מדוע הלך כלב בן יפונה להשתטח על קברי אבות? | הרב אמנון יצחק

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

נציב יום לרפואה שלמה אורה בת סעידה אמן

ויעלו בנגב ויבואו עד חברון

ושם אחימן ששי ותלמי

אמר רבא

מלמד שפרש

כלב מעצת מרגלים והלך ונשתטח על קברי אבות.

אמר להן

אבותיי בקשו עליי רחמים שאנצל מעצת מרגלים.

יהושע כבר ביקש עליו משה רחמים.

אז אומר רבא

ויעלו בנגב זה כל המרגלים

ויבוא עד חברון

זה כלב

שהוא פרש

מעצת המרגלים

והלך

ונשתטח

על קברי אבות.

ומה אמר להן?

אמר לאבות הקדושים

אבותיי

בקשו עליי רחמים שאנצל מעצת מרגלים

זה כלב

יהושע כבר ביקש עליו משה רחמים

יא יהושעך מעצת מרגלים

ומובא בזוהר הקדוש

שכלב סיכן את עצמו כשהלך לחברון

מחמת ילידי הענק

שהיו שם

והיו יכולים להורגו

אם היו רואים מרגל מסתובב, לא מבני הארץ

היו הורגים אותו

והוא סיכן את עצמו כשהלך לחברון

אבל מכיוון שהיה בצרה

לא הסתכל על זה

ובא להתפלל על קברי אבות

כדי להינצל מעצת מרגלים

בעצם המרגלים הלכו בעצה רעה כבר מההתחלה

כמו שמובא בגמרא

אמר רבי יוחנן בשם רבי שמעון בר יוחאי

מקיש הליכה לביאה

מביאה

בעצה רעה

אף

הליכה בעצה רעה

וילכו ויבואו

זאת אומרת גם ההליכה וגם הביאה

פירושו של דבר

לא רק שהם חזרו זה היה עם העצה הרעה להשפיע על ישראל לא להיכנס לארץ

אלא כבר בהליכה הייתה עצתם רעה

וכלב

עמד על כוונתם מההתחלה

ומסר את נפשו להשתטח על קברי אבות

יש להבין

מאחר שהבין כלב

שדרכם נלוזה הייתה לו הברירה לא ללכת בעצתם

וכי הכריחו על כך

ועוד

אם הרגיש

שנחוץ לו להתפלל לעזר השם

הלום לו כל הארץ כבודו

ולמה שם נפשו בכפו ללכת במקום סכנה ולא התפלל במקומו

כמו שיש אנשים שמתפללים ביחיד הם לא הולכים למקום סכנה עד בית כנסת

אבל העניין הוא

שכלב ראה איך שם רגליים

החלו לטכס עצות

ולסמוך על חוכמתם

מה להשיב למשה

במקום ללכת בפשיטות

ובנאמנות

ולהשיב לשולחיהם

מבלי לערב דעות שלהם

עוד פעם

שבני האדם עושים מה שהם לא נדרשים

אדם צריך שיהיה לו נאמנות

למשלח שלו

אדם צריך להיות לו נאמנות

בהרבה דברים

לאשתו

לריבו

לחברה שלו

לעם שלו

נאמנות זה דבר חשוב מאוד

אבל הם לא היו נאמנים

למה?

הם חשבו על האינטרס שלהם האישי

כשמעורב אינטרס אישי

אדם לא יכול להיות נאמן

כי הוא נאמן לאינטרס שלו

וזאת בעיה

ופה הם נפלו והפילו 600 אלף איש שמתו במדבר בגללם בגלל שלא הייתה להם נאמנות

אז זאת אומרת נחזור עוד פעם

כלב ראה

שהמרגלים התחילו לטכס עצות

כשאתה מתחיל לשמוע אנשים מרננים, מדברים,

אומרים כל מיני דעות, רעיונות, שאלות, קושיות פתאום, כל מיני דברים

והם סומכים על חוכמתם, מה להשיב למשה?

הוא שולח אותם לטור את הארץ בלבד, להחזיר תשובות, השם עיניים, רזה,

יש בה עץ, עם עין

זה הכל, יש לי כמה שאלות, תענו לי על השאלות

לא, הם כבר מטכסים עצות, מה ישיבו לו?

במקום ללכת בפשיטות, פשוט שלחו אתכם, תגידו את זה, זה הכל, לא דרשו ממכם יותר. ביקשו מכם עצה? ביקשו מכם דעה? לא ביקשו.

במקום ללכת בפשיטות ובנאמנות ולהשיב לשולחיהם דבר

מבלי לערב דעות שלהם,

ייתכן שהמרגלים לא החליטו עד הסוף

מה ישיבו למשה, הם עוד לא יתבשל אצלהם,

באיזה טענה הם יבואו בשביל לא להיכנס לארץ.

היום רואים, לדוגמה, לדוגמה, כן, במאמר מוסגר,

שכל המדינה הזאת עומדת על קרעי תרנגולת.

יש בה אויבים מבפנים ומבחוץ. האויבים מבפנים יותר חמורים מאלה שמבחוץ.

ראש ממשלה רוצה להפציץ באיראן,

מוכרים אותו בלירה,

מספרים עליו סיפורים, מונעים ממנו, מאיימים עליו, אומרים לו אוי ואבוי אם תעשה את זה אתה תהיה אשם, יהיה ככה,

זה לא ככה וזה לא ככה. מי ביקש ממכם? תיתנו לי את הנתונים,

תגידו לי מה אתם חושבים, אל תגידו דעות,

תיתנו לי את הנתונים

ואני אחליט.

יש קבינט, יש חריץ, ביחד נחליט.

למה אתם מפחידים, למה אתם זה?

אחר כך הולכים, מעלילים, עלילות והכול. לא שאני מצדד בו, אני רק אומר,

בהנהגה הגיונית,

אין מה לעשות.

נבחר קודקוד,

תנו לקודקוד לנהל.

אתם מסכלים אותו כל הזמן מהצד, אתם לא מפריעים לו, אתם מפריעים לכל המדינה להתנהל.

האינטרס הלאומי נפגע.

זאת אומרת,

מה ביקשו ממך? אתה בתפקיד ביצועי? תבצע, זה הכול. אתה לא רוצה? תתפטר.

שלום.

דעות לא לקחו אותך.

אתה לא יועץ משפטי ואתה לא יועץ אחר.

אתה נשלחת כאיש מקצוע,

תענה מה הנתונים, ואל תערבב, תהיה נאמן.

אל תערבב את הדעות שלך כמו המרגלים,

ותגיד

כך וכך,

בגלל שאתה שייך לשמאל או שאתה שייך ל-BDS או שאתה שייך לג'אדתי,

אתה תגיד בדיוק כמו שזה לא מתאים לך.

אם לא, זה גיס חמישי.

זה סוסרויאני.

אז רואים, זה לא התחיל היום,

זה כבר היה מזמן.

בייתכן

שהמרגלים לא החליטו עד הסוף מה ישיבו למשה,

כמו שמובא במדרש,

שבסוף ה-40 יום נהפכו מצדיקים לרשעים.

אז בסוף ה-40 יום נהפכו.

אמנם הם יצאו בעצה רעה,

וכלב הרגיש בזה,

אבל מתי נגמרה החלטתם,

מה להגיד ומה הטענות?

זה היה בסוף 40 יום.

נהפכו מצדיקים לרשעים.

כי כשהם נשלחו,

כתוב שלח לך אנשים.

אנשים זה אנשים חשובים בכל מקום.

ועם ישראל הסכים עליהם, משה הסכים עליהם, וגם הקדוש ברוך הוא הסכים עליהם.

לא שהוא ביקש שישלחו אותם,

שלח לך, לדעתך.

אבל בסדר, הם ראויים.

השם ידע שהם התהפכו, אבל באותה שעה הם היו ראויים, היו צדיקים.

בסוף

ה-40 יום הם נהפכו לרשעים גמורים.

מה זה רשעים?

רשעים שגרמו ששש מאות אלף ימותו.

שש מאות אלף ימותו. אתם מבינים איזה רשעים יכולים להיות?

אנשים שעוקרים את עולם התשובה? אתם מבינים בכלל?

ומה שנאמר בגמרא עליהם,

שהלכו בעצה רעה מראש,

אולי הכוונה שהחליטו

להשיב על דעת עצמם

ולא על דעת משה.

וזאת סכנה גדולה מאוד.

זאת אומרת, הם היו נאמנים

לשיקול דעתם.

אנחנו לא נגיד מה שמשה רבנו רוצה.

אנחנו נגיד מה שאנחנו רואים, מה שאנחנו חושבים וכו'.

על דעת עצמם

ולא על דעת משה.

זאת אומרת, הוא מבקש רק שאלות.

טענו לי תשובות.

לא, לא.

מה שנראה זה מה שנגיד.

משום שברגע שאדם פורש מדרך התמימות הוא פותח לפניו פתח.

חטאת.

ברגע שאדם

הוא כבר לא הולך בשלמות

עם המקום שבו הוא נמצא,

עם מי שמנהיג אותו,

עם מי ששולח אותו,

אז ברגע זה כבר נפתח פתח של חטאת.

איפה זה כתוב?

כתוב בתורה.

מתי אומרים את זה? כל יום פעמיים.

ושרתם

ועבדתם אלוהים אחרים.

ברגע ששרים,

זהו,

זהו,

רק לסור.

שרים כבר אוחזים אצל עבודה זרה.

כבר.

שהיא אבי אבות הטומאה.

זאת אומרת, אדם שר טיפה והוא יידרדר עד עבודה זרה.

ויהיה עוקר תורה.

ויהיה אפיקוירס

ויעבד את העולם הבא.

זה כששרים,

טיפה.

זה הכול.

פן יפנה לבבכם.

פן יפתה לבבכם.

ופן יש בכם איש אשר לבבו פונה מעם השם. פונה.

רק ככה פנייה קלה מילימטר.

פנייה קלה של מילימטר.

לאורך זמן זה עקום לגמרי.

זה כבר יוצא מהמסלול של המקביל.

זה לא ייפגש יותר.

גמרנו.

ברגע ששרים טיפה,

נגמר הסיפור.

זה רק עניין של זמן

עד שזה מתפרק.

ובכן,

זה היה הפחד של כלב.

מה היה הפחד של כלב?

שמא במשך הזמן ישפיעו עליו גם כן.

להזניח את תומו ולחפש מזימות שונות?

זאת אומרת, ברגע שבן אדם

שומע

מישהו שסר מן הדרך,

אם הוא לא יסור ממנו,

הוא יסור איתו בסוף.

את זה כלב הבין.

והוא לא היה מוכן להיות בעצה איתם.

לכן הוא ידע שהוא לא יוכל להחזיק מעמד, כי בן אדם זה בן אדם.

בן אדם זה בן אדם, ובן אדם מושפע.

זאת אומרת, אדם טיפש

זה אדם שמטלפן אליו קיסר אחד, ומדבר איתו,

מדבר איתו, ומנסה להשפיע עליו,

והוא גורר אותו ל-15 דקות של שמיעה.

אפילו שהוא מתנגד למה שהוא שומע,

אבל דברים נכנסים.

זה נקרא לסור מן הדרך.

למה?

אדם צריך לדעת, אל תתחיל.

מתחיל לשון הרע, נגמר.

אם המשכת, אפילו שאתה מוחה, אפילו שאתה בטיח, אפילו שזה,

משהו נכנס.

ככה זה עובד.

ברית כרותה ללשון.

אז מזהירים אותנו פה שכלב היה חכם גדול

במידות הנפש,

והוא ידע שזה פחד פחדים,

כי במשך הזמן הם ישפיעו עליו. הם ארבעים יום צריכים ללכת ביחד.

להם הולכים ארבעים יום.

בסוגריים, הקדוש ברוך הוא, זה היה צריך לקחת להם שמונים יום.

אבל הקדוש ברוך הוא עשה להם סיעתא דשמיא,

בשביל שהם יקצרו את זה. למה? כי אחר כך הוא העניש אותם יום לשנה.

יום לשנה.

על כל יום,

שנה.

אז זה ארבעים שנה שהם היו במדבר.

ואם לא, היה צריך להיות שמונים שנה.

אז הקדוש ברוך הוא ריחם עליהם.

מכל מקום,

אז מה כתוב?

זה סנקציה שעוד לא שמעתם יום לשנה.

אבל זה היה הפחד של כלב.

כלב,

פחד שמא ישפיעו עליו גם כן להזניח את תומו ולחפש מזימות שונות.

ועל כן הבין

שאין לו עצה אחרת.

אלא לזרוק חייו מנגד ולברוח לקברי אבות.

הוא הלך במסירות נפש, אמרנו לחברון. שם ילידי ענק.

ואם יתפסו אותו,

יהרגו אותו.

אבל הוא הבין, לא.

חייב לזרוק חייו מנגד ולברוח מהם

וללכת לקברי אבות.

משום שבכוחות עצמו לא יוכל לעמוד בניסיון הזה.

נו, אז למה אתה לא מתפלל יחיד?

מלוא כל הארץ כבודו, תעמוד במקומך,

תתפלל, תשתטח על הרצפה ותבכה,

תבקש מהשם רחמים שיסייע לך שלא תיפול במזימתם ועצתם.

אבל הוא ידע שהוא מוכרח להתאזר

בכוחם ובזכותם של האבות.

למה?

כי הם הגיבורים.

הם מעולם אנשי השם.

הם שסללו את דרך התמימות לדורות.

אוהב השם ימי תמימים,

נאמר על האבות הקדושים שהם היו שלמים עם השם יתברך.

הם לא סרו מהשם.

שום דבר לא השפיע עליהם.

אלה היו התמימים השלמים.

הם שעמדו בניסיונות הכבירים

בלי לסטות ימין ושמאל.

עליהם אמר הקדוש ברוך הוא שלא הרהרו אחר מידותיי.

למי הוא אמר?

משה רבנו.

אתה לא כמותם.

הם לא הרהרו אחר מידותיי.

הם היו תמימים.

ורק תפילה של האבות,

שהיו תמימים,

והוא כלב מבקש להישאר בתמימותו, בשלמותו.

רק תפילתם של האבות לפני כיסא הכבוד מסוגלת להוציא אותו מפח יוקשים.

ובאמת,

לא רק שהועילה תפילתם עבורו,

אלא עוד עזר כוח כגיבור להראות את כוונתו האמיתית

ולהטעות את המרגלים

עד שברגע הנכון ניצל את האמון שנתנו בו להשפיע על העם

לטובת משה רבנו.

לא רק זה היה לו כוח ואומץ,

כל העשרה מתבכיינים

לפני העם ומספרים להם מה הם ראו,

ראו ילידי הענק וארץ אוכלת יושביה,

ומספרים קוברים מתים שם כל היום וזה ופה זה ארץ לא טבעית שם מה היה בה בה בה בה בה.

ופתאום הוא לוקח את המיקרופון כביכול

ואומר ומתחיל לדבר כמו שהם מבינים שצריך לדבר ופתאום הוא אומר אלא נעלה כי יכולנו לה.

פתאום הוא אומר הכל זה כל מה ששמעתם

חרטא ברטא הכל בלוף,

הכל זה אינטרס ואנחנו יכולים,

השם אמר טובה הארץ,

ונותן להם שמה כמו שצריך.

אז באמת התפילה של האבות הועילה

והוא עזר כוח כגיבור

להראות את הכוונה האמיתית שלו,

שמה היא?

להטעות את המרגלים עד שברגע הנכון הם חשבו שהוא איתם,

ניצל את האמון שנתנו בו כדי להשפיע על העם לטובת משה רבנו.

הוא אשר פירש המסילת ישרים.

הוא גם זכה בחברון בזכות זה.

זכה בחברון בזכות זה.

הוא אשר פירש המסילת ישרים.

מאמר חכמים זיכרונם לברכה,

רק הוא ויהושע עלו מכל אלה שהיו.

כולם מתו,

אבל הוא ויהושע בן נון

נכנסו מהדור ההוא, מהשש מאות אלף, לארץ.

הוא אשר פירש המסילת ישרים את מאמר חכמים זיכרונם לברכה.

על כן יאמרו המושלים בואו חשבון.

מי זה המושלים?

המושלים ביצרם.

למשול ביצר זה גבורה.

זה אלה שעושים חשבון.

מי שלא עושה חשבון נפש,

ודאי שהוא מסור ביד יצרו.

אבל אם הוא עושה חשבון נפש,

מה הוא עושה?

מה דוחף אותו?

למה לזה הוא מזדרז?

למה לזה הוא מתעצל?

הוא עושה חשבון.

כשהוא עושה חשבון, אז מתברר לו בעצם מי לוחץ עליו.

היצר מטעה את האדם,

מבלבל אותו,

עד שהוא לא יודע מה לפניו.

כמו גם השרים המלא שבילים,

שרק מי שעבר שם ומכיר את הדרכים,

יודע להגיע למבוקשו.

אולם העומד על אכסדרה,

הוא רואה את הדרכים

ויודע לכוון את ההולכים,

לדרך האמיתי.

יש גן של השרים. זה נקרא,

לפי דברי המסילת ישרים, גן המבוכה.

מלכים היו אוהבים לעשות משחקים.

איזה משחק?

בונים

גינות

עם שדרות של פרחים ועצים ואילנות והכול.

ויש שבילים.

אבל

אתה נכנס במקום אחד

ואתה צריך לצאת במקום שני.

אבל זה כל כך נפתל ומסובך

שאתה יכול לחזור ימים שלמים ולהתבלבל.

כי אם אתה עוד לא עברת בדרך הזאת,

אז אתה פעם ימינה, פעם שמאלה, פעם קדימה, פעם אחורה, אתה לא יודע לאן זה מסובך.

וזה מכוון ככה שיהיה מסובך.

אז מה, בגן השרים הזה, שהוא מלא שבילים,

רק מי שעבר שם ומכיר את הדרכים,

יודע להגיע למבוקשו.

אולם העומד על האכסדרה,

אדם שנמצא על בימה גבוהה, מעל כל העצים והפרחים,

הוא רואה את הדרכים.

והוא יודע לכוון את ההולכים לדרך המד... לא, לא!

שמאלה, שמאלה. כן, קדימה, כן, כן. לא, עכשיו ימינה. ימינה, עכשיו ימינה. הופה, אתה לפני היציאה, כן, שמאלה, אחרון, הגעת.

למה?

כי הוא נמצא בפנים למעלה כבר.

כמו כן,

אלה שמושלים ביצרן,

הם כבר יצאו מכל השבילים, מכל הבלבולים

של היצר הרע.

אז הם יכולים לייעץ למי שירצה לשמוע עליהם,

ועליהם אנחנו צריכים להאמין.

מי שעבר כבר את המסלול,

הוא יכול להגיד איך צריך ללכת,

ולאחד כזה צריך לשמוע למה כבר עבר את המסלול.

אבל לא לשמוע לכאלה שהולכים ונבוכים בדרך ולא יודעים עוד לאן להגיע ומה הם רוצים בעצם.

ומי שלא שומע למי שנמצא על האכסדרה,

אין טיפש יותר גמור ממנו, הרי הוא רואה את הכל, הוא אומר לך, תפנה כאן, תלך כאן, תצא מהר.

אתה רוצה לצאת מיצר הרע שלך?

תשמע מי שכבר עשה את זה וכבר לא נשלט על ידי יצרו.

הוא יכול לכבד אותך, הוא יודע את הדרכים, איך משתחררים ממנו.

והרעיון הזה הנחה את כלב

להיאחז בזכותם ותפילתם של אבות העולם.

זאת אומרת,

הם כבר עברו את גן המבוכה,

הם נשארו תמימים,

הם לא נכשלו.

אלה הם הדוגמה,

והם הם

יכולים להתפלל למי שבאמת רוצה להיות תם בשלם.

ודאי שמי שבא בניקיון כפיים,

אז זה מועיל לו שתפילתם של האבות תתקבל.

גם כשהולכים לקברות צדיקים, אדם חושב, הולך לקבר צדיקים, והוא טרח ויגע,

ושם כמה פרוטות באיזה קופה,

והוא חושב שהוא בכה,

אז כבר רבי שמעון בר יוחאי כבר יושב שם למעלה, בבית דין של מעלה,

והוא אומר, תשמע, הוא בא, שם שתי שקל,

ואני חייב, אתה מבין, לענות לו, תעשה טובה וזה.

אם אתה תיאחס במידותיו של רבי שמעון, ואתה תבוא בתשובה, ואתה תרצה ללכת כמו רבי שמעון,

וכולי וכולי, אז רבי שמעון אומר, תשמע, הנה, יש לי תלמיד,

התלמיד הזה רוצה ללכת כמוני, לעשות כמוני,

אז יש על מה לדבר.

אבל אם אתה בכלל מנותק ממני, ואתה בכלל לא עושה כמוני, ולא מתכוון להיות כמוני, רק אתה רוצה לנצל את רבי שמעון עם שתי שקל,

שהוא יתפלל, אתה מבין? לך טרטר אותו, כל יום יגיעו אנשים, אתה מבין? הוא לא יכול ללמוד כלום למעלה, כל הזמן הוא צריך להכניס את הבקשות,

כן?

אז אם אדם חושב ככה, אז הוא טועה טעות גדולה.

בלי תשובה, אל תלך, אתה רק מרגיז.

למה? אתה מעיס פניך,

אתה בא להטריד את רבי שמעון בר יוחאי, אתה בא בלי תשובה, בלי כלום,

ואתה בא להטריד אותו, אה?

בא להגיד לו, חביבי,

תעשה כך וכך, שולח אותו,

יאללה, לך לקדוש ברוך הוא, תגיד לו כך וכך.

זה לא עובד ככה.

ידוע מחסיד אחד,

גמרא בברכות יח,

שהקניתה אותו אשתו בערב ראש השנה,

ציערה אותו,

והלך ולן בבית הקברות.

ערב ראש השנה, בן אדם במקום ללכת לבית הכנסת,

הולך לישון בבית הקברות?

וזה נקרא חסיד?

חסיד?

מה החסידות פה?

מי הולך לישון בבית קברות?

מבאר הגאון רבי ישראל סלנטר, זכר צדיק וברכה.

מה הטעם שהוא לן בבית הקברות?

הוא רצה לתקן את מידת הכעס.

על שנתן לאשתו להרגיז אותו.

הוא נתן

מעות לצדקה, הם היו עניים, והמצב היה דחוק, והיא התרגזה עליו איך אתה נותן כסף וכו' וכו' וכו',

והיא גרמה לו משהו להתרגז.

אז הוא הרגיש שהכעס התעורר בו.

אז הוא הלך

לבית הקברות לישון.

למה?

כיוון שהזמן הוא ראש השנה, ראש השנה זה יום הדין.

איך יבוא לפני המלך

בראש השנה בלבוש שק

של כעס וקפידה?

איך הוא יבוא ככה?

עכשיו רק כעסתי.

זאת אומרת, לא תיקנתי את מידותיי,

ואני בא לפני הקדוש ברוך הוא ביום הדין כשאני במצב כזה.

על כן,

שת עצה בנפשו הוא ממראה דחושבנה, הוא מאלה שעושים חשבונות,

עשה חשבון, לכן הוא נקרא חסיד.

הוא עשה עצה ללון בבית הקברות.

למה? שמה יישבר רוחו בקרבו במהירות,

ותעלה ארוחה למכתו, מידת הכעס.

כשאדם הולך לבית הקברות,

הוא רואה את כל אלה שכעסו שוכבים שם.

מה הועיל להם הכעס?

מה עזר להם?

חלק מהם ששוכבים פה זה בגלל הכעס.

קיבלו שבץ לב,

מרוב כעס.

אדם מגיע לבית הקברות, הוא נרגע.

כי מה? על מה אתה כועס? העולם לא שלך.

על מה אתה, מה הולך פה? תסתכל מה הסוף שלך.

תסתכל.

שמה הוא נרגע.

שמה הוא מבין שכעס מיותר.

ואז יספיק עוד לקבל את פני מלכו של עולם בראש השנה בלבוש מחלצות.

אחרי שהוא מתקן את מידת הכעס, עכשיו אפשר לבוא לפני המלך

ליום הדין.

זה מובא באור ישראל כוו.

הרי לומדים מפה

שבבית הקברות מצליח אדם לשחרר את עצמו.

להתרומם מהדברים הקטנטנים שלוחצים עליו.

לשכוח מהקנאה והשנאה.

לבטל את עצמו לפני קונו.

זאת הייתה הסגולה בעזרו של כלב.

בהשתתחו על קברי אבות.

בהשתתחו על קברי אבות.

ובאמת,

שני הטעמים האלה גם יחד,

מה שהוא היה צריך תעבוד בגלל תמימותם וגם בגלל לשבר

את רוחו של לא תעלה איתם במזימתם,

כי מה אחרית אדם.

שני הטעמים גם יחד מוזכרים בגמרא ובפוסקים לגבי תעניות.

באורח חיים,

תקעט ברמה ומגן אברהם.

מובא שמה מתענית

טוז

שהולכים על קברי ישראל כדי שיבקשו המתים רחמים עלינו.

כשלא מועיל

תפילות

ולא מועיל לתעניות

ומוציאים טבע לרחובה של עיר לפעמים.

לא מועיל.

הולכים אצל קברי ישראל כדי שיבקשו המתים רחמים עליהם.

ואם אין קברי ישראל,

תקשיבו טוב, לא יאומן כי יסופר.

ואם אין קברי ישראל, אתה נמצא בחוץ לארץ, אין קברי ישראל.

מה תעשה?

הולכים על קברי גויים

להראות שאנו חשובים כמתים.

שמעתם דבר כזה?

כל זה בשביל לא ליפול בעצת היצר הרע,

המידות הרעות וכו'.

מזה יש לנו מקום להתבונן

כמה חשוב שאדם יראה את עצמו זמני בעולם,

זמני.

כל רגע

אתה יכול לטוס,

לטוס מפה, כל רגע.

חיש גז ונעופה.

ויזכור תמיד שסוף אדם למות.

ואז לא יבלבלו אותו הבלי הזמן.

שהם

מדריכים את מנוחתו.

לא נותנים לו מנוחה עוד ועוד ועוד ועוד ועוד, ולהספיק ולהשיג, ועוד ועוד ועוד. כל הזמן,

כל הזמן יצר הרע

מטריף אותו, מטריף אותו כל רגע, ומשכיח אותו את האמת הפשוטה, אדוני.

כל יום שעובר

אתה מתקרב לבית קברות.

כל יום שעובר אתה בדרך לצאת מפה.

כל יום שאתה משקיע,

אתה שוקע.

כל יום שאתה משקיע,

זה לאחרים ולא לך.

כל יום שאתה לא מנצל,

אתה מפסיד אותו נצחית.

וכן, על זה הדרך.

ויצר הרעת הדברים הפשוטים האלה משקיע כל רגע ורגע מחדש.

ובמיוחד צריך לראות ללכת בעקבי הצאן.

וללמוד מדרכי האבות.

אם לא תדעי לך, היפה בנשים,

צאי לך בעקבי הצאן,

וראי את גדיותייך

על משכנות הרועים.

אדם לא יודע איך ללכת, מה עושים, לא יודע מה.

ראית איך גדולי ישראל הולכים?

הם השאירו עקבות?

תעלה על העקבות, בדיוק.

כמו אדם שהולך בשדה מוקשים.

אם הוא לא שייך לחיל הנדסה,

סביר להניח שהוא יעלה על מוקש ויתפוצץ.

אלה הם ההנדסה,

יש להם דקר,

יש להם כל מיני שיטות איך לגלות מוקשים.

והם יכולים לעבור שדה מוקשים וגם לנטרל אותו,

ולא יקרה להם כלום.

אבל מה יעשה בן אדם שהוא לא יודע?

אם הוא ראה שהם כבר עברו פה,

ויש את הצעדים שלהם,

איפה שהם דרכו, הם לא יתפוצצו.

תדרוך גם אתה.

דרוך באותם צעדים ופסיעות, ואתה תצא.

לא יקרה לך כלום.

אז אם לא תדעי לך, היפה בנשים,

צאי לך בעקבי הצאן.

וככה תרעיד גדיעותייך את עם ישראל על משכנות הרועים,

האבות הקדושים והצדיקים הגדולים.

ו...

אתה רוצה שלא יבלבלו אותך אבלי הזמן,

אז תלך בעקבי הצאן,

תלמד מדרכי האבות,

ותבוא בזכותם של הזקנים.

כל הנוטל עצה מן הזקנים אינו נכשל.

ולא לסמוך על עצמך.

אפילו שאתה חושב שאתה בעל סייכל ואתה מייבן גדול,

אתה צריך לדעת לו, אל בינתך אל תשען.

יש מי שסללו כבר את הדרך,

ותלך בדרך הסלולה הברורה, מסילת ישרים.

ואז יזכה ללכת

בדרך אשר ישכון אור.

כך ניצל כלב בן יפונה מעצת המרגלים,

וזכה לנחלה גדולה בארץ ישראל.

והייתה לו רוח אחרת,

השם משבח אותו.

עקב,

היה בו רוח אחרת מהמרגלים.

בלי משה רבנו,

הוא הסתדר לבד, הוא הבין מעצמו.

הוא הלך ישר, עזב אותם, והלך

תוך כדי סיכון חייו.

מה שווה החיים אם אני אפול בסוף?

וסרתם ועבדתם אלוהים אחרים.

מה שווה כל החיים?

אז הוא מסכן את עצמו ללכת אצל קברי האבות,

גם בשביל זכותם,

גם בשביל בית קברות,

ולראות מה חרית אדם,

ולבקש מהם סיוע שלא ייכשל.

כי להיות בחברתם 40 יום, זה אנשים גדולים,

אנשים נבונים,

אנשים חכמים.

אז כולם מדברים,

בתא יחיד,

ודאי שתהיה מושפע.

אז איך אני אמלט מזה?

איך אני אנצל מזה? איך? אני בן אדם.

אבות הקדושים.

רבי חנניהו בן הגשיאו אומר.

נושא הקדוש ברוך הוא של קודם ישראל. לפי כך

הרבו לעם תאורה ומשואות.

שנה אמור אדונאו ובסלמה ען סירגו יחדיל תאורה ויהאדיר.