טומאה.
יש לו סימני טומאה,
כי הבא מן הטהור טהור, לא?
ותוספות שם שואלים,
או יש, כנראה יש מי שאוסר תרנגולה דה אגמה,
ותוספות שואל, הבא מן הטהור טהור.
אז על זה אומר התוספות,
הרי התרנגול לא יוצא ישון מן התרנגולת.
התרנגולת מטילה ביצה,
הביצה מסריחה,
ואחרי כן היא מוציאה אפרוח.
אז הוא אומר שעיקר הגידול זה מן העפר,
ולא מהתרנגולת.
לכן זה לא נקרע במנת העור.
אבל רואים בתוספות שהם סומרים שזה צריך להיות אסור,
היות, לא, צריך להיות מותר,
בגלל זה במינת העור.
רבי חנניה בן העקשיא אומר, רוצה הקדוש ברוך הוא
לזכות את ישראל,
לפיכך חירבה להם תורה מזו שנאמר,
אדוני החפש ומען צדקו יחדית תורה ואדיר.
בוקר טוב כבוד הרב. ב"ה ההרצאה בברוקלין מרגשת מאוד. כמעט כל הרצאה או שיעור ששמעתי באקראי זה ממש כמו אגרות קודש עונה לכל שאלה שבאותו רגע. תודה רבה ענקית. אין על רבנו הקדוש.🙏 הרב היחיד שדברי תורה חודרים עמוק לתוך הלב ופועלים. זה כמו איפוס ליאוש. ואז דף חדש הכל משתנה. רואים כל דבר בצורה נכונה. אין מילים.
🌹 מעלתה של הארת פנים 🌹״אם אדם לא מאיר פנים כל המתנות לא שוות כלום. אם הוא מאיר פנים נחשב שנתן הכל אפילו שלא נתן... אז מי שמאיר פנים לסובבים בנעימות ובנחת מרוויח בכפל לא רק מצווה חשובה בין אדם לחברו, אלא המצווה הכי גדולה בעולם, קידוש השם.״ ✨ הרב אמנון יצחק שליט״א ✨ ב"ה הרצאה מדהימה, תודה רבה 🙌
לרבנו היקר, אנחנו מודים לבורא עולם ששם אותך בעולמנו ונתן לנו שכל בינה ודעת להבחין ולהכיר בך ברב האמת. תודה שאתה מוסר נפש מדי שעה למען עם ישראל. יהי רצון וכל עם ישראל יזכה להכיר בך ולדבוק באמת. והשי"ת הטוב יאריך ימיך בטוב ובנעימים הרבה מזל טוב לרגל יום הולדתך, אמן! אוהבים משפחת ב. י .
שלום וברכה לרב היקר והאהוב! ב"ה קראתי בעיון רב את כלל הברכות והאיחולים המרגשים שגרמו לשמחה רבה. אני לא מכיר אישיות ראויה ממך לכול החום והאהבה מאנשים יקרים שכתבו, ברכו באפשרויות שונות וכאלה שברכו בליבם. בכל אופן, אני מצטרף ואם יורשה לי מוסיף שבעתיים על כל הברכות החמות והלבביות!!!🌹♥️🙏
לכבוד הרב היקר אמנון יצחק שליט״א, ליום הולדתך אנו רוצים להודות על אור התורה שאתה מפיץ , על הסבלנות על מאור הפנים ועל הדרך המיוחדת שבה אתה מקרב ומחזק את כולנו. יה"ר שהקב״ה ימלא כל משאלות ליבך לטובה ולברכה שיתן לך השי"ת כוחות איתנים להמשיך להנהיג את דרכנו מתוך בריאות איתנה שפע, שמחה ונחת מכל משפחתך. מזל טוב ואריכות ימים ושנים בטוב ובנעימים. מאחלים: משפחת מ. מיבנה, ההורים של נ. מ.
כבודו אבא היקר מפז יה"ר שהשי"ת ישמרכם ויברכם לעד אמן ואמן💐 רצינו לאחל לרב מזל טוב מעומק הלב בבריאות ואריכות ימים ושנים בהמשך עשייה מבורכת ונחת לבורא יתברך, תודה להשי"ת שזכינו בכם אין מילים לתאר את התודה הענקית על כל מה שאתם עושים עבור עם ישראל, תודה להשי"ת שזכינו בכם יה"ר שהשי"ת ישמרכם לאריכות ימים ושנים אוהבים אתכם מעומק הנשמה כל הישועות והברכות וההצלחות בבניין שופר הגדול במהרה ובביאת משיח צדקנו יחד עם כבודו אמן ואמן הרבה מזל טוב ומאחלים לרב שיזכה להיות שמח תמיד ויגשים השי"ת משאלות ליבכם לטובה משפחת א.🩷
תודה רבה לכבוד הרב על כל העשיה למען כבוד ה' יתברך, אנו בטוחים שבזכות העשיה של הרב מתמתקים הדינים מעל עם ישראל בכלל ובפרט, על השפלת השקר והעמדת האמת, על שמחזיר אותנו בתשובה יום יום, על שמלמד אותנו דעת בינה והשכל מא' ועד ת', מלמדנו לדייק בדברנו, על הדאגה והאכפתיות לכל יהודי ובפרט לנו, היריעה קצרה מהכיל את כל התודות שאנו חייבים וזה המעט שאנו יכולים להשיב כהכרת הטוב לרב. מאחלים לרב חודש טוב ומזל טוב עד 120 בבריאות שלמה ואיתנה, יהי רצון שחפץ ה' עליכם יצלח ותמשיכו בזיכוי הרבים ובהחזרת כל עם ישראל בתשובה שלמה לאביהם שבשמים, תזכו לנחת רוח מכל המשפחה והתלמידים ותזכו לראות בעבודת כהן גדול בבית המקדש ולחזות פני משיח צדקנו במהרה בימינו אמן כן יהי רצון! נ. מ. ומשפחתו.
לכבוד הרב האהוב והיקר לי מכל. אני מאחל לך שאת כל הברכות שבירכת ואיחלת לכולם יה"ר שהשי"ת ישפיע מטובו ויברכך. לנחת מכל משפחתך, בריאות עד 120 שמחה והגשמת כל היעדים והמשאלות שיש לרב, בקודש - ומה שהוא רוצה בשביל עם ישראל. כי כזה אתה רבינו כל כולך זה נתינה לבנים של הקב"ה. אוהב מוקיר ומעריך, י. ח.
בס"ד, עליכם השלום והברכה מו"ר, רציתי לעדכן בקידוש שם שמים בזכות כבוד הרב. ב"ה עשינו השגחה של כשרות על אולם ארועים גדול. שזה כולל את כל הדרך של הרב: הכשרה של כל הכלים במטבח התעשייתי, בקיצור עשינו הכשרה כמו בפסח לאולם. והגיע צוות של כ-10 אברכים לבדוק את כל הירקות מתולעים על ידי שולחנות שיקוף באור, וחיתוך של כל הגמבות פלפלים ושיקוף. ובירור האורז והקוסקוס וכל הבדיקה של כל פרט ופרט עד גרגיר השומשום. וכמובן שהבאנו תבלינים ממשפחת ש. הי"ו אמן. וכל המשגיחים הן מטעם הרבנות והן מטעם כשרויות אחרות והספקים ועובדי האולם מאוד התפעלו לטובה ואמרו "שמעולם לא ראו דבר כזה אף כשרות ואף השגחה לא עושה כמונו!" וזה אולם שעובד עם כל ההשגחות החרדיות "בָּרוּךְ ה' לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן" (תהלים פט, נג) תודה רבה לרב על הכל מכל כל, אשרינו שב"ה זכינו בזכותך.
לכבוד הרב היקר והאהוב, יום הולדת שמח! תודה מעומק הלב על הזכות שנפלה בחלקי להכירך, ועל כך שב"ה בזכותך זכיתי לחזור בתשובה, להתחזק באמונה ולגלות מחדש את הדרך אל השי"ת. אתה שליח נאמן של הקדוש ברוך הוא, המאיר את לבבות, מחזק את עם ישראל ומפיץ אור ותורה בעולם. מאחלת, שתזכה לבריאות איתנה, לאריכות ימים ושנים, לשמחה גדולה, לפרנסה טובה, ולנחת מכל יקיריך. שתמשיך להיות צינור של אור, אהבת השי"ת וקדושה, ושכל מילה טובה שתוצא מפיך תחזור אליך בברכה כפולה ומכופלת. ♡ מזל טוב, הרב היקר! שתזכה לראות את פירות עמלך, ולהמשיך להאיר את העולם כולו, אמן! בהערכה עצומה, באהבה ובהכרת הטוב.