בס"ד ואהבת לרעך כמוך כיצד לקיים מצוה זאת? חלק ז' 07-06-2019

נציב יום: תשובה שלמה אמתית ושלום בית ושמחה והבנה וטוב לב לזוג; שלום בן עימרן ורעייתו נדרה בת הווידה, ויזכו לגדל את הילדים על אדני התורה, וירוו נחת מיוצאי חלציהם אמן אמן ואמן.

אנחנו ממשיכים חלק שביעי "ואהבת לרעך כמוך"

אתמול למדנו שספר "הברית" אומר: ש"אהבת לרעך כמוך" זה כולל את הגויים, והבאנו שהוא מביא את המהרח"ו שאומר שאפילו גוי, והבאנו גם את "תנא דבי אליהו", שרעך זה אחיך ואחיך זה רעך והכונה לגוי וכו'.

עכשיו אנו ממשיכים: האם זה כל גוי?

ועיין עוד בספר "הברית" שצריך לבאר שהכתוב בא למעט ולשלול מאהבת רעים שבעה אומות שישבו בימים ההם בארץ ישראל, שהיו אכזרים זה על זה, ולא היה בהם חברת אהבת המין האנושי. ולא די שלא היו עוסקים ביישובו של עולם - אלא היו עוסקים ברצוח, בגנוב, ונאוף: "אלמנה וגר יהרוגו ויתומים ירצחו", וכל העבודות אשר לאלוהיהם - היה גם כן השחתת העולם, "כי בניהם ובנותיהם ישרפו באש לאליליהם" וגם לרבות אבותם. "ויטמאו במעשיהם ויזנו במעלליהם ותחנף הארץ בדמים, ומלאה הארץ זימה" בזימה ותועבות. היו מפסידים הקיבוץ ומחבלים ברית החברה ומשחיתים אורחות עולם, וברעתם הצמיתם השם, וציוה להכרית מארץ זכרם, ויאמר: "השמד!" כמו שכתוב: "לא תחיה כל נשמה". ציווי מיוחד לא להחיות משבעה אומות נשמה.

למה?

למען לא יתערבו בגויים ההם ולא ילמדו ממעשיהם, כמו שנאמר: "כי החרם תחרימם החיתי והאמורי והפריזי החיווי והיבוסי כאשר ציווך השם אלוקיך למען אשר לא ילמדו אתכם לעשות ככל תועבותם".

וזה כמו רופא מומחה, שמצוה לחתוך אבר מאיברי האדם, בראותו שיש בו צרעת ממארת וחולי רע לאין מרפה, אשר יוכל להתפשט בשאר כל האיברים - וימות. עושה זה לטובת האדם, כדי להציל שאר כל האיברים וכל גוף האדם - וחי.

ולא ציווה השם ככה על שאר האומות שהיו בימים ההם, רק על שבע האומות האלה, כנאמר: "והיה אם שלום תענך, ופתחה לך, והיה כל העם הנמצא בה יהיו לך למס ועבדוך". אז שאר אומות העולם לא כך. כאשר לא כיוונה התורה באומרה "לא תכרות להם ברית" כי אם על העמים שישבו בימים ההם בארץ ישראל אבל לא על שאר האומות, שהרי שלמה כרת ברית עם חירם מלך צור.

אז בעל ספר "הברית" אומר יש ציווי מפורש, לא להחיות שום נשמה מאלה העמים המושחתים לגמרי, לא כלפי ישראל - כלפי עצמם והאנושות בכלל. וזה שלא נלמד מהם ולא נדבק בהם ולא נקיים אותם.

בספר "אמרי פנחס" שער ז' אות עט' כתוב: "שפעם אחת הזכיר לפני הרב הקדוש רבי פנחס מקוריץ זכותו תגן עלינו אמן. בשם ספר "הברית", שצריך לאהוב אפילו גוי בעבור שהוא בריאה של הבורא יתברך, בצלם אלוקים, והנאהו לרב מאוד!, נהנה מאוד הרב מפנחס מקוריץ שהיה אדם קדוש.

עכשיו נעבור למצוות מעשיות: איך מקיימים מצוות "ואהבת לרעך כמוך"?

מצינו הרבה דברים שסמכו חכמנו זכרונם לברכה בספרי "קדמונים ואחרונים", שהם נכללים בכלל מצוות "ואהבת לרעך כמוך" שהרי רבי עקיבא אמר: "זה כלל גדול בתורה!".

כתב הרמב"ם פרק יד' מהלכות "אבל" הלכה ראשונה: "מצווה עשה של דבריהם, חכמים ציוו מצוות עשה של דבריהם: לבקר חולים. לנחם אבלים, להוציא המת - ללוותו. להכניס הכלה - לשמח חתן וכלה. ללוות אורחים - אדם מתארח אצלך ללוות אותו זה מצווה, מצוות לוויה. להתעסק בכל צורכי הקבורה - לשאת על הכתף את המיטה, לילך לפניו - לפני הנפטר, לספוד, לחפור, לקבור. וכן לשמח הכלה והחתן, ולסעדם בכל צורכיהם. ואלו הן גמילות חסדים שבגופו שאין להם שיעור. אף על פי  שכל מצוות אלו מדבריהם, כמו שהוא פתח ואמר "מצוות עשה" של דבריהם - הרי הן בכלל "ואהבת לרעך כמוך". אז זה הם כלולים במצווה דאורייתא, "ואהבת לרעך כמוך".

בספר "אפיקי ים" כתב: "ביודעו מאיזה חולה, אם אתה יודע על איזה חולה, יתפלל עליו בתפילתו - אפילו אם לא ביקש ממנו".

-         "מה אתה אומר, הוא חולה? מה השם שלו? מה השם של אמא שלו".

להתפלל על החולה.

"ויקיים בזה מצוות עשה של "ואהבת לרעך כמוך". ועיקר העניין של ביקור חולים - זה להתפלל עליו".

מה זה ביקור חולים? לבוא לראות שהוא חולה וללכת?

לבוא ולהתפלל עליו.

מובא בגמרא בנדרים מ' "כי אתא רב דימי אמר: "כל המבקר את החולה - גורם לו שיחיה, ושאינו מבקר - גורם לו שימות", מהי גרמא? אי כל המבקר את החולה - מבקש עליו רחמים שיחיה, וכל שאין מבקר - מבקש עליו שימות, שימות סלקא דעתך? מה, אתה באמת חושב שמי שלא בא הוא באמת רוצה שימות?

אלא, כל שאינו מבקר - אין מבקש עליו רחמים, לא שיחיה ולא שימות. אז ממילא אם בא אדם ומבקר את החולה ומתפלל עליו בשביל שיחיה - אז הוא גורם שהוא יחיה, אבל אם אתה לא בא לבקר - ואתה לא מתפלל, ממילא זה יכול לגרום שאדם ימות! כי אין, אין הרבה שמתפללים בעבורו.

בשמים רואים שהוא לא נצרך כל כך, הוא לא חשוב הוא לא... הוא לא, הוא לא "צריכים לו", אז השם ירחם! יש קטרוג,

המקטרג אומר: "הנה! תראה, הנה הוא חולה, אף אחד לא מסתכל עליו, ולא כלום, כאילו לא השפיע על אף אחד לטובה, לא עשה כלום ולא שום דבר!",

המקטרג חופר! חופר, חופר עד שקובר.

מפרש "החת"ם סופר", על פי מה שאמרו חכמים זכרונם לברכה "בברכות" לד': "המבקש רחמים בפני החולה - אין צריך להזכיר את שמו".

{יש כאלה אומרים לי: "אני אתן לך את השם שלי"

-         "לא צריך!",

-         "לא! אתן לך את השם שלי",

הוא חושב כאילו אני מחפף אותו}

אמרו חכמים זכרונם לברכה: "המבקש רחמים בפני החולה - אין צריך להזכיר את שמו, ככתוב: "אל נא רפא נא לה",

משה רבנו הזכיר את השם שלה? הוא לא אמר

"מי שברך אבותינו הקדושים.. יברך את השם הטוב מרים בת יוכבד ו..... אל נא רפא נא לה". למה? הוא מתייחס לחולה שנמצאת בפניו.

וכתבו במקובלים

-ואי ואי ואי-

"כי בהזכרת שמו - קצת התעוררות הדין עליו".

כשמזכירים את השם שלו: "אה! פלוני? אה אהאהאה!" זה עוד יכול לעורר את הדין,

"אף על פי  שמכל מקום קרוב לשכר על ידי התפילה, בכל אופן אתה שתתפלל עליו זה קרוב לשכר, מכל מקום לפעמים איכא קצת הפסד על ידי הזכרת שמו, מה שאין כך, כשמתפלל לפני החולה שאין צריך להזכיר את שמו - אז טוב לו, יותר טוב שלא מזכירים את השם שלך כשנמצאים לידך".

אז אל תלחץ שיזכיר את השם שלך, זה יכול לגרום קטרוג.

והיינו "הנכנס לבקר, מתפלל עליו שיחיה, אינו צריך להזכיר שמו, אבל מי שאינו מבקר - ומבקש עליו שלא בפניו - צריך להזכיר שמו בתפילתו - ולפעמים יארע לו הפסד בדבר! אף על פי  שמתפלל עליו שיחיה".

טוב, אבל למי אתה מתייחס כשאתה אומר "שיהיה בריא", מי? לאן זה מכוון? איפה הכתובת, איפה לשים את המעטפה כמו שאומרים, אז צריך להזכיר, לפעמים יכול להיגרם קצת הפסד! מה לעשות? השם שלו לא הכי משובח בעולם.

בספר "משנת פיקוח נפש" דף רע'ח אות יד' הביא כך: "שהוא שאל את מרן הגאון את רבי חיים קנייבסקי שליט"א, "האם מחויב להתפלל על החולה? גם מדין "לא תעמוד על דם רעך". כי מי שחולה הוא נטוי למיתה, אז עכשיו אתה לא מתפלל עליו - האם אתה עובר על "לא תעמוד על דם רעך"?

והשיב לו: "שאין בזה, רק משום גמילות חסד ואהבת ישראל". אתה לא עובר על איסור: "לא תעמוד על דם רעך"אבל יש בזה גמילות חסד ואהבת ישראל.

מן המצוות הנכללות ב"ואהבת לרעך כמוך" ומצוות פדיון שבויים, כמו שאמר הרמב"ם פרק ב' מהלכות "מתנות עניים" הלכה י': "אין לך מצווה גדולה כפדיון שבויים, שהשבוי הרי הוא בכלל הרעבים והצמאים והערומים, ועומד בסכנת נפשות, ומעלים עיניו מפדיונו - הרי זה עובר על "לא תאמץ את לבבך, ולא תקפוץ את ידך, לא תעמוד על דם רעך, לא ירדנו בפרך לעיניך" זה לאוים, "ומבטל מצוות "פתוח תפתח את ידך לו, וחי אחיך עמך, ואהבת לרעך כמוך, והצל לקוחים למוות" והרבה דברים כאלו. ואין מצוה רבה כמו פדיון שבויים!".

החת"ם סופר ב"תורת משה" פרשת קדושים כתב, מפרש מה שכתב רבי עקיבא "ואהבת לרעך כמוך" - זה כלל גדול בתורה!". רבי עקיבא לשיטתו בבא מציעא סב': אומר "חייך קודמין -  לחיי חברך", האם זה גם בתורה או רק בגופך?

אז אומר החת"ם סופר: שרבי עקיבא כשאומר "חייך קודמין" זה בחיי העולם הזה. אבל בחיים הנצחיים בלימוד התורה - חייב ללמד אחרים אפילו מבטל עצמו מלימוד! ואמר רבי עקיבא: זה כלל גדול ב ת ו ר ה, שבעניין לימוד התורה - זה כלל גדול לאהוב את חברו "כמוך" ואפילו מתבטל מלימודו - מחויב ללמד את חברו.

מזה הוא מתבטל?

אם הוא לומד אתו הוא לא מתבטל, לא הוא מתבטל מלימודו, יש לו סדר שהוא רוצה להתקדם וללמוד, בינתיים הוא עוצר, ומלמד את השני מה שהוא צריך ללמוד, מה שהוא צריך להבין, אז יש פה דיוק - "ואהבת לרעך כמוך" מתי יתקיים ואהבת לרעך "כמוך" ממש? זה כלל גדול "ב ת ו ר ה ! כשמדברים על תורה - שמה הכלל הזה גדול מעבר ל"חייך קודמין לחיי חברך", שזה בענייני הגוף בגשמיות.

מדהים! כמה יכול להיות מקופל בתוך כל המילים הכל בכל מכל כל.

ובשם הגאון מווילנא מפורש: מה שאמרו על זה "כלל גדול בתורה" - כי בשאר הדברים לא דייך לומר שיאהב לחברו כגופו, מה, ויתן לו חצי הונו ורכושו?! "כמוך" תן לו חצי חצי, מה יש לך? 10 דירות תן לו 5 נו! "ואהבת לרעך כמוך"!

-         לא, זה לא, שהרי כתוב: "המבזבז אל יבזבז יותר מחומש", אז אם הוא לא יכול לבזבז יותר מחומש שלא הרשו לו, אז איך הוא יכול לחלק הכל חצי חצי? אז ודאי שלא מדובר כך,

אבל התורה - מה שלומד עם חברו, אינו חסר כלום, ושייך שפיר לומר "ואהבת לרעך כמוך" ממש בתורה! למה? כיוון שאינו חסר כלום.

אנחנו גם אומרים בתפילה: "ללמוד וללמד, לשמור לעשות ולקיים", "אם למדת תורה הרבה אל תחזיק טובה לעצמך - כי לשם כך נוצרת!" ללמד גם לאחרים. זאת אומרת: פה אדם לא מפסיד, והמדרש אומר: "כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו", אין מקח הכי טוב בעולם - כמו תורה. אין! אין,

מה פרוש?

אומר הקב"ה: "למה לא תעזוב את התורה שלי?

-         מפני שאין לך מקח יותר טוב מזה!".

איך?

אומר: אחד הולך לקנות נגיד ענבים, והוא נגיד צורף, בשביל לקחת את הענבים הוא צריך באיזה טבעת, באיזה כסף, אז זה שמכר לו הפסיד את הענבים, וזה הפסיד את הטבעת. כי הם עושים חליפיים, אז מזה יוצא לזה ומזה יוצא לזה, אבל זה חסר את מה שהיה לו וזה חסר מה שהיה לו עכשיו יש לו משהו אחר אבל חסר לו מה שהיה לו.

אומר: בתורה? זה לא ככה! אתה לומד מסכת אחת וחברך לומד מסכת שניה, אתה מלמד אותו את מה שאתה יודע והוא מלמד אותך את מה שהוא יודע, נמצא ששניכם יודעים הכל, אתה יודע מה שאתה יודע ומה שהוא יודע והוא יודע מה שאתה יודע וגם מה שהוא יודע.

איזה הפסד זה? רק רווחים יש! אין שום הפסד.

לכן אומר השם: "כי לקח טוב נתתי לכם, לכן, תורתי אל תעזובו", אין לך מסחר יותר גדול מזה, אף פעם אתה לא חסר ותמיד נוסף, אף פעם אתה לא חסר ותמיד נוסף, זה לקח הכי טוב שיכול להיות.

שבת שלום!

"רבי חנניה בן עקשיא אומר: "רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר: "השם חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר".