בס"ד מחלוקת ושנאת חינם - חלק א' 'ואהבת לרעך כמוך 22-07-2019

נציב יום: יוסף בן גנט, רפואת הנפש והגוף בתוך שאר חולי עמו ישראל, תשובה שלמה אמתית, שתזכה לכל מילי שמיטב לעבודת השם יתברך מהרה, אמן.

פרק חדש- מחלוקת ושנאת חינם- חלק א': מובא בגמרא: "ביומא" ט': מקדש שני שהיו עוסקים בתורה ובמצוות וגמילות חסדים, מפני מה חרב? מפני שהיתה בו "שנאת חינם". ללמדך ששקולה שנאת חינם כנגד שלוש עברות, עבודה זרה, גילוי עריות, ושפיכות דמים. רבי יוחנן ורבי אלעזר, דאמרי תרוויהו, ראשונים שנתגלה עוונם - התגלה קיצם. אחרונים שלא נתגלה עוונם - לא נתגלה קיצם. פירש רש"י: בני מקדש שני - רשעים היו בסתר. וכתב המהרש"א: שהיה להם שנאת חינם בלב ולפנים כאילו אוהבים. אז רואים שזה הביא לחורבן "שנאת חינם".

כתב הסמ"ק במצוה ח': ודע והבן כי מאוד גדול השלום. דאמר רבי יוחנן:  בית ראשון למה נחרב? על שהיו בו שלוש עבירות: עבודה כוכבים ומזלות, גילוי עריות, ושפיכות דמים. בית שני למה נחרב? מכירים אנו שגדולים בתורה ובגמילות חסדים היו, אם כן מפני מה נחרב? מפני שהיה בהם שנאת חינם. וזה נרמז בר"ת: "איכה ישבה בדד, העיר רבתי עם, היתה. ר"ת: איבה רעה. זה הוא דבר הנראה לעיניים כי גדול עונש שנאת חינם מאוד, כי אותם שהיה בהם שלוש העבירות החמורות - נגאלו אחרי 70 שנה, ואותם שהיה בהם רק "שנאת חינם"- רק שנאת חינם -לא נתגלה קיצם.

בספר כתבי הסבא מקלם כתב: הרי מוכח מהגמרא שעון שנאת חינם קשה מעבודה זרה גילוי עריות ושפיכות דמים. ובעוונות הרבים העוון הזה מרקד ביניהם, עד שאפילו בעלי מידות שנוחים לעשות צדקה וגמילות חסדים, ורחוקים מגאווה גלויה, עם כל זה נתפסים בעוון המר הזה -  לשמוח באיד חבר, וקשה בעיניו טובת זולתו, גודלו או כבודו, ומכל שכן שאינם שמחים בטובת חברם.

ומקרא מלא דיבר הכתוב: "ואהבת לרעך כמוך" וזה יסוד המידות. כי מי שאינו מייגע את עצמו להשיג אהבת הבריות - ממילא יפול חס ושלום בגיהינום של שנאת הבריות, כי טבע האדם נוטה לזה, ובפרט מי שטבעו שזה קשה בזה חס ושלום - הרי הוא כל היום בעבודה זרה בגילוי עריות ושפיכות דמים וקשה מהם.

בספר "זיכרון ציון" מאמר אות ט' ו- י' כתב: אמרו חכמים זכרונם לברכה בעוון שנאת חינם נחרב בית שני, רבים תמהו על זה, רק בשביל חטא אחד כזה נחרב הבית? והוגלו ישראל מאדמתם? והיו כצאן לטבח?!  אומנם הדבר פשוט: גם חטא קטן, אם עושה אותו הרבה פעמים - הרי הוא נעשה גדול וחמור.

כאשר קולע אדם שערות רבות ביחד, המה נעשים חבל עב אשר לא יינתק, והעבירה הזו "לא תשנא את אחיך בלבך" היא משתרגת ענפיה יותר מכל העבירות שבתורה לאין קץ. כי אם אדם אוכל נבלה או עובד עבודה זרה חלילה פעם אחת - יש לו עבירה אחת. ואם עשר פעמים? יש בידו עשר עבירות. אבל בלאו "דלא תשנא" על שנאה שבלב הזהיר הכתוב: כמו שאמר הרמב"ם, ואם שונא לאחד מישראל - ישלו עבירה אחת, אם שונא לעשרה - יש לו עשר, אם שונא לעשרות לאלפים - הרי בידו עשרות אלפים עוונות בפעם אחת. ועד כמה הוא עושה חבילות חבילות של עבירות בשעה קלה.

ומה גם שזה הלאו נראה דפשיטא שהלאו "לא תשנא את אחיך" הוא גם בכל רגע ורגע. כל זמן שאינו מסיר השנאה מלבו. כמו לאו שלא ייראה ולא יימצא בפסח. ואם כן בבית שני שהיו דשים בעוון הזה, רובא דרובא דישראל, לכל אחד היו רבי רבבות עוונות בעוון זה, ויגדל העוון עד כי נתקדרו השמים ותחשך הארץ ונעשה מחיצה של ברזל - בנינו לבין אבינו שבשמים. לכן חרבה עירנו ושמם בית מקדשנו, ובעוונות הרבים עוד אנו יכולים לנקות עצמנו מהעוון הזה, ולהסירו מלבינו, ועדיין מרקד בינינו. ולכן עודנו עלתה ארוכה לארצנו, ולא נתקבצו נפוצותינו, ואנו פזורים בארבע כנפות הארץ עד אשר ירחם השם עלינו למען שמו.

קנאה ושנאה : גורמת קטרוג למעלה.

אמרו חכמים זכרונם לברכה "שיר השירים" ח' א' על הפסוק: "היושבת בגנים חברים מקשיבים לקולך השמיעיני". תנו דעתכם שלא תשנאו זה את זה, ולא תקנאו זה את זה, ולא תחרחרו זה עם זה, ולא תביישו לזה לזה. שלא יאמרו מלאכי השרת, לפני ריבונו של עולם, תורה שנתת להם לישראל - אינן עוסקים בה, והרי איבה ושנאה ותחרות ביניהם, ואתם מקיימים אותה בשלום. אם תקחו בחשבון את כל זה שהמלאכים יגידו כך - אז תקיימו את התורה בשלום.

הגמרא בסנהדרין קי' אמר רב: "כל המחזיק במחלוקת עובר בלאו שנאמר ולא יהיה כקורח ועדתו". רב אשי אמר: "ראוי להצטרע כתיב הכא ביד משה לו וכתיב התם ויאמר השם לו עוד הבנה ידך בחיקך". הנה רוב מונה המצוות לא מנו את הלאו הזה ממניין הלאוין. עיין בספר "המצוות להרמב"ם", לא תעשה מהשם שם כתב: וכן אומרם המחזיק במחלוקת עובר בלאו שנאמר: "ולא יהיה כקורח ועדתו".

הוא גם כן על צד הדרש, אומנם גופי דקרא הוא להפחיד, ולפי מה שביארו החכמים הנה הוא שלילה לא אזהרה, כי הם ביארו כי עניין זה המאמר הוא שהאל יתברך מגיד כי מי שיחלק על הכהנים, ויעורר על הכהונה במה שיבוא מן הזמן - לא ייענש במה שנענש קורח ולא יהיה עונשו שיבלע בארץ, ואומנם יהיה עונשו כאשר דיבר השם ביד משה לו, רוצה לומר הצרעת, כאומרו למשה: "הבא נא ידך בחיקיך" וכמו שהתבאר בעוזיהו, עד כאן. ועוד מדברי הרמב"ם "ספר המצוות" שורש ח' ובסמ"ג: לא תעשה כנ"ל.

אבל "בספר חרדים" במצוות לא תעשה פרק כד' אות מב': הביא לאו זה בין מניין הלאוין וכתב שכן הוא המניין תרי"ג לגאון ולרבי שלמה בן גבירול. ורבינו יונה ולרשב"ץ. והחפץ חיים בפתיחה אות יב' מנה גם כן את הלאו הזה.

כתב החפץ חיים "בשמירת הלשון "שער הזכירה פרק יז': דאפילו בעל המחלוקת הוא קרובו ואפילו הוא אביו, אף על פי כן יש לו להיזהר עד מאוד שלא לחלוק לו כבוד להימשך אחריו. ואפילו אם אביו מצווהו בעניין הזה. זאת אומרת: לקרובו יש מחלוקת, לאביו יש מחלוקת- אסור לבן להשתתף עם זה. כמו שנפסק "ביורה דעה" בסימן רמ' בסעיף טו': שאם אמר לו אביו אפילו לעבור על מצווה של דבריהם, מצווה דרבנן - לא ישמע לו. דגם הבן וגם האב כולן חייבים בכבוד המקום וכל שכן בעבור העוון החמור של מחלוקת.

וכמו שמצינו בבני קורח, שלא נמשכו אחר אבינן, אף על פי שזה היה ביזיון לאביהן, על כן נמלטו מעונש שבא על אביהן. כמו שמובא בילקוט פרשת קורח וזה לשונו: זהו שאמר הכתוב בתהלים א' א': "אשרי האיש"- אלו בניו של קורח. "אשר לא הלך בעצת רשעים" - שלא הלכו בעצת אביהן. שנאמר: "סורו נא מעל אוהלי האנשים הרשעים האלה". ובדרך חטאים לא עמד" שנאמר: "את מחתות החטאים האלה".

וכן מובא בילקוט: ומה זכות היה בידם של בני קורח שינצלו מהעונש שבא על אביהן? שבשעה שהיו יושבין אצל קורח אביהן – רואים את משה וכובשים את פניהם בקרקע, אמרו עם נעמוד מפני משה רבנו – אנו נוהגים ביזיון באבינו, וכבר נצטווינו על כיבוד אב ואם, ולא נעמוד - כבר כתוב: "מפני שיבה תקום". מוטב שנעמוד מפני משב רבנו אף על פי שאנו נוהגים בזיון באבינו. באותה שעה הרחישו את ליבם בתשובה, ועליהם אמר דוד בתהלים מה' ב': "רחש ליבי דבר טוב".  מזה יש לידע אומר החפץ חיים: דאם לא יימשך אחר עצת אביו במחלוקתו - לא ייתפס ברשתו. אבל מה עושים עם ילדים קטנים? ילדים קטנים - מתים במחלוקת, כמו הילדים שהיו שם,

עכשיו שמעתי מעשה, ניגש אלי אחד מהמתפללים, שאומר שבאור יהודה יש בן אדם שסניק שהבן שלו בן 3 לקה במחלה.

אז הוא אמר לו: תלך תבקש מחילה מהרב אמנון ויברך אותך ואפשר שהילד ירפא, והראה לו סרטים איך נרפאו אנשים והכל. בשום אופן הוא לא מוכן, הוא מחזיק במחלוקת, טס לחו"ל מבזבז כספים, מוכן להקריב את הבן כמו למולך, העיקר לא לבקש מחילה ולא כלום. אלה המחזיקים המחלוקת – כתוב במפורש: תינוקות חפים מפשע מתים. ולא יאומן כי יסופר.

ואפילו שרואה שהדין עם אביו - אף על פי כן יראה להשקיט ולא להחזיק המריבה עם הצד שכנגדו דמצוות הבאת שלום - יש לו לחשוב אולי טועה בדמיונו מצד אהבה תקועה בלב האדם שאוהב לאביו כנפשו.

כמו שכתוב בספרי: "רעך אשר כנפשך" זה אביך, ואין אדם רואה חוב לעצמו, וכל זה שאין יכולת בידו למחות ולהשקיט את המריבה, אבל אם הבן נשוא פנים לאביו? ויכולת בידו להשקיט את המריבה והוא מחריש - נענש עבור זה.  כמו שהובא "בתנא דבי אליהו" פרק כא': ולא יראה אדם את אביו ואמו כשהם מדברים דברים יתרים ויחריש להם, אם הוא שומע את האב ואת האמא אומרים לשון הרע, וכל שכן עבור מחלוקת שכלול בו הכל - אסור לאדם להחריש, ואם עשה כן הוא והם אינם ממלאים ימיהם ושנותיהם.

וכן לכל אדם מצווה להטיל שלום לכל הצדדים, הוא בכלל הדברים שאדם אוכל מפרותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא. כמו שמובא בפאה פרק א': ואפילו שרואה בצד אחד שאין הדין עמם, וראויים לעונש עבור מחלוקת, ואל יש לו יכולת בידו, אפילו כך יש לו לאדם להתאזר בכל כוחו לעשות שלום בין הצדדים ולא יתעצל בזה, ואפילו הוא החשוב שבישראל.  כמו שמצינו: "ויקום משה וילך את דתן ואבירם", זאת אומרת: הם לא צודקים המחלוקת ולמרות זאת משה רבנו בא לקראתם להשלים בדברי שלום. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה בסנהדרין קי': מכאן שאין מחזיקים המחלוקת.

עד כאן להיום, מחר חלק ב.

רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר השם חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.