כמה אשמים בחטאו של אדם? | הרב אמנון יצחק

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

נציב יום רבקה בת שמעה ועובדיה שהניתוח יעבור בסיעתה דשמיא בהצלחה ובקלות

רפואה שלמה והחלמה מהירה מהרה אמן.

פרשת נשוא

והתוודו את חטאתם אשר עשו והשיב את אשמו בראשו וחמישיתו יוסף עליו

ונתן לאשר אשם לו.

צריך להבין

למה מתחיל הפסוק בלשון רבים והתוודו

ומסיים בלשון יחיד

והשיב את אשמו בראשו.

אור החיים הקדוש

אומר והשיב את אשמו,

שינה לדבר,

הגם שהתחיל לדבר לשון רבים והתוודו.

למה שינה?

מפני שווידוי

שווים כולם בו.

מה שאין כן האשם

אינו בהשוואה

לצד שהוא בעולה ויורד.

אשם

הוא בעולה ויורד, פירושו זה קורבן שנקרא עולה ויורד, זה לפי

האפשרויות הכלכליות של האדם.

אם הוא עשיר מביא בהמה,

אם לא מביא שני תורים,

אם לא מביא מנחה,

אז זה תלוי, זה נקרא עולה ויורד.

אז אשם זה שונה, אבל וידוי, וידוי על חטא,

כולם שווים בו.

לכן והתוודו, זה בלשון רבים, והתוודו את חטאתם אשר עשו,

והשיב את אשמו זה היחיד,

שזה קורבן עולה ויורד, זה שונה משאר קורבנות.

אז זה אומר

אורח חיים הקדוש להסביר למה בלשון רבים

ולמה אחר כך עבר לדבר בלשון יחיד באותו פסוק.

ויש לומר עוד

שבאמת

לא חטא רק היחיד,

אלא יש עוד גורמים שיש להם יד בחטא של היחיד.

זאת אומרת,

זה שמדבר על יחיד, יחיד עשה מעשה שחייב עליו קורבן.

אבל להתוודות, צריכים להתוודות כמה?

על החטא של היחיד.

אני חוזר.

יש לומר עוד שבאמת לא חטא רק היחיד,

אלא יש עוד גורמים

שיש להם יד בחטא של היחיד.

לפעמים

מישהו מציק לחברו, מרגיז אותו, מעליב אותו,

וזה מביא אותו לידי חטא. הוא הגורם.

ואם הוציא עליו שם רע,

והוא נהיה מדוכא ברוחו,

והיבט העשתונות והשליטה על עצמו,

הוא הגורם.

יש שמי שהגיע למצב של עניות ומצוקה,

הולך וגונב

וגוזל מתוך ייאוש ושברון לב.

אם היו אנשים משתדלים לשים לב עליו ובאים לעזרתו,

לא היה מגיע למצב של הידרדרות

עד שיבוא לחטא של גנבה וגזל.

נמצא שאומנם היחיד חטא אבל יש לו עוד גורמים שגרמו לו והם רבים.

אז לכן יהיה מדויק הפסוק שאומר והתוודו את חטאתם

והשיב את אשמו.

אז יש אחד שכאילו עשה את החטא

אבל יש הרבה גורמים ששותפים גם כן

הם הגורמים לא לעשות החטא.

חכמים זיכרונם לברכה אומרים בויקרא רבה למדלת טוז

אמר ביהודה בר סיימון

העני הזה יושב ומתרעם

מה אני מפלוני?

הוא ישן על מיטתו ואני ישן כאן.

פלוני ישן בביתו

ואני כאן.

ועמדת ונתת לו?

חייך שאני מעלה עליך כאילו עשית שלום ביני לבינו.

עד ההוד הכתיב

או יחזק במעוזי יעשה שלום לי

שלום יעשה לי.

מה כתוב פה?

אני יושב ומתרעם

על הנהגתו של הקדוש ברוך הוא ועל דרכיו וטיפולו בו.

מה אני גרוע ופחות

מהעשיר הזה שיושן על מיטה ואני יושן על הארץ?

למה פלוני ישן בביתו, ואני בדרכים, באכסניות מיטלטל,

הומלס?

למה?

ועמדת אתה ונתת לו.

בא בן אדם, ראה את מצבו של העני הזה

ונתן לו.

נתן לו אוכל, סידל לו מקום,

הוא כבר לא מטלטל,

יש לו מה לאכול,

יש לו כלי בית,

סידר אותו.

אומר הקדוש ברוך הוא, חייך,

אני מבטיח לך

שאני מעלה עליך שכר

כאילו עשית שלום ביני לבינו,

שהפסקת את התרעומות שלו ממני.

וזה אמר הנביא

אל כל אדם מישראל,

או יחזק במעוזי.

זאת אומרת, אם יחזק במעוזי,

יעשה שלום לי.

שלום יעשה לי.

זאת אומרת, אם אתה תחזיק במעוזי,

אתה תפרנס את העניים

כמו שאני עושה,

ואתה תחזיק בדרך שלי להחזיק את העניים.

וזו גדולה בעולמו של הקדוש ברוך הוא שמפרנס את בריותיו.

כמו שכתוב בשבחו, כי היית מעוז לדל,

מעוז לאביון,

אז אתה עושה לי שלום

עם העניים מהתרעומות שלהם.

ואז אתה נחשב כמי שעושה שלום עם הקדוש ברוך הוא והבריות,

ואתה תקבל שכר גדול

מהשם יתברך.

אז רואים מפה שהחכמים אומרים דבר כזה,

זאת אומרת שיש עניין,

והשם מבקש,

אם אתם רואים

שיש מצב כזה,

תיכנסו בעניין

ותפסיקו את התרעומות עליי.

יש פסוק שאומר, מלווה השם

חונן דל.

מי שחונן דל

הוא רואה שיש מישהו דל מסכן, אין לו אמצעים, והוא חונן אותו.

השם אומר לו, אתה הלווית לי כסף.

תודה.

תודה. מלווה השם חונן דל. אני חייב לך, זה הלוואה. אל תפחד.

אל תפחד, אתה לא תפסיד מזה.

יופי, הלווית לי, כל הכבוד לך.

מלווה השם חונן דל.

אז רואים

שאם

אני מתרעם,

יש לנו גם אשמה בזה.

אנחנו גורמים לו.

למה?

אם היינו שמים לב עליו,

המצב היה יותר טוב, הוא לא היה מתרעם. והשם אומר, חייך, אני אשלם לך שכר, אל תדאג.

הפסוק אומר בויקרא ה'

ואם לא תגיע ידו דסא

אין לו כסף, עני מסכן, אין לו אפילו להביא סא.

והביא את השמו אשר חטא שתי תורים

או שני בני יונה לאדוני.

אחד לחטאת

ואחד לעולה.

למה צריך שתיים? אחד לחטאת ואחד לעולה.

פרש איבן עזרא, זיכרונו לחיי העולם הבא.

ויאמר רב יצחק

כי טעם אחד עולה,

למה צריך להביא אחד עולה?

בעבור שלא תגיע ידו.

אולי עלה על רוחו מחשבה.

זאת אומרת, הוא במצב כזה שלא הגיעה ידו להביא סא.

תפרן, עני.

אז אולי עלה על רוחו מחשבה.

ומי שחוטא בהרהור ומחשבה צריך להביא קורבן עולה.

אז לכן צריך להביא גם עולה

על המחשבה שעלתה לו.

הוא מצטער שאין ידו משגת ומהרהר אחר מידותיו של הקדוש ברוך הוא.

למה זה ככה ואני ככה? למה? מה, אני לא טוב?

מה, אני לא עושה מצוות? למה הוא כזה ואני כזה?

למה?

ואולי

אם היה מישהו שישים ליבו לצער של העני ובא לעזרתו,

היה מונע מהעני הזה להרהר אחרי מידות הקדוש ברוך הוא.

אז זאת אומרת, יש עוד גורמים בחטא הזה שהוא מהרהר אחר מידותיו של הקדוש ברוך הוא.

אז עכשיו הבנו עוד פירוש, והתוודו, יש מקום שהתוודו כמה על חטא היחיד.

כי הם היו גם גורמים.

עכשיו עוד דיוק בפסוק.

והתוודו את חטאתם אשר עשו.

ברור שמתוודים על מה שעשו, למה צריך להגיד אשר עשו?

והתוודו את חטאתם.

יש, התעוררו לשאול, מה המשמעות של המילים אשר עשו?

והם פירשו.

בשעה שמתוודים על החטא כשלעצמו,

יתוודו גם על אשר עשו,

על הדברים שעשו קודם וגרמו לחטא הזה.

החטא לא בא פתאום.

יש גורמים, אם זה אנשים ואם זה מעשים שלך שקדמו לפני החטא.

אז אתה צריך להתוודות

על החטא

וגם על מה שעשית לפני החטא, שהביא אותך לידי החטא.

ויש בזה עוד נופך להוסיף,

כיוון שמתעורר כבר להתוודות,

מאז יש לו רגשי אמת.

הוא מתוודה. אם הוא מתוודה אז הוא כבר אומר את האמת.

אז נגררים לו עוד וידויים על חטאים אחרים.

אז לכן כבר ויתוודו.

לא וידוי אחד, כבר ויתוודו, כמה וידויים.

כי האמת אינה ניתנת לחלוקה. אם אתה אמיתי ואתה כבר מתוודה,

אז אתה לא מסתיר חלק וחלק כן וחלק לא.

כבר אתה מתוודה על הכול.

בגדר מצווה גוררת מצווה.

פירש המהרל מה זה גוררת מצווה.

המצווה השנייה היא חלק מן המצווה הראשונה. זה כמו בטבעות קשורות.

אז ממילא אם יתוודו עבירה גוררת עבירה, אז היא קשורה גם לאלה כבר מתוודים

על הכול.

וכדבר הזה מצינו בעכאן בן כרמי.

עכאן בן כרמי מעל בחרם.

וה' אמר ליהושע, חטא ישראל.

ואז הוא הפיל גורלות עד שהוא מצא מי זה היה שמעל בחרם. היה אסור לקחת חרם מהמלחמה,

והוא לקח.

והקדוש ברוך הוא הקפיד על זה, ומתו כ-36 איש מישראל

בעוון

שמעל

עכאן

בן כרמי בחרם.

והוא התווכח בהתחלה עם יהושע וזלזל בכבוד הגורל שהוא עשה.

יהושע שאל את הקדוש ברוך הוא, תגיד לי מי? אמר לו, מה, אני דלתור?

אני אגיד לך מי? מה, אני מלשן?

תברר מי עשה את זה.

אז הוא הפיל גורלות.

ואז הוא התחיל ישר ללגלג עכאן.

למה הוא ידע שעלול ליפול עליו?

אז הוא לגלג.

ואז פנה יהושע אל עכאן, אחרי שיצא שזה הוא,

ודיבר אל מצפונו

ואמר לו, בני,

שים נא כבוד לאדוני אלוהי ישראל ותן תודה.

תודה.

והגד נא לי מה עשית.

אל תכחד ממני.

מיד כתוב, ויען עכן את יהושע ויאמר,

אמנה אנוכי חטאתי לאדוני אלוהי ישראל,

וכזאת וכזאת עשיתי.

וְאַאֶרֶה בָּשָׁל אַדֵרֶת שִנְעַר אַחַתּוּבָה וְמַתָּיִם שֶׁקָּלִים כְסֶׁפְּלְשְׁוֹנְשְׁוֹנְשְׁוֹנְשְׁוֹנְשְׁוֹּלְשְׁוֹנְשְׁוֹנְאְאַאְאְאְאְאְאְאְאְאְאְא

ַאַאָאַעְאְאְַאֵָאַנוָא זה־אַאַאַאָא־אֶמְאָהְאֶאָאֶּ עַאַאַאֵאַאַאֶׁוּהְא 0rrrrrride אַאַבַאָא׳ְ֛אַאְאָאְאַאַאָאְאָהְאַאְאָאְאְא-אֶֶאְאָאַאְרַאְאַאַָאְֽאֶ��ְ

שיש כמה גורמים מעורבים בחטא של יחיד

וזהו אשר עשו

שיד אחרים גם כן באמצע

וכולם צריכים להתוודות

וגם על חטאים שעשה לפני החטא הזה

אז ויתבדו זה כל הגורמים

באשר עשו זה לפני החטא וגם החטאים הנוספים

כשאתה מתוודה כבר

אז יהיה ויתוודו לשון רבים

שמתוודים כמה וגם על כמה מעשים

וזה על חטא אחד

אבל החטא אחד הזה נגרם על ידי רבים

והחטא הזה גם הוא לא יחיד

על הדרך כבר תתוודה על הכל

אז לכן מתחיל בלשון רבים ומסיים בלשון יחיד

היחיד באמת עשה משהו

אבל ויתוודו זה רבים כמו שאמרנו

בספר בית הלוי בפרשת נוח

אומר שהצדיק נכשל לפעמים באיזה חטא

הרי יש לרשע חלק גדול בזה החטא

והוא היה בעוכריו

מי שגרם לצדיק לחטוא

זה הרשע

והוא היה בעוכריו

יען כי הוא הגביר בו את התשוקה

צדיק ראה מישהו שעשה איזה מעשה עבירה

והמעשה הזה גרם לו בעצמו התעוררות לתשוקה ויכול להיכשל

כמו שאמרו חכמים והזהירו, הרואה סוטה בקלקולה

יזהיר עצמו מן היין

למה? הוא רואה סוטה בקלקולה, מה קשור שהוא יזהיר עצמו מן היין?

מה הוא אשם?

היא עשתה חטא, הוא צריך להזהיר עצמו

כן כי כשאתה ראית שהיא עשתה מעשה אז אתה חושב איך היא הגיעה לכזה בצב שהיא עשתה?

אה בטח היא שתתה יין

ומה יין? אתה יודע, מסובב את הראש

ו... תיזהר.

למה אתה עלול להתעורר גם כן?

עצם זה שראית סוטה ואפילו בקלקולה בשעה שפורעים את סערה וקורעים לה את הבגד

מכל הבושות שעוברת, עם כל זה בתוך זה אתה יכול להתעורר גם כן.

לכן, הופ-הופ,

ישר תנזר מן היין

כי אתה עלול.

זאת אומרת, ראייה ואפילו שמיעה

של רשע שעשה משהו

יכול להשפיע גם על צדיק.

אז יכול להיות שלפעמים יהיה לרשע חלק גדול בחטא יותר ממה שצדיק עשה.

לצדיק מענישים אותו בעולם הזה

כדי שיישאר נקי לעולם הבא.

כך הוא רוצה, הוא לא רוצה להגיע לשם בחייו.

אבל לרשע לא מענישים לו בעולם הזה בכלל.

והרי שנשאר על הרשע

גם החלק בחטא של הצדיק.

לא, לא, לא רק החטאים שלו.

יש עליו גם את החטאים

שהוא גרם לצדיקים. הוא לא דיבר איתם, לא השפיע עליהם, לא כלום.

אבל עצם זה ששמעו שהוא עשה כזה דבר,

זה כבר השפיע על כמה שנכשלו בגללו.

זה החטאים עליו.

עכשיו אפשר להבין יפה מה שכתוב בחגיגה ט״ו. מה כתוב?

זכה,

צדיק נוטל חלקו וחלק חברו בגן עדן.

נתחייב, רשע,

נוטל חלקו וחלק חברו.

למה רשע נוטל חלקו, מה שמגיע לו, על העוונות שלו, וגם חלק חברו?

כי הוא היה הגורם, גם כן, שחברו נכשל. הרשעים גורמים שאנשים חוטאים בגללם.

על פי הסוד,

אז זה לא, אפילו אם לא שמעת ולא ידעת, כשאדם עושה עבירה,

הוא יורד ומוריד את העולם עמו.

עושה מצווה, הוא עולה והעולם מתעלה עמו.

זאת אומרת, הוא גם גורם לאווירה של טומאה בעולם,

שהיא גם משפיעה

בלי קשר לשמיעה וראייה, אם רואים ושומעים אותו.

אלא גם זה, זה על פי הסוד.

אבל על פי הפשט,

אדם, שומעים, קוראים, נודע,

לא נעשה, ועוד פעם נעשה,

ולאט לאט זה יורד בעיני הבריאות, כאילו חומרת העבירה, לאט לאט.

בפעם הראשונה שדאעש ערפו ראש,

כל העולם מסתכל,

יואו, איזה דבר, יואו, מורידים לו את הראש.

היום מי מסתכל, מי יש לו זה, הורידו? בטח שהורידו.

מורידים, מורידים, חופשי.

אף אחד כבר לא מתרגש, לא מתפעל, לא זה, שום דבר.

די, כי זה כבר נהיה כהה.

כבר דעתו של האדם נהיית כהה.

כששומעים שיש הרבה עבירות כאלה וכאלה וכאלה,

זה נהיה מצב כהה כזה, שזה כבר משפיע על אנשים, זה לא כל כך עד כדי כך.

חפץ חיים שפעם ראשונה ראה חילול שבת, הוא הזדעזע, ובכה, ובכה,

ולמה הראו לו מן השמיים?

פעם שנייה הוא גם בכה כשראה עוד פעם אחרי כמה חודשים,

ראה דבר כזה,

אבל הוא אמר שכבר הוא בכה לא באותה חמימות כמו פעם ראשונה.

היום בן אדם יוצא פה לגאה, הוא בוכה

כשהוא רואה נוסעים.

זה מפריע לו בכלל.

הוא כבר נהיה כהה.

מי גרם? מי גרם שהוא נהיה כהה ככה, וכן לו עוד רגשות כבר ואין לו כלום? מי גרם?

הם, שנוסעים.

אז זאת אומרת, יש השפעה מכל דבר שהרשע עושה, גם על הצדיקים.

ולכן

הוא נוטל חלק

שלו וחלק שלהם.

ולמה הצדיק לוקח את חלקו, מה שהוא עשה במצוות, וגם חלק של הרשעים?

כי מי עורר את הרשעים? ממה הם התעוררו מדי פעם לעשות משהו? בגלל הצדיק, שהם שמעו מעשים נפלאים וזה, אז הם התעוררו מדי פעם.

אז הוא לוקח גם את החלק שלהם.

וכן יש פסוק,

אדוני, ערך אפיים ורב חסד, באמת, נושא עוון ופשע.

ונקה לא ינקה.

פוקד עוון אבות על בנים.

לכאורה קשה. מה להם לבנים לסבול מכך שאבא שלו היה עבריין פושע, עשה עבירות?

למה הוא פוקד עוון אבות על בנים?

למה?

וגם,

אם הבנים חוטאים בעצמם

והם אוחזים במעשי אבותם,

נו, אז תן להם את מה שמגיע להם. למה הם צריכים לנשא גם את העוון של ההורים שלהם?

בסדר, הם למדו מההורים,

אז יקבלו את העונש. מה הם עשו?

מה שעשו, תן להם.

למה הם גם נושאים את עוון אבותם?

אלא יש לומר שגם

אבותם מה שחטאו זה גם כן בגלל החטא של הבנים

שהם גרמו לאבות לחטוא.

איך זה עובד?

לדוגמה,

אם לפעמים ממעט האבא בעסק התורה,

האבא לא לומד הרבה

והוא פורש חלק

שעות מבית המדרש ויוצא לשוק למסחר.

למה הוא עושה את זה?

מתוך לחץ של הבנים והבנות.

למה? יש להם דרישות.

הם רוצים להנאתם, אבא תקנה לי, אבא תקנה לי, למה יש לו, למה אין לי, תקנה לי, תקנה לי. הוא לא יכול לעמוד בפני כל הדרישות,

אין לו מאיפה, וכל יום דורשים ממנו וכל זה.

אז הוא עוזב את הלימוד, והוא אומר, מי גרם לו?

הילדים.

הילדים.

אז לכן אבא מקצר בעבודת התורה,

ואם כן, ביטול התורה של האבות מתייחס לבנים ולבנות,

ויש להם יד בביטול התורה של אביהם.

לכן החטא של האבא הוא גם חטא על הבנים.

אז לכן

אומר הפסוק,

פוקד עוון אבות

על בנים, כי גם אתם אשמים בזה.

כתוב דבר איום ונורא,

איום ונורא.

כתוב, למה לפעמים בנים קטנים מתים?

בגלל שהם גורמים ביטול תורה להורים.

לאבא.

ילדים.

ילדים קטנים שגורמים ביטול תורה יכולים למות בגלל זה.

אז כמה צריך להזהיר את הילדים לא להפריע לאבא בשעה שהוא לומד.

וחובה על האימא ללמד אותם,

להזהיר אותם,

ולומר להם שזה עוון פלילי קשה, שאפילו כשהם קטנים, הם לא בני עונשין, כמו שאומרים. מה, עד גיל 13 הוא קטן, קטן לא חייב במצוות.

אבל ביטול תורה זה דבר חמור ביותר.

אז לכן

למדנו שכשאדם חוטא צריך לדעת שיש כמה גורמים.

מה פירוש?

יש אשמים רבים לפעמים בחטא של היחיד.

אם היית עוזר לו, היית מדריך אותו, היית מכוון אותו, היית מוכיח אותו,

יכול להיות שהיית מונע מהבן אדם הזה לעשות את החטאים.

והטביעה יכולה להיות גם על אדם?

אתה ראית אותו במצוקתו.

לדוגמה,

לא תעמוד על דם רעיך.

בן אדם רואה אחד במשבר, רואה אותו במצב כזה, לא מעודד אותו, לא דואג לו, לא...

בסוף הוא התאבד.

מי אשם אתם חושבים?

רק הוא.

לא רק הוא.

היית בסביבתו? ידעת ממצבו?

אדם שהולך לבקר את החולה, נוטל אחד מ-60 מהחולי שלו.

זאת אומרת, יש מצוות ביקור חולים.

אבל אם אף אחד לא אכפת לו ממנו, הוא יכול למות מדיכאון, מייאוש.

מי גרם? החברה שסביבו.

זאת אומרת, בשמיים מסתכלים לא רק מי חטא, מי עשה בפועל משהו,

גם מי היה הגורם.

וזה מחייב אותנו בזהירות יתרה ובהתבוננות מעמיקה.

מה קורה סביבנו?

מה ניתן לעשות?

בשביל שהכול יהיה לאשורו.

והקדוש ברוך הוא רוצה שלא נעמוד על דם רעינו, שכל אחד יהיה אכפת לו מה שני.

ולכן הוכיח תוכיח את עמיתיך. למה? להביאו לחיי העולם הבא.

לא אמרו תוכיח בשביל שתן לו,

תראה לו, מה פתאום?

כדי להביאו לעולם הבא.

אז זאת אומרת, כל אחד צריך להסתכל סביב אותה. במה הוא יכול לעזור להושיע?

לגונן, להציל, לסייע?

זה התפקיד של כל יהודי.

ואם לא,

אז ויתוודו.

הרבה צריכים להתוודות.

על מה? על חטא של היחיד.

מה זה נוגע לי?

והוא חוטא, מה אכפת לי ממנו? לא.

אתה גם תשא חטא.

לכן כתוב, הוכיח תוכיח את עמיתיך ולא תשא עליו חטא. שאם אתה לא מוכיח אותו, להסיר אותו מן המכשול,

אתה תשא את החטא שלו גם.

כן, כן. גם הוא, גם אתה.

וכשלו איש באחיו,

וכשלו בעוון אחיו.

אז לכן,

שימו לב,

להתבונן סביבותינו ולראות במה אפשר להועיל.

והשם אומר, חייך,

שאני נותן לך שכר הרבה,

וכאילו אתה עשית שלום ביני לבינו.

נו, זה מספיק טוב בשביל לקבל הבטחה כזאת מהקדוש ברוך הוא?

והשם אומר, תשמע,

יבוא אליך יהודי היום, אתה יודע למי ליבאתי כסף?

אתה יודע למי?

לקבל הבטחה.

אתה הלווית לקבל הבטחה, כן.

תראה מה שלמה המלך אומר, מלווה השם, חונן דל.

אני חננתי היום את הדל והלוויתי להשם, הוא יחזיר לי, אני יודע שיאזין.

ולא בדיוק,

אצל הקבל הבטחה אין חשש ריבית.

הוא ייתן לך כהנה וכהנה.

רבי חנניהו ברגע שאומר,

רצוע הקבל הבטחה זה כל ישראל.

לפי כוח ארבעה יותר רצועות.

שנאמור אדונו בסלמאן צדקו יחדיל תראוויה דיר.