שנאת הרשעים - חלק ב | הרב אמנון יצחק

(אין זה התמלול! אלא עיקרי הדברים מהספר 'מצווה ועושה' שחיברו הרב שמואל דוד פריעדמאן שליט"א, חלק ב' עמודים תקטו-תקיט)

'שנאת הרשעים' פרק יג: גם ברשעים צריך לאהוב חלק הטוב שבהם;

והנה לעומת זה מצינו בספרי תלמידי הבעשטה"ק זי"ע אשר האריכו מאוד בספריהם הק'; כי מצוה יש לאהוב גם את השפל והגרוע בישראל ביותר! ובדבריהם הקדושים כתבו: 'כי המצוה לשנוא הרשעים הוא על חלק הרע שבאדם הלזה אבל מכל מקום מחויב לאהוב חלק הטוב שבו "חלק אלוק ממעל"!.

'אוהב את הבריות ומקרבן לתורה';

וכתב בספה"ק לקוטי אמרים לבעל התניא זי"ע חלק א' פרק לב' וזה לשונו: 'ומה שאמרו בגמרא שמי שרואה בחבירו שחטא מצוה לשנאותו וגם לומר לרבו שישנאהו היינו; בחבירו בתורה ומצות וכבר קיים בו מצות: "הוכח תוכיח את עמיתך" – 'עם שאתך בתורה ובמצות' ואעפ"כ לא שב מחטאו כמו שפסק בספר חרדים אבל מי שאינו חבירו ואינו מקורב אצלו הנה ע"ז אמר הלל הזקן: 'הוי מתלמידיו של אהרן אוהב שלום וכו' אוהב את הבריות ומקרבן לתורה' לומר; שאף הרחוקים מתורת ה' ועבודתו ולכן נקראים בשם: 'בריות בעלמא' צריך למשכן בחבלי עבותות אהבה וכולי האי ואולי יוכל לקרבן לתורה ועבודת ה' והן לא לא הפסיד שכר מצות אהבת ריעים וגם המקורבים אליו והוכיחם ולא שבו מעונותיהם שמצוה לשנאותם מצוה לאהבם ג"כ ושתיהן הן אמת שנאה מצד הרע שבהם ואהבה מצד בחינת הטוב הגנוז שבהם שהוא ניצוץ אלקות שבתוכם המחיה נפשם האלקית וגם לעורר רחמים בלבו עליהו כי היא בבחינת גלות בתוך הרע מסטרא אחרא הגובר עליה ברשעי' והרחמנות מבטלת השנאה ומעוררת האהבה כנודע ממה שכתוב ליעקב: "אשר פדה את אברהם" ולא אמר דוד המלך ע"ה: "תכלית שנאה שנאתים" וגו' אלא על המינים והאפיקורסים שאין להם חלק באלקי ישראל כדאיתא בגמרא ריש פרק טז' דשבת.

כמו אם הוא היה נכשל בדבר לא היה שונא את עצמו;

ובספה"ק מאור עינים פרשת חקת על הכתוב: "זאת התורה" וגו' כתב בזה הלשון: 'ידוע כי יש ס' רבוא (600,000) אותיות לתורה וכנגדן יש ס' רבוא שרשי נשמות'. אף שיש בישראל כהנה וכהנה! על כל פנים העיקר הם ס' רבוא שרשים!! ומותר באין מחילוק הניצוצות וכל אחד מישראל יש לו אות בתורה ואורייתא וקודשא בריך הוא חד והוא "חלק אלוה" שבקרב האדם הוא ממש אותו האות שמשם שורש נשמתו והאות משפיע על האדם שפע וחיות הקדושה וצריך לידע כי האות שורה בפה האדם וכל אות כלול מכל התורה נמצא שכל התורה בפה האדם כי הלא ספר תורה שחסר ממנה אות אחת פסולה ואינה נחשבת לתורה מטעם זה כי כל אות חשוב תורה בהצטרף כולם יחד וכל עבודת ה' הכל הוא בזה שצריך האדם לקרב לשרשו דהיינו התורה שהיא קומה שלימה תרי"ג (613) מצות והאדם כלול גם כן רמ"ח (248) איברים ושס"ה (365) גידים כנודע וכמו שאם חסר אות אחת (1) מן הס"ת אינה בשלימות לכך אמרו רז"ל: 'כל המאבד נפש אחת מישראל כאלו מאבד עולם מלא!' וההיפך: 'כל המקיים וכו' כאלו קיים עולם מלא!' והבן ולכך אומרים קודם כל תפלה: 'הריני מקבל עלי מצות עשה של "ואהבת לרעך" וגו' כי הכל הוא אחדות גמור כמו התורה שנקראת תורה בהצטרף כל האותיות כולן.

ואף אם רואה בחבירו שום דבר רע ישנא הרע שבו אך החלק הקדוש יאהבנו מאד כנפשו כי הבעש"ט נבג"מ אמר: 'שהצדיק הגמור שאין רע בקרבו אין רואה שום רע על שום אדם אך מי שרואה שום רע בחבירו הענין הוא כמו שמסתכל במראה אם פניו מטונפין רואה גם כן במראה כך ואם פניו נקיים אינו רואה במראה שום דופי כמו שהוא כך רואה!'.

וזהו "ואהבת לרעך כמוך" פירוש "כמוך" כמו שאם יודע האדם בעצמו שום רע בקרבו משום הא אינו שונא את עצמו אף ששונא הרע שבקרבו כך גם כן על חבירו כי באמת הכל אחד כי הלא גם לחבירו יש גם כן "חלק אלוה" כמוהו ויש לו אות בתורה עד כאן לשונו.

לאהוב את הרשעים ולהשניא מעשיהם הרעים;

ובספר אמרי פנחס שער ז' אות עב' האריך מאד בענין אהבת ישראל שצריך לאהוב כל אחד מישראל וכשרואה אדם ששונא אותו צריך לאהבו ביותר כי ישראל הם כסא לשכינה ולקדושה וכשיש ביניהם פירוד ח"ו כביכול נעשה חלל ומקום פנוי בכסא ונופל דרך שם קדושה בהקליפה ח"ו ע"כ צריך לאהבו מאד לסתום המקום פנוי ואל יאמר אדם: 'אין אני יכול לבוא לידי מדה זו' - כי הוא שקר! כי בוודאי מצד עצמו אינו יכול וכו' אבל בעזר השי"ת לו יוכל להשיג בעבודתו וכו' ומדה זו התקרבות משיח היינו לאהוב כל אדם אפילו רשעים גמורים כי שנאת חנם החריבה בית מקדשנו ובעוה"ר עדיין מרקד בינינו ע"כ צריך מאד לטרוח בזה את עצמו לבא למדה זו ובפרט בין המצרים ימי החורבן וכו' רק מהתחברות רשעים צריך למנוע את עצמו כמו שאמרו: 'ואל תתחבר לרשע' רק כשהשי"ת יודע באדם שיכול להתחבר לרשע ולא יזיקו אדרבא! יתקן אותו השי"ת מוליך אותו בדרך זה ומזמין לו התחברות וכו' ולי מתורץ בזה קושיית התוספות יום טוב על הברטנורא במה שכתב: שאהרן היה מתחבר לרשעים וכו' יעויין שם כי אהרן צדיק גדול היה והיה רשאי עד כאם לשונו.

וכעין זה איתא שם אות עז' בזה הלשון: 'היה רגיל להזהיר כשאדם רואה שחברו שונאו צריך לאהבו ביותר והטעם כי כללות ישראל הם מרכבה להקדושה וכשהן באהבה ואחדות שורה עליהם השכינה וכל הקדושה וכשיש ח"ו איזה פירוד יעשה פרצה ומקום פנוי וזה לשונו: 'עסווערט א בלוז ונופל ח"ו קדושה בקליפות וואס א מורא לכן כשאחד רואה שחברו מתרחק צריך לאהבו ולהתקרב אליו ביותר לסתום הפרצה הנ"ל' עד כאן לשונו. 

עוד איתא שם אות פא' ענין זה בלשון אחר וזה לשונו: 'כשאדם מבזה לך ועושה לך יסורים כו' צריך להתחזק ולאהוב אותו ביותר מן הזמן הקודם טעם אי אמר שיצה"ר גדול יש בזה לשנוא אותו עבור זה "ואהבת לרעך כמוך" – 'זה כלל גדול בתורה!' לכך צריך להתחזק ולאהוב ביותר.

ע"י שיאהבנו יוכל להחזירו בתשובה;

ועוד אמר טעם אחר: כי עי"ז שיאהוב אותו יחזור בתשובה אותו אדם ולכן צריך לאהוב אפילו רשעים רק צריך לשנוא מעשיהם הרעים ואסור להתקרב אצלו אבל צריך לאהוב אותו ועי"ז יכול להיות שיחזור בתשובה כמו שכתוב באהרן: 'אוהב שלום וכו' ומקרבן לתורה' פירוש: ע"י שהיה אוהב אותו קרבן לתורה שעי"ז יחזרו בתשובה ואמר טעם להסביר דבר זה: שמחמת שאני אוהב אותו הוא אוהב ג"כ אותי "כמים הפנים" וכו' ואני שונא מעשיו הרעים ועי"ז הוא ג"כ מתחיל לשנוא מעשיו הרעים וחוזר בתשובה. 

וסיפר מעשה מבעש"ט שפעם אחד היה אדם כשר שיצא בנו לתרבות רעה כפירה רח"ל וציוה הבעש"ט לאביו: 'לאהוב אותו ביותר!' ומחמת זה יצא מהכפירה.

"ואהבת לרעך כמוך" - להפכו להיות "כמוך";

והתולדות יעקב יוסף פרשת קרח ופרשת כי תצא כתב: דלכאורה הקושיא מפורסמת הא זהו 'דברים שבלב' ואיך שייך לצוות על זה? וכו' רק יש לומר על פ"י מה שאמרו בש"ס דבבא קמא צב' עמוד ב': 'לא לחנם הלך זרזיר אצל עורב' וכו' וכל אדם כדומה לו מתחבר עמו וכו' והכי נמי: "ואהבת לרעך" אך דזה בלתי אפשרי שהם בי הפכים לכך אמר "כמוך" תחלה תראה שיהיה "כמוך" בתורה ומעשים טובים ע"י שמקרבן לתורה ואז תוכל לקיים "ואהבת לרעך כמוך".

אדם שיוכל ללמד זכות על כל הברואים הוא בחינת משיח;

בספר אמרי פנחס שער ז' אות סח' מביא מהרה"ק ר' גדליה מליניץ זי"ע שאמר בשם רבו המוכיח זה לשונו: 'אדם שיכול ללמד זכות על כל הברואים הוא בחינת משיח כי צדיק קטן אוהב רשעים קטנים וצדיק גדול אוהב רשעים גמורים ומשיח אוהב אפילו הרשעים הגמורים הגדולים!'.

ועוד כתב שם שער ז' אות סד': 'שמי שממליץ טוב על ישראל מתלבש בו מיכאל שר הגדול שנקרא: 'אפוטרופסא רבא דישראל!' ויש כמה מליצים והוא אפוטרופסא רבא ואמר זה על אדם אחד שדיבר טוב לפני השר על אנשי העיר.

מוטב להניח כמה מצוות בכדי שלא יהיה שום פירוד הלב על בר ישראל;

עוד הביא שם אות ע' שאמר: 'מוטב להניח כמה מצוות בכדי שלא יהיה שום פירוד הלב על בר ישראל!' והיה מלמד זכות על כל ישראל הרשעים שהרשעות שלהם מחמת התגברות הטבע אבל לא בעצם והיה מסביר בשכל האיך להיות נגדם שפל כי אדם אחד אמר לי: 'שמעבירה אחת עד פ"ב הוא ג' שנים כמה כפיית היצר היה לו ודא פולחנא דקב"ה יתיר כד יצה"ר אתכפיא ואנחנו אין מרגישין כפיית היצר כזה בעוונותינו כי אין ח"ו היצר בוער בקרבנו כל כך על כן איך לא נהיה שפל כנגדו.

צריך לראות בחלק הטוב של כל ישראל;

מאד צריך לראות שיהיה אוהב כל ישראל כנפשו אפילו אם נראה לו שחבירו עושה עוולה זה נצמח מחמת חלק הרע אבל יש לחבירו ג"כ חלק טוב שאפשר שהחלק טוב של חבירו הוא יותר טוב מהחלק הטוב שלו כמו ששמעתי מאדמו"ר הקדוש מקאצק זי"ע שאמר: שאינו מסתכל רק בהנקודות טובות שיש לכל בר ישראל ע"כ באם אינו מתקשר את עצמו עם כל בני ישראל שולט אצלו השקר כי אותיות שקר המה בהיפך קשר גם מצינו שוחר טוב תהילים ז': 'בדורו של שאול שנפלו בהמלחמה מחמת שלא היה להם אחדות ודורו של אחאב היו נוצחים המלחמה מחמת שהיה להם אחדות!' (שיח שרפי קודש).

אסור לקטרג על שום איש מישראל;

בספה"ק מי השילוח פרשת בהר כתב כי הפסוק: "ולא תונו איש את עמיתו ויראת מאלקיך" נאמר אף בנפשות גדולות יקרי ערך כאשר יראו באדם שעושה דבר לא כרצון השי"ת וירצה לקטרג עליו ולהענישו ע"ז מזהיר הקב"ה: "לא תונו".

וזה שאמר דוד המלך ע"ה תהלים נ, כ-כא: "תשב באחיך תדבר בבן אמך תתן דופי אלה עשית והחרשתי דמית היות אהיה כמוך אוכיחך ואערכה לעיניך".

 "תשב באחיך תדבר בבן אמך תתן דופי" היינו; מאחר שאדם מחויב לאהוב את חבירו כמצוה עלינו: "ואהבת לרעך כמוך" ואדם צריך לבקש רחמים בעד חבירו והוא ירצה לקטרג עליו ע"ז יאמר השי"ת "אלה עשית והחרשתי" היינו באם השי"ת ירצה לברר אף מעשה צדיקים לא יזכו בעיניו כי נגד השי"ת מי יוצדק ומי יאמר זכיתי לבי?! ואעפ"כ השי"ת שותק ואינו מגלה קלון שום אדם אף כי יחטא "דמית היות אהיה כמוך" כי האדם המקטרג על מעשה של חבירו יתראה בעינו כי הוא מזוכך כרצון השי"ת וגם רצון השי"ת כך הוא לקטרג על אדם החוטא ולכן יקטרג עליו וע"ז נאמר לו מהשי"ת "אוכיחך ואערכה לעיניך" היינו שהשי"ת יראה לעיני האדם המלמד חוב על חבירו באמרו כי גם רצון השי"ת הוא לזה ויוכח לו השי"ת כי רצונו הקדוש אינו רק להסתיר כל חטאי ישראל כמו שכתוב מיכה ז, יט: "ותשליך במצולת ים כל חטאתם" היינו שיסתיר אותם בהסתר גדול שלא יתגלו ולא יתראו עוד ואיך יאמר האדם: 'שהשי"ת חפץ בלימוד חוב על האדם ולהפיח חטאו?'.

אם אמנם כי צוה השי"ת להוכיח איש את עמיתו ולהרחיקו מכל רע כפי היכולת זה אינו רק במקום שיודע שיוכל להסיע אותו מזה בטוב או ע"י תפלה שיעורר רחמים עליו שיוחזר למוטב אך באם לא יוכל להסיר אותו צריך ללמוד זכות עליו ולא לקטרג עליו כי אין אדם יכול לדון את חבירו לכף חוב כי פן יצר חבירו גדול מיצרו או פן הדבר הזה מותר לו כי יש הרבה דברים שלאדם אחד אסורים ולאדם אחד מותרים'  עד כאן לשון קדשו.

לחפש זכות על כל אדם;

והרבי ר' בונם מפרשיסחא זי"ע אמר: 'למה נקרא הרבי בשם גוטער יוד? כי הרבי צריך להיות אהבת ישראל לכולם יעדער יוד ליעב צו האבען אהבת נפש לחפש לכל אדם זכות והבן!' (שיח שרפי קודש).

אם רואה גנות בחבירו יתלה החסרון בעצמו;

כתב בספה"ק תולדות יעקב יוסף פרשת וישב: 'שמעתי בשם מורי הבעש"ט הק' מוסר פרטי הכולל הכל: אם ירצה אדם לגנות שום בריה או שום אדם יגנה את עצמו ואם ירצה לשבח שום אדם ישבח יותר להשם יתברך!' וכו' ודברי פי חכם חן.

והגם כי דבריו מבוארים מכל מקום נראה לי לזכור פרט אחד מלתא בטעמא דביארתי בתהלים טז': "שויתי ה' לנגדי תמיד" גם שהוא "נגדי" ות ביטול תורה או תפלה או שרואה דבר מכוער מחבירו יתן דעתו: שהכל הוא מהשם יתברך לתועלתו! שיראה לתקן ולהטיב מעשיו כמו ששמעתי מן מוהר"ן: שהוא כלל גדול שלא יבלבל אותו שום ביטול כי האדם יראה את עצמו כאילו 'בשבילו נברא העולם' ואם היה יחידי בעולם היה סובר שהוא צדיק וישר חסיד ונאמן מה שאין כן עתה שרואה דבר מכוער מחבירו יבין בדעתו: שיש בו שמץ מנהו וכו' אם כן כל גנות שירצה לגנות את חבירו יתלה בעצמו כאמור ובזה יקיים פסוק קדושים: "ואהבת לרעך כמוך" - שהוא כלל התורה כולה! וההיפוך בשבח שיתלה כל השבח בו יתברך שמו כו' על דרך שאמר הכתוב איוב מא: "מי הקדימני ואשלם" ובסוד תהלים נא: "אדני שפתי תפתח" וגו' אם כן כל השבח של בני אדם הכל משלו יתברך שמו' עד כאן לשונו הקדוש.

גודל הזהירות מללמד חוב על ישראל;

והחפץ חיים בשמירת הלשון שער התבונה פרק ז' האריך לבאר גודל הזהירות מללמד חוב על ישראל ושכרו של מלמד זכות ובתורף דבריו הביא מליצה נוראה מתנא דבי אליהו פרק ז' וזה לשונו: 'בני ישראל הם משולים ככרם שנאמר ישעיה ה, ז: "כי כרם ה' צבאות בית ישראל" – 'מכאן היה ר' אליעזר הגדול אומר: 'בית ישראל שהם כרמו של הקדוש ברוך הוא אל תציץ בו פירוש אפילו בעין לא תביט בהם לרעה ואם הצצת בו אל תרד לתוכו ואם ירדת לתוכו אל תהנה ממנו ואם נהנית ממנו אל תאכל מפרותיו ואם הצצת וירדת ונהנית ואכלת מפרותיו סופו של האיש להכרת מן העולם!' עד כאן לשונו.

וזה לשון זהר חדש דף כא' עמוד ב': 'אמר ר' עקיבא: 'אף על גב דיהוי צדיקא רבא מכל עלמא ויימר בישא קדם קדשא בריך הוא' פרוש שיתלונן ח"ו על הקב"ה 'או דלטורין על ישראל ענשה סגי מן כלהון ולא אשכחן צדיקא טבא כאליהו בכל דרא ומשום דאמר דלטורין על ישראל כו' דכתיב כו' בה שעתא אבאיש סגיא קמה תא חזי מה כתיב בה? מלכים-א יט, ו: "ויבט והנה מראשתיו עגת רצפים" מהו רצפים? אמר קודשא ב"ה: 'כדין יאות למיכל מאן דאמר דלטוריא על בני' כו' אמר ר' יצחק: 'לא זז אליהו משם עד שנשבע לפני הקב"ה: להורות זכותן של ישראל תמיד! וכל מי שעושה זכות הוא מקדים ואומר לפני הקב"ה: 'כך וכך עשה עכשיו פלוני!' ואינו זז משם עד שיכתבו זכותה דההוא גברא דכתיב' וכו' עד כאן לשונו בקצור.

וממשיך החפץ חיים וכותב: 'מכל זה נוכל לראות את גודל הזהירות שצריך כל אדם להזהר בנפשו מללמד חובה על כלל ישראל ואדרבה! ירגיל עצמו תמיד לעורר רחמים ולהזכיר זכותן ועבור זה יהיה אהוב וחביב לפני הקב"ה כדמצינו ביומא דף עז' עמוד א' עיין שם בגרסת הב"ח לענין גבריאל בעת שעמד חוץ לפרגוד ועורר זכות ישראל השיב הקב"ה: 'מי הוא זה שמלמד זכות על בני?'  ועילוהו לגו הכניסוהו לתוך הפרגוד עבור זה' עיין שם.

וכיוצא בזה מצינו בכמה מקומות בתנא דבי אליהו ומהם בפרק יט' בחלק א' שעורר הרבה מאד זכות על ישראל וזה לשונו שם: 'רבונו של עולם! ראה נא בענינו וריבה ריבנו ויעלה עלבוננו לפניך מה שנעשה לנו בכל שעה ושעה וזכר כמה בעלי בתים יש בהם בישראל שאין להם פרנסה ועוסקים בתורה בכל יום תמיד וזכר כמה עניים יש בהם בישראל שהעובדי כוכבים ומזלות מושכים את בשרם מעליהם במסים וארנוניות ועוסקים בתורה בכל יום תמיד זכר כמה נערים יש בהם בישראל שאינם יודעים בין ימינם לשמאלם ועוסקין בתורה בכל יום תמיד זכר כמה זקנים וזקנות שיש בהם בישראל שמשכימין ומעריבין לבתי כנסיות ולבתי מדרשות ומחמדין ומתאוין ומצפין לישועתך בכל יום תמיד וכו' אבי שבשמים זכר את בריתך שכרת עם הראשונים עם השלשה צדיקים אברהם יצחק ויעקב וכו' וגם כתבת לנו בתורתך ויקרא כה, לה: "וכי ימוך אחיך ומטה ידו עמך והחזקת בו" פירוש לכן גם אתה תחזיק ידינו לבל נמוט לעולם אבי שבשמים! זכר כמה פסחים וכמה סומים יש בהם בישראל שאין להם מזונות ואפלו הכי נותנין שכר למלמדים שילמדו עם בניהם תורה אבי שבשמים זכר לישראל שהם קניניך אשר מעולם שנאמר דברים לב, ו: "הלוא הוא אביך קנך" וגו' ואומר משלי חי, כב: "ה' קנני ראשית דרכו" אבי שבשמים! זכר כמה אלמנות ויתומים שיש בהם בישראל שעוסקין בתורה ובמצות בכל יום תמיד!' וכו' עיין שם.

ומזה יוכל ללמד כל אדם איך שצריך כל אחד מישראל לעורר רחמים לפני הקב"ה על ישראל בדברים אלו וכיוצא בהם כי גם היום ישנן זכיות אלו וכיוצא בהן למי שיודע בזמננו את המצב הדל של ישראל ואעפ"כ יש הרבה-הרבה לומדי תורה ומקימי מצות והרבה מחזיקי תורה וגומלי חסד ועושי צדקה בכל עבר ופנה.

ואיתא בתנחומא פרשת שופטים על הפסוק דברים טז, יח: "ושפטו את העם משפט צדק" – 'אמר ר' יהודא בן רבי שלום: 'שיהיו מטין ומלמדין עליהם זכות לפני הקב"ה! ממי את למד? מגדעון בן יואש שבימיו היו ישראל בצרה והיה הקב"ה מבקש: אדם שילמד עליהן זכות ולא היה מוצא שהיה הדור דל במצות ובמעשים כיון שנמצא זכות בגדעון שלמד עליהם זכות מיד נגלה אליו המלאך! שנאמר שופטים ו, יא: "ויבא מלאך ה' וגו' ויאמר לך בכחך זה" - בכח זכות שלמדת על בני! הוי "ושפטו את העם משפט צדק" שיהיו מלמדים זכות על הדור מכל זה נוכל להבין מעלת המלמד זכות לפני הקב"ה ונעשה אחר כך מרכבה לאור של היכל הקדשה שנקרא: 'היכל הזכות' ששם מזכירין זכותן של ישראל כדאיתא בספר חרדים' עד כאן לשון החפץ חיים.

בספר יערות דבש חלק א' דרוש ב' כתב: 'כי מצות "הוכח תוכיח את עמיתך" נכלל בכלל 'אהבת ישראל' וזה לשונו: 'שרואה בחבירו דבר עבירה ואינו מוחה כאילו לא ניתן הדבר להוכיח רק לרב ומורה אדרבה! אם אני מוכיח היצה"ר מפתה לאדם: 'לאו כל אדם יהיה רב לשמוע בקולו ואילו הייתי רב הייתי ג"כ כמוהו...' וכהנה שבושים אבל אם חבירו עמיתו יוכיחו אל בני: 'אל אחי! כלך מדרך זו מה הנאה יש לך בעשותך מול רצון התורה ולומדיה...' וכהנה ודברים אלו יפעלו פירות ביותר מאלף (1,000+) תוכחות שלי!'.

ולכך אמרו אבות פרק א' משנה ו': 'קנה לך חבר' ולא קנה לך רב כי חבר טוב תועלת יותר מרב וזהו הכלל נכלל בכלל אהבת ישראל זה לזה כריע כאח כי הלא אב אחד אלקי ישראל לכולנו ולמה נחבל בעצמינו?!

והלא כת חנפים ושקרנים אינם רואים פני שכינה סוטה מב' עמוד א' ואם אדם בלבו שונא לחבירו לא ימלט מזה להחניף ולשקר בעמיתו אבל מרפא חולי זה הוא הדבר כאשר יתן אדם ללבו ימים באים וגם שנאתם וגם קנאתם אבדה ומי יודע מה יולד יום היום אני אויב מחר אוהב וכן להיפך ומה אני נבהל לתמורת הזמן כהפכפך איש זר טוב לי לאחוז בתורת ה' ודורשיה לא יכשלו והנה עיקר קיום ומצב ישראל הוא בהתחברות ואחדות כי זה למול זה אנו אומרים: 'ה' אחד!' והוא אומר: 'ישראל גוי אחד!' ואם כן צריך להיות אחדות גמור מבלי לשקר ח"ו בחותמא דמלכא קדישא "ישראל אשר בך אתפאר" עד כאן לשונו.