זרע שמשון: שכרו של פנחס | הרב אמנון יצחק

נציב יום: לאה בת זיוה תמצא עבודה טובה וכשרה, הצלחה במסגרות הילדים, רפואה שלמה, בריאות איתנה לבתה נועה חזרה בתשובה שלמה לכל משפחתה וימצאו דירה טובה נקיה ורחבה מהרה, אמן, אמן!!

המחבר "זרע שמשון" אדם קדוש מאוד מביא על הפרשה: "במדרש רבה" – פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר (במדבר כה, יא) מובא: 

"אמר הקב"ה: "בדין הוא שיטול שכרו, הדא הוא דכתיב (במדבר כה, יב) "לָכֵן אֱמֹר הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם" המדרש צריך ביאור. ועוד אמרו זכרונם לברכה בסנהדרין פב', והביא רש"י בחומש: "לפי שהיו השבטים מבזין אותו: "בן פוטי זה שפיטם אבי אמו עגלים לעבודה זרה יהרוג נביא שבט מישראל?!" לפיכך בא הכתוב ויחסו לאהרן". ומלבד מה שכתבנו בסוף פרשה קודמת יש לדקדק: למה דווקא שהוא בן יתרו אינו יכול להרוג? 

יש לומר באותה שעה העמיד משה רבינו דיינים הרבה כדי שידונו את אלה שעבדו לפעור. כמו שמובא במדרש על הפסוק (במדבר כה, ד - ה): "קַח אֶת כָּל רָאשֵׁי הָעָם וְהוֹקַע אוֹתָם... וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל שֹׁפְטֵי יִשְׂרָאֵל" אז הוא לקח דיינים ראויים את אלה שעבדו לפעור. וכשראו השבטים שפנחס הרג לזימרי - היו סוברים שגם הוא נתמנה לדון דיני נפשות והם התרעמו על זה. למה? משום ששנינו בסנהדרין דף לו: "אין הכל כשרין לדון דיני נפשות, מאי טעמא? כשם שהבית דין מנוקין בצדק - כך מנוקין מכל מום", 

ופירש רש"י: "פגם משפחה". וכתוב (במדבר יא, טז): "וְהִתְיַצְּבוּ שָׁם עִמָּךְ" מיוחסין כמותך" זאת אומרת: מי יכול להיות בדיינים? מי שאין לו פגם משפחה, הוא בא מיתרו, אז לכן אומרים: "מה קרה פה? איך הוא הורג, מה הוא התמנה פה בין הדיינים?! וכתוב: "וְהִתְיַצְּבוּ שָׁם עִמָּךְ" עִמָּךְ - מיוחסין כמותך - שיש להם ייחוס. ולכן אמרו השבטים: "זה שאינו מיוחס לא היה לו לדון דיני נפשות, אפילו אם האמת היה שזימרי חייב מיתה, אבל פנחס עשה לא כדין כי הוא לא ראוי לדון!". 

זה מה שהם טענו אומר "הזרע שמשון". אבל טעו בסברתם, שמה שעשה פנחס זה לא דבר שתלוי בדיינים, לא צריך להיות דיין בשביל זה, אלא אדרבא! דאמרינן בפרק ט' בסנהדרין דף פב': "הבועל ארמית קנאים פוגעין בו" לא דיינים. אלא קנאים פוגעים בו. ואם בא להימלך, בא להתייעץ, לשאול - "אין מורין לו כן!", אלא מדעת עצמו עשה מה שעשה, ולא נמלך בסנהדרין כלל, לא צריך בכלל, אפילו את דעת הדיינים לא צריך. 

ולא עוד אלא שכבש את יצרו ופטפט עמו להכניס את עצמו לסכנות גדולות. מה פירוש? הוא התגרה ביצר הרע אפילו, כי הוא בא כשהוא ניכנס לאוהל, אז הוא שיחק אותה שכאילו גם הוא בא לעבור עבירה, מה פתאום שיכניסו אותו לאוהל?! הנשיא נמצא שמה אז אתה רוצה להיכנס? מה זה אתה רוצה להיכנס לאוהל, אז הוא בא מהצד של הלוויים כאילו, ומראה 

- 'שכאילו זמרי עושה דברים הגונים, וככה צריך לעשות! וגם אני מהשבט הקדוש לוי גם נכנס לעשות עבירה', 

כמובן שהוא החביא את החרב מתחת לגלימה והוא ניכנס, אז הוא פטפט ביצרו, הוא התגרה ביצר הרע שלו, כאילו מדבר על זה כאילו שהוא הולך לעשות עבירה, ולכן הוא נקרא "בן פוטי" שפטפט ביצרו. אבל מעתה כשם שיוסף פטפט ביצרו - הוא עלה לגדולה, הרי היה לו כל הזמן ניסיונות עם אשת פוטיפר זלייכה, אז כיוון שפטפט ביצרו בזכות זה הוא עלה לגדולה יוסף, "ומשלו נתנו לו" כיוון שהיה לו כח המלוכה לשלוט עצמו בכל איבריו, 

כמו שכתוב במדרש: "הפה שלא נשק לעבירה" מה הוא זכה? "וְעַל פִּיךָ יִשַּׁק כָּל עַמִּי" (בראשית מא, מ) אומר לו פרעה, וככה כל האיברים מתוארים שמה שהוא זכה בהם. אף זה פנחס יש לעלות לגדולה! גם הוא פטפט ביצרו ואמר שהוא ניכנס כאילו לעשות עבירה כדי להסחות את דעתם וזכה ועלה לגדולה. מה הוא זכה? לשש מתנות! איזה מתנות? הזרוע, הלחיים והקיבה מה שזוכה הכהן, כמו שמובא בחולין, וראוי היה לכך לפי שהיה בן פוטי, שהוא בא מיוסף גם, בפוטיאל תרי משמע. וכפי שמסתמה הגדולה היא חוב לאדם, 

אדם שעולה לגדולה - זה חוב, כי "הרבנות מקברת את בעליה", הרבנות זה השררה, היא מקברת את בעליה, זה גורם לאנשים עין הרע וכל מיני צרות ומלשינות ומסירה וכל מיני דברים, הרבנות מקברת את בעליה. אז הוא עלה לגדולה אז הוא ניכנס למצב מסוכן, והוא הופך להיות כאילו בעל חוב, ואם ימות בקוצר שנים מה יקרה? 

יטעו העולם ויאמרו: "אההה... זה בגלל שהוא חטא כשהרג את זימרי, אתה רואה! לא עבר הרבה זמן וגבו ממנו מן השמים! כי הוא הרג את זימרי!". 

אז בשביל שלא יטעו הבריות מה אמר לו הקב"ה? "הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם" שהוא יהיה חי וקיים כמו מלאך, ותהיה לעולם זו לזכות ולא לחובה! מה שאתם רוצים לטעות ולהבין מה שאתם רוצים - אז אני עכשיו מגונן עליו ונותן לו חיים נצחיים. "פנחס הוא אליהו", הוא הופך להיות מלאך הברית, זהו, אז אצלו לא תוכלו לטעות בגלל שהוא הרג את זימרי הוא מת בקוצר ימים, הוא חי לעולם. זה ראייה - חבל על הזמן! שמה שהוא עשה זה הדבר הראוי, וא"ו קטיעא, כן? 

עכשיו "לפי שהשופך דמן של רשעים כאילו הקריב קורבן", מי ששופך דם של רשעים זה נחשב בשמים כאילו הקריב קורבן, כך מובא במדבר רבה כא, ד, אז משום כך הוא זכה פנחס להיות כהן שראוי להקריב קורבנות אחרים! ועוד טעם אחר בפסוק כתוב (במדבר כה, יג): "תַּחַת אֲשֶׁר קִנֵּא" - לפי שהטיל שלום בין ישראל לאביהם שבשמים - הוא נעשה מלאך מבשר שיבוא באחרית הימים לעשות שלום בעולם!". 

בגלל שזכה פנחס להטיל שלום בין ישראל לאביהם שבשמים "בְּקַנְאוֹ אֶת קִנְאָתִי בְּתוֹכָם וְלֹא כִלִּיתִי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל ... נֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם" הוא עשה שלום בין ישראל, שהיה צריך לכלות אותם, והוא השכין שלום על ידי המעשה גבורה שהוא עשה. אז הקב"ה שילם לו, שהוא יהיה מלאך השלום, הוא יבוא ויבשר את הגאולה באחרית הימים ויעשה שלום בעולם "וְהֵשִׁיב לֵב אָבוֹת עַל בָּנִים וְלֵב בָּנִים עַל אֲבוֹתָם" (מלאכי ג, כד). 

וכדי להראות לישראל שהוא נטל שכרו בדין, אף על פי שלפי הסברא שלהם לא היה ראוי להיות כהן מיוחס, כי הם חשבו: "שהוא בן פוטי שפיטם אבי אמו עגלים" - משום כך, הוא יבוא לבשר לישראל!! על כל המשפחות המיוחסות! שנתרחקו לקרב אותם. מה התפקיד של אליהו שיבוא באחרית? הוא יבוא לייחס את המשפחות, לקרב ולא לרחק, לקרב. 

- "אתם טענתם שאני לא מיוחס, אני עוד אקבע מי המיוחס ומי שלא מיוחס, אני אגיד את זה באחרית הימים זה התפקיד שלי!". 

אז הוא מיוחס אבו המיוחסים המייחס את כל המיוחסים. וכדעת רבי יהודה בסוף מסכת עדויות: "לקרב ולא לרחק", וכן בפרק רביעי בקידושין דף עא': אמרינן: "משפחה שנטמעה נטמעה", ולכן אמרו: "בדין הוא שיטול שכרו", כלמור הדין שנעשה עמו יהיה נעשה - נמי לכל ישראל - גם יעשה הדין הזה לכל ישראל. בדרך אחרת נבאר מזה "בדין הוא שיטול שכרו" מה זה הדין הזה שעל פי דין יטול שכרו? אומר המדרש: "גדול השלום שניתן לפנחס, "הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם" השם נתן לו את בריתו איתו שלום, 

אז הוא אומר: "בדין שיטול שכרו!" למה? גדול השלום שניתן לפנחס, שאין העולם מתנהל אלא בשלום. והתורה כולה שלום, ואם בא אדם מן הדרך - שואלים לו שלום, 

- "שלום עליכם! שלום עליכם" 

וכן שחרית - שואלים לו שלום, ובאמת "שמע ישראל" חותמים - חותמים "סוכת שלום", אחרי התפילה - חותמים בשלום, בברכת כוהנים - חותמים בשלום. וקשה: מה רצה לומר "גדול השלום שניתן לפנחס" וכי שלום זה משונה משאר השלום? ואחר כך אמר במדרש: "שאין העולם מתנהל אלא בשלום, ואם בא אדם מן הדרך - שאלים לשלום, שמע מינה שהשלום שווה לכל אדם", אז מה זה "בדין יטול שכרו" שניתן לפנחס השלום? כולם מדברים בשלום, העולם מתנהג בשלום, אז לכאורה כולם שווים בעניין השלום, מה המיוחד שבדין שיטול שכרו שניתן לו השלום? יש לומר: דאמרינן במדרש על הפסוק (במדבר ו, כו): "וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם" 

"רבי אלעזר בנו של רבי אלעזר הקפר אומר: "גדול השלום שאפילו ישראל עובדים עבודה זרה ושלום ביניהם כביכול 

אמר הקב"ה: "אין השטן נוגע ביניהם!". שנאמר (הושע ד, יז): "חֲבוּר עֲצַבִּים אֶפְרָיִם הַנַּח לוֹ" אפילו שמחוברים לעבודה זרה אבל יש שלום ביניהם - הַנַּח לוֹ! השטן מנוע מלהזיקן. אבל משנחלקו - אם נכנס מחלוקת ביניהם, כמו שהשם עשה ל'בונים החופשיים' (דור הפלגה) בלל את שפתם וערבב אותם, "חָלַק לִבָּם עַתָּה יֶאְשָׁמוּ" (הושע י, ב) אבל אם יש מחלוקת ביניהם עַתָּה יֶאְשָׁמוּ, והשטן וחילותיו יכולים לפגוע בהם ולעשות בהם שמות. 

וכל זמן שיש שלום בכנישתא, בפרט שהיא הולכת על דרך תורה - לא יכול המזיק להיכנס. הווה גדול השלום ושנואה מחלוקת". אז למדנו מזה: כל עוצם וגדולת השלום ופני שאין השטן נוגע במקום שיש שלום. ואין רשות לכל מזיק להיכנס במקום שיש שלום. אם יש שלום - אין רשות למזיק להזיק, שלום בבית שלום בחברה שלום בבית הכנסת שלום בכל מקום. אם יש שלום, אין למזיק רשות להזיק. עד שיתקיים מה שאמר ישעיה הנביא (כה, ח): "בִּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח" לא יזכה העולם ליהנות מהשלום האמיתי. 

מה שאמרתי לפני עשרות שנים, שפרס והעוזניה (שמעון פרס שר"י) אמר: "עוד מעט יהיה השלום במזרח התיכון" וכו' וכו', 

אמרתי: "לא יהיה שלום עד שיבוא משיח, וגם אם יהיה שלום זה לא שלום זה הפסקת אש, הפסקת אש זה לא שלום, הכל יכול להיפתח מחדש!", כמו שאתם רואים ירדן כל הזמן מאיימת: "אם יהיה ככה אש אנחנו נפר את השלום!", אין שלום אמיתי - זה הפסקת אש. שלום אמיתי יבוא רק בסוף, שיהיה "בִּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח". ולכן אנחנו מתפללים כל יום לתיקון העולם ולזכות בזה לשלום. ובכל ויום ובכל תפילה אנחנו מתקנים את העולם מעט מעט... עד שיבוא יום הישועה. 

אבל השלום שניתן לפנחס, היה השלום האמיתי, שאפילו מלאך המוות לא יהיה לו רשות להתקרב אליו, והוא באותו רגע - בִּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח אצלו לעולם! כי הוא חי לעולם! אין מוות! אז אצלו זה השלום האמיתי, זה לא השלום הרגיל שאנחנו מדברים, כי אצלו זה שלום שאין היזק! אין היזק, אין רשות למלאך המוות להתקרב אליו זהו! ונמצא שהוא עוד לא צריך להתפלל על השלום, כי הוא כבר זכה בו, אבל אנחנו צריכים בכל זמן ובכל עת להתפלל על השלום. 

אז זה ההבדל שמדברים עלינו ובינינו לבין השלום שהוא זכה. לכן אמר המדרש: "בדין הוא שיטול שכרו" שכשהצדיקים מבקשים לישב בשלווה, אז מידת הדין מקטרגת עליהם, ו"הקב"ה מדקדק עם חסידיו כחוט השערה". אבל כאן בפנחס שדחה את השטן, "הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" - בדין הוא, בדין הוא פירושו ש"גם מלאך רע יענה אמן בעל כורחו" - כי מן הדין יטול כראוי לו ומידת הדין לא תוכל לקטרג עליו. זהו, זה דין שמסכים עליו גם השטן, שמגיע לו שלום אמיתי מכל ההיזקות. 

ואמר המדרש: "גדול השלום שניתן לפנחס שאין העולם מתנהג אלא בשלום". עכשיו "הזרע שמשון" מסביר לנו: "מה שאמר כאילו שהוא משווה את השלום שמקבל פנחס לשלום שלנו, עכשיו הוא מסביר לנו. ואמר המדרש: "גדול השלום שניתן לפנחס שאין העולם מתנהג אלא בשלום", כלומר עיקר קיום העולם הוא על ידי השלום. כי המזיקין גורמים להחריב את העולם, ולכן הם מצויים בחרבה, בחורבה, במקום של ציה ושממה, הם מזיקים... ואם בא אדם מן הדרך שאולים לו שלום, 

- "שלום עליכם"! 

למה שואלים? כי "הדרכים הם בחזקת סכנה, שהשטן מקטרג בשעת הסכנה". כל מי שבא מן הדרך יש הרבה סכנות, אפשר להידרס, אפשר ליהרג, אפשר כך אפשר כך, אפשר פה אפשר שם, כל הדרכים הם בחזקת סכנה. והבא מן הדרך - שואלים אותו לשלום, מה פרוש? הרי השטן מקטרג בשעת סכנה, ואם הוא נמצא בדרכים הוא בסכנה, לכן אומרים "תפילת הדרך", יש אומרים שיש אומרים תפילת הדרך כשהם לא נוסעים ברכב. 

וכשבא מן הדרך שקט ושליו - שואלין שלום, כלומר שהשטן לא הזיק אותך, וזה אות אמת שיש לו שלום, אם הוא הצליח להגיע ולא קרה לו שום דבר, כמו אחד שטס מארצות הברית להגיע לישראל 

- "נו, שולם עליכם, הכל בסדר?" 

- "כן הכל עבר בשלום והכל בסדר", 

אז זה רואים שיש לו שלום. וכן בשחרית שאלין לו שלום {לא לפני תפילה, אחרי התפילה} משום שעבר הלילה, ומה קורה בלילה? "בּוֹ תִרְמֹשׂ כָּל חַיְתוֹ יָעַר"! (תהלים קד, כ) זאת אומרת: זה הרשות למזיקין כל הלילה, ובבקר "תִּזְרַח הַשֶּׁמֶשׁ יֵאָסֵפוּן" (תהלים קד, כב) מגיע היום נגמרת משמרת של המזיקין, עכשיו הם מסתתרים עד שיבוא הלילה, בלילה זה העבודה שלהם. לכן "לא יצא אדם יחידי בלילה". "יצא וילך ב"כי טוב" ויחזור בכי טוב" "וַיַּרְא אֱלֹקִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב" (בראשית א, ד) תמיד לצאת ולחזור כשעדיין יום. 

"ובאמש" כך שואלין בשלום, מה מתפללים בלילה באמש? מה מתפללים? "השכיבנו לשלום והעמידנו לשלום" למה? הולכים עכשיו לזמן של הלילה, לילה זה המזיקים, "השכיבנו לשלום וגם העמידנו לשלום" מפני הפחד של המזיקין. "ושמע ישראל" מה חותמין? "פורש סוכת שלום" כמו שכתוב בזוהר הקדוש: "שבקריאת שמע" - הורג אדם כמה מזיקים!". וכשנכנסת שבת עכשיו - כל המזיקין נדחים לתהום רבה! 

ובמוצאי שבת אנחנו אומרים מזמור של פגעים, " וִיהִי נֹעַם השם אֱלֹקֵינוּ עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנָה עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנֵהוּ". זה גם כן מזמור של פגעים, "וַאֲפַלְּטֵהוּ , אֲשַׂגְּבֵהוּ"... "מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַּׁבָּת"! (תהלים צב, א) מה זה שַּׁבָּת? יום ששבתו בו המזיקים מן העולם, שביתה של המזיקים, ואפילו בגיהינום מפסיקים את האש!!! מוציאים אותם את הרשעים אבל ששמרו שבת, מי שלא שמר שבת מעולם - נשרף גם בשבת. 

את התפילה חותמים ב"שלום" כי כשאדם מתפלל יש לו צרים מלמעלה שמעכבים את תפילתו מלהיכנס, ומשום כך חותמים בשלום. "המברך את עמו ישראל בשלום" ו"הכל הולך אחר החיתום" איך שאת החותם את התפילה. "ובברכת כוהנים" חותמין בשלום, כי בזמן זה יש השראת שכינה ואין מזיק יכול להיכנס, זו ברכה שהשם מברך את עמו "בשלום" ואז המזיק לא יכול להיכנס. אז צריך לכוון בברכת כוהנים לקבל את השפע ולהבין מה מברך אתכם הקב"ה. 

במדרש רבה בפרשת נשא יא, ז: "גדול השלום שאפילו בשעת מלחמה צריכים שלום", כי בשעת מלחמה כשיש קטרוג - צריך שישראל ידרשו בשלום, כדי שיושפע להם שפע טוב ותשרה השכינה עליהם. ברגע שהם קוראים לשלום - אז משפיע עליהם שפע של השכינה, ולא פותחין במלחמה לפני שקוראין לשלום. ועוד כתוב שם: "כי אפילו המתים צריכים שלום, כדי שהמזיקין לא יוקרבו אליהם, 

וגם השלום ניתן למי שעושה צדקות, כמו שכתוב במשלי כא' יד': "מַתָּן בַּסֵּתֶר יִכְפֶּה אָף", אָף - זה אחד מהמלאכים המשחיתים המקטרגים בעלי הדינים שיכולים לפגוע באנשים, אז כשעושים צדקה מַתָּן בַּסֵּתֶר - אתה לא יודע למי אתה נותן והמקבל אינו יודע מי נותן - זה כופה את ה"אָף" לא נותן למשחית הזה לפגוע, שהצדקה מצילה מכל מזיק ויש לו שלום. עוד בפרק חלק בסנהדרין דף צט': 

"אמר רבי אלכסנדריי: "כל הלומד תורה לשמה - משים שלום בין פמליא של מעלה ופמליא של מטה" עכשיו שאנחנו עוסקים בתורה, אנחנו משימים שלום, גם בפמליא של מעלה וגם בפמליא של מטה. שנאמר (ישעיה כז, ה): "אוֹ יַחֲזֵק בְּמָעוּזִּי" התורה נקראת "עוז"- "השם עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן השם יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם" "אוֹ יַחֲזֵק בְּמָעוּזִּי" אם אתה מחזיק במעוז התורה הקדושה - "שכל העוסק בתורה מזיקין בדילין ממנו", ומזיקין שה לא רק מלאכים וזה.... אלא חיידקים וכל המרעין בישין שהם בכלל המזיקים. מזיקין בדלים ממנו. 

ועוד אמרו שם: "שמי שעוסק בתורה, כאילו מגן על כל העולם כולו!" כי שלום בעולם, וזה מה שאמרו בברייתא: 

"אמר רבי אלעזר אמר רבי חנינא: "תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם" ותכף אמרו שמה "אל תקרי בנייך אלא בונייך" הואיל שהוא מגן על כל העולם כולו, אז נקרא כאילו בונה את העולם כולו, אל תקרי "בנייך" אלא "בונייך" הוא בונה בניינו של עולם. ההמשך של הפסוק שנאמר בישעיה, "אוֹ יַחֲזֵק בְּמָעוּזִּי" זה "יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם לִי שָׁלוֹם יַעֲשֶׂה לִּי". מה זה אומר? ידוע שמהתעוררות מלמטה מעוררים גם מלמעלה, "איתערותא דלתתא גורמת לאתערותא דלעילא" יורד שפע מלמעלה בזכות ההתעוררות מלמטה, 

ועל כן כתוב: יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם לִי ואחר כך יושפע עליו, שָׁלוֹם יַעֲשֶׂה לִּי יושפע מלמעלה. אז קודם כל יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם לִי, ואז שָׁלוֹם יַעֲשֶׂה לִּי. זהו הטעם שהצדיקים בוראים את השלום כי הם מרחיקים את המזיקים ותרה עליהם השכינה כי שלום הוא. זה מה שאמרו חכמים: "איש ואשה זכו שכינה שורה ביניהם", אם יש שלום ביניהם - שכינה שורה ביניהם, יש י' באיש ויש הא' באשה, זה שם השם. אז השכינה "יה" שוכן בתוכם. 

אבל אם אין שלום - השם מסלק את עצמו משם; היו'ד והה'א - ונהיה אש ואש!! חביט חביט, אז יש הבדל בין השלום שזכה פנחס, שאין שטן ואין מלאך המוות ואין מזיק ואין כלום וקיבל את זה מיד, ואצלו "בִּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח" אצלו באותו רגע. לבין השלום שאנחנו מייחלים ומשתדלים שזה יגיע רק בימות המשיח ואז גם בנו יתקיים "בִּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח" במהרה בימינו אמן. אמן!! אבל השבת נכנסת עכשיו בעזרת השם וגם יהיה לנו שלום בעזרת שם מן המזיקין, ובשבת מזיקים שובתים ובטלים. 

לכן לא שואלים הרבה שאלות צרכין בשבת, הכל מזומן בשבת, רפואה יש בשבת לכן מתרפאין בשבת, לא מזכירים את החורבן "ואף על פי שאכלנו ושתינו חורבן ביתך הגדול לא שכחנו" אנחנו לא אומרים את זה בשבת לפי נוסח תימן, בקיצור "שבת" זה המעוז. 

איך הוא אומר שמה הטמבלולו הזה ביבי? "בוקסה בוקסה הבוקסות" מה? לא.... שמכניסים את האנשים "קפסולות" קפסולות מכניסים אנשים לבוקסות קפסולות, השבת זה - קפסולת הקפסולות, שמה אתה מוגן והכל, השבת מגנה על שומרי שבת והשבת תשלם למחללי שבת. 

המשך יבוא.