פרשת פנחס | הרב עמנואל טולדנו

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

הקדוש ברוך הוא בעצמו

משבח את פנחס

שהשיב את חמתי

מעל בני ישראל.

ולא כיליתי את בני ישראל בקנאתי

וקנו את קנאתי בתוכם ולא כיליתי את בני ישראל בקנאתי.

אומר הקדוש ברוך הוא שהוא מכיר טובה לפנחס

שהוא חסך ממנו שלא עשה קליה בעם ישראל.

איך הפסוק אומר?

פנחס ונאלותי השיב את חמתי מעל בני ישראל.

היה לי כעס על בני ישראל

שהולכים לזנות,

לזנות עם גויות.

היה לי כעס עליהם

והייתי יכול לגמור אותה.

וכבר התחילה מגפה.

24,000 מתו במגפה.

ורק על ידי המעשה שעשה פנחס

עצר את המגפה,

אז היה,

היה מגפה.

אבל

לא כיליתי את בני ישראל. ככה היה.

אלמלא המעשה של פנחס הייתי מכלה את בני ישראל.

אבל לא כיליתי בכללו, בכלל המעשה שלו.

לכן ענייני נותן לו את בריתי שלום.

והייתה לו כהונת עולם,

תעת אשר קינא לאלוהיו וכפר על בני ישראל.

זאת אומרת, כתוב, כאן, מה הקדוש ברוך הוא נותן לו?

שני דברים.

אל היף,

הנני נותן לו את בריתי שלום.

יש מפרשים אפשטו,

כמו שהוא עשה שלום בין ישראל לאביהם שבשמיים,

רק אשבו חייו בכעס על בני ישראל.

כתוב, השיב את חמתי, כבר הייתה חימה

וכבר היה מגפה,

אבל על ידי המעשה שלו השיב את חמתי מעל בני ישראל וכנוע קינאתי בתוכם, ולא כיליתי, ועל ידי זה הציל אותם מקליה.

אז בשביל זה מגיע לו שני דברים.

דבר אחד, שיהיה לו שלום בינו לבין מלאך המוות.

הוא עשה שלום בין ישראל לאביהם שבשמיים,

אז גם הוא יזכה שמלאך המוות לא יוכל לו,

לא יוכל לטפל בו.

זה,

לפי מה שאומרים חז״ל,

פנחה זה אליהו.

פנחס, בן אלעזר, היה מיוצאי מצרים.

פנחס,

זאת אומרת, חי כל ארבעים שנה,

ואחרי כן,

עד זמן אליהו הנובי.

כשנולד אליהו,

מסתובע, אליהו היה ילוד אישה.

לא, אבל אם פנחס זה אליהו, אז הוא לא נולד.

הוא כואר היה.

זה אותו פנחס.

נהפך להיות אליהו. יש לו שם חדש

ונהיה אליהו.

זאת אומרת,

לכן מובא בחז״ל,

יש גם בתוספות בבא מציעה,

שאליהו פעם היה בית הקברות. בבית הקברות

שאלו אותו,

וכי אדוני כהן הוא,

הרי פנחס זה אליהו,

אדוני הוא כהן.

מה לכהן בבית הקברות? מה לכהן בבית הקברות?

לפי שפנחס זה אליהו. מה אנחנו אומרים פנחס אליהו?

הרי יודעים שאליהו לא מת בסוף,

אלא עלה עם אש לשמיים נהיה מלאך.

למה לא מת? כי מלאך המוות לא יכל לשלוט עליו.

‫והוא, בן כמה היה, אם כן, פנחס מתי שהסתלק?

‫תעשו חשבון, היה רק מיציאת מצרים,

‫עד

שהוקם בית המקדש,

‫כבר עברו 400 שנה.

ועוד עד מאז, משלום המלך עד אחאב.

‫עוד 200 שנה.

‫היה כבר בן 600 שנה אליהו הנביא.

‫וזה אותו פנחס,

הוא כהן.

‫אז הקברות נתן לו דבר ראשון,

‫שלום בינו לבין מלאך המוות. ‫מלאך המוות לא התנכל לו.

‫גם משה רבינו היה,

‫הוא רצה שמלאך המוות

‫לא יתעסק איתו.

‫ובסוף באמת אמר לו הקדוש ברוך הוא,

‫מלאך המוות לא יתעסק איתך.

‫אני בעצמי אקבור אותך.

‫וככה הוא עלה ויקבור אותו בגיא.

‫שם הוא נפטר ושם הוא...

‫אבל בלי מלאך המוות.

זה דבר ראשון. ‫ודבר שני,

שיהיה כהן.

‫כי מקודם היה אהרון והבנים שלו ‫נמשכו לכהונה.

‫רק הבנים, לא הנכדים.

‫נכדים לא נמשכו.

‫אהרון, נדב ואביהו, אלעזר ואיתמר.

‫ארבעה בנים של אהרון,

‫ואהרון נמשכו להיות כהנים.

‫אבל נכדים לא נמשכו.

‫אז פנחס היה בין אלעזר ובין אהרון,

‫פנחס לא היה כהן.

‫עכשיו הוא קיבל את הכהונה.

‫למה?

‫תהת אשר כינין לו ויכפר על בני ישראל.

‫הוא הצליח לכפר על בני ישראל,

‫אז טוב שהוא יהיה כהן ‫ויכפר לדורות, גם יכפר לדורות. ‫אז אעבוד עבודה.

‫אבל לפני כן פנחס לא היה עובד עבודה.

‫ומה שאנחנו יודעים שפנחס,

‫פנחס,

‫הוא היה כהן גדול.

‫הוא היה כהן משוח מלחמה.

‫במלחמה היה כהן,

‫אז הוא היה כהן.

‫הייתי פעם בג'נבה,

‫אמרתי שם במשרדה השלישית,

‫עשו במשרדה השלישית, ‫אמרתי דרשה.

‫אז זה היה פרשת פנחס.

‫ואז הייתה תקופה

‫שנשיא ארצות הברית ג'ון קנדי,

‫האם חרושצ'ב היה נשיא רוסיה?

‫נשיא ברית המועצות, ‫עוד לא התפרקה ברית המועצות.

‫היה נשיא יותר גדול,

‫נשיא של כל המדינות שהן קומוניסטיות.

‫אז הוא רצה לשלוח טילים לקובה.

‫בשטח של קובה לשים טילים ‫שיכולים לפגוע בארצות הברית.

‫היה שם נשיא צעיר,

‫קוראים לו ג'ון קנדי,

‫והוא אמר לו

שהוא לא מסכים ‫שישימו טילים בקובה.

‫והייתה התעקשות ביניהם.

‫הוא כן ישים.

‫הוא אומר לו, תראה, אני אומר לך,

‫אתם לא תשימו את זה. ‫אם תעשו את זה, אוי ואבוי לכם.

‫כבר הייתה כמעט מלחמת עולם שלישית.

‫ואז באמת הוא שלח אוניות

‫שהביאו טילים,

‫אבל הגיעו לקובה וחזרו בהם.

‫הלכו עד הסוף, אבל בסוף נכנעו.

‫הם פחדו גם על עצמם.

‫זו מלחמת עולם עם פצצות גרעיניות.

‫ואז נתנו,

‫העולם כולו

‫הורדה לחושב

‫שבגללו

ירד המתח

‫של מלחמת עולם שלישית.

‫ואז נתנו לו עידודים וזה.

‫בסוף היה, יש מה שקוראים פרס נובל.

‫יש איזה ארגון, קוראים לו נובל, ‫שאיזה גוי נובל השאיר קרן גדולה,

‫לתת לכל מיני מצוינים בעולם,

‫או מצוינים במדע מסוים,

‫או בזה או בזה,

‫וכאן הוא קיבל פרס נובל לשלום.

‫אז בדיוק באותה תקופה, ‫זה היה ממש כשאני הייתי בג'נבה,

‫ואמרתי להם,

‫הרי פה משבחים את חרושצ'ב.

‫אז הוא עשה דבר קטן, ‫שהוא גם מפחד על עצמו, מה?

‫אז הוא נכנע.

ואין

הוא נכנע ואין מלחמת עולם.

‫אבל הוא לא אדם שלם.

‫זה כל אלה שהיו ראשי הקגב ‫של ברית המועצות,

‫הם כולם רוצחים.

‫אז סטלין, כמה הוא רצח, ‫כל מתנגדיו הוא רצח.

‫וכל מי שחשש שאולי יתנגד לו,

‫כמו שהיום זה מטורקיה, ‫גם עושה אותו דבר.

‫גם פוטין, אותו דבר.

‫גם הוא הורג את המתנגדים לו,

‫או אותם שעלולים להתנגד לו.

‫אז זה הבן אדם הזה,

‫עשה דבר עכשיו שהוא נכנע,

‫ומנע מלחמת עולם.

‫היה יכול להתעקש עם ג'אן קנדי,

‫ואז הייתה קמה מלחמת עולם, ‫מלחמה גרעינית.

‫הרי ההוראה לפתוח במלחמה גרעינית,

‫זה בידו של הנשיא.

‫הוא נותן,

ובזה צריך מהירות,

‫שהשני לא יקדים אותו.

‫לפני שאתה מחסל אותם, ‫הוא כבר מחסל אותך.

‫זה משהו, זה נורא ואיום.

‫אבל איך אפשר לשבח אדם?

‫לא מסתכלים עכשיו על הבן אדם, ‫על העבר שלו,

שהוא רצח.

‫הוא היה שחצן גדול.

‫לא.

‫עשה דבר טוב, פרס נובל.

‫אבל אם הקב' ברוך הוא אומר על אחד,

כזה שבח,

‫שפנחס בן אלעזר עשה שלום ‫ביני לבין עם ישראל.

‫פנחס בן אלעזר עשה שלום בינינו.

‫אז השבח הזה,

‫השבח הזה, יש לזה כיסוי, ‫שלא יכול להיות שהוא מושחת ‫והקדוש ברוך הוא ישבח אותו.

‫אם הקדוש ברוך הוא שיבח אותו,

בוודאי

‫הוא בסדר, לא כמו היום.

‫אחד עשה דבר טוב, אז כבר,

‫אז מה הוא? אבל הוא מושחת, הוא רוצח.

‫אבל ככה היום העולם.

‫אבל הקדוש ברוך הוא, ‫אם הוא משבח בן אדם,

‫הוא לא ישבח בן אדם ‫שהוא מושחת, חס ושלום.

‫הרי ידוע שכששמואל

בא לבית לחם,

‫בשביל למשוע אחד מבניו של ישי ‫לא למלך.

‫שמואל בא לבית לחם בשביל למשוע ‫אחד מבני ישי למלך.

‫והוא בא,

‫אז ישי הציע לו את הבכור,

‫כלאב הגדול.

‫הוא היה גדול בתורה,

‫יפה תואר,

גבוה.

אז שמואל אומר,

‫או נגד השם משיחו.

‫זה המשיח, זה הבן אדם ‫שאני אמשח למלך.

‫כך אמר שמואל.

‫אמר לו הקדוש ברוך הוא,

‫אל תבט אל מראהו ואל קומתו,

‫כי מאסתיו.

‫אני מאסתי אותו,

‫אני מואס בו,

אומר רשי.

‫למה הוא מואס בו?

‫בגלל שהוא היה כעסן.

‫איפה היה כעסן?

‫מסביר רשי.

‫לא, אז עוד לא היה כעסן, ‫לא היה עוד ניכר הכעס.

‫אחרי זה, כשדוד בא למלחמה בגוליית,

‫למערכה, לחזית,

‫אז הוא כעס עליו.

‫מה עשית? למה עזבת את הצאן? ‫על מי נטסת את הצאן?

‫וכעס על החז״ל אומרים שדוד לקח שומר אחר.

‫הוא היה רועה

את הצאן,

‫אבל הייתה לו מצווה של כיבוד אב,

‫שאביו אמר לו להביא לאחים שלו פריסת שלום,

‫להביא להם קצת אוכל, גבינות ועניינים.

‫אבל,

אז הוא, בשביל לקיים את זה על כיבוד אב,

‫הוא הלך ומצא רועה אחר,

‫שישמור את הצאן.

‫היה לו רשות לצאת.

‫אז הוא יצא, אבל הוא כעס עליו.

‫בגלל שהוא כעסן, וזה היה לעתיד,

‫ידעו התכונה שלו שהוא כעסן,

‫אמר הקדוש ברוך הוא, ‫מאסטיף,

‫אני מואס בו, הוא לא יהיה מלח,

‫לא יוכל להיות מלח.

‫אדם כעסן לא יכול להיות מלח.

‫צריך אדם רגוע,

‫ערך אפיים, מישהו בדעת,

‫לא שמים כעסן למלח?

‫אז הקדוש ברוך הוא אמר לו,

‫כי האדם יראה לעיניים,

‫והשם יראה ללבב.

‫אתה נדמה לך שהוא מתאים למלך,

‫אבל אני רואה בלב, ‫ואני יודע שהוא כעסן, ‫הוא לא מתאים להיות מלך.

‫אם כאן הקדוש ברוך הוא גילה ואומר, ‫מאסטיף,

‫אז אם היה פנחס מושחת, חס ושלום,

‫לא היה הקדוש ברוך הוא משבח אותו,

‫אלא בגלל שבאמת פנחס ‫היה צדיק יסוד עולם.

‫הוא חי הרבה שנים.

‫תארו לכם, עד זמן אליהו,

‫על זמן יהורם, ואחרי שמית אחאם.

‫אז זה בערך, אני חושב,

‫שש מאות שנה.

‫אחרי כן הוא הסתלק

‫עם אלישע על ידי ירדן.

‫הוא עלה ברכב אש.

‫בא רכב אש, הפסיק ביניהם,

‫והוא רואה את אליהו עולה בלהב.

‫אז הוא נהפך למלאך באותה זמן. ‫-נהפך למלאך. זה היה.

‫כשאמרתי את זה בציבור,

‫שם, כשאמרתי את זה בציבור,

‫אמרתי להם שהוא היה כעסן, ‫אתה רואה אנשים,

‫זה זעזע אותם,

‫שגם הם מכעסנים.

‫זה זעזע אותם שהקדוש ברוך הוא ‫אומר, על כעסן, כי נאסתיו.

‫אדם כעסן, הקדוש ברוך הוא מואס בו.

‫אז פנחס היה ראוי,

‫בוודאי לשבע שנתן לו הקדוש ברוך הוא, ‫שני דברים הוא קיבל,

‫שיוכל לכפר לדורות על עם ישראל,

‫שהוא יהיה כהן,

‫אף על פי שבינתיים הוא לא כהן, ‫אפילו שהוא בן אלעזר ובן אהרון,

‫כי הוא לא נמשך.

‫נמשכו רק הבנים ולא הנכד.

‫נכדים לא נמשכו.

‫אז פנחס לא היה כהן,

‫אבל אחרי כן,

‫מכאן ולאה הוא היה כהן.

‫לא יודע אם יש סיפור שהוא היה כהן משוח מלחמה,

‫הוא היה כהן משוח מלחמה,

‫ואם זה הסיפור שנהיה כהן משוח מלחמה, ‫מה זה אחלה?

‫אחרי זה.

‫במדיינים הוא היה.

‫במדיינים פנחס היה.

‫עכשיו אני אגיד משהו.

‫הנה, חוץ ממעשה הזנות הזה ‫של נשיא שבט שמעון,

‫זמרי בן סנו,

‫כמה הפסיד להם לשבט שמעון.

‫א',

תראו בספר במדבר,

‫בפרשת במדבר

יש המפקד הראשון,

‫שעשו מפקד

של כל השבטים.

‫אז שם כתוב שבט שמעון, 59,000,

‫ובסוף ה-40, עכשיו זה המפקד השני ‫של פרשת פנחס,

‫הוא בקושי 22,000.

‫כמעט שני שליש

הלכו.

‫איך יכול להיות? הרי עברו 40 שנה, ‫הייתה תולדה, הולידו,

‫היו צריכים להיות הרבה יותר.

‫לא רק שלא היו הרבה יותר, אלא התמעטו.

‫רואים שהמגפה הכתה בעיקר בשמעון,

‫כיוון שהשבט שלו חילל את השם,

‫נשיא השבט חילל את השם,

‫ועוד השבט שלו,

‫הגנו עליו.

‫הם כמעט יכלו להרוג את פנחס,

‫ואז הקדוש ברוך הוא עשה נס ‫שלא יהרגו אותו.

‫אז שבט שמעון הפסיד, דבר ראשון,

‫מגפה נוראה, 40,000 הלכו.

‫זה כמעט 40,000, 35,000.

‫אטו במגפה, ובאמצע המגפה

‫הלך

פנחס ודקר את

‫את זמרי ואת הגויה הזאת.

‫זמרי,

‫והיא הייתה כוזבי בצור.

‫צור זה אחד מנסיכי מדיין.

‫כתוב אחריכם את אבי ואת רקם ואת צור.

‫והיא הייתה כוזבי בצור אחד מן ה...

‫אז זה דבר אחד.

‫דבר שני, ראיתי,

‫פתחתי בעצמי ספר פרשת, וזאת הברכה,

‫וראיתי שמשה רבנו

‫דילג אותו, לא בירך אותו בכלל.

‫מתחילה הברכה,

‫וזאת הברכה של רבך משה,

‫יחי ראובן ועל ימות, והיא מתה מספר,

‫וזאת להודה ויאמר,

‫שמע השם קול יהודה. ‫הוא דילג מראובן ליהודה.

‫אחרי כן חזר הלוי.

‫ולוי אמר, תומך בהוריך ולאיש חסידיך,

‫אשר ניסיתו במצרה תריבהו על מימי ריבה.

‫לוי, ומה עם שמעון?

‫אין.

‫משה רבנו לא ברך את שמעון,

‫שהיה בליבו עליו.

‫משה היה בליבו על שבט שמעון.

‫בגלל המעשה הוא.

‫ועכשיו

יש גמרא בסוכה דרכז עמוד ב'

‫אמר רבי אליעזר,

‫אין לך קור שבט ושבט

‫מישראל שלא העמיד שופט.

‫אבל אנחנו יודעים,

‫כשיהושע נפטר,

‫התחילו,

‫לא היה עוד מלך בישראל,

‫אבל היו שופטים.

‫היו קמים, מושיעים לעם ישראל,

‫והוא גם הוא שפט את ישראל ‫במשך כל ימי חייו,

‫ובאותו זמן הוא הציל את ישראל ‫בכלל

שעשו תשובה וזה,

‫והוא השופט

היה מנהיג אותם והציל אותם. ‫היה שקט מהגויים.

‫אבל עוד פעם, חטאו עוד פעם.

‫והיו שופטים, כל מיני שופטים. ‫ברק,

‫ברק בן אבינועם,

‫זה עם דבורה הנביאה ברק, ‫הוא היה שופט גם.

‫ועוד גדעון,

אבטח.

‫אומר רבי אליעזר,

‫אין לך קור שבט ושבט מישראל ‫שלא היו לו,

‫לא יצא ממנו שופט.

‫אבל רש״י אומר שבשמעון לא יצא שופט.

‫ולא רק, שמעון מביא גד ואשר גם.

‫אז הנה, הוא לא זכה להיות שופט.

‫שייצא ממנו שופט.

‫אבל ראיתי יותר.

‫ראיתי במדרשו של רבי פנחס בן יאיר.

‫קוראים למדרש הזה מדרש תדשה.

‫רוב פנחס בן יאיר אומר שהוא בדק

‫אין לך כל שבט מישראל ‫שלא יצא ממנו.

‫או שופט,

או מלך, או נביא.

‫שלושה שררות כאלה,

‫שופט,

מלך, נביא,

יש בכל שבט תמצא משהו. ‫לא מלך, אלא שופט.

‫לא שופט, נביא.

‫חוץ משמעון שאין לו.

‫לא נביא, לא שופט ולא מלך.

‫תראה, אומר רבי פנחס נער, ‫תראו חטא זנות עם גויות,

‫כמה זה חמור. ‫הרי כאן הקדוש ברוך הוא אומר,

‫אילולא שעשה פנחס את המעשה, ‫הוא היה מכלה את ישראל.

‫זה, ותראה מה שהוא סבל, פנחס.

הוא סבל

‫בגלל העבירה של נשיא זמרי בן צלום,

‫בגלל זה הפסיד,

‫לא יהיה לו לא שופט,

‫לא מלך, לא נביא.

‫למשל, הושע.

‫הושע, הוא היה משבט ראובן, נביא.

‫נביא הושע.

‫וכתוב באמת שבחז״ל,

‫בגלל שראובן פתח בתשובה,

‫הוא היה עסוק בתשובה

‫על מעשה בלהה, על מה שהוא עשה,

‫בגלל זה זכה שאחד מנכדיו,

מצאצאיו, ‫יהיה נביא שיפתח בתשובה.

‫מה הייתה הנבואה של הושע?

‫שובה ישראל עד השם אלוקיך,

‫כי חסלת בעווניך.

‫שובה ישראל עד השם אלוקיך,

‫כי חסלת בעווניך.

‫עוד כל מיני,

‫משל,

נדמה לי,

‫אבטח גלעדי הוא משבט מנשה,

‫יהושע מאפרים,

‫אבל משבט שמעון אין כלום, ‫לא שופט, לא מלך, לא נביא.

‫זה רב פנחס בן יאיר אומר,

‫תראה מה עוון גורן.

‫זה היה חילול השם, זה היה בפרסיה.

‫למה פנחס דקר אותו? ‫כי הבועל הארמית,

‫קנאים פוגעים בו.

‫הוא לא ממש חייב מיטה,

‫אבל קנאים יכולים להרוג אותו.

‫גם יעקב אבינו לא בירך את שמה.

‫בדקתי גם אצל יעקב אבינו ‫בפרסת בית.

‫ברך אותם

שמעון ולוי אחים כלי חמאס מכורותיהם,

‫בסודם על תבותו נפשי ובכבודם על תחר כבודי,

‫בסודם ובאפם על תחר כבודי,

‫כי באפם הרגו איש,

‫כי באפם הרגו איש, וברצונם עיקרו שור.

‫זה שמעון שזרק

את יוסף לבור.

‫אחלכם בישראל,

נהיו מלמדי תינוקות.

‫בכל מקום,

‫המלמדים זה משמעון ולוי.

‫אבל מלמדים זה לא שררה.

‫זו עבודה.

‫שררה זה שופט, נובי,

‫מלך.

זה הוא לא זכה.

‫אפשר להאמת שאם אדם מתחתן עם גויה,

‫כמו היום יש הרבה, רחמנו ניצלן,

‫התבוללות,

‫אדם מתחתן עם גויה זה לא רק עצם

‫החתונה,

‫שזו חתונה בעבירה,

‫להתחתן עם גויה.

‫זה לא רק בחתונה.

‫אחרי כן היא חיה כמו גוי.

‫היא לא אוכלת כשרות,

‫היא אוכלת חזיר,

‫וכל המאכלות

המגוענות של הגויים.

‫ויהודי הוא ממש נופל לגמרי.

‫הוא כבר אדם שמתחתן עם גויה,

‫הוא מנתק את עצמו מכלל ישראל.

‫הוא כבר יהיה גוי. ‫למה?

כל הזמן הגויה הזאת

‫מפטמת אותו במאכלות אסורות,

‫ובדעות הגויות שלה.

‫כל ה... מה הם חושבים? כל הגויים...

‫מה יש להם בראש?

‫הוא נהיה כמו גוי.

‫מה לעשות, לצערנו,

‫בצרפת, איש המון התבוללנות.

‫מזמן.

‫בעם יהודי,

‫להתחתן עם גויה, זה היה נורא אצלנו,

‫בעירנו.

‫לא היה שייך

מי שיתחתן עם גויה ‫או בות ישראל תתחתן עם גוי, ‫זה היה כמו לאמיר דת.

‫אבל היום

‫פעם אמר לי אחד,

‫נשוא עם גויה, אדם מבוגר,

‫אבל הוא לא היה בא להתפלל.

‫היה בית כנסת ממש על יד הבית שלו.

‫ביום כיפור הוא לא בא להתפלל.

‫איך הוא יכול לחיות בסתירה?

‫איך אדם יכול לחיות בסתירה?

‫מצד אחד יבוא להתפלל ביום כיפור, ‫מצד שני הוא עיה עם גויה.

‫איך יכול להיות?

‫זה לא היה יכול להיות.

‫אז לא יודע, אמרו לו שהוא אמר

‫שהאישה הזאת

‫הצילה אותו.

‫הוא היה

יהודי,

‫לא היה לו לא בית, לא היה לו כלום.

‫והיא היה לה בית,

‫אז הזמינה אותו לבית,

‫ועשתה איתו היכרות והתחילה

‫לעזור לו,

אולי למצוא איזו עבודה,

‫וככה הוא הרגיש שהיא העמידה אותו על הרגליים.

‫אני עומד מלמד עליו זכות,

זה לא קל.

‫אבל מעניין,

‫הייתי שם, גם בפריז,

‫במקום אחר,

‫הייתה שמה

איזו

אישה צעירה

מתוניס,

‫והיא התחתנה עם גוי,

‫והיא הייתה בהיריון,

והרופאים אמרו,

‫שצריך

לעשות הפלה.

‫למה הם אומרים?

‫לא ידע מה אמרו,

‫שלא טוב, הבלד לא ייזה,

‫והיא בשום אופן לא רצתה לעשות הפלה.

‫והיא בשום אופן לא רצתה, ונולד ילד.

‫והיא באה לרופא שם משהו, גם מוען,

‫שימולת.

‫היא רוצה, היא באה, לא הגויה, ‫אבל הוא היה שומע לה, לא אכפת לו,

‫שיטמול את הבן.

‫זה היא לא ויתרה.

הבן שלה הוא יהודי,

‫אפילו שהיא נשואה עם גויה,

‫אבל היא לא רוצה שהבן שלה ‫לא יהיה יהודי.

‫היא רוצה שהוא יהיה מהול.

‫אז הוא בא ומספר לי את הסיפור. ‫הוא שאל אותי

אם הוא יכול למול אותה,

‫את הבן,

‫לפי ש... זה פרצה, הרי זה בן מגוי.

‫אמרתי לו, מה זאת אומרת?

‫הרי

אם אין לו אבא לילד,

‫או אביו לא מעלו אותו,

‫בית דין בכל ישראל חייבים למולו.

‫מכאן הבית דין. ‫אמרתי לו, זה אתה בית דין פה.

‫אתה הרי מל הרבה תינוקות,

‫ובאו אליך, ואין מי שימול,

‫אתה תגיד לה, לא מלאים אותו?

להפך.

‫וכאן המצווה עליך יותר גדולה ‫שאתה תמול אותו.

‫כי אין לו אבא,

‫אז המצווה שאתה תמול אותו.

‫הוא שמע לי, הוא עשה את זה.

‫אבל אתה רואה,

‫על זה אמרנו,

‫כשר שנה בין החוחים,

‫כן רעייתי בין הבנות.

‫זאת הנערה הזאת.

‫אין לה מה לאכול אולי, ‫אלה בעיות, אולי...

‫אז היא התחתנה עם גוי.

‫אבל היא עדיין קשורה עם העם היהודי.

‫היא עדיין הבן שלה יהודי,

‫והיא תמול אותו.

‫אפילו שאישה, אימה לא חייבת,

‫במיזת מילאס לבן.

רק האבא.

‫אבל היא רוצה שהבן שלה יהיה שער יהודי,

‫לא יהיה גוי.

‫וככה היא מלאה אותו. על זה נאמר,

‫כשושנה בין החוחים,

‫כן רעייתי בין הבנות.

‫השושנה בתוך קוצים.

‫השושנה, העלים שלה רכים, יפים,

‫והנה הקוצים חותכים את העלים.

‫אבל

כן רעייתי בין הבנות.

‫אפילו שהבנות עושים לה צרות,

‫אבל היא נשארת שושנה.

‫נשארת שושנה כשושנה בין

‫בין החוחים.

‫כן רעייתי בין הבנות.

‫אחרי זה הגיעה שבת,

‫הלכנו לומר

שיר השירים,

‫עם הרבה רגש למדנו שיר השירים.

‫מכיוון

‫אחרי המעשה הזה,

‫כשושנה בין החוחים,

‫כן רעייתי בין הבנות.

‫לעומת זה, פעם דרשתי שמה בפרשת פנחס,

‫במקום אחר, בפריז, ‫הכול בסביבות פריז.

‫ודיברתי, תראו מה שזנות, ‫מה זה להתחתן עם גויה,

‫תראו כמה זה מזיק.

‫כמעט שהקדוש-ברוך-הוא היה מכלה את ישראל.

‫קם אחד מתוך הקהל וצעק,

‫למה?

מה יש להם לגויות?

הם בסדר גמור.

‫ככה, עד כדי כך, הוא לא יודע,

‫הוא לא יודע שהוא גוי. ‫הוא כמו גוי, הוא חי עם גויה.

‫לא מתפלל, הוא בא לשבת להתפלל.

‫גם כן, אותו דבר. מצד אחד הוא מסכן,

‫נשוא עם גויה, אבל מצד שני הוא,

‫הניצוץ היהודי מזכיר לו תמיד שהוא יהודי.

‫אז מה עשה כעת?

‫עשר.

‫אז נגמור.

‫בעזרת השם, נראה איזה זמן,

‫אני אומר על הלכות תשעה במשך הזה.