נגמר! אי אפשר יותר לשתוק... יוצאים למלחמה!

- - - לא מוגה! - - - 

חג החנוכה

מאיר לנו בתוך הנשמה.

יש אנשים שספגו בשמונה הימים האלה משהו לתוכם.

יש כאלה, היה חג נחמד, נעים, הדלקנו נרות, אכלנו סופגניות,

נפגשנו עם המשפחה, היה חופש לילדים.

יופי,

ירבו חגים כאלה בישראל.

השאלה,

מה אנחנו הפקנו מזה? האם באמת הפקנו? מישהו ישב מול הנרות,

והתבונן במעשי היוונים, כמה היה צער לישראל וכמה זה,

ואיך כל העם שתק במשך שנים רבות

ולא זז וקפא על שמריו,

ואיך התרשלו בעבודה בבית המקדש,

ואיך זלזלו, ואיך פה ושם, עד שהשם שלל מהם את העבודה לגמרי,

עד שטימאו את בית המקדש ואת השמנים והכול,

ובסוף די, די, די.

מתתיהו כבר לא יכול, אמר, עד כאן.

אני הולך למלחמה נגד כל תרבות יוון, נגד כל היוונים,

ויוצא הוא וחמשת בניו למלחמה נגד מעצמה.

יהודי אחד,

משפחה אחת קטנה, יוצאת במסירות נפש.

יש להם סיכוי?

אין שום סיכוי.

אבל מה אכפת להם מהסיכוי?

אכפת להם מה צריך לעשות.

אי אפשר יותר לשתוק. נגמר.

יוצאים למלחמה.

וה' מצליח בידם

והוא עושה את העבודה.

רבת את ריבם, דנת את דינם, נקמת את נקמתם,

מסרת גיבורים ואת חלשים, את הכול עשה ה' אחרי זה.

אבל הוא רוצה לראות

מי מוכן למסור את נפשו להעמיד את התורה.

נו,

אם אתם מזהים את עצמכם כמכבים,

הנה מה טוב ומה נעים.

אם אתם לא מזהים את עצמכם כמכבים,

אז יש סיכוי

שההפך ממכבים, אתם יודעים מה זה, מתייוונים.

אלה שמתרגלים לתרבות

הרווחת בתוך העם.

ככה היה בזמנם.

וככה גם בימינו לצערנו.

יש אנשים שהאווירה החיצונית מתקבעת בתוך הבתים,

ואין חרדת קודש להעמיד את הדת על תלה,

אלא תן לנו לחיות בשקט, תן לנו להעביר את הזמן כמו שצריך, בלי קטטות, בלי מריבות,

בלי מחלוקות, לא נלחמים בעבור ה' ולא כלום.

יושבים, לומדים, אוכלים, שותים, עובדים, וחוזר חלילה,

שנים חולפות,

ובינתיים עם ישראל יורד ויורד ויורד ויורד ויורד ויורד.

אתם מסכימים שהדור הזה לא נראה כמו לפני 30 שנה?

מ-30 שנה לא לפני 60 שנה?

מ-60 שנה ודאי לא לפני 90 שנה?

מ-90 שנה לא לפני 120 שנה?

וכן הלאה.

כל הזמן יורדים.

עד שהדור הזה זכה לתואר,

שהאמת תהיה נעדרת.

והיא נעשית עדרים-עדרים,

ויבקשו הלכה ברורה, משנה ברורה, ולא ימצאו.

ככה אומר עמוס הנביא.

לא ימצאו.

הכל מחלוקות.

לא ימצאו.

אז מה יעשו? אומר הבן ישחי.

הבן יהוידע אומר,

ובדור הזה כל ספק

שיאסור האדם, יחמיר,

זה יהיה לו לסנגוריה.

שמעתם?

יהיה ספק.

אז אפשר לו לצרף לספק עוד ספק,

זה יהיה ספק ספקה,

ויהיה מותר.

אומר הבן ישחי, לא.

בדור הזה, שלא יהיה משנה ברורה והלכה ברורה,

מה צריך לעשות?

הוא אומר,

צריך

שהאדם

כל ספק יחמיר לאסור,

וזה יהיה לו לסנגוריה.

בסימן כלט בבן יהוידע

על שבת.

זאת אומרת, כל זה נאמר

כיוון שבדור הזה צריכים מחמירים,

להראות לקדוש ברוך הוא שאוהבים את המצוות ומהדרים.

לא רוצים שישים שערי היתר,

שחלילה אפשר להגיע איתם לאחד של איסור.

לא רוצים.

רוצים להחמיר,

רוצים להיות בטוחים

שאנחנו עושים את רצונך.

ירא שמים יצא את כולם.

מישהו ירא שמים משתדל לצאת דעת הכול.

אם אפשר לכסות את הכול, למה לא?

מה ההפסד?

אז זאת אומרת, זו הבחינה של האדם ביראת שמים שלו.

אבל אם הוא רוצה להעמיד על עיקר הדין, כבר אמרנו,

עם הארץ הוא לא חסיד.