שכר הבזיונות | הרב אמנון יצחק

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

נציב יום רפואת הנפש ורפואת הגוף לנריה בן ויקטוריה,

מהרה.

והעסך לגוי גדול

בעברך,

בהגדלה שמך, ואהיה ברכה.

בעברך.

הובטח לו לאברהם אבינו עליו השלום כאן בפסוקים האלה,

שבע ברכות גדולות ונצורות.

פירטנו אותן והסברנו אותן באחת ההרצאות הקודמות.

ומי שירצה יראה ברש״י

שמביאים החכמים זיכרונם לברכה מה הפירוש בכל הברכות.

ועוד נאמר,

כאן אי אתה זוכה לבנים,

אבל אם אתה הולך לארץ ישראל אתה תזכה לבנים.

ועוד, כשהוא הודיע, תבעכה בעולם.

המדרש אומר שאברהם אבינו

היה כמו צלוחית של פלייתון.

זה בושם.

אז כשהוא היה במקומו בארם,

אברהם, אב לארם,

אז ריחו לא היה נודף.

אמר לו, לך לך,

מארצך ומולדתך ומבית אביך.

אז צנצנת של בשמים שמטלטלים אותה,

אז היא מפיצה ריח בכל העולם.

ואז הוא נקרא אב רעם, אב המון גויים.

בהתחלה רק אב לארם,

ואחר כך אב להמון גויים.

אז הוא אומר,

הקדוש ברוך הוא,

הלך לך מיועד שאני אודיע טבעך בעולם.

ואעשך לגוי גדול זה שאומרים אלוהי אברהם

ואברכך זה שאומרים אלוהי יצחק

ואגדלה שמך זה שאומרים אלוהי יעקב.

יכול יהיו חותמין בכולן ברוך אתה.

אנחנו אומרים, מגן אברהם.

אז מה יגידו? מגן אברהם, יצחק ויחקב?

אפשר שיחתמו בכולן?

תלמוד לומר ויהיה ברכה.

בך חותמין ולא בהם.

בכל המעלות האלו זכה להם אברהם אבינו עליו השלום, זה מקצת ממה שכתוב.

אז בך חותמין אמרנו שבאחרית הימים בך חותמין החתימה תהיה בסוג העבודה שלך,

כמו שאתה גיירת גרים, ככה יהיה חזרה בתשובה ובכך חותמין.

וכך אומר הרמב״ם,

הוא כבר הבטיח התורה שישראל עושים תשובה בסוף גלותן ומייד הם נגלין.

לא הוזכר בתורה מה הטעם שזכה אברהם אבינו לכל הטובות האלה.

מה הטעם שהוא זכה?

לך לך מארצך ואני אתן לך את כל הברכות האלה וכו'. למה? מה קרה?

מה הוא עשה שמגיע לו כל כך?

מעיר הרמב״ן, וזה לשונו

והנה זאת הפרשה לא בארה כל העניין.

כי מה טעם שיאמר לו הקדוש ברוך הוא עזוב ארצך והטיבה עמך טובה שלא הייתה כמוהו מעולם.

ומבלי שיקדים שהיה אברהם עובד אלוקים

או צדיק תמים ומנהג הכתוב לומר

התהלך לפניי ותשמע בקולי והטיבה עמך.

אם אתה שומע בקולי אני הטיבה עמך. פה לא כתוב מה הקדים.

כמו שנאמר בדוד, כמו שכתוב בשלמה,

ובעניין התורה כולה.

כוונת הרמב״ן להקשות על הטובות והברכות שזכה להם אברהם כמפורש בפסוק, מדוע זכה לכך?

וכתב הרמב״ן

אבל הטעם,

אתם יודעים מה הטעם?

מפני שעשו אנשי עור כשדים עמו רעות רבות על אמונתו בקדוש ברוך הוא.

כמו שמובא במדרש,

שהושיבו את אברהם אבינו עליו השלום בבית האסורים עשר שנים,

ומסר את גופו ואת כבודו עבור אמונתו בקדוש ברוך הוא.

והוא ברח מהם ללכת ארצה כנען,

ושם יגדל שמו ויתברכו בו הגויים ההם.

לא כאשר עשו עימו באור כסדין שהיו מבזים ומקללים אותו ושמו אותו בבור או בכבשן האש.

עד כאן זה דבריו של הרמב״ן, מבואר אם כן בדבריו,

שזכות אברהם לא הייתה רק בגלל אמונתו,

אלא עבור הביזיונות

ומיעוט כבודו שהיה לו באור כסדים.

זאת אומרת, מי שמוכן לספוג ביזיונות ועלבונות וקללות לכבוד השם יתברך, והוא לא סוטה, אני חומה, כמו שלמדנו אתמול,

על זה מגיע לו את כל השכר שקיבל אברהם.

ואמרנו שהמחזיר בתשובה מקבל את הברכות של אברהם אבינו כל יום בייחוד העליון שנעשה בנפילת אפיים.

בדיוק אותו דבר, כי גם מחזיר בתשובה מקבל ביזיונות,

כידוע מדורנו אנו.

והדברים מפורשים אפילו בא הרמב״ם במורה נבוכים חלק ג' כ' ט', וזה לשונו.

ידוע שאברהם אבינו עליו השלום גדל באמונת הסאבה,

ודעתם

שאין אלוה,

רק הכוכבים.

אמנם אברהם שגדל בכותא,

כשחלק עם ההמון,

חלק עליהם כמובן,

סוף העניין היה שהמלך שם אותו בבית הכלא,

וכשהוא התמיד לטעון עליהם ימים רבים

והוא בבית כלאור,

פחד המלך

שיפסיד עליו ממלכתו וישיב בני אדם מאמונתם,

וגירש אותו המלך לקצה המזרח

אחר שלקח כל אשר לו,

לא הותיר לו ממון ונכסים.

ואין ספק אצלי שהוא עליו השלום,

אשר חלק על דעת בני אדם כולם,

שהיו מקללים ומבזים אותו הטועים ההם,

וכאשר סבל הכול בעבור השם

וכן הדין לעשות לכבודו.

אז נאמר לו,

ואהברך מברכך ומקללך האור.

היינו, דברי הרמב״ם כדברי הרמב״ן

שזכות אברהם אבינו עליו השלום הייתה עבור זה,

שהוא ספג בזיונות, עלבונות, קללות לכבוד השם, ולא הפסיק,

והתמיד עד שייבא סיכון לממלכה כולה.

חזיינן מאחר, רואים מכאן,

היכן טמון עיקר הצלחת האדם,

שכל שמתבזה עבור כבוד שמו יתברך ונותן מכבודו וגופו עבור כבוד שמים,

מובטח לו שיזכה לכל הברכות.

ודאי שזכות אברהם אבינו עליו השלום שהגיע למעלת הנבואה,

הייתה בגלל אמונתו בהשם יתברך.

אבל מה שזכה,

שהכירו בו כל העולם והתברכו בו,

אוכי דעית בחכמים זיכרונם לך מבראשית רמב״ם ג.ה, שהושבו כל העולם ואמרו לו,

נשיא אלוהים אתה בתוכנו,

כל זה זכה בגלל שמסר נפשו וכבודו עבור כבוד שמים.

נמצא שעיקר השתדלותנו בעבודה חייבת להיות כאשר ימסור כבודו ונפשו עבור תורה.

עיקר הנפש הוא הכבוד,

ולמסור נשמתו זה למעט את כבודו, זה מסירות נפש.

ראיתם את זה בהוראות קבע אתמול, שלשום.

אבל לא מוכנים למסור את הנפש.

להוריד מהכבוד?

מה פתאום להוריד מהכבוד? לכבוד השם, להוריד מהכבוד? מה פתאום?

אוי אוי אוי.

תראו את ההבדלים.

יש אחד שעכשיו אמר על איזה מישהו שהוא בבא והוא נוכל והוא רמאי וכל מיני דברים.

מה הוא טבע אותו?

וטבע אותו והוא הפסיד.

למה הוא הפסיד? כי הוא הגיע לפשרה.

מה פשרה?

שהוא ישלם ארבעת אלפים שקל

ושהוא יפרסם בישראל היום התנצלות.

לא הבנתי.

אם אתה איש אמת ואמרת אמת על האיש ההוא שהוא כזה וכזה וכזה,

תשלם.

תשלם על האמת.

למה פשרה?

שיפסקו אם אמרת לשון הרע וזה שקר,

אז אתה צריך לשלם.

אבל אם זו אמת,

אפילו אם בית משפט יגזור עליך ההפך מהאמת,

תחזיק באמת.

תשלם על האמת.

תעמוד עם האמת.

מה אתה עושה פשרה?

אז אתה לא אמיתי, אתה חרטא.

אמרת שהוא נוכל ורמאי?

מה אמרת? זה סתם?

אתה יודע שהוא כזה?

אם אתה יודע שהוא כזה,

אז אתה אמרת ותשלם על האמת? כן, צריך לשלם.

אבל מי שלא מוכן לשלם בביזיונות ולא מוכן לזה, ביזו אותו מן השמיים, שהתפרסם קלונו שהוא מתפשר על האמת כאילו שהוא אומר.

זה ביזיון יותר גדול.

כי אם אתה אמיתי ואתה אומר,

אז תגיד את זה עד הסוף, תעמוד עם מה שאתה אומר.

למה אתה ויתרת על האמת? אה, זה עולה כסף.

אה, אתה עלול לשלם קצת יותר.

אה, אז מי צריך את האמת אם זה עולה כסף?

אני אמסור את הכסף שלי בשביל זה? אז איך אתה אומר, ואהבת את השם בכל מאודיך,

בכל ממונך?

אם אתה אוהב ואתה רוצה לפרסם את האמת ולהרחיק את האנשים מהשקר ולהזהיר מהאנשים,

אז תעמוד עם האמת עד הסוף.

ואם צריך לשלם עליה, משלמים. מה יש?

אז אתה אוהב את כולם או לא אוהב את כולם?

או שאתה אוהב את הכסף שלך?

מה אתה אוהב בסוף?

מגיע מבחן קטן, אדם לא עומד בו.

אבל מטיף לאנשים,

אמת!

אמרת האמת.

איפה האמת?

פשרה עושים על האמת?

אם יגידו לך ששמע ישראל,

זה לא קבלת עול מלכות שמיים. בית משפט יפסוק, זה לא קבלת עול מלכות שמיים, נו?

אבל אתה אמרת שזה כן, ואתה ביזית את בית המשפט, כי אמרת ההפך ממה שהם פסקו.

נו?

אז תעשה פשרה על זה.

תעשה פשרה.

תחליט.

או שאתה משקר על אנשים, ואומר סתם על אנשים שהם רמאים ונוכלים, או שאתה יודע מה שאתה מדבר, ואם אתה יודע מה שאתה אומר, למה אתה חוזר בך בשביל פשרה, בשביל כסף?

תגיד.

כן.

מה שיגזרו מן השמיים, הרי אתה אומר שיש השגחה, לא? מה שיגזרו מן השמיים, שאם אתה צריך לשלם, תשלם.

ואם לא שילמת פה,

שיהיה לך בריאות, תשלם במקום אחר.

כי מה שנגזר שתשלם, תתשלם. וגם אם עשית פשרה ואתה חושב שהרווחת,

לא הרווחת,

תתשלם.

ועוד יותר תתשלם על זה שאתה שקרן, כי אתה לא אומר את האמת עד הסוף, כי אתה מתפשר על האמת.

אבל מה מעניין?

שאחר כך שאלו את הדוברים שלו, יש לו דוברים כבר,

אז שאלו את הדוברים,

אז הם אמרו שהוא אחז בדעתו שיש אנשים שאין לסמוך,

הוא לא חזר להגיד עוד פעם על אותו בן אדם,

רק הוא רמז שכאילו הוא לא שינה דעתו. אם אתה לא שינית, תעשה קידוש השם, תפסיד כמה אלפי שקלים עוד, עוד כמה אלפי שקלים, תפסיד לכבוד האמת,

תקנה עולם.

אתם מבינים?

זה לא אלה שהולכים בדרכו של אברהם אבינו.

אלה שהולכים בדרכו של אברהם אבינו, הולכים עם האמת, גם אם נכנסים לכבשן האש,

גם אם לוקחים להם את כל הרכוש.

גם אם מכניסים אותם לכלא.

הם לא משתנים.

זה האמת!

זה אברהם!

זה זרעו! זה צאצאיו!

אבל לא כאלה, אתה מבין, צ'לבלה, היום ככה, מחר ככה, כמו שלמדנו אתמול.

שאלה הרשעים שכתוב במזמור הראשון של תהילים, מדובר על כאלה שלומדים תורה ועושים הכול.

רק אם דלת היא,

הוא כמו דלת.

היום הוא אומר ככה, מחר הוא אומר ככה.

למה? תלוי. משתלם, לא משתלם, עולה לי כסף, לא עולה לי כסף.

תלוי!

זה ההבדל.

בזאת ייבחנו!

אז אברהם אבינו,

איי-איי-איי.

הוא היה מוכן לקבל ביזיונות,

עלבונות, הכול.

אבל אותו אחד לא היה מוכן לקבל ביזיונות,

כי אנשים קמו לו באמצע הרצאה, הוא היה אומר את האמת פעם. פעם הוא היה אומר את האמת.

הוא היה מעתיק ממני, והוא אומר את האמת.

אבל כשזה פגע לו בכבוד, ולא באים, ולא מזמינים, ולא פעם, אז הוא החליט שהוא מפסיק.

אני אוהב את כולם, הוא החליט. אני אוהב את כולם.

עניין העבודה הזאת איננה ידועה לנו כלל, עבודתו של אברהם אבינו.

שאפילו אלו שמתייגעים בתורה ועמלים בה,

מכל מקום אינם מוכנים לוותר על כבודם.

מכל עסקם בתורה הוא להגדיל את כבודם.

אבל הגיעה בתורה תוך כדי ביזיונות רחוקה מאוד מאיתנו,

ורק יחידי סגולה מסוגלים לכך.

ואפשר לראות זאת בעליל.

בשעה שדומה בעיני אדם שכרוך בעבודתו בתורה איזה מעט ביזיון,

מזניח כל עסקו ועבודתו ומבקש לעצמו דרכים אחרות.

ואיננו יודע שבשעה שמקבל על עצמו ביזיונות,

אז הוא יהיה מכובד בעיני הקדוש ברוך הוא,

ויזכה למרב ההצלחות בעולם הזה ובעולם הבא.

אם אתה רוצה שיהיה לך כבוד בעולם הזה, לא תקבל יותר שכר בעולם הבא. יגידו, קיבלת, מה רצית? כבוד? הנה, קיבלת.

לא תקבל יותר.

אבל אם אתה מוכן להתבזות לכבוד האמת של הקדוש ברוך הוא, ממנו תקבל כבוד.

כבוד, חכמים, ינחלו.

את היסוד הזה אפשר לראות גם בפרשת השבוע.

היכן תמונה עיקר הצלחת האדם?

שרי,

אשת אברהם,

לא ילדה לו.

בלה שפחה מצרית ושמה הגר.

ותאמר שרה אל אברהם,

הננה עצרני אדוני מלדת.

אז לפחות שרה אמנו יודעת שזה שהיא לא יולדת זה מהשם.

לא בעיה רפואית.

לא בעיה רפואית.

הננה עצרני אדוני מלדת.

בונה אל שפחתי,

אולי ייבנה ממנה.

והנה מובא בחכמים זיכרונם וברכה

ביבמות סד שאברהם ושרה טומטומים היו.

אתם יודעים מה זה טומטום?

דהיינו, אין להם סימני זכרות ונקבות.

טומטומים.

שמטבע בריאתם לא היה אפשר שיולידו להם, ייוולדו להם בנים.

וביקשה שרה עצות ודרכים מאח לזכות

לבנים ולעקור גדרי הטבע.

ולכך אמרה לה אברהם, שייקח את הגר לאישה,

ורשי פירש בזכות שיכניס צרה לתוך ביתי.

זאת אומרת, למה היא הסכימה?

אישה לא רוצה שתהיה עוד אישה בבית, זה נקרא צרה.

כי היא מתקנאות אחת בירך חברתה,

וכשהוא מפרגן לאחת, השנייה מצטערת.

אז זה נקרא צרה.

אז היא אמרה, אולי ייבנה ממנה על ידי שאני אכניס צרה

לתוך ביתי,

שזה יהיה צר לי, זה יכאב לי, אני אפגע.

היא תחזיק ילד, אני לא אחזיק ילד.

הדבר מפליא.

הרי איתא שאברהם אבינו, הרב השלום, היה טפל לשרה בנבואה,

ואם כן הייתה מדרגתה גבוהה ועליונה לאין שיעור.

וכל זה לא הספיק כדי שתזכה לבנים.

ורק העניין הזה,

כשהיא הכניסה צרה לתוך ביתה,

היא הבינה שזה יהיה הסיבה והטעם

שעבור זה היא תזכה שתיבנה ממנה.

ובוודאי אין זה מן הדברים הקלים שהשפחה תהיה גבירה

והיא תלד בנים.

ואילו שרה הגבירה,

עקרת הבית, תישאר עקרה, לא ילדה.

ועבור הביזיון והסבל שכרוך בכך

היא תזכה לבנים.

למה?

כי היא יודעת שבזכות הביזיונות והסבל שיהיה לה מזה שהיא תראה,

שהיא הופכת להיות העיקרית והיא מחזיקה את הבנים,

היא ידעה שהיא תזכה לבנים.

כתוב וישמע אברהם לכל שריי.

לא כתוב וישמע לשריי,

לכל שריי. רש״י אומר לרוח הקודש שבה,

לכל שריי.

רוח הקודש הסכימה לכך

שזוהי הדרך היחידה שעל ידי זה אפשר לזכות.

ובאמת מפורש בתורה שזו הייתה הסיבה שזכתה שרה ליצחק.

בזכות זה היא זכתה ליצחק.

אתם שומעים?

אז היא ביודעין הכניסה את עצמה לביזיונות וייסורים שהם גדולים ביותר,

שהשפחה תשלוט וראיתם שהיא זלזלה בה אחר כך וכולי.

אבל כל זה בשביל להיבנות להביא זרע קודש מהצדיק אברהם אבינו.

ותקנא רחל באחותה,

ותאמר אל יעקב

הבה ליבנים

ואם אין מתה אנוכי.

רש״י אומר,

אמרה לו ליעקב זקנך אברהם היו לו בנים מהגר

וחגר מותניו כנגד שרה

וחגר מותניו כנגד שרה.

זאת אומרת

אברהם אבינו היה מבוגר מאוד ולמרות זאת

אחרי הילד שיצא לו מהגר הוא המשיך

והביא משרה.

אז היא אומרת לו רחל, יעקב, זקנך אברהם היו לו בנים מהגר וחגר מותניו

כנגד שרה.

מה עונה לה יעקב אבינו?

אמר לה זקנתי סבתא שלי שרה אמנו

היא הכניסה את שרתה לתוך ביתה

בשביל זה היא זכתה.

אמרה לו אם הדבר הזה מעכב הנה אמתי.

מה רואים מפה? רואים מפורש שיעקב אבינו עליו השלום אמר שהטעם שזכתה שרה לבנים לא בגלל אברהם אבינו שהוא חגר.

לא.

אלא בגלל המעשה הזה שהכניסה את שרתה לתוך ביתה

כי הביזיונות והסבל הם היו הזכות שהיא זכתה להביא את יצחק.

לא בגלל אברהם.

ובאמת זה הקושי הגדול בעבודה, עבודת השם.

שיכול אדם להתייגע בכל כוחותיו ומאמציו

אבל לוותר מעט על כבודו עבור כבוד שמיים אינו יכול.

כי אהבת הכבוד דוחקת בו

בכל פעולותיו ומעשיו נובעים מחמת אהבת הכבוד.

אתם רואים כנס של ש״ס.

עושים ביד אליהו

ומזמינים את שווקה

שיצחק יוסף דיבר נגדו, שאבא שלו זרק אותו מהבית

ושהוא השפיל אותו ודוד יוסף אמר שהוא לא שמע בקול אביו

ואמר פרנוסה, פרנוסה

ושלום כהן חתם נגדו במכתב של עשרים וחמישה רבנים

ועוד רבנים

והוא היה שם

ואף אחד לא זרק אותו.

איך הזמינו אותו אם הם כתבו שזה מסייע לדבר עבירה

ואין לו חלק לעולם הבא בכל שאר הדברים?

למה?

כי צריך כבוד. אם לא יביאו זמר שימשוך את הקהל, מי יבוא בשבילם?

מה יבואו לשמוע?

יתכנסו עשרת אלפים איש בשביל לשמוע פרשת השבוע.

אבל יש זמר!

מחטיא רבים גדול ומפורסם!

אה!

אז בשביל זה באים שסניקים לשמוע את הזמר המחטיא הרבים

בפרט שהרבנים שלהם שחתמו נגדו ונגדם נגד כל הזמרים הם בעצמם באים.

אז יש לך לגיטימציה יותר מזה?

הכל בשביל כבוד.

נראה שיעשו כנסים בלי זמרים.

נראה.

מי יבוא.

אז זאת אומרת

באמת זה קושי גדול בעבודה שיכול אדם להתייגע בכל כוחותיו ומאמציו

אבל ותר מעט מכבודו עבור כבוד שמיים הוא לא יכול

כי אהבת הכבוד דוחקת בו וכל פעולותיו ומעשיו נובעים מחמת אהבת הכבוד.

היינו שנאמר הקנאה והכבוד מוציאים את האדם מן העולם.

לכן,

כיוון שזה הקושי הגדול

פשוט מאליו

שהפסד הכבוד עבור הקדוש ברוך הוא, זוהי ההצלחה.

תשועת השם באה לאלה שהם נדכאים וסובלים עבור כבודו יתברך.

ומעט המובן מדוע עבודת תיקון המידות

היא מהעיקרים הנדרשים מאיתנו.

משום שבלימוד התורה מוצא האדם כבוד ולכן עוסק בזה.

ואילו עניינים אלו שאין מצפה מהם כבוד עבור האדם רחוקים מאוד מאוד מאיתנו.

ללמוד תורה זה מכובד, זה כיף, להתפלפל, להחכים,

יש בזה כבוד, קוראים לו בן תורה,

אברך כולן, רב, יש בזה כבוד.

להתבזות, ללכת, לקרב אנשים,

ישפילו אותך, יתווכחו איתך, יגידו לך מי אתה, פרזיט, לך לעבוד, עשה ככה.

מי ילך לעזוב את התורה בשביל שיבזו אותו, בשביל שזה, יקללו אותו?

מי מוכן להיות אברהם אבינו?

מי מוכן להראות שהוא מזרעו?

ומה כתוב? חייב אדם לומר, מתי יגיעו מעשי למעשי אברהם, יצחק ויעקב?

אז איך זה מסתדר?

זהו, דתיים עם חליפות.

זהו, אם שם את החליפה, זהו, נקרא שאתה דתי.

ויאמר למלאך אדוני,

שובי אל גבירתך

ויתעני תחת ידיה הגר, סולקה מבית אברהם,

ובא מלאך ואומר לה, שובי אל גבירתך, ומה?

ויתעני

תחת ידיה.

חכמים זיכרונם רכה אומרים שזכתה הגר לראות חמישה מלאכים.

כל השיחות האלה,

חמישה מלאכים דיברו איתה כשהיא במדבר עם ישמעאל.

חמישה מלאכים.

כל זה בגלל מה?

משום שהיא התענתה תחת צרה אימנו עליה השלום.

בגלל העינוי.

זכתה, חמישה מלאכים דיברו איתה.

מבואר שהסבל והביזיון הם גורמים חביבות בעיני הקדוש ברוך הוא.

ועליהם נאמר הנעלבים ואינם עולבים,

שומעים חרפתן ולא משיבים,

ושמחים בייסורים.

עליהם נאמר ואוהביו

כצאת השמש בגבורתו.

אז מה כתוב?

הנעלבים,

לא אחד אמר לך טיפש, אז אתה נעלבת ולא עלבת. לא.

אתה מוכן להיעלב לכבוד השם יתברך.

אתה שומע חרפתך בגלל שאתה קנאי להשם יתברך.

אתה מקבל ייסורים, ביזיונות.

השם קורא לך אתה אוהב שלי.

ואוהביו,

כמו אברהם אבינו, אברהם אוהבי,

ואוהביו כצאת השמש בגבורתו.

כי עיקר הזכות טמונה בקבלת עלבונות,

מהם הם החביבים בעיני הקדוש ברוך הוא.

מי מוכן

להתבזות לכבודי?

פה זה המבחן.

והשווי של הבן אדם תלוי בזה,

וכל הזכויות והברכות והעולם הבא של האדם

והצלחות בעולם הזה וסייעתא דשמיא הכל נובע כמה אתה מוכן להתבזות.

לא פרסמה התורה על מה ברך אותו השם כל כך.

באו הרמב״ם והרמב״ן ואמרו לנו את הסוד.

כל הביזיונות שעבר אברהם אבינו.

ומה אמר לו השם?

אמר לו, אתה כמו צלוחית פלייתון.

אנשים לא ידעו להעריך

כמה אתה גדול.

עכשיו לך לך, אני אוציא טוואחה בעולם. כל העולם יכיר אותך.

ואז הריח של המעשים הטובים

של אברהם אבינו נדף לכל העולם עד שכל העולם הודו ואמרו, נשיא אלוהים אתה בקרבנו.

רצו לעשות אותו אלוה.

עשו לו בימה והושיבו אותו,

ורצו להשתחוות לו. אמר להם, לא, לא, לא, עד כאן.

אבל כל העולם הכיר במעלתו.

וגם אחרי זה, אחרי שני דורות, לא נשאר מזה שום דבר.

אבל לא משנה.

הוא עבד את השם,

השם פרסם את אברהם בכל העולם,

והשם גם גילה לנו שבזכות אברהם בכלל קיים כל העולם.

אלה תולדות השמיים והארץ בהיבה רעם.

אל תקרא בהיבה רעה מנה באברהם.

האדם הגדול בענקים

קרא לו יהושע בן נון.

רבי חנניהו מנהגה שאומר,

רצו הקדוש ברוך הוא רצו כל ישראל לפי כוך,

הרבו לעם תורו מסור שנה אמור,

אלוהינו יחפש למען סורגו יאבין תורו יעדינו.

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת מולי חנין, נכון.

בבקשה.