"מלחמה על יסודות הדת"

- - - לא מוגה! - - - 

חדרו הקטן

שרבי משה שרר,

יושב ראש אגודת ישראל בארצות הברית,

חדר שקירותיו מכוסים במדפי ספרים הקורעים תחת כובד משקלם,

עסקנים ואישים פוליטיים שונים נכנסים

אל הבית הפשוט

ויוצאים ממנו אחר שעות רבות של דיונים סוערים,

צלצולים

קריאות נשמעים בערבוביה בחלל החדר וזה נראה כחדר פיקוד קדמי בשעת מלחמה.

כשאמרנו כמו בשעת מלחמה,

מבחינה מסוימת שעת מלחמה הייתה זו,

מלחמה על יסודות הדת.

החוקה האמריקנית

נטטה לאשר חוקים שעלולים לפגוע פגיעה

של ממש בציפור נפשה של האומה היהודית,

ורבי משה נחלץ לעזרת השם בגיבורים.

למעשה החדר הצפוף בביתו הפשוט של רבי משה

היה המעוז האחרון.

כל הפוליטיקאים היהודים המנוסים ביותר

התייאשו זה מכבר מן המערכה הקשה לזו

באשר שסיכויי הצלחתה היו נמוכים מאוד.

נשיא ארצות הברית עצמו נטה לאשר את החוק,

ולפיכך טענו אותם עסקנים,

יש להניח

כי לא ניתן יהיה למנוע את העברת החוק בסנאט.

היה רק אחד שלא חט ולא הרים את ידו,

רבי משה שרר,

זיכרונו לחיי העולם הבא.

הוא ניהל את המאבק בלא פשרות,

עם כל העוצמה והדבקות במטרה,

שפך דמעות חמות,

התחנן בפני מלך מלכי המלכים על הצלחת המערכה הגורלית,

ולרגע לא זנח את התקווה

כי הקדוש ברוך הוא,

שלב מלכים ושרים בידו,

יטה אותו לטובת בניו אהוביו.

ואכן שערי דמעות לא ננעלו,

כנגד כל הסיכויים הוכתרה מערכה בהצלחה גדולה והחוק נמנע.

כעת,

אחרי שבחסדי שמיים סרה איום מעל יהדות אמריקה,

התפנו העסקנים לשאול את רבי משה,

שבלהט העשייה לא יכלו לשאול אותו את השאלה,

מניין שאבת תעצומות נפש

לנהל את המאבק האחרון

בלי להתייאש ולהרים ידיים?

רבי משה האזין לתמיהה, חייך בענבת חן,

השפיל עיניו ומלמל,

הכל בזכות אמא שלי.

כולם תמהים,

ורבי משה מבחין בתמיהה וממשיך בדבריו.

כאשר הייתי ילד קטן,

תקפה אותי מחלת ילדות קשה.

שכבתי במיטה כאוב וקודח מחום.

אמי המסורה ניסתה בכל דרך להקל עליי

ללא הועיל.

החום לא ירד,

הכאבים התגברו.

באותו יום הזמינה אמי רופא מקומי

לבדוק את המצב,

לחץ פה משש שם,

אחר כמה רגעים יצא מהחדר בסבר פנים חמורות,

ורשם מרשם דחוף.

תרופה זו אינה זולה כלל ועיקר, אמר,

אבל רק היא תוכל להועיל לו.

הוי, ליבי על אמא המסכנה.

קשה לתאר את ההרגשה שלה באותה שעה.

דמעות עמדו בעיניה.

כאשר מנתה את הפרוטות האחרונות,

ומצאה שאפילו לכדי מחצית הסכום

הדרוש לתרופה,

אין לה.

היא ידעה כי חרף כל רצונה,

היא לא תוכל לקנות את התרופה היקרה.

כך ישבה עמי לצד מיטתי מספר רגעים,

כואבת עמי את כאבי,

תוך ידיעה שקצרה ידה להושיע.

לפתע גמלה בהחלטה,

צררה את תמיכת כספה בידה,

הצטיידה בהמון תקווה ואמונה פשוטה בהשתדלות ובהשגחה.

היא יצאה בדרכה לבית המרקחת.

ואכן נראה כי מן השמיים קיבלו את תפילתה.

בבית המרקחת הניו יורקי נעדר באותה שעה מנהל,

וסגנו שראה את מצבה הקשה של האם

ניאות לתת לה את התרופה תמורת הסכום הפעוט שהיה בידה.

מאושרת ושמחה נטלה עמי את התרופה היקרה ומיהרה לשוב הביתה

אל מוישלה,

מחמד נפשה.

עתה תאכל בשיחתה דשמיא להקל מעלה את מכאובה ואת סבלו.

החישה צעדיה,

אלפי אנשים עשו את דרכם

אחרי יום עבודה ארוך,

ומבלי שימת להם

דחף אחד העוברים והשבים במרפק את האמא והעפיל ארצה את הבקבוק היקר שהתנפץ לרסיסים.

קשה לתאר

במילים את ההרגשה של אמי באותו רגע.

חשך בעדה עולמה,

עמדה באמצע הרחוב,

אלפי אנשים עצים רצים,

פרצה במכי תמרורים,

מלווה בדמעות מרות שהציפו את פניה.

בלית ברירה

אספה את השברים של הבקבוקון של התרופה היקרה וסבה על עקבותיה בחזרה אל בית המרקחת,

וכעת

פגשה את המנהל של בית המרקחת,

שהתקשה להבין למה היא מייבבת כל כך.

אחרי מספר רגעים שנרגעה,

סיפרה למנהל את השתלשלות העניינים.

ותיארה בפניו את המצב הקשה,

ופנתה אליו בתחינה,

אנא,

הועל נא לתת לי את התרופה העיקרה שנחוצה לבני,

ותמורת זה אני מתחייבת לבוא בלילות לנקות את בית המרקחת.

המנהל,

שרחמיו נחמרו למראה בחייה ולמשמעת החנוניה של אמי,

נטל מידיה את שברי בקבוקון התרופה,

התבונן בשאריות החומר שנותרו עליו,

ריחריח

את מעט השברים,

ופניו חברו.

גברת,

מלאכים שומרים על הילד שלך.

מלאכים!

הרוקח שרקח לך את התרופה הזו,

טעה באחד המרכיבים,

והטעות היא קריטית.

אם התרופה הייתה מגיעה לפה של הבן שלך,

סביר להניח שהוא היה מת.

אין צורך לומר כי בו במקום,

רק ככה מנהל עצמו מרקחת חדשה עבורי,

חינם אין כסף,

תוך שפיו לא מספיק מלמל דברי התנצלות,

וכולו מלא התפעלות מהמלאכים ששמרו עליי ועל מוישלה שלי.

הטעמי בן מוישלה אמרה לי אימא שנים לאחר אותו מעשה כשנשברה תרופה

בטוחה הייתי כי אין עוד תקווה.

ראיתי מולי את סוף העולם

שחור ומאיים.

אבל אז למדתי כי דווקא ברגעים בהם נראה

כי הפסה כל תקווה דווקא בהם מתחילה ישועה.

וממנה למדתי סיים רבי משה כי לעולם אין להתייאש.

תמיד ברגע האחרון יכולה לצוץ הישועה.

ואפילו אם ה-President של United States רוצה להעביר

חוק נגד היהודים,

אם יש יהודי אחד

שמאמין באמונה שלמה יכול להפר עצתו מתפילתו ובהשתדלותו.

אמן ואמן.