לא להחסיר מבית המדרש | הרב אמנון יצחק

נציב יום: ברוך בן הינדה לאה, השם יציל אותו מכל רע ומהממשלה של ארצות הברית ולהפוך את הדין לישועה והצלחה אמן ואמן! אמן!! 

"וּבְנֵי קֹרַח לֹא מֵתוּ" (במדבר כו, יא) שהיו מנושאי המקדש שנאמר (במדבר ז, ט): "כִּי עֲבֹדַת הַקֹּדֶשׁ עֲלֵהֶם בַּכָּתֵף יִשָּׂאוּ" ולא נמצאו עם קורח אביהם", פסיקתא זוטרתי, "ברור כשמש כי בשעה שאדם נמצא יושב בין כותלי בית המדרש, ועוסק בתורה ובעבודת הקודש, ובחרת החכמים, הרי הוא מונע מעצמו כמה מקרים רעים שהן סכנות לגוף ואבדה לנפש. בני קורח שהיו טרודים ועוסקים בעבודת הקודש, נמצאו במקום קדוש ולא שהו אז עם קורח אביהם, ולכן נצלו מהשפעתו ונמלטו מבאר שחת, 

גם כשבא משה רבינו הם קמו מפניו, היה להם בעיה; כבוד האבא או כבוד הרב? כי האבא חולק על משה רבינו, הם קומו וזה הציל אותם הרהרו בתשובה וזה הציל אותם! והתבצר להם מקום בגיהינום "וּבְנֵי קֹרַח לֹא מֵתוּ" אז רואים שהם היו בני תורה. בדרך כלל אנשים טיפשים, כשיש איזה סכסוך הם אוהבים להיות סביב הסכסוך, 

- "מה, מה, מה, מה נגיד עכשיו אז מה נעשה?", 

והם – לא! הם נשארו בקודש וזה הציל אותם. אז את המעלה של מי שיושב בבית המדרש - היא מעלה שמצילה מבעיות גופניות ונפשיות. עכשיו בואו נראה דבר מדהים! מובא בגמרא בביצה כד, א: "מצודות חיה ועוף, ודגים שעשאם מערב יום טוב - לא יטול מהן ביום טוב" זאת אומרת: אדם הניח מצודות לצוד בהם, חיות עופות דגים, והכין אותם מערב יום טוב את המצודות, בשביל לצוד, עכשיו ביום טוב הוא מצא שיש שמה ניצודים, 

אז כתוב "לא יטול מהם ביום טוב" אלא אם כן יודע שניצודו מערב יום טוב, וספק הכנה אסור, אנחנו לא יודעים אם זה ניצוד ביום טוב או ניצוד בערב יום טוב? אז הכנה היא אסורה ולכן אסור, ספק הכנה גם אסור. "והיה מעשה נוכרי שהביא דגים לרבן גמליאל, 

ורבן גמליאל אמר: "מותרים הם וספק הכנה מותר, אלא שאין רצוני לקבל הימנו שאני שונא אותו!". את הגוי הזה אני שונא אז אני לא רוצה לקבל ממנו. אז מה אנחנו שומעים ממנו? שלקבל ממנו הוא לא רוצה לקבל. זאת אומרת להביא לו לטלטל את זה - מותר – "מותרים הן" אמר. 

שואלים בגמרא (ביצה כד, ב): "מותרים למאי?" 

"רב אמר: "מותרים בטלטול", דכולי האי לא החמירו בספק מוכן ולא אסור בטלטול". בספק לא החמירו עד כדי כך שיהיה אסור לטלטל, אבל באכילה - לא שרי להו רבן גמליאל", אבל לאכול - גם רבן גמליאל לא מתיר. לקחת ספק משהו ניצוד ביום טוב או לפני מערב יום טוב - אז לאכילה – לא, לטלטל - כן. 

ולוי אמר: "מותרים באכילה". 

טוב, ממשיכה הגמרא קטע ואחר כך אומרת שוב, 

אמר רב: "לעולם לא ימנע אדם עצמו מבית המדרש אפילו שעה אחת". 

לפעמים נראה לבן אדם ש"לא נורא שעה לאחר, שעה לקפוץ לסידורים, שעה לקפה ועוגות, לא נורא!". ולמה אומר רב: "לעולם לא ימנע אדם עצמו מבית המדרש אפילו שעה אחת?. "דאנא ולוי הוינן קמיה דרבי כי אמרה להא שמעתא באורתא". אנחנו היינו אני רב וגם לוי, היינו לפני רבי כשהוא לימד את השמועה הזאת, הסוגיה הזאת, באורתא אמר: "מותרים באכילה", בערב הוא אמר שמותר באכילה, 

זאת אומרת: שאנחנו לא יודעים ויש לנו ספק שניצוד כך או כך - אז מותר באכילה, זה כמו שלוי אמר מותרים באכילה. שמענו למעלה שלוי אמר שמותרים באכילה, רבן גמליאל אמר – לא, ולוי אמר - כן. אז בערב היה לוי והיה רב בבית המדרש והם שמעו שמותרים באכילה, רבי אמר שמותרים באכילה, "בצפרא – אמר: "מותרים לקבל", בצפרא רבי חזר בו ואמר: "לא, לאכול – לא, אבל לקבל כן", זאת אומרת לטלטל את זה יהיה מותר ולקבל את זה ביום טוב יהיה מותר. 

עכשיו אומר על זה רב: "אנא דהואי בי מדרשא הדרי בי", אני שהייתי בבית המדרש גם בערב וגם בבוקר - חזרתי בי, זאת אומרת: שלא מותרים באכילה רק מותרים בטלטול, רבי חזר בו, בבוקר הוא חזר בו. "לוי דלא הוה בי מדרשא לא הדר ביה" - הוא לא היה בוקר, הוא היה רק בערב, הוא שמע בערב שמותרים באכילה, לכן שמענו אותו למעלה שמותרים לאכילה, איך אתה אומר מותרין לאכילה? רבי אמר במפורש שלא! אבל הוא לא היה, אז הוא לא חזר בו. 

רואים ששעה אחת כמו שאומרים שהחסיר מבית המדרש - גרמה טעות בהלכה והוא העביר אותה הלאה, והוא לא חזר בו למה הוא שמע במפורש, "אני שמעתי במו אוזניי שרבי אמר כן" אבל זה היה בערב! ומה היה בבוקר? לא היית, ובבוקר הוא חזר בו. זאת אומרת: יכול שבן אדם ייגרם נזק מזה שהוא החסיר שעה בבית המדרש. 

עכשיו תשמעו עד כמה זה חמור! אדם יכול לאבד את חייו ואת חיי הנצח שלו בגלל שעה שמאבד בבית המדרש!! שמעתם פעם דבר כזה? לא יאומן כי יסופר!! "אלישע בן אבויה היה יושב ושונה בביקעת גינוסר, וראה אדם אחד שעלה לראש הדקל בשבת, ונטל האם על הבנים וירד בשלום. חילל שבת, ועלה על הדקל בשבת, והפריח את האם ולקח את הבנים וירד בשלום", לא קרה לו כלום. "במוצאי שבת ראה אדם אחר, שעלה לראש הדקל נטל הבנים ושילח את האם וירד והכיש אותו נחש ומת". 

אמר: כתוב (דברים כב, ז): "שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת הָאֵם וְאֶת הַבָּנִים תִּקַּח לָךְ לְמַעַן יִיטַב לָךְ וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים" ושאל: "היכן טובו של זה? והיכן אריכות ימים של זה?" איך פסוק מבטיח?! שאדם שיקיים את המצווה הזאת הוא יאריך ימים! זה מת! 

{יש אומרים שזה הוציא אותו לתרבות רעה} ולא ידע שדרש את רבי עקיבא בציבור: "לְמַעַן יִיטַב לָךְ בעולם שכולו טוב, וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים לעולם שכולו ארוך" לא פה! משמע שאלישע בן אבויה לא היה באותה שעה בבית המדרש, בשעה שדרש רבי עקיבא ברבים, וכל ההפסד היה בהעדרו מאותו יום ידוע. אתם שומעים מה יכול להיות? שתנא קדוש כזה מגיע למסקנה, איך זה יכול להיות פסוק מה - הפסוק משקר? מה זה חס ושלום פסוק זה פסוק אין דברים כאלה, אז איך קרה כזה דבר? 

אמרו: כי לא שמע את הדרשה כי לא היה בבית המדרש, לא שמע, היא הבין לפי הפשט וזה הפשט של הפסוק. ויש אומרים שיצא לתרבות רעה מזה. יש עוד כמה סיבות אבל גם זו אחת. אז רואים לא להפסיד שעה מבית המדרש. יש כאלה לא מפסידים מבית המדרש הם רק מנמנמים בבית המדרש, זאת הוא נמצא בבית המדרש אבל הוא לא נמצא בבית המדרש, הוא מנמנם, לא ישן אפילו, מנמנם, כשאדם מנמנם הוא לא קולט כי הוא מחפש שלא יראו שהוא עוצם עיניים, ועוד פעם עושה ככה ועוד פעם והופ! 

יצר הרע אומר: "תראה כמה מתוק לגנוב את הזמן ככה, תראה בא בא אני אתן לך לטעום תעשה ככה ככה ככה יופ! איזה יופי איזה...!" 

אפילו כהרף עין הוא נותן לו הנאה כאילו דברי תורה זה כאילו לגמרי כלום, זוכים לחיי העולם הבא, וכשישנים לרגע אפילו - זה מוות! שינה - זה אחד משישים (1/60) במיתה. 

אז הוא אומר לו: "עזוב אותך לחיות לנצח, בא תמות כמה שניות, בא אני יתן לך למות כמה שניות, תתענג, אתה יודע איזה כיף למות בתוך בבית המדרש!", 

אלוף העולם, יכול לפתות בן אדם שעדיף למות מאשר לחיות לנצח. הוא לא אומר לו 'הרבה' - "בא תמות קצת לא הרבה". לא יאומן כי יסופר! 

"יִפְקֹד השם אֱלֹהֵי הָרוּחֹת לְכָל בָּשָׂר אִישׁ עַל הָעֵדָה" (במדבר כז, טז) כך ביקש משה רבינו מהקב"ה. מה הוא רוצה? הוא רוצה מישהו שהוא יודע לכלכל את רוחו של כל אחד מישראל. אי אפשר להיות מנהיג, סתם באופן שרירותי עושה דברים בלי להבחין כמו "ביבי לא חביבי (ביבי נתניהו), ביבי דיקי," הטמבל הזה החליט אתמול לשלם לכל היהודים והגויים בארץ ישראל בין 2000 עד 3000 שקל, כל משפחה תקבל עכשיו, 

אתם תופתעו שתקבלו בחשבון, ביבי החליט שהעשירים המיליארדרים והעניים שאין להם פת לחם הם שווים, "שוויון", כולם יקבלו בין 2000 ל-3000 שקל בלי הבחנה, האיש מפגר! לעשות כזה דבר על הכסף שלנו? מה אתה עושה?! אתה נורמאלי, מה אתה מחלק?! מי שלא צריך - לא צריך, ומי שצריך - תן לו כפול, או תן לו פי שלוש פי שמונה פי עשר, תן לו! אבל מה אתה עושה שטויות 'מחלק'?! הוא קונה שקט תעשייתי בכסף שלנו תמיד, 

איך הוא מרגיע את החמאס? מיליונים, דואג ככה לקומבינה עם קטאר וכל החבר'ה שמה שיתנו להם כסף ויסתמו, וזהו! בכסף הוא קונה שקט. גם עכשיו הוא רואה שכולם עליו, והפגנות, מאות הפגנות מכל הסוגים - איך הוא יקנה שקט? 

כולם מתרעמים: "אתה לא נותן פרנסה, כולם רעבים! אין זה זה זה..."... 

- "אז אני אחלק כסף לכולם!"

 של מי הכסף? שלנו! הוא מחלק חופשי! ומתנגדים לו גם בליכוד ובכל מיני מקומות; 

- "מה אתה?.... השתגעת?! מה אתה עושה?" 

מה אכפת לו לקנות שקט. 

סיפרנו ככה שרוקפלר הרשע, דוד יימח שמו וזכרו, הוא היה רשע גדול מאוד! ובסוף איך הוא עשה שנהיה חביב הקהל? הוא התחיל לחלק כסף, כולם אוהבים את זה שמחלק כסף. מי למד ממנו אמרנו? "בילי הדבילי" (ביל גייטס) גם הוא נהיה פילנתרופ פתאום, חצי מרכושו הוא תורם לקרנות לצדקה ולרפואה!! הכל קומבינה כן, הוא תורם את זה אל'ק... הוא משקיע את זה 

ואחר כך הוא יקבל על החיסונים שייצאו לו מזה שמונה מיליארד (8,000,000,000) X חמישים דולר (50$) מינימום וגם ידלל את האנשים ויקח את הכסף, ובינתיים הוא נחשב פילנתרופ חייכני. פטנטים, אז בילי הדבילי, וביבי לא חביבי - זה אותו דבר. אז צריך מנהיג אומר שיכלכל את רוחו של כל אדם, 

לכן אומר:"יִפְקֹד השם אֱלֹהֵי הָרוּחֹת" כי אתה יודע כל רוח ורוח, מה כל אדם זקוק ואיך מדברים אליו ואיך פונים אליו ואיך יתקבלו הדברים. משה רבינו כשהיה מדבר דיבור - לכל אחד היה מתיישב כאילו מדבר רק אליו בדיוק רק אליו והכל, אז הוא ביקש שיהיה אחד אחריו גם כן כזה. 

והמדרש שואל: "מה ראה משה רבנו לבקש את הדבר הזה, "יִפְקֹד השם אֱלֹהֵי הָרוּחֹת לְכָל בָּשָׂר אִישׁ עַל הָעֵדָה" מה ראה משה לבקש אתת הדבר הזה אחר סדר נחלות, 

אחרי שבנות צלופחד באו ואמרו: "למה ייגרע חלקן?" הן רוצות גם כן נחלה בישראל, אין להם אחים ואבא שלהם מת אז הנחלה תבוא אליהן. 

ולא ידע את משפטן משה רבינו עד ששאל את הקב"ה 

והשם אמר לו (במדבר כז, ז): "כֵּן בְּנוֹת צְלָפְחָד דֹּבְרֹת" אבל למה הוא ביקש עכשיו שהקב"ה ימנה תחתיו מנהיג, אלא כיוון שירשו בנות צלופחד את אביהן, 

אמר משה: "הרי השעה שאתבע צרכיי!" אם הבנות יורשות אז בדין שיירשו בניי את כבודי, אם בנות יורשות את נחלת אביהן - אז הבנים שלי, יש לי שני בנים שהם יירשו את הכבוד שלי את המנהיגות, הם יהיו המנהיגים אחרי. 

אמר לו הקב"ה (משלי כז, יח): "נֹצֵר תְּאֵנָה יֹאכַל פִּרְיָהּ" - בניך ישבו ולא עסקו בתורה". יש אומרים שלא עסקו - הם לא שחקו כדור רגל, אבל הם לא עסקו כמו יהושע בן נון. "יהושע הרבה שרתך, והרבה חלק לך כבוד, והיה מסדר הספסלים, והוא פורס המחצלאות, הואיל והוא שרתך בכל כוחו, כדאי הוא שישמש את ישראל שאינו מאבד שכרו!". 

זאת אומרת: מה אנחנו שומעים? "נֹצֵר תְּאֵנָה יֹאכַל פִּרְיָהּ" מה פירוש? תאנה שהיא התבשלת יותר מדי ולא מורידים בזמן את התאנה היא מתליעה. אז "נֹצֵר תְּאֵנָה זה שם לב כל הזמן לתאנים מי שהקדימה להתבשל מוריד מוריד מוריד מוריד שלא יתליעו. ומי שנוצר את התאנה ככה שומר - אז יֹאכַל פִּרְיָהּ כי אם זה מתולע לא יוכל לאכול. זה נאמר משל על מי? על יהושע בן נון, מה הוא עשה? הוא לא עזב אותך לרגע, הוא לא עזב! הוא "נֹצֵר תְּאֵנָה יֹאכַל פִּרְיָהּ" 

הוא עכשיו מגיע לו לאכול את הפירות של מה שהוא נצר את התאנה. אתה הייתה המנהיג של מי שמביא את כל הפירות לעולם, את כל ההלכות והדינים והכל, והוא לא עזב אותך אז מי שהיה צמוד אליך - הוא יזכה להמשיך אותך. ולא רק זה, "הוא שרת אותך הרבה, הוא גם חלק לך כבוד הרבה", ולא רק זה, הוא היה עניו, "הוא היה מסדר את הספסלין" לכל אלה שהיו באים ללמוד, "והוא היה פורס את המחצלאות, והואיל והוא שרת אותך בכל כוחו - כדאי הוא! שישמש את ישראל, שאינו מאבד שכרו!". 

רש"י אומר: "אמר לו הקב"ה: "לא כך עלתה לי במחשבה" כמו שאמרת לי שבניך יירשו אותך, "כדאי הוא יהושע ליטול שכר שימושו שלא מש מתוך האוהל. "גדול שימושה מלימודה" – "אֱלִישָׁע בֶּן שָׁפָט אֲשֶׁר יָצַק מַיִם עַל יְדֵי אֵלִיָּהוּ" (מלכים-ב ג, יא), לא כתוב "למד מאליהו" כתוב "יָצַק מַיִם עַל יְדֵי אֵלִיָּהוּ" שימש אותו. והנה לנו דוגמא (שמות כד, יג): "וַיָּקָם מֹשֶׁה וִיהוֹשֻׁעַ מְשָׁרְתוֹ וַיַּעַל מֹשֶׁה אֶל הַר הָאֱלֹקִים" מי הוזמן לעלות להר? משה. מה עניינו של יהושע? כתוב: וַיָּקָם מֹשֶׁה וִיהוֹשֻׁעַ מְשָׁרְתוֹ ומי עולה? וַיַּעַל מֹשֶׁה אֶל הַר הָאֱלֹקִים. 

רש"י מתקשה בזה ואומר: "לא ידעתי מה טיבו של יהושע כאן?" מה זה שכתוב: וַיָּקָם מֹשֶׁה וִיהוֹשֻׁעַ מְשָׁרְתוֹ ובסוף אני שומע, וַיַּעַל מֹשֶׁה, אז מה עניינו פה? 

"ואומר אני": אומר רש"י: "שהיה תלמיד מלווה הרב עד מקום תחומי ההר, עד מקום שהוא כבר לא יכול לעלות, שאינו רשאי לילך ושם והלאה, ויעל משה לבדו אל הר האלוקים ויהושע נטע שם אוהלו ונתעכב שם כל ארבעים (40) יום עד שירד משה רבנו. שכן מצינו, מאיפה אני יודע? אומר רש"י: כשירד משה מה כתוב? "וַיִּשְׁמַע יְהוֹשֻׁעַ אֶת קוֹל הָעָם בְּרֵעֹה" (שמות לב, יז) למדנו שיהושע לא היה עמהם שם, מזה "וַיִּשְׁמַע" אם הוא היה שמה - אז מזה וַיִּשְׁמַע? ראה! 

אבל אם שמע עד כדי כך כל המחולות שהיה שמה עד מקום ההר הוא שמע. אז זאת אומרת: יהושע במשך 40 יום שהה שם. השימוש של הרב שיהושע עשה למשה, דוגמא שאין מצויה ואין כמותה! זה מראה מה זה נקרא "משרת משה" יהושע היה משרת משה. משה עלה למרום, מה לו ליהושע לעשות 40 יום תחת ההר? להקים אוהל, ולא ירד לביתו לתוך קהל ישראל? ולא פנה לעסקים הרוחניים? יושב וממתין כדי שיוכל לקבל את רבו מיד כשהוא יורד ברגע הראשון, שלא יהיה הפסק בינו לבין רבו אפילו לרגע לשניה אחת. 

שלא מש ממשה רבו ואוהלו. אתם שומעים? אז הוא היה מחכה באוהל, אז מתי שהיה יורד משה, משך הזמן עד שמשה היה מגיע למחנה, זה היה פרק זמן שהיה מפסיד יהושע בן נון מלהיות עם רבו. הוא היה דבוק אליו, דבוק, לא עוזב אותו רגע. 

לכן אמר הקב"ה: "נֹצֵר תְּאֵנָה יֹאכַל פִּרְיָהּ" 

זה לא סתם נֹצֵר תְּאֵנָה, זה לא אם תגיד אחד יוצא כל יום לראות אם התאנים מתבשלים, לא לא, זה יושב מתחת לתאנה לא זז, כל הזמן מסתכל על התאנים, יה בה בי כל כך היה דבוק. דרך אגב; יהושע בן נון זכה למה שאף אחד לא זכה! כתוב: שהמן ירד רק המחנה, מחוץ למחנה לא היה יורד המן לכן ערב רב לא אוכלים מהמן הם היו חוץ. וכשהוא הלך עם משה רבינו הוא היה חוץ למחנה, וירד לו "מן" כמו לששים ריבוא (60,000). 

אתם מבינים איך הקב"ה החשיב את מה שהוא עושה? מאכיל אותו "מן" מוריד לו במיוחד בשבילו "משלוח עד הבית" כמו שאומרים. ולכולם היה בפתח של הבית בפתח האוהל, אצלו היה על הראש על הבית. כל כך היה דבוק יהושע לרבו ולא מש ממנו, עד שהטמיע את עצמו בעיני כל רואיו, 

יעני זה מוגזם אמרו: "די! חלאס, די אל תהיה דבק" והם קראו לו: כסיל!" ואי! ייייי קראו לו כסיל. כמו שמבואר בילקוט" משלי כא' כתוב שמה: "אוֹצָר נֶחְמָד וָשֶׁמֶן בִּנְוֵה חָכָם" - זה משה, "נְוֵה חָכָם" זה משה. "וּכְסִיל אָדָם יְבַלְּעֶנּוּ – זה יהושע" יה בה בי. 

אומר המדרש: "שלא היה בן תורה, והיו ישראל קוראין אותו: "כסיל!", 

שמעתם דבר כזה? אז יש מסבירים: שהוא היה "משרי החמישים", והיו מעליו "שרי מאות" והיו "שרי אלפים" שרי מאות ושרי אלפים היו הרבה יותר גדולים ממנו. הוא היה "משרי החמישים" והוא היה החמישים משרי החמישים שנמנו, אז זאת אומרת ביחס לאלה שהיו יותר הוא נחשב כסיל, שלא שחלילה היה כסיל טיפש. ולפי מה שהסברנו עכשיו, אם אתה יושב בלא תורה, כביכול אתה לא בבית המדרש, ואתה יושב מתחת להר ואתה ממתין 40 ימים,

 כאילו אומרים: "מה התועלת שאתה יושב שמה?" 

אנשים מסתכלים כאילו זה כסילות מה הדבר הזה? ובשביל אבל היה משרת משה - זכה לירושתו, שהיה מכבדו, ופורס סדין על הספסל ויושב תחת רגליו, יושב תחת רגליו. 

לפיכך אמר הקב"ה: "איני מקפח שכרך ועליה נאמר "נֹצֵר תְּאֵנָה יֹאכַל פִּרְיָהּ" אז רואים מזה, "נַעַר לֹא יָמִישׁ מִתּוֹךְ הָאֹהֶל" נַעַר לֹא יָמִישׁ מִתּוֹךְ הָאֹהֶל, ובן כמה הוא היה כשאמרו עליו נַעַר לֹא יָמִישׁ מִתּוֹךְ הָאֹהֶל? הוא היה בן ששים! (60). "נַעַר" - כמו נער, שהוא מתנער מכל הבלי העולם, וכל הזמן כמו "נער". בן 60 לא זז! לֹא יָמִישׁ מִתּוֹךְ הָאֹהֶל, מאיזה אֹהֶל? של משה רבינו, לא זז, תחת הרגליים שלו יושב כל הזמן, כל תורה שיוצאת מפיו הוא שומע, אז עולים מעלת ישיבת בית המדרש. 

אדם שיושב בבית המדרש ומשמש את רבו - זוכה להיות המנהיג הבא. אדם שמספיד שעה אחת - מאבד עולם הבא. אלישע בן אבויה – שנהפך להיות "אחר". וּבְנֵי קֹרַח לֹא מֵתוּ, כולם מתו, פתחה האדמה את פיה ובלעה אותם וכולם מתים. ואלה נותרו בחיים, אין נותרו בחיים? בגלל שהיו עסוקים בקודש בבית המדרש וכו'. אז בית המדרש מציל את האדם מהרבה בעיות, צרות, מחלות, בעיות פיזיות וגם נפשיות. התורה היא חיינו ואריכות ימינו. 

אז לכן אשריו – "מרבה ישיבה מרבה חיים". כמה שתשב "לְמַעַן יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ" (שמות כ, יא) כמה שתשב "וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה" (יהושע א, ח) אשריו של מי שזוכה לא לאבד רגעים בחייו ולישב באוהלי התורה תדיר. יס (כן)? בעזרת השם שכולם יזכו בכלל עמו בית ישראל אמן. אמן!! 

"רבי חנניא בן עקשיא אומר: "רצה הקב"ה לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצות, שנאמר: "השם חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר".