שכרם של לומדי התורה | הרב אמנון יצחק

 

- - - לא מוגה! - - - 

איפה אין נציב יום היום?

שכרם של לומדי תורה.

איתא בגמרא בברכות ה',

אמר רבי שמעון בן לקיש,

כל העוסק בתורה ייסורים בדלין הימנו.

כתב המהרשע,

דעים נגזרו לבוא על האדם בשביל עוון מה?

שהתורה מגינה עליהם מלבוא,

כמו שכתוב, בדלין ממנו

אחרי שנגזרו לבוא.

זאת אומרת,

רבי שמעון בן לקיש אומר שמי שעוסק בתורה אפילו נגזר עליו שיבואו עליו ייסורים,

התורה תגן עליו שלא יבואו עליו הייסורים שכבר נגזרו לבוא עליו.

זה כוחה של התורה.

איתא בגמרא בבבא בת רחט

והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע

זה דיין שדן דין אמת לאמיתו

ומצדיקיה רבים ככוכבים לעולם וחד

אלו גבאי צדקה.

אז מי שדן דין אמת לאמיתו הוא דיין

והוא דן דין אמת לאמיתו, יורד לעומק

הדין

לבדוק כל דבר,

לחקור

לברר עד תום.

מעבר למה שדיין רואה לנגד עיניו

עליו נאמר

שהוא יזהיר כזוהר הרקיע.

התוספות אומרים שהרקיע מזהיר יותר מהכוכבים

ומצדיקיה רבים

ככוכבים לעולם ועד.

מי זה מצדיקי הרבים?

לפי הגמרא בבבת רחט,

אלו גבאי צדקה.

אלה שגובים צדקה מאנשים לזכותם ולזכות האחרים.

אז אלה יזכו להיות ככוכבים לעולם ועד.

מאירים, פחות מהרקיע,

אבל לעולם ועד.

במתנית התנא,

והמשכינים הזהירו כזוהר הרקיע,

זה דיין שדן דין אמת כמו שאמרנו קודם,

וגבאי צדקה.

גבאי צדקה הם גם כן בגדר מזהירים כזוהר הרקיע.

ומי זה מצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד?

אלו מלמדי תינוקות.

רש״י אומר,

למה הם מצדיקי הרבים?

כיוון שהם מלמדים ומחנכים אותן בדרך טובה.

מי שלוקח תינוקות ומחנך אותן לדרך הטובה הוא נקרא מצדיקי הרבים,

כי דורות שלמים יצאו לפי החינוך הזה.

כגון מן, תן לי דוגמה,

אמר רב כגון רב שמואל ברשלט,

רב אומר שרב שמואל ברשלט הוא דוגמה לאלה שהם מלמדי תינוקות

ועליהם נאמר שמצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד.

תכף נלמד קצת על האישיות הזאת.

ניתן לי באיחור.

נציב יום לעילוי נשמד מרסל בת אליס מנוחתה עדן

ויניב בן מרסל יזכה לזיווג הגון מהרעב.

רבנן, מה היא?

מה זכותם של הרבנן, תלמידי חכמים?

מה הם?

בינתיים אנחנו שומעים דיין ג'ידאן דין אמת, גבאי צדקה, מלמדי תינוקות.

ואיפה רבנן בכל התמונה?

רש״י מפרש, תלמידי חכמים העוסקים בתורה תמיד.

מה כתוב בהם?

אמר רבינה,

ואוהביו

כצאת השמש בגבורתו.

על אלה שעוסקים בתורה תדיר, בלי הפסקה.

בלי הפסקה.

אלה נאמר עליהם

ואוהביו כצאת השמש בגבורתו.

וכתבו התוספות, דיבור המתחיל ומצדיקי הרבים.

היינו שמש של עתיד לבוא.

ואוהביו

מסחרם שהם יהיו כצאת השמש בגבורתו.

איזה שמש של עכשיו?

לא.

שמש של עתיד לבוא.

הם יאירו כמו השמש בגבורתו,

אבל של שמש של העתיד לבוא.

עכשיו, בשביל שנבין

על מה אנחנו מדברים,

אז אמרנו שהרב אמר

שאם אתה רוצה דוגמה של מלמד תינוקות זה רב שמואל בר שלט.

אמרנו שרבנן תלמידי חכמים אומר רש״י זה העוסקים בתורה תמיד.

זאת אומרת בלי הפסקה.

תמיד.

תמיד.

עכשיו,

בואו תשמעו,

רב

הדריך

את רב שמואל בר שלט איך להתנהג עם התלמידים.

אז הוא אמר לו,

עד תשיעית לא תקבל, מכאן ואילך קבל ואספי לה כתורה.

ואמר לרב, לרב שמואל בר שלט, כי מחת לי ינוקה לא תמחה אליו ערכתא דמסנא,

דה קארי קארי דה לא קארי לבית סבתא לחברי.

מה ההסבר?

אמר לו רב,

לרב שמואל בר שלט, עד גיל שש אל תקבל,

אל תקבל ילדים פחות מגיל שש.

מכאן ואילך תקבל,

אבל תאביס אותם, אספי לה כתורה, תאביס אותם כמו שור

בחומר הנלמד.

תדחף.

תן להם.

ואמר לו עוד, כשאתה מכה את הילד,

אז תכה אותו ברצועת המנעל,

מכה קלה שלא יוזק.

אם למד, למד.

אבל אם לא תשאיר אותו בצוותא עם חבריו,

לא צריך לייסר אותו יותר מדי ולא לסלק אותו,

אלא יישב עם אחרים וילמד, בסוף הוא ילמד משהו.

זאת אומרת, זה מה שהוא חינך אותו והדריך אותו והכול.

טוב.

כתוב ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד אלו תינוקות, מלמדי תינוקות.

כגון מי?

כגון אמר רב, כגון רב שמואל בר שאלת. הוא מעיד עליו

שזה מלמד תינוקות שעליו נאמר

ומצדיקי רבים ככוכבים לעולם ועד.

מסופר שיום אחד רב

מצא לרב שמואל בר שאלת

שהיה עומד בגינה,

כפי שאומרים טייל בגינה,

אמר לו,

האם עזבת את הימנותך, את עבודתך,

והזנחת את התלמידים?

אמר לו רב שמואל בר-שאלה,

13 שנה שלא ראיתי את הגינה,

וגם עכשיו, כשאני אנח,

דעתי על התלמידים.

זאת אומרת, אני לא יושב פה סתם.

אני חושב

על דרכי הלימוד, מה ניתן לעשות וכו' וכו'.

זה נקרא מלמד תינוקות.

13 שנה הוא לא ראה גינה,

הוא לא נח.

פעם אחת שתפסו אותו, שהוא נח, גם זה לא היה מנוחה.

זה היה לכלכל צעדיו,

מה ילמד אותם?

זה רב שמואל בר-שאלה, זה מלמד תינוקות.

אז אם זו הדרגה שלו,

אז מה זה תלמידי החכמים שעסקם בתורה תדיר?

אתם מבינים?

מעניין

שרב אמר, כגון הטיילין,

טיילין עניין עונה.

עם אישה טיילין הם בכל יום.

אז מי זה טיילין?

אמר רב כגון רב שמואל בר-שלט.

בשביל פעם אחת שהוא תפס אותו, קרא לו מאז טייל,

הטיילין.

אפילו שהוא נתן לו את הנימוק הזה,

קרא לו טיילין.

איי, איי, איזה דרגות.

טוב,

בגמרא בפסחים ס' ח',

איתא דלעתיד לבוא אור החמה יהיה שבעתיים

כאור שבעת הימים.

לעתיד לבוא אור החמה יהיה שבעתיים

כאור

שבעת הימים.

כותב ראשי בפסחים שם,

בדיבור המתחיל יהיה שבעתיים.

מה זה שבעתיים?

שבעתיים זה שבע כפול שבע, זה ארבעים ותשע.

וכתוב כאור שבעת הימים.

אז ארבעים ותשע,

כאור שבעת הימים של עכשיו,

נמצא עודף על אור של עכשיו

343. שהרי צריך להכפיל ארבעים ותשע בשבעה ימים,

של עכשיו.

אור של עכשיו שבעה ימים

כפול ארבעים ותשע.

זאת אומרת, יהיה אור פי 343 מהאור של היום.

זה אור שבעת הימים.

זה אומר רשי.

מעתה לדברי התוספות כאן,

שהם פירשו שמה שאמרו בגמרא ואוהביו

כצאת השמש,

היינו שמש על עתיד לבוא,

שהוא שבעתיים כאור שבעת הימים.

ואור שבעת ימי בראשית

היה שבעתיים

מאור חמה של עכשיו.

אם כן יוצא שהתוספות מסביר

שמה שכתוב בפסוק כאור שבעת הימים

היינו ימי בראשית,

ובאותם ימים האור היה שבעתיים האור שלנו,

אם כן צריך להכפיל את התוצאה של רש״י ב-49.

זאת אומרת,

343 של רש״י,

כפול שבעתיים, מה שיהיה לעתיד לבוא זה 49,

יוצא 16,807,

זאת אומרת פי 16,807 מאור של היום.

וכך משמעות בעוד ראשונים.

אם כן יוצא,

שמי שהתמיד בתורה בעודו בעולם הזה יהיה לו אור

פי 343 מהשמש,

לדעת רש״י,

ולדעת התוספות

יהיה פי 16,807 מהשמש של היום.

זה

איך יראו התלמידי החכמים לעתיד לבוא, ומה שכרם?

בגלל שהם עוסקים בתורה תדיר.

חוכמת אדם תאיר פניו לעתיד לבוא.

איך ידעו מי חכם באמת ומי לא?

חוכמת אדם תאיר פניו.

יש כאלה שיהיו עם פרק ויהיה להם אור של פנס.

ויהיו כאלה

שיהיה להם אור מכאן עד להודעה חדשה.

פי 16,807. עכשיו המחבר פה אומר, יש לדקדק.

הלא דיינים

גם הם עסוקים בתורה כל היום

וגם מלמדי תינוקות,

כמו שאמרנו.

ובבא בתרא כא אמר לרב, לרב שמואל בר שלט, עד שיט לא תקבל.

מכאן ואילך תקבל.

אספי לי כתורה.

תאכיל אותו, תשקה אותו תורה בעל כורחות הילד.

רואים שלימד את הילדים תורה?

ומה זה לא הפסיק?

כמו שהוא אמר, לא ראה את הגינה 13 שנה.

אם כן, מה גרועים?

הדיין במלמד תינוקות מרבנן, גם הם כל הזמן עוסקים בתורה.

אלא נראה לומר שהדיין במלמד,

יש להם זמנים שהולכים לאיבוד מחמת תפקידם.

הדיין נאלץ לשמוע לפעמים דברים בטלים,

בתוך הוויכוחים של המתדיינים.

המלמד, כל שכן,

נאלץ לעיתים לבזבז זמנו לריק,

כשילדים מסרבים ללמוד,

או כמו שאמר לו הרב האכילהו וכו'.

וכן מדויק מרש״י שכתב שרבנן עוסקים בתורה תמיד.

אז לכן זה הבדל

בין אלה שעוסקים תמיד,

לאלה שיש להם צד של ביטול עם סיבות.

ראינו שהרב קורא לו על פעם אחת טייל.

זהו, תקע לו שהם טייל. מה, טיילים?

עוד אפשר לומר שנאלצים לבטל תורה באיכות.

זאת אומרת,

הדיינים

ומלמדי התינוקות,

התורה שלהם זה לא תורה באיכות. אפילו שהם עוסקים בתורה, זה לא תורה באיכות. הם חוזרים על דברים כאילו ש...

דשים בהם כל הזמן.

כך כותב הגאון הרב חיים שמואלביץ בשיחות מוסר,

שגם מי שיכול ללמוד באיכות ולומד,

לומד, תמיד לומד, אבל לא באיכות,

זאת אומרת הוא יכול באיכות והוא לא לומד באיכות,

זה גם נחשב ביטול תורה.

המתבונן רואה דבר מדהים, שייתכן שיהיה אב בית דין מכובד,

כולם קמים לכבודו,

ובעצם אברך

או בחור ישיבה שמנצל את זמנו כראוי,

יהיה חשוב ממנו בעולם הבא בלי שום השוואה בכלל.

זה יהיה ככוכבים

וזה יהיה כצאת השמש בגבורתו.

אז זוהר הקדוש

אומר בפרשת צו,

וזה הובא ותורגם בנפש החיים בפרק כ',

שאלו העוסקים בתורה עומדים למעלה במקום הנקרא תורה,

שהוא קיום כל האמונה,

והנביאים עומדים למטה

במקום שנקרא נצח ועוד.

ועל כן אלו העוסקים בתורה חשובים מנביאים ועליונים מהם יותר,

שאלו עומדים למעלה

ואלו עומדים למטה.

ועל כן אשריאלו שעוסקים בתורה,

תדיר כמו שאמרנו, שהם בדרגה עליונה יתרה על כולם.

זה שכרם של לומדי תורה.

מובא בזוהר הקדוש בפרשת פינחס

כל מאן דהישתדל באוריית באה עלמא זכי דהיפתחון כמה תרחין לאה עלמא

כמה נהורין

בשעתה דינפוק מאיה עלמא היא הקדימת כמה

ואז לה לכל נטורי תרחין

מכרזת ואומרת

פתחו שערים

ויבוא גוי צדיק

התקינו קורסיאן לפלניה עבדה דה מלכה

דלית חדו לקודשבריכו

אלא מאן דהישתדל באורייתא.

מפרש הסולם

כל מי שעוסק בתורה בעולם הזה

זוכה שייפתחו לו כמה שערים

כמה אורות

לעולם ההוא

על כן בשעה שנפטר מהעולם הזה

התורה מקדמת לפניו והולכת לכל שומרי השערים

מכרזת ואומרת

פתחו שערים

ויבוא גוי צדיק

התקינו כסלף לאוני עבד המלך

כי אין שמחה לקדוש ברוך הוא

אלא במי שעוסק בתורה.

מאז שחרר הבית

אין לקדוש ברוך הוא אלא ארבע עמוד של הלכה.

בספר קו הישר

בפרק י״ב מובא

מצינו בחסיד אחד

שנתגלה לאשתו בחלום לאחר מותו

והייתה רואה כל שערות ראשו וזקנו מאירים

כאבוקה גדולה.

ושאלה אותו אשתו

במה זכית לכך?

להפלגת אור גדול כזה?

והשיב

הגם שהייתי חסיד על כל פנים לא הייתי זוכה לאור כזה

רק זכיתי לאור כזה בשביל שהייתי ממעט הדיבור שאינו של תורה ויראה.

והקדוש ברוך הוא היה משגיח עליי בזה ונתן לי שכר מניעת הדיבור

כי הקדוש ברוך הוא בעצמו משגיח על זה

על אדם שממעט בדיבור חול ורק חשקו הוא להתדבק ביראת השם.

אתמול הזכרנו את החזון איזה רוצה לברכה שהיה ממעט מאוד בדיבור, מאוד.

הגאון מווילנא אומר שמי שסותם את פיו

משעה שהוא יוצא מביתו לתפילה עד שהוא חוזר

הקדוש ברוך הוא לאור גנוז מה שלא זכתה שום בריאה ושום מלאך ליראות.

זה מי שסותם את פיו.

כמה זה חשוב.

כל ימיי גודלתי בין החכמים ולא מצאתי לה גוף טוב משתיקה.

איתא במדרש תנחומה.

פרשת כי תישא,

סימן ג'.

אדם שכל שנותיו שלושים שנה.

זאת אומרת הוא נפטר בן שלושים.

ומעשר שנים ואילך

הוא עמל בתורה ובמצוות. מגיל עשר הוא כבר התחיל ללמוד תורה

וקיים מצוות.

הוא מת לשלושים שנה.

ואדם אחר

חיה שמונים שנה.

ומעשר שנים ואילך, כמו הקודם,

עמל בתורה ובמצוות עד שמת.

את אומר,

הואיל ולא יגע הראשון אלא עשרים שנה בתורה,

מגיל עשר עד שלושים,

וזה יגע מגיל עשר עד שמונים, זה שבעים שנה.

שהקדוש ברוך הוא מרבה לזה שכר יותר ממי שעסק בתורה, עשרים שנה.

ככה אתה אומר.

לפיכך אני אומר,

אם מעט ואם הרבה יוכל,

מתוקה שנת העובד,

אם מעט ואם הרבה יוכל,

שיכול בן עשרים לומר לפני הקדוש ברוך הוא,

אילולא שסילקתני מן העולם בחצי ימיי,

הייתי מאריך שנים ומרבה בתורה ובמצוות.

לפיכך אני אומר, אם מעט ואם הרבה יוכל,

שמתן שכרו של זה כמתן שכרו של זה.

אז אם נפטרים צעירים אבל למדו תורה כל הזמן, זה לא משנה.

השכר התקבל בהתאם.

תדע,

אמר רבי חנינא,

שהרי משה שימש את ישראל במצרים ובמדבר ארבעים שנה,

וחייו

מאה ועשרים שנה,

ושמואל

כל ימי חייו

שתיים וחמישים שנה,

וסבל מסען וטורחן של ישראל.

אז מי שכרו יותר?

ושקלן הכתוב כאחד,

שנאמר משה ואהרן בכהניו,

ושמואל בקוראי שמו,

הבה מתוקה שנת העובד,

עם מעד ועם הרבה אוכל.

רואים מזה שהשכר התקבל בדיוק אותו דבר.

אמר רבי לוי,

משל למה הדבר דומה?

למלך ששכר פועלים למלאכתו.

אם שהם עושים, תוך כדי שהם עושים ועובדים,

נטל המלך אחד מהם וטייל עמו.

לערב באו הפועלים ליטול שכרם.

בא אותו פועל שטייל עם המלך

ליטול עמיין שכרו.

שמא יכול המלך לומר לו, אתה לא עשית עמיין רק שעתיים.

טול כפי מה שעשית.

אף הוא יאכל, אמר למלך,

אילולי אתה שביטלתני וטיילתני עמך,

היה שכרי מרובה.

אני לא ביקשתי לטייל איתך, אתה לקחת אותי לטיול.

ככה, קדוש ברוך הוא יתברך שמו,

הוא המלך

והפועלים זה עמלי התורה.

מי שיגע בתורה חמישים שנה

ומי שיגע בתורה עשרים או שלושים שנה יכול לומר, אילולי שסילקתני לקחת אותי לטייל בגן עדן,

הייתי עוסק בתורה.

לפיכך אמר שלמה, אם מעט ואם הרבה יוכל,

שמתן שכרן שווה.

אז אין להתלונן על קיצור ימים,

אין להתלהב מאריכות ימים.

תכל'ס, מה עשית בחיים?

ניצלת את הזמן או לא ניצלת? זו הנקודה.

לפי זה אומר המחבר,

המנצל זמנו בחייו ללימוד התורה כראוי,

יקבל שכר כאילו המשיך לחיות וללמוד תורה לנצח נצחינו.

שהרי החשבון הזה של המדרש הוא חשבון שאין לו סוף.

דלעולם יכול לומר, אילו הייתי חי,

הייתי ממשיך ללמוד תורה באותה ראייה,

שכשהייתי חי ניצלתי את זמני ליגיעת התורה.

וכבר ראינו

שאם פעם אחת הוא ביטל,

לא ביטל לגמרי,

חשב עכשיו עוד רק איך ללמד את התלמידים, כבר נקרא טייל אצל רב.

הבויסאי.

זה המדרגות שנדרשים אנחנו, זה לא לאנשים מיוחדים.

לכל בר ישראל צריך לעסוק בתורה.

אין לנו משהו אחר פה בעולם הזה. לא באנו

לא בשביל חומוס ולא בשביל טחינה,

לא בשביל סום-סום.

באנו לפה,

יש לעסוק בתורה,

לקיים את המצוות בשקידה ובשקיקה ובאהבה ובזריזות.

שבת שלום.

רבי חנניהו ברגע שאומר עושה גוז וחוזקון ישראל לפי כוח

ארמולה עמתרון משוואות שנעמולה בנועם אסלמה עש רגו יחדיל תורה ויעדים.