מדוע גנב יעקב את לב לבן? | הרב אמנון יצחק

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

נציב יום להצלחת אברהם בן שרה, בריאות הנפש והגוף,

פרנסה בהיתר, בשפע,

ילמד תורה,

יאהב,

יבין,

יזכור,

וילמד לאחרים, בעזרת השם, אמן.

ויגנוב יעקב את לב לבן הארמי,

חלבלי הגיד לו כי בורח הוא.

כשמתבוננים בפרשת יציאתו של יעקב אבינו מבית לבן,

דבר שלפי האמת זה ברשותו של יעקב אבינו והאימהות, מבלי שיהיה צורך לשאול רשות מלבן.

ומה גם כשהקדוש ברוך הוא אמר לו בפירוש לעשות כן,

כמו שכתוב שוב אל ארץ אבותיך.

וגם אחרי החשבון שעשו יעקב אבינו והאימהות על כל ההנהגה של לבן כלפיהם כל הזמן,

אז הרי אין עליהם כלפי לבן שום חובה של הכרת טובה,

ולזאת אין ביציאתם ממנו שום פגיעה

בחובה של בן אדם לחברו.

ובכל זאת,

נדמה לכאורה שבאופן היציאה

על ידי ויברח

הוא וכל אשר לו,

זה לא כל כך מתיישב על הלב עם הגדלות של תיתן אמת ליעקב.

ומה גם שהתורה קוראה לזה, ליציאה הזאת, גניבת לב.

ויגנוב יעקב את לב לבן

הארמי

על בלי יגיד לו כי בורח הוא.

אז זה קצת בעיה, לא? ככה נשמע.

גם לבן תובע מיעקב על גניבת לבזו.

ויאמר לבן ליעקב, מה עשית?

ותגנוב את לב אבי.

למונה שלוש תביעות חזקות.

תביעה ראשונה,

בת תנהג את בנותי כשבויות חרב.

פירוש שפגע בכבודו וגרם לו ביזיון,

שעצם היציאה על ידי בריחה זה ביזיון ללבן, וזה פוגע בכבודו. הוא היה בן מאז.

דבר שני, תביעה שנייה,

על ידי בריחה זו הוא טוען שהוא מנע ממנו שמחה.

למה נחבאת לברוח ותגנוב את לבבי ולא הגעת לי ואשר לחכה בשמחה ובשירים, בתוף ובכינור.

כמובן זה הכל שקר, הוא רצה לעקור את הכול, להרוג את כולם.

תביעה שלישית

שמנע ממנו את התענוג של הרגשת אהבת האב לבניו.

ולא נטשתני לנשק לבניי ולבנותיי.

ובכן, הרי יש כאן הפסד של שלושה דברים שהם מאוד יקרים לאדם.

כבוד,

שהוא לקח אותם כשבויות חרב,

שמחה, שהוא לא נתן לו ללוות אותם בשמחה,

ואהבת אב לבניו, שלא נתן לו לנשק אותם לפני שהם הולכים.

והכל נגרם על ידי גניבת דעת זו?

לכאורה, צודק לבן שמגיע למסקנה אחרי שלוש תביעות כאלה,

ואומר לו,

אתה השכלת עשו.

מה עונה לו יעקב אבינו בתשובה על השלוש תביעות הללו?

ויען יעקב ויאמר ללבן,

כי יראתי,

כי אמרתי,

פן תגזול את בנותיך מעימי.

הרי הוא אמר בעצמו, הבנים בניי והבנות בנותי,

והצאן צאני וכל אשר לך, לי הוא.

אז הוא אומר לו, כי יראתי,

כי אמרתי, פן תגזול את בנותיך מעימי.

כשאנחנו שומעים תשובה כזו,

אפשר להתבלבל ולחשוב חלילה,

כאילו התשובה הזאת באה להגיד את הדאגה של יעקב לעצמו, הוא דואג לעצמו, אינטרסנט,

שמתוך חשש או פחד

שמא הוא יישאר נגזל,

אז הוא התיר לעצמו לגזול מהחברות, הדברים הכי יקרים לו.

רק כדי להבטיח על עצמו, שלא ייגרם לו איזה הפסד.

כמובן שבהתבוננות כזאת קשה מאוד ליישב את כל זה על הלב שלנו עם הגדלות של יעקב אבינו,

הבכיר שבאבות,

והוא מקור האמת, תיתן אמת ליעקב, שעליו מעידה התורה.

ולא רק זה,

בעשרים שנה שהוא היה אצלו, הוא לא גזל ממנו חוט,

סיכה.

למרות שהוא גזל אותו לבן,

אז עכשיו הוא יגזול אותו?

ודואג לעצמו על חשבונו?

מה פתאום, לא עשה עשרים שנה, עכשיו הוא יעשה.

לכן, חלילה לנו לחשוב

בהתבוננות שטחית כזאת,

שהיא נובעת מהמושגים שלנו היום-יומיים.

ואנחנו מבינים בהנהגות של משא ומתן בכל מיני ערמומיות

שנעשים בין בני האדם של עולמנו המגושם, שדואגים רק לעצמם.

אבל הסתכלות כזאת היא רחוקה מהאמת.

ולא רק שהיא רחוקה מהאמת, אלא אפשר עוד להיחשב חס ושלום, מי שיחשוב כך, כמגלה פנים בתורה שלא כהלכה,

עוד יקבל עונש.

לכן, עלינו קודם כל להתבונן במי הכתוב מדבר.

אז בואו נכיר במי אנחנו מדברים.

אנחנו מדברים בבחיר שבאבות, יעקב אבינו.

מכל שלושת האבות הוא נקרא בחיר שבאבות.

והוא פני אדם במרכבה.

יש דמות שור,

מלך הבהמות,

יש דמות אריה,

מלך החיות,

יש דמות נשר,

מלך שבעופות,

ויש דמות אדם,

שהוא מלך על כולם, זה הדיוקן של יעקב אבינו.

והוא יודע ברור כשמש שלכל העניינים שלו הוא לא צריך לדאוג בכלל.

כי אין אדם נוגע במוכן לחברו כמלוא נימה.

הרי עם כל המאה שקרים ששיקר אותו,

לבן לא הצליח.

וכמה שרצה לצמצם את רווחה ואת שכרו של יעקב, את אשר יעקב פי כמה וכמה שלא כטבע.

ולא רק זה,

אלוהים משנה הסכמים.

אחרי שהוא סיכם איתו, נגיד נקודים,

אחרי זה אומר לו, לא, לא, באמצע.

כשכבר מעוברות הצאן, היה אומר לו, לא, לא, לא, ברודים.

ואחר כך, גם כשיולדות כבר,

כבר עומדות ללדת, הוא אומר לו, תלויים.

משנה עוד פעם את ההסכם.

כל פעם משנה את ההסכם.

והקדוש ברוך הוא היה יודע מראש מה הוא ישנה.

והיה מביא לפי הגרסה האחרונה של ההסכם האחרון.

ותמיד היה מצדיח יעקב אבינו. אז רואים שהכל מזומן מאת השמיים.

אי אפשר לגזול את מי שהשם לא גזר עליו.

אי אפשר לגעת במה שמוכן לחברו.

זה ודאי, יעקב יודע, עשרים שנה הוא שם.

ומה גם שאפילו איש פשוט,

מאנשים פשוטים כמונו, לא היה חושש.

אחרי מה שהוא רואה בחוש שלבן עם כל הרמאות שלו, והחליף משכורתו עשרת מונים, לא היה יכול לנגוע בו כלום.

וגם, מבחינה טבעית, לא היה לו לחשוש ולפחד.

כשבא לבן לגזול את בנותיו,

לא יעלה בידו

להוציא זממו לפועל.

כי לא לחינם טרחה תורה ללמד אותנו את כוחו וגבורתו של יעקב אבינו.

ויגל את האבן מעל פי הבאר.

רש״י מפרש כי מי שמעביר את הפקק מעל צלוחית,

להודיעך שכוחו גדול.

זאת אומרת, כל הרועים

לא יכלו לגלול את האבן.

היו מחכים עד שיעשו כולם כולם בשביל לגלול את האבן מעל פי הברק. זה לא אבן קטנה,

זה סלע עצום.

והוא גלל אותה ויגל, כמו מי שמגלה צלוחית ככה.

באצבע הקטנה.

ויגל.

תורה לא בכדי פרסמה את כוחו של יעקב אבינו.

ועוד תיארו לנו חכמים, זיכרונם לברכה,

את כוחו וגודל ידיו של יעקב אבינו באופן מבהיל.

עד שהם מתפלאים

איך הספיקו עורות גדיי העיזים להלביש על שתי ידיו.

זאת אומרת, אם אתה לוקח עז

ואתה חותך,

אז הגודל של העז כמה הוא כזה.

אז זה יכול לך לעשות ככה.

אבל הידיים של יעקב אבינו לא היו כאלה. תכף נשמע את התיאור המדויק.

אז איך הספיקו?

היתא במדרש, אמר רבי יוחנן,

תרא א דרעינדא ונן יעקב

קטרן עמודין דיפרוסופה.

שתי הזרועות שלו היו כמו שני העמודים

של טבריה.

יש עמודים שמחמידים בניינים כמו של הרומאים.

שתי הזרועות שלו היו כאלה.

ואתה אומר שהלבישה על ידיו?

איך היא הלבישה על ידיו?

הרי היא רצתה לעשות אותו כאילו שעיר.

אמר רבי מונא,

הכל מעשה ניסים.

זה במעשה ניסים.

יש מי שאומר שם הגרסה שהיא חייתה אותם, לקחה עוד עור ועוד עור ועוד עור,

ותפרה ותפרה ותפרה עד שזה יכסה אותו.

ובמדרש תנחומה,

וירא יוסף כי ישיט אביו

את ידו על ראש אפרים,

ויתמוך יד אביו להסיר אותם על ראש אפרים.

הוא הצעיר.

אז מה כתוב?

שיוסף מנסה להסיר את היד, הוא סיכל את ידיו,

אז הוא מנסה להסיר את היד שלו,

הוא מנסה להסיר את היד שלו.

מה עונה לו יעקב אבינו ליוסף?

אמר לידי אתה מבקש להסיר

שריפשה לשר המלאכים?

אתה מנסה להסיר לי את היד שהיא ניצחה

את הסמ״ך מ׳, שרו של עשיו?

אמר רבי יוחנן, כי שני העמודים שבתוך דימוסין שבטבריה,

הידיים שלו היו בגודל של שני העמודים בתוך הבניינים של טבריה, כך היו זרועותיו של יעקב.

אז כוחו היה עצום,

וכן כתוב, וייקח יעקב אבן וירימי המצבה כשהם העמידו גל,

עד,

לבן והוא, הוא לקח אבן

והרים אותה מצבה.

אמר רבי יוחנן, כי השן הזה של טבריה הייתה.

בזמן רבי יוחנן היה סלע עצום בטבריה,

שכולם מכירים אותו, והוא היה בולט,

וכזאת הוא הרים,

ועשה אותה מצבה.

ואנחנו יודעים מי זה הבנים שלו, כן?

הבנים שלו זה, מפרקים את כל מצרים, כל אחד נכנס בשער אחר,

ויהודה היה מכוסס אבני נחושת, כן?

ככה, אוכל אותם ככה.

והיו יוצאות לו שתי שערות מפה, כמו שני חצים,

ותיאורים מבינים, מי זה היו השבטים?

זה היו הבנים שלו.

ומי היה האבא?

ומה גם בניו השבטיה, שכולם היו גיבורים אפילו בצעירותם?

כמו שאמרו חכמים זיכרונם לברכה על כוחו של מנשה,

בשעה שאחי יוסף באו למצרים, והוא היה קטנצ'יק.

כשהשבטים הכירו מכוחו הגדול, אמרו זה מכה מדבת אבא.

זה כזאת מכה? זה רק מהמשפחה זה, אחת כזה.

הם ראו כוח עצום.

והוא היה בן שמונה שנים בלבד אז.

יעקב אבינו היה פה בן שבעים ושבע.

אמרו חכמים זיכרונם לברכה על הכתוב,

ויאמר יעקב אל אחיו,

לקטו אבנים.

מי זה אחיו? מאיפה יש לו אחים? יש לו אח אחד עשיו.

אלא אחיו זה בניו.

מי שהם שווים לו נקראים אחים, אחי.

הם היו שווים לו.

אמר רבי הונא,

גיבורים כיוצא בו וצדיקים כיוצא בו.

הרי כעבור ימים אחדים יכלו שמעון ולוי לבדם להתגבר ולהרוג

את כל אנשי שכם, 24,000, הם היו פחות מגיל בר מצווה.

על אף שזה נגע רק לגבי דינה חותם,

אז על אחת כמה וכמה מה היו עושים שבעון ולוי, ויתר אחיהם שבטייה,

אם היה בא לבן לגזול את אמותיהם

ואת כולם יחד?

בוודאי שכל השבטייה עם יעקב הינו בראשם.

היו חוגרים מאיש חרבו,

והיו מתגברים בישועת השם על לבן הארמי בקטנה, כמו שאומרים.

אז לא היה לו ממה לחשוש מלבן.

לא היה לו לחשוש.

אבל מה הוא כן חשש?

למה הוא גנב את ליבו וברח, בלי להגיד לו?

לזה חשש יעקב אבינו.

כי אז היה נגרם ללבן במקום כבוד ביזיון הכי גדול.

כיוון שברור שהוא בא לעקור את הכול.

זה האיש.

הוא אמר את זה מפורש.

הבנים בניי והבנות בנותי והצון צונים,

בכל אשר לך, לי הוא.

אבל אז הייתה קטטה.

בהקטטה הזאת ברור מה היו התוצאות. מה היה יוצא בסוף ללבן?

שהוא היה נחשב אדם מכובד במקומו, למרות שהוא היה נוכל ורמאי.

הרי אפילו לאירוסין,

לחתונה הוא לקח משכונות מכל אנשי העיר, ולא החזיר להם כמובן.

ובכן, הוא היה מאוד מכובד בעירו.

ולזה חשש. זה כמו דוראי, גם הוא מכובד.

למרות שהוא זה, אז הוא גם מכובד.

אפילו כל הרבנים הולכים אחריו, ורצים אחריו, ובאים אליו, ובאים לקראתו.

וחותמים על איזשהו משהו מיוחד.

ולזה החשש יעקב אבינו,

כי אז היה נגרם ללבן במקום כבוד

ביזיון הכי גדול.

כי כל העולם היה רואה אז את רשעותו שהוא רוצה לגזול ולהתאחזר לבנותיו ולילדיהן.

ומה שהתורה מעידה על מחשבתו ורצונו,

מעידה שהוא היה רוצה לעקור את הכול, שנאמר, ארמי עובד אבי.

הוא רצה לאבד את יעקב וכל זרעו.

ואז היה נראה דבר גלוי לעיני כל העולם,

שיש אדם כזה שמסוגל לרצוח את כל משפחתו.

היש ביזיון יותר גדול מזה?

אז במקום השמחה של לבן טוען

שהוא מתגעגע,

היה לו במקום זה קטטה עם בניו של יעקב,

היה לו יגון והנחה.

ובמקום אהבת בנים

היה נגרם שנאה גדולה.

מזה חשש יעקב אבינו.

לא שחשש לנפשו,

כי כמו שלא שייך שגבריאל המלאך יפחד מלבן,

על אחת כמה וכמה יעקב אבינו שמלאכי השם מתגעגעים לראות את פני האדם שבמרכבה,

ושעליו נאמר ביסר אל מלאך ויאכל בכה ויתחנן לו.

הוא כפת את צרו של עשיו, את הסמ״מ, ולא נתן לו לעלות.

עד שהוא התחנן ובכה לו.

הגיע זמני לומר שירה, שחרר אותי.

אז בוודאי שהוא לא פחד מלבן שמא יזיק לו,

אלא כל דאגתו הייתה איך למנוע מלבן שהוא לא יוזק.

ולזאת עשה יעקב אבינו עצה זו לברוח.

ועל ידי זה ימנע מלבן כל הצרות של הקטטה הבלתי נמנעת והביזיונות והצער.

ומוטב לו ליעקב אבינו

שהוא יראה בעיני העולם

כאן נטבע.

וחג גוזל, כאילו הוא הגזלן, גזל את הבנות והכל וברא.

היה עדיף לו

רק כדי להציל את כבודו של לבן

מביזיון גדול.

על ידי עצה זו של בריחה,

לא נשכח כמובן שהשם ציווה אותו ללכת.

כן? זה לא רק אחרי המסקנות שהם הגיעו והכל,

אלא השם ציווה אותו ללכת שוב אל ארצך ואל מולדתך.

על ידי עצה זו של בריחה,

זאת אומרת, אתה יכול לבוא ולהגיד לו להתראות,

הקדוש ברוך הוא אמר לי וזה פה ושם,

אבל אנחנו יודעים מה היה בדיוק קורה.

אז על ידי העצה הזו של בריחה וגנבת הלב שנעשתה רק מבחינת טובתו של לבן,

הוחזר לו לבסוף גם הכבוד, גם השמחה,

וגם אהבה, כל מה שהוא ביקש כאילו בטענות שלו.

איך?

שלבן בסוף עשה ברית עם יעקב אבינו

על הגל שהם עשו,

ושם היה לו הכבוד להראות עצמו כאילו הוא אבא מסור שדורש את טובת בנותיו,

ודרש מיעקב אבינו אם תענה את בנותיי ואם תיקח נשים על בנותיי,

דואג מאוד, אבא דואג.

וכמו כן, החזיר לו יעקב את הסיבה של השמחה,

ויזבח יעקב זבח בהר,

וקרא לאחיו ויאכלו לחם, הייתה סעודה,

סעודת מצווה,

וגם תענוג, אהבת האב לבנים הוחזר לו.

כתוב, וישכם לבן בבוקר, וינשק לבניו ולבנותיו,

ויברכתם,

הפך אותו יעקב אבינו,

מה זה אבא למופת,

סבא אין כמוהו, סבא לובון.

נמצא שדווקא על ידי גניבת לב של לבן,

השיג לבן את שלושת הדברים שטבע מיעקב אבינו,

אבל לולא זה היה משיג גם

של כל השלושה האלה.

מה נמצאנו למדים מהנהגתו של יעקב אבינו, שהוא איש האמת?

תקשיבו,

לומדים מהנהגתו עם לבן שני דברים.

דבר ראשון,

כדי להיטיב לזולת,

מי שבאמת רוצה להיטיב לזולת,

כדאי לקבל על עצמו הנהגה של אי כבוד

בהוצאת לעז שכאילו הוא אינו נוהג כשורה,

אם רק אפשרי על ידי זה להציל את חברו מביזיון,

סער ושנאה

בלהעלותו למצב של ישרות והגינות.

אתם שומעים איזה הנהגה?

זאת אומרת,

אם אתה רוצה להיטיב לזולת,

אין לך דרך בדרך ישרה.

כדאי לקבל על עצמו הנהגה של אי כבוד

והוצאת לעז,

שכאילו אתה, אתה כאילו לא נוהג כשורה,

אבל אם אפשרי שעל ידי זה תציל את החבר שלך מביזיון,

מצער,

משנאה,

להעלות אותו למצב של ישרות והגינות,

שהוא ייחשב כאדם ישר והגון.

מישהו מכיר מישהו שנהג כך?

מה?

אני מכיר מקרה אחד שכתוב

שהיו זוג לומדים חברותה,

ואחד היה יותר מעולה מחברו החברותה,

והיו לו השגות גדולות בלימוד התורה,

וחברו התקנא בו מאוד,

ושילם כסף למשרתת הגויה שהתעליל על החברותה שלו,

שהוא עשה מעשה שלא יעשה איתה.

ויצא שמועה כזאת בישיבה,

וכמובן שהוא סולק משם.

והאמת שלא היה כזה דבר בכלל.

עכשיו, הוא לא ידע מה פתאום היא מעלילה עליו העללה כזאת, שלא היה בה שום שמץ של כלום.

לימים,

היא באה אליו

וסיפרה לו שהחברותה שלו,

הוא שילם לה כסף,

היא הייתה דחוקה,

לקחה את הכסף,

והסכימה לעשות את העלילה הזאת.

עכשיו, מה יותר קל

לבוא ולהגיד, אתם רואים שאני חף ונקי?

הנה, זה הרשע.

זה הרשע.

הוא עשה את הכול.

הוא לא אמר מילה.

הוא לא הסכים לחזור יותר.

הוא לא אמר מילה ולא גילה.

והשאיר את זה ככה.

מה כתוב פה?

כדי להיטיב עם זולתו, מי?

לרשע, כמו לבן.

לבן הרשע, הרמאי הנוכל שעבד עליו כל הזמן ורצה לרצוח אותם עכשיו.

מה עשה?

כדי להיטיב עם זולתו, כדאי

לקבל על עצמו הנהגה של...

אי כבוד,

שאומרים שאתה גזלן וברחת וחטפת את הנשים ואת הילדים והכול,

והוצאת לעז עליו, כאילו הוא לא נוהג כשורה,

אם רק אפשרי על ידי זה,

אם רק אפשרי על ידי זה להציל את חברו מביזיון, צער ושנאה

ולהעלות אותו לאיישרות והגינות, כאילו הוא בסדר.

איזה מדרגה.

וזה עשה אותו חברותא, שאני מספר לכם,

ההוא רשע,

רצה לגמור לו על החיים,

לא יתקדם יותר בחיים, יבוזה על ידי כל הקהל,

שם רע שאין כדוגמתו, מי יתחתן עם בנותיו,

מה יהיה איתו, לא אכפת לו.

למה הוא לומד יותר טוב ממנו והוא משיג יותר ממנו?

אז הוא עשה כזאת עלילה.

אתם יודעים מה קרה בזכות זה?

בזכות זה הוציא ספרים בכל העולם,

ושמון התפרסם בעולם, קוראים לו שדה חמד.

זה היה הסיפור עם השדה חמד.

אתם שומעים?

השם שילם לו בגלל שהוא שתק

ולא פרסם?

התפרסם!

הוא בכל העולם כולו.

כמעט בכל בית יהודי יש שדה חמד.

כל ספרייה,

כל ישיבה,

כל מקום, כל כולל,

שדה חמד.

הנה, זו ממש ההנהגה של יעקב אבינו.

דבר שני שלומדים מפה גם,

שיש עוד הנהגה.

שהדרך להישיר את האדם הבלתי-ישר,

איך מיישרים אדם עקום,

אדם שהוא לא ישר?

שהדרך להישיר את האדם הבלתי-ישר,

היא על ידי הנהגה של ערמומיות,

הנראית לכאורה כהנהגה בלתי ישרה.

הנהגה של גנבת לב

וגנבת דעת.

כי אי אפשר להישיר את הרמאי על ידי אשרות.

לכן מוכרחים לעצות כאלה המתאימות למצב נפשו של הרמאי.

אבל כל זה צריך להיעשות לטובתו של הזולת

כדי להישירו.

כל זה צריך להיעשות

לטובתו של הזולת כדי להישירו.

נמצא לפי זה,

שכמו שחיוב ההנהגה

עם ישר ותמים לנהוג איתו בישרות ובתמימות,

כמובן, לטובת התמים.

על זה כתוב, אם תמים, תתמם.

אם תמים, הולכים בתמימות לטובתו.

ככה הגה עם העיקש העקום.

עם עיקש, תטפל.

תלך בנפתולים.

תתפתל איתו.

עם עיקש, עיקש זה לא ישר.

תטפל.

שמה שהקדוש ברוך הוא נוהג עם העיקש בדרך פתלתול ועיקשות,

הלוא זה ודאי הנהגה של חסד לטובתו של העיקש.

אלא שלפי עיקשות ליבו, אי אפשר להישירו בדרך של ישרות.

ומוכרחים על ידי עיקשות

לעלותו לדרך הישרות.

כמו כן,

עלינו לנהוג ולהלך בדרכי הקדוש ברוך הוא ולהתנהג עם העיקש לטובתו ולחפש כל מיני עצות של ערמומיות

בכדי ליישרו ולהיטיב עימו.

וגם עלינו נאמר, מתי יגיעו מעשי אל מעשי אבותי אברהם, יצחק ויעקב, שכולם דרכי הקדוש ברוך הוא בחסד ואמת.

זאת אומרת, הנהגתו של יעקב אבינו במקרה הזה הייתה מדרכי הבורא

להיטיב לרמאי ולנוכל בדרך שמתאימה לו, אם עיקש תטפל.

וכדי למנוע ממנו רצח המוני,

אז הוא ברח

וניסה לפחות לחסוך את המקרה הזה, אבל הוא רדף אחריו.

אז הוא בא בתוענות של צדיק, כמובן, הנוכל.

ואז הוא אמר לו את האמת,

אני פחדתי שאתה תגנוב את בנותיך.

אני יודע בדיוק מי אתה.

וזה היה החשש שלי.

ואז היה חילול השם,

ואז היו צרות, ואז היו מכות, והיו קטטות, והיה זה.

והיה פה ושם, לכן עשיתי את זה, לחסוך את זה.

כמובן שהוא לא יגיד שהוא בא לחסל את כולם.

אז הוא מספר סיפורים, למה זה, לא נתת לי זה, מה הם שבויות,

מה לקחת בלי שמחה, בלי חפלה,

בלי מסיבת סיום, בלי ככה, בלי נשיקות, בלי בוסות.

איך אתה עושה כזה דבר?

אז הוא הראה לו שבסוף הכל הסתדר וכל מה שרצית ככה, אבל בעל כורחו.

בעל כורחו ושלא בטובתו, אבל לטובתו.

אז רואים מפה הנהגה מיוחדת

שלומדים מיעקב אבינו, שבאמת זה על דרך האמת.

וזה נקרא, אם תמים תטמם, ואם עיקש תטפל.

וככה צריך להתנהג עם חנג'ורי בעשרי גמבו.

כמו שעשו

הוא הנחש,

כמו שהנחש בדרך עורמה פיתה את חווה בדרך עורמה,

ככה בא יעקב אבינו, ובדרך עורמה לקח את הברכות מעשו, שהוא הנחש,

שהוא שרו סמ, שהוא רכב על הנחש ופיתה את חווה.

אותה דרך,

עם עיקש,

תטפל.

אז זאת אומרת,

אם הייתה תמיהה בדרך פשוטה לחשוב, חס ושלום,

שיעקב אבינו עשה מעשה שלא יעשה,

רואים פה חוכמה אדירה בדרכו של הקדוש ברוך הוא.

כשם שהקדוש ברוך הוא מתנהג עם עיקשים בדרך פתלתול,

ככה אנחנו מצווים להתנהג איתם.

כמובן, לטובתם.

רבי חנניהו ברגשי אומר,

עושה הקדוש ברוך הוא זה קוד ישראל,

לפי כוח ארמונותינו מסורות שנאמור אדוננו וסלמנו,

והוא יגדיל אתו רוב יעדי.