בס"ד שנאת חינם ומחלוקת - חלק ד ואהבת לרעך כמוך 24-07-2019

נציב יום: לעילוי נשמת טספיי בן צירכה, מנוחתו עדן. אמן! ויהיה בכלל הרחמים והסליחות ונאמר אמן.

אנחנו בחלק רביעי - שנאת חינם ומחלוקת: ועכשיו נענה תשובה של המהר"ל מפראג על שאלת הגויים למה יש מחלוקת בישראל? הגויים שואלים שאלות. כתב המהר"ל בספר "נצח ישראל" בפרק כה, נשאלתי מן האומות: אתם אומרים כי ישראל היא מן האומה הטובה, ואם כן, איך משתוקקין אל הרע תמיד? אם אומה טובה - איך משתוקקת להרע תמיד.

ולא שהם חפצים ברע למתנגדים להם בדתם, רק כי אותו אשר הוא עמיתו עמו בתורה ובמצוות מבקש רעתו ולא לטובתו. והתורה אמרה "ואהבת לרעך כמוך" זאת אומרת: עושים היפך התורה. לא שהם חפצים ברע נגיד, לנוצרים או למוסלמים שמתנגדים לדתם, אלא עם אחד לשני עם מי שאתו בתורה, והתורה ציוותה אתכם: "ואהבת לרעך כמוך".  אז איך זה שאתם משתוקקין לרעה תמיד?

ואולי אתם מפרשים, שואל השואל מהגויים: אשר הוא כמוך "ואהבת לרעך כמוך". אשר הוא כמוך, כמוך דוקא במעלה ובמדרגה אותו תאהב, ואז כל אחד יראה את עצמו שהוא במעלה, ולכך אין צריך שיאהב את האחר. פטנט מצאו היהודים, אולי אתם מפרשים ככה, ואהבת לכמוך במדרגתך, ואתה תמיד במדרגה יותר גבוה מההוא - אז אתה לא צריך לאהוב אותו וגמר לו את הסיפור. עד כאן השאלה. {זה גוי מתוחכם זה}

עונה על זה המהר"ל מפראג: שאלה זו היא שאלה קדומה מן האומות על ישראל, ובאמת דבר זה הוא גנאי נגד האומות, שכן תראה בכל האומות שאין מידה זה נמצא ביניהם. הוא אומר אדרבא זה מעלה בישראל לא גנות, זה מראה דוקא שאצלכם זה גנות שאין לכם את המעלה הזאת. {הופה! איזה התחלה} וזו תשובתנו על דבר זה: מה שאין האומה הזאת אהבה אחת עם אחיו - הוא עצם הגלות, שהפריד ה' יתברך את החיבור שלהם! עם ישראל היו מאוחדים, ונגזרה עליהם גלות, והגלות של פירוד של החיבור, וחילקם והפיצם. ומאחר שחילקם והפיצם- דבר זה גורם גם כן שיהיו מחולקים בדעתם. ולכן הם נחלקים בדעתם.

שאם לא היו מחולקים אז בעצמם לא היה מקוים בהם הפיזור והפירוד והם היו אחד, והיו בלב אחד, ואז לא מתקיים בהם הגזרה של הפירוד. ואם יש להם לב אחד ביחד, אז אין כאן פיזור בין האומות. כי מה שיש להם לב אחד – זה מחבר אותם ביחד. אבל גזרת השם יתברך שלא יהיו מחולקים. אז לכן יש פירוד הלבבות. במקום אחר הוא אומר גם כן ככה בין החכמים, למה בין החכמים אין שלום? אומר זה גם גזירת הפירוד של הגלות. ודבר זה מתחייב פיזור ופירוד של הלבבות. שאם היה אחד שמח בגדולתו והיה חפץ בשלות האחר - וכי היה בזה פירוד? לא היה זה פירוד אלא חיבור לגמרה.

אז לכן מה שאתה שואל זה בעצם גזרה משמים, שיהיו מפורדים ונבדלים וממילא הפירוד גורם ניתוק בדיעות והפרדה ביניהם. אז מה משיב הגוי על זה? אתה יודע מה - הדברים האלה ודאי ראויים והגונים לקבלם, אם זה גזרה מה לעשות? אבל אומר אם לא היה דבר זה בשורש מחצב שלכם. אם זה התחיל בגזירת הגלות - אז אתה צודק זה ראוי לקבל את הדברים, אבל זה כבר התחיל אצלכם בשורש. כשהיו בני יעקב שנים עשר - היו מקנאים בצעיר של האחים ככתוב: "ויקנאו בו אחיו". וגם אחר כך היה קורח ועדתו מקנאים על כהונת אהרן. ואם כך ראוי לומר שהדבר הזה הוא סגולה בכם, אבל סגולה לרעה.

אז הוא אומר לו: כמו שהתימנים אומרים - רואים עליך שאתה משורש רע. שורש רע, לא אתה רק, זה מתחיל מההתחלה, אז מה יהיה. השבתי אומר המהר"ל מפראג: כן הוא שהוא סגולה מישראל, מודה לו, אומר לו כן, כן זה סגולה בישראל, והשטן הוא מגלה ביותר להרוס בית בנוי ממה שלהרוס בית הרוס. כמו שתמצא שהיה השטן מגרה בישראל - עד שהיו רודפים אחר עבודה זרה. למה שהוא יעשה את זה? למה? מפני שהשם יתברך אחד, והוא האלוקים להם לאומה הזאת שהיא יחידה, ולכך השטן היה מתגרה בישראל שילכו אחרי העבודה זרה, ולא כן לכל העמים שהם לאלוקים אחרים.

היות ועם ישראל הוא מיוחד לעם ישראל, אלוקי ישראל, ישראל ואורייתא וקודשא בריך הוא - חד הוא. אז בשביל זה השטן רוצה לעשות פירוד, כי זה הוא היה הגורם שעם ישראל עובדים לאלוקי נכר. וכן זה בעצמו ישראל זה עם אחד, מה שלא תמצא בשום אומה, והשטן מגרה בהם להפרידם ולחלק אותם. מה זה אנחנו אומה אחת? אנחנו בני משפחה, שנים עשר השבטים זה אחים, ומהם יצאו ישראל - בני ישראל, אנחנו הבנים של ישראל בני יעקב אבינו שהיו לו שניים עשר בנים ומהם יצא עם ישראל, אנחנו אומה אחת. כל שאר העמים זה קיבוץ אנשים ממקומות שונים ממשפחות שונות, אין שום קשר בין אחד לשני.

אז כיוון שאנחנו עם אחד, דבוקים באחד - השטן עבודתו להפריד את הבית הבנוי ולהרוס אותו, וזה סגולתם של ישראל, שהם עם אחד "והייתם לי סגולה מכל העמים, והם חבר נחלתו, ובהם בחר השם". מה עונה לו הגוי? אומר לו כי תשובה זו היא מערכה אל הדרוש, כי כל זה אני אומר מה שישראל עובדים עבודה זרה - הוא עוד יותר רע, איך אתה בא לתקן את הרע ברע בעוד יותר רע? אתה אומר שהם עבדו עבודה זרה ואתה נותן לזה צידוק, כאילו שהשטן בא ומתגרה בהן וכו'.

אמרתי, עונה לו המהר"ל: אם לו תיתן תוקף לכל הדברים, הנה בודאי אף כי מידה זאת מגונה היא מאוד וראוי לגנות בעל מידה זאת, כי משלים נפשו בחסרון חברו. אמנם מידה זאת אינו בישראל מצד כי נפשם רעה – לומר "כי נפש רשע איוותה רע" כי עם הקדוש הזה מצד עצמם - ראויים אל החשיבות ואל המעלה יותר מכל האומות. ככתוב: "ונתנך השם אלוקיך עליון על כל גויי הארץ", רק שהחטא גורם. מכל מקום עצם ברייתם על תכונה זאת - שנפשם חשובה. והחשוב מצד הטבע עצמו - יבקש המעלה.

נסביר: אומר לו: אם לו תיתן תוקף לכל הדברים, אז בודאי כי המידה הזאת מגונה היא מאוד וראוי לגנות בעל מידה זאת, כי משלים נפשו בחסרון חברו.

אני לא באתי להגיד לך שאנחנו טובים מכם כי אני משלים את עצמי על ידי שאני אומר שאתה יותר חסר ממני, לא זאת כוונתי. המידה הזאת שלא תחשוב שהיא מידה רעה בישראל, אין מידה רעה זו בישראל, אלא מה זה כמו שאומר שלמה המלך "כי נפש רשע איוותה רע" - אדם שהוא רשע הנפש שלו בעצמה היא התאווה לרע. לא בעם ישראל אין דבר כזה, הם לא מתאווים לעשות רע. למה? כי עם הקדוש הזה מצד עצמם - ראויים אל החשיבות ואל המעלה יותר מכל האומות. שהרי השם אומר מפורש: "ונתנך השם אלוקיך עליון על כל גויי הארץ". אז מה קרה? אז מה קרה? למה יש להם מידות רעות כאלה? אלה שהם רבים ומסוכסכים במחלוקות ובלגן, מה קרה? רק שהחטא גורם, השטן עם כל חילותיו מתנפלים רק עליהם! אתם בצד שלו, אז אין לו עבודה אצלכם, אבל על מי הוא עובד? הוא עובד דווקא על כל השלמים, "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו", רק שהחטא גורם. מכל מקום עצם ברייתם על תכונה זאת של נפשם חשובה. הם נבראו עם מעלה גדולה.

ואני מוסיף, כן, לאיפה באים הזבובים? לדבש. אם זה לא מתוק אז הם לא באים, אם זה מתוק אז הם באים. אז זאת אומרת: החשוב מצד הטבע עצמו - יבקש המעלה. התכוונתי דבורים לא זבובים. החשוב מצד הטבע עצמו - יבקש המעלה. ולא תמצא, הוא מביא לו דוגמה כי הכפרי - מקנא בחשוב. אדם שהוא מהכפר הוא מתאווה להיות שר, זה לא עולה מדעתו בכלל, זה רחוק ממנו כמזרח ממערב. אולי הוא יבקש להתחתן עם בת המלך, כפרי. רק גיבור מתקנא בגיבור כמותו. רק חכם מתקנא בחכם כמותו. ודבר זה, זה טבע ההגונים והטובים.

אתם רואים בכל דבר בכל תחום תמיד, אין אדם מתקנא, אין בעל אומנות מתקנא אלא בבעל אומנותו, נגר מתקנא בנגר לא בסנדלר. כל אחד מתקנא, אין חברה מתקנא אלא בירך חברתה. זאת אומרת: כל דבר בדומה לו. חכם בחכם גיבור בגיבור. אבל כפרי לא יתקנא בגיבור, אז למה ישראל מתקנים זה בזה? בגלל שאולם בני מעלה, והיות שהם בני מעלה אז כל אחד רואה את עצמו שואף להגיע למעלה אם חסר לו קצת, אז זה נקרא שהוא מתקנא, ואפילו מעודדים אותנו על זה: מה מעודדין? "קנאת סופרין תרבה חכמה" אדרבא: אם יש קינאה כל סיבתה ומטרתה – זה באמת בשביל להתקנא, לטפס הלאה. אבל לא תהיה שלילית שתהיה חיובית.

אבל איש רע, אומר לו המהר"ל מפראג, רק איש רע מרבה המידה משלו, לא מצד התכונה שנתן השם יתברך בו כמו בישראל, כי השם יתברך נתן לישראל תכונת המעלה בלבד, לא נתן להם את הרעה, ותכונה זו תכונה טובה וראויה לישראל, שיהיה בהם מידת הקנאה בשווה ובדומה לו, ושישאף לעלות. וכך יורה שמם שכך נקראו ישראל, על שם כי שריתה עם אלוקים ועם אנשים. וראויים לתכונתם המעלה, רק הבלתי הגונים הגדילו והוסיפו על המידה משלהם, לקנאות על כל מעלה וכבוד ואושר או קניין אשר יראו בחבריהם, כאשר הם מדמים בעצמם – כי הם ירשו ארץ בלבד ואין עוד אחר. וכך אינם חפצים במעלת אדם הן גדולה או קטנה.

אומר: כן, אבל יכול להיות שיש בן אדם שלא מצד התכונה הטובה הוא מקנא, אלא מצד הנפש הרעה שיש לו, שהוא מוסיף על המידה ממה שיש לו, והוא מקנא סתם בכל דבר, כל מעלה כל כבוד כל אושר כל קניין אשר יראה בחבריו, והוא רוצה לירש את הארץ לבד ולא אף אחד אחר, קנאה פסולה מה שנקרא. אני ולא אתה! לא אני ואתה, לתחרות אני ואתה נעלה שנינו, לא, אני ולא אתה זה קנאה פסולה. ואין ספק כי מידה זו גרועה למאוד, אך הדבר הזה יוצא מההתחלה מתכונת טובה שהיא מתכונת החשיבות, אבל אם מפליגים אתה, זה כמו יין, "יין ישמח לבב אנוש", אבל אם אתה שותה יותר מהמידה - אתה נהיה שיכור.

זאת אומרת: אם זה במינון הנכון - זה חיובי. התכונה של קנאה מצוינת, נתן ונטע הקב"ה בעם הזה את הקנאה הזאת לטובה. קינאת המעלה. אבל אם משתמשים בה בתוספת מצד מידות פחותות - אז זה כבר גרוע. וראייה לזה? אתה רוצה להיות ראייה שאצלנו, אצל העם היהודי זה תכונה טובה? נכון שיצר הרע מצליח לעבוד על הרבה וכו' וכו', כי מחפש רק את יהודים ואת החשובים ואת חכמים עוד יותר וזה... אבל אתה רוצה ראיה אומר לו. וראייה לזה כי לחוש כאשר יגיע לאחד מישראל צרה, והנה כולם אליו כאח ניגש לצרה. כולם מתחברים, כולם הולכים לנחם אבלים, כולם הולכים להלוויה, כולם עוזרים והכל.

זה מפני שעם ישראל עם אחד בארץ, ולכן הם מרחמים זה על זה בצרתם מאוד מאוד, רק כי מקנאים בגדולה שיש לאחר, זה כן, הם מקנאים כן, הם רוצים גדולה הם שואפים, כי זו התכונה הטובה שלהם, לחפש לעלות כל הזמן, הם לא עומדים על מקומם.  באמת העם הזה הוא משובח מכל העמים, רואים את ההתקדמות שלהם בכל התחומים, שולטים בכיפת העולם.  אבל איפה אתה רואה כשיש צרה, בצרה אף אחד לא מקנא, אף אחד לא מקנא שההוא מת לו. או למה אמא שלו מתה ושלי לא? אף לא אומר כזה דבר, אז ברגע שיורד העניין של הקנאה - אז הנה אתה כבר רואה שהעם הזה הוא אחד!.

אבל לעומת זאת אתה רואה את הגויים - מישהו מת ברחוב כולם עוברים אף אחד לא עוצר. הם לא עוזרים אחד לשני, נדיר! אבל ככה על טבעם לא אכפת להם משום דבר. אם ככה רואים שהכל נובע מתכונות טובות, והפוך זה מראה עליכם שאתם לא בסדר. אם השאלות שלך תבין כמה אתם לא בסדר. וכן שאר המידות, אומר לו המהר"ל מפראג, אשר הם בישראל, והם גנאי לישראל, מכל מקום הם יוצאים מצד תכונה טובה. ואינו כמו מידת הזנות, כי המידה המגונה הזאת אין לה שורש טוב - רק רע בלבד. ודבר זה מורה בודאי על פחיתות גדול. אבל אצל ישראל אינו כך, כי הדבר הרע אשר ימצא בהם -  הוא יוצא ונולד מתכונה טובה.

מביא עוד דוגמה: כמו מידת "קשה עורף" קשה עורף זה טוב או לא טוב? טוב או לא טוב? אה? תלוי. אז ככה: קשה עורף לא לקבל תוכחת, תיכף נראה מאיפה זה נובע. אבל קשי עורף זה טוב מאוד. כמו שאומרים אפיקורס זה טוב? לא טוב. אבל אם אפיקורס לקבל הדעות הכוזבות - מצוין. אם אתה קשה עורף - אומרים התימנים עקשנים, מאיפה זה נובע? הנה תראו מה אומר המהר"ל.

מידת קשה עורף כתוב: המגנה בת ישראל  עם קשה עורף אתה! אל תאמר כי מידת זאת אינה יוצאת מתכונה טובה, רק ממה שיש לישראל נפש נבדלת בלתי חומרית, הרי הדרגה של ישראל היא גדולה מהאומות. הכוזרי אומר יש חמש דרגות, לא ארבע: דומם צומח חי מדבר ישראל. זאת אומרת: נשמת ישראל זה לא כמו נשמת הגויים, בכלל לא. אז לכן ישראל יש להם נפש נבדלת בלתי חומרית, כי החומר, כשאדם הוא חומר - הוא מקבל התפעלות, ואינו דבר מקוים. זאת אומרת: כל דבר שמקבל התפעלות שינוי, הוא לא דבר מקוים, הוא לא מציאות קיימת, אפשר לשנות אותו. אבל הדבר שהוא נבדל - הוא אינו מתפעל ואינו מקבל שינוי, הוא רק עומד כמו שהוא.

לפיכך ישראל ממאנים לקבל תוכחה, ויש בהם קושי עורף לחזור בתשובה, בגלל שאינם חומריים, אשר בעל החומר בלבד הוא מתפעל, אבל ישראל שהם רחוקים מן החומרי אינם מתפעלים רק עומדים בתכונתם. אז הוא מלמד דבר מדהים, למה לישראל קשה לחזור בתשובה? בגלל שהוא נבדל, ואם הוא עומד על מצב מסוים - קשה לו לקבל, להתפעל, קשה לו, קשה לו מאוד להתפעל. אבל אתה לוקח גוי אתה עושה אותו כמו מרגרינה, אתה רוצה אתה יכול לסובב אותו. אבל יהודי לא מתפעל, הוא שואל הוא מברר וחוקר ולא ממהר וכו' וכו' וכו' עד שאתה מצליח--- אהההיה!

וכן כל המידות אשר אינם בישראל והם אינם טובות – גם באים מצד תכונה טובה. רק אם משתמשים בתכונה ההיא בדבר שאינו טוב. זאת אומרת: אם לוקחים תכונות טובות ומגזימים, מפריזים על המידה - אז זה נהיה רע. באמת זה שלילי. אמרתי לו כי שאלה זו היא מן ריבוי המצוות לישראל, כשאתם אומרים - שיצא השכר בהפסד, ואנחנו אומרים - כי מדרך השם יתברך להשפיע שלמות, ולכן הוא יתברך נתן לישראל תכונות טובות, והרשות נתונה למקבל לעשות כמו שירצה, וצדיק מה פעל? אשר הוא משפיע הטוב. מעתה תסולק הקושיה מכל וכל, ומה שאנו רואים אשר גובר מידה זו בישראל - ודי בזה.

הוא אומר: אתם אומרים שהקב"ה הרבה מצוות לישראל, ומזה יוצא שכל השכר שאתם אמורים לקבל זה גורם להפסד. אז הוא אומר לו לא, כי אנחנו אומרים כי דרך השם יתברך להשפיע השלמות. כמו שאומר הרמב"ם: שאדרבא מכל תרי"ג מצוות אי אפשר שיהודי לא יעשה מצוה אחת בשלמות לשמה ויקנה בה עולם הבא. "רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות" למה צריך הרבה? תביא אחד תפילין ונגמור, למה הרבה: יש אחד מתפעל מזאת, ואחד נמשך לזאת, ויש אחד אוהב את זה, ואם יעשה מצוה אחת אומר הרמב"ם בשלמות לשמה בלי שום כוונה זרה - קנה בה עולם הבא.

אז בשביל מה זה? הריבוי בה בשביל להשיג השלמות, שיהיה אופציה הבן אדם ישיג השלמות. ולכן הקב"ה נתן לישראל תכונות טובות, ועכשיו כמובן יש רשות, בחירה לכל בן אדם ובן אדם לעשות כאשר ירצה.  ואם הוא נוטה ליצרו הרע - אז הם שנים נגד היצר הטוב. ואם הוא נוטה ליצר הטוב - אז הם שנים נגד יצר הרע. ואז זה תלוי. על זה אמר הקב"ה ראה נתתי לפניכם היום את החיים ואת הטוב את המוות ואת הרע - בחרת בחיים.. לאיזה צד שתינטה - ככה תזכה.

אז בעיקרון: תשובתו של המהר"ל מפראג: אנחנו אומה מיוחדת ויחידה, לולא הפירוד והגלות שזה גזירה - באמת היינו יכולים להתאחד יחדיו. ובאמת בשעת צרות עם ישראל מאוחד. אתם רואים שיש מלחמות - כולם חילונים דתיים הכל ספרדים אשכנזים, אין חילוק כולם עוזרים לכולם, כי יש צרה אחת, "עת צרה היא ליעקב וממנה ייוושע" למה? הצרה גורמת לאחדות, "אתם ניצבים כולכם", מתי אתם יכולים להיות ניצבים? כשאתם "כולכם". ואתמול אמרנו: "ולא אחד", ולא אחד בלבד עמד עלינו לכלותנו, מזה ולא אחד, לא אחד בלבד, לא אחד בלבד, אם אנחנו לא באחדות- אז עמד עלינו לכלותנו. אבל אם אנחנו נהיה אחד - לא יכול לעמוד עלינו לכלותנו.

אז צריך לזכור: יש גזירת גלות, יש שנאת חינם, היא נובעת מקנאה שאחד מקנא בשני ועינו צרה, למה הוא בנה מרפסת, למה הוא קנה זה, איך יכול להיות שהוא ככה, איך זה? כל הקנאות האלה - הכל זה בגלל הפרוד הזה שיש גזרה, אבל אדם יכול להתגבר, יש לו בחירה, אז אם אתה יודע שזה הסיבה וזה היצר הרע עשה, בידינו, בידינו להתאחד, בידינו אף אחד לא אמר שזה קבוע לעולם, זה פירוד בשביל שנתחבר! אם נתחבר הנה מה טוב, לא נתחבר, הגויים ישאלו שאלות והמהר"ל יענה תשובות, ואנחנו נישאר בגלות. אז כדאי לנו להתחבר.

רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר השם חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.