פרשת פנחס - חלק ב | הרב אמנון יצחק

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

נציב יום איילת בת זוהרה שרה רפואה שלמה מהרה בכל הגוף

שהמחלה תיעלם כליל מכל האיברים תזכה לאריכות ימים

ושנות חיים בזכות זיכוי הרבים ובזכות חמישה נציבי יום שעשתה

מהרה בימינו אמן.

אמן.

אני חוזר על שיעור שאמרנו בשנה שעברה

בגלל הלימודים החשובים שיש מתוכו

לראות עד כמה הנטייה

שיש בלב ההורים,

בלב האבות,

מושרשת בבנים ובבני בניהם.

כל מה שיש באדם

גם נובע מאבות אבותיו.

כל מה שיש בו ישפיע על הדורות הבאים שלא מזרעו.

פי נכס בן אלעזר בן אהרן הכהן

השיב את חמתי מעל בני ישראל בקנאו את קנאתי בתוכם.

רש״י מפרש

לפי שהיו השבטים מבזים אותו

הראיתם בן פוטי זה שפיתם אביו עגלים לעבודה זרה והוא הרג נשיא שבט מישראל?

לפיכך בא כתוב

ויחסו אחר אהרן

פי נכס בן אלעזר בן אהרן

אהרן היה אוהב שלום, רודף שלום.

יש להבין.

הרי 12 נסים נעשו לפי נכס תוך כדי קנאותו

כמו שמבואר בתרגום יונתן

כח

ובזה ראו הכול שהסכימה עימו דעת המקום

כי למי עושים נס? לצדיק.

והניסים האלה אפשרו לו לבצע את הקנאות האמיתית שהייתה לו

והם גם ראו שפסקה המגפה בזכותו

והקב' ברוך הוא נותן לו את בריתו שלום לדורי דורות

אז מה ראו לפקוד עליו את מעשה סבו יתרו שגם הוא התגייר?

והרי גם אסור לומר לאדם זכור מעשיך הראשונים

אז איך זה שישראל מזלזלים בו ואומרים מה?

ריתם בן פוטי זה שפיתם אבי מועגלים לעבודה זרה?

הרג נשיא שבט בישראל?

כאילו אדם נחות

הורג את האדם החשוב, המשובח והגדול?

איך זה?

למה עשו לו את זה?

הרי ראינו שהיו לו ניסים והסכימה דעת המקום עם מעשיו

והוא עצר את המגפה

מכל השבחים

להתברך על ידי השם שהוא יחיה לעולם?

אז נבאר את זה בהתחלה ונקדים

מצינו שיהוא בן נמשי

עשה מעשה קידוש השם נפלא,

כינס 400 עובדי הבעל,

חקר.

האם אין ביניהם אחד מעובדי השם?

אחרי שהתברר לו שאין

הרג אותם עד אחד

כל נביאי הבעל שהחטיאו את ישראל

בעבודה זרה הרג אותם

ונטסו

את מצבת הבעל

ואת בית הבעל

את כל מקום העבודה הזרה והבעלים הכול

שיברו אותם

וישמיד יהוא את הבעל מישראל

ויאמר אדוני אל יהוא

יען אשר הטבת לעשות הישר בעיניי

ככל אשר בלבבי עשית לבית אחאב

בני רבעים

ישבו לך על כיסא ישראל

דור רביעי שהוא עדיין על הכיסא שלך

בזכות שעשית ישר לשבור את הטמבלוויזיות, את הבעל

ואת הזה אז אתה תזכה כך וכך וכו' וכו'.

והנה הנביא הושע

בא ואומר ופקדתי את דמי יזרעאל על בית יהוא.

הושע הנביא

אומר שכל הדמים שהוא שפך מבית אחאב

בגלל העבודה זרה כל אלה נחשבים רצח

ויהוא רוצח

מבאר רבנו יונה בשערי תשובה ג' ר' י' ט'.

מדוע נקרא ייעור רוצח?

כיוון שהתברר שהוא השאיר את פסל מיכה

ואם יש מקום להשאיר את פסל מיכה

הרי ההריגה של נביאי הבעל לא הייתה עם כוונה טהורה לבאר את העבודה זרה

כי אם המטרה לבאר, לבאר הכל. מה אכפת לי אם קוראים לו מיכה, קוראים לו בעל.

כל העבודה זרה,

בין אם זה של סוני, בין אם זה של פיילוט.

צריך לשבור הכל.

אז הוא נקרא רוצח.

לפי זה מתבאר

מה שאמרו השבטים.

הואיל ועצם מעשיהו של פינכס

היה מעשה הריגה

של ההלכה ואין מורים כן,

כי יהיה חם לבבם לקנא לכבוד השם,

אבל אם אביא עמו פיתם עגלים לעבודה זרה,

לא ייתכן שיהיה לבבו בלתי לשם לבדו בלא שום תערובת כרירות.

ואם יש תערובת שלא לשמה,

הופך את המעשה הזה שהוא לשם שמיים לרצח מתועב פשוט.

ולכן על זה בא גילוי מיוחד

מאת השם חוקר לבבות.

שבא וייחס אותו אחר אהרון הכהן,

פינכס בן אלעזר בן אהרון הכהן.

לומר שהיה זה מעשה שכל כולו עבודה תמה וקנאה טהורה.

מה כתוב?

המעשה הזה של קנאות שעשה פינכס,

אם אתה בא ושואל,

משה,

רבנו.

עכשיו,

זמרי בן סלו עושה מעשה שלא ייעשה עם המדיינית.

האם אני אקחר ואני אלך להרוג אותו?

אסור למשה להגיד לו כן.

זה הלכה,

אבל אין מורים כן.

הלכה,

באמת צריך להרוג

מי שעושה מעשה כזה.

אבל אין מורים כן.

למה?

כי זה מותר רק בתנאי שיהיה חם לבבו מרוב קנאה אמיתית.

ואיך יכול משה רבנו או מישהו אחר לתת הוראה כן, אתה יודע מה, בלבבו?

אולי יש לו איזה חשבון,

אולי איזה עניין של כבוד,

אולי איזה יצרוע רותח, סתם עצבני או מאיפה אתה יודע.

אז לכן אי אפשר להורות דבר כזה.

אי אפשר להורות. כי המותר זה רק מותר למישהו קנאי אמיתי.

קנאי לשם.

אמיתי רק בשביל השם.

לא שהוא עצבני.

אז זה מותר.

עכשיו, הוא עשה את המעשה.

אז ישראל אומרים, אין דבר כזה. לא יכול להיות.

לא יכול להיות שהוא יהיה אמיתי עד הסוף.

למה?

אביא אמו, פיתם

עגלים לעבודה זרה.

אז חייב להיות משהו קרירות.

אם אתה מחובר למשפחה כזאת ששם פיתמו לעבודה זרה,

זה לא יכול להיות שיהיה קנאי אמיתי אמיתי.

אז לכן אמרו לו, איך יכול להיות שמי שפיתם אביה,

הרג.

אז זה לא על שם שם, אז כאילו הוא רוצח.

לכן בא הקדוש ברוך הוא והעיד עליו.

ואמר, בתורה הקדושה, פי נחס בן אלעזר בן אהרון.

כמו שאהרון עבד עבודה תמה וקדושה לשם שמיים,

זה זרעו.

ואל תתלו אותו ביתרו,

אלא באהרון הכהן.

אבל מה למדנו מפה?

יסוד,

מוסד,

שנטיית לב האבות מושרשת בפני ביניהם.

נטיית לב האבות.

זאת אומרת, יכול להשפיע על סבא והאבו שלו סבא,

ולפני כן יכול להשפיע לדורות.

ועל כך אמרו חכמים זיכרונם בברכה,

בבבא בתרא כט,

לעולם יידבק אדם בטובים.

אתה רוצה להתחתן?

תבדוק במשפחה, בקרובים, בכל, תראה מאיפה אתה לוקח את הבת.

לעולם יידבק אדם בטובים.

אהרון

שנשא בת עמי נדב,

יצא ממנו פניחס.

והרשב״ם אומר שכמה דורות הבדילו בין יתרו לפניחס.

והוא היה גם מצאצאי יוסף הצדיק,

שפטפט ביצרו,

זלזל ביצר שלו,

דחה אותו ולא נתפתה לפיתויה של אשת פוטיפר.

וכל הייחוס הזה,

עם כל זה,

לא הספיק

לשלול גם את הייחוס שלו ליתרו.

עד שבא כתוב להעיד על נקיותו.

ומשה רבנו,

שנשא את בת יתרו,

יצא ממנו יהונתן בן גרשום.

היו לו שני בנים.

הנה, עזר וגרשום.

גרשום הוליד את יהונתן,

ובגלל שמשה נשא

את הבת של יתרו ציפורה,

יצא ממנו נכד,

יהונתן בן גרשום, שעבד בפסל מיכה.

רואים לעולם יידבק אדם בטובים?

אמנם ריבותינו במחילתא

על הפסוק ויואל משה לשבת את האיש,

הם תלו את עניינו של יהונתן,

שעבד בפסל מיכה,

בתביעה על משה רבנו עצמו. חכמים תובעים את משה רבנו עצמו, לא השורש

שהוא נשא את בת יתרו,

אלא מעשיו של משה עצמו גרמו.

ביואל משה, תלו את זה באמרות,

ביואל לשון שבועה,

שהוא נשבע על יתרו.

מה הוא נשבע?

פליאה נשגבה.

איך הסכים משה רבנו

להישבע על יתרו,

שילד אחד

יהיה לה עבודה זרה.

מה עוד שאמרו החכמים זיכרונם רכה,

הלא הקדוש ברוך הוא שונא עובדי כוכבים ומזלות,

ונתן מנוס למשה אצל עובד כוכבים ומזלות, אצל יתרו.

אלא, אמרו ריבותינו, יתרו, כומר לעבודה זרה היה.

אבל הוא ראה שאין בה ממש,

בישר עליה לעשות תשובה,

עד שלא בא משה.

עוד לפני שבא משה הוא כבר בעט בכל עבודה זרה שהוא ניסה. ניסה, ניסה, ראה שאין בהם ממש, בעט בכולם.

והוציא מביתו עבודת כוכבים,

וזה גרם שעמדו כל בני המקום

שהיו כפופים לו, מושמעים לו, כי הוא היה כהן און,

כמו האפיפיור שלהם,

ועמדו ונידוהו,

עד שהוא ביקש מן הרועים לרעות את צונו ולא הסכימו.

לכן הוא שלח את הבנות שלו שירעו את הצון.

ותבונה אל רעואל אביהן.

מי זה רעואל?

זה יתרו.

למה נקרא שמו כך? שהיה ריע לאל.

ואם כן, כיצד ייתכן שישביע את החתן,

את משה רבנו,

שימסור את הבן הבכור לעבודה זרה,

אם הוא בעצמו בישר בה בעט בה וסובל רבות בגללה?

איך זה?

ההסבר הוא שאומנם יתרו רעה שאין בה עבודה זרה ממש,

אבל אל האמת עוד לא הגיע.

אפשר לשלול את השקר,

אבל זה לא אומר שאתה כבר מחובר לאמת.

והוא הואיל ולא רצה לעשות שקר בנפשו,

אז היה מוכן לסבול את הנידוי של בני ארצו.

אם זה שקר, אז זה שקר, אני לא רוצה להיות עם השקר.

אבל אתה תסבול, ינדו אותך.

מוכן.

לא מוכן לחיות בשקר. זה שקר, זה לא.

אבל הוא לא רצה להנחיל סבל לנכדים.

אבל כן רצה שיחיו בו אושר,

אפילו אם הוא שקר.

זה כמו היום שיש אנשים.

הוא אומר שהוא מאמין בתורה, הוא לומד בתורה, אבל הם רוצים שיהיה עתיד לילד, שילך לאוניברסיטה,

שילך שמה וזה, זה. אתה יודע, למה שיסבול?

כאילו סובלים, מי שלומד תורה והכל זה, זה סובל.

אתה חרדי, אז מה אתה דואג שזה וזה?

זה כמו יתרו.

אני יודע שזה הכל חרטא ולא נכון, וזה וזה, אבל טוב, אבל שיהיה לו פרנוסה, מקום קבוע, מכובד, וזה וזה.

אבל משה רבנו,

שידע את האמת,

והיה בטוח בכוחו לפקוח את עיני יתרו, להכיר את האמת,

כפי שבאמת קרה,

שיתרו בא להתגייר.

נאמר בפיו,

עתה ידעתי כי גדול אדוני מכל האלוהים, מכל האלוהים שהוא עבד אותם, והוא יודע שהם חרטא.

לכן הסכים משה רבנו לתנאי הזה.

כי ידע שיתרו יחזור בו מהתנאי

שהבן הבכור יהיה לעבודה זרה,

מתי שהוא יראה את המאור שבתורה ואת האמת, ויכיר את השם.

זה היה כה ברור אצלו,

עד שאנחנו טמאים מהטענה של חכמים הקדושים שהוא עשה לו תכסיס כזה.

אז בסדר, אז הוא אמר לו, זה מסכים, מסכים.

מה מסכים? הוא ידע שמחר הוא ישנה את דעתו,

הוא יתגייר, הוא בעצמו יוותר על זה.

אבל זה לא ככה.

אנחנו נזכרים במעשה של רבי אמנון ממגנצה,

שהמלך פקד עליו להמיר את דתו,

והוא ביקש שהות שלושה ימים.

כאשר בא לביתו,

התחרט על דבריו.

וכי יש צורך לשהות

כדי להשיב תשובה,

אם הוא מוכן להמיר את דתו,

חזר למלך ואמר לו, חלילה,

אין לי כוונה לענות לדרישתך.

המלך כעס עליו,

מציבה לקצוץ אצבעות ידיו ורגליו.

ביקש

רבי אמנון

לשאת אותו לבית הכנסת.

והיה זה ראש השנה.

ואמרת פיוט

ונתניה תוקף קדושת היום

כי הוא נורא ואיום.

יצאה נשמתו בתום הפיוט בטהרה.

זאת הייתה גם התביעה על משה רבנו.

מדוע נתן מקום לחשוב שהוא מסכים

שבנו יימסר לעבודה זרה.

עצם זה שהוא נתן מקום לחשוב שהוא מסכים,

משום כך יצא מזרעו יהונתן, שעבד עבודה זרה.

בפסל מיכה.

תראו מה זה כל תנודה של הבן אדם במחשבה,

בדיבור, במעשה, משפיעים ומשליכים על הצאצאים.

אבל עלינו להבין

שאם אמנם נטייה קלה בלב האבות מתגלית בכל חומרתה בצאצאים כעבור דורות,

עם כל זאת,

לא ייתכן שתתפתח בהם תוצאה מבהילה

שלא היה לה כל מבוא בלב ההורים

ותתייחס אליהם.

והואיל שבכל התביעה

על ההסכמה של משה רבנו

ברור

ולא ייתכן

שהיה שמץ של מחשבה לעבודה זרה.

אם כן, כיצד אמרו שיצא ממנו

ובגללו יהונתן

ששימש בפסל מיכה?

כפי הנטייה כך צריך להיות בבנים.

וכי עליה לדעתנו שהוא הסכים הסכמה אמיתית וגמורה שהבן שלו יעבוד עבודה זרה? ודאי שלא, זה היה תכסיס.

אז איך יכול להיות שהנכד בסוף עבד

עבודה זרה?

זה כבר פי כמה יותר ממה שהיה תכסיס.

אלא שהרדאק שואל,

שופטים יו זן,

כיצד זה ייתכן שפסל מיכה נשאר עד גלות ישראל מארצם,

עד גלות ישראל מארצם.

שמואל ושאול ודוד לא ביערו.

התשובה על כך מצויה בירושלמי, בברכות פרק ט', הלכה ב'.

שם שאלו,

כיצד ייתכן שיהונתן בן גרשום

האריך ימים

עד גלות ישראל מעל אדמתם?

ותרצו,

על ידי שהייתה עינו צרה בעבודה זרה שלו.

כיצד?

היה אדם מביא לו תור,

או כבש, או גדין,

לעבודה זרה.

היה אומר לו, תקריב לי אותו.

הוא אומר לו, מה זה מועיל לך?

לא חבל על הכסף?

העבודה הזרה לא אוכל ולא שותה.

לא מטיב ולא מריע.

בשביל מה?

אמר לו, אם היא לא מריעה ולא מועילה, אם היא לא מועילה כלום,

אז מה אתה עושה פה?

בשביל מה אתה עומד כאן?

אמר לו, בשביל פרנוסה.

כמו שווקה.

פרנוסה.

בשביל פרנוסה.

פרנוסה.

אז זאת אומרת, הוא לא עבד.

עבודה זרה ממש, הוא לא עבד.

הפוך, עינו הייתה צרה בעבודה זרה. אם בזה את העבודה זרה, הוא אומר שזה הכל חרטא. מה באת לפה? בשביל מה אתה מבזבז את הכסף?

זה לא עושה כלום.

אז למה אתה עובד פה פרנוסה?

אז איך הגעת לזה שאתה עובד פה?

אם זה הכל חרטא בארט, אז מה אתה עושה פה?

אמרו שם שטעה בהוראה של הסבא הגדול, משה רבנו, עליו השלום.

משה רבנו אמר, לעולם יתמכר אדם לעבודה זרה,

ואז יצטרך לבריות.

משה רבנו אומר כאלה דברים?

בשביל לא להצטרך לבריות,

אז אפילו תמכור את עצמך לעבודה זרה?

איזה מין דבר זה?

לעולם יתמכר אדם לעבודה זרה, ואז יצטרך לבריות.

משה רבנו מה התכוון כשאמר?

משה רבנו התכוון,

לעולם יתמכר אדם לעבודה זרה?

לא!

אפילו עבודה שהיא זרה, לא!

שזה כל כך...

מגעיל, כל כך טיפשי, כל כך עבודה שהיא זרה לו,

שהוא לא רוצה לעבוד בה.

אבל בשביל לא לצטרך לבריות,

כמו שאמרו חכמים, פשוט נבלתה בשוקה,

ואל תצטרך לבריות.

ואל תאמר כהננה.

אל תחשיב את עצמך, גם לפשוט נבלות בשוק,

לעיני כולם, שזו מלאכה לא הכי מכובדת, כן?

אז פשוט נבלתה בשוקה,

ואל תצטרך לבריות.

זאת אומרת,

אין עבודה שמבזה את בעליה, אתה צריך לעבוד, ולא להצטרך לבריות. אל תפיל את עצמך לאחרים.

אז זה מה שאומר כאן.

אמר משה רבנו, לעולם יתמכר אדם לעבודה זרה. הכוונה, עבודה זרה, לא!

ולא יצטרך לבריות.

אל תסרב לשום עבודה, העיקר תעבוד.

רואים אנו

שהלב של משה רבנו

היה זך וטהור לשמיים עד תום,

אבל הוא גרם, הוא גרם

אפשרות לטעות בכוונה שלו,

כי הוא לא פרש את הדברים כמו שעכשיו אנחנו מפרשים. זה ברור אבל, מי שהיה על יד משה רבנו

צריך להבין שלא ייתכן שמשה רבנו יגיד דבר כזה, אז אם הוא אמר, למה הוא אמר?

זה כמו לשון ציורית,

להפליג עד כמה אפשר

שבן אדם

לא יחשוש על כבודו וילך לעסוק במלאכה ולא יצטרך לבריות.

כך

פעל הדיבור של משה רבנו

על המעשים של הנכד שלו, יונתן בן גרשום,

שהוא שימש בבית עבודה זרה,

ידע בכל ליבו שהיא לא מרעה ולא מטיבה,

וגם הודיע לכל אחד שנכנס,

שהיא לא תועיל לך וחבל על הכסף,

אבל עצם העבודה שלו גרמה אפשרות לטעות גם בכוונה שלו.

כי כולם חשבו שהוא כהן שם על עבודה זרה,

הוא בעצם חן עוד צרה בעבודה זרה,

אבל עצם השהות שלו שם גרמה שאנשים באים.

ואז הוא פרסם להם ואמר להם שבעצם זכרת.

ובזכות זה שהוא לא עבד עבודה זרה והרחיק אנשים מעבודה זרה, הוא האריך ימים.

אז מה נמצאנו למדים עכשיו מכל זה?

שנטיית לב האבות

מושרשת בבנים לדורות.

אז אתם רואים הנטייה של משה רבנו בליבו מה גרמה.

הנטייה של יתרו,

אמרו ישראל, שהשפיעה ודאי על המעשה של פינחס, שזה לא יכול להיות טהור לגמרי.

לכן כתב הרמב״ם

באיגרת תימן,

הכופר בנבואה

לא עמדו רגלי אבותיו על הר סיני.

כל החילונים

והאחרים שכופרים בנבואה

לא מאמינים בתורה, כמו אמנון לוי,

שאומר, ניתן לפני אלפי שנים, מה זה נוגע אלינו היום ישחק?

אנשים כאלה לא עמדו רגלי אבותיהם על הר סיני, אומר הרמב״ם,

כיוון שהעומדים על הר סיני

הגיעו לדרגות נבואה,

ופנים בפנים דיבר השם עימהם

והם הראו לדעת, הוראו לדעת, כי אדוני הוא האלוהים

אין עוד מלבדו. הם ראו את זה במו עיניהם, נפתחו שבעה ריקעים

וארץ

ונוכחו לדעת שרק השם לבדו.

והשם יתברך אמר עליהם בעת ההיא מי ייתן.

והיה לבבם זה להם,

היא יראה אותי כל הימים.

אם רמת היראה תישאר ככה

כל הימים,

זה גאולתם של ישראל.

רואים מפה שנטיית לב זך וברור זו ושרשה בבניהם לדורותם.

אם זה היה הלב שלהם ומעיד על זה הקדוש ברוך הוא,

אז הם השריצו בבנים שלהם

את הדבר הזה.

ואז

אם אתה רואה מישהו שלא מאמין בנבואה,

אז ברור שאבותיו לא עמדו על הר סיני.

כי אלה שעמדו בהר סיני ראו את האמת לאמיתם,

והם ראו בנבואה הכול,

אז ממילא זה צריך להיות מושרש בבני בניהם,

כי נטיית לב האבות מושרשת בבני הבנים.

אז אם אתה רואה שזה לא מושרש,

מוכרע שלא עמדו אבותיו

בהר סיני, ככה פוסק הרמב״ם.

וזה כוח המידות

וההשפעה שלהם לדורות.

ומכאן נפחד

שאם אנחנו לא נשרש מהלב

כל מידה או נטייה שאינה הגונה,

זה ישפיע על הבנים ובני הבנים.

לכן דיברנו על הלהטבים,

שאם לא מוחים בהם,

אז כאילו גם מסכימים למעשה,

והנטייה הזאת תהיה מושרשת

בדורות הבאים, זה ילך ויגדל ויתעצם.

אחד יצא מהארון,

עכשיו נפתחו כל הארונות.

זה בעיה.

אז לכן צריך לזכור,

כל נטייה טובה תושרש בבנים.

כל נטייה רעה תושרש בבנים.

באחריות

על ההורים.

שיעור רמב״ם עוד כמה דקות.