מדוע צריך לשנות שם? | הרב אמנון יצחק

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

יציב יום להצלחה גדולה לקנישתה של כפז,

שיזכו לקרב את הגאולה וימשיכו לזכות את הרבים,

ויזכו להקביל פני משיח צדקנו ולחזות בבית מקדשנו בנוי מהרה, אמן כן יהי רצון.

אמן.

ביוסף אברהם, בייקח אישה ושמה כתאורה.

זו הגר.

ולמה נקראת כתורה?

על שם שנעים מעשיה כקטורת

ושקשרה פיתחה

שלא נזדווגה לאדם מיום שפרשה מאברהם.

בארמית,

כשירה זה כתירה,

תמוה.

לחולי רחמנא ליצלן

משנים שם.

במה חלתה אגר שהיו צריכים לשנות לה את השם לקטורה?

בתשובה שאכן היא חלתה, חולי מסוכן.

היא גורשה מבית אברהם.

זה חולי מסוכן מאוד.

מי שמגרשים אותו ממקום טוב מאוד זה חולי מסוכן מאוד וצריך לשנות לו את השם.

הגמרא בסוטה ממזן מספרת

כאשר הרג ינאי המלך את החכמים

כמבואר בקידוש אין סו,

ברחו רבי יהושע בן פרחיה ותלמידיו לאלכסנדריה של מצרים.

כששכח כעסו של ינאי

פנו לחזור לארץ ישראל.

לנו באכסניה אחת

ובעלת האכסניה כבדתם עד מאוד.

התפעל רבי יהושע בן פרחיה

כמה נאה אכסניה זו.

אמר אחד מתלמידיו

רבי עיני הטרוטות.

זה היה יימח שמו וזכרו.

האיש ההוא

של הנוצרים.

אמר לו רבי יהושע בן פרחיה רשע,

בכך אתה עוסק?

הוציא ארבע מאות שופרות ונידהו.

יש לפרש

שזה בכלל מנדין על כבוד הרב.

כמו שכתוב בברכות יט.

כיוון שלא זו בלבד שעסק בכך להסתכל באשת איש.

ואמר עיני הטרוטות, איך אתה אומר?

מה נאה אכסניה זו?

הוא התכוון

לאירוח למקום שאירחו אותו,

והוא התכוון לאישה שמה.

למה? אז לא רק שהוא עסק בלהסתכל באשת איש,

אלא חשד בריבו שלכך הוא התכוון,

שאמר מה נאה האכסניה הזאת, כאילו על האישה שם.

אז מנדין על זה,

רב מנדה על כבודו.

ובירושלמי בחגיגה, פרק ב', הלכה ב',

נזכר מעשה זה,

עם מה שאמר רבי יהודה בן טבאי,

שתלמידו חטא

במה שחשד בריבו.

טוב,

נחזור למקרה.

בכל יום בא לפני ריבו, אותו יימח שמו וזכרו,

ולא קיבלו.

יום אחד בא,

כשריבו קרא קריאת שמע,

והיה בדעתו לקבלו,

והראהו בידו שימתין.

הוא חשב שזו תנועת דחייה.

יצא וזקף לבנה והשתחווה לה,

וחישף

והסית

והדיח את ישראל.

מה קרה כאן?

הלא אדם חשוב היה.

לא כל אחד יכול להיות תלמיד של רבי יהושע בן פרחייא.

ואם נתן דרור לעיניו,

הרי נדעו,

משב בתשובה

הוא ביקש לשוב ולהימנות עם התלמידים הנאמנים.

וריבו דחה הוא יום אחר יום,

עד שראה שתשובתו היא תשובת אמת,

וסבר לקבלו.

אלא שבטעות חשב שנדחה,

הוא כבר זקף לבנה,

והשתחווה לה,

וכבר כישף

והסית והדיח.

הלוא לפני שעה מוכן היה לציית לכל תנאי,

ובלבד שיקבלו.

אכן כן.

אבל דחייה יוצרת משבר נורא,

והכול עלול לקרוס

בעקבותיו.

אז יימח שמו וזכרו עשה תשובה,

ובא יום אחרי יום.

רק מתי שבטעות הוא הבין שהוא נדחה,

אז הוא כפר בכל.

איך מקצה לקצה?

איך מקצה לקצה?

רואים מה זה מידות של בן אדם.

אה, לא רוצים אותי?

יוצא נגד.

הפוך על הפוך.

אבל הוא לפחות ניסה לחזור.

יש כאלה שהלכו בלי לנסות לחזור.

אף אחד לא אמר להם ללכת, הלכו לבד.

הלכו לבד.

מכל מקום,

דחייה יוצרת משבר.

לא כל אחד מסוגל לקבל דחייה.

והכול עלול לקרוס בעקבותיו.

נגיד שרבך דחה אותך,

נו, מה הבעיה?

אז תחפש עוד רב אחד.

בדורות ההם היה מספיק רבנים צדיקים.

בדור הזה זה קצת בעיה,

אבל בדור ההוא ודאי שיכול למצוא איזה משהו. ואם הוא היה תלמיד של רבי יהושע בן פרחייה,

היו שם רבנים פחות קצת, אבל צדיקים לאין ערוך.

נכנסת בשאלה של העם.

מה? נכנסת בשאלה של העם.

מה פירוש הוא חייב?

מי אמר שהוא דחה אותו? הוא הבין ככה.

וגם,

אז אם הוא,

כתוב שהאדם צריך אצל ריבו,

אפילו אלף פעם לבוא.

אפילו שידחה אותו,

ידחה אותו ממש.

תעוף מפה,

לא רוצה, לא מוחל לך לעולם,

חייב אפילו אלף פעם לבוא.

מה פירוש?

מי לנו גדולים משבטי ה...

והייתה תביעה על ראובן,

תביעה

שכל האומר ראובן חטא אינו אלא טועה,

כמו שכתוב בשבת נה.

ואדרבה,

ראובן כיוון למצווה,

כבוד אמו הוא טבע,

וקמה שב בתשובה,

ועסק בשקו ותעניתו,

והודה במעשהו,

ויעקב אבינו

לא הוכיחו

עשר,

עשרים,

שלושים,

כחמישים שנה עברו.

סמוך לפטירתו הוכיחו.

אמר לו, בני,

אומר לך מפני מה לא הוכחתיך כל השנים הללו,

כדי שלא תניחני ותלך ותדבק בעשו אחי.

יעקב אבינו פחד

שאם הוא יוכיח את ראובן, בנו הבכור,

הוא עלול מהתוכחת

לעזוב אותו ולהתחבר לעשו אחיו.

דהיינו, להפוך מצדיק

ראש השבטים לרשע.

מזעזע.

ראובן, שהיה ראוי ליטול כתר בכורה,

כתר כהונה,

כתר מלכות,

כל אלה יחד

עלול היה לנטוש את בית יצחק אבינו,

סבו,

ואת יעקב אבינו אביו,

ואת אחיו הקדושים היה עוזב את כולם,

והוא הולך להסתפח לעשו הרשע.

אבל תוכחה

יש בה דחייה.

ומי יודע מה תהיה התגובה.

היה פה מישהו שנדחה מהכנישתא,

והוא כבר חשב לפרוק עול.

כן, כן.

זאת אומרת, אנשים

לא יכולים לקבל דחייה.

השורשים הרעים,

הטמונים בכל אדם,

מבצבצים.

אה, דוחים אותי?

אני אראה להם.

לא כל אחד מסוגל לקבל תוכחת.

ולא נראה.

אלישע בן אבויה היה ממעתיקי השמועה,

כמו שמובא באבות, פרק ד', משנה כ'.

והיה מן הנכנסים לפרדס מצופי המרכבה,

וטעה

במה שראה,

ופרש באופן מעוות,

ויצאה בת קול ואמרה,

שובו בנים שובבים,

חוץ מהאחר.

מה היה עליו לעשות?

להתחנן

שיקבלו.

ומי עשה?

אמר, הואיל ונדחיתי מהעולם הבא,

אהנה מהעולם הזה.

ויצא לתרבות רעה,

ככתוב בחגיגת טו,

לא יאומן כי יסופר.

מי צופה המרכבה?

ממי שכותב שם ועולה לשמיים ורואה מלאכים?

לרדת לשפל? מה?

מה אפשר למצוא בעולם הזה, חוץ מתינופת?

איך אפשר?

שמעתי מאחורי הפרגוד,

שובו בנים שובבים, חוץ מהאחר.

נתנו על זה דרשה ארוכה,

שהוא שמע כוונה, רצה לשמוע את זה.

וגם אם שמע,

אז מה, אם אומרים לך צא, אפילו אם יאמר לך בעל הבית הקדוש ברוך הוא, צא ממחיצתי,

אל תצא.

זה רק ניסיון לראות אם אתה עקשן, נחזור.

מכל מקום רואים שאדם גדול כזה,

בשעה שהוא שומע תוכחת,

הדחייה יוצרת פיצוץ.

משבר.

איך זה עובד?

זה פרי הדחייה.

עורפה

ורות

החיות היו.

בנות מלך מואב

שתיהן ביקשו לשוב עם נעמי

היו מוכנות לחיות חיי צער ועוני עם בנות מלך,

ובלבד שיסתבחו לדת האמת.

נעמי דחתה אותן

כשם שדוחים את הגרים.

לראות אם הם אמיתיים.

ראתה עורפה שנדחתה.

מה זה נדחתה?

היא נשתכנעה

מנעמי

שהיא כבר זקנה, אין לה מה להציע לה, אין לה יותר בנים.

בשביל מה לך?

מה תרוויחי מזה?

חזרי לעמך ולא לייך, תלכי.

אז זה לא היה מתוך כעס.

היא לא דחתה אותה בתעופי מפה.

היא רק הסבירה לה מה שהסבירה גם לרות.

רות דבקה בה,

והייתה מתאמצת ללכת למרות הכול,

אלוהיך אלוהי, עמך עמי.

והיא נשתכנעה

והפנתה עורף, עורפה,

הפנתה עורף

ונפלה לתהום ההתפקרות.

באותו לילה,

כשהיא חזרה בחזרה,

בעלו אותה מאה אנשים

וגם כלב.

מה זה?

הולכת כל הדרך ממואב בשביל לבוא לכרם בית ישראל,

להתגייר

תוך הפקרות של כל העולם הזה,

לחיות בעניות, ללקט שיבונים כמו שעשתה רות.

אין מה לאכול.

איך יכול להיות כזאת פנייה?

זה לא U-turn,

זה סירקל.

מה זה?

איך אפשר דבר כזה?

אפילו בימים הטובים שלה, בתורגויה, היא לא הייתה כזאת.

איך זה?

והיא ילדה את גוליית,

שהיה מחרף מערכות אלוהים חיים.

זה מה שיצא ממנה.

אבל רות

דבקה בנעמי

ויסדה את שושלת מלכות דוד עד מלך המשיח.

שתיים שהיו ביחד

עם נעמי.

איי, איי, איי.

אפשר להיות במקום אחד ביחד,

חלק פונים לכאן וחלק נשארים,

ואלה הם ההבדלים.

לוט

נדחה על ידי אברהם אבינו.

מתי? כשאמר לו, היפרד נא מעליי,

עד קורא עצמו כי יורש,

והיה זיו דיוקנו דומה לשל אברהם,

ודבק במידת החסד שלו בדרגה הגבוהה ביותר.

וכיוון שנדחה,

הסיע עצמו מקדמונו של עולם ואמר,

אי אפשרי

לא באברהם

ולא בלא קו.

והוא הולך ונדבק בסדום מעמורה.

ממש כמו שחשש יעקב אבינו בראובן שלא ידבק בעשר.

רואים שאדם שיכול

ליפול עד התהום,

לקצה השני לגמרי,

לא יאומן כי יסופר.

גם היום רואים חרדים מסוימים מתפקרים

והם כותבים עליהם כתבות בעיתונים ובכל מיני מקומות,

אבל מתפקרים, מתפקרים.

רוב כתבים שהם כתבי דת

זה פוקרים שהפכו להיות מחרדים

למשמשים בטומאה.

והם מביאים את החדשות והרכילות והתינופת מהציבור החרדי.

צא וראה

ויצא בן אישה ישראלית

והוא בן איש מצרי.

שלומית בת דברי

הייתה דברנית וזה גרם שמצרי ניצל את הדיבורים,

מגיע למעשים ונולד.

נולד הבן מצרי הזה שהוא מאישה ישראלית.

ויצא בן אישה ישראלית

והוא בן איש מצרי

וינצו במחנה

היה ויכוח

ויקוב את השם ויקלל

שם ירחם

פער את פיו כנגד השם

תצילנה אוזניים

כתוב ויצא בן איש

בן אישה.

מהיכן יצא?

שואל רש״י

והוא אומר מעולמו יצא.

איבד את עולמו.

כיצד קורה שיהודי בדור דעה,

דור מקבלי התורה,

שהוא ניזון כל יום בנס מהמן

ומהבאר

שהכל זה ניסים

ונמצא בתוך ענני כבוד

איך הוא מקלל את בוראו מטיבו

ויוצא מעולמו?

איך יכול להיות דבר כזה?

מה היה שם?

הוא בא לתא אהולו בתוך מחנה דן.

אמרו לו, מה טיבך לכאן?

אמר להם, מבני דן אני.

אמרו לו, זה לא הולך לפי האמא,

זה הולך לפי האבא. איש על דגלו באותות

לבית אבותם.

כל אחד יכול להיות בדגל שלו של המחנה לפי אבותם.

ואביך המצרי

נכנס לבית דין

ויצא מבית דינו של משה מחויב.

זאת אומרת, אתה לא צודק

ואתה לא יכול להיות במחנה דן.

עמד וגידף!

מה דינו? סקלו אותו באבנים.

אבל איך? איך?

איך?

איך?

הדחייה גורמת משבר.

אנשים לא מסוגלים, המידות שלהם מתפרצות,

ואתה רואה איזה סחורה יש בפנים.

מה הסחורה שיש בפנים?

בתשובת הרשב״א בחלק א', סימן תקעא',

הוא דן באישה שהתקוטטה עם בעלה

ויצאה לחוץ וגילתה ראשה וזרועותיה.

מתנקמת בבעלה,

פששששש,

מה זה?

מה זה?

אז הוא דן האם דינה כעוברת על דת והפסידה כתובתה

וכתב,

ועוד

שבשעת הכעס היה,

ובשעת הכעס הרי כשוטה,

כשוטה,

ואין השם ומצוותיו כנגדה באותה שעה,

כמו שאמרו,

שהכועס אפילו שכינה אינה חשובה כנגדו.

אתם רואים מה זה בן אדם?

ברגע אחד יכול להתפשט

מכל מה שהוא

לא יאומן כי יסופר. מה זה בן אדם?

זה פקעת של מידות

שאם הן לא מתוקנות,

מגיע הרגע והוא מתפרץ.

פעם נתנו דרשה על זה, בית שימוש מכוסה.

אדם זה בית שימוש מכוסה.

כל זמן שמכוסה לא מריחים כלום,

אבל ברגע שנפתח,

כל הריח יוצא.

כל זמן

שלא

דורכים עליו,

הוא יכול להיות צנוע בעניו, חמודי, חמודי,

אבל רק תיגע בו.

איזה סרחון, אתה לא מאמין שזה בן אדם בכלל, מה זה?

לכן אמרו חכמים, אדם נבחן במה?

בכוסו, בכיסו, בכעסו.

מלשון כיסוי, הכל זה כיסויים.

נחזור להגר. למה שינו לה את השם?

כשהגר גורשה

בציווי

של הבורא,

ואברהם אבינו השכים לגירושיה כפי שהשכים לעקדה,

ולא נתן לה אלא לחם

וחמת מים,

כתוב, ותלך ותתע,

שחזרה לגילולי בית אביה.

חזרה וחזרה.

היית אצל אברהם, מלאכים דיברו איתך,

היית מלאכים,

היית בשיא השיאים,

אבא שלך פרעה נתן אותך, אמר מוטב שתהיה שפחה בביתו של אברהם, מאשר מלכה בבית מלאכים.

ואיך?

איך ממדרגות כאלה,

בתלך בתתע.

איי, איי, איי.

אבל למרות כל זאת,

אחרי כל זה,

מיד התאזרה עוז

עד שזכתה

להתגלות של מלאך

ועוד מלאך,

חמישה מלאכים,

ולנס חשיפת הבאר,

והגיעה לדרגה כה מרוממת

שנטבעה על שמילאה את החמת,

כמו שכתוב בבראשית רבה נ״ג י״ד,

כי היה לה לבטוח שכשתצטרך עוד מים,

תתגלה לה באר נוספת.

טבעו אותה על מדרגה כזאת.

למה את צריכה למלא את החמת?

היה לך נס, יהיה לך עוד.

היא הייתה כזאת מדרגה גבוהה,

שהיא לא צריכה אפילו לסמוך על הנס, בשבילה זה טבע.

איך את ממלאה את החמת? מה, את לא מאמינה שיהיה לך עוד נס?

אפילו שאין סומכים על הנס,

תובעים אותה על מדרגה כזאת. זאת אומרת, היא הגיעה להתרוממות כזאת,

עד שזכתה לחמישה מלאכים שמדברים איתה.

היא הייתה במדרגה יותר גבוהה מדמשק אלעזר,

כי איתו לא דיברו מלאכים באופן פרטי.

ואיתה דיברו כשהיא עזבה את בית אברהם

ושמרה על עצמה בצניעות,

כמו שאמרנו, שקשרה פיתחה.

והיו מעשיה נאים כקטורת.

הריח של הקטורת,

שהיו מקטירים בבית המקדש,

היה מגיע עד יריחו.

אתם יודעים מה המרחק בין ירושלים ליריחו?

ונשים ביריחו לא היו צריכות להתבשם

מריח הקטורת,

שהיו מקטירים שחרית

מבין הערביים.

והיו מעשיה נאים כקטורת.

אז עכשיו נבין,

האם לא הייתה חולה אנושה

והיא נרפאה

וראוי לה שינוי השם?

לכן נשתנה שמה,

וכתוב לנו,

ויוסף אברהם, ויקח אישה ושמה כתורה.

מי זאת?

זו הגר.

למה שינוי השם?

כי ותלך ותתע.

בהלכה להשיא,

לישמעאל אישה מבית אביה.

אבל תפסה את עצמה, כמו שאומרים, בזמן,

וחזרה בה,

וזכתה למלאכים ולניסים

וכולי וכולי,

ושמרה על עצמה בצניעות,

ומעשיה היו נעים כקטורת,

ולכן שינו לה את השם.

ידוע שההלכה אומרת שאדם חוזר בתשובה,

כתוב משנה שמו, משנה מקומו וכולי.

זאת אומרת, מה זה משנה שמו?

שמי שיראה אותו, יראה אותו, זה לא אותו אדם.

זה לא אותו אדם.

אז התורה מפרסמת

שלמרות שבתלך ותתע היא תפסה את עצמה, כמו שאומרים בזמן,

והתרוממה מחדש למעלות גבוהות ביותר, ולכן נקרא שמה כתורה.

אומר ביאנקל'ה גלינסקי, זיכרונו לחיי העולם הבא, ומי יודע אם לא בזכותה שהחזיקה מעמד בדחייתה,

לעומת כל המעשים ששמענו קודם,

החזיק גם ישמעאל מעמד וחזר לבית אברהם.

מי יודע, אם לא בזכותה.

וחזר בתשובה ישמעאל.

האמת שכתוב בספרים שאברהם היה הולך לבקר אותו מדי פעם, למרות שהוא היה מרוחק.

וכשאבא בא לבקר מדי פעם,

כנראה גם היה נותן לו כמה דברים טובים,

בסוף ישמעאל חזר בתשובה.

אז בין אם זה ממנה, בין אם זה ממנו.

אבל העיקר שהיא

הייתה כתורה.

מפה רואים

שלא כל אחד מסוגל לקבל תוכחה,

ואנשים שהמידות שלהם פחותות ומושחתות,

אפילו אם אומרים להם חמור לתועלת,

אז הם נהיים חמורותיים.

זאת אומרת, בן אדם

עם טיפה שכל צריך להבין

שכשמוכיחים בן אדם,

זה אמור להיות לטובתו.

נמשל

כבהמות נדמו.

הפסוק אומר במפורש שיש אנשים שהם נמשלים לבהמות.

אדם בעיקר ולא יבין

נמשל

לבהמות נדמו.

מה לעשות אם בן אדם לא מתנהג בעיקר,

לא יודע את ערך נשמתו, ועושה שטויות,

מדבר לא כראוי,

עושה מעשים שלא יעשו.

אפשר לקרוא לו אדם?

הפסוק אומר לא.

אדם בעיקר,

כל כך בעיקר, נשמה טהורה ניתנה לו,

ולא יבין.

הוא לא מבין בכלל שהוא אדם.

נו, אז מה הוא נמשל?

לבהמות.

דומה לבהמות.

מה אתה נעלב?

למה אתה נעלב?

כתוב איש בער לא ידע, וכסי לא יבין את זאת.

על מי זה נאמר?

על מי שחכם גדול ועושה את כל המצוות?

על מי שלא עושה.

אז מה אתה נעלב?

על מי אמר לך להיכנס לקטגוריה הזאת?

אתה מתנהג כך, אז יקראו לך בשמך.

מה לעשות, זה השם שלך.

תשתנה,

יקראו לך אדם, רם המעלה.

אבל לא.

הרי אמרו חכמים זיכרונם לברכה שתלמיד חכם, שרודר,

אמרו שתלמיד חכם,

תלמיד חכם

שאין בו דרך ארץ,

נבלה טובה הימנו.

מה?

אומרים לתלמיד חכם כזה דבר?

אפילו למשה רבנו?

תלמיד חכם שאין בו דעת, ככה כתוב. תלמיד חכם שאין בו דעת,

מה זה דעת?

אין לו דרך ארץ.

רק דרך ארץ.

הוא לא עבר שום עבירה.

דרך ארץ.

נבלה טובה הימנו.

מה אתה נעלב?

זה מה שכתוב.

תתנהג בדרך ארץ.

מה זה דרך ארץ?

אם משה רבנו, שהקים את המשכן,

היה נכנס למשכן בלי רשות,

בלי שיקרא לו השם להיכנס,

זה נקרא שנבלה טובה הימנו.

משה רבנו עם כל המעלות שלו.

אם היה פעם אחת עובר על דרך ארץ,

נבלה טובה הימנו.

אז מה, לא מבין, מה אנשים כל כך נפגעים?

מה אתה נפגע?

איזה מדרגה יש לך?

יש לך בכלל דרך ארץ?

יש לך דרך ארץ לאישה? יש לך דרך ארץ לרב? יש לך דרך ארץ לחבורה?

יש לך דרך ארץ למישהו?

הפוך אתה מתגאה, אני לא שומע על אף אחד, אני עושה מה שאני חושב.

אני, אף אחד לא יגיד לי מה זה הפאפצ'ה?

מה אתה רוצה שיקראו לך?

אפשר אולי להעלות אותו עד דרגה סוס

כי סוס צוהל, הוא חושב ככה, צוהל.

לא אתה רוצה להיות סוס, אבל בגדר בהמה, לא בגדר אדם.

בגדר אדם זה צריך להיות עם כל המעלות.

לכן השם השתנה מהשם שניתנו בחתונה לשם היווני שיש לו.

רבי חנן יאמר, כשהוא אומר,

עושה הקדוש ברוך הוא זה קודם ישראל לפי כוח הרבו לו עם תורו ומשרועות שנה אמר ה' חפץ למען סדגו יגדיל תורו ויעדיר.