עכשיו אתם מבינים למה אני לא שומע לאף אחד?!

- - - לא מוגה! - - - 

עכשיו,

עובר החפץ חיים לומר לנו על הפסוק

צרות לבבי הרחיבו

ממצוקותי הוציאני

שואל החפץ חיים מה הטעם שאנחנו סובלים צרות רבות כל כך?

הדבר יבואר במשל

בנוהג שבעולם

אחד שמנהל עסק

אז הוא נותן בהקפה

לזמן קבוע, לידוע מראש,

בכר.

אבל איך

המנהג

אם הסוחר רוצה לסגור ולחסל את העסק?

כמו עכשיו,

סוגרים עסקים,

מתפטרים ומפוטרים אנשים,

אז אם אחד רוצה עכשיו בהקפה

יאמר לו הסוחר, אחי,

מתוק שלי,

כל זמן שניהלתי את העסק יכולתי לתת לך בהקפה,

עכשיו אני סוגר את העסק,

אני כבר לא יכול להקיף, אני צריך לגבות את כל החובות ומייד.

כך הדבר.

כשהקדוש ברוך הוא עומד לסגור את העסק

מגיע הזמן של הגאולה, סוגרים את העסק.

עד עכשיו נתתי לכם בהקפה,

המתנתי והמתנתי והמתנתי,

אבל עכשיו אני סוגר את העסק.

צריך לבוא המשיח.

אני יותר לא מקיף, אני גובה עכשיו את כל החובות.

מי היה בבית?

זאת אומרת, זה מצב מסוכן.

למה?

כי אם סוגרים את העסק,

אי אפשר להשאיר עוד בעלי חובות.

צריכים לפרוע.

צריכים להיזהר.

זהירות גדולה.

עכשיו,

בואו נראה.

כי חסדך לנגד עיניי

והתהלכתי בעמיתך.

אומר החפץ חיים, שמעתי מעשה על גביר אחד,

בעל עסקים גדול,

פרש מאבלי העולם

והחל עוסק

בתורת השם יומם בלילה.

זהו, עזב הכול.

נכנס לבידוד.

גמרנו.

חברו עליו אחיו, בית אביו, אנשי ביתו,

ביקשו להחזיר אותו לעניינו הראשון,

אבל הוא לא הטל להם אוזניים.

נתייאשו ממנו.

שאלו אותו.

תמהו.

איך השתלטת על המצב ולא ענית לאף אחד?

איך?

הצלחת לעמוד בזה.

נביט בהם העסקן וגילה להם את הסוד.

התבוננתי במאמר חכמים.

אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה.

זאת אומרת,

אם אדם ידמה לעצמו שכבר גמר את כל עסקיו וענייניו וזה העולם.

ואילו אתה מת בקורונה,

והוא מובל עכשיו אל דינו בעולם העליון.

הרי יבואו איתו חשבון על כל השעות שאיבד לריק ולבטלה,

ולא שעמל בהן בעבודת השם כראוי,

ויוציאו אותו חייב בדינו.

ואז הוא יצעק מרה.

אויה לי, באי לי ואבואי לנפשי.

איך קלקלתי,

איך קלקלתי עתותיי והרשעתי דרכיי.

אבל אז כבר יהיה מאוחר עבורו לעשות תשובה.

אין תשובה בעולם העליון.

איך דימיתי לעצמי, חייתי בדמיונות?

וממשיך עכשיו אותו גביר,

ואומר להם,

אילו היה קדוש ברוך הוא פונה לאדם שמת מקורונה באותה שעה ואומר לו, בני,

אני נותן לך הזדמנות לרדת לעולם הזה לזמן מה ולשוב בתשובה.

ודאי שאותו אדם היה חוזר לעולם הזה ולא יטה אוזן לאף אחד בעולם,

לא לחדשות ולא לאנשים ולא לשסניקים,

לאף אחד.

בכל עסקו היה רק

לנצל את השעות הנותרות בתשובה ומעשים טובים.

עכשיו אתם מבינים למה אני לא שומע לאף אחד?

סיים העסקן ואמר להם ושב לתלמודו.

באמת כך צריך אדם לדמות לעצמו.

לפי עוונותיו,

היה צריך למות עוד לפני הקורונה.

הקורונה זה איתות אחרון לכולם,

ולו יצויר

שאחר המוות

היה הקדוש ברוך הוא גומל עמו חסד ומורידו

לזמן מה לזה העולם,

כדי שישוב בתשובה,

ודאי

שלא היה מתרפא מכך כלל.

ואם כן,

מה נגרע מכך חסדו יתברך?

שהוא מחיה אותו מאריך ימיו לפני

שיגיע הקורונה.

אתה עוד לא בקורונה, רק יש חשד בבידוד.

למה אתה צריך להגיע לקורונה וחלילה למות?

השם מאריך את ימיך,

לא נותן לך לבוא אליו ואחר כך להזהיר אותך בגלגול וכו'. הוא אומר לך, נו הנה, הבאתי קורונה,

תיזהר,

תכתיר אותי, במקום את הקורונה על הראש שלך,

תכתיר אותי. כתר ייתנו לך.

אז זאת אומרת, אדם צריך לזרז את עצמו בעבודת השם כראוי,

לא להטות אוזן לכל אלה שמבקשים להפריעו,

לא להאזין לחדשות, להפחדות ולכול.

יש לנו אלוהים חיים,

יש לו תוכנית מסודרת,

הוא עומד לסגור את העסק,

הוא לא מקיף יותר,

הוא גובה חובות,

לכן כדאי לשלם אותם מיד.

עושים תשובה

והם מתחילים ללמוד תורה ומצוות

בזריזות ובשמחה,

ואז יש שמירה גדולה מהשם יתברך, אמן באמן.